האם לידת בית מסוכנת

חן, שתהיה לכם לידה נפלאה וחוויתית.
שולחת תפילות לשלום התינוקת והאם (הבנתי שיש לה חום) ומחזקת את המיילדת. טעויות יכולות לקרות לכל אחד, גם למיילדת המנוסה והמקצועית ביותר (יש לי הרגשה שמדובר במיילדת מאוד מקצועית- אבל זו רק הרגשה שלי). אני גם לא אומרת שהייתה טעות, לפעמים לצערנו, זה פשוט חוסר מזל וזה חלק מהסיכון של לידות (בין אם הן מבוצעות בבית או בבי"ח).

חן,
אני מצטרפת למאחלים לשניכם לידה מצוינת.

לחן וזוגתו-מחזקת אתכם בבחירתכם,ומצטרפת לאיחולים-שתהיה לידה טובה ומעצימה @}

חן,
מצטרפת למאחלים לכם לידה נפלאה...

האם מישהו יודע פרטים עדכניים על מה שקרה ועל מצב התינוקת?

http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgC ... id=4553584

אנונימי

חן וזוגתו,
מצטרפת לאיחולי לידה טובה, מעצימה וכו'

יותר מכל, מצטרפת למשאלת בריאות לתינוקת

ורווחה להוריה

וגם לתקוות שהמיילדת "תחזור לעצמה" ותמשיך במלאכת הקודש.

< אין לי מושג מי המיילדת. רק ניחוש. >

_חן,
מצטרפת למאחלים לכם לידה נפלאה..._

למשמיץ מתגובות:
פלוני אלמונית (14.07.2005 23:12):
פלוני אלמונית (15.07.2005 09:04):

המיילדת הנ"ל הינה בעלת ניסיון רב ולכן מבוקשת

להורים, למיילדת ולתינוקת.

תבשיל קדרה כתבה
אבל פה בנושא של לידות בית, אין די נסיון, איך עוד שגרה, ולכן כל תקלה קורית בפעם הראשונה. ובכל פעם-ראשונה כזאת כולם מזדעזעים, וכולם חושבים "שערוריה! בואו נבטל את הדבר הזה", ואפילו אנחנו, שרוצים ללדת בבית, נבהלים מעט, וחושבים "טוב, בואו נשבור את הכלים".

אני מעונינת להוסיף על זה,שאם הממשלה תמשיך להתעלם מלידות הבית,זה לא יעלים אותן.
ורק ביכדי, שמס' מיקרים כאלה יהיו מועטים ככל האפשר ,המדינה חייבת חייבת חייבת למסד את לידות הבית.ובכך לתת להן מקום ראוי,
אז אולי לא ימהרו כה מהר לעשות שפטים, כי יחושו שיש גב של משרד בריאות מאחורי.
(אני מקווה שאני לא עד כדי כך תמימיה....)
בדיוק כמו שמיסדו את הרפואה האלטרנטיבית,והיא כיום בעלת מקום ראוי בקופ'ח.
כמו שכבר ניכתב פה,הרי טעויות קורות,וגם אסונות ויש לילמוד מיכך,זה יהיה עצוב מאוד אם יקחו את המקרא הנל וישתמשו בו ככרדום לנגח את כל העינין.

אני מאחלת בריאות שלמה לתינוקת החלמה מהירה וקלה לאימה ואביה.
חוסן נפשי ויכולת עמידה,למילדת.

האם לידה בבית חולים מסוכנת? היתה תוכנית בטלביזיה על הרופאים המתמחים במחלקת יולדות ומבצעים ניתוחים קיסריים אחרי 20 - 24 שעות ללא שינה...

לחן ובת זוגו, מאחלת לכם לידת בית נפלאה

אנונימי

אשמח לקרוא עדכונים לגבי מצב התינוקת, אם יש יודעי דבר...

קראתי שוב את סיפור הלידה, ויש שם נקודה אחת שלא ברורה לי: כאשר התינוקת נולדה, האם המיילדת חתכה מייד את חבל הטבור? לפעמים לתינוקות לוקח זמן עד שהם נושמים, והחיבור לחבל הטבור מאד קריטי, כי החמצן מוזרם משם, וכך התינוק יכול בהדרגה לעבור לנשום, כך שיש כמה דקות שהתינוק גם נושם וגם מקבל חמצן מהחבל הטבור.

שליחה על ידי נהר* » 19 יולי 2005, 19:58

שרה, לפעמים התינוק והשיליה מאבדים נשימה יחד, השיליה מפסיקה לפעום.

למה שהשיליה תפסיק לפעום אם היא עוד מחוברת לאם?

יש לי מידע מלא על מה שקרה שם ממקור שני...
האשה היתה בשבוע 42 להריון ושעתיים לפני הלידה ירדו מיים מקוניאלים (דבר שמצריך פינוי לבית חולים). שעתיים לאחר מכן המילדת החליטה בכל זאת לילד את התינוקת בברכה... התינוקת נולדה ללא רוח חיים ואז המילדת היתה צריכה לבצע החיאה אבל ערכת ההחיאה היתה בחדר אחר אז היא היתה צריכה להביא אותה ולהרכיב אותה... כל זה לקח הרבה מאוד זמן...

המקרה הזה מזכיר לנו שצריך לבדוק טוב עם מי בוחרים ללדת אבל יותר מזה, בגלל שאין תקנות למתי מפנים לבית חולים לדעתי לאשה שיולדת בבית יש הרבה שיעורי בית לעשות, ללמוד את כל הסיכונים ולדעת מתי היא נמצאת בסיכון. כשאשה בוחרת ללדת בבית היא לוקחת אחריות על הגוף שלה ועל החיים של התינוק והיא לא יכלה לסמוך רק על שיקול הדעת של המילדת, לא כל אחת מתאימה לזה. במקרה הזה אם האשה היתה מבררת (לא שאני מאשימה) היא היתה מבינה לבד שמיים מקוניאלים מעידים על כך שיכול להיות שהיתה מצוקה עוברית ושבמרה כזה חבל לקחת סיכון.
חשוב מאוד לראיין את המילדת ולהבין מה הגישה שלה במצבי חירום יש מילדות גמישות מאוד (לדעתי גמישות מידי) ויש כאלה שמפנות לבית חולים ברגע שיש להם חשד קטן שמשהו עלול להסתבך - אני מעדיפה את הסוג השני...
גם מעקב הריון ממש חשוב כשאשה בוחרת ללדת בבית...
חשוב מאוד לראיין את המילדת תראו גם דף - מה לשאול את המיילדת

את לגמרי צודקת שצריך לראיין את המיילדת, ואם הפרטים נכונים הרי שעכשיו ברור שצריך להתקיןאת ציוד החירום בתחילת הלידה ולא רק אם קורה משהו.
יחד עם זה אני תוהה
במקרה הזה אם האשה היתה מבררת (לא שאני מאשימה)
אבל איך את יודעת שהיא לא בררה?
חשוב מאוד לראיין את המילדת (נרמז מהמשפט הזה שבא בסוף ההודעה שלך שלא קרה כאן)
האם לדעתך היא לא ראיינה?

ויש כאלה שמפנות לבית חולים ברגע שיש להם חשד קטן שמשהו עלול להסתבך
ויש יולדות שבעינהן אלו מיילדות שנוקטות גישה קרובה מידי לגישה הרפואית.
ולכן חשוב באמת שכתבת : אני מעדיפה את הסוג השני... אני היא מילת מפתח פה.

שיהיו רק לידות טובות לכולנו.

סליחה שאני מתערבת ואם זה נראה לא במקום מבחינתו של מישהו תרגישו חופשי למחוק.
אני חושבת שזה די חסר אחריות לדון במה כן או לא קרה שם, גם אם זה ממקור ראשון, שני או שלישי. מי שיודע מה קרה שם הם ההורים והמיילדת, ולא אף אחד אחר.
היולדת כן ביררה, המיילדת לא עשתה - כל אלו הן בגדר פסקולציות ולא לנו לשפוט מה כן או לא נעשה כהלכה - לא מצידה של היולדת בתהליך ההכנה ללידת בית ולא מצידה של המיילדת במהלך הלידה.
אני אישית, חושבת שעד שלא תישמע הגרסה של היולדת עצמה וגם הגרסה של המיילדת (אם מישהי מהם תבחר להציג את הגרסה שלה) - אין מה לדון בפרטים הספציפיים של המקרה הזה, אלא לחזור לדיון כולל יותר בשאלה שבגלל נפתח הדף הזה.
ושוב, אם מישהו חושב שההערה שלי לא במקום, תרגישו חופשי למחוק או לערוך.

האם ישנו דף תמיכה ותפילות ליולדת ולבתה?
לכל המתפללים- שם הבת נועה- ותמשיכו להתפלל!

הממ. אני עדיין תוהה. המלאך שבגן, זה לא נשמע לי מידע מלא, בכל זאת.
ראשית, מים מקוניאליים לא בהכרח מעידים על מצוקה.
שנית, עד כמה שידוע לי מיילדות הבית בודקות דופק של העובר בדופלר תוך כדי הלידה, ובוודאי בצירי הלחץ.
עוד דברים במידע הזה נשמעו לי תמוהים.
אני עדיין מחכה לגירסה מלאה.

אני לא יודעת אם היא ביררה או לא אבל אם לי היו מיים מקוניאלים הייתי מבקשת לעבור לבית חולים.
אני גם לא יודעת אם היא ריאיינה או לא את המילדת, רק ציינתי שזה חשוב, אין לי ביקורתעל היולדת, יש לי ביקורת על מערכת הבריאות בארץ - בגלל שהיא לא מכירה בלידות בית אז אין שום פיקוח על מילדות ואין תקנות מסודרות ומחייבות (עדיין) מתי חובה לפנות לבית חולים.

אני בשבוע 39 להריון ואני מתכוונת ללדת בבית. נפגשתי עם שתי מילדות והראשונה שנפגשתי איתה נראתה לי מאוד מקצועית ומנוסה אבל הרגשתי שהיא לוקחת המון סיכונים וזה הפחיד אותי שאני לא אדע אם אני בסיכון כי היא מאוד גמישה לגבי מזה סיכון.
היא גם אמרה לי לא לאכול סוכר חודש לפני העמסת סוכר (דבר שיכול להטות את הבדיקה ולא לאתר סכרת הריונית). הגישה שלה היתה מאוד אנטי ממסדית ויצאתי מהפגישה עם המון פחד וחוסר אמון. צריך לזכור שבית חולים זה לא אויב, ויש מקרים שצריך בית חולים.
אחרי שנפגשתי איתה החלטתי לוותר על לידת בית כי לא הכרתי עוד מילדות. אחר כך שמעתי על המילדת השניה איתה החלטתי ללדת. היא הסבירה לי את כל הסיכונים שיש בלידה ומתי היא מפנה לבית חולים, והסכמנו שאם אחד הצדדים רוצה לעבור לבית חולים אז עוברים (בלי שכנועים מצידה שבית חולים זה רע ובלי שכנועים מצידי שאני רוצה להישאר בבית). היא גם נתנה לי פרוטוקול שלפיו היא עובדת.

בשורה התחתונה אני מאמינה שלידות בית הן פחות מסוכנות מלידות בית חולים כל עוד אין חשש לסיבוך, ברגע שיש חשש לסיבוך גם אם זאת גישה רפואית שבאמת מעוררת את האנטי צריך לחשוב לא רק על האנטי שיש לנו מהממסד ומהרפואה הדפנסיבית אלא גם על זה שיש סיבה לנהלים האלה ושאם מסתבך משהו התינוק עלול לשלם מחיר יקר מידי.

לידה טובה לכולנו

בשמת א זאת גירסה ששמעתי ממשהי שיודעת מה קרה שם ודיברה עם המילדת. לא שאלתי יותר פרטים מבחינתי זה היה חשוב לדעת מה קרה שם כי זה הלחיץ אותי שפתאום תינוקת נולדת חסרת נשימה, רציתי לדעת אם היה סימנים מקדימים ואם אפשר היה למנוע את זה. אני לא באה לשפוט לא את היולדת ולא את המילדת ולא דיברתי אם אף אחת מהן.

מיים מקוניאלים לא בהכרח מעידים על מצוקה אבל הם מעידים שיש סיכוי שהתינוקת היתה במצוקה באיזשהוא רגע ושזה יכל לגרום לה לנזק וסיבוך ולכן הלידה היא כבר לא בסיכון נמוך. לדעתי רק לידה בסיכון נמוך מאוד מתאימה ללידת בית.
אין לי יותר פרטים ואני לא מתכוונת לברר עוד המקור שלי נשמע לי מאוד אמין, לי זה הספיק אולי באמת כדאי לסיים את הדיון כאן ולחכות שהאם או המילדת יתנו את גרסתם אם בכלל. אני מצטערת אם פגעתי במישהו, הנקודה שרציתי להדגיש היא שזה לא קרה סתם פתאום בהפתעה.

הרבה פעמים אנשים שואלים אותי מה יקרה אם יצתרכו לנתח אותך דחוף ולא יהיה זמן להגיע לבית חולים, והתשובה שלי היא שדברים לא קורים פתאום בלי שום סימן מקדים (למרות שאולי כן ויש דברים שאני לא יודעת). לי היה חשוב לדעת שזה לא מקרה כזה, וחשוב לי לדעת שעוד לא היה מקרה כזה מפתיע בלידות בית בארץ.

אני מוסיפה לתפילות לשלום התינוקת והאם

כמה שידוע לי מיילדות הבית בודקות דופק של העובר בדופלר תוך כדי הלידה, ובוודאי בצירי הלחץ.
ממה ששמעתי, מודה שיד שניה, אבל בכל זאת מקורות אמינים, היולדת זוכרת בדיקה אחת של דופלר במהלך הלידה. תמוה ביותר.

ממה ששמעתי, מודה שיד שניה, אבל בכל זאת מקורות אמינים, היולדת זוכרת בדיקה אחת של דופלר במהלך הלידה. תמוה ביותר.
באמת תמוה. אצלי בכל השלב של צירי הלחץ (שעתיים. לא דקה פחות) המיילדת בדקה את הדופק בלי הפסקה. ובצירים של לפני גם לא חסרו בדיקות.
תוכל להעיד על כך אם פי 3 .

_ממה ששמעתי, מודה שיד שניה, אבל בכל זאת מקורות אמינים, היולדת זוכרת בדיקה אחת של דופלר במהלך הלידה. תמוה ביותר.
באמת תמוה. אצלי בכל השלב של צירי הלחץ (שעתיים. לא דקה פחות) המיילדת בדקה את הדופק בלי הפסקה. ובצירים של לפני גם לא חסרו בדיקות._

מה שהן אמרו.
גם אני העדפתי פחות בדיקות, ולא יותר בדיקות.

אוף כל הסיפור הזה....
הייתי בלידה לפני שנה עם המיילדת האמורה ואהבתי כל צעד שלה, כולל הגישה של "בלי ידיים" ולתת לדברים לזרום במסלולם הנכון. אהבתי את האופן שבו היא כן התערבה. אחת המיילדות האהובות עלי. מקווה שהשיעור ילמד ואם הייתה טעות ישולם מחירה... אני לא מדברת על תביעה, אלא על לקיחת אחריות והבנה לעתיד, ביחד עם מעשים של כפרה כלפי העבר. אי אפשר לצעוד הלאה, אחרת.

שליחה על ידי חן* » 21 יולי 2005, 19:26

מצטרף לדבריה של רונ צ'ה:
_אני חושבת שזה די חסר אחריות לדון במה כן או לא קרה שם, גם אם זה ממקור ראשון, שני או שלישי. מי שיודע מה קרה שם הם ההורים והמיילדת, ולא אף אחד אחר.
היולדת כן ביררה, המיילדת לא עשתה - כל אלו הן בגדר פסקולציות_. אני לא כל כך מצליח להבין למה לכתוב כ"כ הרבה על מה אולי קרה ומה אולי לא. הארוע הזה מעציב ומפחיד את כולנו. הירידה לפרטים קטנים לא מפיגה את התחושות האלו.

שליחה על ידי חן* » 21 יולי 2005, 19:44

תמיכה למיילדת בית

אני דווקא מזדהה עם חלק ממה שכתבה המלאך שבגן.
ברור שהמידע לא לגמרי מלא ובוודאי שאין הוכחה שהוא נכון.
המטרה כמובן אינה לערוך משפט שדה לאף אחד.
המטרה בחיפוש אחרי מידע הוא סוג של הרגעה-אולי אם נדע מה השתבש נוכל כיולדות בית לעתיד
להמנע מאותה הטעות?
חשוב לי לשמור על האמונה שיש סימנים מקדימים לסיבוך,וללמוד אותם כמה שאפשר.
ברור שכל יולדת ומיילדת עושה את החשבון שלה מה לעשות במצב זה.אין חוקים נוקשים.
ולכן איני שופטת את היולדת או המיילדת ,אלא רק מחפשת את מה שיכול לעזור לי.
חבל שאין עדיין תחקיר מסודר של המקרה.
אני יודעת שאולי זה רק צורך פסיכולוגי שבכלל לא תופס במציאות
אבל יש אנשים רבים שירידה לפרטים הקטנים יכולה ליצור אצלם הפחתה במתח ובפחד.
בתקווה שזה לא פוגע באיש...

המלאך שבגן- שוחחתי עם המיילדת וקיבלתי תמונה אחרת על מה שקרה שם.
בואי נניח שאת לא מדייקת. וההולכת בדרכים- זו כן ההתחלה של משפט שדה.
מי שזה מעניין אותו- שיתקשר למיילדת ויבקש פרטים. אני לא בטוחה שהיא תספק אותם לכל אחד (אילו אני הייתי המילדת לא היתי עושה זאת) אבל סתם לרשום כאן שטויות זה לא לענין.

גם לי לא נראה סביר שאנשים שלא מכירים את המיילדת יטרידו אותה בשאלות.
בגלל זה חבל שמשאירים את המקרה בערפל ואין תחקיר מסודר ואמיתי של המקרה.
אין לי מושג מי אמור לעשות דבר כזה ואיך "ועדת חקירה" פועלת בכל המקרים שתמיד שומעים עליהם
בחדשות.אולי זה פשוט עניין של זמן.
מבחינתי האישית זה לא משפט שדה כי אני מתייחסת לדברים בערבון מאוד מוגבל.
אבל אולי לא כולם כך ולכן עדיף לא לפזר חלקי מידע?
מה שבטוח זה שהייתי רוצה לדעת יותר-כמוך אילת שמקורבת למקור.

ההולכת- אני שאלתי.
צריך לכתוב שוב את מה שנכתב כאן כבר מאות פעמים.
יולדת שמחליטה ללדת בבית היא יולדת שלוקחת אחריות על הלידה.
זה אומר, אם נפשט את הענין, שאם נולד עובר מת, או פגוע, אין את מי להאשים.
אבל כאן נגמרת התאוריה היפה ומתחילים המעשים. כי יש את מי להאשים. יש מיילדת. אם היה בית חולים- בית החולים היה אשם. אבל יש מיילדת בית. ולכן היא אשמה. כי אף הורה לא יכול להאשים את עצמו.
יש להודות בכך. דברים קורים. קורה שלידה "נתקעת". קורה שיש מצוקה עוברית. אי אפשר לטמון את הראש בחול ולומר "אבל יש מיילדת". כשמחליטים ללדת לא בבית חולים מפחיתים סיכונים מסוימים ולוקחים סיכונים אחרים.
צריך גם להזכיר שלא כל האנשים בריאים. חלק מהם נפגעו עוד בהריון. וחלק מהם נפגע במהלך הלידה או בימים הראשונים שאחרי הלידה. ואם יש בארץ 400 לידות בית בשנה אז אחוז מסוים מהילודים הפגועים יהיה בלידות בית.
אף אחת לא חייבת ללדת בבית. להיפך. עושים כאן הכל כדי שכולם תלדנה בבית חולים.
מי שמחליטה ללדת בבית (אני חוזרת על עצמי. סליחה). יולדת על אחרויותה.

אין לי הכרות אישית עם המיילדת ולכן שום כוונה להטריד אותה בשאלות.
אני מניחה שאם הייתי מכירה אותה זו לא היתה בעיה.
אני מסכימה עם מה שאת כותבת לגבי אחריות היולדת-בלידת בית ובכלל-גם אם הייתי יולדת בבית חולים
הייתי חשה אחראית,ולא מצפה להטיל זאת על אף אחד ובטח לא לטמון את ראשי בחול.
כשאני מחכה ל"תחקיר מסודר" איני מתכוונת לנייר שבו כתוב "במה המיילדת אשמה"
אלא מה קרה שהוביל לתוצאה זו-כדי שכולנו נוכל ללמוד מכך
וגם אני מודעת לכך שיש מקרים שבהם לא משנה כמה ננתח לא נבין למה קרה כך ולא אחרת.
לא תמיד יש "אשמים" ומציאת אשמים אינה מטרתי.
אם הסיפור האמיתי היה יוצא לאור,לא היה צורך בחרושת של שמועות.
דווקא השתיקה יוצרת ספקולציות מיותרות אם נרצה בכך או לא.

חשוב לי לשמור על האמונה שיש סימנים מקדימים לסיבוך,וללמוד אותם כמה שאפשר.
זה נכון, ברוב המקרים - אבל לא בכולם. וגם זה נכלל בתוך הסטטיסטיקה שלידת בית בטוחה יותר מלידת בית חולים.

מיים מקוניאלים, הם סימן חלקי מאד לכך ש-אולי היתה מצוקה - ויש רמות שונות של מקוניאליות, שמקושרות לרמת הסיכון (כשהמים סמיכים מאד, הסבירות למצוקה גדולה יותר מאשר במים לא-לגמרי שקופים. בסך הכל העובר גם מוציא מקוניום למים באופן תקין ורגיל (זה הקקי שלו)).
אני, אישית, לא הייתי ממהרת להתפנות לבי"ח על סמך מצב כזה (ברמות הנמוכות). כמו כן, אני בטוחה, גם בלי להיות שם ובלי לשמוע פרטים, שהמיילדת בדקה דופק בדופלר יותר פעמים מהרגיל (ולא פעם אחת בלידה, אלא אם זו היתה לידת בזק...) - בדיוק מכיוון שמים מקוניאלים עלולים להוות סימן לבעיה, אבל אם היא ישנה, היא תתבטא בירידות דופק, למשל.

אפשר להכין את ציוד ההצלה מראש. אפשר גם לפתוח וריד "שיהיה". אולי גם לתת אינפוזיה - כדי להיות מוכנים לכל מצב שלא יהיה... זו הגישה בבתי החולים.
לא רוצה אותה אצלי בבית (כמו שלא רציתי אמבולנס בפתח הבית, הסתפקתי בכך שתחנת מד"א קרובה אלינו מאד, במקרה הצורך).

יכול להיות, שחלק מהלקח מהמקרה, הוא שיש צורך לבצע בדיקות תקופתיות לציוד ההחייאה - לראות שהכל שלם ותקין ומלא (בלי קשר לכך אם הפעם היתה באמת בעיה או לא, מספיק שהועלה החשש בשביל ללמוד ממנו).

יכול להיות שאין לקח אמיתי. דברים קורים. לא תמיד יש אשמים.

וחשוב לי לדעת שעוד לא היה מקרה כזה מפתיע בלידות בית בארץ.
גם אם לא היה - זה רק עניין של זמן. אלו דברים שקורים, וככל שלידות הבית נפוצות יותר, יש גם יותר תקלות - נמנעות ובלתי נמנעות. גם מקרה מוות (אם או ילוד) בלידת בית, חס וחלילה, הוא רק שאלה של זמן. זה יגיע, במוקדם או במאוחר. ועדיין, לידת בית בטוחה כמו לידת בית חולים, אם לא יותר.
כל אחת (ולא משנה איפה היא יולדת) מקווה ליפול בצד הטוב של הסטטיטיקה. מן הסתם, לא תמיד זה קורה. לפחות, כשאני יולדת בבית, אני יודעת שעשיתי את המקסימום בשביל להגדיל את הסיכוי שזה יקרה.

אם פי 3 - בגדול מסכימה איתך מאוד

רק הערה קטנה - בעיני יש הבדל בין פתיחת וריד או אינפוזיה-שהן פעולות פולשניות הנוגעות לגוף
ובין הכנת ערכת החיאה או אמבולנס בכוננות.
שמעתי כבר על יולדות בית שהעדיפו אמבולנס.אם אותן זה מרגיע אז למה לא?
אם למישהי אחרת זה יוצר אוירה שאינה רוצה בה-אז גם לא כדאי.
הרי הכי חשוב שכל יולדת תיצור לעצמה את התנאים שבאופן אישי מרגיעים אותה.

בשורה התחתונה וגם הראשונה: לא הכל בידיים שלנו
את זה המיילדת שלי אמרה לי כל הזמן: לפני, תוך כדי ואחרי הלידה... וכמה שהיא צדקה!
מה, אם נכין את כל האפשרויות והתסריטים ונכסה את עצמנו מכל הכיוונים, מובטח שהכל ילך פיקס? לא בטוח...
ודרך אגב,מים מקוניאליים יכולים גם להצביע על מצג עכוז לא צפוי....(אה...בעצם, מצג עכוז הוא מצוקה בעיני חלק מהאנשים :-\ )

נראה לי שכל יולדת שמחליטה ללדת בבית, נתקלת במהלך ההריון לפחות פעם אחת, ובואו נודה - עשרות אם לא מאות פעמים, בתגובות לא אוהדות.
אם היא בכל זאת מגיעה ללדת בבית, זה לא בגלל שהיא לא חושבת שיש סיכון. זה בגלל שהיא מעדיפה לקחת אחריות.
הרי ברור שלא כל לידה היא פשוטה וטובה , לא בבית ולא בבית החולים. תראו לי מיילדת שתבטיח מראש שיהיה רק טוב.
כל אדם חושב מבין, שכשנולד תינוק בבית , תינוק שמסיבה מסויימת זקוק לטיפול רפואי דחוף, אז יש בעיה.
לדעתי האישית לידה בבית החולים רק מגבירה את הסיכוי לבעיות כאלו. אבל זה לא אומר שהסיכוי לא קיים בבית.
אחריות אישית, זה העניין.
תחום מיילדות הבית די חדש בארץ ולא מסודר ואין נהלים מדוייקים מה לעשות במקרה ש... ומתי להתפנות. וכל יולדת בית מודעת לכך.
לי המקרה הזה לא שינה כלום ביחסי ללידת הבית הקרובה שלי, כיוון שמראש אני מגיעה ללידה בעיניים פקוחות. שקלתי את כל האפשרויות והחלטתי שעבורי זאת האפשרות הטובה ביותר.
אני בוטחת בעצמי, לא במיילדת. אני בוטחת בגוף שלי, אני בוטחת גם בעובר שלי.
כל אחת שהמקרה מערער את בטחונה ללדת בבית, עדיף שתשקול שוב את ההחלטה שלה לעשות כך. לא חייבים.
כל לידה עלולה להיות מסוכנת אם היולדת לא מרגישה בטוחה. אני לא מרגישה בטוחה בבית החולים.
ואם אני הייתי מיילדת בית, לא הייתי מקבלת יולדת מהססת בגלל סיכונים.

אני מאמינה שיולדת שבחרה ללדת בבית ללא מיילדת נמצאת בפחות סיכון מאשר עם מיילדת, בגלל שהיא חייבת להיות קשובה לעצמה. אם היא עם מיילדת, היא סומכת על המיילדת שהכל יהיה בסדר, וכך היא לא שמה לב אם יש משהו שלא בסדר. הרבה יולדות בית ללא מיילדת הלכו לבית חולים כאשר הן חשדו שמשהו לא היה בסדר, ולא בטוח שהן היו הולכות לבית חולים אם היתה להן מיילדת שהיתה מרגיעה אותן ואומרת שהכל בסדר.

חוץ מזה, לא לשכוח שבבית חולים בליס קרו אסונות. כולל מות של האם!

שרה ק, אני מסכימה עם זה לגמרי. אני הכי קשובה לעצמי , הכי אמיצה, הכי חזקה, הכי יודעת מה טוב לי ומה לעשות כשאין לי על מי לסמוך אלא על עצמי.
ויש משהו בהמצאות של מיילדת שגורע מכך. לפחות עבורי. לפחות בלידה הקודמת, אז לא הייתי מודעת לכך.
ובדיוק בשל כך חשוב להיות מודעים לעניין האחריות האישית לפני הלידה.
המיילדת לא יכולה ללדת עבור אף אחת. אם חלילה קורה משהו , המיילדת לא תישאר לחיות עם זה כי זה לא תפקידה.
מבחינתי מיילדת נמצאת איתי כדי ללוות אותי בלידה (ובשביל בעלי שלא מוכן לשמוע על לידה ללא מיילדת), אבל אני יולדת. ואני מיילדת. ואני חווה את התהליך.

ממש מצחיקה אותי ההתעסקות ביש סיכון/אין סיכון, יש ביטוח/אין ביטוח וכדומה. או שאת מרגישה מוכנה ללידה ובוטחת בעצמך או שלא.
אם את לא מרגישה מוכנה ללידה אבל בוטחת במיילדת שלך, את בבעיה.

אם את לא מרגישה מוכנה ללידה אבל בוטחת במיילדת שלך, את בבעיה

לדעתי הדברים לא כל כך פשוטים כמו שאתן מציגות את זה.
לי,בתור אשה לפני לידה ראשונה,יש באופן טבעי פחדים.
אני לא מתעלמת מהם,אלא עובדת איתם.
לשלוח נשים "כמוני" ללדת בבית חולים לא עוזר בכלום.הרי מתוך חקירה של הנושא וגם מתוך תחושה אישית-אין לי שום אשליה של בטחון בבית החולים.
המקרה לא מערער את בטחוני ללדת בבית אלא מעורר פחדים שהיו שם קודם שקשורים ללידה-
איפה שלא תהיה.
אני מאמינה בלב שלם בלידות הבית.
אבל זה לא גורם לי אוטומטית להרגיש "מוכנה ללידה".להיות מוכנה זה מצב נפשי עמוק שאני בונה אותו
בתהליך ארוך וחלקו מתממש רק בזמן אמת. <בכל דבר,לא רק בלידה>
לכן איני מבינה מה הדיון פה באחריות אישית.
מבחינתי אחריות אישית היא נקודת המוצא בכלל.
גם אם הייתי בוחרת ללדת בבית חולים זה היה מתוך אחריות אישית.
ואם אני מודה בפחד-זה אומר שאני לא לוקחת אחריות אישית?<גם על הפחד אני לוקחת אחריות

>
לא יודעת איך להגיד זאת שוב-
מבחינתי אין קשר בין העובדה שלידת בית הכי מתאימה לי,לבין זה שיש לי את הפחדים שלי.
אני בנאדם די "פחדן",אבל זה לא מונע ממני לקפוץ למים.אני חיה עם זה לא רע

ואם התעסקות בפרטים מאפשרת לי לעבד את הפחד בצורה כלשהי אז למה לא?
<לגבי הביטוח גם לי זה לא משנה.חבל מאוד שאין,אבל זו רק התחייבות כספית שאין לה קשר לתוצאות>
עוד נקודה היא- זכות הציבור לדעת.
מי שעדיין מתלבטת זקוקה גם למידע כדי להתבשל ולהחליט.
זה בסדר להתלבט.
עד כמה שידוע לי יש פה באתר בנות שהתלבטו ארוכות ובסוף ילדו בבית בכיף ובשמחה
<השמיעו קול @} >

יש פה באתר בנות שהתלבטו ארוכות ובסוף ילדו בבית בכיף ובשמחה
הנה אני
ילדתי בבית בשמחה בלידה טובה אחרי התלבטות ארוכה
אבל רק אחרי הלידה הבנתי שאמרו לי דברים שאז נראו כמרפים את ידי ולא שותפים להתלבטות.
אני אנסה לנסח את זה אם כי זה לא יהיה פשוט.

לידת בית מול בית חולים - מה יותר בטוח? הסיכון שווה, כך אומרים
אבל למעשה זה לא מדוייק.
השאלה האמיתי מורכבת ממליוני שאלות קטנות שאפשר לענות על כמה מרכזיות.
סיכון בלידה מורכב מכמה גורמים:
סיכון מכוח עליון
סיכון מחוסר מקצועיות של איש צוות
סיכון מטעות של איש צוות
סיכון מחוסר יכולת של יולדת להתחבר ללידה או לסיטואציה או לאיש צוות
סיכון מחוסר תמיכה מתאים של המלווים
סיכון שהיה ידוע עוד בהריון
ואולי עוד

כל אחד מהסיכונים מורכב מ:
הסיכון כפי שנתפס על ידי איש המקצוע
הסיכון כפי שנתפס ע"י היולדת
הסיכון כפי שנתפס ע"י אנשים אחרים משמעותיים ליולדת

לכל סיכון יש משקל שונה ע"י היולדת. למשל, יש נשים כמו שרה שלנו שחושבים שברב המקרים כדאי ללדת בבית גם אם יש פג למשל. בשמת ציינה באיזה מקום כי גם לידת תינוק מת עדיפה בעיניה בבית. עדי אמרה לי שאם יתרחש מצב הנובע מכח עליון למשל, עדיף בעיניה שזה יהיה בבית. (ראיתי שאיני ברורה מספיק: ברור שכל אשה מחליטה עבור עצמה בלבד מה נכון בעיניה לעשות וזה משתנה מאשה לאשה.פרטתי כל זאת כדי להסביר שכל אשה מוצאת את שביל הזהב שלה)
העניין הוא לא איפה יותר מסוכן ללדת, אלא מהם הסיכונים שהיולדת מוכנה לקבל.
פחד או חששות הרבה פעמים נתפסים כאי מוכנות לקבל את המצבים והסיכונים האלו. המוכנות הזו עשוייה להשתנות ולהיתפתח . יכול להיות שהחששות והפחד מצביעים על קול שלא נשמע בקול רם וכדאי "לשוחח" עימו לפני שמגיעים ללידת בית.
(במשפט האחרון יש פעמיים את המילה "קול" אבל אין לי רעיון איך לנסחו אחרת)

יכול להיות שהחחשות והפחד מצביעים על קול שלא נשמע בקול רם וכדאי "לשוחח" עימו לפני שמגיעים ללידת בית
איזה יופי ניסחת!
נדמה לי שזה מה שניסו לומר לך פה כשהתלבטת, נכון?

לי,בתור אשה לפני לידה ראשונה,יש באופן טבעי פחדים.
גם לי בתור אישה לפני לידה שלישית יש פחדים.
יותר מזה, בלידה הקודמת, הודעתי בקול למיילדת שלי , בפתיחה 7, שאני פוחדת.
הפחדים לא גורמים לי הפעם ולא גרמו לי בפעם הקודמת להרגיש חצויה באיזשהו אופן, טבעי או לא טבעי, לגבי הלידת בית.
כי פחדים כניראה שבאמת יש לכל יולדת , גם בלידות בית חולים.
בלידת בית במדינת ישראל, כיוון שהיא כל כך לא ממוסדת, אני חושבת שיש צורך ביותר ממודעות לפחדים ועבודה עליהם.
יש צורך בהבנה שאת אחראית לעצמך, לגופך, לעובר, לתהליך הלידה כולו. את ולא המיילדת שלך. = אחריות אישית.
וכן, נכון, זה צורך שקיים גם בבתי היולדות. רק שרוב היולדות לא מכירות בכך, ובוודאי שהמערכת לא מחנכת לכך.
הטלת האחריות ממך היא בדיוק מה שהובילה את בתי היולדות להיות כמו שהם היום. נשים מגיעות ללדת ללא מוכנות, הן סומכות על הרופאים במקום על עצמן, וכשמשהו לא בסדר הן גם תובעות. ההמשך הוא רופאים שהיולדת לא מעניינת אותם אלא כיסוי התחת שלהם, כיוון שהם יודעים שהאחריות עליהם.
והמערכת כולה מתפקדת בצורה קטסטרופלית.
אז בבתי היולדות לצערי כבר התרגלו לתופעה. למה להעביר אותה גם ללידות הבית?
לדעתי זה מתחיל לא בהריון אלא בחינוך של הילדים שלנו לעצמאות וללקיחת אחריות. כן, גם על הגוף שלהם ועל הבריאות שלהם.
אני מאמינה שאם נשים היו מגיעות ללידה מתוך חיבור לגופן ולקיחת אחריות אישית, כמות הבעיות ההריוניות וכמות הבעיות של הנולדים היתה מתגמדת.

אני בוחרת להיות בריאה, אני בוחרת ללדת תינוק בריא, ואני גם פועלת לשם כך ביום יום.
לא רופא ולא מיילדת, לא יכולים לעשות זאת עבורי.
ובבחירה שלי את זה ובעצם הפעולה שלי לזה אני מבטלת את כל הסיכונים שקיימים עבורי. ולמרות הפחד שלי, שקיים, אני באמת מאמינה בזה.
לידה היא לידה. היא לא מסוכנת. היא טבעית לנו מאז ומעולם. רק שכל כך סטינו שקשה לנו לזכור ולהבין את זה.

עדי אמרה לי שאם יתרחש מצב הנובע מכח עליון למשל, עדיף בעיניה שזה יהיה בבית
אם הכוונה למשהו שאני אמרתי (לא זוכרת ניסוח מדויק כזה) - הכוונה שלי היתה שאם זו היתה לידה שלי זה מה ש אני הייתי מעדיפה. זה לא שיש עדיפות גורפת לגבי כל יולדת. אבל גם ההגדרה של מצב שנובע מכוח עליון לא לגמרי ברורה/זכורה לי, ואם הכוונה היא למשהו שאמרתי, אשמח אם תזכירי לי. אני מנסה לנחש למה היתה הכוונה - כאילו, אם קורית טרגדיה שלא היה ניתן למנוע אותה? שאין סיכוי לתוצאות חיוביות יותר באחד משני המיקומים? אם כך, אז לגביי - אני מניחה שכן.

גם אני פחדתי. פחדתי לפני הלידה הראשונה שהיתה בביה"ח בניתוח קיסרי. פחדתי לפני הלידה השניה שהיתה בסלון, על הספה החביבה עלי. הפחדים היו מאותם דברים - מה אם משהו ישתבש וכו', אבל שונים. אני לא יודעת איך לנסח את זה במדויק במילים. אבל אני לא דוגמא. אני פחדנית. אני פוחדת מהכל.
עם כל הפחדים האיומים שלי, הרגשתי עמוק בלב והחלטתי בהכרה מלאה - ללדת בבית. אני מעדיפה לפחד בבית שלי מאשר במקום אחר.
לגבי לא היתה אופציה אחרת בכלל.
אבל הפחד עשה עבודה טובה. למדתי כל שיכולתי על הנושא. דיברתי עם כל אשה שילדה - ושיכולתי לדבר איתה. הייתי מסתערת אפילו על הקופאיות בסופר ועל עוברות אורח תמימות.
למדתי על שלבי הלידה השונים ועל לידות ויבק (vbac), נכנסתי לאתרים באינטרנט, קראתי ספרים, הטרדתי אנשים והגעתי למסקנה איך אני רוצה שהלידה שלי תהיה. את כל זה הפחד עשה לי. ותודה רבה לפחד. זה התפקיד שלו. יש כאלו שקופאים מפחד אבל עצתי לנשים הרות שפוחדות - תלמדו את הנושא. תתעסקו עם הפחד - אבל הכי חשוב תקשיבו ללב.
המיילדת שלי אמרה לי שאני צריכה להיות מוכנה לאפשרות שאני אאצלץ להתפנות לביה"ח - אז גם לזה הייתי מוכנה. המטרה היא לא "ללדת בבית", המטרה היא ללדת, טוב עד כמה שאפשר, כדי להוציא את התינוק בריא
ושלם. אם קיסרי זו הדרך הטובה ביותר במצב מסויים - אז יאללה. חבל, עצוב, אבל התוצאה חשובה מהדרך.
אני מנסה להגיד משהו בעדינות, ולא כל-כך מצליחה כנראה אז הנה זה לא בעדינות:
אם אתן פוחדות - זה בסדר. יש לזה תפקיד. אבל עזבו את העניין החברתי ואת החלום של איך הייתן רוצות ללדת ותתרכזו במה אתן מרגישות באמת. ללדת בבית? בביה"ח? זה השיקול היחיד שצריך לקבוע!
ללדת בבית זה לא "קטע", זה לא משהו שאפשר או צריך להכניס לרזומה. ראבק! זה חשוב!
תקשיבו רק לעצמכן!

פחד הוא דבר טבעי.
הוא לא חייב לגרום לי להיות חצויה.
לפעמים הוא פשוט בלתי נמנע.
מעדיפה לעבור דרכו ולגדול מאשר להדחיק.
ללמוד איך לתת לו את הפרופורציה הראויה לו.
בהחלט כדאי לשוחח איתו

בדרך כלל זה גורם לו להתגמד ולרדת מהבמה.

לצערי אין לי שליטה בכוחות עליונים <בסופו של דבר מאמינה גם בגורל>
ולכן גם אם אהיה חדורת אמונה ומוכנה היטב מכל בחינה-יכול לקרות משהו.
עם זאת אני מאוד מסכימה שרוב הסיבוכים והסכנות היו יכולים להמנע אם נשים היו יותר מחוברות
לגוף לנפש ולאחריות האישית שלהן.

ועדיין חושבת שצריך לפרסם את פרטי המקרה.

מה שהרגיז אותי זה הצורה המוטה שבה הכתבה נכתבה.
ואני מזכירה שוב את פרויקט נשים מומחיות. אם היתה אשה מומחית כזאת שיכולה לקפוץ לתקשורת ולהסביר במה מדובר בסיטואציה כזאת, ולחנך קצת את העיתונאים הבורים שקופצים למסקנות לא מציאותיות ממידע חלקי וחסר, קצת מהנזק החברתי (לבריאות הציבור) היה נמנע במקרה הזה.
כן, אני נוקטת בעמדה הברורה, שמהאספקט של בריאות הציבור כדאי וצריך לקדם לידות בית. על המקרים הספציפיים לא אתווכח כעת. במקרה הזה - לא יודעת מה הלך שם ולא מסמכותי לקבוע כלום. המחקרים הנרחבים בעיניהם עומדים.
רפואה שלמה.

בטח שצריך לפרסם את פרטי המקרה! צריך שאמה"י יעשו תחקיר, ולפחות יתעדו אותו ויפיצו אותו למיילדות הבית כדי להפיק לקחים (אם אפשרי), ואולי גם יפרסמו את זה בלוויית הסברים, שהציבור יבין במה מדובר.
בשביל מה יש ארגון מקצועי?

כן, עדי לכך התכוונתי - שאת אמרת שלפי תפיסתך (כלומר בעיני כל אשה ההחלטה שונה וצריכה להיות כזו שמתאימה לה!) אם מתרחשת טרגדיה הנובעת מכוח עליון שלא ניתן למנוע אותה. (שוחחנו על כך במסנג'ר אם תרצי אזכיר לך באופן פרטי את ההקשר)

גם אני חושבת שיש מקום לפרסם את פרטי המקרה. אני מתעלמת מהתקשורת כיוון שהם רק מחפשים סנסציות. היום זה לידת בית שהסתבכה, מחר זה "אשה התפשטה באמצע רחוב סואן" (ואז מסתבר שזו קשישה תמהונית בת 90) מחרתיים זה "שחקן קולנוע התחיל ללמוד קבלה"

אני מאוד מסכימה שרוב הסיבוכים והסכנות היו יכולים להמנע אם נשים היו יותר מחוברות
אמירה שקשה לשפוט. ישנן גם נשים שחשבו שהן מחוברות ובדיעבד אחרי הלידה חשבו אחרת
בניגוד למה שנאמר כאן הרבה פעמים, לא כל לידה שהסתבכה מראה על חוסר חיבור של האשה. עובדה שגם בעבר, בזמנים שאנו מביטות אליהם בערגה מבחינת נשים מיילדות את בנות שבטן וכיוב הרבה לידות היו מסתבכות.
ומה עם לידה שהסתבכה ונגמרה בטוב? אפילו בלי בית חולים או פינוי. כל לידה היא סיפור בפני עצמו, וקשה לדעת מראש.
אולי מה שחסר לי לנאום למעלה זה לומר שכל לידה היא סיפור שחלק מההשלמה עמה שלא ניתן לדעת מה יהיה בה מראש, ואילו סיכונים מוכנים לקחת. ושוב, אין אמת אחת. לא ליולדות ולא למילדות. למשל רב המילדות לא מעוניינות היום לילד ויבק. לכל אחת הדרך שעליה לחצוב בעצמה.

ואולי גם אני צריכה להבהיר, לגבי לידה של תינוק מת, שבמקרה של מות עובר ברחם (הכוונה מראש למקרה שבו יודעים שהתינוק מת ברחם, ואנחנו כולנו מכירות) שבכל זאת צריך להיוולד - זאת לידה קשה מאוד, וקודם כל נפשית, ודורשת רגישות ותמיכה רבה. יכולות להיות נשים רבות שיעדיפו לידת בית במקרה כזה. אחרות אולי דווקא ירגישו שהן מעדיפות שזו תהיה לידה שתתבצע במסגרת זרה.

כשקראתי את דבריה של קרן שמש נזכרתי כמה אני פחדתי מהלידות שלי. וגם אותי הפחד הוביל ללמוד הכי הרבה שאני יכולה.
אבל ההחלטה שלי ללדת בבית היתה מעניינת. אני בכלל לא רציתי ללדת בבית. פחדתי מאוד. בלידה הראשונה שלי, משגב לדך נתן לי בטחון, שגם יהיה בית חולים אם יהיה בו צורך (אפילו שידעתי שלא יהיה בו צורך, אבל רק "שיהיה").
והנה, הייתי צריכה להחליט בין פחד לפחד.
בין הפחד שלי מהסתבכות בלידה, שיהיה צורך ב"שיהיה" הזה (אני מאלה שמתכוננים לכל התסריטים, עם בטחון שיהיה התסריט שלי ),
לבין הפחד שלי מלידת "בית חולים" שבה אצטרך לריב עם רופאים ואחיות ולהיאבק כדי לשמור על התינוק שלי ועל עצמי.
וגם הייתי צריכה להחליט בין פחד לבין ביטחון.
מה ישלוט בי?
הפחד שלי מאיזו סכנה דמיונית? או הביטחון שלי, הגמור, שהגוף שלי יודע ללדת ושאני רוצה ללדת כמו שאני רוצה?
והביטחון גבר.
החלטתי לבטוח. לתת אמון. לתת קדימות למי שאני ולמה שאני רוצה בחיים שלי, בשביל התינוק שלי ובשבילי, על פני פחדים תיאורטיים ו"התכוננות לתסריט הכי גרוע" just in case (ובשביל התסריט הכי גרוע הזה גם לקלקל את מה שבאמת יש).
אין לי שום ספק שהוא, שאם אי פעם אלד שוב - אלד בלידת בית.

לכל סיכון יש משקל שונה ע"י היולדת. למשל, יש נשים כמו שרה שלנו שחושבים שברב המקרים כדאי ללדת בבית גם אם יש פג למשל. בשמת ציינה באיזה מקום כי גם לידת תינוק מת עדיפה בעיניה בבית. עדי אמרה לי שאם יתרחש מצב הנובע מכח עליון למשל, עדיף בעיניה שזה יהיה בבית זה לא נכון, אף פעם לא אמרתי שעדיף ללדת פג בבית אם הוא לא יכול לשרוד בסביבה ביתית. אם הפג יכול לשרוד לפחות כמה שעות וזה לא מצב חירום, עדיף ללדת אותו בבית לידה רכה ובלי האלימות של הבית חולים. אפשר להביא אותו לבית החולים לעזרה רפואית.
ואם הוולד מת, כן, עדיף ללדת בבית. בשביל מה לעבור את כל זה בבית חולים?
וממתי אני שרה 'שלכן'?

אם כבר מדברים על פחד, זה השפעה תרבותית של תרבות המערב שהכניסה את הפחד הזה עמוק בתוכינו כבר אלפי שנים.

...בין הפחד שלי מלידת "בית חולים" שבה אצטרך לריב עם רופאים ואחיות ולהיאבק כדי לשמור על התינוק שלי ועל עצמי.

בדיוק!

אם כבר מדברים על פחד, זה השפעה תרבותית של תרבות המערב שהכניסה את הפחד הזה עמוק בתוכינו כבר אלפי שנים.
אני לא חושבת כך. לדעתי הפחד נובע מתוך ריבוי האפשרויות. היום אשה הרה יכולה לבחור בכל בית חולים שתרצה בכל עיר, במרכז לידה, בבית ,עם אחת מתוך כמה מיילדות , או אולי בניתוח קיסרי מתוכנן? ריבוי האפשרויות מבלבל בעיקר כי התרגלנו להתנתק מ"מה טוב לי" באמת והוא התמזג עם "מה נחשב נכון לעשות"

ושרה ("שלנו";-) ) התכוונתי למה שכתבת ב לידה מוקדמת בבית
כמה מוקדמת? לענייות דעתי, מהשבוע שהעובר יכול לנשום, אפשר ללדת בבית ואז ללכת לרופא להבדק. לא חייבים ללכת לבית החולים אם הכל בסדר. אם התינוק קטן מדי, אפשר לשאוב ולתת לו טיפות קולסטרום. ללכת על שיטת הקנגרו, לשאת את הפג ערום רק עם חיתול מתחת לחולצה של האמא.
לא כל אחד חושב שכדאי ללדת פג בבית (אני לא שופטת או אומרת מה נכון ומה לא. אני רק מציינת שיש דעות שונות)

אז לדעתך עדיף שיהיה באינקובטור אפילו במקרים שהפג יכול לנשום ולקבל הזנה מהפה?:-0 list]מה עם המחקרים ששיטת קנגרו מעלה את סיכויי התאוששות הפג מאשר להיות באינקובטור uids[/po]=9924567&dopt=Abstract? בבית חולים יש סיכון מוגבר להדבק בדלקות ואפילו למות מהן כמו שקרה לדוד שלי שהיה פג ומת בגיל חודש בגלל דלקת מעיים אחרי שנדבק מזה בבית החולים, או התאום הקטן של הבת דודה שלי שחלה ונאלץ לבלות חודשיים בבית החולים...

אני מקווה שלא התפרצתי לדלת פתוחה.
לא ילדתי בבית.חושבת שזה מעשה אמיץ ונכון.
צר לי לא זוכרת מי כתבה:
_אפשר להכין את ציוד ההצלה מראש. אפשר גם לפתוח וריד "שיהיה". אולי גם לתת אינפוזיה - כדי להיות מוכנים לכל מצב שלא יהיה... זו הגישה בבתי החולים.
לא רוצה אותה אצלי בבית (כמו שלא רציתי אמבולנס בפתח הבית, הסתפקתי בכך שתחנת מד"א קרובה אלינו מאד, במקרה הצורך)_.

רציתי להציע .
להבדיל אלף אלפי הבדלות- כמו שלדעתי כן צריך להפוך סמים קלים וזנות לחוקיים.,כדי שדברים יהיו ברורים ולא פרוצים
כך גם את לידות הבית(הבנתי שזה חוקי,רק יש למסד)
אני חושבת שברגע שזה יהיה ממוסד ויהיו פרוטוקולים ברורים,
יולדת בית ,לדעתי, לא תגיע לבד ללידה אלא עם דולה,שתשמש כשולית המילדת.
אסור לדעתי לבקש מבני הזוג ברגעים אלה ליהיות מפוקסים, על כל המישתמע מכך.
ניראה לי, שאדם נוסף ,למשל, דולה,יכול ..להביא ציוד...יכול ליהיות אחראי מראש על תקינותו של הציוד וכו'
באם המילדת אחראית ללידה
כך הדולה אחראית על ציוד.
אין בכך שום פסול.

אני אחות, ותפקידי היה לידאוג למיסביב, בחדר ניתוח, זה לא תפקיד הרופא או הפצינט.
הוספת אדם שני לא גורמת להרגשת בית חולים ,אלא לעבודה בצוות,שתומך אחד בשני, ומשרה ביטחון,על עצמו והסביבה.

האם מילדות בית מיתנגדות לעזרה כלשהיא?האם יש מצב כזה היום?
שואלת באמת כי אינני יודעת.
שירית

האם מילדות בית מיתנגדות לעזרה כלשהיא?האם יש מצב כזה היום?
המילדת שלי (לפי מה שאמרה לי בעבר) בד"כ שמחה אם יש עוד מישהו בלידה. מבחינתה - עוד ידיים עובדות זה טוב.

_כך גם את לידות הבית(הבנתי שזה חוקי, רק יש למסד)
אני חושבת שברגע שזה יהיה ממוסד ויהיו פרוטוקולים ברורים,_
על הצורך למסד לא כל אחד יסכים איתך.

אבל חשוב להעמיד דברים על דיוקם, ולהבהיר שמיילדות הבית המוסמכות בישראל עובדות לחלוטין לפי פרוטוקולים.

קיומם של פרוטוקולים לא מונע את כל האסונות בלידות בבתי החולים, ובוודאי לא ימנע גם לידות טראגיות שלא חשוב היכן התקיימו.

חשבתי על עניין הקריאה ל"פרוטוקולים". ומה שחשבתי הוא בערך כך:
אני מעדיפה מיילדת עם שיקול דעת, ידע עדכני, מקצועיות וניסיון - על פני פרוטוקולים. ב-100% של המקרים.

לגבי דולות, עד כמה שידוע לי כל מיילדות הבית בישראל אוהבות מאוד לעבוד עם דולות.
אבל לא כל יולדת רוצה דולה מכל מיני סיבות, ולא כל יולדת יכולה להרשות לעצמה גם דולה נוסף על ההוצאה הכספית הגדולה של הלידה. לא כל אחת תצא נשכרת מדולה.

אני לא רואה מה הקשר בין מיסוד לידות הבית (בעייתי, כשמעתיקים פרוטוקלוים של לידת ב"יח הביתה) לבין המצאות תומכת לידה, לבין דאגה לציוד.
מעבר למה שאמרה בשמת (ואני מסכימה), לא צריך דולה בשביל לדאוג לציוד, וזה גם לא חלק מתפקידה.
לא מוצאת מקום לחייב את יולדות הבית בדולה. מי שרוצה - כמובן שאפשר.

לא צריך דולה בשביל לדאוג לציוד כונתי היתה, באדם נוסף ,חשבתי על דולה כי היא מאוד מעורה בתהליך וכד' אפשר אדם אחר.
אני מעדיפה מיילדת עם שיקול דעת, ידע עדכני, מקצועיות וניסיון - על פני פרוטוקולים. ב-100% של המקרים.

אולי פרוטוקול לא היה "המילה" המתאימה.

לא מוצאת מקום לחייב את יולדות הבית בדולה. מי שרוצה - כמובן שאפשר. כמובן.
אני חושבת שברגע שלידות הבית יהיו...

אני מתקשה למצוא מילה...מוסדרות ומוכרות בצורה רחבה וגורפת(נו יצא טוב?:-)) אזי הממשלה תשתתף בזה כספית, אולי לא בכל התשלום אבל בחלקו.האין זה דבר שיש לישאוף אליו?
האם באירופה אין זה כך? שואלת באמת.

לחלוטין לא חושבת שמה שהעליתי יפסיק מיקרים מצערים.
סתם חשבתי על הצעת יעול.
על הצורך למסד לא כל אחד יסכים איתך. אגב, איפה אפשר לקרוא על התנגדות למיסוד על הטיעונים נגד.

הממשלה תשתתף בזה כספית
בטח! חותמת בשתי הידיים!

איפה אפשר לקרוא על התנגדות למיסוד על הטיעונים נגד
אופס. באיזה דף זה היה? וואו... רגע...
בואו נפעל להכרה בלידות הבית
התערבות משרד הבריאות אחרי לידת בית
הפסקת ביטוח למיילדות בית
ציד מכשפות מודרני
ממשיכים ללדת בבית
לידת בית דעי את אשר תשיבי

דף??!!
נו טוב עד שאני אגמור להתעמק בטיעונים נגד ...ניראה לי שכבר יבוא לציון גואל....כמה....חומר...
תודה.

תתחילי בראשון, שם עיקר הדיון.

למה פרוטוקולים? כל אחד הוא שונה בפני עצמו. יש נשים שיפגעו מהם. לא היה יותר טוב שהפרוטוקול היחידי יהיה להקשיב ליולדת עצמה?

לא היה יותר טוב שהפרוטוקול היחידי יהיה להקשיב ליולדת עצמה?
עם כל הכבוד לגישת "הקשב לאדם שמולך" (שהיא גישה מנצחת בעיני, אין מה לדבר), כן צריך פרוטוקולים, שמאפשרים לאשת המקצוע ללמוד מניסיונן של נשות מקצוע אחרות. לא כל מיילדת צריכה להמציא את הגלגל מחדש! והפרוטוקולים חשובים בעיקר עד השלב של רכישת הרבה ניסיון אישי, שלהזכירך, זה שלב שלוקח לכל איש ואשת מקצוע כמה שנים טובות. לפחות חמש. אחר כך אפשר לעשות דברים מתוך הבנה עמוקה של הסיטואציה, על כל המאפיינים הכלליים והמאפיינים הייחודיים שבה, ואפשר לתמרן בין ה"סטנדרט" לבין הידע של "עכשיו זו סיטואציה יוצאת דופן, אפשר להתנהג שלא בדיוק לפי הפרוטוקול", וזה יצא טוב.

ובגלל זה נשים צריכות לקבל אינפוזיה ללא סיבה כי כך הפרוטוקול אמר, ובגלל זה נשים צריכות לקבל חתך בחיץ כי כך הפרוטוקול אמר, ובגלל זה אשה צריכה לעבור זירוז אחרי תאריך מסויים כי כך הפרטוקול אמר, ובגלל זה אשה צריכה לשכב על הגב כי כך הפרטוקול אמר, והרשימה מתארכת בלי סוף.

אז בגלל שיש פרוטוקול, הרבה רופאים ומיילדות לא חושבים במצבי סיטואציות יוצאות דופן. ובעצם, אין חיה כזאת 'סטנדרט', ובכל לידה הסיטואציה שונה!! כל החסרי נסיון שיעבדו כשוליות מילדות עד שירכשו נסיון. היולדות לא צריכות לסבול בגלל מיילדות חסרות נסיון, או מיילדות חסרות מחשבה או בעלות עצלות מחשבתית והולכות לפי פרוטוקול כמו רובוטים.

שרה, יש כאן סתירה מסוימת בדברייך - אם כל לידה שונה, הרי שאין ערך לניסיון, ואם יש ערך לניסיון, אז למה לא לרכז את הידע שנצבר ולבנות ממנו דרכי פעולה הגיוניות שכבר נוסו אלפי פעמים ו הוכחו כטובות. כי הרעיון שעומד בבסיסו של פרוטוקול, הוא שלא כל אחד יגיב לפי מה שנראה לו או לפי מה שנדמה לו כנכון. הרעיון הוא לבדוק בצורה סטטיסטית את ניסיונם של אלפי רופאים ומיילדות ולקבץ את זה.
למשל, אם לאישה יש RH שלילי ויש חשש של מעבר דם מן התינוק אליה, האם רצוי לנתק מוקדם את חבל הטבור או שמא דווקא מאוחר?. היום, אם תשאלי רופאים ומיילדות, תקבלי תשובה שונה מכל אחד, כי הנושא לא ממש נחקר כראוי. אז אחד עושה כך ואחד כך, אבל אף אחד לא באמת יודע מה נכון. אם הנושא ייחקר כראוי ויבדקו מה עדיף כדי למנוע מעבר של דם, אז יכתבו פרוטוקול וינהגו לפיו.
אני מסכימה שלפעמים הפרוטוקולים מפספסים את מטרתם ונעשות הרבה פרוצדורות מיותרות להרבה נשים. אני מסכימה שהכי טוב היה "לתפור" טיפול לכל יולדת לפי מידותיה, אבל כדי לעשות זאת כראוי, צריך להסתמך על ידע, מחקרים וניסיון.
צריך גם לשאול את עצמינו מה האלטרנטיבה.

מתוך היכרות עם המערכת, הרבה הרופאים דווקא כן חושבים, במיוחד במצבים יוצאי הדופן ולא סתם פועלים באופן אוטומטי. צריך להבין שהם לא יכולים לעשות סתם מה שהם רוצים ולהמציא לכל יולדת שיטות טיפול חדשות. אם הם יעשו זאת ומשהו ישתבש, הם יצטרכו לתת את הדין על כך. אני כן הייתי רוצה שהרופא שלי יסתמך על פרוטוקולים כשהוא מטפל בי, אבל, הייתי רוצה שהוא יידע אותי מה הוא עושה ולמה ויקבל את הסכמתי לכך, כדי שאם לא מתאים לי שיעשו לי חתך חיץ רק בגלל הפרוטוקול, אז אוכל למנוע זאת.

בגלל זה אשה צריכה לעבור זירוז אחרי תאריך מסויים כי כך הפרטוקול אמר, ובגלל זה אשה צריכה לשכב על הגב כי כך הפרטוקול אמר הנה, זו בדיוק דוגמא - אישה לא "צריכה" לעשות כלום בגלל שכך כתוב בפרוטוקול. אישה יכולה לבחור בכך, אם היא רוצה. עצם צורת המחשבה שנשים צריכות לעשות מה שהרופא אמר, בין אם זה כתוב בפרוטוקול או לא, היא מה שמביא לרוב הצרות, ולא הפרוטוקולים עצמם. הרי אם הנשים היו מבינות את האופציות העומדות בפניהן, או לפחות יודעות לשאול את השאלות הנכונות לגבי טיפולים שמוצעים להן, הרי שרוב הבעיה לא היתה קיימת בכלל. (כמובן שיש בעיה דו צדדית, כי זה לא רק שהנשים לא שואלות, זו גם המערכת שלרוב לא משתוקקת להסביר.. אבל זה כבר סיפור אחר).

היולדות לא צריכות לסבול בגלל מיילדות חסרות נסיון, או מיילדות חסרות מחשבה או בעלות עצלות מחשבתית והולכות לפי פרוטוקול כמו רובוטים
זה משפט קצת חד, את לא חושבת? אני מסכימה שהיולדות לא צריכות לסבול, אבל זה נשמעע כאילו כל המיילדות הן או חסרות ניסיון, או עצלניות מחשבתיות או רובוטיות... אני מניחה שלא לזה התכוונת, אבל זה קצת צרם לי, אז אם הכובע לא מתאים, אז אל תלבשי אותו..

עצם צורת המחשבה שנשים צריכות לעשות מה שהרופא אמר, בין אם זה כתוב בפרוטוקול או לא, היא מה שמביא לרוב הצרות, ולא הפרוטוקולים עצמם
מסכימה. לומר שנשים הן קורבנות של פרוטוקולים זה קצת תבוסתני ומסיר אחריות מהיולדות עצמן.

ההפך הוא הנכון
הפרוטוקול נותן ליולדת חופש פעולה
היא יכולה לקרוא אותו ולבחור מראש עם מי ללדת ולמה לצפות.

ומה עם פרוטוקולים מגבילים כמו אלו שמתוכננים ללידות הבית?
הרי אם נקבע שם שאשה לא תוכל להעזר בשירותיה של מיילדת בגלל קיסרי בעבר למשל,אז אותה אשה לא ממש יכולה לבחור...
או יותר נכון אפשרויות הבחירה שלה מצטמצמות להפליא.
ואני מניחה שגם בבית החולים יש סעיפים מסוימים בפרוטוקול שמאלצים אותך לנהוג בצורה מסוימת,לא?

כן, אבל לפחות זה על השולחן. את מבינה את כוונתי?

הממ...כן.לפחות את יכולה להחליט לא להגיע לשם בכלל,ולא להיות מופתעת בזמן אמת

נכון, וגם - יש פרוטוקולים מאוד חד משמעיים. למשל - היום לא מיילדים עכוז. רק ניתוח. אבל אם תבוא אישה ולא תסכים לחתום על ניתוח קיסרי, אף רופא לא יחטוף אותה בכוח, יסמם אותה וינתח. זה נכון שהיא תצטרך לעמוד במכבש לחצים כזה שאולי עדיף לה ניתוח, אבל כעיקרון הם לא יכולים לאלץ לעשות כלום. בטח שלא דבר מורכב כמו ניתוח.

איפה יש את רשימת התנאים וההגבלות ללידת בית? הייתי רוצה לעיין בה ושאמח אם תביאו קישור.
ועוד שאלה: האם זוהי רשימה ניסיונית, בהתהוות, או שהיא כבר בתוקף? קראתי על זה כל מיני דברים וכבר התבלבלתי. אפשר שמינית של סקירה עדכנית?
תודה

לפי מה שאני יודעת יש טיוטא של פרוטוקול כזה ששיין הכינה. כיום כל מיילדת עושה כטוב בעיניה. יש מיילדת שלא לוקחת ויבק אבל אפשר למצוא אחרת שכן וכיוב.
כבר כתבתי שממש לא מזמן פגשתי מישהי שילדה עכוז(!) באסף הרופא.

אבל לא אמרו משהו על זה שאמה"י הכינו פרוטוקול לבקשת משרד הבריאות או ביוזמתן?

מונו נוקי האם היא ילדה עם מישהו פרטי או ציבורי?

שרה, באסף הרופא אפשר רק לידה ציבורית.

לידה ציבורית מתוכננת היטב. היא אמרה שהיא דיברה עם ראש המחלקה והתעקשה מאד מאד. אז אמרתי לה שכנראה אפשר להשיג כל דבר עם כזה כוח רצון. היא חייכה וסדרה בעריסת התינוק תמונות של הרבי מלובביץ במקום ציורי שחור-אדום-לבן מסורתיים.....

כזה כוח רצון. היא חייכה וסדרה בעריסת התינוק תמונות של הרבי מלובביץ במקום ציורי שחור-אדום-לבן מסורתיים
D-:

שנאמר, מי שיש לה אמונה, לא צריכה כוח רצון... חחח

בשמת , אני לא מכירה את הבתי חולים בארץ

הבעיה היא שלא כל אחת יודעת להתעקש.. והן נכנעות להפחדות. מה אם צוות הלידה יהיו עצבניים ויסבכו את הלידה בפעולות נמהרות ויסכנו את הכל?

אני לא מכירה את הבתי חולים בארץ
אני יודעת, לכן הסברתי.

מה אם צוות הלידה יהיו עצבניים ויסבכו את הלידה בפעולות נמהרות ויסכנו את הכל?
תראי, אין בכלל ספק שהאשה הזאת ידעה בדיוק מה היא רוצה, ומצאה את המיילדת שגם ידעה לעזור לה. יש כאלה. רק שהיום לא מרשים להן בדרך כלל לבטא את היידע שלהן.

אני התחלתי את הלידה בבית ואחרי 17 שעות המילדת גילתה שהפתיחה שלי שהיתה 9+ היא בעצם 7 ששמעתי את זה החלטתי לעבור לבית חולים בניגוד לדעתה של המילדת השאמרה שאני לא מצאתי את הדרך ללדת ושאני בטח אלד בדרך לבית החולים. אחרי עוד 4 שעות בבית חולים התינוק לא יצא והפתיחה לא התקדמה ואז פתאום הדופק של התינוק ירד ל - 80 שזה היה ממש מפחיד ולא עלה בחזרה המון זמן. משם הדרך לניתוח קיסרי היתה קצרה... ואני ממש שמחה שלא הייתי צריכה להתפנות מהבית אחרי ירידת הדופק התינוק היה מלופף בחבל התבור על הגוף ועל הצוואר ולא יכל לצאת. בדיעבד אני ממש שמחה שהלכתי עם תחושת הבטן שלי והתעקשתי לעבור לבית חולים, זה יכל להיגמר רע...

אני ממש שמחה שהלכתי עם תחושת הבטן שלי והתעקשתי לעבור לבית חולים
כל הכבוד לך על תחושת הבטן. זו בדיוק האחריות האישית בלידת בית!

אחרי לידת בית מאוד חוויתית וחיובית תפסתי רגליים קרות. נראה לי שרק אחרי שיש לי כבר ילדה אני פתאום מבינה מה הייתי עוברת אילו.... אילו היא לא היתה לי.
למרות שאני מכירה את מה שהעבודות המחקריות אומרות בנושא הבטיחות של לידות בית.
מה שעוד השפיע עלי זה התוודות ללידת בית טראומתית של אישה אחרת.
מצד שני מישהי שילדה בבית החולים סיפרה לי שהיתה לה הפרדות שליה.
פתאום כאבי תופת ודימום חזק. תוך רגעים בודדים היא היתה בחדר ניתוח. לתינוק שלום. הסיכוי של התינוקות במקרים של הפרדות שליה פתאומית הוא 1:10. הוא ניצל!
היית רוצה בלידה הבאה ללדת במרכז לידה. נפרד אבל מחובר במסדרון ארוך לביה"ח. שבו יש רק מיילדות, אבל במידה ואני בשיתוף המיילדת נחליט אחרת יופיעו גם הרופאים ומהר!
הייתי רוצה לקבל ליווי אישי כמו בלידת בית (מפגשים לפני ואולי גם אחרי הלידה עם המיילדת) אבל לדעת שבמידה וקורה משהו רע המרחק מחדר הניתוח הוא אפסי.
יש חיה כזאת? שמשלבת ואת הלידה הטבעית עם היכולת להשתמש בשירותי הרפואה הפולשניים בעת הצורך? אבל רק בעת הצורך?