על ידי חלוקית_נחל* » 01 אוקטובר 2010, 04:37
שוב הקושי העיקרי שלי כאן הוא מול הילד שלי.
זה מאוד קשה לי וגם כואב לי.
ממליצה לך לנסות ולשמור על נפרדות ונקיון רגשי. כלומר לא להזדהות עם הילד שלך ולשחרר רגשות שלך כמו רחמים ועצבות וכעס על השכנה. זה משהו שאת יכולה לעשות עם עצמך ולא תלוי בשכנה. כשאת תפעלי ממקום יותר נקי וחזק תרגישי אחרת.
את מתארת מצב שבו יש לך ציפיות להתנהגות מסוימת מהשכנה, ציפיות שהיא מתנערת מהן לחלוטין ואף עושה את ההיפך. למרות הנוחות קחי אחריות על הקטע החברתי, נסי לדאוג לאפשרויות אחרות, להרחיב את הפעילות, לעשות משהו כייפי בבית, לחשוב אחרת. אתגרים תמיד יש, מרגישה שהיה לי שיעור דומה. רציתי מאוד למצוא חברות לבת שלי שגרות בכפר שלנו. היו מפגשים אקראיים בגינת משחקים אבל לא היה לזה המשך. נרשמנו לחוג ריקוד מקומי ואני נכנסתי לסרטים. כול פעם לקראת סוף החוג היה מתחיל הסיוט של מי הולך למי, ומי לוקחת את מי, וכולן חברות מהגן, והאמהות חברות, ועוזרות אחת לשנייה. הצלחנו קצת להשתלב והתחברתי עם אחת האמהות ואז היא ניתקה איתי את הקשר בפתאומיות ובצורה מוחלטת. הייתה עוגמת נפש גדולה שהתקשיתי להתמודד איתה והצטערתי על הבת שלי והייתי עצובה בשבילה והתמודדתי ממש לא טוב עם העצבות שלה והבכי שלה והרצון שלה שלא הצליח להתממש. באורח פלא, יצא שזוגי הלך איתה לחוג כמה פעמים וספג את הקושי. ואז שיניתי גישה והסתכלתי על מה שקורה בצורה עניינית יותר. חיבקתי אותה, נתתי מקום לצער האמיתי שלה, והצעתי דברים אחרים, ללכת, להכין, להיות לבד איתי ועוד כיד הדמיון. זה היה שיעור טוב של להתמודד עם אתגרים גם עבורה, עם זה שהדברים לא תמיד קורים כמו שאנחנו רוצים.
אני גם לא כל כך יודעת מה להגיד לילד שלי. אני הייתי אומרת את האמת ומשתדלת לתת דוגמא אישית של התמודדות עם אתגרים. הייתי בודקת איתו איך הוא מרגיש בסיטואציה, מה הוא היה רוצה שיקרה. אולי כדאי לצאת איתו החוצה בזמנים האלו. להיות נוכחת בחוץ וכך השכנה לא תפנה ישירות אליו.
לא הייתי נכנסת לשום נסיון לחלוקה של החצר לפי ימים ושעות.
ממה שאת מתארת לשכנה שלך יש כנראה קושי גדול. שתיכן כנראה אוהבות פרטיות וחוששות מהקרבה המאולצת שנכפתה עליכן רק שלה יש יותר ותק אז היא מנסה להשליט את הטון ולקבוע את הדברים. מציעה לך אולי לנסות ולנהל שיחה רגועה, בפינת הזולה שלכם, לדבר על הקושי שלך, להבין את הקושי שלה ולנסות למצוא פתרון ביחד.
אולי אם מה ששובר אותה זה זמן החזרה מהמסגרות, אז להגיע להבנה שהיא דואגת שיכנסו מהר הבייתה ואת משתדלת לחשוב על משהו אטרקטיבי לזמן הזה.
אתן רק בהתחלה ונשמע שיש משבר התרגלות לא פשוט לשתיכן. אולי כדאי לשאוף בתחילה ליחסים קורקטיים ונעימים. לא ליחסי שכנות קרובים. לתת את הזמן ולראות איך זה מתקדם. @}
[u]שוב הקושי העיקרי שלי כאן הוא מול הילד שלי.[/u]
[u]זה מאוד קשה לי וגם כואב לי.[/u]
ממליצה לך לנסות ולשמור על נפרדות ונקיון רגשי. כלומר לא להזדהות עם הילד שלך ולשחרר רגשות שלך כמו רחמים ועצבות וכעס על השכנה. זה משהו שאת יכולה לעשות עם עצמך ולא תלוי בשכנה. כשאת תפעלי ממקום יותר נקי וחזק תרגישי אחרת.
את מתארת מצב שבו יש לך ציפיות להתנהגות מסוימת מהשכנה, ציפיות שהיא מתנערת מהן לחלוטין ואף עושה את ההיפך. למרות הנוחות קחי אחריות על הקטע החברתי, נסי לדאוג לאפשרויות אחרות, להרחיב את הפעילות, לעשות משהו כייפי בבית, לחשוב אחרת. אתגרים תמיד יש, מרגישה שהיה לי שיעור דומה. רציתי מאוד למצוא חברות לבת שלי שגרות בכפר שלנו. היו מפגשים אקראיים בגינת משחקים אבל לא היה לזה המשך. נרשמנו לחוג ריקוד מקומי ואני נכנסתי לסרטים. כול פעם לקראת סוף החוג היה מתחיל הסיוט של מי הולך למי, ומי לוקחת את מי, וכולן חברות מהגן, והאמהות חברות, ועוזרות אחת לשנייה. הצלחנו קצת להשתלב והתחברתי עם אחת האמהות ואז היא ניתקה איתי את הקשר בפתאומיות ובצורה מוחלטת. הייתה עוגמת נפש גדולה שהתקשיתי להתמודד איתה והצטערתי על הבת שלי והייתי עצובה בשבילה והתמודדתי ממש לא טוב עם העצבות שלה והבכי שלה והרצון שלה שלא הצליח להתממש. באורח פלא, יצא שזוגי הלך איתה לחוג כמה פעמים וספג את הקושי. ואז שיניתי גישה והסתכלתי על מה שקורה בצורה עניינית יותר. חיבקתי אותה, נתתי מקום לצער האמיתי שלה, והצעתי דברים אחרים, ללכת, להכין, להיות לבד איתי ועוד כיד הדמיון. זה היה שיעור טוב של להתמודד עם אתגרים גם עבורה, עם זה שהדברים לא תמיד קורים כמו שאנחנו רוצים.
[u]אני גם לא כל כך יודעת מה להגיד לילד שלי.[/u] אני הייתי אומרת את האמת ומשתדלת לתת דוגמא אישית של התמודדות עם אתגרים. הייתי בודקת איתו איך הוא מרגיש בסיטואציה, מה הוא היה רוצה שיקרה. אולי כדאי לצאת איתו החוצה בזמנים האלו. להיות נוכחת בחוץ וכך השכנה לא תפנה ישירות אליו.
לא הייתי נכנסת לשום נסיון לחלוקה של החצר לפי ימים ושעות.
ממה שאת מתארת לשכנה שלך יש כנראה קושי גדול. שתיכן כנראה אוהבות פרטיות וחוששות מהקרבה המאולצת שנכפתה עליכן רק שלה יש יותר ותק אז היא מנסה להשליט את הטון ולקבוע את הדברים. מציעה לך אולי לנסות ולנהל שיחה רגועה, בפינת הזולה שלכם, לדבר על הקושי שלך, להבין את הקושי שלה ולנסות למצוא פתרון ביחד.
אולי אם מה ששובר אותה זה זמן החזרה מהמסגרות, אז להגיע להבנה שהיא דואגת שיכנסו מהר הבייתה ואת משתדלת לחשוב על משהו אטרקטיבי לזמן הזה.
אתן רק בהתחלה ונשמע שיש משבר התרגלות לא פשוט לשתיכן. אולי כדאי לשאוף בתחילה ליחסים קורקטיים ונעימים. לא ליחסי שכנות קרובים. לתת את הזמן ולראות איך זה מתקדם. @}