טמפסט יקרה, היתה לי הרגשה שמשהו יצוף ויעלה. אני כ"כ מבינה אותך. אני מכירה את הקושי להיות בתוך עצב ולהראות חולשה.גם אני הייתי ילדה קשוחה כזאת שמתרחקת מכל דבר ש'מריח' לי מתפנק ו/או ילדותי. כשאנחנו מתבגרות, ומול המראה של הילדים שלנו, התמונה נראית אחרת. וכמו כל דבר- שינוי הוא קשה. וכמו שתמיד אנחנו קוראות וכותבות פה באתר- זה גם רגע מבורך כי אם עוברים דרך הקושי, אז בד"כ יש פירות
אני מציעה- לפני שאת קופצת לאיזושהי עשייה משמעותית עם העצב, של איך לקבל אותו וכו', אז קודם כל תקפצי לאיזושהי חנות ותפנקי את עצמך במתנה על הגילוי וההעלאה אל פני השטח כמה מהמצוקות של העבר. בחיי. מגיע לך משהו על זה. בעיניי זה ממש לא טריוויאלי.
שמת כאן כמה דברים ממש לא פשוטים וסחתיין עליך שעשית קישור כ"כ מהיר.
בנוסף- אני מאמינה שברגע שאצלך יהיה מקום לעצב שלך אז הבעייה עם הבת שלך תיפטר מעצמה. כרגע, מולה, רק תנסי להזכיר לעצמך שמותר לה, שעצב זה לא פינוק וכו'. כרגע זה יהיה מלאכותי קצת אבל בעתיד כשזה יהיה אצלך במצב טוב, אז איתה כמעט ולא תהיה בעייה.
האם אני צריכה לקבל את העצב כמו שהוא? להשלים איתו ולא לנסות לתקן?
תיראי, קודם כל צריך לתת לעצב בכלל להיות. ואת צריכה ל'השלים את החסר' כי יש בתוכך עצב כלוא במקום מאוד פנימי. זה אמנם לא נעים להיות עצובה ואת לא רגילה בכך אבל קודם כל כן להיות עצובה. כי זה מה שאת מרגישה נקודה. וסוף סוף את מרגישה ומחוברת לעצמך. אל דאגה, זוהי רק תחנת ביניים שבסה"כ תוציא אותך יותר שמחה.
אני לא מאמינה ב"לתקן", את לא 'מקולקלת', אבל את פשוט צריכה קצת לעשות עבודה פנימית. יש את טמפסט הילדה בתוך טמפסט המבוגרת, ואם כבר תיקון אז הוא כזה שהמבוגרת שבתוכך תאפשר ריפוי לקטנה שבתוכך.
כמו שאני מבינה את התהליך אז צריך שינוי ב-2 רמות- ברמת התפיסה (שכלית. קוגניטיבית) וברמה הרגשית. את החולשה שלנו כדאי לקבל מבחינת התפיסה, ז"א המחשבה בתוכך צריכה להיות- כן, מותר לי להיות חלשה ועצובה מדי פעם. וברמה הרגשית- את צריכה להיות מסוגלת להרגיש את העצב.
האם אי פעם התחברת רגשית להתעללות שעברת? האם אי פעם ממש בכית את האירוע?
נשימה פותחת ומותחת את הגוף. עוזרת להשתחרר. אולי אני צריכה לנסות תרגילי נשימה
אני מה זה מסכימה איתך! אני ממש בעד זה! זה מצויין לגוף ולנפש. הייתי בכלל מתחילה את התמיכה בעצמך דרך הגוף. יש פה באתר הרבה מטפלים שעובדים דרך הגוף. עלה לי בראש משהו כמו עוצמת הרכות או משהו בסגנון. הייתי ממליצה לך גם תרפיה בתנועה. אבל פחות הייתי ממליצה כרגע על טיפול בשיחה. זה אולי בהמשך. כרגע ממש חיבור לרגש, לגוף, לנשימה ולנשמה
גדול גדול
