אני פותחת התייעצות.בשבילי, אך מן הסתם גם אחרים שותפים להרגשה שלי.
אני בשלבי סיומו של התואר הראשון שלי.
תואר ראשון בהוראת תאטרון.
אני מתרגשת ושמחה בתאטרון וחושבת שהוא כלי נפלא וסוחף ,אבל-
לוקח ממני המון אנרגיות.
כדי לעסוק בתאטרון עם קבוצות :בני נוער או ילדים או בכלל להקים קבוצת תאטרון עצמאית צריך המון מוטיבציה,יכולת שיווק עצמית ורצון לתזז בין הרבה מקומות.
אחרי התנסות בבית ספר ואחרי שגיליתי שיטות חינוך אלטרנטיביות שוב לא רוצה לחזור ללמד בבית ספר! ובכל זאת-עניין המיקוד במקום אחד, ריכוז אנרגיות ולא פיזורן בהרבה מוקדים ,מפתה אותי מאוד.
היו כמה רעיונות לעבודה ששימחו אותי ונתנו לי חשק להשקיע ולנסות להתקבל -אך בכולן כמעט כבר לא חיפשו עובדים מסיבות שונות.
נכון זו לא צומת חיים פאטלית ובכל זאת אני מרגישה שהיא גדולה בשבילי, ויותר מזה אני קצת שבויה בתחושה ששמים לי רגל בכל מיני מקומות.
יכול להיות שהרגל הזו היא רק מקפצה שסמויה מעיני אבל בהרגשה שלי ובבלבול שבו אני נמצאת אני רואה רק את הנפילה ...
אמרתי לעצמי- "תתפשרי! תלכי על עבודה שנראית פחות מעניינת" או "תאתגרי את עצמך ותקימי כמה חוגים וקבוצות תאטרון "...אולי.אבל הזמנים שעברתי לימדו אותי לזהות מקומות שמזמינים עייפות ואי חשק. ובפנטזיה שלי עוד קשה לי להתפכח ולהבין שגם בעבודה צריך להיות קשה ולא ממש טוב (??).
אני אשמח לשמוע נסיון חיים של אחרים או עצות...

ו...שבת שלום:)