על ידי צפריר_שפרון* » 13 אוקטובר 2004, 01:07
זה הולך להיות ארוך...
ראשית, ראיתי היום פוליטיקה בערוץ הראשון, זה השופר של הממשלה, שלאחרונה לא יודע לאן לשפור.
"שטיפת מוח". זה היה נושא הדיון הרלוונטי.
שם, במסגרת כתבה רואיינו חרדים אשר מוכרים בובות המזמרות את "מודה אני לפניך" או כוס כזו שבכל פעם שהילד שותה הוא שומע תפילה אוטומטית.
שם הובהר על ידי נציג הציבור הזה - לפחות לצורך הכתבה הזו שביהדות אין דבר כזה שטיפת מוח שלילית. הם עושים רק שטיפת מוח חיובית.
אותו אדם היה גם בדיון באולפן, בסופו של הדיון הציעה לו שולמית אלוני להחליף את הביטוי שטיפת מוח בהטמעה. הטמעה חיובית.
זה לב הדיון.
שטיפת מוח היא שטיפת מוח היא שטיפת מוח. מוח שטוף היטב מוכן להרוג ולהיהרג. מוח שטוף היטב מאמין שיש דבר כזה שטיפת מוח חיובית.
אפילו לא שטיפת מוח לחירות, או לשמחה, או לאמת כזו או אחרת. שכל אלה במידה ונכנסים תחת הכותרת של אידיאה כזו או אחרת אינם ראויים באמת, או ניתן להגמל מהם.
שטיפת מוח משמעותה היא אובדן הזהות העצמית או הפנמת ערכים וארכיטיפים תחת כפיה. כפיה מחשבתית, כפיה פיזית, כפיה תעמולתית - פרסום חוצות; טלויזיה; רדיו; ספרי לימוד; ערכים מוחלטים לענינים יחסיים כמו "זכותינו על הארץ" וערכים יחסיים לנושאים מוחלטים כמו חיי אדם, או חיים ומוות.
וכן הלאה.
שטיפת מוח היא כפיה אינטנסיבית, רציפה, חודרת דרך השמיעה - שאיננו יכולים שלא לשמוע (אנחנו יכולים לשמוע ולא להקשיב), דרך הראיה (אנחנו יכולים להסתכל ולא לראות), דרך הטעם (אנחנו יכולים לברך את מזוננו - בהכנתו).
נעצור כאן עם החושים היות והכוונה ברורה.
שרון,
מהסוף להתחלה.
יכול להיות שדרכך טובה לך. זה אינו הופך את שאר הדרכים בעולם לשגויות.
מעולם לא נטען כך. בכלל לא עולה הטענה שהדרך של החירות היא הדרך הטובה. לא עולה הטענה שהדרך של הכפיה היא רעה. לא הושם שם ערך.
לא נכתב שהשבי רע באופן כללי. כמובן שאורנה וצפריר מעדיפים את דרך החירות ולמדים את חווית החירות - שהיא עצמה הדרך - ומכאן חושבים שתפישת האדם את עצמו כשהוא מעודד או מצדיק או מחייב כפיה נמצאת לא ראויה לנו ולילדינו.
כאן, על הנקודה הזו המדויקת ניתן לא להסכים.
את יכולה לא להסכים שתפישת עולמו של מי שגדל בשבי מחייבת את הצדקת הכפיה מצדו, עולה הקורבן ומקרבן הלאה, ולשם כך נדרשת הצדקה. הצדקה או תירוץ או אמתלה כזו או אחרת לכל נושא הכופה וזה שחי תחת כפיה. שבזכות קורבנותו הבסיסית - זכותו לקרבן הלאה. לכן חייב להצדיק כפיה.
ואם את חושבת שיש סוג של כפיה שמצדיקה את עצמה, או אם אני חושב את זה, שהרי אלה טמונים היטב בעוגני הזכרון האישי והקולקטיבי, הרי שלדעתי את ואני עמוק בתפישת השבי.
שוב, זה לא רע. לעתים גם אני שם ולעתים זה ממש טוב. במיוחד כשעלי לעשות דברים כי עלי לעשות דברים, אז אני כופה על עצמי לפעול למרות שזה ממש לא לעניין, אבל צריך ועוד כל מיני הצדקות עולות - וכולן מייצגות את תפישת השבי. זו של צפריר במקרה זה.
איני חף. איני חושב שיש מי שחף.
אני פשוט לא זוכרת את ביה"ס שלי כך, ואני לא רואה את ביה"ס של הגדולה שלי כך. השימוש במילה טעונה כל כך הוא לא במקום מבחינתי.
אבל זה מה שזה. מחנה כפיה. או מחנה כפיה ל- X שעות ביום Y ימים בשנה.
בית ספר הוא מקום בו הילד אפילו לא לומד את מה שלא מענין אותו רק לועס ויורק כשחלק קטן נבלע. אות חלק שנבלע אם כך ברובו הגדול לא רלוונטי ומה שכן רלוונטי ממילא יעלה בחייו. בית ספר הוא מקום שהילד פועל בזמנים שלא מתאימים לו, זמנים שרירותיים וארוכים מדי בעבורו.
בית ספר הוא מקום שדורש מהילד ללמוד בדרכי חשיבה רציפים - בעוד תפישתו עדיין אינה רציפה כשל מבוגר, דרכי חשיבה של חבורה של צדקנים השבויים בתפישה שאפשר להתאים ילדים לשיטה, או שניתן להתאים שיטה לילדים.
בית ספר הוא מקום בו הילד לומד להתמודד עם כפיה. זה לא נעים לך לשמוע אבל, גם ילדותייך למרות שאינן מודעות לכך בהכרח באופן מלא נאלצות להתמודד עם כפיה רציפה, אינטנסיבית וכוחנית.
כל התפישה של מרד גיל הנעורים היא תירוץ למרד האסירים. שההורים חייבים היו לקבל הסבר מניח את הדעת להתפרצות האלימות של ילדיהם. הבעיה היא שהאסירים מתחילים להתמרד בגיל צעיר יותר ויותר. והסוהרים חסרי אונים, וההורים ממשיכים להאמין לדמגוגיה של הפדגוגיה.
את לא זוכרת את בית הספר כמחנה כפיה. ודאי שלא. אותך הרגילו לכפיה הזו והצדיקו את הכפיה הזו בעבורך מינקותך. כך גם אני. גם אני לא זוכר את מחנה הכפיה שלי לרעה. תכלס נהניתי שם, כמעט מכל רגע. ועדיין היה זה מחנה כפיה (במקרה שלי ארמון כפיה - סביון או לא סביון?).
_הידיעה לבשל כוללת את היכולת להכין אוכל "מכלום"
אבל את זה רואים כל יום בבית. גם אם בבוקר הולכים לביה"ס או לגן (ובמיוחד אם אמא עובדת בשעות הבוקר)._
רואים? רואים גם את חיים כהן בטלויזיה.
עושים. מבשלים, מקבלים כוויה, נחתכים, רוחצים כלים, עושים חביתה. כשילד רעב הוא ניגש ומכין לעצמו משהו לאכול. הוא מטרטר את אימו כשהוא מבשל אתה ומטריף את אביו כשהוא תולה אתו מדף (זה לא בישול אבל זה ככה).
_מי שרוכש השכלה פורמלית יכול לבחור בהתבגרו את הדרך בה ברצונו להתפרנס. מי שאין בידיו תעודות - בחירתו מצטמצמת בהרבה.
לא משנה מכובד או לא. העבודה מכבדת את בעליה, כידוע. אכפת לי שיוכל לבחור מה שירצה (אני רואה את אחותי עכשיו מתפשרת על מה שרוצה ללמוד ולא מצליחה לשפר את הבגרויות מספיק לשם קבלה ללימודים המבוקשים)_
תודה לאל שלא הלכתי ללימודים פורמליים. תודה לאל שאין לי בגרויות, שלא היה צ'אנס שאלך לאוניברסיטה, שלא התפתיתי ללימוד משפטים. את מבינה אילו היתה לי בגרות, באופן אוטומטי הייתי הולך לאוניברסיטה, ובאופן טבעי למה שאני חזק בו. מכאן שניתן לראות את הדברים גם כך - שעצם הכלי הזה של הבגרות שהוא מטומטם לחלוטין מתחילתו ועד סופו - הוא הוא שמקטין את הבחירה, הוא שמשמש כקובע נתיב מרכזי ולאורו אפשרויות מדהימות לרבים מוצללות.
בכל מקרה הבחירה היא עניין של רצון. הגדרת הרצון אם כך עשויה להיות הבחירה במשהו שנכון לאותו אדם מבחינת החברה הסובבת אותו, שאז משתמש ברצונו ככוח בולם, או הרצון שעולה מתוך האדם שהגדרתו עשויה להיות רחבה דיה, עד כדי כך שללא כל לימודים פורמליים אני מוצא את עצמי מושיט יד למי שנזקק לעזרה מהבחינה הבריאותית לא יותר או פחות טוב ממך או מכל רופא שלמד כך וכך שנים. אמנם איני רשאי לספק תרופות או לנתח, אבל, שוב ללא כל השכלה פורמלית אני בהחלט מניח כלים ואמצעים לאיזון, אשר בפועל נמצאים יעילים.
זו עדותי.
_עיקר האוכל המעובד שנעשה על ידי אנשים שלמדו והשיגו תעודות.
אתה לא חייב להיות עוקצני כזה. בוא לא נתחיל ויכוח על מה קדם למה - הביקוש ע"י האוכלוסיה או ההיצע ע"י החברות. ולא צריך להכפיש קבוצה שלמה של אנשים שלמדו ועוסקים במקצועות שונים, סתם כי אתה רוצה לחדד נקודה._
אני לא כזה עוקצני. אם תקראי את כל המשפט תוכלי לראות שמשפט זה נכתב לגבי אותם מקרים של ילדים שסובלים מתת תזונה בעולם המערבי (שלא לדבר על אלרגיות). הם-הם אלה הנזונים ממזונות מעובדים. ברגיל הרי מה אוכלים אנשים? את כל אבות המזון לא כי ככה התגלה. אלא כי ככה אנשים אוכלים - זה מה שטוב להם. אלא אם מישהו מתאמץ במיוחד ושם שם רק חלבונים או משהו כזה.
דרכך כטוב בעינייך, דרכי כטוב בעיני, בשבי ובחירות, בעדר ומחוץ לעדר, במיוחד ובמאוחד, משפחת האדם.
זה הולך להיות ארוך...
ראשית, ראיתי היום פוליטיקה בערוץ הראשון, זה השופר של הממשלה, שלאחרונה לא יודע לאן לשפור.
"שטיפת מוח". זה היה נושא הדיון הרלוונטי.
שם, במסגרת כתבה רואיינו חרדים אשר מוכרים בובות המזמרות את "מודה אני לפניך" או כוס כזו שבכל פעם שהילד שותה הוא שומע תפילה אוטומטית.
שם הובהר על ידי נציג הציבור הזה - לפחות לצורך הכתבה הזו שביהדות אין דבר כזה שטיפת מוח שלילית. הם עושים רק שטיפת מוח חיובית.
אותו אדם היה גם בדיון באולפן, בסופו של הדיון הציעה לו שולמית אלוני להחליף את הביטוי שטיפת מוח בהטמעה. הטמעה חיובית.
זה לב הדיון.
שטיפת מוח היא שטיפת מוח היא שטיפת מוח. מוח שטוף היטב מוכן להרוג ולהיהרג. מוח שטוף היטב מאמין שיש דבר כזה שטיפת מוח חיובית.
אפילו לא שטיפת מוח לחירות, או לשמחה, או לאמת כזו או אחרת. שכל אלה במידה ונכנסים תחת הכותרת של אידיאה כזו או אחרת אינם ראויים באמת, או ניתן להגמל מהם.
שטיפת מוח משמעותה היא אובדן הזהות העצמית או הפנמת ערכים וארכיטיפים תחת כפיה. כפיה מחשבתית, כפיה פיזית, כפיה תעמולתית - פרסום חוצות; טלויזיה; רדיו; ספרי לימוד; ערכים מוחלטים לענינים יחסיים כמו "זכותינו על הארץ" וערכים יחסיים לנושאים מוחלטים כמו חיי אדם, או חיים ומוות.
וכן הלאה.
שטיפת מוח היא כפיה אינטנסיבית, רציפה, חודרת דרך השמיעה - שאיננו יכולים שלא לשמוע (אנחנו יכולים לשמוע ולא להקשיב), דרך הראיה (אנחנו יכולים להסתכל ולא לראות), דרך הטעם (אנחנו יכולים לברך את מזוננו - בהכנתו).
נעצור כאן עם החושים היות והכוונה ברורה.
[hr]
שרון,
מהסוף להתחלה.
[u]יכול להיות שדרכך טובה לך. זה אינו הופך את שאר הדרכים בעולם לשגויות.[/u]
מעולם לא נטען כך. בכלל לא עולה הטענה שהדרך של החירות היא הדרך הטובה. לא עולה הטענה שהדרך של הכפיה היא רעה. לא הושם שם ערך.
לא נכתב שהשבי רע באופן כללי. כמובן שאורנה וצפריר מעדיפים את דרך החירות ולמדים את חווית החירות - שהיא עצמה הדרך - ומכאן חושבים שתפישת האדם את עצמו כשהוא מעודד או מצדיק או מחייב כפיה נמצאת לא ראויה לנו ולילדינו.
כאן, על הנקודה הזו המדויקת ניתן לא להסכים.
את יכולה לא להסכים שתפישת עולמו של מי שגדל בשבי מחייבת את הצדקת הכפיה מצדו, עולה הקורבן ומקרבן הלאה, ולשם כך נדרשת הצדקה. הצדקה או תירוץ או אמתלה כזו או אחרת לכל נושא הכופה וזה שחי תחת כפיה. שבזכות קורבנותו הבסיסית - זכותו לקרבן הלאה. לכן חייב להצדיק כפיה.
ואם את חושבת שיש סוג של כפיה שמצדיקה את עצמה, או אם אני חושב את זה, שהרי אלה טמונים היטב בעוגני הזכרון האישי והקולקטיבי, הרי שלדעתי את ואני עמוק בתפישת השבי.
שוב, זה לא רע. לעתים גם אני שם ולעתים זה ממש טוב. במיוחד כשעלי לעשות דברים כי עלי לעשות דברים, אז אני כופה על עצמי לפעול למרות שזה ממש לא לעניין, אבל צריך ועוד כל מיני הצדקות עולות - וכולן מייצגות את תפישת השבי. זו של צפריר במקרה זה.
איני חף. איני חושב שיש מי שחף.
[hr]
[u]אני פשוט לא זוכרת את ביה"ס שלי כך, ואני לא רואה את ביה"ס של הגדולה שלי כך. השימוש במילה טעונה כל כך הוא לא במקום מבחינתי.[/u]
אבל זה מה שזה. מחנה כפיה. או מחנה כפיה ל- X שעות ביום Y ימים בשנה.
בית ספר הוא מקום בו הילד אפילו לא לומד את מה שלא מענין אותו רק לועס ויורק כשחלק קטן נבלע. אות חלק שנבלע אם כך ברובו הגדול לא רלוונטי ומה שכן רלוונטי ממילא יעלה בחייו. בית ספר הוא מקום שהילד פועל בזמנים שלא מתאימים לו, זמנים שרירותיים וארוכים מדי בעבורו.
בית ספר הוא מקום שדורש מהילד ללמוד בדרכי חשיבה רציפים - בעוד תפישתו עדיין אינה רציפה כשל מבוגר, דרכי חשיבה של חבורה של צדקנים השבויים בתפישה שאפשר להתאים ילדים לשיטה, או שניתן להתאים שיטה לילדים.
בית ספר הוא מקום בו הילד לומד להתמודד עם כפיה. זה לא נעים לך לשמוע אבל, גם ילדותייך למרות שאינן מודעות לכך בהכרח באופן מלא נאלצות להתמודד עם כפיה רציפה, אינטנסיבית וכוחנית.
כל התפישה של מרד גיל הנעורים היא תירוץ למרד האסירים. שההורים חייבים היו לקבל הסבר מניח את הדעת להתפרצות האלימות של ילדיהם. הבעיה היא שהאסירים מתחילים להתמרד בגיל צעיר יותר ויותר. והסוהרים חסרי אונים, וההורים ממשיכים להאמין לדמגוגיה של הפדגוגיה.
את לא זוכרת את בית הספר כמחנה כפיה. ודאי שלא. אותך הרגילו לכפיה הזו והצדיקו את הכפיה הזו בעבורך מינקותך. כך גם אני. גם אני לא זוכר את מחנה הכפיה שלי לרעה. תכלס נהניתי שם, כמעט מכל רגע. ועדיין היה זה מחנה כפיה (במקרה שלי ארמון כפיה - סביון או לא סביון?).
[hr]
_הידיעה לבשל כוללת את היכולת להכין אוכל "מכלום"
אבל את זה רואים כל יום בבית. גם אם בבוקר הולכים לביה"ס או לגן (ובמיוחד אם אמא עובדת בשעות הבוקר)._
רואים? רואים גם את חיים כהן בטלויזיה.
עושים. מבשלים, מקבלים כוויה, נחתכים, רוחצים כלים, עושים חביתה. כשילד רעב הוא ניגש ומכין לעצמו משהו לאכול. הוא מטרטר את אימו כשהוא מבשל אתה ומטריף את אביו כשהוא תולה אתו מדף (זה לא בישול אבל זה ככה).
[hr]
_מי שרוכש השכלה פורמלית יכול לבחור בהתבגרו את הדרך בה ברצונו להתפרנס. מי שאין בידיו תעודות - בחירתו מצטמצמת בהרבה.
לא משנה מכובד או לא. העבודה מכבדת את בעליה, כידוע. אכפת לי שיוכל לבחור מה שירצה (אני רואה את אחותי עכשיו מתפשרת על מה שרוצה ללמוד ולא מצליחה לשפר את הבגרויות מספיק לשם קבלה ללימודים המבוקשים)_
תודה לאל שלא הלכתי ללימודים פורמליים. תודה לאל שאין לי בגרויות, שלא היה צ'אנס שאלך לאוניברסיטה, שלא התפתיתי ללימוד משפטים. את מבינה אילו היתה לי בגרות, באופן אוטומטי הייתי הולך לאוניברסיטה, ובאופן טבעי למה שאני חזק בו. מכאן שניתן לראות את הדברים גם כך - שעצם הכלי הזה של הבגרות שהוא מטומטם לחלוטין מתחילתו ועד סופו - הוא הוא שמקטין את הבחירה, הוא שמשמש כקובע נתיב מרכזי ולאורו אפשרויות מדהימות לרבים מוצללות.
בכל מקרה הבחירה היא עניין של רצון. הגדרת הרצון אם כך עשויה להיות הבחירה במשהו שנכון לאותו אדם מבחינת החברה הסובבת אותו, שאז משתמש ברצונו ככוח בולם, או הרצון שעולה מתוך האדם שהגדרתו עשויה להיות רחבה דיה, עד כדי כך שללא כל לימודים פורמליים אני מוצא את עצמי מושיט יד למי שנזקק לעזרה מהבחינה הבריאותית לא יותר או פחות טוב ממך או מכל רופא שלמד כך וכך שנים. אמנם איני רשאי לספק תרופות או לנתח, אבל, שוב ללא כל השכלה פורמלית אני בהחלט מניח כלים ואמצעים לאיזון, אשר בפועל נמצאים יעילים.
זו עדותי.
[hr]
_עיקר האוכל המעובד שנעשה על ידי אנשים שלמדו והשיגו תעודות.
אתה לא חייב להיות עוקצני כזה. בוא לא נתחיל ויכוח על מה קדם למה - הביקוש ע"י האוכלוסיה או ההיצע ע"י החברות. ולא צריך להכפיש קבוצה שלמה של אנשים שלמדו ועוסקים במקצועות שונים, סתם כי אתה רוצה לחדד נקודה._
אני לא כזה עוקצני. אם תקראי את כל המשפט תוכלי לראות שמשפט זה נכתב לגבי אותם מקרים של ילדים שסובלים מתת תזונה בעולם המערבי (שלא לדבר על אלרגיות). הם-הם אלה הנזונים ממזונות מעובדים. ברגיל הרי מה אוכלים אנשים? את כל אבות המזון לא כי ככה התגלה. אלא כי ככה אנשים אוכלים - זה מה שטוב להם. אלא אם מישהו מתאמץ במיוחד ושם שם רק חלבונים או משהו כזה.
[hr]
דרכך כטוב בעינייך, דרכי כטוב בעיני, בשבי ובחירות, בעדר ומחוץ לעדר, במיוחד ובמאוחד, משפחת האדם.