איזה דף משובח.
לקרוא ולהתמוגג.

מי שבא לכאן, יכול להצטרף אלי ו [po]לצייר עולם[/po] יחד.

[u]התגעגעתי אז באתי[/u]
זה דף בית? זה לא דף בית? לא יודעת איפה... אז עניתי אצלי {@

אני לא מתחברת לגבי ניצן. אבל תודה שחשבת עלי.

הגיעה השעה, נכון? נפתח דף חדש על דף חדש. האמ תשחיכיתי שיתרחש איזה מאורע גדול שיסמן לי את הגף השני, אבל אולי זה ההפך. אני אפתח דף שני ואז אולי יקרה משהו גדול.?

וואו, שעה עד שזה עלה.
רוצה שאפתח לך [po]לצייר עולם[/po] ??

[u]אני חושבת גם על סדנת פרוזה אבל אין לי ממש אומץ מתאים.[/u]
אם אתה גרה באזור פרדס חנה, אז בקרוב [url=http://www.sigal-media.com/gabbi.htm]נפתחת אחת[/url] עם גבי ניצן.

אמא:"בגוף שלנו יש הרבה תאים"
ילדון:"אני מאד אוהב תה-ים בעיקר תה עם נענע"
אני מנסה לעבוד. אני מנסה להתכונן לפגישה טיפולית שיש לי אחרי הרבה זמן. המטפלת התקשרה ובקשה ממני להכין איזה שלושה סיפורים כאיל אני סתם שולפת אותם. כל שנייה יש פה רעש, זה לא ילך. אני שוקלת ללכת לבית קפה ולכתוב באויבתי השחורה הממוחשבת אבל אין עליה את החומר שלי.ובכלל , האשמתי את הלפ טופ שלו בהרבה רעות חולות שבגללן הלפ טופ נעלב ולא יצא מאריזתו ועדיין יוסף המשיך בהתנהגותו שאינה הערצת הקרקע עליה אני דורכת. אז אול יזה בכלל משהו אחר?

למעלה כתבתי קודם שיש עוד שיטה לגרום ליוסף להתעניין בי חוץ מלבכות. השיטה הבנאלית היא שמישהו אחר מתעניין בי. למשל, נעזרנו באיש מקצוע ואחרי שנסתימה הפגישה יוסף רטן ש"הוא לא הוריד את העיניים מהחזה שלך" וש"ניצל כל הזדמנות כדי לגעת בך". הוא גם נזכר בי פתאום אם אני סוף סוף יוצאת מהבית לאיזה מפגש עם חברות בלי הילדים. במקרים כאלו הוא נהיה לאחר מכן דביק , חנפן ונודניק- בדיוק מה שאני אוהבת ..

יש כאן מצב שאינו נגמר - אני עייפה ומוזנחת. אין לי כוח. אני לא משקיעה בעצמי, אני לא אוהבת את עצמי. זה גורם פחות להשקיע בי. בגלל זה כל כך בא לי לצאת ולהיפגש עם חברות שלא מטופלות בילדים קטנים. לשוחח על נושאים אחרים קצת , להתלבש, להשתחרר.

טוב, מי אמר שאני לא מפרגנת. אני אמרתי, קשה לי מדי לפרגן בבימים האלו שאני ממוטטת ומבינה שאני חולה כי לא מצאתי שום דרך אחרת לנוח.
עוד אתמול הכנתי שפע אוכל ועוגות וניקיתי וכיבסתי כדי שלא אתמוטט לבית לא מאורגן חלילה.

שיחה עם ילדון:
"כשאגדל אהיה חוטב עצים"
אמא:"אבל אין עצים בישראל, אולי תעשה משהו אחר?"
"כשאגדל אני אהיה נהג אמבולנס"
"אולי תהיה רופא?" (אני פולניה, אני מודה)
"אני רוצה לנהוג!"
"אז אולי תהיה רופא שנוהג באמבולנס?"אני מציעה לו בערמומיות והוא מסכים
"אני אביא מערבל בטון ואבנה לי בית לידכם ואגור בו. וגם זרובבלה ואת והאחים שלי ואבא , כולכם תעבדו איתי באמבולנס"
"ואיפה יהיו התינוקות שלך?"
"הם יבואו איתי כל הזמן"
"ואם הם יבכו?"
"אני אחבק וארגיע אותם"
"ומה הם יעשו בזמן שתעבוד?"
"הם ינוחו בערסל"

[u]נו עודד אולי תשפוך אור על ההתנהלות הגברית?[/u]
מה אני יודע על ההתנהלות הגברית? אני יודע רק על עצמי.
אני יודע שכשזוגתי על הקרשים, אני מנסה למצוא את הדבר שיעזור לה, אבל בלבי מתפלל שאמצא את הדבר הנכון, כי אחרת אני עלול לחטוף צוננים על כוונותי הטובות ביותר...
יוסף הלך על בטוח, ניסה 3 אפשרויות. פיזור סיכונים.
טוב, בסוף הוא קצת פישל, אבל ברור שהיו לו כוונות טובות. מגיע לו איזה פירגון על הכוונה. |*|

<הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות>

נו עודד אולי תשפוך אור על ההתנהלות הגברית?
תודה רבה על איחולי ההחלמה.
יוסף ואני סיכמנו שאלך לרואה"ואולי היא תשלח אותך [b]ישר למיון[/b]" לועג לי יוסף למה שנחשב פסגת השאיפות אצל משפחתי. אני מבינה שהוא לועג לי. שלא אמורים מלהנות מתשומת לב מיוחדת כשחולים. בכלל לא אמורים לקבל תשומת לב מיוחדת אף פעם כשאתה מבוגר. ממנו אפשר לקבל תשומת לב מיוחדת רק שבוכים, וגם צריך לבכות עם יותר ויותר דמעות עם השנים.
למרות שגם מצאתי עוד שיטה שאספר עליה בהזדמנות.
בבוקר הלכתי לרופאה שלי. היא מתאימה לי מאד. התקשרתי אליה הבוקר, אמרתי לה שכואב לי הגרון."מסכנה שלי" היא אמרה. חבל שאין לה שיעורים שהיא מלמדת גברים איך להגיב. תמיד אני מרגישה אשמה כשאני הולכת לרופא. הרי יש כל כך הרבה מחלות בעולם ולי יש רק שפעת, אז באיזה זכות אני מגיעה לרופא בכלל?
אבל היא שונה.
בחדר ההמתנה היו שלוש נשים .
חיכיתי שעה וחצי.
אבל זה לא היה סבל. קראתי "לאשה" וראיתי את אודטה שכולם מדברים עליה.הנשים שעשעו את השד הקטן שהוא טיפוס רגוע אבל לא מנסה להתחנף לכל דיכפין.
סוף סוף נכנסתי עם השד הקטן
טוב, כדי שתבינו על מה מדובר, תזכרו שהיא בת 60. השיער שלה היה עשוי צמות דקיקות כמו שפעם פעם השחורים היו הולכים ואחר כך בנחלת בנימין היו עושים לך צמות כאלו והיום לא ברור לי מה הסטטוס האופנתי של הצמות האלו אבל כנראה שזה האופנה של רב מנהלי מרפאות בעולם, אם לשפוט לפי הרופאה שלי. חוצמיזה היא הראתה לי שיש לה גשר חדש על השיניים. היה לה גם מכשיר כושר חדש במרפאה שהיא השתמשה בו "כדי לתת דוגמא אישית " וגם "כדי להרזות".
מצד שני זה השתלב עם האוספים שלה. יש לה אוסף של חנוכיות על קיר אחד ואוסף בובות חרסינה יושבות על ספרייה ענקית בין ספרי רפואה באנגלית. יש לה קופסאות שקופות עם אוסף העטים שלה. והכל נקי מאבק ומסודר.
כך שמצאתי עצמי יושבת עם השד הקטן כשבובות חוורות פנים וענוגות יושבות מולנו ומביטות בעיניהן הדוממות. השד הקטן התחיל קצת להתפרע .| "רוצה בובה?"היא שאלה ולהפתעתי שלפה בובת פרווה מכמה מדפים שלא הבחנתי בהם עליהן ישב יער שלם:דובים,אריות,פילים.........
אבל לא .השד שלי אדיש לבובות. הוא יותר התעניין בשטויות שיש לה על השולחן: מבחנות שקופות עם קטניות צבעוניות, פררו רושה, סוכריות ג'לי, שעוני חול, פרוספקטים צבעוניים,כמה מכשירי טלפון בשלל צבעים.....
בקיצור, היא הביטה בי ואמרה בלא טאקט ש"הלוע שלך מכוער". אמרתי שאני מיניקה והיא אמרה שזה לא משאיר הרבה אופציות לאנטיביוטיקה. הרגשתי אשמה קלה אבל בסוף היא מצאה משהו ונתנה לי את הפתק.
הלכתי.
כמובן שאין לי כסף עלי. אז לא קניתי את התרופה. מצד שני, קיבלתי מנת תשומת לב הבוקר,ראיתי אודטה,אני מרגישה הרבה יותר טוב.

===============================

[u]המחשבות שלו רשומות על פניו. הוא הבין. הוא הלך להכין לי תה.[/u]
:-D

תרגישי טוב ממי,ותדאגי לעצמך עם עזרה מחר (ביביסיטר)
אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילך,
סליחה שאני מציאותית מידי אבל כמו שאומרת חברה שלי-"ציפיות זה בשביל כריות!"

תעשי תה ג'ינג'ר,זה ממש עוזר ותשלחי את יוסף לקנות פרופוליס,
טוב, משהו הוא יכול לעשות ולקנות זה משהו שהם בד"כ אוהבים לא?

[b]רפואה שלמה![/b] (-:

אמא חולה
אמא(זו אני) מרגישה לא טוב. כל חצי יום אני מבקשת מיוסף שיציץ לי בגרון. אני שואלת אותו מה הוא רואה והוא אומר:"גרון"
אני מתעצבנת. אם אני חולה אז שיפרגנו לי. הרי זה הרגע היחיד שבו אשה יכולה להיות מטופלת ומפונקת.
טוב. הוא נכנע אחרי שאני מכנה אותו בכל השמות שיש. הוא מציץ ואומר שאדום ומתרחק באדישות רבה שלא נראתה כבר דקה שלמה. אחרי שרבנו כמה פעמים, החלטתי לנקוט בשיטה ]סיכולוגית יחודית שהיא פיתוח עצמי של תקשורת מקרבת.
להסיר את הצרכים שלי, לא לפני תבחין קצר
מה לדעתך אני צריכה כשאני חולה?
הוא עונה:"פאזל, תה וליטופים"
טוב, אחד משלוש זה לא רע לגבר.
אני מסבירה שתה זה לא מתאים למחלות כי זה מגעיל. אין כמו דבר מגעיל למנוע ריפוי הגוף. בחיי שאין לי כוח להרכיב פאזל. הוא פשוט זוכר שסיפרתי לו שפעם הייתי חולה מאד ואמא שלי קנתה לי פאזל. זה היה אחד מהמקרים הבודדים שקנתה לי משהו בהפתעה, להנאתי הפרטית. מתנות לרב היו כשאבא היה נוסע מהעבודה או מהסבתות. זה היה פאזל 16 חלקים אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. בכל מקרה, אני מרכיבה עם הילדים פאזלים לרב.
אני פשוט זקוקה לאהבה ויחס. יוסף, שרגיל שזוג נשוי הם בעיקר שותפים לדירה וצוחקים זה מבדיחות זה, לא מבין מה אני רוצה מחייו הפשוטים. אני נותנת לו דוגמא:"תחשוב שרק הכרנו , בקושי מכירים, התחלנו לצאת ואני נורא חולה, איך תתנהג?"
המחשבות שלו רשומות על פניו. הוא הבין. הוא הלך להכין לי תה.

תודה תמר!
היום במקרה נזכרתי איך אמא שלי היתה מטפלת בשיער ראשה. זה היה במקרה שאחד הילדים שאל אותי איך אפשר ליצור גליל מניר. לקחתי נייר אבל הוא היה רך ומתקמט מדי ולא התאים להיות גלגל(נו, מה חשבתם...) וחשבתי שאולי צריך למצוא גליל שיהיה גמיש לא כמו גליל של נייר טואלט וישר נזכרתי ברולים של אמא שלי.
כל ערב אמא שלי היתה חופפת את הראש, מסדרת לה רולים על הראש ונועצת בכל אחד מהם מתקן פלסטיק כצום דומה למחט בצורתו, היא הייתה מייבשת את שיערה בפן(לי היא לא הרשתה להשתמש בפן כי זה הורס את השיער) ונתנה לי לעזור לה לתקוע את המקלות הכתומים לא בלי הערות וגערות. אחרי הייבוש היתה כורכת על ראשה רשת מיוחדת.
כל פעם שהיה אירוע שצריך ללכת אליו היתה מוצאת זמן לנזוף בנו:"אבל השיער שלי עוד לא יבש!" או "עוד לא סידרתי את הרולים!".
חשבתי שזה טפשי מאד מצד אבא שלי להתחתן עם אשה שצריכה רולים כל הזמן. נשבעתי שאני לעולם לא אתחתן עם אשה עם רולים. אה, בעצם אני מתחתנת עם אבא, לא? בכל מקרה, החלטתי שאני לא אלך עם רולים בעצמי. בתמונות ישנות אמא היתה עם שיער חלק.
שאלתי אותה מה רע בשיער חלק? למה היא צריכה להתענות עם הרולים האלו . היא הסבירה שגם שיער חלק לא מגיעה לבד. היא היתה מגהצת אותו במגהץ ושופכת עליו בירה לבנה.
אז הבנתי לראשונה כמה קשים חיי אשה.

בעוד אני מעכלת, היא הוסיפה ברשעות שגם ירדנה ארזי מגהצת את השיער שלה. היא לא סתם יפה.
פלא שעד גיל שעמדתי בו על דעתי היא היתה מאלצת אותי ללכת לספר שיגזוז את שערותי כמו בן? עד היום יש לי שיער עד המתניים. אפילו שהוא מתפצל ואילו קצר חינני ומצעיר, השיער שלי נשאר ארוך.

אוי אוי אוי את קורעת אותי מצחוק. נכנסת לי ישר למעיים וללב ולראש. חבל על הזמן! את גדולה, ענקית, חסרת תקדים!!! איזה שפע, איזו זרימה. כמה חדה וכמה רכה. תהיי בריאה ואל תדאגי "גם זה יעבור", הכל משתנה כל הזמן, וצ'יק צ'ק תמצאי את עצמך שוב ישנה טוב, לבושה טוב ועם קצת זמן. בנתיים תמשיכי להנות מכל רגע עם האוצרות שלך, שזוהר אהבתך קורן מהם. כל הכבוד לך, את מיוחדת במינך. תודה על הכתיבה. תמשיכי כל עוד זה עושה לך טוב.

[b]למי יש זמן[/b]
ללכת לבד(!)
להסתובב בחנויות, למדוד, להסתכל
[b]למי יש מקום[/b] להכניס לארון?
[b]למי יש כסף[/b] לקנות בגדים עונתיים?
[b]מי יכול בבוקר[/b] למצוא את המרחב להתלבש לאט, להביט במראה, להחליף שוב ושוב
[b]למי יש אפשרות[/b] להתהלך בבגדים שאינם כביסים ועמידים בפני שהות ארוכה עם ילדים? למשל שרשראות חרוזים, בגדים שצריכם ניקוי יבש , עקבים, בגדים מתקמטים הם מחוץ לעניין.

עדיין כאן (יש לך הספק!)
אהבתי את ההסבר על התינוקות המסכנים ששותים אבקה :)
למה בעצם את לא מתלבשת היום כמו שאת רוצה?

אמא שלי מתה על מכשירי חשמל חדשים
אני מתה שהיא תקנה מכונת תפירה חדשה
כל פעם שאני מבקשת ממנה לתפור משהו היא אומרת:"עיזבי, המכונה הזו נורא ישנה" או "היום לא כדאי לתפור, לפני שבוע קניתי סליל חוט פשוט, פשוט! ועלה לי 12 שקל" או "זה סיפור לפתוח את המכונה"(ללחוץ כעל כפתור, דא?).
יוסף חושב שאם אני אצליח לשכנע אותה שמכונה חדשה זה מכשיר חשמלי, היא תתלהב. אני מציעה לה לקנות מכונה והיא אומרת :"אין לי מקום!"
נכון .אין לה מקום כי יש לה מסחטת מיצים קשים, מסחטת הדרים, מטחנת תבלינים, מעבד מזון, עוד מעבד מזון וגם שלישי. מיקסר, בלנדר, מכונת אספרסו ,מטחנת בשר וגם מכשיר שהוא מעבד מזון וגם מיקסר. מכשיר שחותך ירקות מצחיק ועוד ועוד.
לשמחתי אני שומעת שהמכונה התקלקלה. אני מתקשרת לאבא ומספרת לו על מבצע טרייד אין של מכונות תפירה(ההורים שלי מתים על זה@)
"כבר תיקנתי אותה" אומר אבא
בעסה
ואולי זה זרע שינבט כשיגיע יומו..
:-)

אכן כן
אמא שלי רוצה להכיר לי את הבת של אחת מה"רוזי" שלה.היא מאד נחמדה, הם פגשו אותה באיזו ברית והיא גרה לא רחוק. אני אמורה להכיר את הבחורה זו. אבל גם בלי להכיר אותה אני כבר שומעת על כל המשפחה שלה, של בעלה, כמה עלתה להם הדירה, באיזה גנים הילדים ומה המצב הכלכלי של כל אחד מבני המשפחה.
פתאום עולה לי משהו. קוראים לה עידית? אני שואלת ועולה לי בראש תמונת בחורה. כן אני רואה אותה בדואר. גם היא מנויה על העיתון שאני מנויה אליו.אני רואה אותה בגינה ובסופר. ואללה."היא עם שיער ארוך מתולתל וחיוורת כזו?"אני שואלת "יש לה פלטה על השיניים?
אמא שלי נוזפת בי
"כבר 20 שנה אין לה פלטה!"
לעידית אין פלטה,, אני כשנראה אהבתי כרוב סגול בגיל שנתיים עדיין מכינים לכבודי במיוחד סלט כרוב סגול שרק המחשבה עליו מעוררת בי בחילה וזה כי "אני נורא אוהבת"

===========
חמותי נעלבה מאמא שלי והכל באשמתי.
"אתה יודעת לחתונה של מי אנחנו הולכים?"היא שואלת בחביבות.
כן, גם החודש אנחנו נגררים לחתונה של קרובי משפחה חמותי מתקשרת ליוסף ואומרת לו שיש חתונה. ושאני אשמח לבוא. אחר כך היא מתקשרת אלי ואומרת לי עד כמה יוסף רוצה לבוא.
"זה לא יעבוד לך הפעם" אני מתקשרת והיא צוחקת כי דודה פרידה מעורבת ואיתה קשה להתעסק.
היא קנתה לקרובים מחול כרטיסי טיסה והזמינה מלון. היא מתקשרת כל יום כדי לדבר איתי על זה.
בכל מפגש משפחתי היא אומרת שכולם באים וגם אנחנו. היא מבטיחה לילדים שלי הרים וגבעות(וחללית?) שיהיו בחתונה , הכל כדי להתיש אותי.
היא מתקשרת. היא נאנחת. קשה להיות אלמנה.
אבא של חגית כל כך חלם לראות את בתו הבכירה בלבן. אחיותיה הצעירות כבר נשואות. היא המשיכה ללמוד ואין כמו לימודים כגורם מפריע במציאת חתן. כמה שאבא של חגית היה מתרגש לראות את בתו בשמלת כלולות וכל המשפחה סביבה.....
והיא מנצחת.
אבל שחמותי שואלת את בני,הנמר שלי לא זוכרת את החתונה של הבת של פרידה כחתונה ואומר לה בשמחה:"החתונה של זרובבלה"
"אף אחד לא אמר לי שזרובבלה מתחתנת" היא נעלבת.

מקסימים הילדים שלך!!!גאונים!!

תודה!
דבר הילדון שלי: כשאהיה גדול, אני אתחתן עם אמא ואת תלדי לי המון המון ילדים!(מראה חמישה בכף ידו)
אני:"ואם הם יבכו, איך תטפל בהם?"
ילדון:"אני אקרא לך ואת תניקי אותם!"
אני:"את כולם?"
כן!
אני:"ואיפה הם ישנו?"
ילדון:"את תתקשרי למכין מיטות והוא יכין לי מיטות מיוחדות לכולם, מיטה גדולה-גדולה וכולם ישנו לידי"

ילדון2:"אני לא רוצה שאבא ימות"
אני:"אבא לא מת עכשיו , הוא ימות עוד המון המון זמן"
ילדון2:"אני לא רוצה שהוא ימות1"
אני:"והוא יהפוך לחלק מהאדמה, ואתה יודע מה יצמח עליה?"
ילדון2:"אבא חדש?"

תרגישי טוב ושגם בני ביתך ירגישו טוב
אוהבת אותך

יוסף עצבן אותי.
העולם עצבן אותי.
בקיצור קמתי עצבנית.
צועקת ורוגזת.
פתאום התבוננתי בעצמי ושמעתי אשה צועקת בקולי קולות וגוערת וילדים מפחדים מהמצברוח הפתאומי שלה.
היו שני לילות איומים עם ילדים חולים ושיעולים והקאות . יוסף אתמול הלך למשרד לעבוד ואני נשארתי לנוח עם הילדים החולים. בלילה, יוסף אמר שנעשה משמרות. הוא נכנס למיטה וביקש שאעיר אותו שאתעיייף.
אתעייף? אני? ממתי אני מתעייפת, אני רעננה כפרפר שזה עתה יצא מן הגולם. כמו ציפור בבוקר יום שמש.
בלילה יוסף אמר שלא ילך לעבוד אלא ישאר איתי בבית. שלא כל הנטל יפול עלי.
הוא השכים אותי הרוסה לגמרי מהנקות בלתי פוסקות ועייפות, הזכיר שזה יום שהוא הולך מוקדם והסתלק.
אני נשארתי המומה ועצבנית. עצבנית על כך שארוחת הבוקר של הילדים לוקחת שעה וחצי שבה כל רגע צריך להביא להם משהו כאילו זו סעודת שבע מנות ולא פאקינג ארוחת בוקר. עצבנית על זה שהם לא מוכנים להתלבש ומשתעלים. עצבנית על זה שיוסף אמר שהוא נשאר והוא פשוט הסתלק. עצבנית על זה שאני עייפה ומרגישה חרא וקר לי בכל הגוף מרב עייפות והחזה שלי דואב והגב שלי כפוף. ומי אמור לטפל בי? אני עז?
אז הבאתי הערה עצבנית לשד הקטן . אמרתי לו:"תחכה כאן קצת בשקט, יש לי עוד ילדים להלביש!". והנמר שלי שאל אם אני כועסת על השד הקטן? הוא התפלא, הרי השד הקטן הוא משוש נפשי שאסור להרביץ לו או לבעוט בו או לזרוק עליו חפצים. .
הבנתי מה עבר לו בראש החכם והקטן שלו. הוא מבין שאם אני מדברת אל השד הקטן בנימה אחרת מאהבה מלאה, הרי שיש כאן משהו. ישר נשכתי את עצמי בשפתיים כדי לעמוד על הארץ שוב.
התנצלתי. אמרתי שהגזמתי ואני עצבנית כי אני כל כך עייפה .וכשעייפים לפעמים צועקים. לא שזה מוצדק.
כל כך קשה לי להתחיל את היום בלי כוס קפה בשקט, בלי להתלבש בלי הפרעות. אשה שעובדת מחוץ לבית צריכה להלביש את כל הילדים ואת עצמה מההתחלה ועד הסוף ואז לפזר אותם במוסדות השונים. המחשבה על כך זעזעה אותי.כל פתרון הוא קש מנשוא.
הלבשתי את כולם והעמסתי אותם כי הבית היה דחוס מדי ומלא זעם. בדרך נשבעתי שבהזדמנות הקרובה אני אצרח על יוסף אחת מאלפי הצרחות שההורים שלו חסכו ממנו. לישר אותו, כך היו אומרים בצבא.
נסענו לדואר ומהר מאד גילית, אחרי שנכנסתי לחניון שאין לי ארנק. שאתמול ,יצאתי עם הילדים החוצה כדי לקנות חיתולים שנגמרו , כדי לחסוך בחבילות כשהילדיים מלאות בילדים וחיתולים, שמתי את הארנק בכיס מכנסי האתמול.
החלטתי שאלך לפאקינג דואר הזה עד שהגעתי אליו ושאחר כך מצידי אקבץ נדבות כדי לשלם לחניה.יצאנו מהאוטו .מראה הילדים היה נורא ואיום. כולם חולים, הפנים שלהם אדומות, מלאות נזלת, משתעלים. השד הקטן מקיא ומשלשל. לא ממש דומה למראה האשה עם התספורת העשויה באתר של ביבי ביורן .
אבל באויר הצח כולם השתפרו יחסית. גם אני. הצצתי גם בחנות ליד שיש בה חיתולים אבל אי אפשר היה לראות את המחירים. מליון חבילות חיתולים בלי מחיר, צדיך לשאול את הקרפדה המחומצנת ששם מחיר של כל חבילה.
ביציאה מהחנות הנסיך שלי הצביע על חבילות תמ"ל ושאל מה זה? לא ידעתי מה להגיד, בסוף אמרתי לו "שיש תינוקות שאוכלים רק אבקה מעורבבת במיים" הקרפדה הביטה בי במבט משונה ואיכשהו הרגשתי שניצחתי את הקרפדות במערכה הזו.

בדרך לאוטו עלו במוחי מחשבות מדכדכות. האם אלו הם חיי? האם לשם כך באתי לעולם הזה? האם אני עם הילדים כמגן מהעולם?נזכרתי מה תמיד הייתי לובשת לחורף: מגפיים שחורים, מכנסיים שחורים, חולצה צמודה שחורה ומעיל בצבע....... כך הייתי מרגישה קלת תנועה ועם זאת מגובה במעיל הכבד. אולי אני צריכה לחזור לזה. למצוא בגדים שאחוש בהם בבית. בגדים רחבים וזרוקים לא נותנים לךל להרגיש בבית אלא שמצאת פתרון זמני לשים על הגוף.
בסוף חיטטתי בתיק גב הבלוי שלי ומצאתי שם כמה שקלים שהספיקו לחניה

לפעמים אני מרפרפת על דפים באתר ובאתרים אחרים ורואה התנצחויות על שיטות שינה וגידול ילדים כגון ב [po]קיצוניות באופן טבעי 3[/po] [po]קיצוניות באופן טבעי 3222222[/po] [po]הלוחשת לתינוקות ועקרון הרצף[/po]
ואני חושבת לעצמי שזה כל כך לא טיעון - בנושא לינה משופת העובדה שכבר מליון שינה הורים וילדים ישנים יחד. הרי מי שישן לרב עם הילדים אלו האימהות ולא האבות ובדרך כלל עם אמהות נוספות,או הילדים עם אומנת או שכל המשפחה המורחבת יחד. מישהו באמת רוצה לחזור לשם?
וכמה שנים גברים נמצאים בלידה של בת הזוג שלהם? מעט מאד.
אין טעם בעיני לתלות אידאות על ההסטוריה. כל משפחה צריכה לעשות מה שטוב לה . אפשר לקבוע עקרונות מנחים פחות או יותר אבל זה לא שאם עושים משהו מסויים מקבלים מדליה או גורמים נזק נפשי. צריך יותר ממעשה "נלוז" אחד כדי לגרום נזק נפשי, שלא לדבר על הנזקים הנפשיים שאנו עלולים לגרום בזמן שננסה להפוך את עורינו ולהיות מי שאנחנו לא במטרה להיות הורים יותר טובים לכאורה.
כמה בנאלי כמה נכון. המנטרה שלי שאני מנבסה ללכת לפיה היא להיות רגועה, עקבית וללכת לפי הטבע שלי. בסדר הזה.
יש אימהות, כולל אני ואולי אדבר רק עלי: אני. אני מרב שניסיתי להיות אמא טובה טעיתי הרבה. ילדים לא צריכים להרגיש שאנחנו מתאמצים כל כך בשבילם. הם צריכים לראות אותנו גם חיים , מכבסים, מבשלים, כועסים, טועים ולומדים. לראות איך אנחנו לא מסכימים ומנהלים דיון.

טוב, לא סידרתי את הארון והיום גיליתי מחדש מה שכבר שכחתי מזמן.
ללכת לאיזור תעשייה של עיר גדולה ששם מוצאים את כל המציאות שצריכים: מקל ארוך עם מטאטא כדי לא לשבור את הגב כל פעם, מגבים קטנים לילדים, מכשיר שמוציא לכלוך מהמטאטא(קיבלתי במתנה מהחנות....) , שאריות בדים, פיג'מות במידה המתאימה הפעם וסרטים צבעוניים והכל ממש בזול.
וגיגית?
שכחתי.

יוסף ראה את המטאטא עם המקל הארוך ואמר שזה עושה לו חשק לנקות. אחרי דקה החשק עבר, אבל רשמתי נקודה לזכותי, בכל זאת.

קשה לי עם לכלוך. מאד מאד מאד. קשה לי להאכיל את הילדים שלי בתחילת עונת המוצקים. הילדים שלי אוכלים בצורה נקייה ומסודרת אחרת אני באטרף. כשבאים אלינו ילדים אחרים ומלכליכם(כדרכם של ילדים) אני בהסטריה טוטאלית. פעם בת של חברים הקיאה על הכסא שלנו באוטו והיה לי קשה עם זה.לא שכעסתי עליה, פשוט היה לי קשה.

טוב, אני אלך לסדר את הארון.

להיות שלם עם עצמך
לדעת מה אני רוצה
הן משימות קשות לי.
אני מבינה עד כמה ביקורת פוגעת בי מתוך חוסר השלמות עם עצמי ואפילו ביקורת שולית
אני מבינה איך אישה מסויימת שהיתה הבוסית שלי פעם שנקרא לה ורדה , שמיררה את חיי היום אני מבינה עד כמה זה נבע מחוסר שלמות. בחור שעבד איתי אמר תמיד שאם היינו בפאב היא היתה החברה המכוערת שמתחילים איתה כי אין אומץ להתחיל עם החברה היפה. ראיתי זאת כעלבון בזמנו, אבל היום אני חושבת שאולי הוא צדק במובן מסויים. אני הייתי אשה צעירה והיא היתה מבוגרת וממורמרת מאד.
עבדתי איתה עד הריוני הראשון. לא הבנתי מדוע כשאני פורחת ,השמש זורחת וכולי מלאה נשיות היא כל כך מתנכלת לי.
כמה הרבה אפשר לכתוב כשהחלטתי לסדר היום את הארון........
וחידה:
איפה המטען של המחשב הקטן של אבא שלי??? אני לא מוצאת אותו.(אין פתרון במהופך)

אה:-)
חמותי היתה פה בלי חמי "כי הוא קצת מצונן ואנחנו יודעים שהילדים שלכם נורא נורא עדינים"
טוב.....
היא סיפרה שהם מכינים רוסטביף כל יום שישי, קילו וחצי כי זה מספיק לששה אנשים שבאים אליהם כל יום שישי
נכון, אנו לא באים("ולא נבוא!!" זועקת בי הבלוגית השובבה שצועקת, מתחבאת ומצחקקת)
גם ככה זה קצת מעיק עלי הפגישות האלו
יוסף שאל באמצע:"היית רוצה שהיא צלך?"
ואני תמהה על השאלה. בכל רגע בא לי שהיא צלך. לא כי היא אדם רע אלא כי אלו החיים שלי, הבית שלי , השקט שלי. יוסף מתחשבן איתי על כל דקה שהוא יוצא מוקדם מהעבודה, אז לבזבז את הזמן הזה עליה? ובשאר השבוע שיגיע מאוחר? מעצבן אותי.
ובכלל מעצבן אותי. אין לי כוח לזה. אני מבינה שאני לא ממש מוכנה לחיי המשפחה המורחבת. אני מתנחמת בעובדה שאנחנו לא משפחה סינית או ערבית שאני אמורה לשרת את חמותי אחרי הנישואין.
רק רציתי בית, משפחה משלי, בית משלי, עיר מפלט צהמשפחה הדורסנית והחטטנית שלי ועכשיו יש לי עוד ועוד קרובי משפחה . אני יותר ויותר מבינה למה יש אנשים שלא בוחרים בזה. אולי האנשים הללו כל כך מלאים עד שהם לא זקוקים לזה? האם ילדים זה אמצעי למלא את חיינו בתוכן?האם לא האמנתי שאפשר להיות אחרת? ומה בער לי בעצם? ביני לבין חברות אחרות מפרידות שנים בודדות של הורות שבהן הן למדו ועבדו ובילו. לא שהן מאושרות בחלקן.
ואולי זה לא קשור. אולי להיות מאושר בחלקך זה תלוי באופי שלך בלבד ופחות בבחירות שלך.
פע םהיה לי חבר, ואני חשבתי ללכת ללמוד באנגליה, זה היה החלום שלי. שאלתי אותו אם יבוא איתי והוא אמר שלדעתו זה לא צריך להיות שיקול בשבילי, שכל אחד צריך להתפתח בדרכו שלו. אחרת תמיד מישהו מרגיש שויתר. וכן , אני מרגישה שויתרתי על הרבה דברים היום והבחירות שלי היו שונות לולא הייתי לאם. לא יודעת אם הייתי מאושרת יותר, מצד שני.
אבל מחיר שאני לא מוכנה לשלם זה דביקות משפחתית שלא הייתה עד שהיו לי ילדים. דביקות ונדנוד של המשפחה במורחבת.

לא,ציפציף יש רק אחת! (-:

[u]שכשמסתכלים באתר הזה מתחשק לקנות את הכל בערך.......[/u]
גם כשנכנסים לחנות, אני ובן זוגי הולכים לשם כבילוי. לא לבוא עם ילדים ולא חודש לפני החג כי אז התורים ענקיים.

ציף וציפציף הם אותו אדם?

התמכרתי, אני מודה! איזה כיף שגיליתי את הדף הזה! מחכה בקוצר רוח להמשך... :)

קראתי את שני המאמרים. וואו ועוד פעם וואו.
< שריקת התפעלות >

אין פה שום התפרצות:-)
ותודה על הלינק שכשמסתכלים באתר הזה מתחשק לקנות את הכל בערך.......
אני צריכה גיגית כביסה ובן זוג רומנטי.
כשאני מזכירה ליוסף שמחקרים מסויימים הראו שאשה זקוקה לשני גברים בחייה ( שכל אחד מהם ממלא פונקציה אחרת והם שונים זה מזה: נשים חרו גברים מלאי טוסטסטרון(הכל בתמונות במחקרים האלו..) בתקופת הביוץ שלהן, וגברים אחרים בתקופת הוסת שלהן- בחיי שלא המצאתי את זה) ואני חושבת שהגבר השני צריך להיות בלי ילדים כדי שיהיה עירני ומלא מרץ וכוח , בניגוד לגבר עם ילדים.
ישר יוסף מתנדב להיות הגבר שמשתעשעים עימו ולא הגבר שמגדל את הילדים. אני מנסה להסביר לו שזה בעייתי במקצת בשלב זה. הוא אומר שהוא יהיה פחות עייף אם הבר השני יטפל בילדים ואז נזכר שבעצם הוא לא בטוח שהוא מעוניין במעורבות הגבר השני בחיינו.
אני מזכירה לו שאין ברירה , כי אני חייבת מישהו קצת יותר משקיע ורומנטי ויכולה להיות בטוחה ב50% שבאותו ערב אני אקבל קצת יחס. זה מזכיר לי שלפני כמה שנים חברה שלי שהיתה בהריון מתקדם ספרה לי שהם שוכבים וועושים עיסוי פירנום לסרוגין(יעני יום עיסוי, יום סקס) וזה נראה לי משעשע ביותר. נניח ראשון ,שלישי וחמישי עיסוי פרינאום? או שכל יום הם שואלים את עצמם מה עושים היום? התפדחתי לשאול והיום אני מבינה שכך או כך זה מותרות של הריון ראשון. כשיש כמה ילדים אפשר להסתפק בלקרוא מאמרים שמצאתי עקב במקרה כשחיפשתי משהו אחר לגמרי:
מאמר על [url=http://www.snunit.k12.il/[po]heb]חלב אב[/url] journals[/po]/galileo/009048.html
[url=http://www.snunit.k12.il/[po]heb]מין סמוי מן העין[/url] journals[/po]/galileo/004008.html
חיפשתי חומר על גוף האדם. שואלים אותי שאלות ואני ממש לא זוכרת. מערכת הלימפה, איפה נוצרים תאי דם? הכל נמחק.
===========
ההורים של יוסף באים מחר ואותי זה מלחיץ . אני מרגישה שהם באים יותר מדי.

סליחה על ההתפרצות בלוג הנפלא שלך, אבל אני לא מתאפקת: שמתם לב שליצחק כהן מהקישור האחרון יש [url=http://www.cohenitzhak.com/products/28300]עגלת כביסה[/url] . גיגית כביסה כזאת משוכללת עוד לא ראיתי!

גיגיות יש בחנויות לכלי בית.
אם את מהסביבה - יצחק כהן מכפר סבא.
יש לו ה-כ-ל.
תחשבי מה עוד את צריכה: פותחן? כבל מאריך לדוש באמבטיה?
כוסות פלסטיק? מחבתות? מלקחיים? סל כביסה?
קומקום תה?
סכין איכותית?
מיקסר?
עיגול מתכת לתחימת פנקייק במחבת?

הנה קישור
http://www.cohenitzhak.com

אתמול הסתובבתי בשכונה לא רחוקה במהלך חיפושי אחרי גיגית כביסה. נשמע נורא פשוט, גיגית כביסה. אצליהגיגיות לא מחזיקות שלמות יותר מיום. הילדים שלי בטוחים שזו מקפצה ומנסים את חוזק החומרים מהם היא עשוייה עד שהתחתית נשברת. אני מתביישת להראות את פני בשכונה שלי לכן בחרתי בשכונה מרוחקת מעט, שהיתה שכונת מעברות וככזו אני מקווה מכל ליבי שהגיגיות שלהן עמידות יותר.
כמו כן לנסיעה לשם יש טעם של הרפתקאה. לאחרונה כל החנויות אצלינו שינו פניהם. המספרה של יחזקל הפכה למכון עיצוב שיער, הפיצרייה הפכה לבית קפה, חנות הצעצועים והמתנות הפכה לניקוי יבש לחליפות וחנות השמעטס הלא מוגדרת שהיתה , הפכה לסיפריית וידאו.
אכן, בשכונה האחרת הכל נשאר דומה יותר למה שהיה. אני משוטטת בין החנויות ורואה שהן מסודרות באופן החביב עלי: בחנות "טמבור" יש כלי בית, מפות פלסטיק ומטאטא אחד. בחנות קוסמטיקה יש מוצרים של הכל בדולר, בחנות מכולת יש נייר טואלט , חלב ולחם, אצל הקצב יש שניצלים ועיתונים. בקיצור בכל חנות יש הפתעה.
בטמבור, אין גיגיות אבל אפשר לקנות שם תרמוס או מפת פלסטיק . בחנות קוסמטיקה אין גיגיות אבל המוכרת אומרת שאולי יש בטמבור. אני נכנסת למכולת, וברור שאין שם גיגית. ניסיתי בטמבור?אולי כדאי לקפוץ לחנות קוסמטיקה.
בשלב זה אני מתלבטת אם לנסות את שאר החנויות. אולי יש גיגיות בדוכן הטוטו? אני מחליטה להתייעץ איתו והוא מושך בכתפיו. בינתיים הילדים שלי מתעצבנים ורוצים גלידה. אנחנו אוכלים גלידה ,לפחות את זה יש גלוי לעין כל.
===================
באיזה חנות קונים גיגיות?? בנושאים הללו ברברה יודעת הכי טוב. אבל אני מתפדחת להתקשר אליה לשאול. עברו הימים בהם היינו מדברות כמעט כל יום. ובכלל אני שמה לב שאני כבר זמן רב לא הולכת ליוגה בקושי נפגשת עם חברות ובכלל כמעט לא יוצאת מהבית.

פיתה קפואה זה משהו שצריך להתרגל אליו. האמת שזה למתקדמים, ויש גם שוקולד קפוא, ענבים קפואים, אורז קר, אורז קר עם חציל מוחמץ וקפה קר עם קרטיב במקום קרח.
אגב אפשר להשתתף בתהליך גם פסיבית אבל אקטיבית זה נהדר:-D
יוסף ראה את התוספת של [po]לוונדר סגול[/po] על הגריינים וביקש מייד לעשות לו גריינים בגב. עשיתי את מה שהוא ביקש כי הרי היום יום שישי ואני ממלאת אחרי כל ציוץ שלו, העיקר שינקה אאת הבית, אפילו הייתי 3 שעות עם הילדים בחוץ כדי שיאזור כוח לנקות.
תודה אומץ לב, מצחיק כי גם אני התפרנסתי מנקיון בתים . היום אין מצב שאני לבד לגמרי ואם יש כמה רגעים שזה קורה - אני מתעלפת לי.

עוד לא גמרתי לקרוא אבל קראתי את התיאור שלך על נקיון הבית ביום שישי וכל כל נכנסת לי עם זה ללב שרציתי מיד להתנדב לנקות לך את הבית לאלתר בתור מחווה!... ואז כמובן נזכרתי שגם אני שונאת את זה נורא. (אני מימנתי את הלימודים שלי בנקיונות. מאות בתים אחד אחרי השני. בסוף נהייתי חולה רק מלהסתכל על סמרטוטי רצפה). מה עושים...
חשבתי על מה שעוזר לי לנקות את הבית היום. למשל, מבקשת מהם לעשות ביחד טיול ארוך. בוחרת מוסיקה שאני ממש אוהבת ומזמן לא שמעתי. שמה אותה בווליום המדוייק שאני אוהבת. מכינה מראש או קונה משהו ממש טעים שאפשר לנשנש תוך כדי (יכול להיות משהו בריא בשביל להרגיש בריאה או משהו ממש מושחת כדי להרגיש ממש מושחתת. רצוי גם וגם), ואז מנקה (ולפעמים שרה ורוקדת עם המוסיקה), לאט ובתשומת לב, וחושבת שמה שמתנקה בחוץ מתנקה גם בפנים, וזה הופך כמעט לבילוי איכותי עם עצמי. <לא מאמינה שאומרת את זה> כמובן שאני דואגת לפני זה למסמך חתום שמה שלא הספקתי עד שהם חוזרים מהטיול - הוא מסיים. ככה יש לי סיבה לשמוח אם מתקצר ה"זמן איכות" שלי - וגם אם מתארך. (לרוב מי שקובע זו החבילה, אם לגנוב ממך את הכינוי הנהדר הזה).
לא יודעת אם יכול לעזור... יצא לי קצת ארוך... מקסימום תמחקי אם זו יריה באפלה. המון תודה על השיתוף במחשבות שלך ועל הדף המבריק (והמלוכלך) הזה. כשאני מתעוררת במצב רוח רע אני קוראת קצת ומתמלאת השראה מהכתיבה שלך .

[u]והלהיט: פיתה קפואה[/u]
הייתי חייב לנסות את זה. נגסתי בפיתה קפואה.
מה אני אגיד לכם: מוזר. שילוב של ארטיק ופלאפל...

<עודד לקח ברצינות מדי את המשפט [u]מי שקורא בדף מוזמן להשתתף בתהליך[/u] >

כיף שבאתם:-)

[u]ואאו כמה מוזר שכל כך הרבה אנשים גילו אותי באותו הזמן? איך זה קרה?[/u]
אולי זה קשור לכך שגם אני וגם ליזה ליזה גריינו אותך ב 3/11.

< הפרסום בדף הגריינים - עובד >

[u]ואאו כמה מוזר שכל כך הרבה אנשים גילו אותי באותו הזמן? איך זה קרה?[/u]

גם אני גיליתי אותך פתאום לפני יומיים. וגם אני קורא בלי הפסקה. עד שגמרתי את הדף (ברגע זה) כל שאר הדפים באתר חיכו בשקט...

תודה @}

אם זה מענין אותך אז הכי הכי צחקתי מ-
_:"אבא ,אני רואה עץ גדול מימין ומשמאלי תחנת דלק צהובה ושתי חרציות. אני רוצה להגיע לנחלת בנימין, איך נוסעים?"
אבא שלי:"העץ בצד של הנהג ?? כלומר העץ משמאל. תפני לכיוון של העץ. תגידי 123 דג מלוח ואז תפני אחרי העמוד האדום. תראי בניין גבוה, זה חניון, תיכנסי אליו אחרי שתקחי כרטיס ותעלי במעגלים לקומה 7 כמספר הימים בשבוע"_
לפעמים אני נזכרת בזה כשאני מתקלחת או משחקת עם איה, או מבשלת.. וממש מתפקעת לי מצחוק...
רק לקרוא את זה שוב הורס אותי..! איזה משב רוח מרענן...

תודה
ורק נכנסתי כדי להזכיר תאוריה של יוסף. הוא פיתח תאוריה שהאנשים בבלוג שלי שיש להם שם נלעג לדבריו(וכאן התווכחנו אם יוסף הוא כינוי נלעג או לא. הזכרתי לו שסב סבו הציוני החלוץ נקרא כך) הם פולנים שמהווים עלי איום פולני ולוחץ וזו דרכי להראות את נלעגותם.
אני חושבת שזה לא נכון . פשוט השמות בארץ הם קצרים, פשוטים ודומים. תארו לכם שברברה, שהא טיפוס רציני הייתי קוראת פשוט נועה או מיכל? זה היה מאבד מהאפקט. או אחותי, שגם יוסף הפסיק לקרוא לה בשמה ושנינו מסכימים שמגיע לה שם מפואר הרבה יותר ממה שנתנו לה הוריה.
קצת פספסנו במרוץ אחרי שמות צבריים, קצרים ונתקענו עם שמות זהים, משמימים, בלי מעוף. לא חסר הרבה שנדמה לקוריאנים שלכולם קוראים קים. (למדתי על זה פעם אבל אני לא מצליחה להיזכר בסיבה.....)

[u]מישהו מכיר תחרויות סיפורים?[/u]
יש לעיתון הארץ כל שנה

ואאו כמה מוזר שכל כך הרבה אנשים גילו אותי באותו הזמן? איך זה קרה?

אני אדם די דכאוני,באמת. אני בשוק שזה מצחיק אנשים, אם כי זה מחמיא לי......
יש לי המון מה לכתוב היום. נראה מה יצליח לצאת.אני מחוקה מעייפות -יוסף ואני רבנו אתמול בערב ואז דיברנו עד השעות הקטנות.
אגב מישהו מכיר תחרויות סיפורים? שמעתי שיש חיה כזו ובא לי לנסות. אני חושבת גם על סדנת פרוזה אבל אין לי ממש אומץ מתאים.
אתמול הייתי די מיובשת. היה לי רצון עז לצאת,אבל למי יש כוח לצאת לבד? נרשמתי למעגל נשים שאמור להתחיל,אולי זה יעזור לי להתאוורר.

הגריין בראש הדף שלך כרגע הוא מהלוג שלך עצמך, מה הסיכוי שזה יקרה? :-D

וואו......גיליתי אתמול את הבלוג המרהיב הזה.
בוינה,את מוכשרת בטרוף באמת כדאי לך לעשותעם זה משהו..
את באמת מצליחה גם לצחוק ביומיום שלך כל כך הרבה או שאת רק מצחיקה אותנו???

<מקשיבה פה ביציע. צוחקת ובוכה ברגעים הנכונים>

קוראת כבר יומיים את הבלוג המדהים הזה, איזה כיף שמצאתי אותך!
כיליתי את כל זמני הפנוי עליך ועוד אני אומרת לך תודה!! כמה שלמדתי ממך...!
מתפוצצת מצחוק... החיים הם דבר כל כך משעשע.
תודה תודה תודה!

<הולכת להמשיך לקרוא>

_לראשונה מזה זמן רב מתחשק לי סיגריה. נזכרתי במכרה שלי, הגר, שאחרי שהילדים שלה היו נרדמים היתה מעשנת סיגריה כל ערב.
אני מבינה אותה.
פתאום אני גם מבינה שאני צריכה טקס קטן פה ושם. ולאכול מלפפון במקום, זה לא אותו הדבר._
:-D

לפעמים אני מזמינה מהאינטרנט. איו לי זמן לפרוייקטים, זו הבעיה.. אני שמחה שאת מבינה את זה. כולם אומרים:"לא משעמם לך? מה את עושה כל היום בבית?" .
ותודה שביקרתן.

הבוקר זרובבלה התקשרה. היה לילה זוועתי, כולם מצוננים ולא הבנתי מי יכול להתקשר ב8 בבוקר? הייתי המומה לשמוע את קולה של זרובבלה. מאז שנולדה לא שמעתי את קולה בשעה כזו. אם יש דבר אחד שיכול לגרום לה לקום בשעה כזו זה נעליים.
"שכחת שקבענו לקנות נעליים?" היא שאלה.
האמת ששכחתי. מי יכול לזכור משהו אחרי כזה לילה.
האמת שאני לא זקוקה לנעליים וגם אין לי תקציב לזה החודש, יש לי חתונה עוד שבוע. אבל הייתי קצת מדוכדכת ומרגישה איך הימים חולפים בלי שתהיה לי בהם אחיזה או שליטה.ולא תכננתי כלום. והבית הפוך.העציצים שקניתי עדיין בארגז ואין לי משהו אופטימי להתחיל את היום איתו.
בקיצור נסענו לקנות נעליים. זרובבלה מדדה ואנחנו אכלנו פיתות והבטנו איך היא מודדת מגפיים שחורות עם קצה מעוגל ,בעקב 4 או 5, כמו כל שנה. "אלו יפות, נכון?" היא מתפעלת מזוג זהה לזה שהיא נועלת בעצמה. אני מחייכת לי. האם נדמה לי שרב הקרובות אלי הולכות עם אותו זוג תמיד בתלבושת אחרת?
אולי חוץ מברברה שלה ממילא יש עשרות זוגות נעליים אם לא יותר. גם לי כל הנעליים הן אותו זוג ממש. לאחרונה החלטתי להשתנות וקניתי זוג עם ששפיץ בורוד פוקסיה שגרם לכמה מחברי הטובים ביותר לשקול את קשריהם עימי.
מזל שהתחלפה העונה ועכשיו אי אפשר להסתדר עם סנדלים בלבד. דווקא ראיתי כמה זוגות סנדלים עם עקב סיכה ו"יהלומים". פתאום הבנתי למה זה טוב לא לגדל תינוק נוסף. אם לא יהיה לי תינוק נוסף אוכל ללכת עם סנדלים שכאלו, ולהתרחק מחולצות טריקו כביסות. ללבוש שמלות, ללבוש בגדים המתאימים לניקוי יבש....... להסתכל מול המראה בבוקר ולהסתרק.

וואו!
סיימתי לקרוא הכל. כבר מזמן לא נשארתי ערה כל כך מאוחר.
(תגידי, מתי יש לך זמן לעשות את הפרויקטים? כל הכבוד).
ובקשר לאוכל - אולי תנסי להזמין קניות במשלוח מהסופר דרך האינטרנט ?

הנה אני יוצאת מהארון:
גם אני מכורה סמוייה שלך :-)

[u]פתאום אני גם מבינה שאני צריכה טקס קטן פה ושם. ולאכול מלפפון במקום, זה לא אותו הדבר.[/u]
לפעמים להכנס לכאן ולקרוא אותך זה הטקס שלי - את כותבת נפלא. תודה.

כי ראיתי שמישהי המליצה על הדף בדף אחר, והחלטתי להיכנס. כבר מההודעה הראשונה הבנתי שזה בלוג מעולה, ולא דף רוחני, כמו שמשתמע משם הדף.
כלומר, עד היום לא נכנסתי כי שם הדף לא משך אותי.
בינתיים אני ממשיכה לקרוא, ממש קשה לי להפסיק :-)

ברוכה הבאה [po]טרה רוסה[/po]
אשמח אם תגידי למה התחברת(אבל את לא חייבת)
י לי קרוב משפחה צעיר, צחי , שהבטיח שהוא יבוא איתי לקנות לי אופניים. היום שעה הוא טחן לי במוח הסברים על איזה אופניים אני צריכה וזה היה לי יותר מדי.הוא פשוט יבוא איתי ונקנה לי אופניים.

פריחה [po]והתחדשות 2[/po] וכאלו?

היום הלכתי למשתלה. אני מהאנשים שאין להם בכלל טאץ' לצמחים. פעם בכמה זמן אני מחליטה שהפעם זה ילך יופי וקונה עציץ. אחרי כמה זמן כל מני ילדים חופרים לו את כל החול ואני שוכחת להשקות אותו והוא מת.
היום יוסף הגיע מוקדם כמוסכם כדי שאוכל לעבוד קצת. הוא אמר שיכין לי קפה , כי קשה לי לעבור מפאזה של ילדים לפאזה של עבודה.
אין קפה
אחרי 10 דקות אני מזכירה לו והוא מתפלא ואומר שתכף מכין
אחרי 20 דקות הוא לא מכין קפה. אני נועלת נעליים, לובשת חזייה ויוצאת. רגע לפני שאני יוצאת, הנמר שלי שרגיש למעשי ולרגשותי וקורא אותי כמו ספר פתוח רץ אחרי ברגליו היחפות ושואל:"אמא , למה את הולכת?" לא לאן. למה. הוא יודע לפי קצב צעדי והנשימות שלי באיזה הלך רוח אני.
אני מחוץ לבית עם חולצה קצרה ויש רוח חזקה. אני מתחילה ללכת . לא תלוי עלי שום ילד, אין לי תיק ואין לי עגלה. אני מצטערת שאין לי אופניים ואני בקפקפים.אני מגיעה לבית קפה וקונה לי קפה ועוגייה. חוזרת הביתה ועושה ליוסף פרצוף.
הייתי מעדיפה שהוא לא יגיד שהוא מכין ולא יכין. יש לנו את השיחה הזו כבר שנים.
אז למה לא הזכרת לי שוב?
כי אני לא מזכירה.
הקפה טעים. אני מזכירה לעצמי לקנות מכשיר שמכין קפה ששמים על הגז. לראשונה מזה זמן רב מתחשק לי סיגריה. נזכרתי במכרה שלי, הגר, שאחרי שהילדים שלה היו נרדמים היתה מעשנת סיגריה כל ערב.
אני מבינה אותה.
פתאום אני גם מבינה שאני צריכה טקס קטן פה ושם. ולאכול מלפפון במקום, זה לא אותו הדבר.

נכנסתי היום בפעם הראשונה לבלוג הזה.
הוא גדול. אני קוראת ברצף כבר שעתיים.
לא מבינה איך פספסתי אותו עד היום.

עוד פעם לא כתבתי נכון,אבל תציצי בדף שלה ותביני,נמצאת עכשיו במה חדש.

לא למחוק! רק להתקדם בדף חדש כמו שעשתה [u]דתיה_ בן[/u] [po]דור 3[/po] היא הגיעה לעמוד שלישי.

להשיך לכתוב בדף חדש? ואז הדף הזה נמחק? אני אביט בדף שלך בהקדם.

טעיתי ברישום הדף:_[po]אמא עם הפרעות קשב[/po]
אשכרה הפרעות קשב...
סתם הצעה,הדף הנהדר שלך כבר עמוס ועולה ממש לאט,אולי כדאי לפתוח דף חדש או לערוך באיזה שהוא אופן?
לא מבינה גדולה בזה ,יש כאן בטח כאלה שמבינים יותר.

לא להאמין כמה אני מזדהה...מזמינה אותך להשתתף במלחמות היומיות שלי [po]אמא עם בעיות קשב[/po]
זה הולך ומסתבך בחורף עם כל שכבות הבגדים שמקלפים מהם כל יום,אבל נכון שאת לא רוצה [b]באמת[/b] בית ריק ושקט?
p-:

תודה שצחקת ותודה ששיתפת אותי.
נראה כי כאן אני מקבבלת המון חיזוקים אבל בחיים האמיתיים : קשה, קשה.
אני מרגישה שהכביסה לא נגמרת. כמו חיה רעה שמציצה אלי מרחבי הבית. אתמול הייתי עם הילדים אצל מישהו ונדהמתי: רצפת שיש אפורה, קירות לבנים. אין תמונה על הקיר. אין כביסה, אין ספרים, אין נעליים מסתובבות.
במילים אחרות:ריק
וזה בית עם שלושה ילדים.
ואצלינו מלא ועמוס. בכל אשר תפנה תראה חלק של פאזל, או לגו או מכונית(לרב גם וגם....) . זה הדהים אותי השקט שאתה יכול לקבל. ובכלל היה שם שקט, לא רעש אינסופי כמו כאן.
ואני בדגירה. לא מתקדמת בשום דבר מהפרוייקטים השונים שלי. לא רק הסיפורים שלי נשארים עריריים בלי סוף, אלא גם המשימות וגם אני בלי סוף. עומדים בחלל הריק בלי סוף...
אתמול הבנתי כמה קשה לי לאחרונה מאז החבילה מתחילה להיות יותר ויותר שד קטן בעל רצונות ואג'נדה. היינו מחוץ לבית אז ישבנו על ספסלים ואכלנו.הילדים אוכלים יפה אם כי התחילו להם דרישות קולנריות מגוונות שקשה לי לעמוד בהם. השסד הקטן מתפרע לכל עבר ומודך ונוגע בכל מה שבא ליד. עוברת לידו אשה שמחייכת אליו והוא מושך לה בשעון ביד מלוכלכת מאוכל. לאיש אחר הוא מושך באבזם או בתיק. כשהאנשים משחררים לו בעדינות הוא בוכה וצורח וקשה להרגיע אותו. ובכלל, שכולם יאכלו וגם אני זה הופך למשימה קשה עד בלתי אפשרית.
הימים נעלמים לי לפני שאני מספיקה להבין איך , והפרוייקטים נשארים באותו המקום. אני חושבת ששבת בלי הילדים בבוקר תעזור לי לזרז עניינים אבל הבוקר הזה נמרח לאיטו . בין היתר כי אניגם זקוקה בלי קשר לאוויר לנשימה, מצרך נדיר בימים אלו.

קרצינוגנים, מתקנים אותי, בקיצור מבנה חדש שהוא מסרטן. משהו כזה, שיהיה. תודה על הדף! צחקתי המון המון. החבילה הפרטית שלי (אחת אחרת) הסתכלה עלי בתימהון ולא הבינה מה זה הרעמים האלה. מזמן לא צחקתי ככה. נפלא.

כך אמרה חברתי הדוקטורנטית לביולוגיה: תהליך השרפה שינה את המבנה של זה ונוצרו קרצינומות (נדמה לי שזו המילה).

שרוף זה מסרטן .

אל תמחקי
שכחתי להוסיף בצל ירוק עם הפטרוזיליה במתכון למעלה

אני כבר לא זוכרת את הפרטים . גיגלתי : מנגל סרטן ומצאתי "http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3083519,00.html" וגם יש חומר http://www.cancer.org.il (האתר של האגודה למלחמה בסרטן). אמרה לי מכרתי החולה בסרטן. זה לא תחליף להסבר מדעי לצערי אני ממש לא מצליחה להזכר בפרטים. אבל זה נכון גם בבית ולא רק למנגל.
פגשתי את בעלה לשעבר אתמול. שאלתי לשלומה והוא אמר שיש לה עוד טיפול ביום שני . אין לי מושג מה זה אומר אז עניתי ב"הה הה" כזה ושאלתי אם אפשר לעזור במשהו, אולי עם הילדים. הוא הביט בי וניסה לנחש משהו בעיני. לא יודעת מה.

[u]אני אוהבת חרוך קצת אבל זה מסרטן .......[/u]
אפשר לשאול למה?
מבטיחה למחוק אחרי שתעני לי

תודה דקל נור שבאת וגם שפקחת את עיני. לא שמתי לב ואני רואה שזה נכון. אולי כי אני מרגישה שאני קצת בתקופת דגירה כזו.ולמה אני ישר מתנצלת?

היתה לי שיחה עם אמא מהשכונה. אשה נחמדה מאד. לצערי אני לא זוכרת שמות בכלל וזה מביך לגמרי, אבל במקרה שלה יש לי מזל כיוון שהיא מדברת על עצמה בגוף שלישי. אנשים כמוני צמאים לשכאלו. היא נחמדה ומלאת חיים וזו תכונה מצויינת שפעם חשבתי שאפשר להידבק בה אבל מסתבר שזה לא וירוס וזה לא עובר באויר וגם אם שותים מאותה כוס ואוכלים מאותו המסטינג זה לא עובר.
תמיד תהיתי מה אנשים כמוה מוצאים בבטטות קיר שכמוני. אני יכולה להתחבא בוילון שעות ואם לא היו לי ילדים, נראה כי הייתי יכולה לישו כל היום וגם יוסף. מצד שני שלא היו לנו ילדים לא היינו עייפים כל כך וגם שיגדלו ויצאו מהבית נהייה זקנים ונקום ממילא לפנות בוקר(זה הטיעון החדש שלי, האפשר לעשות עוד ועוד ילדים).
אתמו לראשונה מזה חודשים(ואולי שנים) הביא יוסף סרט דיוידי שאין בו את בוב הבנאי, דמות מצוירת, סרט מצויר, משהו חינוכי או של וולט דיסני. זה היה סרט למבוגרים(אך לא מבוגרים בלבד). אחרי שכולם התעייפו מרב השעות שזרובבלה וחבורתה היו פה מביטים בי מעבירה להם שיעורי בישול ביד אחת(ורק שד אחד פנוי) , יוסף ואני רצינו לאכול ארוחה שקטה ולראות סרט. לא היה כלום בבית(דא?!) ואני לא יכולה להסתכל על פסטה, אז הכנתי שקשוקה ומבצק שמרים שנשאר הכנתי פיתות לעת מצוא(יוסף טוען שהן לחמניות).
"זה סרט עם בראד פיט" אמר יוסף. לא שאני מתה עליו כי הוא נראה ילד מדי והאף שלו פיצי מדי , אבל שיהיה. הגיבור הראשי לא היה דומה לו. אולי זה שחקן משנה? בחצי הראשון של הסרט לא ראינו אותו. התחלנו להיות מודאגים.
"אולי זה האיש בפינה?"תהה יוסף ואז העלנו ניחושים"אולי זה האיש שעם הגב אלינו? אולי זה האיש עם הכובע? אולי זה הוא שם, מחופש לכלב?"
בסוף הסרט חיכינו שיגמרו כל ההזהרות בכל השפות(וכגם בעברית ופולנית!) לא להעתיק את הסרט. חיכינו בסבלנות לראות אם במקרה בראד יצוץ מתוך הכתוביות. גם הצצנו בחלון והוא לא היה שם. בלילה מדי פעם התעוררנו לראות אם הוא בא.
הוא עדיין לא הגיע.
ואולי הוא כמו אליהו הנביא.

======================
שקשוקה לעת מצוא:(2 מנות שהן ארוחה)
לוקחים את כל הבצל שיש בבית(3) ופורסים לפרוסות דקות
מאדים ואז מטגנים עם שמן זית ופפריקה.עד השחמה
מוסיפים את כל השום שיש בבית(1 ראש מפורק לשינים חתוכות גס או לא) .
חותכים את הפלפלים לקוביות (2 פלפלים)
מוסיפים למחבת ומתבלים בפלפל גרוס או פלפל חריף פרוס אם יש.
מחכים ומערבבים מדי פעם. אני אוהבת חרוך קצת אבל זה מסרטן ....... מוספפים עגבניות קצוצות כמה שיותר(10 אדומות . או כמה שיש. לי היו רק חצי ירוקות)
מוסיפים עגבניות בקוביות אם יש או קצת רסק
מחכים עד שהכל הופך להיות דומה לשקשוקה (אפשר להקטין קצת את האש)
מוסיפים פטוזיליה קצוצה
שוברים 4 ביצים או כמה שרוצים ע להכל מלמעלה ומקטינים את האש ומכסים ומפזרים מלח.
מחכים עד שהביצים עשויות כמה שאוהבים(אני אוהבת עשויות היטב)

[u]צמר מעמיד אותי במבוכה[/u]
אויש את ענקית D-:

[u]היא מתלבשת אצלי וזו הזדמנות חגיגית לראות את הגוף הנשי המסחרר שלה[/u]
נפלאה. איזה כיף להיות חברה שלך בטח.

את שמה לב שהיה לך שוונג של לספר על עצמך ואז התחלת לכתוב על המעגלים סביבך, על כל איש אישה וילד שאת מחככת כתף אתם ולו לרגע קטן. אשה של אנשים.
אבל אני קצת מתגעגעת לסיפורים על עצמך. מה קורה איתך?

והרגשתי יפה בימים האלו.אלוהים יודע למה. אבל יותר נשית.בכל ל בחורף אני יותר יפה. יותר הולם אותי שכבות וצעיפים ומעיליםמאשר סנדלים וזעה וגופיות. מצאתי כמה גרבי צמר. סבתא שלי, נתנה לי זוג גרבי צמר שקנתה ךכך ילד שנולד ומעולם לא השתמשתי בהם. צמר מעמיד אותי במבוכה:איך מכבסים? אני מהאימהות הללו שקונות רק גרביים לבנים וכך יש לילדים תמיד זוג. ותמיד יש עוד זוג, והכל מתאים.
אתמול ראיתי פיג'מה קסימה עם חיות שמחות וקניתי אותה."קניתי םיג'מה במידה קצת גדולה"התוודאתי בפני יוסף. לא היתה מידה אחרת ואני כזו לא פרקטית. גם הןצאתי כסף וגם חסרות פיג'מות.
"שטויות, זה טוב קצת גדול" אמר יוסף"ככה יותר קל להם ללבוש לבד". כן. הלוואי וזה היה רק קצת גדול. נראה לי שיתאימו לפיג'מה הזו הם כבר יהיו בגיל שעושים מסיבות לכל החברה ולא לובשים פיג'מות, חשבתי בשקט ושמחתי בלב שיוסף לא מדקדק בעניינים שכאלו.
================

היום,אחרי שנים של מחשבות קנינו כמה מהפריטים הבסיסיים האלו שאדם רגיל קונה כשהוא נכנס לדירה(או מוטב:לפני כן). אלו גרתי עם בוב הבנאי (או שהייתי בוב הבנאי בעצמי, אבל אני חיוורת בצהוב) זה היה כך.
אבל למה לריב עם העבר? היום זה מתרחש. ברגעים אלו ממש. אחרי שרצנו ברחובות הרטובים למחאתם של כל האנשים שהעירו שהילדים שלנו יחפים ו\או עם סדלים ו\או בלי כובע .אני לבושה במגפיים ומעיל נראית שונה משאר בני המשפחה העירומים למחצה. רצנו בגשם כדי לקנות את מה שצריך. איכשהו המשפט יצא עם טון פולני אני אנסח שוב.
רצנו בגשם שניקה את האבק שהצטבר בקיץ, ריענן את האוויר ואיפשר לנו לקנות את מה שהבית שלנו צריך כל כך.

מתחברת עם מה שכתבת בסוף,
למדתי שהתיקון שלנו הוא עם ההורים והילדים שלנו.אחת הסיבות היא שהם משקפים לנו את הקשיים שלנו,כמה פעמים ניתקלנו במצב שאמרנו שכשנהיה הורים לא נתנהג כך והמציאות צחקה לנו בפנים כשחזרנו על אותו דפוס.
וכמה פעמים התפוצצנו מתכונה של הילד שלנו וכשישבנו לחשוב זיהינו את אותה תכונה שמוכרת לנו כ"כ משום שגם אנו כאלו...

[u]בדיוק ברגע הזה הבנתי את מקור הביטוי "פצצות לגבות". הרגשתי זרם חשמלי עובר בין הגבות שלי דרך חוט הטלפון ונשמע בראשי פיצוץ עז.[/u]
:-D :-D :-D

כן. באמת זו הרגשה של להגיע לבד למסיבה.

אסנת היתה אצלי אתמול. פתאום הבנתי שאני יכולה להזזמין חברות שלא עובדות! איזה סטארט אפ.
אסנת היתה בדרך לראיון עבודה. היא כבר שלוה חודשים בראיונות ואני מצד אחד רוצה שהיא תתקבל ומצד שני נחמד לי שהיא באה אלי כל פעם שיש לה ראיון באיזור שלי . היא מקסימה עם הילדים (ומקסימה בכלל אבל יש לי חברות שפחות אוהבות ילדים) . היא מתלבשת אצלי וזו הזדמנות חגיגית לראות את הגוף הנשי המסחרר שלה. כה שונה מההרואין שיק ועם זאת כה נפלא.
בכל מקרה, היא אמרה שדיברה עם ברברה השבוע , וברברה הסבירה לה שאם לילד אחד היא בעצם רווקה. ורק אימהות לשני ילדים ומעלה("ועל הבלוגית אני בכלל לא מדברת!") יש לה זכות להתלונן. לא שזה עצר את ברברה כשהיתה אם לאחד, אבל כנראה שהשינוי קשה לה. וכיוון שאנחנו לא קרובות לאחרונה, אני לא נפגשת איתה כל כך.
לאחרונה, אני יותר זקוקה לאנשים שיכולים להכיל אותי. שיכולים יותר לקבל אותי על חסרונותי ולעזור לי לצמוח. וגם ברברהזקוקה די הרבה ואסנת יודעת לתת .לכן, כשחמדה קופסאות צבעוניות שיש לי נתתי לה אותן ברצון. הרי ממילא הלכתי ברחוב וחשבתי שהן מקסימות. לי אין מה לעשות איתן, והן נשארו כנטע זר מחכות לאדם הנכון.

====================
אמרתי לאסנת שהרבה ילדים אכן זה מעייף ושאני לא רוצה יותר. היא אמרה שאני מדברת שטויות , ושיהיו לי לפחות עוד שניים ושברור שאני נהנית. כן ,אני נהנית. היא כרוכה במיוחד אחרי אחד מבני שהוא השרמנטי. הגאון והמרשים.נכנה אותו "הנסיך". האמת שכולם הכי אוהבים אותו ולכן אני מרשה לעצמי לתת לו קצת פחות מאחיו. הוא כל כך מקסים ופופולרי וכולם עפר לרגליו. ולפעמים אני נתקפת חרטה ומנסה שוב ושוב לנסות לאזן בין מה שמקבלים מהסביבה לבין מה שמקבלים ממני. הלואי וזה היה פשוט.
אני אוהבת את ילדי, אבל גם מתממוטטת לפחות פעם בשבוע ולא מצליחה לקבל את יוסף עם חיוך מאושר ולב קליל. אני מתחילה להבין איך אמא שלי היתה ממוטטת תמיד . ילדים זה משהו שיכול להביא אותך לקצה שלך, ללחוץ על כל הנקודות הכואבות. אני עצמי אמרתי לאמא שלי שאם כל כך קשה לה להיות אמא שלי אז היא לא היתה צריכה להוליד אותי בכלל וגם שהיא מתנהגת אלינו גרוע וכשתהייה זקנה אני אתנהג אליה כפי שהיא מתייחסת לאבא שלה. היא כעסה מאד ולא דיברה איתי.
האמת שאז לא הבנתי למה, כיוון שחשבתי שהכל אמת. נראה שדווקא עבודת נשים שאמורה להיות מספר קטן של שעות, היא הממוטטת מכולם. עבודה מתישה עם אנשים בתוך אחות או מורה או מזכירה, שבסוף יום מתיש עם הרבה אנשים נודניקים מגיעה מרוטט עצבים לילדים שלה שבאו מיום טעון ומתיש משלהם.
כמה זה הרבה יותר קשה מאשר לבלות יום שלם במשרד ממוזג ושקט .

כאן כל הזמן !(-:
נהנית ממך נורא,מה זה שווה לדפוק כזאת הופעה ואז לשבת חסרת מעש בבדידות איומה,אפילו סרט לא יעזור לה.

דווקא אהבתי את שני החיוכים שהיו,לאן נעלמו?

הלכתי עם השד הקטן לתל אביב.ישבתי על הרצפה ללעוס קפה וקוראסון אחרי שלא מצאתי מקום שיש מקום שיכול להכיל מבוגרים ותינוקות. לידינו ישבה אשה לבושה היטב מכף רגל עד ראש. אפילו המגפיים ההדורות שלה התאימו בדיוק והבהיקו ללא רבב. היא דיברה בטלפון עם חברה. כן, היא לקחה טיסה לתל אביב והטיסה שלה בחזרה רק ב15 ועכשיו 10 בבוקר. היא לא יודעת מה היא תעשה עכשיו, היא היתה הולכת לבן שלה אבל הוא בחו"ל. היא ישבה דוממת על הספסל שהייתי למרגלותיו.
"לכי לסרט" רציתי לומר לה והשתוקקתי להתעניין איך אפשר להלבש כל כך מתאים ומהודר בלי שיערות נודדות או שוונץ קרוע או מלוכלך או מקומט.

(-:

"הנה דוב פנדה" אמר ההוגה החמוד שלי. המנהיג .זה היה כמעט נכון, אם היינו ביפן, אבל היינו בארץ ישראל ואלו היו פרות שרעו באחו. כמעט ולא התחשק לי לקלקל את הפנטזיה הזו. אם שמיכה יכולה להיות חללית, עכבר של מחשב הוא מנוע שמבעיר אש, ספה היא אוהל מדוע שפרות לא תהיינה דובי פנדה?

תודה שביקרתן
הכוונה לצעצועים אלקטרונים שונים. הוא הציע לא לקנות ונתן את המשל הבא:נניח שאת הולכת לקנות לעצמך שמלה חגיגית ב3000 שקל. היית רוצה למדוד,להשוות,לבחור ולא שסתם מישהו יביא לך שמלה שאינה מונחת עליך בדיוק כפי שרצית.
בינתיים חברה הסבה את תשומת ליבילכתבה שהתפרסמה על שירות חדש:מקום בו מורידים לך את כל שיער הערווה ומציירים על העור בחינה ומדביקים נצנצים.רעיון מעניין אבל פחות מתאים לי.אחרי הכל , הילדים יראו וירצו גם, וכמשפחה שמספרים זה את זה כדי לא ללכת למספרה באופן כללי, זה עלול להעמיס על תקציב יופי והדר.
ההורים חזרו מחו"ל וכבר התחילו לנג'ס. ההורים של יוסף התקשרו בשישי בצהריים. "יוסף ישן"אמרתי ולכן אי אפשר לבוא לארוחת ערב, אין לדעת עד מתי יישן(עד שיימאס לי להיות עם הילדים לבד כמו בכל יום? אבל זה נשמע לא טוב)
"הוא כל כך עייף!" אמר אבא שלו"הוא עובד כל כך קשה"הוסיף. בדיוק ברגע הזה הבנתי את מקור הביטוי "פצצות לגבות". הרגשתי זרם חשמלי עובר בין הגבות שלי דרך חוט הטלפון ונשמע בראשי פיצוץ עז.
טוב, נו. מה חדש?הרי כל השבוע אני "נחה עם הילדים בבית"
"אז אולי תבואו מחר?"מציע חמי"ארוחת בוקר?"
"לא מתאים" אני עונה
"צהריים?"
לא"
"ערב?"
"מחר אנחנו מחוץ לעיר" אני מסבירה וקובעת נסיעה לעיר אחרת עם חברים.
האמת שהתכוונתי לנסוע לבקר את זרובבלה, אבל אחרי שדיברתי עם אמא שלי, שאלתי אותה אם היא צריכה אוכל היא ענתה שזרובבלה ,לפני שחזרו מחו"ל כבר בישלה וקנתה בסופר"כי זרובבלה תמיד יודעת להכין מה שצריך", הרגשתי שמספיק לי זרובבלה ליום אחד.

[u]רק שתדעי שאני קוראת ונהנית מכל מילה[/u]

זוג חברים, רננה וניר, נתנו לי את הטלפון של חברם יניב , כי גם הוא יכול לשמש לי מנטור בתחום שאני צריכה. הם נתנו לי את הטלפון אבל התביישתי להתקשר. הרבה יותר קל לבלבל את המוח לאיזה שיברל במקום להתמודד עם מה שקשה, במיוחד שיוסף היה צריך לחזור היום מוקדם ויחזור מאוחר, וגם אתמול חזר מאוחר למרות שהיתה הרצאה שהיה לי חשוב ללכת אליה.
כבר מהבוקר אני מתבעסת וקורסת מהעומס. השד הקטן מצונן מאד וקיבל נזלת. הוא בוכה כי הוא לא נושם, ובוכה ששמים לו מי מלח, ובוכה שמנקים לו את הני, ובוכה מהריח ששמתי במכשיר אדים, ובוכה כשאני מציעה לינוק כי האף שלו סתום.
הוא בוכה על הידיים ובוכה במיטה ובוכה כשהוא מבקש לרדת והוא זוחל. הוא בוכה מבקבוק מיים ובוכה מכל דבר. זה עושה אותי עצבנית מאד. למה?אולי בגלל חוסר האונים. זה מוריד לי את האנרגיות ומקטין לי את היצירתיות. אני עצבנית וחסרת סבלנות לילדים האחרים. מדהים איך חסר איזור שלו משפיע גם עלי בלי שליטה.
השד זוחל למטבח ובוכה. אין לי מושג למה?הוא מסרב לאכול ואולי מחפש משהו? על אף התיאוריות נראה שלשד שלי יש זיכרון מצויין. אם נופל לו חפץ הוא בוכה.מגיע למקום ששם שוכן רב הזמן צעצוע מסויים.

נכנסתי היום לפורום ג'אדג'טים. ראיתי שם מישהו שעונה המון , שפרסם את מספר המסר המיידי שלו. בשביל מה הוא פרסם אם לא שיפנו אליו?
אל תחשדו בי שאני מתעניינת בזה. ממש לא. כלומר אני יכולה להנות מג'אדג'ט נחמד אם אפשר[b]ללבוש[/b] אותו או [b]לנעול[/b] אותו. ממש מיותר בעיני מכשיר שגם מחמם קפה וגם משמש בטלפון. או מחשב קטן עם מסך שמוציא לך את העיניים. או צ'וקומוקו כזה שהוא כמו חיה שאתה מאכיל ודואג לה .יש לי כמה פיות וטוסיקים על אמת.
מצד שני יש ליוסף יומולדת בקרוב והוא דווקא די אוהב את השטויות האלו. באופן כללי גבר שאוהב את הדברים האלו , אני ישר מוציאה את לשון הרע מפי ואומרת שזה כי הוא לא עייף מספיק מהילדים, אבל יוסף באמת לא מוציא הרבה על זה, אז אולי נצ'פר אותו?
בקיצור דיברתי עם השי הזה, שקוראים לו שיברל ולקח לי שעה להבין שבעצם השם שלו זה שי .הוא חשב שאני הבחורה הכי משונה בעולם ו"שאסור לבחורה לקנות דברים מהסוג הזה לחבר שלה"(כך במקור)" כי היא לוידעת מה הוא אוהב וזה חלק מהכיף שלו".
הוא חקר אותי קצת על עצמי וסיפרתי לו (בת 24 בלונדינית חובבת אופנועים וים), כדי להוציא לו קצת את העיניים אם כל כך קשה לו לעזור. למרות שבמידת מה הוא צדק. אולי חיפשתי את הפיתרון הקל.

[b]לא כסף ולא נעליים[/b]
תודה לכולכן. אתמול הייתי פרודוקטיבית למדי מבחינת קניות. יש לי בעיה לשחרר כסף כשאני לא מכניסה כסף בעצמי. אני לא קונה כל מה שמוצא חן בעיני כמו בימים הרחוקים ההם שרק השתחררתי מבית הורי. אבל נעליים לחורף צריך(בגלי עולה 139 וזוג שני במחיר זול יותר, בנמרוד בעיקר KEDS 149-199 והשני כנ"ל ). ילדים אוהבים להגיד שנוח להם על נעליים שנראות יה בעינהם ולאו דווקא נוחות. את זה ידעתי תמיד, אבל לך תסביר את זה? ואולי חלק מהבגרות שלהם זה ללמוד שאם הם בוחרים נעליים לא נוחות הם יתקעו עם נעליים לא נוחות כל החורף? מצד שני בסוף שני הזוגות שקניתי בשנה שעברה לכל ילד (טעות!) ישבו רב החורף בדד בארון.
למה בכלל קניתי שני זוגות? זו היתה טעות. עשיתי זאת כיוון שקרה כמה פעמים שזוג אחד היה רטוב באופן לא שמיש והאצבעות ברגליים יצאו מזמן לחפש חופש וגדלו מעבר לסנדלים, הרחק הרחק. מצד שני ,גם שני הזוגות היו קטנים מייד וכבר לחצו לקראת סוף העונה. יתר על כן, לקראת סוף העונה אפשר לקנות יותר בזול נעליים שמתאימות לרגל הצומחת פרא.
מצאנו נעליים. מדדנו. השד הקטן, חופשי מנעליים זחל על הרצפה ואכל ניירות לקול גערתם של אנשים טובי לב שחששו לבריאותו. במקום להבין שבעצם לא מדובר בתינוק אלא במכונה שמקבלת נייר ומוציאה זבל אורגני.
לשמחתי, יחסית לא היו בעיות. החנות היתה ריקה וכנראה זה עדיף לריכוז הרב שנדרש בקניית נעליים ומדידתם. אחר כך נסעתי להחליף בפעם המי יודע כמה את המתנות שחמותי קנתה לחג. תמיד אני צוהלת שלא צריך למדוד לילדים בגדים אפשר פשוט לקנות, אבל זה לא בדיוק הולך כך. בלי גומי, הג'ינס לוחץ במתניים שכן לילדים יש קצת בטן בולטת(או שאול יזה הזמן להכניס אותם למשטר אימונים ודיאטה?). מי המציא ג'ינס בלי גומי לילדים?
בכל מקרה ראיתי שם עוד קורדרוי חמודות אבל הם עלו 90 שקל לזוג.התלבטתי מאד אבל החלטתי לוותר או פשוט לבקש את זה לחג הבא.הם היו יפות בצורה מכמירת לב. אבל המחיר הזה באמת קצת מוגזם.
בחנות צעצועים שסרנו אליה, ראיתי צעצועים יפים באמת. למשל תלת אופן עם ידית נוחה או סירת פיראטים מקסימה או בימבה בצורת מטוס. הילדים שלי כמובן רצו את הכל. חישבתי בראש מתי היומולדת הבא .איך אפשר שתלת אופן יעלה 500 שקל במבצע?
לאבי היתה יומולדת. קניתי לו את "אבא עשיר אבא עני". הוא נהיה חובב השקעות לאחרונה .בילדותי זה לא עזר לקבל ממנו הרבה צעצועים אלא אם נסע לחו"ל. וגם אז, זה לא היה תמיד בדיוק איך שזימנתי. למשל אחרי שפתחתי את הראש לבובה שעוצמת עיניים(מטעמים מדעיים כמובן. האמת אני לא זוכרת את עצמי פותחת לה את הראש אלא רק את הורי יושבים עם מבט זועף על פניהם אומרים לי שזה לא יפה לעשות כן) כבר לא קנו לי בובות שוות. ביקשתי מאד בובת כרוב ו.............אחרי כמה שנים זרובבלה קיבלה כזו אפילו שהיא ממש לא רצתה(אבל היה אסור לי לשחק בה). אלו טיעונים שמשכנעים אותי שכן כדאי לרנות לילדים לפעמים את מה שהם מבקשים גם אם זה אומר לקנות פורשה מדגם יותר ישן. טוב ממילא לא התכוונתי לקנות אוטו. אז על מה אפשר לוותר?
החלטתי. אולי אני אנסה למכור ציורים שלי? מה יש להפסיד? כל מה שארוויח יוקדש לצעצועים. עכשיו נותר רק לצייר.
קניתי גם כוסות אתמול כי מצב הכוסות בכי רע. יש רק שלוש כוסות בערך שברברה נתנה לי כי זה נשאר לה מאיזה סרוויס. אבל ראיתי את זה בצורה חיובית, לא כנדבה אלא כהעברת אנרגיות. אנשים הכי עשירים אין להם דברים פשוטים. פעם, קיבלתי לאיזה יומולדת המון כוסות מכוערות, מהסוג שמוכרים בסופר ליד הקופה . המפורסם שכתבתי עליו למעלה שמחזיק ביית בשווי שני מליון דולר(הם מחפשים קונה, אגב .הם קנו בית אחר שיותר מותאם לילדים) שמרוויח סכומים שלא יאומנו כל חודש ויש לו חוזה שאומר שהוא מקבל משכורת גם אם אינו עובד, כל עוד יש לו חוזה כך שיוצא לו לפעמים כמה שנים לא לעבוד ולקבל משכורת. ראה את הכוסות, אמר שבדיוק חסרות לו כוסות וישמח לקבל.

[u]אנשים שמחטטים בפח האשפה מפחידים אותי[/u]
ממש!
בישוב שלנו זו ממש אופנה. בררר...


[u]את כותבת נהדר._ ואת בעצמך _מקור השראה[/u] {@

ווי ווי. נפלא. את כותבת נהדר.

[u]אח... כמה חי ובועט את כותבת[/u]
@}