אבעבועות רוח

אוי, אביב
אולי שלא יזדהמו הפצעים? לא שמתי לב.

אז כמו שאביב אמרה אולי שלא יזדהמו הפצעים? לא שמתי לב.

אני בן 23 וחצי וקיבלתי לפני 3 ימים את המחלה . האם זמן ההחלמה אמור להיות שונה או קצר יותר מאשר אצל ילדים. ומתי מפסיקים הפתעים לצאת (לאחר כמה ימים)??? אודה לתשובה מהירה.

שלומי- ככל הידוע לי שבוע וחצי. החלמה מהירה!
ולענייני
כי ההורים של שאר הילדים במעון לאו דווקא מעוניינים שילדיהם יידבקו מילדתך
לצערי אני ובתי לא מחוסנות, ואינני מעוניינת במחלה. אבל אם אחרת שעם בתה החולה במחלה שחקתי, לא ציינה בפניי את העובדה שבתה חולה כעת במחלה. (רק לאחר זמן מה).
כעת אני גם עצבנית מאוד על האם הנ"ל, שבעצם בחרה עבורי ועבור ביתי בת השנה שנידבק במחלה, וגם על עצמי שלא שאלתי מההתחלה באם לילדיה יש איזשהי מחלה...
היום נלך לקבל מרשם ולהתחסן. מקווה שזה ימנע את המחלה או לפחות יחליש אותה.

ענבל, אבל למה להתחסן?

ענבל, מבינה שזה מרגיז, אבל כדאי לזכור שהמחלה מדבקת עוד בתקופת הדגירה, כשלא יודעים שחולים, כך שחשיפה תמימה היא מאד מאד סבירה. אגב - אבעבועות רוח זו מחלה שקשה להסתיר. כשאת משחקת עם ילד חולה את רואה את זה! ראי דיון בנושא ב מחלת שעלת (נדמה לי).

כשאת משחקת עם ילד חולה את רואה את זה
אני לא מסכימה, לא תמיד, זה נראה כמו סתם פצעונים ולא תמיד נעים לשאול מה זה, במיוחד מהתחשבות (בטח כבר כולם הציקו לפני...)
חשיפה תמימה
היא כתבה שהילדה כבר חולה ולא בשלב הדגירה
אבל למה להתחסן?
היא כתבה שהיא לא מעוניינת במחלה, במיוחד לעצמה, כבוגרת - עם כל הסיבוכים שיכולים להגיע.
רפואה שלמה

מקווה שזה ימנע את המחלה או לפחות יחליש אותה
רק אם ניתן תוך 3-4 ימים מהחשיפה

טוב, אנחנו מחוסנות, פחות מ24 שעות מהחשיפה.
שרון ג שאלה לי אלייך:
האם אנחנו מדבקות? מרגע קבלת החיסון ועד מתי? יש לי חברות בוגרות ותינוקות שלא ארצה לסכן. כמה זמן עליי להיות ב"הסגר"? כמה זמן לחכות עד שאוכל להגיד- יופי, אין סכנה מאיתנו עכשיו?

לא ידוע לי על סכנה מאנשים שקיבלו חיסון לסביבתם. זה לא כמו פוליו.

אבל אני אעשה חיפוש יותר נרחב כשאוכל.

שרון - אבל אם היא נדבקה, היא בדגירה.

לא טענתי שבמקרה הזה החשיפה תמימה, אלא שבכל מקרה זה יתכן. אני בהחלט יכולה לדמיין את עצמי במצב של ילד חולה, שאני לא כל אדם חדש שמגיע לסביבה זוכרת מיד לעדכן, במיוחד במחלה שרואים. לא מתוך כוונה להדביק, אלא פשוט מתוך זה שאני חושבת על דברים אחרים.

בתי עכשיו היתה חולה עם חשד לאנגינה (בסוף לא! איזה מזל שלא נתתי לה סתם אנטיביוטיקה! תודה על הלינק בדף הרלוונטי). היא כבר הרגישה טוב וכמעט שלחתי אותה להביא משהו להריונית אחת. ברגע האחרון נזכרתי שזה לא רעיון טוב, למקרה שהיא מדבקת. אני לא אעשה את זה בכוונה, אבל זה לא כל הזמן במודעות שלי. במיוחד שאני לא כל כך מאמינה בסטריליות כדרך התמודדות - עם מחלות רגילות (לו היה מדובר על מחלה מסוכנת, כנראה שזה היה נראה אחרת). זה לא שאני דורשת מהאחרים לחשוב כמוני, אבל אני לא מסוגלת לחשוב כמוהם כל הזמן.

חייבת לכתוב מספר דברים.
המון אנשים, ברחבי הארץ, כל הזמן, עלולים להדביק באבעבועות רוח. הדגירה יכולה להמך שבועיים שלושה וכל הזמן יש הדבקה.
לחשוב שנדבקת כי את יודעת ששיחקת עם ילדה חולה- זו תמימות. יכולת להדבק הרבה קודם והרבה אח"כ.
אם אני מזמינה מישהו לביתי- אני מצפה שיגיד לי אם הוא חולה באבעבועות רוח (סתם, לא אכפת לי. כבר חליתי) או בחצבת (מזמינה אותו שוב ועושה לילדים אמבטיה ביחד) או דלקת קרום המוח או כל דבר אחר (ורצוי שלפני שהם באים ימדדו חום (בפי הטבעת זה הכי מדויק) וישטפו ידיים טוב טוב). ואם אני מוזמנת למקום אחר, אני מעדיפה שיגידו לי גם. אבל אם אני נפגשת אם מישהו אחר במקום פתוח אני בהחלט לא מצפה לקבל את הכל האינפורמציה. בטח לא משהו בסגנון "יש חשש שהוא בדגירה" הוא "הוא היה חולה לפני שבועיים. אולי יש שאריות".
כשלא מחסנים יש סיכוי טוב שנידבק במחלה. אולי אפילו ציפייה לזה. אי אפשר לחשוב שזה פשוט לא יגיע.

לא קיבלתי בדיוק תשובה מדוייקת. לאחר כמה זמן מיציאת הפצעים הראשונים מתי מפסיקים לצאת פצעים חדשים? האם יכולים להישאר סימנים גם בלי שמגרדים?

ענבל כתבה:
שלומי- ככל הידוע לי שבוע וחצי

משהו קטן ואחרון.
האם יכול להיות שהמשחה שאני שם( קלמין לוציו) יכולה לגרום לצלקות. כי אני שם די הרבה על הפצעים?
ותודה מראש.

זו שאלה לרופא/רוקח. כאן אנחנו פשוט אוסף אמהות (-:
(יש גם פורומים של רופאים ושל רוקחים - למשל סטארמד, וקהילות איכילוב בתפוז).
אני לא מכירה את המשחה בה אתה משתמש.
האם זו משחה שנתן לך רופא בשביל האבעבועות? למיטב הבנתי, רופאים נותנים שני סוגי משחות - כאלה שמקלות את תחושת הגירוד, וכאלה שמסיעים להחלמה של הפצעים.
ספרי הדרכה להורים ממליצים על עמילן (כמסיע לריפוי מעוט-צלקות) - אמבטיה עם קואקר (מעט בתוך גרב, כך שהמים יעכירו, אבל לא יתמלאו בחתיכות קואקר), עמילן תירס ישירות במים וכדו'
קרא פה למעלה, בוודאי יש המלצות גם על משחות ספציפיות.

החלמה מהירה

האם יכול להיות שהמשחה שאני שם( קלמין לוציו) יכולה לגרום לצלקות
לא אמור.
האם זה נראה לך כעוזר? כי אם לא אין חובה להמשיך ולהשתמש.
אם יש גרד רב אפשר להשתמש בכל מיני עזרים נוספים להפחתת הגרד (שהוא הגורם העיקרי לצלקות). אפשר גם לתת אנטי-היסטמינים.

נכון שאני לא יכולה לצפות שכל אדם יספר לי מה בדיוק קורה לילדים שלו, אבל מאדם שהזמין אותי להפגש עימו הייתי מצפה שיידע אותי- אפילו על נזלת, שיעול, או חום בלתי מוסבר בשבוע האחרון. אני לא מאמינה בגישה הרווחת כאן- "בואו חברים לטבול בשלפוחיות בני, בואו והידבקו במחלות שלנו!". אני מאמינה שמה שבא ככה בלי אזהרה- ברוך הבא, נטפל וסלאמאת. אני לא אלך לילד חולה ואדביק בו בכוונה את ילדיי, לא ולא. אגב, טיילתי אתמול בגן האם וילדה קטנה שיחקה לא רחוק. אימה באה וסיפרה, תוך שהיא מרחיקה את ביתה מסביבתנו, שאתמול בלילה לילדה היה חום גבוה ללא סיבה מוסברת, וחלילה איננה רוצה להדביק אותנו. זו אחריות לשמה, ואני מעריכה אמהות שחושבות קדימה, לא רק על ילדיהן אלא גם על ילדי זרים.
מה שקרה הוא, שנאלצתי לעשות החלטה מהירה ללא אפשרות לשיקול דעת מעמיק. נראה לי רע מאוד לחלות באבעובועות בגיל שנה וגם בגיל 30. אולי זה יעיל, אולי לא. לי לא התאפשר להחליט בקור רוח כי נאלצתי להשתמש ב"חלון ההזדמנויות" של טווח מינימאלי מחשיפה למחלה- עד לחיסון. חיסנתי כאמור, ובדיעבד אולי לא הייתי מחסנת. אני לא יודעת, לא התאפשר לי לשקול זאת. יומיים הסתובבתי לחוצה ורגוזה, וכל הזמן דשתי בראשי את העניין. והאמת, אני עוד לא השתחררתי, כל עקיצה שמגרדת לי מכניסה אותי לכעסים. תגידו- בעיה שלך. נכון. בעיה שלי. בעיה שלי שגורמת לי לחשוב הרבה על ההבדלים ביני לבין גישת "בואו להידבק!!!"
ועם בגישה זו עסקינן- מי שרוצה להידבק בקנדידה, ברוך הבא, מוזמן!

אני מציעה לחסן את האמהות במעט קור רוח. ויפה שעה אחת קודם

אני לא בגישת "בואו להדבק" (או לפחות, עד כה לא השתמשתי בה, אבל עם העלמות המחלות, אני שוקלת... אבל זה דיון שונה). גם שמחתי מאד שמשפחתי הודיעה לי על הדבקותם בסקביאס, ומצדנו, כשהילדה היתה חולה ביטלנו ביקורים מתוכננים, גם כשהיא כבר הרגישה טוב. אני לא מדברת על חוסר אכפתיות, אלא על היסח הדעת - ועל כך שבכל מקרה, יש סבירות די גדולה להתקל במחלה גם בתום לב, וזו לא מחלה מסוכנת (אם כי בהחלט לא נעימה), כך שגם אם נכון היה לידע אתכם, לא בטוח שהסיכון שלכם גדל משמעותית דווקא בגללם. אם לא הם, אז מישהו אחר.

תודה לכולן!

אני לא בגישת "בואו להדבק" גם אני לא בדרך כלל, אבל אם מדובר פה על אבעבועות רוח אני ממש בעד, כי לצערי המחלה תלך ותעלם בעקבות החיסון ואז תהפוך לקשה יותר או למוטציה, עד לא מזמן היה מאוד קל להדבק, היום כבר פחות לכן אם בנותיי לא היו חולות במחלה הייתי קופצת על ההזדמנות.
מסכימה איתך שהאמא היתה צריכה ליידע אותך על המחלה, (למרות שאומרים שהשלב בו הפצעים מתייבשים כבר לא מדבק, והשלב בו יש דגירה הכי מדבק, וזה גם השלב שלא רואים סימנים של המחלה ולכן גם לא יודעים עליה) את בעצמך אומרת שנלחצת ובדיעבד לא היית מחסנת, החיסון הזה כל כך מיותר בעיני (וגם לשפעת) ואני באמת מצטערת שהולכים ומתחסנים נגדו, סיבוכים, סיבוכים יכולים להגרם מכל מחלה (בעקבות ההרצאה ההומאופטית מאתמול) פשוט אוהבים להפחיד אותנו.
אני מכירה ארבעה אנשים שחלו במחלה אחרי גיל עשרים, הם נאלצו להפסיק הכל ולהשאר בבית, לא נעים וגם לא נורא.

אגב, באמת ספציפית לאבעבועות רוח, מי שבוחר לא לחסן, כדאי לו דווקא שילדיו ידבקו, כי אם זה יקרה בגיל מבוגר, זה הרבה פחות נעים ועם פוטנציאל סיבוך גבוה בהרבה.
יחד עם זאת, כשאני הולכת להדביק במכוון, אני אעשה את זה רק אם זה "זמן טוב". ההזדמנות שהיתה לי, למשל, היתה בהריון מתקדם (אני רוצה לתת לבכורים "חיסון דחף" טבעי, כי הם חלו לפני גיל שנה) - ולמרות שחליתי בילדותי, זה נראה לי סיכון מיותר. כשהמחלה "תופסת" אותי, אני אשחק עם הקלפים שיש לי, גם אם הם לא כל כך טובים.

כשנמצאים בגינות בבוקר, רואים את אותם זאטוטים תמיד. אם פיתאום מופיע ילד בן 4 עם אמא או קרוב משפחה אחר סימן שהילד חולה, השאלה רק במה. ככה קיבלנו אבעבועות.

ול שרון ג לצערי איני מבורכת בזיכרון משובח. אני חוששת שאיני מבורכת בזיכרון כלל, בכל אופן, אנחנו קיבלנו את התמיסה ששכחתי את שמה, הורדרדה והמיימית שמורחים על הפצעים כדי להקל על הגירוד. הפסקנו איתה כששמנו לב שהנגעים שלא נמרחו נרפאו מהר יותר. עכשיו, מעל שנה אחרי המחלה יש סימנים באיזור הגב, (מקום שילד בן תשעה חודשים לא יכול להגיע ולגרד), ודווקא במקום בו היו נגעים שמרחנו. הרופאה אמרה שיש אכן בעיה עם הנוזל הזה, הוא אוטם את האיורור של המקום, משהו כזה.

לוציו קלמין היא -

התמיסה ששכחתי את שמה

תודה שרון, נדמה לי שכבר כתבתי את זה, אבל הנה שוב: באחד הלילות כשהגדול ממש סבל מהחום ולא הצליח לישון והאמבטיות לא עזרו והחומץ רק הסריח הוחלט על אקמולי. היינו הרוסים וגמורים וזחלנו מהמיטה ונתנו לו כף שלמה ואז הוא נרגע ונרדם. בבוקר ראינו שהכף לבנה וגם על השפתיים של הילד היו שאריות אבקתיות... 9-:
אז אולי הקלמין לא עזר לגירוד, אבל הוריד את החום והרדים את הילד.

ולכן אני מזכירה לכולם - לא להיות אהבלים כמונו, להדליק את האור, לבדוק טוב טוב את התויות של התרופה ולא לתת לילד לשתות לוציו קלמין

נו, ואיך האבעבועות שבתוך הבטן? (-;

שאלה אחרת -
לא הבנתי איך נדבקים -
איך ומה יוצא מגוף החולה (והדוגר)? לאן זה נכנס אצל הנדבק? איך זה מגיע (דווקא) לעור?

טוב, אל תכעסו עליי שזה מזכיר לי מעשה שהיה, על אשה שחטפה התקפת אסתמה באמצע הלילה, הושיטה יד אל משאף הוונטולין שבשידה לידה, ו...ירתה בעצמה למוות...

טוב, אל תכעסו עליי שזה מזכיר לי מעשה שהיה, על אשה שחטפה התקפת אסתמה באמצע הלילה, הושיטה יד אל משאף הוונטולין שבשידה לידה, ו...ירתה בעצמה למוות...
מה זה מוזר, זה אפילו לא שוקל אותו הדבר, ואפילו התנועה לא זהה...

קרן שמש,
הרסת אותי מצחוק.

שרון - וזה באמת לא נורא לשתות את הקלמין הזה?

עובדה
(ההוכחה רשומה בהודעה שמעליי - הילד בסדר)

מנגנון ההדבקה של אבעבועות רוח הוא, למיטב זכרוני, מחלקיקים שעפים מהפצעים, ולפני הופעת הפצעים - הדבקה טיפתית (ז"א דרך רוק, שיעול וכיו"ב).

אביב, את יכולה לתאר לך את ההיסטריה בבוקר. התקשרנו למרכז ההרעלות ואמרו לנו שאם לא נשקה אותו בזה באופן קבוע, אז לא נורא. זה אמור להתבטא בעייפות קלה של הילד, בחילה ולבסוף שילשול קל.
לא חוינו אף תופעת לואי מכל אלו. בכל אופן לא נראה לי מומלץ.

מסעדה - מי ישן עם אקדח לידו?

מסעדה - מי ישן עם אקדח לידו?
הסיפור מופיע בספר המצוין Protecting the Gift מאת Gavin de Becker, בדיון על אקדחים בבית - בעד, נגד ואמצעי זהירות. כשאת חצי ישנה ובאמצע התקפת אסתמה כנראה לא ממש מבדילים בין משאף לאקדח, ויש מספיק נשים שאני מכירה, כשהן לבד (ולפעמים גם לא לבד) ישנות עם סכין או מיכל גז מדמיע מתחת לכרית או במגירה ליד המיטה - אם יש לך אקדח ואת חוששת מפורץ/אנס באמצע הלילה, לא תשימי אותו רחוק ממך, מן הסתם.

אני בדיוק רואה את הסרט באולינג לקולומביין...

שאם לא נשקה אותו בזה באופן קבוע
אולי מצאת את התמ"ל האולטימטיבי?

(זה מזכיר לי בדיחה שהפואנטה שלה היא "יש לזה כבר את הצבע המתאים")

שליחה על ידי ענת* » 24 יוני 2004, 02:07

עוד עצה לחולים:מספרו של ד"ר ספוק הידוע:אמבטיה עם כוס מלח מאוד מרגיעה את הגרד ומקטינה סיכויי זיהום בפצעים.כמו כן ניתן להשתמש בסבון אנטיבקטריאלי בכל פעם שמתרחצים.

אמבטיה עם מלח? זה לא כמו לזרוע מלח על הפצעים?
טוב, אולי בגלל שזה ספוק?

אמבטיה עם מלח? זה לא כמו לזרוע מלח על הפצעים?
אני משערת שאת צודקת. אאוץ'
אדווח אחרי שנהיה בים ביום שישי.

שליחה על ידי ענת* » 24 יוני 2004, 10:38

לא-בכלל לא כמו לזרוח מלח על הפצעים.וכן -זה עבד עם בני יופי.
בקשר להליכה לים-לא הייתי ממליצה ,מאחר ובים יש המון חומר זיהומי מכל מיני סוגים.

בקשר להליכה לים-לא הייתי ממליצה ,מאחר ובים יש המון חומר זיהומי מכל מיני סוגים
יותר מבבוץ של הגינה שלנו?

שליחה על ידי ענת* » 24 יוני 2004, 22:01

יותר מבבוץ של הגינה שלנו?

את צודקת. הרי לא נשב בית עם ילד רק בגלל שהוא חולה...

שליחה על ידי ענת* » 24 יוני 2004, 22:04

גילה חורש היקרה .אולי לא הבנתי אותך.אצלך כולם בריאים? כי כשדיברתי על הליכה לים התכוונתי לא ללכת כשחולים. ברור שאחרת הים אומנם מזוהם אבל מה לא בימינו?!

חולים, אבל מרגישים מספיק טוב כדי לצאת מהבית. כן, אפילו לים (ז"א לרביצה בצל ועל קו המים).

אגב - הרי לא נשב בית עם ילד רק בגלל שהוא חולה... היה בציניות או ברצינות?

לקרן שמש, קראתי שהמליצו לך על אמבטיה עם מלח, אז אוסיף שבתחום הארומתרפיה יש שמנים מצויינים לאבעבועות,כדאי במיוחד להשתמש בשמן עץ התה (כמה טיפות מהולות בדבש/מלח/שמן או כל נשא אחר) ושמן לבנדר להרגעה. אני עכשיו מתאוששת משתי בנות שחלו בצורה קשה מאד במחלה (וכבר כתבתי על כך שאני מכה על חטא ואם הייתי יודעת מראש הייתי מחסנת). עכשיו נשארנו עם הסימנים ואני עדיין מורחת אותן, כשהן נותנות, ובעיקר שמה להן תמציות באמבטיה. הקטע המעצבן עכשיו הוא השיער, כל הראש שלהן מלא בפצעים יבשים שלא יורדים עם המברשת וזה נראה מאד לא אסתטי. הקטנה נותנת לי להוציא לה אותם (יוצאים יחד עם השערות אבל אין ברירה..)

כל הראש שלהן מלא בפצעים יבשים שלא יורדים עם המברשת
אולי תנסי עם מסרק כינים?

זה דבוק לשער, מסרק כינים יכאיב מאוד, לא?

שרון וגילה היי,
כן, זה דבוק לשיער וכשנעמה עם קוקו או חצי קוקו רואים את כל הפצעים וזה כאמור מאד לא אסתטי. באמת את הקטנה מרחתי בשמן ואחר כך סירקתי במסרק צפוף והכל ירד אבל גם עם שערות שנדבקו, זה פשוט לא נפרד. (אבל היא לא הראתה סימנים של כאב) ואם כך, אפשר גם על יבש למשוך או במסרק או ביד, רק שהיא לא כל כך נותנת, אז כל פעם אני מתבייתת על פצע אחד או שניים ומוציאה עד שהיא מתלוננת....

הניחי לה.
לא אסתטי - יעבור. למה שתסבול?
זה בטח ירד יותר בקלות עם שער רטוב, בחפיפה. לאט לאט, כל פעם קצת.

הניחי לה.
אני בעד:-)

וכבר כתבתי על כך שאני מכה על חטא ואם הייתי יודעת מראש הייתי מחסנת
אם זה מנחם אותך, בדיוק אתמול שמעתי על ילד במשפחה של אישי שחוסן ואף על פי כן התבעבע.

ואף על פי כן התבעבע
התבעבע קשה?

לגבי הים - הבעיה המרכזית היא החול, שנחשב מאד לא מומלץ בזמן אבעבועות, אם אני לא מתבלבלת (כי פתאום עולה לי תמונה בראש, שלי, בת כחמש, יושבת בארגז החול בגן, ומתגרדת נורא מאבעבועות - ואם זה לא היה מומלץ, לא היו מאפשרים לי להכנס לשם. או שאולי אני ליד הארגז, רוצה להכנס ולא מסכימים לי? אח, תעתועי הזכרון...).
אגב - לזרות מלח על הפצעים, לא לזרוע.
לבתי נשארו צלקות למרות שלא גרדה (היא היתה בת 11 ח', וסבלה ממחלת חום קשה, אבל לא נראה היה שמגרד לה בכלל). לא חמורות.

לגבי הים - הבעיה המרכזית היא החול, שנחשב מאד לא מומלץ בזמן אבעבועות
יש לך מושג למה?
(אולי כי "חול זה מלוכלך")

מבחינתי, בעקבות נסיון הים בשישי - כל, אבל כל דבר שמסיח מהסבל.

כי החול נכנס לאבעבועות, ומגדיל את הגירוי (הוא הרי מגרד גם בלי פצע, כשהוא נדחק לפינות).
ואני גם חושבת שהחול מגדיל את הסיכוי לזיהום, גם אם הוא עצמו ללא חיידקים מיוחדים.

התבעבע קשה?
שרון, לא יודעת. אין לנו קשר רציף עם ההורים שלו.

חולים, אבל מרגישים מספיק טוב

כל דבר שמסיח מהסבל
גילה חורש,
לא הבנתי מה יותר: מרגישים טוב או סובלים? וכן האמת היא שהיה בציניות.סילחי לי על ששפטתי.בכל מקרה את יודעת יותר טוב בישביל ילדייך. רופא ששאלתי ציין שהן הבוץ של הגינה והן החול שבים ומי הים יכולים לגרום לזיהום קשה בנגעי האבעבועות ושלא נדע מה עוד...

בכל מקרה שמחתי שנהנתם

לא הבנתי מה יותר: מרגישים טוב או סובלים?
כן נו...
מחלה כזאת.
הוא מרגיש טוב (משחק ושמח) רוב היום, זקוק ליותר שינה מהרגיל, ומתבאס נורא מהגירודים לפעמים.

, ומתבאס נורא מהגירודים לפעמים
מותר להגיד כאן אנטי-היסטמינים?

אבעבועות רוח זו מחלה שמבקשת מנוחה, מנוחה מפעילות אינטנסיבית, מגרויים חזקים ורבים.
אם נתבונן בילד חולה אבעבועות מבלי שאנו מתערבים במהלך המחלה - כמו אקמול למשל - נבחין שהוא זקוק ליותר מנוחה, כמו שציינה גילה : הוא מרגיש טוב (משחק ושמח) רוב היום, זקוק ליותר שינה מהרגיל, ומתבאס נורא מהגירודים לפעמים.
לכן, כל יציאה מהבית למקום בו הגרויים הפיזיים או המנטליים חזקים, מיותרת. גם בגלל הזיהום הפיזי אבל, ולא פחות חשוב גם בגלל "הזיהום" המנטלי.

למי שאינו רוצה להשתמש במסיחים כימיים (אנטי היסטמיניים) - ניתן לעשות אמבטיה עם כוס קואקר מעורבת בתוך המים, אמבטיה עם מי מלח, נשמע לי הגיוני וטוב למרות שאין לי בזה נסיון (זה בכלל מועיל להרבה מאד סוגי פצעים על העור), שמן לבנדר ועץ התה כמו שצויין למעלה טובים ומועילים להרגעה.
ניתן גם למרוח על העור כל משחה מרגיעה שאתם נוהגים להשתמש בה - משחת רסקיו למשל,

וכאמור -
להרבות במנוחה, אפילו אם לשם כך עליכם לשנות תוכניות משפחתיות.

אורנה, את יכולה לפרט יותר על כל יציאה מהבית למקום בו הגרויים הפיזיים או המנטליים חזקים, מיותרת ... בגלל "הזיהום" המנטלי?

מותר להגיד כאן אנטי-היסטמינים?
מותר להגיד הכל.
אנחנו מעדיפים ללטף, להיניק, ללבוש בגדים ארוכים, או לעשות אמבטיה.

כשהבכור שלי (אז בן 11.5 ח') חלה באבעבועות, הוא סבל קשות מאד, אבל בעיקר מהאבעבועות בתוך הגוף, במערכת העיכול והנשימה (כך לפי הרופאה שלנו). אלו שבחוץ לא כל כך הפריעו לו. הוא התפתל לי בידיים עד כדי כך שחששתי שהוא יפול לי. הגענו אפילו לאופטלגין (בהנחיית הרופאה) ולא ממש עזר. בסוף אבא נסע איתו ברחבי הצפון באוטו כדי לאפשר לו (ולי) קצת שינה מבריאה (לא שיטה מקובלת אצלנו, אבל במצבי חירום משתמשים בכל מה שעובד).

גילה,

במצב של מחלה בדרך כלל, אבל משום מה באבעבועות רוח במיוחד (אין לי הסבר, רק נסיון) ילדים (ובני אדם בכלל) זקוקים לשקט. במצב כזה עודף גירויים יוצר כעין "זיהום" מנטלי, כלומר חוסר השקט מכביד על המערכת הרגשית, נפשית, ומעורר אותה לפעילות יתר, (כמו שזיהום פיזי מעורר את הגוף הפיזי לפעילות - דלקת) בעוד שלמעשה היא זקוקה למנוחה.

תודה, אורנה.
אני חושבת שאני מבינה למה את מתכונת. התחושה של "עזוב אותי מ..." כשחולים, ורוצים שכל העולם על צרותיו יניח לנו.
נדמה לי שאצלינו זה היה שונה: הופתעתי מכך שהילדים שלי (שלושתם) עברה/עוברים את המחלה כשהם "לא כל כך נראים חולים", כולל - אני רואה שהם לומדים, מתפתחים, גדלים.
מענין - אילו הבדלים יש בין ילדים (-:
(בעלי, מעבר לכתף, מוסיף שאחרי הכל לנסוע שעה ולהפגש עם אנשים כמעט אינה שבירת שיגרה עבורנו, גם אם זה בים...).

גילה, מתי התחילו לצאת פצעים אצל התאום?
<לוטם מרווני מבינה שבכל זאת הוא היה בדגירה כשפגשנו בו>
והקטנה? מתי אצלה? ואיך זה נראה?

פצעים אצלו - ביום ראשון שעבר (20/6), חום אצל התינוקת בשישבת שלפני כן, (ופצעים אצלה ביום שני-שלישי, אאל"ט).

אנחנו השתדלנו להדבק, אך כנראה לא צלח בידינו.

לא השתדלתם מספיק (-;

אגב - לזרות מלח על הפצעים, לא לזרוע.
בטח לזרות, אבל ביד אחת עם תינוק יונק... גם לזרוע אוכל.

ואגב, מסכימה עם אורנה. בהתחלה חשבתי לי: נו, נראה שהוא עובר את זה יפה, אולי נאוורר אותו בחוץ? אח"כ למדתי לתת את הכבוד המגיע למחלה. גם אם זו נחלת ילדות שלא נראית חמורה. מנוחה פיזית ונפשית הוכחה כמועילה בריפןוי מהיר.

לא קראתי את שלב העיצות לטיפול כי נראה לי שזה היה ב2000 בכל אופן הילדים שלי (שלושתם ) עברו את האבעבועות עם הרבה פצעים אבל בצורה רגועה לגמרי בזכות ג'ל אלוורה טרי במי האמבטיה. המלצתי על זה לחברה והיא אמרה שאצלם זה עשה את ההבדל בין ילדה שלא מצליחה לישון וסובלת כל הזמן לילדה רגועה שרק צריכה לנוח קצת יותר מכרגיל. מומלץ, ולמי שאין אני יכולה לספק גם את החומר או שתיל מהגינה.

ג'ל אלוורה טרי

דליה, האם את יכולה לפרט? פשוט לקחת עלה של אלוורה ?

דליה, האם את יכולה לפרט? פשוט לקחת עלה של אלוורה
אני מתפרצת... אז כן, לחתוך עלה ורצוי מהשמנים ונעבים שבתחתית הצמח , לפתוח עם סכין ובפנים תמצאי את הג'ל הנפלא. יש לי כמה צמחים כאלו בגינה וזה שימושי מאוד וגם מתרבה לבד. אשמח למסור אחד.

איך יודעים מה זה אלוורה אמיתי ומה זה "סתם" צמח דומה?

האם קיים סיכוי להדבקה חוזרת של המחלה?

בד"כ לא.
במצבי חסר חיסוני קשה - כן.
יש זיהום חוזר שנקרא הרפס-זוסטר והוא ממוקם לעור בלבד. נובע מהפעלה של הנגיף הרדום בגוף ולא מהדבקה חוזרת.

טרה, קשה לתאר את הצמח הספציפי הזה משום שהוא קקטוס ובטח תמצאי עוד קקטוסים שדומים לתיאור. עדיף לפתוח מגדיר צמחים או לקפוץ למשתלה. (או לבוא לקחת ממני)

גם לשכנים שלנו יש, אם יותר קרוב לך.
זה צמח בשרני עם עלים בצורת משולש, גדולים, מסודרים במעגל (בתפרחת, נדמה לי שקוראים לזה). הפריחה היא כתומה, ובאביב. לא עכשיו.

תודה, על ההצעות. אין לי אבעבועות, אני מבררת באופן תיאורטי.

ביתי היום היתה שעתיים עם ילדה שיש לה הבעבועות האם נדבקה?

יש למישהו תשובה?
האם אפש/ר להדבק תוך שעתיים?

אפשר להדבק במגע קרוב עם ילדה גם תוך שעתיים.
אם את לא ממתנגדי החיסונים אפשר לתת חיסון ביומיים -שלושה הראשונים וזה עשוי למנוע את התפרצות המחלה או לגרום לכך שהמחלה תפרוץ בצורה קלה יותר.

אפשר להדבק במגע קרוב עם ילדה גם תוך שעתיים.
והילדה שלי לא שמעה על זה... ניסינו כבר שלוש פעמים...

אביב, בטח נדבקה ועברה את זה בקלילות בלי שידעת.

לדעתי גם למי שאינו "מתנגד חיסונים" כדאי לבחון היטב את הנושא לפני מתן חיסון. נקודה אחת לשיקול: יש ילדים שחולים בעקבות החיסון במחלת אבעבועות ממושכת במיוחד (אחיין שלי).

ואז השאלה התאורטית היא איך היה חולה לו נדבק בנגיף הפראי, אם מהנגיף המוחלש הוא חולה כ"כ קשה.
על החיסונים נעשו עבודות סטטיסטיות. תמיד יש את זה שסוטה מהסטטיסטיקה. אפשר לדבר על מגמה מסויימת, על "רוב", אי אפשר להבטיח במאה אחוזים.

האים גם הצינק גורם לצלקות יתר?

לא שידוע לי.