בכלל, חושב ושמח זה צירוף שמאוד לא עובד ביחד
![Smile :)](./images/smilies/icon_e_smile.gif)
אני באמת לא מנסה לעצבן אבל זו בדיוק הייתה השאלה שלי, אם אתה חי בעולם של לית דין ולית דיין, אם אתה לא מאמין בהישארות הנפש איך אתה יכול להסתכל בפרספקטיבה רחבה על הדברים גם הטובים וגם הרעים ועדיין לשמוח.
אני חושבת שמרגישים את זה מאוד אחרי לידה, כל התהיות על החיים עולות אז ומה שמחזק ומשמח אותי זו האמונה.
שאלת איך אפשר להיות גם דתי גם חושב וגם שמח (בציניות?)
אני משערת שאת מתייחסת למגבלות ההלכה.
כשאתה מאמין במשהו אתה שמח בו ולא רואה אותו כמשהו מגביל וחונק. הדוגמא הכי טובה זו האמהות : אם את מוצאת בזה טעם את תהני אפילו שקשה אבל אם זה הגיע לא מרצון את תסבלי מכל רגע. כנ"ל הנקה, כנ"ל ספורט (לספורטאים יש המון מגבלות בענייני אכילה ועוד) השאלה איך אתה תופס את הדברים.
זה הצד של המגבלות
הצד השני שמביא את השמחה הוא שהיהדות הופכת את חיי למלאי משמעות וטעם. אני יודעת שהקשיים והצער הם לא לשווא ומהצד השני השמחות לא חולפות סתם אלא מתחברות אל הנצח. גם ההנאות מתוקות יותר כי הן מוצאות את מקומן האמיתי כאמצעי לפורקן, לשיחרור, למנוחה נצרכת, לסיפוק צורך, אך הן לא העיקר ולכן הן אינן צריכות לתת לי אושר מלא. האמונה שהגעתי לכאן למלא תפקיד, הידיעה שאחרי מותי נשמתי תעלה למעלה משמחת אותי, ההבנה שיש מי שמשגיח על העולם והכל לטובה עוזרת לי להביט אחרת על אירועים שמתרחשים בעולם.
הערת אגב : באמת שאין צורך לפתוח דיון עכשיו על מציאות האל ועולם הבא, אלו הם דעותיי ואני בטוחה שלאנשים אחרים יש דעות אחרות.