מדנדנת לי בלוג

תפילה_לאם

אם היו אומרים לי לפני שנה שאני אלך עם קבב ביד אחרי תינוקת ואתן לה ביסים בזמן שהיא משחקת
כן, המחשבה הראשונה היא שזה לא לעניין, אבל כנראה שלפעמים המציאות מאלצת אותנו לעשות מעשים שלא מתיישבים עם התאוריות ועם העקרונות הנעלים שלנו.
אבל... רגע... אולי שכחתי: בעצם למה לחוץ לך (פרויד גרם לי לכתוב "לי"! אבל תיקנתי...) שהיא תאכל? אם הבדיקות נראות על פניהן בסדר, היא ב"ה מתפתחת, צומחת על העקומות שלה...

תפילה_לאם

בהקשר הזה:
אולי כל הירקות הקפואים האלו שהפכו להיות כמעט הירקות היחידים המבושלים שאוכלים כאן - בעצם לא מזינים בכלל ואין בהם כלום אחרי כל התהליך שהם עוברים, אולי זאת פיקציה?

מצאתי בדף שאלות ותשובות בנושא תזונה לפי נושאים את זה:

_קפוא או טרי?

תיתולה (05.12.2003 15:28):
ורד, שתפי אותנו בכמה מילים על ההבדלים התזונתיים בין ירקות טריים וקטניות יבשות, לבין כל הקפואים למיניהם, סנפרוסט ואחרים.האם לנוחות יש גם מחירים תזונתיים, והאם ההבדלים משמעותיים. נורא נחמד החומוס הקפוא למשל, שאלה מה ערכו התזונתי לעומת היבש.
תודה
ורד לב (07.12.2003 21:08):
תראי, אני לא ממש יודעת מה התהליך שאותם ירקות / קטניות עוברים לפני שהם נכנסים להקפאה. אני רוצה להאמין שהם אכן נקטפים ובאותו היום כשהם עדיין טריים, או אפילו ממש אחרי הקטיף הם מבושלים קלות ונזרקים לשקית פריזרה. בכל אופן הקפאה יכולה להרוס חלק מהויטמינים, במיוחד אם מדובר בתהליך בישול שקדם לכך, או (לא עלינו) שימוש בחומרים מחומרים שונים כדי שאותם פרוזנים יישארו אטרקטיביים).
אני בטוחה שלא הכל נהרס, אבל לדעתי, אין כמו טרי ומעובד על ידך, תחת עינייך הפקוחות. לא יקרה דבר אם מדיי פעם תשתמשי לנוחותך ב"סנפרוסט", אבל על בסיס קבוע...? לא המלצה שלי, לפחות!
>ורד גילתה את האפונים הקפואים אחרי שאומני נהייתה קרועה עליהם<
תיתולה (08.12.2003 18:04):
וגם ממני תודה רבה.
נוסעת סמויה (20.02.2005 19:46):
ורד שלום,
תודה על הדף הזה ועל מתכונים מזינים ומהירים. המתכונים שלך נהדרים - אוכל מלא טעמים, שמחה וחופש פנימי.
ראיתי שעלתה כאן השאלה אם ירקות טריים עדיפים על פני קפואים. ובכן, בירקות טריים מתפרקות מולקולות חשובות בתהליך ההזדקנות, כך שהם מאבדים מהערך התזונתי שלהם במהלך השהיה במקרר. לעומת זאת, הירקות של סנפרוסט עוברים הקפאה בשיטות מיוחדות השומרות על הטריות כולל הויטמינים והמינראלים. לכן ירק קפוא כמו של סנפרוסט עדיף על פני ירק ששכב במקרר הביתי שלושה ימים או יותר. מידע זה הובא ע"י הילה קרמר, אגרונומית גידולי שדה וירקות
ודוקטורנטית במכון וולקני, במחלקה של טכנולוגיה וטיפול בתוצרת חקלאית לאחר קטיף.
(ראי כאן ו כאן)_

תודה תפילה, בהחלט מרגיע...

בעקבות תפילה התחלתי להכין מרקים, וגיליתי שהילדים שלי מאוד בררנים לגבי אילו ירקות הם רואים בתוך המרק.
אז התחלתי לבשל בסיר בצד את כל הירקות שיש לי בבית עם מים. לרסק עם בלנדר מוט. (עשיתי את זה גם כי גיליתי שאם אני שמה קצת מזה במרק של הקטנה אני מצליחה להגניב קצת ירקות לגוף שלה)
בסיר של המרק עצמו לשים ממש מעט ירקות אהובים ומוסכמים על כולם, ואז לערבב את שניהם.
מן שילוב בין מרק טחון למרק לא טחון.
יוצא טעים.

תפילה_לאם

_מן שילוב בין מרק טחון למרק לא טחון.
יוצא טעים._
בטח!
אני אוהבת לרסק אבל להשאיר חתיכות של ירקות. (כמובן שלא רלוונטי כשהסועדים בררנים לגבי אילו ירקות הם רואים בתוך המרק. )

במוצ"ש הילדים ובעלי שוב הלכו לבקר את הסבא סבתא.
לא הצטרפתי, רציתי גם לא לצרף את הקטנה, אבל היא כל כך בוכה כשהולכים בלעדיה שכאב לי עליה.
שלחתי אותה עם שקית ערמונים והנחיות ברורות לגבי ממתקים ושות'.

כמה ימים אח"כ בעלי סיפר לי (למה בעצם סיפר לא יודעת) את ההתרחשות שם.
הם ממש כעסו שאני לא מרשה לה עוגות ומתוקים, וקראו לי רס"רית. - "טוב, הוא, יש לו רס"רית בבית."
(זו מעין בדיחה משפחתית כי ככה הם קוראים לסבתא לפני פסח)
בכל זאת - נגע לי בנקודה רגישה.

בגלל שהקטן צליאקי, ובגלל שבגן חוגגים כל שבוע יומהולדת, ויש שם עוגה, כדי שלא יכינו עוגה ללא גלוטן עבור ילד אחד הצעתי שאני אתן לו במקום 2 קוביות של שוקולד.
הוא הסכים, ולכולם היה יותר נוח.

אחרי שבועיים קיבלתי הודעה שהחפיסה הסתיימה ובבקשה לשלוח עוד אחת. (היו 4 ימי הולדת בשבועיים האלו, לחץ בתאריכים)

מרגישה קצת קטנונית - אבל בחייאת, אני עושה את כל המאמצים בעולם בערך כדי שהוא לא יאכל סוכר, והוא גומר שם בגן חפיסה בכזה קצב...

מה אני מנסה להגיד?

שנהיה לי כל כך חשוב העניין הזה של הבריאות שלהם, שאני מרגישה שאולי כן הפכתי לרס"רית.

היום היינו באירוע - ובפתיח של האירוע הכל היה עם גלוטן בערך, היו גם דברים שלא, אבל הם היו יותר בקטגוריה של אוכל, והקטן רצה סיגרים כמו כולם (איכס...), או לפחות תחליף מפנק אחר ולא בשר בקר.
אז באיזשהוא שלב, שלא הסתכלתי לרגע אבא הגיש לו צלחת עם קוסקוס - ואמר שהקטן אמר לו שאמא אמרה שזה בלי גלוטן,

וואלה, התרגזתי, הפיוז קפץ לשנייה, מה הוא לא מבין מה זה צליאק, ומה זה גלוטן ובמה יש גלוטן? באמת לא? או שעושה את עצמו.
ושוב - ההתרגזות הזו לא שווה את זה, כבר אכל את הגלוטן, למה עכשיו לבאס אותו שאמא כועסת על זה, שחררי וזהו.

לא יודעת... סתם זורקת מחשבות של באסה.

תפילה_לאם

מזדהה.
ואצלי קרה פעמיים שהקטנה, ברגעים של היסח דעת של ההורה שהחזיק אותה, לקחה חתיכת חלה מהשולחן והתחילה למצוץ בהנאה. בפעמיים האלה חטפתי ממנה את האוכל מזועזעת ונתתי לה משהו אחר.
ושאלתי את עצמי אם זה באמת נורא כל כך. ואם כבר טעמה האם יש משמעות לניסיונות המניעה שלי. והרי ממילא בקרוב כבר תיחשף ותדרוש לקבל כמו כולם.

שאלה מעולה! ואתמול היא הצביעה על מלא דברים "מעניינים" ואני לא התייחסתי והמשכתי להציע לה את מה שסביר בעיני.
לא ברור לי לגמרי שזו הדרך הנכונה.
אולי הגיע הזמן לשחרר, היא כבר בת שנה וחצי.

שליחה על ידי מאי* » 08 דצמבר 2014, 10:10

מה הוא לא מבין מה זה צליאק, ומה זה גלוטן ובמה יש גלוטן?

שווה בדיקה. יש גברים שנוח להם בפוזת ה'לא יודע, לא מבין, אימא שלו המומחית לזה'. איך אני יודעת? כחלק מכמה מקווי האופי הגבריים שהתברכתי בהם, גם אני כזו

(רק אצלי זה לא אוכל וענייני בריאות, אלא למשל 'לא יודעת איפה קנו לילד את הגרביים, לא יודעת איזו מידה הכיפה שלו, תשאלו את אבא שלו') אבל מכיוון שמדובר בצליאק, הייתי מושיבה אותו לשיחה צפופה בעניין ומסבירה בשפה פשוטה וססמאות קליטות מה מותר, מה אסור, ועד כמה חמור האיסור - תרגישי חופשי להגזים בסעיף האחרון. אני למשל קיימתי עם בעלי שיחה כזו לפני הלידה על 'חשיבות משכב הלידה לבריאות האישה בכלל ובריאות ורצפת האגן בפרט'. נקלט היטב וראיתי את זה בהתנהלות שלו אחרי הלידה הזו בהשוואה לאחרי הלידה הראשונה. לא שהוא היה כזה clueless אחרי הלידה הקודמת, אבל הפעם הוא ממש שמר מכל משמר שאנוח.

וואי...

גם רוזה כזו...
אנחנו נמנעים מכל דבר שאסור לה, אבל בארוחים אי אפשר להימנע. כולם אוכלים חלה לבנה... אני חייבת לתת לה, היא מבקשת ואני לא רוצה לפתח בה חסכים... אז במקביל אפילו לפני הקידוש אני ממלאת את הצלחת בכל טוב הארץ, והיא מתיישבת לארוחה.

קינוח- אחד מאיתנו לוקח אותה ושומר עליה בחדר אחר עד שהשני מסיים ואז מתחלפים (בדר"כ אני הראשונה ששומרת, כי למה הוא צריך לחכות בגללי? מחשבה שלי, לא שלו )
ממתקים, מוצרי חלב- הסתגרנו בחדר עם משחקים עד שהם גמרו ופינו שאריות!!

מה לעשות

לא בא לנו להגיע לבי"ח...

לפחות טרפה השבת מלא אבוקדו

יאמי!! (מקווה שהלשון למעלה

)

P-: ניסיתי שוב

תפילה_לאם

ואמא שלי התקשרה היום לשאול אם בסדר שתביא למסיבת חנוכה, שתתקיים בת"ת של לאונרדו בשיתוף הסבים, מטבעות שוקולד שיחלק אח"כ בבית לכל האחים.
והתברר שהשאלה נשאלת שלא על מנת לקבל תשובה שלילית.
ויכולתי להסכים אתה במידת מה, כשאמרה שרוצה לתת להם פעם בשנה. מה היא אשמה שלפני שבוע טחנו אצל חמותי לחמניות עם ממרח שוקולד, צ'יפס תעשייתי מטוגן ומלאווח כנ"ל?

אז מה אמרת לה?

היום הזמנו חבר, והוא הגיע עם שתי סופגניות, אחד בשבילו ואחד בשביל הבן שלי שחבר שלו.

מה עבר לאמא הזו בראש?
גם כי יש כאן עוד אחים, אז למה לגרום לכולם לקנא?
גם כי חשבתי שהיא מכירה אותי קצת.

הקטנה הייתה באמצע ארוחת הצהריים שלה (אחרי שהיא התעוררה ב4 וקיטרה וביקשה הנקה עד 5...) וממש לא רציתי שמשהו כזה יסיח את דעתה מאורז מלא ואפונה.
והקטן לא יוכל לאכול את זה, וממש יתבאס.

אז מייד אמרתי שלא כי היא אוכלת ושישימו בצד.
אח"כ הבן שלי נזכר בזה שוב, אחרי שהיא סיימה, ושוב אמרתי שלא כי הקטן יקנא.
אז הוא אמר שהוא שונא את האחים שלו כי בגלל שהיא קטנה והוא עם צליאק הוא לא יכול לאכול דברים טעימים יותר.
הולכת לזרוק את הסופגניות.... ושוב לא יודעת אם אני פועלת נכון.

ובכלל, מה אעשה בחנוכה, אצטרך לדאוג לו לסופגניה ללא גלוטן לכל פעם שהוא נמצא במקום שמחלקים סופגניות. מציק ומרגיז. אולי גם הפעם יסכים להמיר בשורת שוקולד מריר? ובכלל, מי יודע מה עדיף?

מה היא אשמה שלפני שבוע טחנו אצל חמותי לחמניות עם ממרח שוקולד, צ'יפס תעשייתי מטוגן ומלאווח כנ"ל?
איכס, באמת. מה הבעיה לבשל מרק טעים של סבתא. פעם זה היה ככה לא?

איכס, באמת. מה הבעיה לבשל מרק טעים של סבתא. פעם זה היה ככה לא?
כמה תשובות:

סבתא רוצה שיבקרו אותה אבל לא תמיד מעוניינת לבשל לכבוד
לא בטוח שהילדים יסכימו לאכול,אז סבתא קונה מה שהם כן יאכלו
כשהיא כבר כן מכינה מרק ירקות (בארוחה משפחתית) אני לא רוצה לדעת כמה אבקת מרק יש שם,מלח,איטריות ועוד כל מיני מלבד ירקות

תשובות עבור חמותי

תפילה
אני משחררת במקומות האלה
(חוץ מזה שאני מאוד אוהבת מטבעות שוקולד:-))
אם זה מפגש של פעם ב.. אני משחררת
יותר קשה לי הסוכריות והוופלים והחטיפים של היומיום שאיכשהו מקבלים

בוכה שוב
אוףףףף!

תפילה_לאם

אז מה אמרת לה?
נו, מה. עזבתי את זה, אבל נתתי לה להרגיש אין דעתי נוחה. <שזה הכי גרוע ופולני.>
ואז התגלגלה השיחה לתכניותינו לנסוע עם הילדים לאילת בינואר ע"ח ביצפר ויכולנו לריב על זה...

אז הוא אמר שהוא שונא את האחים שלו כי בגלל שהיא קטנה והוא עם צליאק הוא לא יכול לאכול דברים טעימים יותר.

קשה!
לא יודעת מה הייתי עושה במקומך. בישיבה על הכיסא (|יד1| כמובן...) מול המחשב קל לי להגיד, שאפשר לומר להם לצאת לאכול בחצר או משהו, אבל אם הייתי האמא בבית, לא היה לי קל להגיד את זה.
ואולי בעצם זה מה שמתאים לענות לגדול: שאמנם חלק מהעניין הוא הצליאק של אחיו וההתחשבות בגיל של אחותו, אבל בעצם גם אלמלא הם היו, אמא שלו לא הייתה רוצה שיאכל את ה... הספוג המשומן והממותק הזה. בעעעע.
כלומר, לחשוב איך היית נוהגת לו היה רק הוא בבית כשהגיע החבר עם המטמון. הרי נפלו פנייך למראהו לא רק כי יש כאן עוד אחים_ אלא גם _כי חשבתי שהיא מכירה אותי קצת.

מה הבעיה לבשל מרק טעים של סבתא.
היה גם דבר כזה, אבל כיוון שהקליינטורה בעייתית, היא בכלל לא הציעה מזה, ורק בעלי אכל מרק, וכך גם מי שהיה מסוגל לאכול מרק ואולי אפילו לשמוח בו לא פחות מבזבל, כן אכל את הנ"ל.

אם זה מפגש של פעם ב.. אני משחררת
לכאורה, נכון.
רק שהיא יודעת שזה חשוב לי. ומתיימרת לראות גם היא את הנושא כחשוב: משוחחת אתי בטלפון שאדבר עם בעלי שירזה (ובמה היא מאביסה אותו???!), אפתה כבר מזמן מדי פעם עוגות מקמח מלא עוד לפני שבכלל ידעתי מה זה, שואלת בדאגה על הבנות שלא אוכלות ירקות וכו'. אז למה חוסר ההתחשבות ולמה הצביעות?
יותר קשה לי הסוכריות והוופלים והחטיפים של היומיום שאיכשהו מקבלים
זה נכון. הקושי כאן מתעצם בגלל המטענים הרגשיים שאני מחברת לשם. ונראה שאין איך להתמודד, כי היא יודעת ומצפצפת. וכשפעם שאלתי אותה למה מגישה לבעלי את השטויות, אמרה שלא מסוגלת לומר "לא" על אוכל בעיקר לילדהּ. אבל, זה אוכל? ומה החכמה לרצות שאני אהיה השוטרת, משל, סבתא סבבא אמא קרציה?

וברור שאי אפשר לדבר על זה עם בעלי, כי אז אני סתם קטנונית וקיצונית ולא רואה את הטוב באמא שלו ומפריעה לקשר בין הנכדים לסבים.

טוב ,לא הספקתי להגיב לכן כמו שרציתי
מנסה קצת
(בינתים הקטן התעורר ונראה מאושש הרבה יותר,אחרי שהיה מעולף על הספה)

_אם זה מפגש של פעם ב.. אני משחררת
לכאורה, נכון.
רק שהיא יודעת שזה חשוב לי. ומתיימרת לראות גם היא את הנושא כחשוב: משוחחת אתי בטלפון שאדבר עם בעלי שירזה (ובמה היא מאביסה אותו???!), אפתה כבר מזמן מדי פעם עוגות מקמח מלא עוד לפני שבכלל ידעתי מה זה, שואלת בדאגה על הבנות שלא אוכלות ירקות וכו'. אז למה חוסר ההתחשבות ולמה הצביעות?_
תפילה שימי לב שאת מערבבת שני עניינים
רק שימי לב לזה, כדי שבתוך הכעס שלך וחוסר האונים מול ההתנהלות תראי שיש שני דברים להגיב אליהם ואת יכולה להגיב אליהם בנפרד.
יש את היחס למה שהם קיבלו מסבתא שעל זה אמרת: אם זה מפגש של פעם ב.. אני משחררת. לכאורה, נכון.
ויש את הכעס על הצביעות של סבתא
נראה לי שאם תגיבי בנפרד לזה ולזה אולי יחסך מהילדים התחושה הזו שאת לא מרוצה מסבתא (אם ישנה התחושה הזו,או כל דבר אחר מול היחסים של אמא וסבתא)
לא יודעת אם הסברתי את עצמי,אבל הרגשתי שיש כאן ערבוב (שאני מכירה אותו כל כך טוב, אבל בעיקר מאמא שלי)

כי אז אני סתם קטנונית וקיצונית ולא רואה את הטוב באמא שלו ומפריעה לקשר בין הנכדים לסבים.
בדיוק בגלל זה אני משתדלת לשחרר במקומות כאלה. גם מתוך איזושהי ראיה שנכון שאני זו שבעיקר איתם ומכינת הארוחות ונכון שבעלי לא יותר מדי חושב ומודע לענייני אוכל,אבל הוא גם אבא שלהם, אז כשהוא אצל אמא שלו איתם (בלעדיי-בעיקר) אני כאילו לא רוצה לדעת מה הם עשו שם. ולגבי האוכל שלו אני לא מתייחסת בכלל בכלל בכלל. לא אומרת כלום,לעצמו הוא ידאג ואני לא מתערבת. (מצחיק כשהוא רזה דודה שלו באה ואמרה לי כל הכבוד,לא הבנתי על מה,אז היא אמרה שמאחורי כל גבר עומדת אישה, ניסיתי לומר שבאמת באמת זה רק בזכותו ואין לי כל חלק,והיא בשלה)
גם עם אמא שלי קשה לי העניין הזה שהיא ממשיכה לתת לילדים ממתקים. אבל נראה לי שהיא כן משתדלת, ואני מתחילה לחשוב על לעשות איזו הקצבה מולה (כמו שדנדי הצעת לי פעם), למשל-סוכריה על מקל רק פעם בשבועיים, משהו מתוק/חטיף עד פעמיים בשבוע (תראו לאיזה כמויות הגענו?) עוד אין לי ממש רעיון איך בדיוק וכמה. במיוחד לא רוצה שיקרה מצב הפוך,שבגלל שיש הקצבה היא תשתדל למלא אותה גם אם בטעות לא התכוונה מלכתחילה.

דנדי
נראה לי שבעלך באמת לא מבין את המשמעות של צליאק. הוא תופס את זה כמו כל שאר הדברים שאת לא נותנת לילדים כי הם לא בריאים בעינייך. הייתי נותנת לו חומר של משרד הבריאות, או מושיבה אותו עם הרופא או משהו כזה. שיהיה ברור שזה לא רק 'שגעון' שלך. (כל כך מבינה איך זה יכול לקרות, עם בעלי זה גם קרה עד שהוא הפנים שהקטנה רגישה לחיטה, אחרי שאמרתי בצורה די בהירה לדעתי לא לתת לה כי לא טוב לה קמח,הוא נתן לה פיתה ואמר שהיא מאוד אהבה, ואז היא שלשלה כמובן. הוא פשוט לא יותר מדי הקשיב לי, ולא עוצר לחשוב ולהבין כל דבר שאני מתעסקת בו גם אם אני מספרת לו עליו)
אבל חייבת לומר שברגע הראשון שקראתי נורא התרגזתי בשבילך.

בדר"כ אני הראשונה ששומרת, כי למה הוא צריך לחכות בגללי? מחשבה שלי, לא שלו
אמא צעירה לא הבנתי למה זה בגללך?
את החלטת שהיא רגישה? לא הבנתי

אצלי קרה פעמיים שהקטנה, ברגעים של היסח דעת של ההורה שהחזיק אותה, לקחה חתיכת חלה מהשולחן והתחילה למצוץ בהנאה. בפעמיים האלה חטפתי ממנה את האוכל מזועזעת ונתתי לה משהו אחר.
תפילה
דגש על מזועזעת . היית באמת מזועזעת? והראת לה את זה? או שזו צורת ביטוי?
גם לי זה קרה עם הבת שלי שאבא שלי נתן לה לחם כי לא ידע ושם לה ביד,ואז אמא שלי אמרה לו שאסור לה ואני נבהלתי וחטפתי לה והיא התחילה לבכות. בקיצור,הזעזוע לא היה טוב. אבל היא באמת משלשלת מזה. רק הבנתי שהזעזוע והלחץ שלי מכל פעם כזו שיש לחם בסביבה זה לא טוב. (לא יודעת מה לעשות עם זה,כי היא רגישה אני לא יכולה להחליט לשחרר פה)

אוסף תגובות לא יודעת אם עברתי על כל מה שרציתי
שולחת בלי לקרוא

תפילה_לאם

נראה לי שאם תגיבי בנפרד לזה ולזה אולי יחסך מהילדים התחושה הזו שאת לא מרוצה מסבתא
אני מסכימה, ונראה לי שגם בדבריי הפרדתי בין שתי הסיבות לאי שביעות הרצון. (הכתיבה כאן עוזרת כל כך בהסדרת המחשבות, ואז באות התגובות ומפרות ומעוררות מחשבה עוד יותר!)
העניין הוא שאיך אגיב בנפרד? זו אותה הסיטואציה שלוחצת על שני הכפתורים... ולשניהם אני מגיבה בכעס (חנוק), כך שאני גם לא רואה איך תיחסך מהילדים התחושה הנ"ל. S-:

כשהוא אצל אמא שלו איתם (בלעדיי-בעיקר)
או! זה כמעט קרה, אבל ברגע האחרון השתנו התכניות ונאלצתי לבוא ולשבת ולחזות בכל התפארת הזאת.

ולגבי האוכל שלו אני לא מתייחסת בכלל בכלל בכלל.
שיניתי כמה דברים אבל רק בהסכמתו. ועדיין קונה לו את מעדני השוקולד שאוהב וכו'.

היית באמת מזועזעת? והראת לה את זה? או שזו צורת ביטוי?
לא לגמרי יודעת לענות.
אולי מזועזעת מאיך שזה קרה בלי שתכננתי ובלי ששמתי לב. היא לא נבהלה או בכתה. נראה לי שלא ממש הבינה מה קרה...
ולא ברור לי מה אני בכלל מתכננת בהקשר הזה. עד מתי אוכל להימנע מלחשוף אותה לדברים?

והיום היה איזה קטע, שלאונרדו ונפרטיטי קיבלו סוכריות מהשומר בת"ת של לאונרדו. (יפה שאני לא כותבת בבלוג שלי, ואז באה ומשתפכת ומשתלטת כאן...)
ראיתי את הסוכרייה אצל נפרטיטי ותבעתי שתיתן לי. נתנה וזרקתי לפח. התמרמרה שזה "לא פייר", כי לאונרדו כבר הספיק להכניס לפה לפני ששמתי לב. הוא הוציא מהפה לפני שבכלל ביקשתי. התארגנתי עם חתיכת נייר טואלט לקלוט את הסחורה, ובינתיים ברתולומאוס אימץ את הדבק מתוך יד אחיו והכניס לפיו. מצאתי את עצמי מוציאה את הסוכרייה בכוח מפיו, כשנראה שחלק מהעניין היה האנטי ולאו דווקא הלהיטות לממתק.
הסתכלתי על עצמי מהצד ושאלתי את עצמי: "מה את עושה? את נורמלית? חוטפת סוכרייה מהפה של הילד שלך?"
גרוע ביותר! חייבת בדחיפות להרגיע...

היא פשוט מ ה מ מ ת!
היא התעוררה עכשיו.
ביקשה לינוק, ינקנו צד אחד.
ואז במקום לבקש שוב לינוק היא אמרה פיפי.
טוב... אחרי שהיא עושה לי שביתת פשפושים אחת גדולה לאורך כל היום וגם לא מוכנה להחליף טיטולים הייתי קצת סקפטית אבל ניגשנו לשירותים ו...
פיפי וקקי! באמצע הלילה.
ואז היא ביקשה שוב לינוק, ינקנו צד שני. ביקשה שוב פיפי - היה לה רק עוד פלוץ.
ביקשה מיטה. והלכה לישון.

הילדה גאון! רק בת שנה וחצי!

וכל כך מבאס - ההנקה התחילה להכאיב לי. לא חושבת שנהיו לי פצעים, אבל ממש כואב לי להניק.
ואני הכי מקפידה על תנוחה בערך מאז שנולדה לא ויתרתי בעניין הזה.
אולי היא עושה משהו לא טוב עם השיניים. מבאס! בשד השמאלי אפילו התחיל לכאוב לי מבפנים. אמאלה - מקווה שאני לא בדרך לפטריה או משהו, בחיים לא היה לי.

יש גברים שנוח להם בפוזת ה'לא יודע, לא מבין, אימא שלו המומחית לזה'. איך אני יודעת? כחלק מכמה מקווי האופי הגבריים שהתברכתי בהם, גם אני כזו (רק אצלי זה לא אוכל וענייני בריאות, אלא למשל 'לא יודעת איפה קנו לילד את הגרביים, לא יודעת איזו מידה הכיפה שלו, תשאלו את אבא שלו
תודה על זה מאי, כי קלטתי שגם אני עושה את זה במליון נושאים, כלכליים בעיקר.

העניין איתו זה שהוא לא מסכים שקיים משהו שקוראים לו צליאק, הוא חושב שזו המצאה של הרופאים.
והוא דיבר עם מומחה לגסטרו פעמיים - וזה לא שכנע אותו.
אני די בטוחה שהוא יודע שקוסקוס עשוי מחיטה. נראה לי שהוא פשוט ריחם על הילד שהיה ממש מבואס מהחגיגה הקולונרית שהייתה שם, וניצל את הבלבול שעבר על הילד שחשב שאמא אמרה שקוסקוס אפשר (אמרתי לו שאת הירקות של הקוסקוס אפשר), כדי לשחרר אותו מהעונש הזה, שלאבא נראה בכלל מיותר.

הוא גורס שגם אם הגוף של הילד לא ממש יודע לעכל גלוטן, פעם בכמה זמן לא יעשה שום נזק.

ניסיתי לשכנע אותו כמה פעמים בנושא - לא הלך, התחלנו כבר לריב. קטונתי.

אם זה מפגש של פעם ב.. אני משחררת
אוף, אני חושבת מעכשיו על השבוע חנוכה הזה - הדלקת נרות אצליהם - על כל הסופגניות וממתקים, ועוד מפגש אצל חברים - בטח כנ"ל, אין לי הרבה סיכוי להצליח למנוע ממנה את החגיגה.

המורה בכיתה ביקשה להביא למסיבת חנוכה עוגות/עוגיות/שתייה. והרשימה התחילה, זו עוגה וזה שתייה וכו' וכו'. מייד רשמתי שאני אביא פלטת פירות.

ואז התגלגלה השיחה לתכניותינו לנסוע עם הילדים לאילת בינואר ע"ח ביצפר ויכולנו לריב על זה...
איזה כיף! בטיסה?
לפחות יש לכן עוד נושאים לריב...

שאפשר לומר להם לצאת לאכול בחצר או משהו
אמא שלו לא הייתה רוצה שיאכל את ה... הספוג המשומן והממותק הזה. בעעעע.
כן...
הם פשוט כולם יצאו לחצר גם ככה.
ואני יודעת שהוא לא אוהב לשמוע דברים לא נעימים על אוכל שטעים לו. אז אני משתדלת לא לעשות את זה.
האמת שהוא יחסית אוכל מאוד חיוני כל היום טפו טפו, כך שבאמת לא היה מפריע לי אם הוא היה אוכל סופגניה אחת פעם ב. באמת שלא.
זה באמת היה מתוך שיקול של הקטן והקטנה.

הוא נתן לה פיתה ואמר שהיא מאוד אהבה, ואז היא שלשלה כמובן
את חושבת בעצם שיש לה צליאק?

יפה שאני לא כותבת בבלוג שלי, ואז באה ומשתפכת ומשתלטת כאן..
טוב נו... לפחות איפשהו את כותבת גברת!

מה את עושה? את נורמלית? חוטפת סוכרייה מהפה של הילד שלך?"
או. קי. הרסת אותי.

מזל שאצלנו בעלי הנהיג את הרעיון שסוכריות אוכלים רק בשבת, אז כל הסוכריות שמגיעות לאורך השבוע (כמובן כשהם לידנו, אם זה בגן/ בית הספר הם כבר אוכלים) עולות למעלה לארון, ובשבת הם מקבלים אחת.
איזה שבת אחת אמרתי לבן שלי שזורקים סוכריות שילך, והוא לא רצה כי בכל מקרה אסור לו לאכול אותן אז זה לא שווה.
אבל אם הם מקבלים איזה ממתק אחר מהגן, אני מייד אומרת כן, אפילו לפני האוכל. שייגמר וזהו. משתדלת לא להסתכל בזמן שאוכלים כדי לא לבאס עם הפרצופי גועל שלי.
אפילו מצליחה להשתתף איתם בחווית האיזה כיף להם (בלי להסתכל כן?)

אז כנראה יש בי עוד קצת שפיות.

וגם לגבי המרק -
מזל שאצלנו הסבתא באופן קבוע מכינה מרק עם קציצות הודו - אמנם הם המווון אורז לבן, ובטח אבקת מרק אבל חוץ מזה הכל טבעי וסופר בריא. והילדים חולים על זה, כשהם באים לשם לצהריים אני יודעת שהם אוכלים טוב. לפחות זה.

_מה את עושה? את נורמלית? חוטפת סוכרייה מהפה של הילד שלך?"
או. קי. הרסת אותי._
מצחוק הכוונה, כן?

תפילה_לאם

הילדה גאון! רק בת שנה וחצי!
לגמרי. וגם יודעת ב-ד-י-ו-ק מה שהיא רוצה, כמו שראיתי במו עיניי. @} ומביעה את עצמה נהדר. איזה כיף!

קלטתי שגם אני עושה את זה במליון נושאים, כלכליים בעיקר.
אה, גם אני.

והוא דיבר עם מומחה לגסטרו פעמיים - וזה לא שכנע אותו.
וואי, אז מה כבר אפשר לעשות?
ואם את פורשת בפניו את רשימת הסימפטומים, שבגינם התחלתם את תהליך האבחון, איך הוא מסביר אותה?

איזה כיף! בטיסה?
מה שמסתמן הוא שאבא ייסע עם חמשת "הגדולים", ולי הוא יקנה כרטיס טיסה מוזל דרך הוועד במקום עבודתו. אזמרלדה תצטרף אליי בחינם.

ואני יודעת שהוא לא אוהב לשמוע דברים לא נעימים על אוכל שטעים לו. אז אני משתדלת לא לעשות את זה.
כדאי שגם אני אאמץ את זה.
יותר מדי פעמים לא מצליחה להימנע מהאמירות האלה, והן לא מביאות שום תועלת לאף צד.
אתמול שאלה אותי הגדולה, אם סוכר חום הוא "פחות לא בריא" מסוכר לבן, ובמקביל לתשובתי ש"אפשר לומר", חייך אבא שלה ואמר שאמא תאהב את היסוח הזה. והילדה החכמה ענתה לו, שלכן לא אמרה "בריא יותר". P-:

טוב נו... לפחות איפשהו את כותבת גברת!
תודה.

מזל שאצלנו בעלי הנהיג את הרעיון שסוכריות אוכלים רק בשבת
מעניין. מאיפה זה בא לו?

וכשפעם שאלתי אותה למה מגישה לבעלי את השטויות, אמרה שלא מסוגלת לומר "לא" על אוכל בעיקר לילדהּ. אבל, זה אוכל? ומה החכמה לרצות שאני אהיה השוטרת, משל,
אחר כך היא שואלת אותך מה את מאביסה אותו???

_בדר"כ אני הראשונה ששומרת, כי למה הוא צריך לחכות בגללי? מחשבה שלי, לא שלו
אמא צעירה לא הבנתי למה זה בגללך?
את החלטת שהיא רגישה? לא הבנתי_
כל דבר שהגענו למסקנה שהוא לא טוב לה היה אחרי שהיא קבלה התקף של קוצר נשימה (בעצם אסטמה, אבל לא מאבחנים לפני גיל 3).
אם היא לא אוכלת אותם, היא לא משתעלת, לא מלאה ליחה ולא מקצרת.
בתכלס מדובר בכל מאכל אלרגני שנכנס לפה שלה עד עכשיו. עם האחרים אני כבר לא מנסה

והוא מחכה, כי כביכול זו שטות שלי, אז אני שולחת אותו להנות לפני ואחר כך הוא יותר פנוי לשמור עליה. בגדול הוא מאוד תומך בי, כי הוא רואה שזה עוזר.
ת'אמת? לפעמים הוא שומר עליה יותר ממני

כשאני עייפה ואין לי כוח... הוא יותר קיצוני כי אני כבר רוצה שקט...!!! D-:

ואם את פורשת בפניו את רשימת הסימפטומים, שבגינם התחלתם את תהליך האבחון, איך הוא מסביר אותה?
אין ממש סימפטומים - לכל התלונות על כאבי הבטן הוא התייחס בזמנו כפינוק, וגם לא היו המון כאלו, והרוב לא היו כשהוא היה בבית, כי את כל הגלוטן הוא היה אוכל בשבת ומתחיל להתלונן ביום ראשון...
לבטן הנפוחה הוא מתייחס כמבנה גוף.
ולגבי האנמיה - טוב, את זה הוא לא רואה בעיניים, אז זה לא קיים מבחינתו.
הוא מבין שגלוטן לא עושה לילד טוב, הוא פשוט לא חושב שצריך להתנזר מזה לגמרי עד לרמת הפירור. זה מה שלא נראה לו הגיוני.
הוא מאמין שאם הוא יאכל פעם בשבוע קוראסון שוקולד לא יקרה כלום.
לפחות בשוטף הוא כן שומר. לצערי הוא ממשיך לתת להם את הקוראסון הזה, והקטן אוכל את הקינוחים שלי.

מעניין. מאיפה זה בא לו?
נדמה לי שמאז שהבכור היה קטן, מן גבול כזה שהוא החליט עליו.
ברור לו שסוכריות מזיקות לשיניים, ושלא כדאי שהילדים יאכלו מהם בשוטף.
בלי קשר לצבעי מאכל וכאלה.
לי זה מאוד נוח - כל סוכריה שהם ניגשים לשאול אם אפשר אני מייד אומרת לשים למעלה ולשאול את אבא - אבא אחראי על הסוכריות בבית.
אבל שוב - ממתקים אחרים - וופלים, מרשמלו, גומי וכל מיניים שמקבלים במסגרות - אני מאשרת לאכול מייד איך שחוזרים הבייתה , שייגמר וזהו.

אין לי הרבה זמן
אבל אוף
מה זה? כל הגברים אותו דבר?

_אין לי הרבה זמן
אבל אוף
מה זה? כל הגברים אותו דבר?_

תפילה_לאם

_אין לי הרבה זמן
אבל_
חייבץ לעדכן שא מא שלי התקשרה להגיד שראתה בדואר ערכת דפי עבודה ויצירה ועוד כל מיני לחנוכה, ואם אפשר לקנות זאת כמתנה במקום המטבעות, כי הבינה שלא התלהבתי.

האמא שלך פשוט מגניבה תפילה!
אני בטח הייתי מתבאסת שהצבעים הם לא לפי השיטה של חווה בת חיים או משהו כזה...

תפילה_לאם

הייתי מתבאסת שהצבעים הם לא לפי השיטה של חווה בת חיים
D-: D-:
טוב, את רואה... לפחות במשהו אחד כנראה יש בי עוד קצת שפיות. (בינתיים...)

אחר כך היא שואלת אותך מה את מאביסה אותו???
לא בדיוק.
"רק" רוצה שאגיד לו שיאכל פחות, שילך לערוך בדיקות דם.

ממתקים אחרים - וופלים, מרשמלו, גומי וכל מיניים שמקבלים במסגרות
"גומי" = סוכריות. ולדעתי גם מרשמלו יכול להיכלל תחת הכותרת הזאת ולעבור לארון של אבא.

"גומי" = סוכריות. ולדעתי גם מרשמלו יכול להיכלל תחת הכותרת הזאת ולעבור לארון של אבא. happy
וואלה, שווה מחשבה. אפתח את זה לדיון...

אתמול ישבתי וחרקתי שיניים בהנקה והמתנתי ובדקתי והבנתי שיש לי רגישות בתחילת ההנקה ולא בעיות תנוחה/פצעים.
וזה אומר ה ר י ו ן. אני עם התקן, ואם נקלטתי מכמות הפעמים המזערית שהצלחנו בלי להתעלף מעייפות קודם - זה ממש נס.
התבאסתי לגמרי. זה ישר אומר איך יודעים שלא רוצים יותר ילדים.
והיום... הפרשה דמית. וזה לא אומר לי כלום כי רוב ההריונות אצלי התחילו עם הפרשה דמית.
גם טרום מחזור יש רגישות בשדיים?

טוב. צריכה לבקש בדיקת דם. אין מנוס.

ניסיתי לחשוב מה מבאס אותי יותר - הריון או לקבל שוב מחזור.
הריון, ללא ספק.

מעניין איך יהיה המחזור הפעם אחרי שאני חודשים חיונית בתזונה.

למה בדיקת דם? אקנה סטיק כזה.
שכחתי כבר הכל...

תפילה_לאם

וזה אומר ה ר י ו ן.
באמת חלפה במוחי המחשבה כשקראתי, אבל עם התקן - מה הסיכוי?
מה שלא יהיה -

תפילה_לאם

האמא שלך פשוט מגניבה תפילה!
למען ההגינות, רוצה לציין משהו ששכחתי, ולא מפליא ששכחתי. זה רק מעיד שאני מסתכלת בעין שלילית, ושהרבה מהדברים תלויים בעין המתבונן.
כשהתארחנו לארוחת הערב אצל חמותי בשבוע שעבר, והיא הגישה לילדים לחמניות עם ממרח שוקולד, צ'יפס תעשייתי מטוגן ומלאווח כנ"ל , היו גם מרק כתום (שסרבתי לאכול, כי אכלתי דומה בצהריים בבית, אבל מן הסתם גם כדי להראות שאני לא מרוצה מכל הסיטואציה) וסלט ירקות לא הכי טרי ולא הכי מתובל ולא הכי עשיר. אכלתי מהסלט.
ופתאום חמותי נזכרה והוציאה מהמקרר והגישה לי שקית אגוזי מלך ושקית אגוזי ברזיל. וזה מאוד יפה מצדה.
<היא לא אמורה לדעת שאכילת אגוזי מלך לבדם מעקצצת לי בלשון, ואולי לא מכירה את ההמלצות לאכול מספר מצומצם של אגוזי ברזיל ביום.>

היא לא אמורה לדעת שאכילת אגוזי מלך לבדם מעקצצת לי בלשון
הי גם לי. ניסית להשרות אותם קודם? כי נראה לי זה בגלל כל החומרים עליהם

ואולי לא מכירה את ההמלצות לאכול מספר מצומצם של אגוזי ברזיל ביום.>
גם לגבי ההנחיות האלו צילי כתבה, שצריך להקשיב לגוף ולא להנחיות כלליות, ומאז אני לא מגבילה את כמות האגוזים האלו, הם באמת הכי טעימים לי ואני אוכלת מהם בשפע.

מהשילוב של כל הדברים שהיא שמה בשולחן בהחלט עושה רושם שהיא ניסתה לחשוב על כל אחד מכם, או לחילופין שנשארו לה שאריות מכמה ימי בישול...

חייבץ לעדכן שא מא שלי התקשרה להגיד שראתה בדואר ערכת דפי עבודה ויצירה ועוד כל מיני לחנוכה, ואם אפשר לקנות זאת כמתנה במקום המטבעות, כי הבינה שלא התלהבתי.
איזה יופי, היא באמת חושבת

ועושה רושם שגם חמותך כן חושבת ומשתדלת בכל זאת , למרות כל השאר

דנדי
מה שלא יהיה שיהיה בטוב

גם טרום מחזור יש רגישות בשדיים?
בודאי
זה באמת בעיה כי התסמינים באמת דומים

ממתקים אחרים - וופלים, מרשמלו, גומי וכל מיניים שמקבלים במסגרות - אני מאשרת לאכול מייד איך שחוזרים הבייתה , שייגמר וזהו.
אבל אם מגיעים לפני ארוחת צהרים אז רק אחרי, ואז זה נדחה ונדחה לפעמים. ויושב לי בארון ומסתכל עלי.
חייבת לומר גם שכל הממתקים מהסוג הזה מגעילים אותי ביותר, פשוט כי מעולם לא אהבתי אותם גם לא בתור ילדה. שוקולדים לעומת זאת ועוגיות למינהן מושכים אותי הרבה יותר. ולכן אני גם מתייחסת כנראה שונה אל שני סוגי הממתקים האלה, ומעדיפה את הסוג השני, למרות שמה בעצם ההבדל הגדול?

אורי

יקרה, אני עונה פה על משהו שנכתב לך במקום אחר אבל כבר שכחתי איפה, ועל זה ביחד
נראה לי זה בגלל כל החומרים עליהם
מישהו כתב לך שעל הקליפה של האגוזים יש חומרים רעילים.

למיטב הבנתי הצנועה זה לא בדיוק ככה.
כשמציגים את זה ככה זה נשמע כמו ריסוס או משהו. זה לא. וזה לא רעיל.
זה הצמח שמתנגד לנבוט בלי שיש לו מספיק מים. אלו חומרים חזקים ששומרים עליו אבל ממש לא הייתי מגדירה אותם כרעילים (הם נמצאים בהמון המון מזונות פשוט במינונים נמוכים יותר אז את לא מרגישה).
אני אוכלת שקדים לא מושרים בקליפתם כבר שנים. כשזה נהיה לי לא נעים בפה אני עוצרת כי זו שאלה של ריכוז.
באמת כמו עם אגוזי הברזיל.

לא כדאי להישאב בקלות רבה מדי לרעיון של רעילות. סוכר לבן, למשל, רעיל בעיניי פי אלף מאשר ההגנות של האגוזים על עצמם, ורק לעתים נדירות את שומעת אנשים מגדירים אותו כך.
עדיף בהחלט להשרות, אבל אם לא יצא - לסמוך על חוש הטעם, בעיקר אם את טועמת בנפרד מדברים ממסכים אחרים.
בתאבון

תודה צילי.
מה שאני הבנתי לגבי האגוזים שקונים אותם כבר מקולפים, זה שהם מאוחסנים בתוך שקים במחסנים למשך זמן ארוך, ושם הם סופגים את חומרי ההדברה וחומרים נוספים שמרחפים שם באוויר.
אז הנחתי שזו הסיבה שמעקצץ לי לאכול אותם - נראה לי שאגוזי מלך ופקאן הם יותר רכים מברזיל ושקדים, ייתכן שהם סופגים יותר מהחומרים האלו , או שהחומרים האלו נדבקים אליהם יותר?
בגלל זה חשבתי שאם קונים אגוזים עם קליפה ומקלפים בבית, הבעיה הזו נמנעת.

רעיל בעיניי פי אלף מאשר ההגנות של האגוזים על עצמם, ורק לעתים נדירות את שומעת אנשים מגדירים אותו כך.
כל כך נכון.

צפירת הרגעה - לגמרי מחזור. ומדהים - נכון לעכשיו נטול כאבים.
נראה לי שהוא נוצר בשבוע הזה שחשבתי שאולי ההנקה מפריעה לה לאכול, אז הנקתי קצת פחות...

חייבץ לעדכן שא מא שלי התקשרה להגיד שראתה בדואר ערכת דפי עבודה ויצירה ועוד כל מיני לחנוכה, ואם אפשר לקנות זאת כמתנה במקום המטבעות, כי הבינה שלא התלהבתי.
איזה כיף

_למה בדיקת דם? אקנה סטיק כזה.
שכחתי כבר הכל..._
סטיק לא אמין לגמרי בהריון...

מגיבה קצר כי לא מצליחה להכנס ביישוב ביישוב הדעת..

תפילה_לאם

ניסית להשרות אותם קודם? כי נראה לי זה בגלל כל החומרים עליהם
העניין הוא שזה ספציפית לסוג האגוזים הזה.
אבל די מגעיל להשרות אותם, אם אני רוצה לאכול אותם כמות שהם. ואם הם משולבים בסלט או בשייק, אני לא מרגישה את התופעות האלה.

ועושה רושם שגם חמותך כן חושבת ומשתדלת בכל זאת , למרות כל השאר
ברור לי שההסתכלות שלי נצבעת בגוונים כהים, גם כשיש נקודות חיוביות, אבל חייבת להתקטנן ולהגיד, שלא מספיק שרק אני אאכל משהו מזין במשפחה הזאת!

צפירת הרגעה - לגמרי מחזור. ומדהים - נכון לעכשיו נטול כאבים.
שמחה בשבילך שלא עמדת בפני דילמה.

שבוע טוב!

שמחה בשבילך שלא עמדת בפני דילמה
לא הייתה שום דילמה. אם זה מה שהיה אז זה מה שהיה. ברוך השם שלא (אם מתאים לברך את השם בכזה דבר...).
מעניין אם המחזור הזה היה נטול כאבים רק כי הוא הראשון, או כי הגוף שלי כל כך נקי מזבל.
הפעם הקודמת היחידה שהיה לי מחזור נטול כאבים הייתה אחרי שבפעם אחת בנערותי הייתי אחרי חודש רק עם אוכל בריא בלי שטויות - ונדהמתי שהמחזור לא כאב. אבל כמובן שזה לא גרם לי להמשיך כך כל החיים...

תמיד חשדתי שהכאבים נגרמים ממה שאכלתי לאורך החודש...

וגם... שכחתי כבר כמה רעבה אני נעשית לפני המחזור, כמה אכלתי, באמת לא הבנתי מה עובר עלי.
מקווה מאוד שהעניין של הרגישות בשדיים לא יחזור לי עכשיו כל חודש.
כל כך כאב לי להניק.
עכשיו אני מעריכה מחדש כל הנקה לא מורגשת - פשוט תענוג!

אבל אם מגיעים לפני ארוחת צהרים אז רק אחרי
אני דווקא מעדיפה לפני, נדמה לי שהרעיון מכאן איפושהוא - שעדיף שהאוכל הרגיל ישטוף אח"כ מהשיניים את המתוק.

היום היינו אצל משפחה בערב והייתה עוגת שוקולד מטורפת לקינוח.
לקטן הבאתי שורת שוקולד.
הפיצקית בדיוק התלהבה מפיתה שנשכחה שם, ולשם שינוי שמחתי בפיתה הזו.
אני הבאתי את הגלידה הביתית שלי, הקטן דיווח לכולם שהיא עשויה רק מפירות אז היא גם בריאה מאוד...
כולם התלהבו, או אולי רק אמרו, לא משנה לי כל כך.

החלטתי שלכל ההזמנות שיש לנו בחנוכה אני אביא קינוחים -
יש איזו עוגה מקמח מלא ותמרים בלבד שהיא מאוד טעימה,
אביא את הגלידה המדוברת
ואביא סופגניות נטולות גלוטן - מקווה מאוד למצוא מתכון סביר לכאלו.

ככה לפחות אציג תחליף נורמלי לכל הדברים אחרים שמגישים.
ומי יודע אולי יעתיקו ממני מתכונים ולאט לאט יהיה שינוי גם אצל המארחים למינהם.

בכלל אנחנו בתקופה טובה בעניין הזה.
היום בארוחת שבת כולם אכלו ירקות רבים, ולחמניה אחת קטנה ואולי עוד פרוסה מהחלה בלבד נאכלו.
ובאוכל החם כבר כמה שבתות שאני מעזה לא להכין אורז לבן, וכולם מוצאים מה לאכול גם בלעדיו.

אני מעריצה אותך תפילה שאת מוצאת גם זמן לאפות!!!
אולי כשאגדל אצליח להחליף את החלה/לחמניה הקנויים במאפה בריא שלי שכולם יאהבו.

עוד שינוי קטן שהכנסתי - בשישי בבוקר בעלי אחראי על האוכל בבית ולבית הספר.
החיים הקלים - קונה מלא לחמניות ומעדנים, לחמניה ומעדן בבוקר ועוד לחמניה לבית הספר.

ביום שישי שעבר אמרתי לו שאין סיבה לשתי לחמניות שאין בהן כלום שעוזר לילדים לגדול, ללמוד וכו'.
אחת בשביל הכיף אני מבינה, אבל שהשנייה צריכה לקבל תחליף בצורת כריך מזין מלחם מלא. שישקיע בהם.
וביום שישי הזה הוא עשה את זה. הגדול התבאס, היה רגע של בדיחה על חשבוני, שהייתה תקלה וקמתי מוקדם וגיליתי... אבל פרט לכך זה עבר בנעימות.

תפילה_לאם

_יש איזו עוגה מקמח מלא ותמרים בלבד שהיא מאוד טעימה,
אביא את הגלידה המדוברת_
יאללה, מתכונים בבקשה!

אכלתי כדורי תמרים ממש טעימים, שגם הבן שלי אכל בתאבון וגם הקטנה (הגדולה כמובן לא הסכימה אפילו לנסות)
עם תמרים, קוואקר, קקאו. מגולגלים לכדורים
זהו בערך. אני חייבת לנסות
גם לי זה היה ממש טעים, ובהיותי חובבת גדולה של שוקולד אולי זה יכול לתת לי תחליף מסויים

הכנתי גם כדורי שוקולוד מקקאו, חמאה,קוואקר
אבל זה עם סוכר
אבל בלי קמח,אצלינו זה חשוב

גם אני אשמח למתכונים

בכלל אנחנו בתקופה טובה בעניין הזה.

יופי

תפילה האוכל שלך נשמע טעים שבא לי לטעום
איך הכנת גבינת קשיו?
(אני בכלל מגיבה בדף המתאים?)

יו, למה יצא ככה?
תקראו כל עמודה קודם ולא כשורות

תפילה_לאם

יו, למה יצא ככה?
כי כתבת מילים בודדות בכל שורה. (צ'יק צ'ק חושב שחיברת שיר.

)

תפילה האוכל שלך נשמע טעים שבא לי לטעום
תודה. הייתי מרוצה מאוד, ולא היה אכפת לי שבעלי למשל לא אהד את הסלק. היה לי כיף גם שהיה לי מגוון גדול לתת לקטנה ולא הייתי צריכה לחשוב: "אוי, בזה יש שמנת/ קמח".

גבינת קשיו
המתכון לא מדויק! נעזרתי בהנחיות של ידידה ו:
השריתי קשיו במים יותר משעתיים וסיננתי. (לפני כן נתתי לו כמה זפטות כדי להקל על הבלנדר הרגיל שלי.)
הוספתי מעט מיץ לימון ומים.
התחלתי לרסק ומדי פעם הוספתי עוד קצת מים כדי שהבלנדר לא יתלונן.
תיבלתי במלח ורוד.
ידידתי הציעה להוסיף גם שום גבישי ואני ויתרתי.
יצא מרקם סמיך ונחמד. היו עדיין מעט גושישים אבל לא רציתי לבלנדר יותר, כי אז הכול מתחמם ומקבל טעם מתכתי וזה לא הפריע לי. אפשר בוודאי להשהות קצת ולהמשיך בריסוק.
אחרי המתנה במקרר מסמיך אפילו יותר.
אני לא יודעת מה תפקיד מיץ הלימון - האם הוא רק לטעם או שעוזר גם בגיבון. בכל אופן, הרגשתי שהוא תרם.

_אבל אם מגיעים לפני ארוחת צהרים אז רק אחרי
אני דווקא מעדיפה לפני, נדמה לי שהרעיון מכאן איפושהוא - שעדיף שהאוכל הרגיל ישטוף אח"כ מהשיניים את המתוק._
יש הגיון גם מבחינת הקיבה, במקום להתסיס את האוכל הבריא שאכלתי בסוכרים (לכן פירות ומתוקים עדיף לפני ולא אחרי הסעודה...

)

מגניבה הגבינה מהקשיו. אולי אנסה אותה.
לצערי הם אוכלים כרגע רק קשיו קלוי (שאני קולה), והבנתי שזה לא הכי מוצלח שיש.

היום הצלחתי שכולם יאכלו ארוחת ערב בלי לחם.
הם לא היו מורעבים כי אכלנו פירות מאוחר יחסית.
חתכתי ירקות,
הכנתי סלט אבוקדו ומילאתי חצאי פלפלים באבוקדו.
חתכתי עגבניות ואת הביפנוכו שלהם הוספתי לטונה עם לימון ומלח.
מלאתי עוד פלפלים בטונה הזו, וגם את העגבניות.
הא וגם מקושקשת לגדול.
למרבה הפלא הגדולים מצאו את עצמם, אכלו בכיף ואפילו.... הודיעו ששבעו (בדר"כ אחרי שהם מנסים את כל הרעיונות המשונים שלי לארוחת ערב, הם אומרים בשקט - אמא? עכשיו אפשר כבר לחם?)
(חוץ מהקטן שלא מצא בדיוק מה לאכול ואחרי כל זה ביקש שאכין לו סלט עם טחינה. ואיך בדיוק אומרים לא לכזו בקשה?)

ויש עוד התפתחות כיפית - הקטנה אחרי שנה של הפסקה חזרה להסכים לישון במנשא!
עד עכשיו המנשא היה הכלי שלי לגרום לה לשים ראש ולישון סוף סוף, זה היה לישון או שאני לוקחת אותך למנשא...
והנה אתמול היא הסכימה בכיף ואכן נרדמה תוך רגע.
והיום כשאמרתי מיטה או מנשא היא ממש אמרה מנשא (כמעט), ושוב נרדמה בצ'יק.

איזה חסכון בזמן זה! איזה כיף שהיא נרדמת עלי ואנחנו מתחממות ביחד. תענוג.

וגם הרעיון שלכן של הקבב עובד מעולה טפו טפו. אני מכינה מלא קבבונים מתערובת של בקר טחון עם ירקות וביצים. אופה בתנור.
אנחנו קוראים לזה קבבי.
היא מנשנשת את זה תוך כדי הליכה אמנם, אבל היום אכלה 10 כאלה! (בגודל של הזרת שלה)
את הקבבי אגב היא דווקא לא אוהבת קפוא...
(זה מצחיק כשהיא אומרת לא קבבי - יו בבי, זה נשמע כמו יא בבי בערבית)

אני מרגישה לאחרונה שאני לא יעילה מספיק, ואז יוצא שאני צריכה לקפוץ לקניות בתדירות לא הגיונית, ושאני מבשלת כמעט כל יום.
אז התחלתי להכין לעצמי רשימה של מוצרים לקנייה, רשימה של מאכלים שאני מכינה ואני שואפת להגיע לתפריט שבועי מסודר של ארוחת צהריים וערב כל יום.
ככה גם גיליתי שיש לי מלא מתכונים שנראים מעולה שלא ניסיתי אפילו, כי אני כל הזמן חוזרת למוכר ולידוע ולמהיר כי אין לי זמן.
וככה אוכל לשלוח את הבעל לקניות - עם רשימה מסודרת ועם המותג הספציפי שאני מעוניינת בו.
מקווה שיצליח.

_הכנתי ליד זה גלידה ביתית -
הקפאתי בננות, אננס משומר ותמרים לחים. שמתי את כולם במעבד מזון._

זה המתכון של הגלידה, הוספתי גם חמאת קוקוס.

בדקתי איך מכינים סופגניה ללא גלוטן, וגיליתי שזה כל כך מסובך, וכל כך מזעזע כל מה ששמים שם, שהחלטתי שזה פשוט מיותר להתעסק עם זה.
בעלי יקנה כמה יחידות כאלו, נקפיא ונחמם כשנגיע למקום האירוע.
בכלל כל הקמחים האלו - קמח תמי וכו', הם רק עמילנים וסוכר.
אני דווקא התלהבתי ממש מקמח האורז המלא שהתחלתי להשתמש בו לכל מטרה (תודה אורי), לא לעוגות או משהו כי אני לא אופה, אבל כן ללביבות קציצות פשטידות - לא מורגש הבדל.

חבל שהתחלתי לחשוב על כאלו דברים רק אחרי שנהיה לי ילד צליאקי. הקמח נהיה כל כך מובן מאליו שלא עוצרים לחשוב אחרת.

התלהבתי ממש מקמח האורז המלא שהתחלתי להשתמש בו לכל מטרה (תודה אורי)

איזה יופי שזה עוזר לך, אני ממש במקרה מצאתי אותו כשחיפשתי קמח כוסמין
לי לא יוצאות קציצות נורמליות לאחרונה, מתפרקות או יוצאות בצקיות, מעצבן

אכלו בכיף ואפילו.... הודיעו ששבעו (בדר"כ אחרי שהם מנסים את כל הרעיונות המשונים שלי לארוחת ערב, הם אומרים בשקט - אמא? עכשיו אפשר כבר לחם?)
יה, יש לך חבורת בנים, אוטוטו הם יצטרכו המממממון אוכל כדי לשבוע (כך בעלי טוען לפחות, שזו תקופה שכ---ל הזמן רעבים) אין לי רעיונות,אצלי אוכלים מלא לחם (ולא לחם מלא), אבל צריך לחשוב על דברים משביעים אחרים, נוספים.

_הקפאתי בננות, אננס משומר ותמרים לחים. שמתי את כולם במעבד מזון.
זה המתכון של הגלידה, הוספתי גם חמאת קוקוס._
זהו?
וזה יצא טעים? ככה?
מעניין אם אצלי יסכימו לאכול דבר כזה

ניסיתי להכין קינוח מחלב קוקוס ושוקולד מריר, בעיניי זה יצא טעים כל כך, אבל כולם עשו פרצופים אצלי.

איזה אננס משומר? (אני לא כל כך אוהבת אננס האמת, אולי אחשוב על תחליף)
הקפאת את כל הפירות או רק את הבננות? זה לא כל כך ברור מהכתוב.

נהדר עם הקבבונים
יש לך מתכון גם לזה? או שאת שמה לפי הרגש?
לי היום היה מצחיק עם הבן (אפרוח רזה ביותר), בשביל שיאכל בשר ועוף אני מנסה לשים קטשופ על כל המאכלים וגם לשים בפיתה /לחמניה , והכי טוב זה אם הוא אוכל את זה בחוץ בדרך לאיזה מקום,כי לשבת ליד השולחן וממש לאכול משהו זה קשה לו (יש דברים הרבה יותר מעניינים בעולם,לא? מאיפה הגנים האלה-לא ממני). הכנתי לו לחמניה עם שניצל וקטשופ, והוא התעצבן ואמר שרוצה רק את הלחמניה ושהוא יוציא את השניצל, אמרתי לו ששמתי לו גם קטשופ,אז הוא הסתכל, ואז חשב שאם הוא יוציא את השניצל ישאר פחות קטשופ כי הוא ספוג בשניצל, אז הוא התחרט ואכל את הכל,כולל השניצל:-) . הילד הזה פשוט מצחיק אותי לפעמים.

חוץ מהקטן שלא מצא בדיוק מה לאכול ואחרי כל זה ביקש שאכין לו סלט עם טחינה. ואיך בדיוק אומרים לא לכזו בקשה?
לגמרי

הגבינה מהקשיו באמת נשמעת טוב. אבל לא נראה לי שאשקיע בזה. מה גם שקשיו זה דבר יקר,ממילא לא אכין כמויות מזה. וחוץ מזה שהוא כל כך טעים לי סתם כך,שאין לי בעיה לגמור אותו גם כך.
אבל אני חייבת לנסות את כדורי התמרים עם הקקאו, מדברת מדברת ולא עושה...

הקטנה אחרי שנה של הפסקה חזרה להסכים לישון במנשא!
איזה יופי. מתי היא הפסיקה? היא לא נרדמת כבר בהנקה?
זה כנראה תקופות, גם אצלי היא פחות נרדמת במנשא עכשו, יכולה מאוד להשתולל ולהתעצבן. לבעלי יותר הולך עם זה. אצלי זה יותר בהנקה (וזה מלחיץ אותי, כי אני מפחדת שמישהו אחר יצטרך להרדים אותה ולא יוכל כי היא רגילה להנקה. ומפחדת מהרגע, שאין לי מושג מתי יגיע, שאכניס למסגרת ולא יצליחו להרדים אותה ולהתמודד איתה בכלל)

תפילה_לאם

אבל אני חייבת לנסות את כדורי התמרים עם הקקאו, מדברת מדברת ולא עושה...
בפעם האחרונה שהכנתי קיצרתי תהליכים: הכנתי שני נקניקים ופרסתי לפרוסות במקום לגלגל כל כדור בנפרד.

נהניתי לקרוא את כל הפרוט.

אז התחלתי להכין לעצמי רשימה של מוצרים לקנייה, רשימה של מאכלים שאני מכינה ואני שואפת להגיע לתפריט שבועי מסודר של ארוחת צהריים וערב כל יום.
כן, ממש כדאי! אני משתדלת לחשוב מה אני רוצה להכין, לכתוב תפריט לשבת ולהוסיף לרשימת הסופר, שמתהווה בהדרגה לאורך השבוע (רואה שעומד להיגמר X וכותבת לקנות).

תפילה_לאם

אה, וראיתי שכתבת לג'יס על העוף על האורז, ובאמת הכנתי כזה כמה פעמים לאחרונה, ובפעם האחרונה שהכנתי לא היה לי די אורז בסמטי לבן, אז ערבבתי מלא ואף אחד לא ראה ולא הרגיש.
רק שעכשיו נגמר לי המלא ההוא וקניתי עגול, כי התחשק לי לנסות. צריך לבדוק אם זה יעבור...

מרתק לקרוא את השינויים שאתן עוברות, אני מנסה להכניס ירקות....
ומנסה....
אין לי מספיק עקביות כי אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה על הראש...
לזכור את הארוחת ערב של מרציפנה, (יש לי נטיה מוזרה כזו לשכוח... במיוחד אם חוזרים מבחוץ) לתת לה סידן באמבטיה (בריח של הבאדי הכתום "בטעם אפרסק", אבל הטעם הרבה יותר חלש. 100 % צמחי... עם חלק מה B, קצת D וקצת מינרלים כמו אשלגן וכו), לזכור בבוקר לשים כל מה שצריך בתיק, לזכור לבשל ארוחת צהריים, לזכור שיהיה הכל בבית...
אז עוד לזכור לאכול איתה ירק לפני ארוחת ערב? כי בלי שותפים היא לא אוכלת? קצת קשה... אין כל כך מתי כי היא מסוגלת להתיישב לארוחת ערב ב- 16:30...

מקווה להצליח ומתאמצת לספור לעצמי הצלחות

...
על יד אחת בחודש

תפילה_לאם

לזכור לבשל ארוחת צהריים

אז עוד לזכור לאכול איתה ירק לפני ארוחת ערב?

מציעה לך לשטוף את הירקות לערב כשאת מבשלת לצהריים. אם הם יחכו על השיש - הסיכוי שיגיעו לצלחת גדול יותר.

לי לא יוצאות קציצות נורמליות לאחרונה
גם לי הייתה תקופה כזו, והאפייה של הקציצות לפני ההכנסה שלהם לרוטב פתרה לי את הבעיה.
גאוני! במקום לטגן, יוצא טעים ממש גם בלי רוטב אח"כ

אבל צריך לחשוב על דברים משביעים אחרים, נוספים.
אני לא ממש צריכה לחשוב על דברים משביעים, כל עוד הם לידי, ואז הם יכולים לאכול משהו קטן כל שעה שעתיים.
במסגרות זה כבר סיפור אחר, הם כמעט בצום שם לאורך היום, אז מה הם אוכלים שם חייב להיות משביע.

_זהו?
וזה יצא טעים? ככה?_
כן, זה ביחס של אחד לאחד התמרים והאננס, פחות בננות, נגיד חצי (אנחנו פחות אוהבים בננות בגלידה) וכף חמאת קוקוס.
הגלידה הזו ה ר ב ה יותר טעימה עם מנגו... וגם יותר מתאימה לקיץ, אבל אוכלים אותה אצלי גם בחורף.
אין לי רעיון לפרי חורף שמתאים לה וגם לא מצאתי ברשת.
כולם אוהבים אותה, גם אלה שאוכלים רגיל ולא כל מיני דברים משונים.
צריך לחכות כמה דקות במעבד מזון, עד שנהיה מרקם של גלידה, ולפעמים צריך לעזור לה עם כף או סכין לזוז.
אני משאירה את פתח הדחיסה שלו פתוח ומחדירה בזהירות סכין ודוחפת יחד איתו את העיסה.
צריך כמובן לחכות כמה דקות לפני שמתחילים, שלא יהיה גוש קרח.

_נהדר עם הקבבונים
יש לך מתכון גם לזה? או שאת שמה לפי הרגש?_
אז ככה -
בקר טחון
ביחס של חצי מהכמות של הבקר אני מוסיפה ירקות טחונים או מרוסקים אם את לא רוצה שיראו אותם - גזר, בצל וקצת קישוא, הפעם הוספתי גם קצת כרובית ודלעת, הא וירק ירוק - מה שיש, חוביזה, פטרוזיליה, סלרי - גם אותם אני שמה עם הירקות במעבד מזון, לא יותר מידי שלא יצאו קציצות ירוקות.
אם מרסקים את הירקות אז צריך לסחוט את הנוזלים מהם.
מוסיפה גם כמה שיני שום כתושים
שתי ביצים (לכמות של 600 ג' בשר)
קמח אורז מלא/חומוס לפי העין
מל"פ
פפריקה
הבנים אוהבים שזה מאוד מתובל כי אז זה מזכיר להם קבב אמיתי, הקטנה פחות.

זהו. עושה אצבעות קטנות בגודל של זרת של ילד, ושמה בתנור על 200 בערך. טורבו מזרז את העניין.

ואכל את הכל,כולל השניצל
חשבתי מיליון פעמים אם לרשום את דעתי או לא, כי לא ביקשת דעה סתם סיפרת סיפור.
אם את רוצה דעה תגידי. אחרת אני שותקת.

מה גם שקשיו זה דבר יקר,ממילא לא אכין כמויות מזה
אוי, כמה זה יקר, ואנחנו מחסלים מזה כמויות!
העניין הוא שהקטן שלי אוכל קלוי, והמון, והגבינה הזו תהיה פתרון מגניב לאכילת הקשיו בלי לקלות אותו.
אנסה בהקדם.

מתי היא הפסיקה? היא לא נרדמת כבר בהנקה?
מזמן, מגיל חצי שנה בערך היא התחילה לצרוח כשמתי אותה במנשא, הייתה תקופה שעוד התעקשתי איתה, אבל בסוף וויתרתי. וישבתי לידה שעות במיטה עד שנרדמה.
המנשא היה קשור עלי, והוא הפך "למעין" איום - אם את לא שמה ראש אז נעבור למנשא. כלומר, אני לא אמרתי אותו כאיום, אלא בנעימות, בואי מתוקה אמא תרדים אותך על הידיים. בחיבוק בכיף.
והיא בשלה - לא וזהו. ושמה ראש רק לעצם הרעיון...
הרדמה בהנקה לפעמים עובדת לפעמים לו, תלוי ברמת המותשות שלה.
ולכן כל כך שמחתי שכשאחרי שנה של - לא, היא פתאום הושיטה לי ידיים ואמרה - מנשא - בשפה שלה, הייתי כל כך מופתעת, ומאז היא עולה למנשא בשמחה והולכת לישון עלי בכיף תוך שתי דקות.
go figure...

מלחיץ אותי, כי אני מפחדת שמישהו אחר יצטרך להרדים אותה ולא יוכל כי היא רגילה להנקה
זה באמת המצב אצלי, ביביסיטר אחת שהיא מכירה ממש טוב ניסתה להרדים אותה כמה פעמים בצהריים וזה ממש לא הלך. היא חיכתה לי עד שחזרתי.
בערב רק אבא מצליח אבל זה כולל בכי היסטרי של א מ א , א מ א. וכנראה שימוש באיומים מצידו שהוא ייקח לה משהו שהיא מחזיקה ביד וכאלה.
אתמול היה לנו משהו אחר הצהריים, והייתי חייבת לטוס חזרה הבייתה בערב כדי להרדים אותה, ולא יכולתי להישאר עם כולם ולהמשיך לבילוי ערב ומסעדה.
אבל המקרים האלו כל כך נדירים, והשוטף כל כך הרבה יותר קיים, שאני מעדיפה להקל על עצמי בשוטף, לא לפחד מלהרגיל אותה לדברים, לעשות מה שנוח ונעים וטוב לשתינו כל הזמן, וכשיש חריגות - אז לפעמים לפספס דברים.
זה הרי יעבור, מתישהו היא תגדל ותדרוש להפסיק לישון לידי, ולהפסיק לישון איתי בחדר ולעבור לבנים.
ואז מן הסתם גם לא נרדם בהנקה יותר.

שאכניס למסגרת ולא יצליחו להרדים אותה ולהתמודד איתה בכלל
הם מסתדרים עם כל הילדים בסוף, וגם הילדים יודעים בעצמם להסתדר אחרת עם אנשים אחרים.
זה עובד כמו קסם.
וחוץ מיזה שאם תכניסי אותה אחרי גיל שנתיים למסגרת אז לא חובה שהיא תישן בכלל.

הכנתי שני נקניקים ופרסתי לפרוסות במקום לגלגל כל כדור בנפרד
מגניב!!!

לכתוב תפריט לשבת ולהוסיף לרשימת הסופר
אני יודעת... בדרך חזרה ממך נחתה עלי התובנה שאני לא יעילה ,ולכן מבשלת כל יום כל הזמן ללא הפסקה ואין לי זמן לשום דבר אחר.
ואז חשבתי על הרעיון הזה.
היה שווה לבוא אליך.

אתמול בישלתי רוטב עגבניות -
בישלתי ירקות - שורש פטרוזיליה, דלעת, גזר וירק - חוביזה ופטרוזיליה - עם ממש מעט מים רק לאידוי.
ואז ריסקתי בבלנדר מוט.
טיגנתי בצל ושום, גיררתי פנימה כמה עגבניות בלי הקליפה, הוספתי קצת רסק, קצת סילאן, את הירקות המרוסקים ומל"פ, פפריקה ובזיליקום.
בישלתי עוד קצת שהכל יתערבב ויצא פצצות.
אכלו בכיף על הפסטה (מקמח תירס הפעם).

העניין הוא שכל הבישולים הבריאים האלה לוקחים ים זמן, פשוט ים.
השבוע בישלתי כמו מטורפת, כל הזמן, בגלל זה בקושי כתבתי כאן, ועכשיו יש לי הר של כלים מטבח מטונף, ועדיין עוד ים של לבשל.
לפחות יצא לי כמה מנות קפואות כדי ששבוע הבא, כשהם בחופש אוכל להיות איתם ולא לבשל עוד ועוד ועוד ועוד...

אוף נמחק לי מה שכתבתי, לא מבינה על מה לחצתי אפילו

אז אקצר

תודה על המתכונים

_ואכל את הכל,כולל השניצל
חשבתי מיליון פעמים אם לרשום את דעתי או לא, כי לא ביקשת דעה סתם סיפרת סיפור.
אם את רוצה דעה תגידי. אחרת אני שותקת._
תרשמי, גם ככה יש לי המון השגות על מה ואיך שהוא אוכל ומה שאני עושה בשביל זה.

העניין הוא שכל הבישולים הבריאים האלה לוקחים ים זמן, פשוט ים.
כן כן ממש!!
_שאכניס למסגרת ולא יצליחו להרדים אותה ולהתמודד איתה בכלל
הם מסתדרים עם כל הילדים בסוף, וגם הילדים יודעים בעצמם להסתדר אחרת עם אנשים אחרים.
זה עובד כמו קסם._
לא יודעת
למטפלת של הגדולים שלי לא הלך בכזו קלות. הם נרדמו בעגלה וגם זה בקושי, והיו בעיות. והקטנה הזו בעגלה ממש לא נרדמת,ולא רואה שום מטפלת שתשים אותה במנשא. ובגיל יותר גדול,הם היו צריכים מישהו שישב איתם. בגן של הגדולה כשהיתה קטנה היא פשוט נצמדה לילדה אחרת והחזיקה לה את היד (פשוט??), ובמסגרת המקסימה שהבן שלי היה, ישבה איתם מישהי להרדים (אבל אנחנו כבר לא גרים שם,כידוע)

תרשמי, גם ככה יש לי המון השגות על מה ואיך שהוא אוכל ומה שאני עושה בשביל זה
אני לא חושבת ששווה שיאכל פרוסת חזה אחת אם בשביל זה הוא אוכל -

קמח לבן
שמן מטוגן
סוכר וחומרים משמרים

את המאמצים שווה להשקיע בסוגים אחרים של אוכל -

אותו חזה עוף מבושל במרינדה בלי תוספות
חזה עוף הודו כנ"ל
ירקות/קטניות

וכו'

אני חושבת שאם חושפים ילד לקטשופ בכל ארוחה - זה גורם לטעם שלו להיות משועבד למתוק שלא טבעי, ואז טעמים טבעיים יותר לא מדברים אליו.

לא חייבת להגיב בכלל, סתם רשמתי איך אני רואה את זה, ואני לא איזו מומחית לתזונה או משהו.

ובגיל יותר גדול,הם היו צריכים מישהו שישב איתם
את יודעת מתי את מתכוונת לחזור לעבוד? כי אם לא בגיל הקטן, אז זה פשוט לא שווה את ההשקעה להרגיל אותה להרדמה אחרת.
גם במעון שאני מכירה - הכי לא פרטי, והכי לא מושקע שיש - מישהי יושבת ליד הילדים כשהם הולכים לישון ומלטפת/שרה, אז אולי זה יהיה לך גם במסגרת אחרת.

_אני לא חושבת ששווה שיאכל פרוסת חזה אחת אם בשביל זה הוא אוכל -
קמח לבן
שמן מטוגן
סוכר וחומרים משמרים_

העניין הוא שאת לחם הלבן והקטשופ הוא היה ממילא אוכל (ואם לא בדיוק לחם עם קטשופ אז היה לחם עם קוטג' או משהו אחר דומה), אז זה שהיה שם גם קצת שניצל,אפילו מטוגן, זה משהו בשבילו, קטן.

כל הרעיונות האחרים שרשמת הם נפלאים,אבל הילדים שלי לא מוכנים לאכול אותם.
לפעמים נדירות הם מוכנים לאכול עוף או קציצות. מרק עוף לפעמים הולך (רק כשהוא צח ויש שקדי מרק בפנים) ירקות אין על מה לדבר,אולי מלפפון טרי.
אז אני יכולה להציע ואני ממשיכה להציע עוד דברים, (הבן שלי למשל פתאום הסכים לאכול מרק כתום, התלהבתי, אבל זה מחזיק יום יומיים ועובר לו) אבל הבן שלי באמת יכול לצום ימים שלמים ולא לאכול, לא אכפת לו. והבת לא תצום היא פשוט תקח בעצמה המון פרוסות לחם (לבן, אין מצב ללחם אחר)

אני חושבת שאם חושפים ילד לקטשופ בכל ארוחה - זה גורם לטעם שלו להיות משועבד למתוק שלא טבעי, ואז טעמים טבעיים יותר לא מדברים אליו.
הילדים שלי כבר כל כך מקולקלים בטעם שלהם שלהרגיל מחדש זה סיפור רציני, אי אפשר לחתוך את זה מהחיים שלהם פתאום גם לו הייתי רוצה. (גם כשאני לא נתתי בבית פעם,אז הם אכלו בגן, בזמנו כשכן היו אוכלים צהריים בגן) , ואני ממש לא בשליטה על כל מה שהם אוכלים.

בקיצור, תודה על הרעיונות
אבל לא עובד אצלי כרגע
(הרבה מאוד זמן ניסיתי לאסור בבית קטשופ וקוטג' ועוד דברים, והתאווה אליהם רק גברה, וזה ממש לא גרם להם לאכול אוכל יותר בריא בבית)

את יודעת מתי את מתכוונת לחזור לעבוד?
הלוואי וידעתי, זו אחת הבעיות הגדולות שלי. שאין לי מושג מה אני עושה הלאה ולאן אני ממשיכה עם החיים שלי

אורי
גם הילדים שלי אכלו הכוווול עם קטשופ, לפני... נגיד שנה.
ההתנתקות ממנו הייתה מאוד הדרגתית.
אם זה מעניין אני יכולה לנסות להיזכר מה עשיתי ולשתף.
היום שמים קטשופ רק על פסטה/פתיתים אם לא הכנתי רוטב, או שהרוטב לא טעים.
לא חושבים עליו יותר, לוקח לו מלא זמן להיגמר, יכולים לעבור שבועות בלי שמישהו משתמש בו, בלי שאני אגיד מילה בנושא.

הכל הדרגתי.
פעם טיגנתי הרבה, כמה פעמים בשבוע. שניצלים גם.
אחכ עברתי להכין את האוכל בתנור, עדיין עם שמן אבל הרבה פחות כמובן.
אחכ עברתי להכין את האוכל בתנור בלי שמן בכלל, אלא עם מים.
שניצלים הפסקתי להכין מזמן, אני מבשלת חזה עוף כמה דקות במרינדה שהשריתי אותו של סויה סילאן ותבלינים, לפעמים גם ממרח חרדל.
הילדים מתים על זה.

כל זה היה ממש הדרגתי. לא היה שום שלב שבו אסרתי משהו שיש בבית אגב, היו פעמים ש"שכחתי" לקנות משהו להרבה זמן, עד ששכחו ממנו.

קורנפלקס לדוגמא, הגדול שלי שם לב לפני שבוע שלא אכלנו קורנפלקס כמעט שנה והתלונן על זה.
אז קניתי אחד, והבהרתי שזו לא ארוחה מבחינתי אלא ממתק, ואפשר לאכול את זה לפעמים אחרי הצהריים, אחרי הפירות. בדיוק כמו שאוכלים ממתקים אצלנו.
היום הם אכלו ממנו בהנאה רבה.

הגדול לא אהב את חלב האורז שאנחנו משתמשים בו לדברים כאלו, ותמיד רצה חלב רגיל.
לפני כמה זמן הם הוציאו אריזות אישיות עם קש, וקניתי לכולם, ההתלהבות הייתה גדולה וגם הגדול רצה.
היום הוא ביקש חלב רגיל לקורנפלקס, ו"לצערי" לא היה... אז הוא השתמש בחלב האורז, שהוא כבר התרגל אליו מהאריזה האישית... לא נשמעו תלונות.

אני זוכרת שכתבת לי שאת המשכת להכין אוכל מזין לצד אוכל פחות מזין ולאט לאט הם התנסו. זה מה שאני קצת מנסה לעשות.
גם אצלי עם הגדולה הכי קשה כי כאילו יש לה התנגדות עקרונית. עם הקטן זה באמת לרוב עניין של מה טעים לו ומתאים לתאבון שלו.
היום שניהם אכלו מרק כתום עם שמנת מתוקה (הנקיה ביותר שראיתי היא של טרה, של תנובה ממש נוראית), את הגדולה זה משך,הקטן בסוף פחות אהב את השילוב וביקש בלי.
הקטנה גם כן אהבה,בלי השמנת (אצלה עוד לא התקלקל חוש הטעם-אני משתדלת) עד הרגע שהתחשק לה לקחת את הכפית ולנסות בעצמה ונסתיימה הארוחה.
אני ממש מנסה לפעמים לתת להם אוכל חדש,או במיתוג חדש, לפעמים עובד ולפעמים נזנח כעבור יומיים.
ממשיכה לנסות,מתייאשת,וחוזר חלילה.
הקטע של לשכוח משהו לפעמים אני עושה,כשגם שאני יודעת שחסר אני לא רושמת ברשימה בכלל, ואז בעלי לא קונה. אבל יש דברים שלא כדאי לי לעשות ככה-שקדי מרק למשל, הם מוכנים לאכול מרק הודו עם ירקות אם יש בו שקדי מרק (לרוב בתור מרק צח,לפעמים מוכנים עוד משהו קטן,לפעמים אפילו הודו), אם לא יהיו שקדי מרק הם יוותרו על המרק (כבר קרה) ויאכלו לחם/פיתה/פסטה.
בקיצור, מנסה לא להתייאש, והתחלתי יותר להכניס צלחת פירות חתוכים בצהרים מונחת על השולחן. בסוף הם לוקחים גם אם מראש אומרים שלא רוצים. והחלטתי להשקיע בזה יותר מאשר בחימום אלף סוגי אוכל שבסוף לא יסכימו לאכול. (ואז גם אני לוקחת מהצלחת:-))

איזה כיף שהרעיון של תפילה הועיל.
התהליך הזה, של להעביר את הבית לתזונה בריאה, הוא מתיש, והרבה פעמים מתסכל.
אצלנו - אחרי יותר מ5 שנים של הדרגתיות - יש ממש הרגשה של תוצאות, אני אישית מרגישה יותר פעמים שההשקעה משתלמת מאשר שסתם השקעתי.
בטוחה ממש שבעוד כמה שנים זה יהיה כך גם אצלך!!!!!

תפילה_לאם

גם אני שמחתי לקרוא על צלחת פירות חתוכים בצהרים מונחת על השולחן.
כל הכבוד!

בטוחה ממש שבעוד כמה שנים זה יהיה כך גם אצלך!!!!!
כשאני מסתכלת אחורה ומשחזרת, אני רואה שתוך שנה ומשהו התחוללו פה לא מעט שינויים - בוודאי אצלי אבל גם בבית.
אמנם היה נחמד יותר אם השינוי היה גדול יותר ומהיר יותר, אבל כשאני רואה שבסופו של דבר הוא אכן מתרחש זה משמח.
אבל... לצערי, השינוי הוא בעצם תוצר של כפייה. כמובן שאני לא מכריחה אף אחד לאכול משהו שהוא לא אוהב, ואפשר אולי למנות על אצבעות כף יד אחת היפתחות למאכלים מזינים חדשים, אבל באופן כללי מה שקורה הוא בניגוד לרצון הילדות. (בקשר לבנים אפשר יותר לנסות ולשנות, ואלמלא הבנות והעדפותיהן התזונה של הבנים הייתה נראית אחרת.)
כשחגגנו השבוע מסיבות פיג'מה לכבוד התאומות, כמובן שהכיבוד היה מגשי פיצה קנויים (וצלחת ירקות זנוחה לידם), עוגה (ביתית מקמח כוסמין וחמאת עיזים) וחטיפים זבליים (אפשרתי לבחור שניים). ובבוקר שלמחרת הגשתי "שוגי" וחלב פרה.
ילדיי היו מאושרים. והערב שאלה הגדולה בזמן ארוחת הערב הסטנדרטית, מתי נאכל את הפיצה והקורנפלייקס שנשארו. (בכלל, הבוקר שאלה את בעלי אם תוכל להוסיף סוכר, כי הקורנפלייקס לא מספיק מתוק!

P-:

)
הם פשוט עורגים לזה כל הזמן. אי אפשר לחתוך את זה מהחיים שלהם פתאום גם לו הייתי רוצה. (גם כשאני לא נתתי בבית פעם,אז הם אכלו בגן, בזמנו כשכן היו אוכלים צהריים בגן) , ואני ממש לא בשליטה על כל מה שהם אוכלים. ונראה כאילו אין דרך אחרת חוץ מאשר הכפייה, וזה אומר שכשרק תהיה להם הזדמנות, הם יבחרו אחרת.

ועניין שמתקשר:
בעלי התחיל לשאול על העלות של המוצרים החדשים שאני קונה.
הסברתי שאמנם חלב עיזים, למשל, יקר בהרבה מחלב פרה, אבל אנחנו צורכים עכשיו ליטר עד שניים בשבוע, בשעה שבעבר יכולנו להגיע גם לשישה ליטרים בשבוע. אז הוא אמר שאנחנו יכולים לצרוך ליטר עד שניים של חלב פרה...

אני כנראה ממש לא הולכת להיות מוצלחת בכתיבת בלוג.
לא מוצאת זמן להגיב, למרות שמגיבה בראש כל השבוע...
אז מבטיחה תגובות בקרוב..

בנתיים רוצה לשתף.
אני מוצאת את עצמי ברת מזל שלבן שלי התגלה צליאק.
כי מאז המילה צליאק עולה בכל מיני מקומות, כך אני מגלה מה מכילים רכיבי המזון שאני קונה.

דוגמא מעצבנת במיוחד -
אני קונה באופן קבוע תבלינים בחנות משפחתית קטנה שבה, לטענת המוכר עד היום - הוא טוחן את התבלינים בעצמו.
יש לו מאחורי הראש 40 צנצנות בערך.
תמיד היה לי חלום שיהיו לי מלא צנצנות תבלינים, כמו בשלניות אמיתיות כאלו, ואני אבזוק לי להנאתי תבלין מכאן ומשם...
ולכן כל כך התלהבתי מהחנות הזו, בכל פעם שהייתי שם שאלתי אותו על איזה תבלין הוא ממליץ, וניסיתי לי כמה כאלו מעניינים.

בפעם האחרונה ניגשתי וביררתי אילו תבלינים הם ללא גלוטן, הייתי משוכנעת שהוא מייד ידווח לי שהוא טוחן את כולם ולכן הם בוודאות ללא גלוטן.
אך הוא התחיל להסס, והרים אחד, והניח, ואז שני וכו' ותוך כדי מלמל -
בזה בטח יש גם גלוטן... בזה יש משפר טעם...

משפר טעם? יענו מונסודיום? בתבלינים שאני קונה ממך??!!!??

כן, הוא אומר לי - בכל התבלינים שהם תערובות יש את זה, חכי אני אתקשר לברר אצל מי שמכין אותם.
ואכן בלא מעט מהתבלינים היה סיכוי לגלוטן ועוד תוספות למינהם.
אז יצאתי משם עם כמה תבליני בסיס רגילים, עם הרגשה חריפה שעבדו עלי ותהייה במה עובדים עלי עוד.

הא... אפילו בקארי הוא אמר שיש תוספות.

פחחח! בסוף קניתי בחנות טבע תבלינים שאני מקווה שמה שהם רושמים ברכיבים זה אכן מה שיש שם!

וגם -
בערב שבת, כששני האחים שלו אוכלים חלה ועוד חלה ועוד חלה... וקצת ירקות.
אז הוא אוכל סלט עם טחינה, וירקות חתוכים שהוא טובל פעם בטחינה ופעם בחומוס (שאנחנו קונים מחומוסיה, בלי חומרים משמרים).
ואני חושבת לי כמה שזה טוב לגוף להיות צליאקי.

_

הרמתי ידיים, קניתי לקטנה שלי את תוסף הויטמינים של החברה שמיצרת את הפלורויטל.
נמאס לי לדאוג כל הזמן מכך שהיא לא אוכלת כמעט כלום.
היינו בקטיף תותים - היא ראתה במשך שעה את כולנו זוללים תותים בהנאה רבה, היא לא הסכימה אפילו לקרב אחד לפה.
עכשיו רק נותר לי למצוא דרך שהסירופ הזה יגיע לפה שלה. (ככה סתם עם כפית זה לא עבד, וגם תוך כדי הסחת דעת לא, היא עשתה פרצוף של גועל (כמו זה שהיא עשתה לקלמניטה שהיא בטעות שמה בפה פעם אחת))

תוסף הויטמינים של החברה שמיצרת את הפלורויטל
דנדי, פרטי, נמקי והרחיבי!! למה לא את הפלורויטל עצמו? במה שונה התוסף שקנית?
אני התחלתי בדיוק לתת לקטנטונה את הפלורויטל, אחרי שהפסקתי עם הברזל (למען האמת בקושי התחלתי...) ובמשך כמה חודשים לא קיבלה כלום.
האמת, האיש לוחץ לחזור לברזל ה'רגיל' ואני די אובדת עצות מה הכי טוב בסיטואציה הזו.

תפילה_לאם

למרות שמגיבה בראש כל השבוע...
אייי, מכירה את זה.
איך יונת עדיין לא פיתחה את הגדג'ט שמאפשר לענות תוך כדי שאנחנו עוסקות בדברים אחרים????

אני מקווה שמה שהם רושמים ברכיבים זה אכן מה שיש שם!
זה ממש מבאס. למה אנחנו חייבות לחשוד? למה הם לא יכולים באמת להצהיר על כל מה שהם מכניסים?

נמאס לי לדאוג כל הזמן מכך שהיא לא אוכלת כמעט כלום.
בדיוק הוגה בנושא הזה בייחוד בקשר לאנסטסיה ולברתולומאוס. אולי ארחיב מאוחר יותר כאן או אצלי או בחיוניות או באיזה דף על תזונת ילדים...

קוראים לזה קינדרויטל.
למה? כי בדקתי לה ברזל, וזה לא חסר לה.
ייתכן שגם לא חסרים לה שום ויטמינים, אבל זה כנראה לא יזיק בהתחשב בעובדה שהיא לא כל כך אוכלת כלום.
בקינדרויטל יש דגש על כל הויטמינים ולא רק על הברזל. ככה הבנתי.

הקטן שלי שותה את הפלורויטל, והברזל שלו כן מתחיל לעלות.

איך יונת עדיין לא פיתחה את הגדג'ט שמאפשר לענות תוך כדי שאנחנו עוסקות בדברים אחרים????
אוי, אז באמת הייתי כל היום בבאופן!

תפילה_לאם

אוי, אז באמת הייתי כל היום בבאופן!
אבל זה העניין: אנחנו פה כל היום, רק שזה לא מוקלד...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_בערב שבת, כששני האחים שלו אוכלים חלה ועוד חלה ועוד חלה... וקצת ירקות.
אז הוא אוכל סלט עם טחינה, וירקות חתוכים שהוא טובל פעם בטחינה ופעם בחומוס (שאנחנו קונים מחומוסיה, בלי חומרים משמרים)._
היי דנד י, אפשר לשאול מה הוא עושה עם המוציא? (שואלת כי לחמים מוכנים ללא גלוטן נראים לי לא בריאים (מרשימת המרכיבים הם גם לא נראים לי לחם) ותוהה אם גם לכם ואם מצאתם פתרון)

תפילה_לאם

פלונית, עד שדנדי תענה - ראיתי פעם מאמר שפוטר חולי צליאק מחובת "המוציא" או כזית מצה בליל הסדר. אם מעניין אותך - אחפש.

אז יצאתי משם עם כמה תבליני בסיס רגילים, עם הרגשה חריפה שעבדו עלי ותהייה במה עובדים עלי עוד.
מרגיז!!
_אז הוא אוכל סלט עם טחינה, וירקות חתוכים שהוא טובל פעם בטחינה ופעם בחומוס (שאנחנו קונים מחומוסיה, בלי חומרים משמרים).
ואני חושבת לי כמה שזה טוב לגוף להיות צליאקי._
לא יודעת אם לשים פרצוף שמח או עצוב.

עכשיו רק נותר לי למצוא דרך שהסירופ הזה יגיע לפה שלה.
הו,זו באמת משימה לילד ש לא אכלן גדול

חלב עיזים, למשל, יקר בהרבה מחלב פרה, אבל אנחנו צורכים עכשיו ליטר עד שניים בשבוע, בשעה שבעבר יכולנו להגיע גם לשישה ליטרים בשבוע. אז הוא אמר שאנחנו יכולים לצרוך ליטר עד שניים של חלב פרה...
אוף
גם אותי מתסכל המחירים של הדברים (קמח כוסמין זה נוראא יקר, בודאי שפסטה שעשויה ממנו ומוצרים נוספים גם). ואצלינו ממילא כבר קודם לא אכלנו מוצרים אינסטנט כמו שניצלים קפואים, מלוואח וכדו', אז זה לא שהורדנו ג'אנק ובזכות זה אנחנו מוציאים פחות כסף. (כמו הטענה הנשמעת לפעמים שזה יוצא יותר זול בסוף)

היי דנד י, אפשר לשאול מה הוא עושה עם המוציא? (שואלת כי לחמים מוכנים ללא גלוטן נראים לי לא בריאים (מרשימת המרכיבים הם גם לא נראים לי לחם) ותוהה אם גם לכם ואם מצאתם פתרון)
סליחה, שכחתי לענות.
לא עשינו מזה עניין, כנראה אנחנו לא הכי מקפידים. גם לפני שקראתי את ההלכה ששלחה לי תפילה.
אני כבר מזמן לא אוכלת לחם בשבת, רק נוטלת ידיים, מברכת, כי אני קובעת סעודה, וזהו.
וזה כי אני לא רוצה לחם לבן, ולא מרגישה צורך להוציא לחם משלי כשיש כל כך הרבה מה לאכול - סלטים, אוכל טעים וכו'.
הקטן אחרי האבחון הצטרף גם, נוטל ידיים מברך וזהו.
לא רוצה בכלל להכניס הבייתה את הלחם בלי הגלוטן - זה ממש לחם שעשוי בעיקר מסוכר.

הו,זו באמת משימה לילד ש לא אכלן גדול
הצלחתי, היא לא מתלהבת מהעניין, רואה את הכפית ובורחת... אבל אני מתעקשת איתה, הקטן טעם ודיווח שזה לא מגעיל. אז אני יודעת שזה לא נורא, סתם לא בא לה.
ומצחיק - אחרי כמה ימים כאלו היא התחילה יותר לאכול, לא יודעת אם זה קשור, בכל מקרה ביום שהיא אוכלת קצת יותר אני לא מתעקשת איתה.

רציתי לשתף בשני משפטים מדליקים שהילדים שלי אמרו -
הקטן יצא עם סבתא והאחים לבילוי, שבסופו הם נכנסו לקונדיטוריה, אמא שלי ארגנה מבעוד מועד קופסת עוגיות ללא גלוטן בשבילו.
הוא אכל בהנאה ואז אמר שהוא רעב, היא הציעה לו עוד משהו והוא אמר לה - לא סבתא, אני רעב לאוכל בריא שמכינים בבית!

והגדול -
נסענו וראינו שדה של חוביזות, כמה חוביזות אמרתי, איכס הוא אמר, ואז עצר והוסיף - אלא אם כן זה בלביבות בתנור שאת מכינה, אז זה יאמי...

רושמת כאן את המתכון של הלביבות שהצליח לי, כולם אכלו -

צרור חוביזות
צרור עלי תרד
חופן פטרוזיליה
כולם חלוטים במים רותחים וסחוטים

הוספתי חופן מכל סוג קמח - תירס, אורז מלא וחומוס
3 ביצים
בצל
תפו"א אחד על קליפתו אחרי שאפיתי אותו במיקרוגל.
מלח.

שמתי הכל במיקסר, שימנתי נייר אפייה עם שמן קוקוס והכנסתי לתנור ב180 בטורבו.
כמה דקות כל צד.
יצא ממש טעים.

תפילה_לאם

מברכת, כי אני קובעת סעודה
וואלה! מעניין.

לא סבתא, אני רעב לאוכל בריא שמכינים בבית!

אלא אם כן זה בלביבות בתנור שאת מכינה, אז זה יאמי...

איזו נחתתתתתתת! כן, המזין יכול להיות טעים.
היה לי בעבר איזה רושם, שאוכל חיוני לא מצריך הרבה טרחה. הרושם לא נוצר מהתנסות. בהתנסות הרגשתי שזה כן מטריח ולוקח זמן, תשומת לב. מהקריאה באתר זה הצטייר לפעמים כאילו אין בכך טרחה, וחשבתי שאולי זה רק בגלל חוסר המיומנות שלי.
עכשיו כבר הבנתי: אוכל חיוני מצריך שטיפה, קילוף, חיתוך ובדרך כלל גם הרבה יותר מזה.
וכיף שהילדים מעריכים את התוצאות!

אמנם היה נחמד יותר אם השינוי היה גדול יותר ומהיר יותר
צריך גם לקחת בחשבון שהילדים כל הזמן משתנים, כך שגם אם הם נמצאים לפתע בתקופה שבה הם מסכימים לאכול יותר ירקות לדוגמא, אחרי תקופת מה זה עלול שוב להצטמצם.

אבל באופן כללי מה שקורה הוא בניגוד לרצון הילדות
גם אצלי, ברור, לגמרי בכפייה.
לא מאמינה שאפשר להנחיל משהו לילדים בלי שזה יהיה באופן כלשהו כפייתי.
אפילו ענייני דת -
הרי בכל בוקר הקטן מבקש לאכול לפני שהוא נוטל ידיים
הם כולם היו שמחים לאכול חלבי בלי להמתין כל כך הרבה זמן אחרי הבשר
האמצעי היה ממש שמח לצייר בשבת

ואני כופה עליהם לנהוג אחרת.
אחרי שנים של כפייה כזו, שהם גדלו לתוכה, הם התרגלו והרטינות הולכות ופוחתות.

גם בעניני הגיינה -
אני כופה עליהם מקלחת מידי פעם (למי מתחשק בקור הזה להתפשט בכלל?
כופה עליהם לצחצח שיניים בצורה יסודית מידי ערב

גם בענייני ניהול היום -
אני כופה עליהם לקום בזמן
כופה עליהם לגשת לאכול (נוח לי שכולם גומרים ביחד)
כופה עליהם ללכת לישון.

לא רואה הבדל בין כל הכפיות האלו לבין האוכל שהם אוכלים.

איזה חמודים הילדים שלך:-)
מעניין לקרוא מה שאת כותבת על הכפיה. אולי קשה עם זה בגלל הפחד שכשזה בא מכפיה בנושא כל כך טעון כמו מזון-מה שמעורבב כל כך רגשית להרבה מאיתנו- אז זה מלחיץ להעביר הלאה את התסבוכים,ואכילת יתר,ומזון במקום אהבה/דברים אחרים. אולי לכן יש התנגדות כזו לכפיה.
אבל האמת שגם אני כופה, ולא טוב לי עם זה בכל אחד מהתחומים שהזכרת. ולא רק בגלל אידיאולוגיה אלא בגלל שאני לא עושה את זה טוב כנראה.

דנדי
שאלתי בדף אחר ואיכשהו נשמט מהרצף
מה הילדים שלך אוכלים ושותים בבוקר? ומה לוקחים למסגרות?

אז הוא אמר שאנחנו יכולים לצרוך ליטר עד שניים של חלב פרה...
נושא רגיש.
באמת כשהייתי אצלך נהניתי לראות איך כל המוצרים היקרים והבריאים - לדוגמא המלח הורוד - מוצגים בגאווה לראווה. וחשבתי שאולי משהו לא בסדר אצלנו.
אני יודעת שאין מצב שבעלי יסכים לקנות חלק מהמוצרים שאני קונה, אם היה יודע מה המחיר שלהם.
כדי לא להיכנס בכלל לדיונים כאלו אני מורידה את כל מדבקות המחיר ברגע שאני מגיעה הבייתה מחנות הטבע, וגם מקפידה שכל הדברים שקניתי יהיו כבר מאוכסנים בתוך הארונות בתוך קופסאות ייעודיות, כך שגם השקית של המוצר כבר לא באזור.
אין לו מושג שאנחנו כבר די מזמן משתמשים רק בשמנים שעולים 40 ₪ לבקבוק, לכל מטרה כמעט
שהמלח העיקרי שנמצא כאן בשימוש הוא מלח שעולה 20 ₪ לשקית ולא 4 ₪
או שהפסטות שלנו עולות 17 ₪ ולא 4 ב10
שרסק העגבניות אורגני וכו'.

הדבר היחיד שהוא מכיר זה את הסכום החודשי שאני משאירה בחנות.
אני מסבירה שאני קונה משם גם שקדים ואגוזים וגם קטניות, כי המחירים שם יותר זולים והמוצרים יותר טובים.
אז מבחינתי זה כמו קנייה בסופר, ובסופר אני קונה כבר קניות מאוד מצומצמות.

אבל תכלס, אני בטוחה שהוא מבין שאנחנו מוצאים הרבה יותר על מזון ממה שהיינו מוציאים אם לא הייתי מגדלת את הילדים בקטע בריא, אבל ברור לו שהנושא הזה מאוד חשוב לי, ושאין כל כך על מה לדבר כאן.

וכיף שהילדים מעריכים את התוצאות!
ממש כיף, לפעמים זה מצחיק אותי שזה כל כך כיף לי.

איזה חמודים הילדים שלך
קודם כל הם באמת חמודים, אבל קחי בחשבון שהמשפטים האלו נאמרו אחרי המון משפטים אחרים, די מבאסים.

אבל האמת שגם אני כופה, ולא טוב לי עם זה בכל אחד מהתחומים שהזכרת. ולא רק בגלל אידיאולוגיה אלא בגלל שאני לא עושה את זה טוב כנראה.
מה שעוזר בנושא הזה זה לפתח הרגלים, ברגע שמשהו נהיה הרגל אז הוא כבר לא נעשה בכפיה מוחשית אלא מוסווית, העניין הוא כמה קשה לפתח הרגל חדש, דורש המון התמדה והתעקשות מצדנו.
לדוגמא - אם אני הייתי מתמידה עם הקטן לגשת כל בוקר דבר ראשון לברז ולשטוף פנים ולצחצח שיניים - הוא היה עושה את זה היום בלי למצמץ. אבל לא עשיתי את זה ואני גם לא עושה את זה עם הקטנה.

ומה שעדיין לא הרגל - אז השיטה המומלצת היא לגשת אל הילד פיזית, להפסיק את מה שאת עושה, ליצור איתו קשר עין, להצחיק/לדגדג/לחבק/להתעניין או כל דבר שיחבר אותו אליך לרגע - ואז להגיד מה את רוצה שיקרה.
עוד משהו שדורש המון השקעה והתמדה.

ואני? תמיד הייתי חזקה בתיאוריה...

וגם - יש כל מיני אמהות עם כל מיני כפיות.
לדוגמא - יש לי חברה עם בן בגיל של הבת שלי, היא פריקית של נקיון וכל יום עדיף פעמיים ביום עושה לו אמבטיה קומפלט, לעומת זאת אין לה שום בעיה לתת לו עוגת גבינה לארוחת בוקר, במבה לעיתים קרובות, גלידות, שוקולד וכו'.
אני לעומת זורמת עם שלי לגמרי בענייני אמבטיות, רק מתי שהיא רוצה או אם היא הזיעה / התלכלכה באופן מיוחד.
ואם אהיה במקום שמגישים ממתק או עוגה אני אקח אותה משם.

מה הילדים שלך אוכלים ושותים בבוקר? ומה לוקחים למסגרות?
שותים - כלום/מים, אם יש לי זמן וממש קר אז שוקו - קקאו אורגני, חצי כוס מים, חצי כוס חלב שקדים ואורז עם דבש
אוכלים - צלחת פירות עם תמרים ממולאים בשקדים
למסגרות - כריך עם ירק/פרי ליד, והקטן אגוזי קשיו קלויים עם עוד שקדים ותמרים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ראיתי פעם מאמר שפוטר חולי צליאק מחובת "המוציא" או כזית מצה בליל הסדר. אם מעניין אותך - אחפש.

_לא עשינו מזה עניין, כנראה אנחנו לא הכי מקפידים. גם לפני שקראתי את ההלכה ששלחה לי תפילה.
אני כבר מזמן לא אוכלת לחם בשבת, רק נוטלת ידיים, מברכת, כי אני קובעת סעודה, וזהו.
וזה כי אני לא רוצה לחם לבן, ולא מרגישה צורך להוציא לחם משלי כשיש כל כך הרבה מה לאכול - סלטים, אוכל טעים וכו'.
הקטן אחרי האבחון הצטרף גם, נוטל ידיים מברך וזהו.
לא רוצה בכלל להכניס הבייתה את הלחם בלי הגלוטן - זה ממש לחם שעשוי בעיקר מסוכר._

תודה לשתיכן

אין צורך לחפש את המאמר.

_מברכת, כי אני קובעת סעודה
וואלה! מעניין_
יש איזו הלכה כזו שגם כשלא אוכלים לחם אבל כן אוכלים דגן אחר, נגיד אורז וקובעים עליו סעודה צריך ליטול ידיים.
ברור שאנחנו לא עושים את זה בשוטף. כנראה שבעלי העלה את הרעיון כדי שהקטן לא ירגיש שונה לגמרי מכולם.

תודות לאורי...
הכנתי שוב פשטידה למוצ"ש, וכולם אכלו בכיף, לא נשאר פירור!
4 פרחי כרובית מבושלים טחונים ביחד עם בצל, רבע כרשה, קצת חוביזה תרד ופטרוזיליה. הייתי צריכה לסחוט את זה המון אבל אח"כ השתמשתי במים שנסחטו לבישול פסטה.
2 גזרים מגוררים
חצי דלורית מגוררת
גם אותם סחטתי
4 ביצים
תערובת קמחים כמו בלביבות
קצת שמן קוקוס.

יצא יאמי!

והקטן...
הכינו בגן שלו מילקשייק.
אז הוא סיפר לי - הכנו משהו כאילו בריא אבל בעצם יש בו חלב וסוכר אז לא בריא בכלל.

הפיצקית למדה שכששואלים מה השעה מקבלים מייד תשובה, והיא מאוד אוהבת לקבל תשובות.
אתמול בערב היא שאלה את אבא מה השעה (מה אאאה) והוא אמר - שמונה.
היום בבוקר היא שוב שאלה אותי, היה לי ברור שהיא ציפתה לשמוע שמונה, אבל עניתי את השעה האמיתית
היא שאלה שוב כמה פעמים, ובסוף שאלה שמונה? (אונה?).
אני חולה על הגיל הזה!

מבאסים אותי נורא השיעולים, שני הקטנים משתעלים כאן ללא הפוגה, וגם מנוזלים.
כל תרופות הסבתא ההומיאופתיות ומה שלא יותר מידי מציק בשימוש אינסופי,
יאללה שיעבור להם כבר!

ואגב - היא מוציאה את שתי השיניים האחרונות שלה! שני הניבים - בגלל זה הנזלת הנוכחית.

בכלל פיתחתי תיאוריה -
הרבה פעמים כתינוקות כששן חדשה בוקעת, הם חוטפים וירוס/חום, נכון?
אז חשבתי שזה אולי כדי לטשטש את הכאב של השן.
היא הייתה כל כך מנוזלת ומשתעלת שבכלל לא שמתי לב שהשן יוצאת, עד שחברה שלי שאלה אותי בטלפון - אולי היא מוציאה שיניים?
כאילו דא? ילדה רביעית! מתי אני אקלוט!

הבאסה היא שיש לה גם פצעים קטנים ומעצבנים בלשון.
מקווה שמחר יהיה יום יותר נחמד לכולנו. רק בריאות!

תפילה_לאם

אני חולה על הגיל הזה!
מהממת!

ואגב - היא מוציאה את שתי השיניים האחרונות שלה!
לשלי בקעו עכשיו שתי החותכות העליונות.

כאילו דא? ילדה רביעית! מתי אני אקלוט!
D-:

הבאסה היא שיש לה גם פצעים קטנים ומעצבנים בלשון.
לי עזר פעם יוגורט עיזים שאכלתי לאט והשהיתי בכוונה על המקומות הרגישים בלשון.

שבוע טוב!

היא שאלה שוב כמה פעמים, ובסוף שאלה שמונה? (אונה?).

מותק

כאילו דא? ילדה רביעית! מתי אני אקלוט!
נכון, גם אצלי ככה:-)

תודות לאורי...
אבל מה תודות לי?

אבל מה תודות לי?
על המתכון הבסיסי לפשטידה, תמיד היה נראה לי שפשטידות זה לא לילדים, והנה מסתבר שזה בהחלט כן.

איזה מזל שהיא עדיין יונקת, סיימה היום יום שלישי עם כלום כלום כלום בפה, בקושי מים.
ברור לי שהלשון מאוד מפריעה לה.
אפילו לינוק בקושי מצליחה, אבל על זה היא לא מוותרת, לוקחת שלוק, מפסיקה, עוד אחד מפסיקה.
אם היא לא הייתה יונקת היא הייתה מתייבשת, או שהייתי צריכה להתחיל להתעסק עם מים ממותקים ומזרקים וכאלה.
הגענו היום לעז כדי לקבל חלב, מקווה שיעזור.
גיל שנה ושמונה ופעם ראשונה שהיא שותה חלב... מכוס ולא מציצי!

תפילה_לאם

אפילו לינוק בקושי מצליחה, אבל על זה היא לא מוותרת, לוקחת שלוק, מפסיקה, עוד אחד מפסיקה.
כשהקטן שלי היה בערך בגיל הזה, נדבק ב"מחלת הפה" (בלי הטלפיים...). אפילו לינוק הוא לא הצליח, וזה היה נראה לי כה איום ונורא: הרי כשהקטנים חולים, אנחנו רגועות שלפחות הם יונקים, כך שהמאכל הכי בריא כן נכנס.
מקווה שיעזור!!! בסוף זה עובר בכל מקרה.
אצלי הוא עם דלקת עיניים מהיום. הערב טפטפתי לו חלב אם פעמיים, אבל נראה לי שלא יהיה מנוס מביקור אצל רופאת הילדים מחר ומרשם לסינטומיצין או משהו כזה.

אוף! שיהיה בריא...

אוף! שיהיה בריא...

כדי לא להיכנס בכלל לדיונים כאלו אני מורידה את כל מדבקות המחיר ברגע שאני מגיעה הבייתה מחנות הטבע,
באמת נושא רגיש
דוקא בעלי לא כל כך מתווכח על כאלה דברים כי הוא עצמו יכול להוציא כסף על דברים שלו (שבעיניי מיותרים כמובן). הוא יכול להעיר ולהתפלא כמובן. אבל עדיין קשה לי שהמחירים של מה שאני קונה עולים כלפי מעלה יותר ויותר, ממש לא רק מולו ואני עוד לא ברמה שהשמן היחיד והמלח היחיד והפסטה היחידה שמשתמשים הם יקרים פי 5. רק דברים קטנים מהצד פה ושם. האמת שבגלל שהקטנה אלרגית אז אני מרשה לעצמי יותר, אבל צריכה תמיד לעמוד עם האצבע על הדופק עם הסכומים, כי פתאום זה יכול לקפוץ באמת בסוף החודש.

מה שעדיין לא הרגל - אז השיטה המומלצת היא לגשת אל הילד פיזית, להפסיק את מה שאת עושה, ליצור איתו קשר עין, להצחיק/לדגדג/לחבק/להתעניין או כל דבר שיחבר אותו אליך לרגע - ואז להגיד מה את רוצה שיקרה.
צריכה להזכיר את זה לעצמי (וגם לומר לבעלי) כי איכשהו אנחנו כל כך חזקים במילים שברור לנו שמה שנאמר חייב לעבור לעשייה,וזה ממש לא ככה.

גם - יש כל מיני אמהות עם כל מיני כפיות.
כל כך נכון

אוכלים - צלחת פירות עם תמרים ממולאים בשקדים
יפה. אולי תמרים ילך אצלי על הבוקר, שווה לנסות אולי יגרה אותם כן להכניס משהו לפה. שקדים אין סיכוי..
הקטן יוצא שבע מהארוחה שלו?

על המתכון הבסיסי לפשטידה,
אה, מעולה שעזר לך. באמת מזמן לא הכנתי, ודוקא שני הקטנים אהבו, שווה להכין שוב.

רפואה שלימה לקטנה. מסכנונת

תפילה_לאם

_אוכלים - צלחת פירות עם תמרים ממולאים בשקדים
יפה. אולי תמרים ילך אצלי על הבוקר, שווה לנסות_
לפני כמה שבועות כשנסענו לבקר את סבתא שלי חששתי שהקטן יירדם באוטו (מה שנדמה לי שבאמת קרה בסופו של דבר...). (אולי זה היה כשנסענו לאורתודנטית? לא משנה.)
לפני שנים - אבוי לאוזניים שכך שומעות - נהגתי לשמור באוטו שקית סוכריות למקרים כאלה. הפעם הצטיידתי בתמרים. תוך כדי נהיגה גלענתי אותם והטמנתי בהם שקדים. העברתי אחורה לבנים ואמרתי להם: "בתוך התמר - יש אוצר". והם נהנו לגלות ולאכול!

הקטן יוצא שבע מהארוחה שלו?
הארוחה של הגן? כן, שולחת לו מלא קשיו, מקווה שזה בסדר. לפעמים מסכים לאכול גם תפוח שחתכתי לו בבית יחד עם זה, כי הסברתי לו שאנחנו קולים את הקשיו, ואני לא רוצה שיאכל הרבה ממשהו קלוי כל יום. (אני משגעת אותו... מסכן כזה)
אז הוא סיפר לי - הכנו משהו כאילו בריא אבל בעצם יש בו חלב וסוכר אז לא בריא בכלל...

צריכה להזכיר את זה לעצמי (וגם לומר לבעלי)
לבעלי אני לא מתערבת, נותנת לו להתווכח איתם ואם יש פצועים הולכת לנחם אח"כ ולנגב את הדמעות.
ולעצמי אני צריכה להזכיר יום יום יום יום יום... כל פעם מחדש שוכחת ומתפלאת מחדש איך הם לא עשו את מה שאמרתי, מתחילה להתעצבן... ואז נזכרת.

"בתוך התמר - יש אוצר".
גם על הדברים האלו את צריכה להוציא ספר! אין עליך!

היום ממש התרגשתי,
מכרה שלי, ששמה את הילד שלה במעון, הוציאה אותו עכשיו בן שנתיים ועזבה את העבודה ונשארת איתו בבית אחרי שיחה איתי, פשוט שכנעתי אותה כמה שמעון זה מיותר בגיל הזה, היא חשבה שזה חובה לשים במסגרת כדי ללמוד ולהעסיק וכו'.
היום היא באה להגיד לי תודה על השיחה שעשיתי איתה אז ואיך היא השפיעה עליה.

המצב ממש השתפר היום, אחרי השפריץ של אתמול אולי? או שסתם, אין לדעת.
עכשיו אפילו הסכימה לאכול קצת עוף ופסטת אורז. קודם איזה חתיכת תפוח קטנה. ממש אושר!

שקדים אין סיכוי
שקדים זה ממש טעים לילדים, אם את תאכלי אותם כל הזמן, אולי גם הם יכנסו לעניין.
הילדים שלי דווקא לא משתכנעים על אגוזי מלך, לא אוהבים אותם.

איך הולך עם דלקת העיניים?

וגם..
בשבוע האחרון הבית שלנו על גלגלים, אז אין לי כל כך אפשרות לבשל בצורה רצינית.
ופתאום יש לי הרבה זמן להיות עם הילדים, להקריא סיפור, לצחוק עם הקטנה.
מצד שני כל כך מפריע לי ששבוע לא אכלו ירקות מבושלים (אני מפגיזה בירקות חתוכים במקום - 3 פעמים ביום בערך...), לא אכלו קטניות.
לא מצליחה כל כך למצוא את שביל הזהב.
אולי אחליט שכמה ימים בשבוע יהיו מושקעים באוכל וכמה יהיו מושקעים באמא?

תפילה_לאם

היום היא באה להגיד לי תודה על השיחה שעשיתי איתה אז ואיך היא השפיעה עליה.
וואו! באמת משמח ומרגש!

ממש אושר!
יופי, יופי! רפואה שלמה!

איך הולך עם דלקת העיניים?
קיבלנו סינטומיצין...

מפריע לי ששבוע לא אכלו ירקות מבושלים
אפשר במיקרו, את יודעת? מעשי?

אולי אחליט שכמה ימים בשבוע יהיו מושקעים באוכל וכמה יהיו מושקעים באמא?
אמרת לי פעם שילדייך לא אוהבים לבשל אתך. אולי שווה לנסות מדי פעם. אולי יהיו מלאכות מסוימות שכן יאהבו? מאכלים מסוימים?
נדמה לי שהכנתם יחד את הפיתות מהמתכון שנתתי בדף שלי בשנה שעברה (או קודם?). אפשר שבזמן שהם מתקשקשים עם הבצק (ותוספות) את מכינה משהו נוסף לאותה הארוחה או לארוחה אחרת.

קיבלנו סינטומיצין...
באמת מבאס. מצד שני מזל שיש כאלה פתרונות יעילים.

אפשר במיקרו, את יודעת? מעשי?
באמת? לא ידעתי, מה עושים?

אולי שווה לנסות מדי פעם. אולי יהיו מלאכות מסוימות שכן יאהבו? מאכלים מסוימים?
אני מנסה בכל פעם, בכל מיני צורות שאלה שונות.
לפעמים, ממש נדיר שהאמצעי מוכן לבוא לשנייה לעשות משהו קטן, וזה כל כך כיף לי.
רוב הזמן הם לא מתקרבים למטבח בכלל. צריכה אולי באמת לחשוב יותר על איך לשתף אותם גם בבישול, בלי שזה יראה להם כמו משימות.

ולגבי הבצק - אני כבר לא אופה יותר כלום. חוסך מלא זמן... למרות שהם באמת נהנים להתעסק עם זה.
אולי אנסה גם את זה באיזו ארוחת ערב.
העניין הוא שעד שאני מתעסקת עם כל הבלאגן של אפייה בלי ועם גלוטן וכו' -הם אומרים לי - לא בא לי. וזה תוקע אותי עם כל העבודה בלי סיבה אמיתית.

אחד הדברים שמפריעים לבעלי זה מלח בריא - הוא טוען שזה מלח בלי מלח. (וזה בלי שהוא יודע מה המחיר שלו).
אז כדי לדלג על המשוכה הזו אני ממהרת להעביר את המלח הבריא לצנצנת רגילה ולהעלים את האריזה שלו.
עד כדי כך חנות הטבע מוסתרת כאן...

תפילה_לאם

באמת? לא ידעתי, מה עושים?
חתכי מה שאת רוצה (קישואים, בטטה). או שפשוט "סנפרוסט" ודומיו. הוסיפי מעט מים. (לא צריך לכסות. להיפך, זה יגלוש!)
כסי והפעילי כמה דקות בעצמה מקסימלית.
בניסוי ותעייה תגלי במהרה כמה צריך להפעיל לפי גודל החתיכות ולפי הכמות בסיר.

אפייה בלי ועם גלוטן וכו'

שיט, שכחתי. סליחה.

טוען שזה מלח בלי מלח.
מה זאת אומרת??? חסר טעם? אצלנו מלוח בהחלט. איזה את קונה?