געגועים לשנות השבעים

[שרון_ג*]

_איזה עוף?
וזה הסוף._
אני מכירה את זה בגירסה האלימה:
איזה עוף?
תקבל אגרוף!

[ענת_ג*]

Isn't Mikado also called דוקים?
אולי גם, אבל התכוונתי למחצלת הצרה העשויה מ...מיקדו? שתלו לאורך המיטה שלא נעשה פסיעות וכתמים. אני רואה שזה לא עורר נוסטלגיה באף אחד. בטח היו לכם רגליים מה זה נקיות.

[שמיכת_טלאים*]

למחצלת הצרה העשויה מ...מיקדו?
לנו היה - לא לרגליים (אצלנו הלכו יחפים ככה שלכולם היו כפות רגליים שחורות ואף אחד לא התרגש מזה),אבל היו עושים מזה גם מין וילונות ומסכים ומכסים בזה קירות בתור קישוט. לפחות זה יותר טוב מטפט.

[נונה_בי*]

איך קראו למשחק בו ילד היה עומד עם גב כפוף
הראשון בתור היה מכריז נושא (פרחים) והיה צריך לקפוץ ולהכריז (שם של פרח) מי שהיה מתמהמה/ קופץ בלי להכריז/ משפשף את גב העומד היה מחליף אותו

[אם_הבנים_שמחה*]

משהו עם חמור?
חמורומד?

[שרון_ג*]

חמור ארוך

[אם_הבנים_שמחה*]

חמוררוך. נכון.

[נונה_בי*]

כאן חמור ארוך זה משהו קצת אחר

[ש_מים_וארץ*]

מיקדו...אני רואה שזה לא עורר נוסטלגיה באף אחד
בטח עורר, רק בילבלו אותי כאן עם הדוקים. מסביב למיטות שלי ושל אחותי היה מיקדו בצבע בורדו.

[יעל_צ*]

נונה בי, ראיתי באתר שהבאת שלעיל את רשימת המשחקים. כיף להיזכר.
פתאום קלטתי את "חי צומח דומם". משחק נהדר! תמיד הויכוחים אם "וירוס" זאת חיה....
וכשחושבים על זה, משחק שמשלב כתיבה, זיכרון, ידע כללי (לכל מי שרוצה ללמד את ילדיו מבלי שהם ישימו לב...).

[יעל_צ*]

אה, ורק לפני שנה או שנתיים, גיליתי שיש ב-ו' חיה שנקראת וומבט. חיה אוסטרלית אם אני לא טועה.

[שרון_ג*]

אני תמיד הייתי כותבת "וומפיר" בתור חיה...

[יעל_צ*]

אני תמיד הייתי כותבת "וומפיר" בתור חיה והאמינו לך?

[שרון_ג*]

והאמינו לך?
לא היתה להם הרבה וורירה...

(חוץ מזה, שלעניות דעתי קיים עטלף בשם וומפיר, אלא שהוא קטנטן ולא שותה דם אדם)

[שרון_ג*]

וומפי (את זה ממש לא הכרתי)
עטלף מסוג וומפיר

[יעל_צ*]

לא היתה להם הרבה וורירה...
ולי אין וורירה אלא ללכת לרדוף אחרי הילדים שלי שהלכו למגרש פה ליד הבית. להתראות.

[שרון_ג*]

והנה vampire]עוד אחד bat teeth[/po].htm בשבילך
ובאופן מפתיע גיליתי עוד סוג של וומפיר:
MEGGS]אחד vampire[/po].html
ותמונה אחרת של אותו וומפיר לדעתי (שורה רביעית משמאל)
ועוד אחת (תמונה עשירית מימין)
בן דוד

[ענת_ג*]

ממרח כבד צמחי.

[יעל_צ*]

ממרח כבד צמחי איחס......
דגיר.

[ענת_ג*]

סלטינה

[יעל_צ*]

סלטינה . מה זה?

[ענת_ג*]

גבינה עם ירקות בקופסא שטוחה, יא צעירה.
טוב, קחי
ממרח אנשובי גלר.

[יעל_צ*]

גבינה עם ירקות בקופסא שטוחה, יא צעירה.
לא זוכרת. ממש לא צעירה, סתם סנילית.

אנשובי כיחס.....

<אני מבינה שאת עובדת על תפריט לאורחים שמגיעים בחנוכה>

[ענת_ג*]

[ענת_ג*]

רגע, רגע, באמת אף אחד כאן לא אהב ממרח כבד צמחי? מותר להודות בזה בעילום שם אפילו. רק שאפשר יהיה להירגע ולא לחשוב שכולם פה לא מבינים כלום באוכל. (כאילו שהממרחי חרובים שלכם יותר טובים.)

[אמא_אינקובטור*]

רגע, רגע, באמת אף אחד כאן לא אהב ממרח כבד צמחי? לא. ולא סלט חצילים קלויים עד כדי חריכה ומעוך למרקם וצבע של נזלת.
מי זוכר את גבינת "סביון"? ואת ספרי רות סירקיס, שבזכותו התוודענו לתבלין האקזוטי - אורגנו, אחרי שבזקנו פטרוסלינון קצוץ והתפעלנו חזור והתפעל מהקונספט החדשני - סלט פירות עם ג'לי!! בתבנית מקושטת!!!

[אמא_אופטימית*]

ואת ספרי רות סירקיס
משה בתיבה היה להיט הגורמה אצלנו בבית (מתוך 'ילדים מבשלים', דף מוכתם במיוחד).

רגע, רגע, באמת אף אחד כאן לא אהב ממרח כבד צמחי?
זה הזכיר לי שאחותי הקטנה היתה מסכימה שימרחו לה בסנדביץ' רק ממרח צמחוני. לא בטוחה שזה השם הרשמי של זה. בתוך קופסת שימורים בגודל של רסק עגבניות קטן, מין משחה בצבע חום-חרדל בלתי מזוהה, עם טעם של קרטון. מישהו זוכר?

ואם כבר קופסאות שימורים, בתור ילדה חיכיתי בכיליון עיניים שאבא שלי יחזור מהמילואים ויביא לנו קופסאות שימורים עם סוכריות חמוצות. אחר כך כבר הייתי קצת מתבאסת שהוא חזר מהמילואים, כי במשך חודש לפחות אכלנו כל ערב חביתה עם לוף.

אבקת "זיפ" תפוזים - כתומה ומזעזעת
בדיוק לפני יומיים קיבלתי אי-מייל שמסתובב ברשת, עם הפרסומת ה'גזעית' של זיפ מפעם ("נביא הביתה זיפ, והמשקה מוכן", עם השריקה המפורסמת).

שריף גודמן וברטן באדמן
שכחת את מיס דינג-דונג

ילדים בעולם (זוכרים את השיר: closer, getting closer).
בטח! בסוף השיר הופיעה כתובת שאם שולחים לשם גלויה, מקבלים כתובת של ילד אחר בעולם ואז הופכים להיות pen pals. כך התכתבתי במשך שנה עם ילדה אירית, עד שנאלצתי להודות בפני עצמי שהיא נורא משעממת...

מישהו זוכר את התורים העצומים שהיו שם כל פעם שהקרינו סרט של "מונטי פייתון" באמצע שנות השמונים?
איזו שאלה! ירושלים, ימי חמישי, הקרנת חצות של "בריאן כוכב עליון" בבית אגרון. כל שבוע תור כאילו טרום-בכורה...

קישוטי וטרינה שאף סלון לא היה שלם בלעדיהם: (1) בקבוק זכוכית חינני עם חול בצבעים שונים שיוצרים את הדוגמה המרהיבה של שיירת גמלים במדבר (2) קונכיה ענקית מאילת ("תצמידי לאוזן, תשמעי את הים").

טלוויזיה 1: התכנית שכולם דיברו עליה למחרת - בכלבוטק ביקשו מכולם לכבות את האור בבת אחת. כולנו יצאנו למרפסת לראות "איזה קטע! כל הבתים חשוכים", ואז עברו למוקד חברת החשמל, שם הראו איך צריכת החשמל ירדה פלאים. אכן לא יאומן.

טלוויזיה 2: בועות, ניקוי ראש, גירושין נוסח אמריקה = תכניות של גדולים שלא הירשו לי לראות. התחבאתי במסדרון וראיתי בשקט-בשקט בעמידה בחושך, מבסוטית כל פעם מחדש שלא תפסו אותי (אמא שלי, שנים אח"כ: "ממש לא הפריע לי שאת עומדת שם, כל עוד את בשקט").

טלוויזיה 3: "לו יכולתי הייתי קוסם, מטייל בין ספרי אגדות", "על שפת הנחל, גרים ביחד אוגר ועכברון", "בכפר קטן ליד הגלבוע גרה בנחת משפחת בובינוע".

תקליטון הילדות האהוב עלי: שמוליקיפוד, עם דליה פרידלנד המקסימה.

התקליט הראשון שקנו לי בתור 'בוגרת' (בת 12): Stayin' Alive של הבי.ג'יז בפיקדילי בירושלים. כל כך להיט הוא היה, שכשהגענו לחנות אמרו לנו שיש תקליטים אבל העטיפות עוד לא הגיעו. כמובן שלא הסכמתי לחזור למחרת, אז קיבלתי תקליט בלבד, ופתק שמזכה אותי בעטיפה. שנים אחר כך כל פעם שהוצאתי תקליט אחר מעטיפתו (נגיד "להקת נוכרי" או "תמרונים תזמורתיים בחשיכה"), יצא לי בטעות התקליט הזה, שנדחף תמיד לעטיפה אחרת.

המראה הקבוע שלי בשנות ה-80: מכנסי רכיבה קורדרוי של טופר בצבע תכלת, חולצה ורודה של טופר עם כריות בכתפיים, חגורת עור משובצת עיגולי מתכת קטנים שמסובבים על הגוף פעמיים - החלק העליון במותן והשני יורד קצת יותר למטה, 'מחממים' (המילה הירושלמית ל'חותלות') בצבע ורוד, כפכפי עץ (שנקנו רק ב'כפכפי אליק', החנות הממוקמת ב'סימטת אליק'. לא, אין לסימטה הזו שם אחר), בנדנה מגולגלת בצבע ורוד קשורה על הקרסול, עגיל חישוק פלסטיק ורוד באוזן אחת, ועגיל נוצה תכלכל באוזן השניה (חובה עגיל שונה בכל אוזן), איפור בצבע תכלת על העיניים ובורוד על השפתיים, וכמובן, תספורת פן מדורג.

וזיכרון לירושלמים בלבד: קולנוע אדיסון, הפרסומת המיתולוגית עם הקריין בעל הקול של 'יומני גבע': "קנה לילדך שעשוע בחנויות הצעצוע".

זהו, עכשיו בגללי יצטרכו לגנוז את הדף עקב אורכו...

[אמא_של_אורי*]

שנות ה -70 זכרונות נוספים:

מתחילה מכת כינים בבית הספר. אמהות מועד ההורים בודקות את הראשים של כל הילדים, ואלו נ"נגועים" מקבלים פתק להורים.
(מזל, באותה פעם לא היו לי). אח"כ בכלבוטק (או שמא אני מבלבלת) "מבצע חפיף".
הדיאטות של ההורים שלי: צמים שבועיים, ניזונים מאבקת פרוטאינים שנקראת " last chance diet".
שחרור מאחות בית הספר פעמיים בשבוע בשעה 10 כי "אני לא מרגישה טוב" , הגעה הביתה בול ב-10.25 ל"רגע עם דודלי".

שנות ה-80
נוסעים ל"הזדנגף", לקנות את עגיל חישוק פלסטיק ורוד באוזן אחת, ועגיל נוצה תכלכל באוזן השניה .
ה"מדים" שאחרי בגדי הפסטל, "ראש אינדיאני".

[האחות_הקטנה*]

_רגע, רגע, באמת אף אחד כאן לא אהב ממרח כבד צמחי?
זה הזכיר לי שאחותי הקטנה היתה מסכימה שימרחו לה בסנדביץ' רק ממרח צמחוני._

שנים ניסיתי להזכר מה בדיוק היה הטעם של ממרח "צמחוני" שמשום מה נעלם מהמדפים...עכשיו אני מבינה-כבד צמחי (מזל שלא ידעתי).
טלביזיה - הלוואי והיינו יכולים להמשיך להתענג על התום והמתיקות של הטלביזיה החינוכית (כולל ההפסקה עם השעון בין 13:00 ל - 16:00. היינו יושבות אחותי ואני ומסתכלות על השניות בשעון עד שהתחיל קישקשתא). הפסטיבל-כל השנה חיכיתי, וכשהגיע הלכתי לראות אצל הילדה היחידה בבניין שהיה לה בבית טלביזיה צבעונית. בתיה עוזיאל-כל יום אחה"צ היינו מתחפשות לבתיה עוזיאל ועושות יצירות מכל מיני דברים שמצאנו בגינה של הבניין.
בגדים-היו קונים פעמיים בשנה: בראש השנה (לחורף ולחג) ובפסח (לקיץ ולחג), באותה החנות היחידה שהייתה לבגדי ילדים במרכז המסחרי.
תקליטים-כל כך התרגשתי מזה שהסכימו לקנות לי תקליט אמיתי ליום-הולדת (5) בכלל לא היה אכפת לי איזה, נסענו כל המשפחה ביחד לבצע את הרכישה, ואחותי הגדולה שכנעה אותי לקנות את הבי-ג'יז (לא היה לי מושג מי הם).
משחקים - רביעיות בקלפים (היו לנו כבר סימנים מזהים מרוב שחיקה של הקלפים), 5 אבנים, גוגואים (כמה מישמישים טחנו בקיץ כדי להגדיל את האוסף), החלפת ניירות מכתבים עם בולטים וריחות, חבל, קלאס, סימני דרך, שמות אוויר, שבע על הקיר, דג מלוח.

אחחח-איזו ילדות. אתם חושבים שגם הילדים שלנו יסתכלו אחורה בכאלה געגועים?

[אני_כאן*]

עדיין בענייני ביגוד:
חצאית "בלון" קצרה
חצאיות "חצי בד לבן, חצי ג'ינס"
מכנסי באגי גבוהים במיוחד עם "פנסים"
בחורף - מגפיים בפלסטיק בצבעים
חולצות קצרות מכופתרות שמקפלים בשרוולים שני קיפולים לפחות.
מכנסי ספורט קצרים במיוחד מכותנה עם שני פסי "אדידס" בצדדים
טרנינג כחול כהה בלבד של "אדידס"
אול-סטאר בצבעים

בענייני מזון:
מעדן דניאלה (פרצוף של גועל)
רויון (הישן, לא החידוש של היום)
"פרילי" (היו גם גביעים ענקיים עם ציורים של באגס באני)

<גלישה רצינית ביותר לשנות ה-80>

[אליס_בארץ_המראה*]

אחות קטנה, לרגע היה לי נדמה שאת אחותי...
היינו יושבות אחותי ואני ומסתכלות על השניות בשעון עד שהתחיל קישקשתא

[בתיה_עוזיאל*]

על שפת הנחל, גרים ביחד אוגר ועכברון

צ"ל עכברוש...
וההמשך:
צפרדע ירוקת הראש וצב....

[אביב_חדש*]

מכנסי ספורט קצרים במיוחד מכותנה עם שני פסי "אדידס" בצדדים
יש כאן איזה איש קמצן-קמצן שלא החליף את בגדיו מאותה תקופה...

"פרילי" (היו גם גביעים ענקיים עם ציורים של באגס באני)
התפלאתי לראות שעדיין מייצרים כאלו, אבל בלי הציור של באגס באני

[אמא_אופטימית*]

צ"ל עכברוש...
מעניין. כשכתבתי את זה יצא לי 'עכברוש' ואז אמרתי לעצמי: לא יכול להיות, עכברוש?! זה בטח עכברון ואני מתבלבלת...

> מתקשה לדמיין את שפת הנחל הפסטורלית עם עכברוש. החלטתי לשנות לעצמי את מילות השיר... <

[אמא_אינקובטור*]

תכניות של גדולים שלא הירשו לי לראות. תיזכר לטוב אותה חופשת פסח מיתולוגית, כשהייתי בת שמונה או תשע, שבה נשארתי ערה בפעם הראשונה בחיי עד השעה שבה הקרינו את "דאלאס"!
היה גם סטיב אוסטין שממש לא אהבתי, וסטרסקי והאץ' שרובה היתה עבורי תעלומה.

שש בערב, the voice of peace - דקה דומיה לזכר קורבנות האלימות בארץ ובעולם, שבת בבוקר, בבית או באוטו (אאודי 100 חומה) בדרך לטיול, "מקהלה עליזה" ואז מערכונים - באיזה צבע, באמת, יצא הפס-כסף?

[אמא_אינקובטור*]

היו קונים פעמיים בשנה: בראש השנה (לחורף ולחג) ובפסח (לקיץ ולחג), באותה החנות היחידה שהייתה לבגדי ילדים במרכז המסחרי. במשביר כמובן. המשביר המרכזי שהיה ממש ליד הבית שלנו, או המשביר לצרכן שעבורו היינו נוסעים במיוחד לרחוב אלנבי.

קניית הספרים המסורתית בשבוע האחרון של אוגוסט בספריית הפועלים (אלנבי כמובן), וסבב המשימות - שען, סנדלר ומשחיז סכינים, ולקינוח - סברינה בקפולסקי. אמא שלי מפזרת טלק בתוך נעלי הפלטפורמה, קרם ידיים של פנג'ל ובושם צ'רלי שקיבלנו מתנה והועבר אחר כבוד לשירותים על תקן של מטהר אוויר.

[ענת_ג*]

גירושין נוסח אמריקה (-:
זה לא היה נישואין נוסח אמריקה? (כמו שעכברוש הפך לעכברון עם השנים...אה. הפוך בעצם. )

[אל_דנטה*]

סברינה בקפולסקי - אצלנו זה היה קדאיף ב"לונדון", מין תקופה כזאת שאמא שלי היתה קונה עוגות קרם הביתה, כל כך לא מתיישב לי עם האישיות שלה שזו היתה חייבת להיות השפעה של איזו חברה.
וגם: הנה פה היא הכפתוריאדה, ושלומי גם

[איבי_כ*]

זאת הייתי אני

[טרה_רוסה*]

לחברים שלנו יש בדירה מדבקות פרחים כתומות במקלחת. לצלם לכם?

[איבי_כ*]

[פלוני_אלמונית*]

לחברים שלנו יש בדירה מדבקות פרחים כתומות במקלחת. לצלם לכם?
כן!

[קצת_אנונימיות*]

שלשום הייתי בבית "כזה" של שנות השבעים. הכל, אבל הכל היה חום-כתום-בז'.
הוילונות בז' עם עיגולים כתומים, השטיח בז', והריהוט חום כהה.
דבר ששמתי לב אליו היה שכל התמונות על הקיר היו של פרחים (כולן משמן) עם מסגרות מוזהבות.
היה גם "שפריץ" בתקרה, כך צבעו מודרני יותר..

[היו_זמנים_אני_אותם_זוכרת*]

פרחים זה טוב ויפה, אבל מה עם הילד הבוכה? והסירות בנמל הימתיכוני האלמוני?

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

וואי איזה דף מקסים. יש לי פלאשים מהשנים האלה, למרות שנולדתי רק בחצי השני של שנות ה - 70. אבל גם אני עדיין זוכרת את ההישארות בבית כדי לראות את כל התוכניות של הלימודית בבוקר (ואיך פחדתי נורא מהתוכנית על דבי וגבי, ואיך כל פעם שהיא היתה בבית חולים בכיתי נורא), והייתי מחכה לבית קטן בערבה, ולשמיניות באויר, ולריץ' רץ'. וניזכרת עכשיו איך הייתי הילדה היחידה שהוריה הרשו לה לראות דאלאס מאוחר בערב במקום ללכת לישון, והייתי מדווחת אחר כך לכל הילדים האחרים.

[נו_מי_שם_את_זה_פה*]

אבל מה עם הילד הבוכה? טוב תודה, הכל בסדר.




התמונה לקוחה מ כאן

[יעל צ*]

קטעי וידיאו מסדרות הטלוויזיה הלימודית וערוץ 1

מומלצים במיוחד:
הפתיחה של איים אבודים
הפתיחה הנפלאה של "היה היה"

[פלונית_אלמונית*]

יעל צ ,
תודה לך!

[אם_הבנים_שמחה*]

דובילבול הוא דב חמוד,
דובילבול הוא דב חכם.
דובילבול הוא מלך היער,
דובילבול, דובילבול, דובילבול.

[ג'ינ_ג'ית*]

הכל נסלח לשנות השבעים: הסטייל, הגרנדיוזיות, הביזאריות, הפרחיות. ולו בגלל שזה העשור בה' הידיעה מבחינת תוצרי מוזיקה מקפיצה וכייפית ברמות של אי שפיות.

<טובי זוכרת את הפעם הראשונה שלה בסיני. כשמישהו מהמקומיים החליט לנסות את המצאת החשמל, ומה נשמע מהטייפ המקרטע? בוני אם! המוזיקה הקפיצה אפילו את אלו שכבר הפכו לעוד גבעת חול קטנה בסיני... >

[תומיקה_מיק_שועל*]

אני מכורת נוסטלגיה. אפילו אם היא לא שלי.
איזה כיף לכם שאתם יכולים (בעיקר יכולות?) להתרפק-התלונן על עשור כזה. מה לי יש? (ילידת שלהי העשור המדובר) דיבור חדיש? דוראן דוראן? (מה זה התרגומים האלה לעברית תמיד??) והגיל שבו התחלנו לרקוד במסיבות,רחמנא ליצלן, i got the power?! בלי היסוס אני מחליפה לעיגולים חומים ופרחים על החרסינות וסיני...
דגמי אלתר יש ויש. אני מוכרת אותם אצלי בסניף "צומת" המקומי. (ורשתות חנויות במקום חנות ספרים קטנה זה שיפור?) על העטיפה כל הילדים לובשים אוברול קורדרוי חום.
העץ באלנבי- צר לי לבשר שהוא כבר קשיש מדי, ונכנס לכוך הסמוך ביחד עם בנו.
והכי עצוב-גומי וחמש א-בנים שגם אצלי בביצפר שיחקו, אבל הבנות המקובלות לא צירפו אותי

[פפריקה_הונגרית*]

בס"ד
"תביא הביתה זיפ, והמשקה מוכן... תביא הביתה זיפ, טוב לי טוב לי עם עלית!"
מנהרת הזמן.....
בורדה- אמא שלי היתה סורגת לנו (!!!) את מה שהיינו בוחרות מהחוברת.....
וגם- טיולים בחו"ל שהיינו תמיד חוזרים עם ערמות של פאזלים 500 ו1000 חלקים....
וגם- תמונה שלי עם חולצה של סטיב אוסטין, ופוני וקוקיות....
תגידו הגלגיליות הן מהאייטיז? כי אני זוכרת מהטלויזיה בסדרות בם היו הולכים למקום מפגש כזה מדליק שכולם מתגלגלים להם במעגלים, עם המכנסונים (שגם עשו קאמבאק בקיץ שעבר) ואיפור גליטר, וקוקיות גבוהות.......
מסטיק בזוקה.....
ואולי זה מהאייטיז- מסיבה לאחותי הגדולה שעשו אצלנו בבית- סלואו על נייר עיתון שאסור לרדת ממנו, וכל פעם מקפלים יותר ויותר, ומי שיורד קצת עם הרגל נפסל..... ?
וגם -
קלאס... , אופני BMX (אה רגע, אייטיז, נכון?)....
קרם ידיים של פנג'ל ובושם צ'רלי
וואי, חברה- דאלאס!! מקהלה עליזה!!!! יואו!

[אמא_של_לילה*]

סיפורי פוגי- התקליט הראשון שהוא רכושי הפרטי. אני בת 12 , מחכה להיות אחה"צ לבד בבית.
מניחה את התקליט על פטיפון של "גרונדיג" כזה שהוא גם רדיו גדול מעץ חום מצופה בלכה, בפול ווליום- לומדת את המילים בעל-פה.

[אין_כמו_משפחה*]

הפסטיבלים והתקליטים של הפסטיבלים עם ציפי שביט ואלי גורשטיין. הילדה לילך , הקול של דודו זכאי. פופאי וקסים קסם...
ואיך היה לנו סבלנות להסתכל בשעון הלבן על גבי המסך השחור עד שהשניות יעשו סיבוב שלם. והשקופית הנהדרת של סליחה תקלה
בכלל, האוכל היה יותר טעים ,לגשם היה ריח מיוחד ....

[ילדת_טבע*]

לרגע הרגשתי שזרקו אותי ישירות ל.... שנות לימודי המכללה שלי בתל חי (1998-9-2000) עושה רושם ששם אכן נתקעו בשנות השבעים, גם מבחינת ה"תבלינים" ...
כבר כמה שנים אני מסתובבת עם זיכרון עמום על תוכנית טלויזיה שהיתה משודרת בשעות הבוקר בלימודית אי שם בסוף שנות ה70, יש אומרים שאני לא נורמלית ודמיינתי ואני מחפשת תומכים לשפיותי. זו היתה תוכנית על כוכב אחר (לא יוסי-יוסי-יוסי-יוסי-בוא-נשב-ונדבר...) היו שם יצורים מוזרים שחיו בתוך מכתשים כמו אלה שיש על הירח שהיו להם מכסים מפלדה, הם אהבו לאכול ספגטי ירוק ואספו חפצים שצפו בחלל (אל תגידו לי שדמיינתי את כל זה, בחיי שאז עדיין לא ידעתי מה זה LSD). מישהו זוכר שהיה דבר כזה? איך קראו לזה?

[פפריקה_הונגרית*]

היו שם יצורים מוזרים שחיו בתוך מכתשים כמו אלה שיש על הירח שהיו להם מכסים מפלדה,- כשאני קוראת את זה עכשיו, אני זוכרת שבאמת היתה סדרה כזו.... לא דמיינת. לגבי הספגטי והחפצים- לא זוכרת עד כדי כך, אבל את המראה הכללי- באמת היתה סדרה כזו..........

[יעל_צ*]

ואו, באמת אחד הדפים הכי קוליים ב"באופן". מעורר גם געגועים לכמה דמויות יקרות שכתבו בו.

לא זוכרת אם זה היה בשנות השבעים או השמונים, כנראה תחילת השמונים.
כל יום שישי אחה"צ מתכרבלת במיטה מקשיבה ל"כאן שם ובכל מקום" ברשת ג' עם שמירה אימבר (?).... מוסיקה שלדעתי
עיצבה לי את הטעם המוסיקלי לכל החיים.... עד היום נשארו לי שתיים שלוש קלטות שהקלטתי משם...
ואיזה כיף שיש את youtube שמאפשר לא רק לשמוע אלא גם לראות את כל הזמרים של אז....

[באופן_לייט*]

ואם כבר סוודר-ברכיים - איפה החותלות ושרשרת החרוזים הארוכה??
למי שדאגה - הם כאן

[Pl*]

כאחת שנולדה בסוף שנות החמישים וגדלה בחיפה עברתי בהנאה צרופה על הדף. משהו היה לי חסר.
מישהי זוכרת אבועגילה? או שרק לי היו תלתלים שזקוקים ליישור?

[ציפי*]

מישהי זוכרת אבועגילה?
אני זוכרת, ואני נולדתי בתחילת שנות השבעים.
לכבוד יום הולדתי העשירי, אמא שלי ושכנה שלי עשו לי אבועגילה, אח איזה חלק יפה והכי חשוב בריא היה השיער.

[בונבון_ופרח*]

ילדת טבע - האם התכוונת לדרקוני המרק?

[ילדת_טבע*]

האם התכוונת לדרקוני המרק
לא...

[אליס_בארץ_המראה*]

שכה יעזור לי אלוהי האינטרנט, הגעתי לדף הזה כי זכרתי שיש דף נוסטלגי ל שנות השמונים. ואפילו את תירוץ הלידה/הנקה אני לא יכולה להשמיע, כי בכל זאת, עשרה חודשים עברו מאז.

אז בכל זאת, נכנסתי כי ראיתי כרגע סרט תיעודי על שביתת הכורים הגדולה באנגליה (התחילה במרץ 1984 ונגמרה במרץ 1985). וניחא השביתה ושבירתה, והרגע ההיסטורי שבו בריטניה הפנתה עורף למדינת הרווחה ולאיגודי העובדים ופנתה לתאצ'ריזם על כל יתרונותיו וחסרונותיו, וניחא הקרע הגדול שמחק לחלוטין את מעמד העובדים האנגלים המסורתי, ניחא כל אלה -

פס הקול היה מורכב מהמיטב של שנות השמונים, והוא שלח אותי לסשן ארוך ביו טיוב, ובסופו הגעתי לכאן ושנות השמונים שבו אלי ממש כאילו היו רק אתמול

<נוסטלגית, ומאידך לא צורכת פחם>

[צל_הימים*]

אח אח... גם שביתת הכורים, גם תאצ'ר, וגם מוזיקת בריטית אייטיז... הרגת אותי.

[ילדת_טבע*]

השוטה על הגבעה היתה מצויינת ומצאה לי את התוכנית שכולם היו בטוחים שהמצאתי. כמה טוב לגלות שלא הזיתי!
http://www.youtube.com/watch?v=sCcD0aqUgCo
למען האמת, אם רואים את הפרק הזה אז יש סיכוי טוב מאוד שקראו לזה בעברית באמת דרקוני המרק, באופן מעט מעוות אבל יש סיכוי כזה... מכיוון שאני מניחה שכשצפיתי בזה הייתי בערך בת שנתיים אז די הגיוני שאין לי מושג איך קראו לזה.
בכל אופן, שלא כמו רגע עם דודלי ועוד כמה סדרות מהימים ההם הסדרה הזו לא עוברת את מבחן הזמן מבחינת ביתי (השתעממה למוות).

[רטרו*]

(עיגולי צבע ענקיים כתומים וחומים על הקירות משתלבים זה בזה בתחכום מסויים
מדהים איך מתרגלים לכל דבר - מה שנראה לי כל כך מכוער פעם....היום, כבר איכשהו, העין התרגלה.

[רטרו*]

בכל אופן, שלא כמו רגע עם דודלי ועוד כמה סדרות מהימים ההם הסדרה הזו לא עוברת את מבחן הזמן מבחינת ביתי (השתעממה למוות).
אצלנו גם קישקשתא בשלב מסויים שיעמם (לדוגמא, הסבר של כמה דקות על חיות - היום לא עובר, ילדיי שנות התישעים/האלפיים רגילים להסברים קצרים שיטחיים ומהירים, חבל).

[רטרו*]

מצד שני, בזמננו, יש יותר הנאה מבחינה וויזואלית.

[עשב_השדה*]

הולד יט ....................................................!!!!!!!!!!
יש שנות השבעים ויש שנות השבעי רוב הדיבורם פה הם על שלהי שנות השבעים ובעיקר שנות השמונים המוקדמות
אבל ואני לא יודעת איך להגדיל כי זה אבל ענק
אני הייתי בת 19 והלאה משנת שבעים
אלא שנות הביטלס!!!!!!!והתחרות משווקי הפשפשים בכל העולם,והשיטוטים בעיר העתיקה בירושלים.......רקמות על גלביות,,מעילים מעור כבש עם הצמר,חומוס בסמטאות......כדורי זכוית חברון בכחול וטורקיז,צעיפים צבעוניים סרוגים,
בדים פרחוניים קטנים ,חנויות יד שניה פורחות ומוכרות את הקומבינוזונים של שנות השלושים עד החמישים ויפיפיות עוטות זרי פרחים מיובשים הולכות בקומבינוזונים ברחבי אמסטרדם וגם קצת בתל אביב ......... והאמנות הקונספטואלית.................והסמים.................והקישוט של חומות בתי הספר בדגמים פסיכדליים D-:
והמיסטיקה ............. והכתות שמגלות שיש דבר כזה אנרגיה אלקטרומגנטית לגוף האדם,,,ופינק פלויד ....
וההיפיס.......והפתיחה התרבותית למזרח והבדים ההודיים פעם ראשונה...........
לא כמו עכשיו זאת היתה אפנה בוערת
והרבה ממה שקורה עכשיו שורשיו בשנות השבעים המוקדמות,שנות ההתבגרות של הצעירים בילדי הבייבי בום .......
גם שורשי הבאופן לכל הסתעפויותיהם. ועלית קרנה של האנטרופולוגיה, וגילוי עולם עם התכנית עולם הולך ונעלם .
כל זה במקביל למה שתארתן בצבעי חום אפור כתום
יש שנות השבעים ויש.......
<אני נשארתי מן ילדת פרחים עם קצת פחות ורוד בלחיים>D-:

[עשב_השדה*]

איך קוראים ליוצר של "עולם הולך ונעלם"?
בעוונותי שכחתי
דיוד ......... ענק

[דגנית_ב*]

אטנבורו?

[עשב_השדה*]

מה כבר לא מתגעגעים?

[ילדת_טבע*]

עשב... הצחקת אותי... באמת לארץ שנות הששים הגיעו בתחילת השבעים. בחו"ל הם מתו ב69 יחד עם הביץ' בוייס, לא?
אגב, אני בטוחה שהייתי שם. זוכרת הכל כל כך טוב וממש ממש מתגעגעת ועדיין נולדתי די בסוף של השבעים. מעניין מי הייתי בגלגול הקודם ואיפה זה היה... (ג'אניס ג'ופלין בצ'לסי הוטל?)

[עשב_השדה*]

ילדת יקרה, לא .....אלא שנים מדהימות בכל העולם
הקונפורמיסם מתערער מהכתום חום ובז' לא נשאר הרבה אבל
מכלכך הרבה תפישות אוונגרדיסטיות אז עלו וצמחו דרכים חדשות כמו באופן.....
ובכל זאת הפרחים והקומבינוזוניות באמסטרדאם................1975 בדיוק
הפארק של אמסטרדם זרוע קבוצות של סטלנים....גיטרות....טיילים...יוצרי אוונגארד ........בליל רב לאומי
אופנת פרחים שעומדת לשלם את מחירה... אבל......................
עולם הולך ונחשף

[עשב_השדה*]

דגנית
יכול להיות שאטינבורו?....

[דגנית_ב*]

נראה לי
דיוויד אטנבורו
אנחנו צופים בסדרה חדשה שלו עכשיו LIFE IN THE UNDERGROTH

[עשב_השדה*]

תודה@}

[עשב_השדה*]

תודה@}

[עשב_השדה*]

ברשימה שם אין את עולם הולך ונעלם
אז מי יצר את זה?
זוהי סדרה אנטרופולוגות על תרבויות שונות בעולם

[אליס_בארץ_המראה*]

אח אח... גם שביתת הכורים, גם תאצ'ר, וגם מוזיקת בריטית אייטיז... הרגת אותי.

איתך במאבקך הצודק. אבל אתה יודע, אחרי הסרט מצאתי את עצמי יושבת וחושבת אם השביתה ושבירתה לא היו בלתי-נמנעים לאור הכיוון שבריטניה - וכל מדינות המערב - פנו אליו בשנות השמונים, כיוון של הפרטה קיצונית, זניחת האחריות החברתית, זניחת הרגולציות (בכל תחום חשוב כמעט). לכורים ולארגון הישן והמיליטנטי שלהם, ובעיקר, לאתוס שלהם, לא היה מקום בבריטניה כזאת. הם היו חייבים להלחם בה, והיא (הברזלית) היתה חייבת לשבור אותם.

מה שענין אותי במיוחד היה ההרס של קהילות הכורים עצמן, וההשפעה העצומה שהיה לכל הענין על הפרט ועל יחסי פרט-קהילה. שברון מוחלט, שהיו לו גם הרבה תוצאות חיוביות - לנשים, למשל. לחלק מהכורים עצמם, בוודאי לילדיהם, שקבלו (בחלקם) הזדמנויות לעתיד טוב יותר (כלומר, טוב יותר מלהיות כורה כמו אבא).

אבל אני נסחפת, וזה בכל דף על נוסטלגיה. טוב, נוכל להעביר לדף דיונים נוסטלגיים על היסטוריה כלכלית או משהו כזה

(ואני בכלל רציתי לשים שם לינק ל Love of the common people של פול יאנג...)

[עשב_השדה*]

73

[יעל_צ*]

אדון חרדון

[הודעה_חשובה_לשוחרי_ממרח_צמחי_אנונימיים*]

אז מי שמתפדח להכנס לסופר ולשאול "...סליחה, יש אולי, אה, נו, כזה בקופסת שימורים עגולה קטנה, היה פעם...ממרח צמחי נדמה לי?, חום בהיר כתום כזה..זה לא בשבילי, זה לחבר..." יכול לחסוך לעצמו וללכת למדף של הטונה, ושם הוא מסתתר לו, בקופסא רגילה של טונה סטארקיסט רק שכתוב עליה "ממרח טונה" ולא נתחי טונה. לא צמחוני, לא צמחי, אבל זה זה. כמעט.

[אישה*]

חחחח.. תודה. ינוסה

[ג'וניפר_והמשפחה*]

אבל עדיין יש ממרח צמחי (שמעולם לא היה צמחי לגמרי - יש בו ביצים) בלא מעט סופרים...

[ב_עילום*]

יוווווו איזה נוסטאלגיה לכמה כותבות מפעם
שפעם היו דמויות וירטואליו,ת חיות ופעילות ועכשיו מתנוסס ליד שמן בדף הזה סימן שאלה (?)
ב דחילו שמיכת טלאים ענת ג מ י כ ל א גרויסע מויש וכן הלאה וכן הלאה....

[פלוני_אלמונית*]

מי מקור להקה ששמה היפי טומבי ואיפה אפשר להוריד שירים שלהם

[פלוני_אלמונית*]

מי יודע עלהקה ששמה היפי טומבי ואיפה אפשר להוריד שירים שלהם

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

איפי טומבי - http://www.youtube.com/watch?v=W1RPPO-c1vU
Ippi Tombi

[פלוני_אלמונית*]

טלוויזיה - כמדומני דאלס זה משנות השמונים . מישהוא זוכר "העני והעשיר" סידרה בהמשכים. עד היום אני זוכרת את האכזבה שלי , שפיספתי את הפרק האחרון כי נירדמתי.