טיפול הומיאופתי וגירושין

[ראויה_לאהבה*]

האם מותר לשאול
בטח שמותר. (-: אפילו רצוי. השאלות עוזרות לי להיות יותר מודעת למשמעות של ההחלטה.

את לא חוששת שהביקורים יכניסו אותך למתח נוראי? (בגלל שהוא מחפש אותך)
את נוגעת כאן בנקודה שהיא הכי חשובה מבחינתי - לא לפחד ממנו. או במילותיו של צפריר: נשארת בעוצמתך, בדרכך, מבלי להיות מופעלת על ידו._ כלומר, גם אם הוא נכנס לביתי, אני לא אמורה להסתיר שום דבר. אני רוצה להיות בטוחה באימהות שלי ובדרך שלי. וכמו שאילה כתבה: _ויצאת מחוזקת מהדבר המחליש שהוא ניסה לעשות .בכל זאת, מה שאני לוקחת משאלתך, זה להכניס להסכם הביקורים "סעיף" (אני לומדת לחשוב איתו כמו עו"ד (-:) שאומר שאם יש לו השגות לגבי הטיפול שלי בילדים הוא מדבר על זה איתי לפני שהוא פונה למשטרה ולא על-יד הילדים. אגב, אני חושבת שבשבועיים האחרונים הוא הבין את זה לבד. לפני כשבוע אמר לי: ככל שאני מערב גורמים מבחוץ ככה המצב שלי מתדרדר. אני צריך לפתור את העניינים איתך.

לא כדאי פשוט שמההתחלה יתרגל שעם הילדים הוא נפגש בבית שלו?
הוא ייפגש עם הילדים בבית שלו פעמיים בשבוע. הביקורים נועדו לאפשר לו לראות אותם יותר בלי לטרטר את הילדים יותר מידי. גם ככה זה לא פשוט, לילדים כ"כ קטנים, שני אחה"צ שהם לא בבית.

הגדול קורא לי אמשיך אח"כ.

[אילה_א*]

שאומר שאם יש לו השגות לגבי הטיפול שלי בילדים הוא מדבר על זה איתי לפני שהוא פונה למשטרה ולא על-יד הילדים
לא אוהבת אתזה לא בטוחה למה אבל זה פותח פתח להשגות שלו . צריכה לחשוב על זה עוד אבל מרגישה הסתייגות איומה מהעניין ומניסוחו.
כמו כן אני חושבת שכדאי שהוא יבוא רק פעם אחת בשבוע בחודש נסיון ואחר כך אם זה יעבוד אולי להוסיף עוד חצי פעם (נגיד שבוע כן שבוע לא)
ואין לך מה להרגיש אשמה שהוא יראה את הילדים פחות עובדה שמבחירה הוא לא ראה אותם עכשיו כמה שלושה שבועות . אז למה הם פתאום צריכים אותו 4 פעמים בשבוע ? (צריכים אני יודעת אבל זה נשמע לי אינטנסיבי מאוד ואם הוא יחליט לא לבוא או להפסיק ביקורים זה יהיההרבה יותר מורגש משלוש פעמים )

[עולם_ומלואו*]

אני חושבת שכדאי שהוא יבוא רק פעם אחת בשבוע בחודש נסיון ואחר כך אם זה יעבוד אולי להוסיף עוד


אני עם אילה א בעניין הזה.

לי באופן אישי היה לא נוח להשאיר את הגרוש שלי בבית שלי כשאני לא שם. במסגרת זה שהוא "מחפש" אותי, היה לי ברור שאם יתקיים מצב כזה שהוא לבד אצלי בבית הוא "יחפש" אותי גם בבית. יחטט, יאסוף כל מיני דברים ובכלל יכנס לי לפרטיות. מבחינתי זה היה מצב בלתי אפשרי בכלל לדמיון אפילו.
הגרוש שלי אולי אחר משלך, אבל הוא סוג אדם שהשליטה עליי היתה חשובה לו מאוד, ואני מרגישה שגם אצל ע' זה האישו.
זו לא המלצה, אבל מנסיוני האישי, דווקא הגבול הברור הזה - כאן זה שלי ולא שלך (הבית), עזר מאוד לנקות סופית את שיירי השליטה שלו עליי. כמובן שזה היה בית שהוא אף פעם לא גר בו, ובמובן הזה היה יותר פשוט, ובכל זאת.

אני גם בהחלט חושבת שאת יוצרת כאן תקדים שעלול להיות בעייתי לך להמשך ויכניס אותך לקונפליקטים מיותרים עם עצמך. נניח ויהיה לך בן זוג חדש. האם לאפשר לע' להמשיך בהסדר? כי הרי "טובת הילדים", טובתו שלו, וכו', ומול זה - טובתך שלך והצרכים שלך בפרטיות, בזוגיות, וכו'.
לא סתם יש נורמה מבחינת הסדרי ראייה , שמדברת על פעמיים בשבוע (אצלו) וכל סופש שני. כל הסידורים יוצאי הדופן - משמורת משותפת למשל, ביקורים בבית האם (כמו במקרה הזה), "קפיצה" לראות את הילדים גם מחוץ להסדרים ועוד, כל אלו מיושמים בקרב זוגות שיש ביניהם תקשורת טובה למרות שנפרדו, שמכבדים זה את זו וההפך, שמתגמשים ובאמת שמים את טובת הילדים מול עיניהם, ולא את הצרכים שלהם.
אתם לא במצב הזה. לא התגרשתם ככה. אתם עדיין בסוג של מלחמה. ואני לא בטוחה שזה יהיה לטובת הילדים, לנסות סידור יוצא דופן כזה לאור הקשר שיש לך ולע'.
שולחת חיבוקים. את מתמודדת יופי, שתדעי.

[ראויה_לאהבה*]

אמשיך עוד קצת.

מה יקרה אם יהיה לך חבר או סתם יהיה לך קשה ותרצי לצמצם את תדירות הביקורים? האם לא תצטרכי לפתוח במלחמה מחודשת? כל עניין הביקורים אצלי יוגדרו כמשהו זמני, הנתון תחת בדיקה. זה נכון שאיתו ההסכמים לא תמיד תקפים ואני לוקחת את הסיכון שכל שינוי יגרור מלחמה מחודשת. עם זאת הוא בעצמו אומר שהביקורים אצלי הם סידור זמני עד שהגדול יהיה מספיק עצמאי כדי להגיע אליו לבדו, באופן עצמאי. הוא טוען שזה יקרה כבר שנה הבאה.

עוד משהו חשוב. אפרופו השאלה של רויטל - מה מנחה אותי. אני מרגישה בתוכי שיש איזשהו ערך למו"מ בינינו. אני לא יודעת כרגע להגדיר אותו, אבל אני מרגישה שמו"מ, יחד עם גבולות ברורים מצידי יביא להישגים טובים יותר מאשר החלטות חד צדדיות שלי לבדן. האתגר שלי בתהליך הזה הוא כל הזמן לכבד את עצמי ואת הצרכים שלי. אולי אפילו לשים אותם במרכז התהליך.

[אילה_א*]

עד שהגדול יהיה מספיק עצמאי כדי להגיע אליו לבדו, באופן עצמאי
לפי החוק רק עוד שנתיים מותר לו ללכת לבד לאן שהוא וגם זה רק אם הוא אל צריך לחצות לבד כביש שאז מדובר בעוד שלוש שנים ומה עם הקטן הוא ישאר בבית ?

[מיכל_צמות*]

במסגרת זה שהוא "מחפש" אותי, היה לי ברור שאם יתקיים מצב כזה שהוא לבד אצלי בבית הוא "יחפש" אותי גם בבית. יחטט, יאסוף כל מיני דברים ובכלל יכנס לי לפרטיות. מבחינתי זה היה מצב בלתי אפשרי בכלל לדמיון אפילו. חיפשתי דרך להגיד בדיוק את זה, בלי להיות שיפוטית. רציתי לשאול אם כשאת מרגישה שהוא "מחפש אותך" האם כשהוא בביתך בלעדייך תוכלי להרגיש שקטה ורגועה. בייבי סיטר לא תוכל למנוע ממנו לבדוק / לחטט בכל מיני מקומות. (זה מאד קשור בתחושה שלך).

עם זאת הוא בעצמו אומר שהביקורים אצלי הם סידור זמני עד שהגדול יהיה מספיק עצמאי כדי להגיע אליו לבדו, באופן עצמאי. הוא טוען שזה יקרה כבר שנה הבאה. חזרתי למעלה הדף לראות את הגילאים של הילדים. בגיל 7 הילד ילך לבדו אל אבא? האם אבא גר ממש קרוב לגן/בית הספר/ביתך? אני מכירה גם ילדים בגיל הזה שהולכים לבד - אבל האם זו האופציה שבה את בוחרת? הבת שלי בת 8. היא חוזרת לבד מבית הספר רק כשזה ביחד עם אחיה בן העשר. אין מצב שהיא תחזור לבד לבד. וילד בן 7 בטח ובטח שלא יכול לקחת איתו ילד בן 4 ולשמור עליו בדרך. כך לפחות אני חשה עם ילדי (בתי בת השמונה לא תקח את אחותה בת החמש מהגן ותבוא איתה הבייתה. היא כן יכולה ללוות אותה לשכנה ממול).
אם את מאפשרת את היום בשבוע, זה מתוך ידיעה שזה חודש ניסיון לראות איך תרגישי ושגם אם הוא לא יפר את ההסכם הזה - ויקח את הילדים בזמן וכו' - עדיין אם תרגישי לא נח אם יכולה לבטל את הסידור הזה. ויחד עם זאת להיות מוכנה שאם תבטלי את הסידור בלי שהוא "פישל" הוא ינסה להפעיל נגדך סנקציות דוגמת מה שהיה השבוע.
אם את מאפשרת את היום בשבוע, מתוך ידיעה שזה הולך להיות הסידור בשנים הקרובות - זה ממקום אחר לגמרי.
מה דעתך?

מקווה שתישארו איתי גם עם ההחלטה הזו... שיש לכן סבלנות לתהליך הלמידה שלי... את עדיין לא בטוחה שאנחנו כאן? .

[בוחרת*]

_"את ראויה לאהבה
את ראויה שיהיה לך פשוט טוב
ו... את ראויה גם שהידיעה הזו תהיה בסיס לכל החלטה שלך"_

כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.
אני מרגישה צורך לציין שהמשפט החשוב שצוטט לעיל הזה נכתב במקור על ידי סוסת פרא .
ומאחלת לך את אותו דבר. מכל ה

[ראויה_לאהבה*]

לאחר שעזרתן לי לראות שאני קובעת עכשיו הסדרים שיימשכו הרבה זמן, החלטתי ביני לבין עצמי שאסכים רק לביקור אחד בשבוע אצלי. עוד לפני שהספקתי לדבר איתו, הוא השאיר לי הודעה שעד שלא נגיע להסכמה שתהיה לשביעות רצון שנינו הוא ממשיך "במלחמה" (כלשונו!) ולא לוקח את הילדים בזמן שעות הראייה. אתן בטח יכולות לתאר לעצמכן כמה רתחתי. בו זמנית, אני חשה מותשת מהצורך שוב ושוב למצוא בייביסיטר (בשלישי אחה"צ יש לי ישיבה בעבודה, פעם בשבועיים, לה הסכמתי על סמך הידיעה שזה זמן שלו עם הילדים). שיחת טלפון איתו הבהירה לי שבשעתיים שהיה עם הילדים ביום חמישי אחה"צ הוא "תידלק" אנרגיה להמשך המאבק איתי. הוא לא מסתפק בפעם בשבוע ביקור אצלי ואפילו לא בפעמיים. בהחלטה מהבטן (דווקא בזמן כעס אני הרבה פעמים מקבלת החלטות טובות, שלא פוחדות או מרצות), על המקום הודעתי לו שאנחנו מפסיקים את המו"מ.
ביום רביעי מתקיימת מסיבת יום ההולדת לגדול וההכנות מרובות.
אחריה, אני רוצה למצוא את הכוחות לעבור לשלב הבא בהתמודדות איתו, שלדעתי מחייבת מעורבות של דמות סמכות שתגבה את הגבולות שלי.
רק אם יחזור לעמוד בהסדרי הראייה שלהם הסכים בהסכם, אני אחזור למו"מ איתו.
כנראה שעוקבת צדקה כשכתבה: השיטה עם אנשים אגרסיביים היא גבולות, לא מחוות. הם לא מעריכים את המחוות, הם רק מנסים לקחת עוד קצת ועוד קצת.
תאחלו לי שיהיה לי כוח לעמוד בזה. זה ממש מעייף )-: .

[שרון*]

תאחלו לי שיהיה לי כוח לעמוד בזה.
יהיה לך. ודאי שיהיה לך.
את חזקה.
את צודקת.
את ראויה.
את תצליחי.

[כוכב_נגה*]

הכל לטובה.
הנה אפילו ההתנהגות המגעילה שלו היא לטובה כי ככה את מבינה שאין לך ברירה אלא להתחזק ולסמן גבולות ברורים ובלתי מתפשרים.
אני אהיה הפעם יותר נחרצת: אל תכניסי אותו הביתה! זה רק ההתחלה, מה הוא יעשה לך בהמשך כשהוא יהיה בתוך הבית שלך, אי אפשר לצפות מראש.
לדעתי - לא משא ולא מתן - אל הבית שלך, אל החיים הפרטיים שלך הוא לא נכנס.
כמעט נראה שאם הוא רק יחייך ויעשה קצת פוצי מוצי, תכניסי אותו חזרה גם לחייך.
אני לא מבינה , מה, לא נראה לך שזו הזכות שלו לראות את הילדים? למה את צריכה להקריב את עצמך בשביל זה? אם הוא לא חושב ככה זאת בעיה שלו, ובדיוק בשביל דברים מהסוג הזה מתגרשים, לא?
מאחלת לך הרבה כח, זה ממש מעייף אבל את חייבת לאזור הרבה כח, שקט, שלווה. ההתמודדות עודנראית לי ארוכה לפי הבטחתו שזו "מלחמה" (ואותו הלוחם בך את שוקלת להכניס?) תמצאי סידור קבוע לילדים, גם אם זה יקח קצת זמן, תפרסמי אפילו פה באתר, תסתדרי בכל הקטנות הטכניות בלעדיו. אל תצטרכי ממנו כלום. שלא ישאר לו שום קלף מיקוח. ואז אם ירצה לראות את הילדים יופי, אצלו כמובן, לא ירצה - לא צריך (ואני יודעת שזה סבל לילדים אבל גם ככה זה סבל כי את תסבלי בגדול אם תיכנעי לדרישות שלו.
אל תכניסי אותו, ותבטלי כל משא ומתן בעניין, את כמעט עשית לו טובה ענקית, והוא פשוט את יודעת מה עלייך בקשת...
ובטח גם צוחק לעצמו בהנאה.
מצטערת אם הייתי בוטה - הייתי חייבת
בהצלחה!

[מיכל_צמות*]

תאחלו לי שיהיה לי כוח לעמוד בזה. זה ממש מעייף יש בך את הכח. מאחלת לך להצליח להיות בשלווה ובמרכז של עצמך.
עיצה קטנה (קצת קיצונית אולי, אבל חשובה בעיני) שימרי את ההקלטה של הודעתו. משני טעמים - הראשון להזכיר לעצמך לא להיכנס לאופוריה והשני כראיה.
יש בך את הכח ואת המיקוד ואת יודעת לעמוד על שלך ולהציב את הגבולות - והאהבה שאת באה ממנה רק מחזקת את זה.

מזל טוב ליום ההולדת

[שרון*]

שימרי את ההקלטה של הודעתו
רעיון מצויין

[אילה_א*]

הבוקר בעבודה קראתי את הבלוג הקודם שלך או הדף הקודם ,מה שלא יהיה
שבו סיפרת איך הוא חשב שאת צריכה לשלם לו ולהזמין אותו במקום השמרטפית ואם לא הוא לא יקח את הילדים . ועכשיו כאן: אצלך בבית כל יום ואם לא הוא לא יקח את הילדים .
ולמה אני מציינת אתזה כי מדובר בטרוריסט או כמו שאומרים אצלנו מיי ווי אור זה אי וואי (הקאפס לוק שלי תקוע)
ואיך מטפלים בטרור ? באסרטיביות , פשוט לא נכנעים לו .
האם הוא הזכיר בזמן האחרון את האפשרות שתשלמי לו עבור שירותי שמרטפות ? לא. למה כי לא נכנעת מההתחלה ולמה לא נכנעת כי הבנת שזאת אופציה הזויה.
עכשיו תביני כל אופציה מלבד זאת שהוא יקח את הילדים אליו פעמיים בשבוע ויחזיר אותם אליך בסוף אותו היום היא לא נכונה .
אם הוא רוצה ויעמוד בהסכמים לאורך זמן תסכימי לשקול להוסיף לו גם סופי שבוע .
חשוב מאוד להבהיר לו שאת הקובעת שהאיום שלו באמת לא מעניין אותך (לא רוצה לקחת שלא יקח) ושאת לא הולכת להכנע לאף תכתיב או בקשה מוזרה (וזה מה שזה ) שהוא יציג .
עכשיו אני מבינה שיכול להיות שאני עוברת כאילו טובת הילדים לא חשובה בעיני אבל אני לא בטוחה שטובת הילדים להחשף לטרוריסט הריגשי הזה ואני בכלל לא בטוחה שאם הוא לא מסוגל לספק איזה שהוא סוג של יציבות במפגשים איתם כדאי לתת לו את הנשק הזה . מקווה שיצאתי יותר ברורה ופחות לוחמת .

[ראויה_לאהבה*]

חשוב מאוד להבהיר לו שאת הקובעת שהאיום שלו באמת לא מעניין אותך (לא רוצה לקחת שלא יקח) ושאת לא הולכת להכנע לאף תכתיב או בקשה מוזרה (וזה מה שזה ) שהוא יציג .
אני מנסה להבהיר לו שאני הקובעת ועם זאת אני חייבת להודות שהסנקציות שהוא מטיל עליי ועל הילדים הן באמת כבדות. לפעמים כבדות מנשוא. אני מרגישה שאין לי כוחות לעמוד בזה לבד. גם ביומיום עם הילדים קשה לי לעמוד לבד. אני יותר ויותר מקווה שפנייה לפק"סית תעזור לי.

[ראויה_לאהבה*]

רויטל, מיכל והאחרות - אני רוצה לאסוף מידע על פנייה לפק"סית. כמה זמן לוקח מרגע הגשת הבקשה ועד שהיא מתחילה לעבוד ?
אם יש לך סבלנות למה שנקרא "תהליך" - אז את יכולה לפנות לפק"ס.
כמה סבלנות צריך ?

[רוי_טל*]

זהו? החלטת?
הפנייה שלך עצמה יכולה להיות מחר בבוקר.
עקרונית, תלוי מאד איפה את גרה, ואיך מחולקת העבודה של פקידות הסעד אצלכם.
בערים הגדולות זה מחולק לתחנות, ובמועצות קטנות בד"כ במחלקת הרווחה יש מי שאמונה על התפקיד.
מרגע הבקשה ועד הטיפול, יש מסלול די ארוך.
את יכולה לקצר מעט מעט את התהליך אם את פונה לבית המשפט לענייני משפחה ומערבת את השופט בענייני הסדרי הראייה, ואז הוא עצמו ימנה פק"ס.
ואת יכולה לעשות את שני הדברים במקביל - גם לפנות ישירות לרווחה, וגם לפנות לבימ"ש.

אח"כ התהליך תלוי בשיתוף הפעולה שלכם ובעומס שיש על הפק"ס.
פקידות סעד מוגבלות בזמן הגשת ההמלצות לבתי המשפט, אבל לא תמיד עומדות בלוחות הזמנים המוקצבות להן.
יהיה תהליך ארוך (יחסית) של איסוף החומרים (כולל שיחות עם כל העולם בנוגע לילדייך - תתכונני), שיחות איתך ועם ע', יחד ובנפרד, ביקור בית אחד לפחות (כולל שיחות עם הילדים), וגיבוש ההמלצות. התסקיר אמור להיות מוצג בפני שניכם, בשקיפות מלאה, על המלצותיו - למורת / לקורת רוחכם.
התסקיר נשלח לבית משפט ואמור לקבל את אישורו של השופט.

אני מאד מקווה שלא תעברו את הדרך הזאת משום שהיא חודרנית מאד, קשה ומייסרת, עבור כל בני המשפחה.

מה קורה איתך?

[מיכל_צמות*]

אני מרגישה שאין לי כוחות לעמוד בזה לבד. מאד מבינה אותך.
השאלה שלי אלייך - האם יש עוד כוחות שאת יכולה להעזר בהם מלבד פק"ס? (ומלבד הדף הזה כמובן, שהוא משמעותי, אבל עדיין וירטואלי).
פקידת סעד יכולה להיות הצלה ויכולה להיות נפילה גדולה - תלוי בהרבה בפקידת הסעד עצמה. יש דברים מסויימים שיהיו ברורים לכל פקידת סעד, כי הם מעין "חוק" וחלקם גם מעוגנים בחוקים ובתקנות (כמו זה שהוא לא אמור לבקר אותך בביתך). ויש דברים שהם אפורים - ואז זה מאד תלוי במי האדם שמולך. מאידך יש פקידות סעד שהן מדהימות ועושות את תפקידן ללא משוא פנים ועם רגישות מדהימה ללקוחותיהן (ניכר שרויטל מנויה עליהן), מתוך שימת לב גם לניואנסים שונים.
יהיה תהליך ארוך (יחסית) של איסוף החומרים (כולל שיחות עם כל העולם בנוגע לילדייך - תתכונני), שיחות איתך ועם ע', יחד ובנפרד, ביקור בית אחד לפחות (כולל שיחות עם הילדים), וגיבוש ההמלצות. התסקיר אמור להיות מוצג בפני שניכם, בשקיפות מלאה, על המלצותיו - למורת / לקורת רוחכם.
זה בעצם אומר גם שיחה עם הגננת - מה היא חושבת עלייך כאמא, אולי גם עם הורייך והוריו, תלוי בסיטואציה שתיווצר. אולי עם רופא משפחה/ הומאופטית. יש כאן חשיפה מאד גדולה.
אני לא רוצה להפחיד אותך - פשוט כשאת נכנסת לתוך התהליך תדעי שיש לך שליטה על הכניסה לא על מה שיהיה ולא על התוצאה.

אני אשמח לשמוע מה שלומך ומה עבר בימים האחרונים - איך הייתה יום ההולדת ? האם היה קשר איתו?

מה שאני כן חושבת - שאם הוא יבוא שוב ויצעק בחוץ כשילדייך בפנים - כן לבקש צו הרחקה/הגנה. במקום של לשים את הגבול המאד ברור.
מעבר לזה - ההתנהלות מולו דורשת המון שימת לב ועבודה עצמית - ואת יכולה גם לבחור בזה כתהליך להתפתחות עבורך - ולנסות לבחון את היכולת שלך להמשיך. וגם לבחון דרכים לקבלת תמיכה נוספת - לך.

כמובן שאיתך בכל דרך שתבחרי. .

[פלוני_אלמונית*]

מאידך יש פקידות סעד.....(ניכר שרויטל מנויה עליהן)
היא לא עו"ד?


כמובן שאיתך בכל דרך שתבחרי
כולנו (למרות שאני יכולה לדבר רק בשם עצמי...)

[שרון*]

אני ה פלוני אלמונית מלמעלה.

[מיכל_צמות*]

היא לא עו"ד? וואלה. אני חשבתי שפק"ס לסדרי דין. רוי טל - גלי לנו סודך...
ראויה לאהבה - מחכה לשמוע את קולך.

מרגיעון: שבעים פנים לתורה.
אולי היא גם וגם?

[ראויה_לאהבה*]

מה קורה איתך?_ _מחכה לשמוע את קולך.
היי. אני פה. לקחתי לעצמי פסק זמן גם כדי להתפנות ליומולדת (שהיה ממש מוצלח. וכן, הוא גם השתתף כאורח. דווקא "התנהג יפה" (-:) וגם כדי להרחיב קצת את מרחב ההתמודדות ולפנות יותר מקום לעבודה פנימית שלי עם עצמי, שממנה אני מקווה תצמח התנהלות טובה יותר מולו.
האמת שהשבוע, ביום שני, הייתה לי 'נפילה' מולו. שוב הרשיתי לעצמי להתרכך מולו, לעשות איתו 'עסקים' והרשיתי לו לבקר את הילדים אצלי תמורת זה שייקח על עצמו לבנות עם הגדול מיצג ליום המשפחה (משימה שקיבלנו מהגן). הוא אכן בנה, בבית שלי, בשיתוף-פעולה של הקטן, מיצג מקסים ומרשים (הוא עובד במשהו שקשור לזה). אבל, המחיר היה ממש יקר. הגדול ממש נכנס ללחץ מהנוכחות שלנו יחד והסתגר בחדר. כשע' ראה זאת, הוא התחיל להתקיף אותי והייתי ממש צריכה להתאפק לא להגיב כדי לא להסלים את המצב שהיה על סף פיצוץ גם כך. בסוף הערב, בבכי ומצוקה, הגדול ביקש ממני שלא נהיה ביחד: "או את או אבא". הוא גם ביקש להתקשר לע' להגיד לו את זה, ולמרבה הזעזוע האבא הזה התווכח עם ילד בן 6 וניסה לשכנע אותו לחזור בו מאמירתו )': )':. כמובן שגם טען שאני אשמה בכול ושאני השפעתי על כך שהילד יבקש זאת.
הערב הזה מאוד עירער אותי. הרגשתי אשמה נוראית על המצוקה שנגרמה לגדול, הרגשתי שוב נורא חלשה ובעצם איבדתי את האמון בעצמי ובכך שאני יכולה לעמוד מאחורי הצבת גבולות לע'. בנוסף, התביישתי לכתוב את זה והסתגרתי בצערי...
היום דיברתי על זה והיו לי הבנות שאני רוצה לרשום:
יש בי חלק שעדיין רוצה את ע' כשותף להורות. בעיקר כשהאלטרנטיבה היא לגדל שני ילדים קטנים לבד וזה קשה, קשה, קשה. (מכירות את המשפט צריך כפר שלם כדי לגדל ילד? אז איך אימא אחת יכולה ?).
בעקבות ההתנסות ביום שני וההבנה הראשונה הבנתי שאני צריכה להשלים עם כך שע' ואני לא יכולים להיות שותפים בכלום, אפילו לא בהורות. אני אפילו מאפשרת לעצמי התחלת אבל על התקווה הזו שהייתה לי.
אני נותנת לעצמי ...

[המרגיעון: אין אדם שיכול להכיל את כל זה, וכל אדם הוא גם חלק מזה - מזדהה עם החלק הראשון. אולי מישהו יכול להסביר לי את החלק השני ?]

[מיכל_צמות*]

. החיבוק שלי מחייך, כי עם כל האבל שבעניין- התובנה הזו חשובה. וכל הכבוד לך על האומץ (!!!) להגיד אותה בפה מלא ולהסתכל לה בעיניים.

הוא גם ביקש להתקשר לע' להגיד לו את זה, במקום הזה צריך לשים לילד את הגבול - במיוחד כי את יודעת מי נמצא בצד השני- להסביר לו שזה עניין בין מבוגרים ושהוא לא צריך לקחת את האחריות על זה - ולדבר על זה עם ע' בעצמך. לשים את הגבול בלי לערב את הילד בצורך לשים את זה. גם במחיר שע' לא יאמין שזה בא מהילד (הוא הרי במילא לא מאמין).
בסיטואציה שנוצרה עכשיו, הייתי אומרת לילד, כשתקרה ההזדמנות או ליצור אותה בצורה מכילה, שאת מצטערת שהוא נקלע לריב בינך לבין אבא, ושהוא הילד ואת שמחה שהוא מרגיש מספיק בטוח להגיד לך איך הוא מרגיש ולבקש בצורה ברורה מה שהוא רוצה, אבל רק אמא ואבא הם המחליטים הסופיים מתי הם יהיו ביחד ומתי לא. ולהגיד שבאמת כשאנשים רבים, לפעמים עדיף שלא יפגשו לכמה זמן וגם לילדים שלהם יותר טוב, ובגלל זה התגרשתם. ופשוט לקחת את האחריות להחלטה הזו - גם מול אביו עלייך בלבד. זאת אומרת - גם כשאת מתנהלת מול ע' - לא להגיד שהילד ביקש, אלא להגיד רק את המקום שלך - שאת לא רוצה אותו אצלך בבית. בצורה הכי ברורה וישירה. לא לתת לילד שום מקום להיות צד בסכסוך. ואם הוא מבקש להגיד לאבא את יכולה להגיד - אני אדבר על זה עם אבא, כי זה משהו שמבוגרים מחליטים.
כתבתי מהר וקצת מבולבל, עוד רגע נכנסת לטיפול זוגי והרגשתי צורך לענות לך כבר. מקווה שאני מובנת.

שתהיה שבת רגועה

[כוכב_נגה*]

גמני שולחת לך הרבה חיבוקים וחיזוקים
שבת שלום

[עולם_ומלואו*]

_גמני שולחת לך הרבה חיבוקים וחיזוקים
שבת שלום_

אם תרצי התייעצות נוספת לגבי ב-די-ו-ק מה קורה כשמעורבת פקידת סעד, כתבי לי במייל. (הניידשלי אבד - את מוזמנת להתקשר הביתה אם תרצי טלפון)

[מיכל_צמות*]

מה שלומך?

[ראויה_לאהבה*]

שלומי רגוע יותר.
אני עסוקה בלעשות סדר עם עצמי במחשבות ובעיקר לבדוק מה אני רוצה עכשיו ביחסיי עם ע' ובכלל.
הגעתי למסקנה שקודם כל אני רוצה להכיר בגבולות שכן סומנו ומתקיימים בינינו:
א. הוא לא מגיע בשישי שבת (אילו הימים שבהם הוא 'מסכים' לא לבקר).
ב. הוא מדבר אליי בכבוד. אפילו שיבח את מסיבת היומולדת ה"מרשימה" שארגנתי לגדול.
ג. גם בשיחה עם הילדים הוא מדבר עליי בכבוד.
עדיין לא פתרנו את סוגיית הביקורים אצלי. ביני לבין עצמי אני חושבת לשנות טקטיקה. אני חושבת שאני אלך על משהו הדרגתי. שלב א: אכריז על יום רביעי כ'יום האם' - יום שבו עושים דברים עם אימא. זה יהיה יום שבו לא הולכים לחברים וגם אבא לא יכול לבוא (כי אם אבא בא אימא לא יכולה להיות). יום רביעי זה יום טוב כי בשלישי וחמישי אחה"צ הם נמצאים רק עם אבא. אני חשה שההגדרה הזו תעזור לי לעמוד על דעתי בנחישות ועקביות.
מקווה שיצליח לי. תחזיקו לי אצבעות. (-:

[בשמת_א*]

מחזיקים (-:
(אם כי הפסקתי להחזיק אצבעות מרגע שנודע לי שזאת בעצם הצטלבות, כלומר, זה מנהג נוצרי לעשות צלב עם האצבעות למזל).

[ראויה_לאהבה*]

לכאורה 'הצליח לי'. עמדתי במילתי ולא נתתי לו להיכנס. הוא אפילו לא עשה סצינה. רק ביקש למסור לילדים ביצת קינדר. ובכל זאת, אני מדוכאת. כ'עונש' על זה שלא נתתי לו להיכנס הוא לא ייקח אותם מחר וזה אומר שאני לא אוכל לעשות מחר אחה"צ קניות לשבת, לסדר דברים בבנק וכו'. )-:

[מיכל_צמות*]

עדיין לא פתרנו את סוגיית הביקורים אצלי. ביני לבין עצמי אני חושבת לשנות טקטיקה. אני חושבת שאני אלך על משהו הדרגתי. שלב א: אכריז על יום רביעי כ'יום האם' - יום שבו עושים דברים עם אימא. זה יהיה יום שבו לא הולכים לחברים וגם אבא לא יכול לבוא (כי אם אבא בא אימא לא יכולה להיות). יום רביעי זה יום טוב כי בשלישי וחמישי אחה"צ הם נמצאים רק עם אבא. אני חשה שההגדרה הזו תעזור לי לעמוד על דעתי בנחישות ועקביות. קצת התבלבלתי (אבל אולי זו רק אני) - אם יום ד' יום האם ושלישי וחמישי הם אצלו. זה אומר שבראשון ושני הוא יכול לבוא?

עמדתי במילתי ולא נתתי לו להיכנס. הוא אפילו לא עשה סצינה. נראה כמו התקדמות
כ'עונש' על זה שלא נתתי לו להיכנס הוא לא ייקח אותם מחר אבל לא באמת התקדמות
איך שהוא מצליח לבלבל אותך באותה עשייה עצמה. הוא בודק אותך ואת הגבולות שלך בצורה מאד גסה. וכל הכבוד לך שאת עומדת עליהם. האם העברת את ביצת הקינדר? זה עוד גבול שנפרץ - אבל גם נותן לך הזדמנות לבדוק עוד נושא - אם הוא בא עם תירוץ של להעביר / להביא דברים לילדים האם זה מצדיק את בואו? האם הדברים עוברים אליהם? שאלה חשובה שצריך לתת עליה את הדעת.

וזה אומר שאני לא אוכל לעשות מחר אחה"צ קניות לשבת, לסדר דברים בבנק וכו'. האם יש לך אפשרות לקחת בייבי סיטר / לבקש מההורים לשמור עליהם? איזו שהיא דרך שבה תוכלי כן לעשות את הדברים שתכננת למרות שהוא מבריז לך? (אולי יש מצב ללכת איתם לקניות? עד כמה זה קשה וטורדני לך? אני שואלת כי זה סובייקטיבי - יש אמהות שקשה להן הקניות עם ילד אחד ויש כאלו שכל הארבע זרוקות אצלן בעגלת הקניות כאילו הם חלק ממה שמשלמים עליו ולא החלק שמבזבזים עליו את הכסף...).
מה שאני מנסה לומר - שתנסי להפוך את זה למקום של לנסות להגיע לתחושה שהוא לא יכול להפעיל עלייך את הסנקציה הזו. מקום של גם אם הוא לא ייקח את הילדים - אני אוכל להסתדר. זה לא מה שישבור אותי. חשוב יותר שאני מצליחה לשים את הגבול ולדאוג לשלוות הנפש שלי בתוך ביתי. אני יודעת שזה קשה, ומבחוץ זה נשמע הרבה יותר קל ופשוט. יחד עם זה - כמו שחוויתי אותך עד כה, יש בך את הכוחות.
בהצלחה

[ראויה_לאהבה*]

איך שהוא מצליח לבלבל אותך באותה עשייה עצמה.
נכון.

האם העברת את ביצת הקינדר? זה עוד גבול שנפרץ - אבל גם נותן לך הזדמנות לבדוק עוד נושא - אם הוא בא עם תירוץ של להעביר / להביא דברים לילדים האם זה מצדיק את בואו? האם הדברים עוברים אליהם? שאלה חשובה שצריך לתת עליה את הדעת.
וואלה. האמת שלא נתתי על זה את הדעת. רק עיצבן אותי שהוא מעביר לקטן ממתק כ"כ כבד ואח"כ מאשים אותי בעודף משקל שלו. את חושבת שכדאי לא לתת לו גם להעביר להם דברים ?

מה שאני מנסה לומר - שתנסי להפוך את זה למקום של לנסות להגיע לתחושה שהוא לא יכול להפעיל עלייך את הסנקציה הזו. מקום של גם אם הוא לא ייקח את הילדים - אני אוכל להסתדר. זה לא מה שישבור אותי. חשוב יותר שאני מצליחה לשים את הגבול ולדאוג לשלוות הנפש שלי בתוך ביתי.
זה באמת האתגר שלי. בדיוק עכשיו חשבתי על זה: כולה 7 שעות ובכ"ז אני חווה את זה כסנקציה רצינית מאוד נגדי. אני אנסה להסביר (לעצמי) למה: גם כך אני משתמשת הרבה בבייביסיטר ויש לי חוויה שהתוספת הזו כבר הופכת את התלות שלי בבייביסיטרים למיניהם לבלתי נסבלת. עבורי. גם קשה לי עם הרעיון שאחרי יום שלם שהילדים נמצאים בגן, תאסוף אותם בייביסיטר.
הערב הוא בחוצפתו הגיע שוב לבית. אמרתי לו שזה לא מתאים שייכנס. לפני שהלך הודיע לי שמשמעות ההחלטה שלי היא שלא ייקח אותם ביום שלישי. זה יום שבו יש לי ישיבה (פעם בשבועיים) וזה אומר שאם אמצא בייביסיטר (וגם זה לא פשוט) הילדים יסיימו בגן ב-4 ויהיו עם בייביסיטר עד 9 בערב. זו מחשבה בלתי נסבלת עבורי. הוריי גרים רחוק מכאן והמשפחה היחידה שיש לי באיזור זה אח צעיר בן 32 שאני משתדלת לגייס רק במקרי חירום.
בקיצור, אני די לבד ולפעמים אני כבר חושבת שאולי עדיף לסבול את הדרמות של ע' מאשר להיות כ"כ לבד.
)-:
אולי אני יותר מידי מרחמת על עצמי. )-:

[בשמת_א*]

בקיצור, אני די לבד ולפעמים אני כבר חושבת שאולי עדיף לסבול את הדרמות של ע' מאשר להיות כ"כ לבד.
לא, לא עדיף, אבל הוא מנוול אמיתי.
באיזו זכות הסנקציה הזאת? כמה פעמים צריך להגיד לו שיש ימים שקבעתם שהוא רואה את הילדים?
מה זה העניין הזה להתעקש דווקא דווקא דווקא אצלך בבית ודווקא בימים שלא קבעתם, ובתור עונש שאת לא "נכנעת" לכל טירוף וגחמה שלו, לא לקחת אותם בימים שהם אמורים להיות אצלו? מה הקטע שלו?

תשמעי, הוא מנסה לשבור אותך, ככה זה נראה.
הוא מכיר אותך.
זו המטרה שלו.
שכל כך יהיה לך קשה, שכל כך יימאס לך, שבסוף תסכימי לכל מה שהוא רוצה. הוא יבוא מתי שבא לו, יפלוש לבית שלך מתי שבא לו, לא ייקח אותם מתי שלא בא לו, העיקר - הנוחיות שלו וההבהרה שהוא קובע, הוא שולט, הוא קובע לך את סדר היום, הכל.
יכול להיות שאת צריכה לנתק את פעמון הדלת, שלא תהיה אפשרות לצלצל, ולסדר מין בידוד פנימי, שגם אם דופקים בדלת אז שומעים מאוד חלש, ולהפסיק להתייחס לדלת. רק מי שקובע איתך מראש בטלפון ומקובל עלייך - את תפתחי לו את הדלת.
מה עם צו הגנה?
למה שאת תצטרכי להתמודד עם זה?
לא יהיה יותר קל להזעיק משטרה ולהסביר שהוא מפר צו הגנה? שיסביר לשוטר למה הוא מתעקש לבוא ולהטריד אותך, במקום לקחת את הילדים במועד לפי הסדרי הראייה.
מטורף. באמת.

[מיכל_צמות*]

את חושבת שכדאי לא לתת לו גם להעביר להם דברים ? אני חושבת שבעיקר כדאי לעמוד על זה שהוא לא יבוא, ואם הוא מביא דברים ונותנים לו להכניס אותם - זו סיבה לבוא גם אם הוא לא נכנס.
כשהוא יבוא שוב ללא הזמנה - תבטיחי שבפעם הבאה שזה קורה מגיעה משטרה. זו הטרדה. את יכולה גם להודיע לו על כך טלפונית - ובפעם הבאה לבקש צו הגנה. נראה לי שזה מתחיל להגיע לשם. (את הבירורים המוקדמים כבר עשית- נכון?)

בקיצור, אני די לבד ולפעמים אני כבר חושבת שאולי עדיף לסבול את הדרמות של ע' מאשר להיות כ"כ לבד. יקירתי - איתו את הרבה יותר לבד מאשר בלעדיו. אני יודעת שזה נשמע מטורף, אבל הוא בכלל לא איתך הוא רק ואך ורק איתו. וככל שתתני לו יותר לחזור לחייך, כך יותר ויותר תהיי לבד. הסנקציות רק יגדלו. (סליחה על ההקבלה - אבל קצת כמו אשה מוכה שמוכנה לספוג את המכות ובלבד להרגיש שמישהו דואג לה - ולא מצליחה להבין שהוא לא דואג לה).

כולה 7 שעות ובכ"ז אני חווה את זה כסנקציה רצינית מאוד נגדי._ זו אכן סנקציה נגדך.
גם כך אני משתמשת הרבה בבייביסיטר ויש לי חוויה שהתוספת הזו כבר הופכת את התלות שלי בבייביסיטרים למיניהם לבלתי נסבלת. עבורי. אם תחווי את זה כמשהו זמני - צריך עוד בייביסיטר לשבע שעות בשבוע, רק בתקופה הקרובה - עד שע. יתאפס על עצמו ויקח אותם. ואם יהיה לי את אורך הרוח הזה - גם אני וגם הילדים נרוויח בגדול.

והמשפחה היחידה שיש לי באיזור זה אח צעיר בן 32 שאני משתדלת לגייס רק במקרי חירום. יום שלישי הקרוב נשמע לי כמו מקרה חירום. ואפילו טוב - כי זה מקרה חירום ידוע מראש, אז הוא יכול להתארגן. (-; . האם יש מצב לגייס את אחיך - לטובת מלחמת-ההגנה שלך? להסביר את המצב עם ע. ולבקש ממנו שבימי שלישי בחודש - חודשיים הקרובים יהיה זמין לך, כדי שתוכלי לעמוד בכבוד בעניין? (האחיינים שלו ואחותו בטח ובטח הם משהו שבדרך כלל חשוב לאחים - ואני חושבת שאם תגייסי אותו לטובת העניין זה עשוי להקל עלייך מאד. אם צריך עם בקשה שישאר בינכם - ובלי שיתערב מול ע. - אני פשוט לא מודעת לדינמיקה ביניכם, אז מנסה לכסות אפשרויות - את יודעת, אם תגידי אולי אפשר יהיה לעזור לך לכוון).


מרגיעון - "בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה" שולחת חיבוקים גדולים לילדה שבך. . . .

[מי_מה*]

חיבוק גם ממני.

[ראויה_לאהבה*]

הגדול שלי הגיב קשה מאוד לכך שאביו לא לקח אותו היום. כשנכנסנו לישון הוא התחיל לבכות: "אני רוצה את אבא." חיבקתי. אמרתי שאני מבינה. שיקפתי. אמרתי שאני לא יכולה להביא לו את אבא. כלום לא עזר. הבכי הלך והתגבר לצעקות שבר. לזעקות קורעות לב. באיזשהו שלב הוא ביקש: "תגידי לאבא שאני רוצה אותו." הבטחתי לו שאני אגיד לו.
אוי זה כואב כל כך.
פתאום הבנתי שהילד מבקש ממני שאני אפסיק את ההתעללות הזו של ע' בו ובכולנו. ההתעללות מתרחשת באמצעות אבא שמשחק אותה מסור, מקסים ואוהב ובעצם נוטש את הילדים שלו ומשתמש בהם ככלי משחק. הבכי של הילד ניער אותי. אני מרגישה שצריך לעבור לעמדה אקטיבית ולא לתת למלחמת ההתשה הזו להמשיך להתקיים על חשבון בריאותו הנפשית של הילד. זה נראה שאין מנוס מלערב פקידת סעד. לא ? יש למישהי רעיון אחר ?

[פלוני_אלמונית*]

להרגשתי יש להוריד לו יום ביקור נוסף על כל ביטול כלומר אם הוא לא לוקח אותם בימי שלישי גם ימי חמישי מבוטלים . להודיע לו על זה מראש ואז הוא יחליט אם הוא מערב פקידת סעד או אם הוא מיישר קו .
תתארגני מראש על ביביסיטר טוב לעניות דעתי עדיף לחפש גבר כי צריך דמות גברית שפויה בחייהם .
כן אני מבינה שזה עצוב שהילד בוכה ואת לא יכולה למנוע את הפגיעה בו אבל אם יש דרך שתוכלי להראות לע. שזה לא משנה זה על ידי זה שאת תבטלי לו ביקורים ולא הוא לך .
לא ביצת הפתעה ולא טאנק .הבאת מתנה עכשיו תיקח אותה בחזרה .את לא דוור ולא שליח של פדקס. מילא אם היה מדובר בספרי לימוד או בכתר תורה של ארם צובא ,
אבל מדובר בביצת הפתעה ילד שמן ואבא שגר קרוב , מה פתאום? לא יעלה על הדעת , שישמור את הביצת הפתעה למחר. מה קרה הילדים ימותו מחסך בסוכר?
אני מאוד בעד לבקש מהאח עזרה קבועה בימי שלישי
אבל אני גם משוכנעת שעדיף להעביר יום שלם עם ביביסיטר טובה מהסוג שיכול להכיל מאשר עם אבא שמנצל את הילדים ואת ימי הביקור כדי ליצור מניפולציות מהסוג הזול ביותר .בואי נגיד שאם היה מדובר במוסיקה בירטני ספירס הייתה מייצגת אותו .
>אילה _א מתעצבנת ממקום העבודה שלה<

[פלוני_אלמונית*]

אילה א, אולי כדאי שתערכי את שמו המפורש של האב?

<שרונג>

ראויה לאהבה, אם את גרה באזור מודיעין, בעוד כשבוע אני נוחתת בארץ ועד שאחזור לעבודה אשמח לעזור.

[ראויה_לאהבה*]

אילה, ערכתי.

שרון, את מקסימה. תודה על הצעת העזרה. חבל שאני לא גרה באיזור מודיעין (-;

[אילה_א*]

בהתחשב בזה שאני לא מכירה את הנפשות הפועלות אז או שכדאי לערוך את שמו החוצה בכלל או שזה לא משנה לא?
כי אם מישהו יחפש אז תמיד יוכל למצוא את שמו כמו שאני מצאתי
אולי תגידי לנו כיוון לאיפה אתה כן גרה ואז אולי מישהי תיהיה קרובה מספיק לעזור פיזית
לא חייב שם רחוב אבל כיוון נגיד ביחס לתל אביב את צפון דרום מזרח מערב?
ואז כל מי שהיא באותו כיוון מתל אביב ורוצה לעזור תוכל

[ראויה_לאהבה*]

אילה, אשמח אם תערכי את שמו החוצה בכלל. לא יודעת איפה זה "ברח" לי...

בענייו עזרה פיסית - אני גרה ברמת-גן. לא נראה לי סביר שאמא מהאתר תבוא לעשות לי בייביסיטר, אבל אשמח לקבל המלצות על בייביסיטר גבר מהאיזור...

[אחת*]

לדעתי חבל על הדמוניזציה שעושים לבחור הזה כאן, לפי הבנתי מדובר באב אוהב, שהראויה לאהבה סומכת עליו בטיפול בילדיה והיא וילדיה זקוקים לו בדיוק כמו שהוא זקוק להם.
אכן הוא משתמש במניפולציות פוגעניות, אבל זה בגלל חוסר האונים שלו והמצוקה הקשה אליה נקלע.
מאבק הכוחות שניטש בין ההורים ושניהם נושאים באחריות עליו, פוגע בכל המשפחה, לכן אני חושבת שכדאי לתמוך בהדברות בין ההורים ולא במלחמה.
ראויה לאהבה, נגעת בליבי, אני מאחלת לך למצוא את הדרך שלך, אני חושבת שזו תהיה גדולה מצדך כן להרשות לו להפגש עם ילדייך בביתכם, אבל רק בתיאום מראש בזמנים המשרתים אותך.
בהצלחה וסליחה על ההתערבות.

[בשמת_א*]

אני חושבת שזו תהיה גדולה מצדך כן להרשות לו להפגש עם ילדייך בביתכם, אבל רק בתיאום מראש בזמנים המשרתים אותך
אחת, אילו היית קוראת בתשומת לב את הדף היית אולי מבחינה בכך, שכאשר ראויה לאהבה ניסתה את הכיוון הזה, מה שהוא עשה היה להגביר את ההופעות בלי תיאום ובימים שלא שירתו אותה ובניגוד למה שנקבע.
אני לגמרי מסכימה שזה אדם שפועל מתוך מצוקה.
אבל זה לא תירוץ להתנהגות כל כך מכוערת שפוגעת קודם כל בילדים הקטנים שלו!
צריך להיות ממש שפל בשביל לא להבין שהמניפולציות המרושעות נגד האמא פוגעות קודם כל בילדים! יש מספיק גברים שמתגרשים עם מצוקה והכל, ועדיין לא מעוללים את זה לילדים שלהם, כי הם מבינים איפה הגבול ומי נפגע.
אנחנו מבינים שהוא הדרדר לגיל שנתיים, אבל זו לא סיבה להיכנע לפגיעות שלו.
זו סיבה להחזיק מעמד מולו ולשים גבולות ברורים שמתאימים להבנה ולרמה הרגשית של גיל שנתיים.

[ראויה_לאהבה*]

אני חושבת שכדאי לתמוך בהדברות בין ההורים ולא במלחמה.
אחת, אני משתוקקת להידברות איתו. אך הוא מנסה לכפות עליי את רצונו - לראות את הילדים בביתי 3 פעמים בשבוע. כל הסדר אחר יגרור סנקציות. איך אפשר להסכים להסדר תחת איום ?!
בבקשה, תאירי את עיניי. תעזרי לי לצאת מהמאבק הזה שפוגע בכולנו.

[אחת*]

אני חושבת שגם הוא מרגיש שאת מנסה לכפות את רצונך, גם הוא תחת איום, הוא לא יכול לפגוש את ילדיו לפי רצונו.
נכון שהוא נוהג בצורה חסרת אחריות אבל אולי תוכלי להתמקד בצדדים החזקים של האישיות שלו, מה שיכול לתרום לך ולילדיך, להודות על הדברים הללו ולהעצים אותם, להרשות לעצמך להנות מהם.
לצערי אין לי פתרון קסם, אבל מהתמודדויות שאני עברתי, למדתי שהדברים הטובים ביותר מתפתחים מתוך קושי וקונפליקט.
בהצלחה

[אילה_א*]

תודה בשמת

[ראויה_לאהבה*]

אני חושבת שגם הוא מרגיש שאת מנסה לכפות את רצונך, גם הוא תחת איום, הוא לא יכול לפגוש את ילדיו לפי רצונו.
נכון. הוא מרגיש שאני מענישה אותו באמצעות הביקורים בביתי, ובעצם באמצעות הילדים. אני מבחינתי, רוצה רק לממש את זכותי לקבוע מי נכנס לביתי ומתי. האמת שזה הפך להיות יותר עניין עקרוני מאשר ממשי. מאז התחלתי לשים לו גבולות הוא הפסיק לחפש אותי כשהוא בא אליי הבייתה וגם מתרכז רק בילדים ולא מתערבב עם אנשים שבאים אליי. יחד עם זאת, התגובה שלו לכך שאמרתי לו שאני לא רוצה שיבקר בביתי בימי רביעי (ביטול שעות הראייה ביום חמישי), הרתיחה אותי והכניסה אותי שוב למצב מלחמתי מולו.

אולי תוכלי להתמקד בצדדים החזקים של האישיות שלו, מה שיכול לתרום לך ולילדיך, להודות על הדברים הללו ולהעצים אותם, להרשות לעצמך להנות מהם.
הלוואי והייתי מצליחה. מבחינתי, הצדדים ה'חלשים' או השליליים שלו מאפילים על הצדדים ה'תורמים'. לצערי, ככל שהזמן עובר, אני יותר ויותר מרגישה שאני רוצה לא מדובשו ולא מעוקצו. )-:

[ממ*]

אחת,
למרבה הצער, הדרך היחידה לבנות יחסים נורמלים וסבירים עם אדם לא יציב, מניפולטיבי, עיוור לסבל הזולת (בעיקר לסבל ילדיו) שנוקט באיומים ובתלונות במשטרה, שמגיב רק לכוח ומנצל חולשות, הדרך היחידה היא מתוך גבולות הכי ברורים שאפשר.
קודם כל צריך שיהיה ברור שהוא אף פעם לא נכנס יותר הביתה.
זכותה הטבעית של כל אשה (וכמובן של כל גבר) למקום פרטי ומוגן.
בגלל התכונות המצוינות למעלה, כל ביקור של ע' בביתה של ראויה הוא פתח מסוכן לפלישה ומניפולציות ולא מאפשר לראויה להיות מוגנת בביתה שלה. אם היא לא מוגנת בביתה שלה, אין בסיס לתקשורת, כי המצב הזה מחליש אותה והופך אותה שבירה למניפולציות ואיומים.
על כן, כדי לעלות על מעגל של שפיות, הבית של ראויה וילדיה צריך להיות מחוץ לתחום.
רק אז, כשזה יהיה ברור, ואחרי שהוא אף פעם לא ייכנס לשם, יהיה אפשר להתחיל לבנות תקשורת כלשהי.
צריך סדר, הגנה, בהירות.
ראויה, לדעתי עלייך להתחיל לבנות בנפשך דימוי של עצמך כאם במשפחה חד הורית. כאילו ע' הוא לא קיים במובן שאי אפשר להחשיב אותו כשעות שהות עם הילדים.
זה יהיה קשה, קשה מאוד, אך גם משחרר.

[ממ*]

אגב, לא חייבת להיות פה דמוניזציה. אפשר לשים גבולות ברורים בלי דמוניזציה.

ואני לא סבורה שיש פה דמוניזציה--מספיק לציין את העובדה שהוא בוחר לא לראות את ילדיו בימים שהוא אמור לראות אותם. זה מספיק.

[מי_מה*]

אני חוזרת כאן על חלק קטן מהדברים שאמרתי לך, ראויה לאהבה , בפרטיות (את מוזמנת למחוק, כמובן).
המניפולציות האלו בהסדרי הראיה פוגעות בילדים, כן, זה נכון, אבל חשוב לזכור שמי שפוגע בילדים הוא ע' וחשוב שאת תזכרי את זה ולא תיפי את זה ולא תנסי להוציא אותו טוב מזה, זו האחריות שלו. בסופו של דבר מי שישא בתוצאות זה ע' בעצמו ושווה להסביר לו את זה. אף אחד לא אוהב שמשתמשים בו, וגם ילדים צעירים יכולים להרגיש כשמשתמשים בהם. הם אולי לא יודעים לנסח את זה אבל הם מרגישים וזוכרים ובסופו של דבר מתרחקים. הריחוק הזה יהיה המחיר שהוא ישלם על המניפולציות הדוחות שלו.
חרף הריחוק הפיזי בינינו אני כאן בשבילך ואת מוזמנת להתקשר תמיד וגם לשלוח לי מייל (כתובתך אבדה לי איפהשהו בנבכי המחשב)

[אילה_א*]

אני חושבת שכל מה שמימה כתבה
וגם מה שממ כתבה
ובזמן שקראתי את מה שמימה כתבה חשבתי שאם הוא היה קורא אתזה הוא היה מבין אולי כדאי שמימה תכתוב לו מכתב .

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_ראויה, לדעתי עלייך להתחיל לבנות בנפשך דימוי של עצמך כאם במשפחה חד הורית. כאילו ע' הוא לא קיים במובן שאי אפשר להחשיב אותו כשעות שהות עם הילדים.
זה יהיה קשה, קשה מאוד, אך גם משחרר_
כתבתי אתמול תגובה כזו בשתי פסקאות ארוכות ומחקתי... ניסוח מדויק
הילדים שלך צריכים אבא, אבל יותר מהכל הם צריכים כעת ביטחון ויציבות - כמה שאפשר בתנאים הרעועים והזמניים הקיימים.

אולי תוכלי להתמקד בצדדים החזקים של האישיות שלו, מה שיכול לתרום לך ולילדיך, להודות על הדברים הללו ולהעצים אותם, להרשות לעצמך להנות מהם.
זה יקרה רק לאחר ש"דובשו" יתבטל (אז גם "עוקצו" יקהה מעט).

[אילה_א*]

אשמח לקבל המלצות על בייביסיטר גבר מהאיזור...
גברים ביביסטיר הם נדירים יותר מפטריות כמהין . האחרון שהיה עבר לירושלים אבל אני אחפש לך .

[מי_מה*]

אשמח לקבל המלצות על בייביסיטר גבר מהאיזור
כאן יכול להיות שאת יכולה להיעזר בשירותי הרווחה. אני פניתי לעו"ס בבקשה לחונךלילדים. זה לא פותר את הבעיה של מי ישגיח עליהם כשאת צריכה לצאת, אבל זה מספק דמות גברית קבועה בחייהם. אנחנו נמצאנו מתאימים מבחינת הקריטריונים של הרווחה, הבעיה היא למצוא חונך בחור. יש להם הרבה בחורות אבל גברים הם נדירים יותר מפטריות כמהין (אם יורשה לי לצטט את אילה), אז אנחנו עדיין מחכים בסבלנות.
_{<מימה לא מאמינה על עצמה שהיא שוב ושוב מציעה פה את אופציית הממסד. איפה העלמה החתרנית שהיא חשבה שהיא.>}

[ראויה_לאהבה*]

אחרי שיחה עם עולם ומלואו, ירד לי האסימון: גם לי יש חלק במצוקה של הילד. אני משגעת אותו עם החוסר יציבות שלי לגבי ע'. יום אחד אסור לאבא לבוא, יום אחר מותר. עד שהוא מסתגל למשהו, פתאום המציאות משתנה. אני מבלבלת אותו.
הבנתי שאני בעצמי מבולבלת. שאני עוד לא החלטתי אם לתת לע' "עוד הזדמנות" להיות חלק מהחיים שלי (בתור שותף להורות) או להיפרד ממנו סופית ולהתמודד עם ה- 100 מטר האחרונים של מסע הפרידה שלנו (כל הזכויות על הדימוי הנהדר הזה שמורות ל עולם ומלואו ).
אז אני מבטיחה לבני היקר ולעצמי להחליט! לבחור בקו מסוים וליישם אותו.
כשאדע מהו הקו הזה אעדכן ... (-:

[מיכל_צמות*]

שני חיבוקים - אחד לך ואחד לעולם ומלואו.
החלטה לא קלה - אבל בהחלט חשובה.
אני כאן לשמוע - ואם גם תרצי להתלבט.
המשך שבוע רגוע. @}

[עוקבת*]

מה שלומך?

[ראויה_לאהבה*]

עוקבת, תודה על ההתעניינות.
לקחתי לעצמי פסק זמן כדי להתבונן על עצמי ולהבין מה אני רוצה.
בשבוע שעבר, חדורת החלטה לבטל את התלות שלי בשעות ביקור שלו ולבטל את היכולת שלו להשתמש בזה כדי לכפות עליי דברים, מצאתי מישהי ששמרה על הילדים ביום שלישי אחה"צ. אפילו לא הסכמתי לחכות לתשובתו ביום שני. כשהוא אמר לי ביום ראשון שהוא "יודיע לי", הודעתי לו שאני רוצה לדעת כבר עכשיו ולכן אני סוגרת עם בייביסיטר והוא לא יוכל לקחת אותם ביום שלישי. וכך היה.
בקיצור, היום אני מבינה שאני יכולה להסתדר בלי השעות ראייה שלו. טכנית.
עדיין, רגשית, קשה לי לסרב לבקשתו לבקר את הילדים אצלי. כשהוא מתקשר ובודק מראש אם הוא יכול לבקר את הילדים לשעה אני פתאום לא מוצאת סיבה למה לא. מרגישה שעצם זה שהוא מבקש ולא דורש מניח את דעתי. מצד שני, במוצ"ש הגיע בלי לתאם. לא נתתי לו להיכנס וחשבתי שלמחרת אלך לבקש צו הגנה ואז תקפו אותי כאבי גב נוראיים שהובילו אותי למעסה הרפואית שלי, במקום לבית המשפט. היום עדיין הרגשתי תשושה. אני מרגישה שכרגע אין לי כוחות למאבק איתו. עם זאת, אני מרגישה שאני פחות מופעלת ממנו ויותר בקלות שמה גבול כשמרגישה שהוא מנסה לשגע אותי.

[מיכל_צמות*]

בקיצור, היום אני מבינה שאני יכולה להסתדר בלי השעות ראייה שלו. טכנית. גם ההבנה הזו וגם ההבנה שכרגע זה במקום הטכני חשובות.
עכשיו - מתוך ההבנה הזו נולדת ההזדמנות לעבוד על הרגשי. אם את בוחרת בזה כמובן.

[עולם_ומלואו*]

אני עם מיכל
וגם
אני מרגישה שאני פחות מופעלת ממנו ויותר בקלות שמה גבול כשמרגישה שהוא מנסה לשגע אותי.
זה מאוד חשוב

[מי_מה*]

קפצה לי לעיניים הסמליות בזה שנתקפת בכאבי גב. את בונה לך חוט שידרה וזה דבר שצריך להתרגל אליו, אז מגיע כאב. נהדר שטיפלת בו!
מאחלת לך גב חזק.

[רויטל*]

אהלן!
לא הייתי כאן כמה שבועות, ורק נכנסתי לראות מה שלומך. לא הספקתי להתעדכן בשבועות האחרונים,
ומקווה שאתפנה לזה מתישהו השבוע (כולם אצלנו משופעים - אחד אחרי השני..)
מקווה שהכל בסדר, ושאין עניינים חריגים במיוחד.
נשתמע

[אילה_א*]

טוב לקרוא
נראה שאת אכן פורצת מהמקום שהיית בו למקום אחר טוב יותר
יופי

[ראויה_לאהבה*]

את בונה לך חוט שידרה וזה דבר שצריך להתרגל אליו, אז מגיע כאב.
וואו. איזה יופי שאת מציעה לכאבי הגב פירוש חיובי ואופטימי! (אני פירשתי זאת כחולשה )-:).
מאמצת את האופטימיות שלכן:
נראה שאת אכן פורצת מהמקום שהיית בו למקום אחר טוב יותר

[אימא_טרייה_פלוס*]

הי לך ראויה!
קראתי את ההתחלה, קצת מהאמצע ומהסוף, ואם אני חוזרת על דברים שנאמרו, אז אני מתנצלת.
מעצם היותי הומיאופטית קלאסית, אני אתיחס קודם לעניין ההומיאופטיה: הטענה שלו שאת מרעילה את הילדים היא טענה מרושעת ומעבר לכך כמובן שאין לה בסיס, ואי אפשר לבססה בשום פנים ואופן עקב העובדה הפשוטה- שאת בטח יודעת- שב"תרופות" הומיאפטיות, רמדיס, אין חומר. הן כ"כ מדוללות, עד שלא ניתן להוכיח כי יש בהן חומר פיזי כלשהו, חוץ מסוכר החלב שממנו עשויים הכדורים, או אם את נותנת בנוזל- אז האלכוהול המשמר.

מעבר לזה אני מאחלת לכם למצוא דרך להסתדר. אני מקווה שבעלך לשעבר ימצא לעצמו דרכים להירגע כדי שיוכל לחשוב על טובתם של ילדיו... בתור ילדה להורים גרושים שלא הסתדרו במיוחד יש לי הרבה מאד טינה כלפי אבא שלי, אימי שמרה על דעותיה לעצמה עד שבגרנו- והיום היא משחררת חופשי, וחבל.
מה שאני אומרת: הלוואי שתוכלו להסתדר באופן הכי קורקטי בשביל הילדים...