מתי לדאוג תינוק לא מדבר

[קור_את*]

מישהי פה ציינה שטיפול אצל קלינאית ירגיש לה שהיא לא בסדר. למה? זה לא מרגיש כמו ביקור אצל רופא אלא כמו פגישה עם חברה של אמא שמדברת איתה גם.

הייתי מיד לוקחת אותה לבדיקת שמיעה, כי שמעתי על ילדים רבים שלא התחילו לדבר בגלל בעיות של אוזניים סתומות. ובכל מקרה, הייתי לוקחת מיידית לקלינאית תקשורת ולא מחכה בכלל.

[אמא_לתאומים*]

הבנים שלי בדיוק בגיל של הבת שלך.
האחד מדבר די הרבה, האחר, מעט מאוד.
שניהם מבינים דברים שונים ונמשכים ללמידה שונה לחלוטין של אוצר מילים למרות שהם גדלים בדיוק אותו הדבר ושומעים 99% מהזמן את אותם הדברים (אני איתם בבית 24 שעות).

ממה שקראתי על התחום, כי עניין רכישת השפה סקרן אותי מהלידה בערך... יותר חשוב מהדיבור- הג'סטות. המחוות. למשל אם בתך מצביעה על חפצים, יודעת להגיב ולהבהיר את רצונותיה באופן סביר - זה מספיק. בטח לשלב הזה.
במקומך הייתי מחכה עוד 3 חודשים ובהם כותבת בגדול מחוות ומילים חדשות שתלמד בזמן הזה (והיא תלמד) ורק אם בגיל שנה ושמונה היא לא תאמר כמה מילים רק אז לפנות לרופא התפתחותי ששם מתחילים את כל ההפניות לקלינאית וכו'.

בכל מקרה, הלחץ שלך בשאלת הלפנות מוקדם או מאוחר מוקדמת מדי בכל קנה מידה. לפני גיל שנתיים אין לך על מה לפנות. כשמדברים על פנייה מוקדם הכוונה שיש בעיה מעב ר למילים, למשל חוסר בקשר עין או בעי המוטורית נלווית ועוד ועוד. ואז רוצים לשלול בעיות גדולות יותר. אבל כרגע זה לא רק מוקדם, זה מוקדם מאוד.

בדרכ העוסקים בתחום מבקשים לרשום התקדמות כמו שהצעתי לך, כי הקצב חשוב להם יותר מהכמות. למשל ילד שידע 5 מילים בגיל שנ ה ונתקע עליהם עד גיל שנתיים יעורר הרבה יותר דאגה מילד שהתחיל ללמוד מילה אחת כל חודש בין גיל שנה וחצי לשנתיים.
דוגמא קיצונית אבל רק לשם המחשה.

ואחרון חביב, אנייודעת שיש מילים שרוב הילדים אומרים אותם כמילים ראושנות, שזה אבא, אמא, אור, עושים ביי ב יי עם היד, הב הב לכלב, אמ אמ לאוכל, ויש עוד כמה (אפשר ל חפש בגוגל), אולי אפשר להתמקד באלה, למשל להדליק אור יחד להצביע על האור. לשאול אם היא רוצה אמ אמ בכל פעם שמגישים אוכל וכו'.

[א.ל.ר*]

יש לה כבר תור לבדיקת שמיעה כי היו לה בעבר מים באונזנים.
תודה לכולן על הדיון

[פלוני_אלמונית*]

אנייודעת שיש מילים שרוב הילדים אומרים אותם כמילים ראושנות, שזה אבא, אמא, אור, עושים ביי ב יי עם היד, הב הב לכלב, אמ אמ לאוכל

תנסי לבדוק איך אתם מדברים איתה. אנחנו למשל אף פעם לא עשינו לה/איתה כל מיני כאלה... היא מעולם לא עשתה קולות של חיות או ביי ביי, וגם אמרה מאוד מאוחר אבא/אמא, כי מעולם לא שמעה "איפה אמא?" "תני לאמא" (אלא תני לי...) וכאלה.
ואכן, ממש ממש לא זכור שהיא דיברה בגיל המופלג של שנה וארבע (אבל אולי זכרוני מטעני. חוצמזה, היא גדלה עם שלוש שפות).

[פלוני_אלמונית*]

אולי אפשר להתמקד באלה, למשל להדליק אור יחד להצביע על האור

אה, ולמקרה שהובנתי ככה - ממש לא התכוונתי לצאת כנגד הרעיון הזה!

[אלף_בית*]

אצלנו בגלל שלימדנו אותו הואלמד בגיל חצי שנה להגיד אור אבל אחרי כמה חודשים הוא שכח ורק אז התחיל ללמוד מילים אמיתיות ורק אחר כך למד מחדש להגיד אור ומאז הוא יודע להגיד אור

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי לכולם. קראתי את רוב התכתובות בפורום הזה וזה מאוד עוזר. הבן שלי בן שנתיים ושמונה ולא מדבר בכלל(חוץ מהמילה אבא כמובן), כבר היינו באיבחון דרך קופת חולים כללית ואישרו לנו סדרה של טיפולים. הבעיה היא שמאז עברו כבר חודשיים וכל פעם שאני מתקשרת למרכז להתפתחות הילד לברר מתי יקבעו לנו תור לטיפול נאמר לי לחכות ושאנחנו ברשימה, ללא צפי מתי. הטיפולים האלה באופן פרטי יקרים לנו כרגע וזה מאוד מתסכל כיוון שאני מרגישה שכל שבוע שעובר ללא טיפול בגיל הזה הוא קריטי. אמרו לי לחכות שיעברו 4 חודשים ואז אוכל לפנות לקלינאית תקשורת פרטית ולקבל החזר על הטיפול אבל זה עוד חודשיים ועד כמה שזה אולי נשמע לחוץ. אני מרגישה שעוד חודשיים לחכות זה המון... סתם רציתי להביע תסכול על ההתנהלות...

[פלוני_אלמונית*]

השיגי את הספר "לשיחה דרושים שניים" והתחילי לבד. חבל על הזמן...

[חרדתית*]

בוקר טוב
כתבתי כאן לפני חצי שנה. ושום דבר לא השתנה. הבונבון בן שנה ועשר וחוץ מלהגיד "את זה" ומדי פעם יוצא לו "אבא/אתה וסבתא (לא בהקשר של באמת של אבא וסבתא)" לפעמים מפלק לו גם אמא. הוא עושה צליל של פרה ומנסה לעשות צליל של כלב. זהו!. אנחנו בטיפול קלינאית כבר חצי שנה והאמת שהוא לא משתף פעולה בכלל. כל דבר שהוא רוצה הוא מצביע וצועק "אההה" . מיואשת ומודאגת. הגננת צוחקת עלי ואומרת לא להיות בלחץ. הוא ילד חברותי תיקשורתי משחק עם הילדים ואחים. מבין הכל! ממלא הוראות רק לא מדבר:-( זהו פרקתי

[שקטה*]

היי חרדתית, אני לא אשת מקצוע אבל רציתי לשאול אם יש אצלכם טלוויזיה או רדיו שפועלים כל היום או חלק גדול מהיום? קראתי איפשהו שזה יכול לעכב דיבור כשיש רעשי רקע מהסוג הזה. מסתבר שתינוקות קולטים מילים יותר טוב כשאין רעש רציף כזה של טלוויזיה או רדיו.

[חרדתית*]

בטח שיש. יש לי עוד 3 ילדים חוץ ממנו. הוא ממש מיאש אותי אמו לי גם שכשיש אחים הם מדברים מאוד מהר ואז גם קשה להם לקלוט מילים

[פרח_בית*]

מכירה ילד שהתחיל לדבר בגיל שנתיים+ והתיאור דומה לבן שלך (ידע להסביר מה הוא רוצה בל מילים, היה תקשורתי וכו׳).
וכשהתחיל לדבר, כבר אמר המון מילים בבת אחת, ברור ובלי ג׳יבריש. כאילו חיכה שיידע לדבר לפני הוא מתחיל..
לא אומרת שיהיה אותו דבר עם בנך אבל אולי גם הוא מחכה להרגיש יותר ביטחון בשפה לפני שמתחיל?...
מה אומרת לכם הקלינאית תקשורת?

[חרדתית*]

פרח ראשית תודה על ההתייחסות!. קלינאית תקשורת אומרת שהוא עקשן מאוד ושהוא ידבר. אני בלחץ כי אנו עוברים דירה ובספטמבר הוא יתחיל גן חדש עם צוות חדש ואם עד אז הוא לא ידבר? זה מלחיץ אותי מאוד מאוד

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הוא עקשן מאוד
תוכלי לפרט?
<תפילה>

[חרדתית*]

הוא לא מוותר. הוא יודע להשיג בדיוק מה שהוא רוצה. קלינאית תקשורת אומרת שבגלל שהוא מצליח להשיג כל מה שהוא רוצה בלי לדבר אז הוא לא רואה צורך בדיבור

[חרדתית*]

מעדכנת
הינו אצל ד"ר יהודה סנצקי שהוא נוירולוג ילדים ומומחה להתפתחות הילד נונלץ בחום. הוא אמר שהילד בסדר גמור ולהמתין בסבלנות

[ס.ה.*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הנכד שלי בן השלוש לא רק שהוא לא מדבר, אלא, גם לא מגלה שום רצון לדבר. הילד צוחק, כועס, נעלב, מבין כל מה שאנחנו אומרים לו. אם זה תביא בבקשה את הצעצוע מהחדר שלך, או תשים את זה במקום. הוא יודע לשייך כל טלפון סלולרי לבעליו על פי הסימנים המוכרים לו. יש לו אח מבוגר ממנו בשנה וחצי שהתחיל לדבר בגיל שנה וחצי. בבית מדברים רק שפה אחת.

[תפילה_לאם]

@}

[מחפשת_לצמוח*]

(@:

[תפילה_לאם]

סבתא יקרה,

האם הנכד מחקה הברות שמשיעים לו? אומר צלילים כלשהם?
איך הוא מעביר מסר לסביבה?
הייתי מזמינה עבורו תור לאבחון קלינאית תקשורת. @}

[קור_את*]

הנכד שלי בן השלוש לא רק שהוא לא מדבר, אלא, גם לא מגלה שום רצון לדבר. הילד צוחק, כועס, נעלב, מבין כל מה שאנחנו אומרים לו. אם זה תביא בבקשה את הצעצוע מהחדר שלך, או תשים את זה במקום. הוא יודע לשייך כל טלפון סלולרי לבעליו על פי הסימנים המוכרים לו. יש לו אח מבוגר ממנו בשנה וחצי שהתחיל לדבר בגיל שנה וחצי. בבית מדברים רק שפה אחת.

הוא ללא ספק עם עיכוב שפתי כלשהו. צריך לקחת אותו לאבחון ולקלינאי/ת תקשורת כמה שיותר מהר. המועד הוא ממש קריטי בטיפול.

[ס.ה.*]

תפילה לאם,
האם אלי התכוונת?
כאשר אנחנו אומרים "אחד, שתיים, שלוש" אז הוא אומר "ארבע". הוא אומר "תודה", "קח", "ביי ביי", אנחנו מנסים ללמד אותו להגיד את המילה "עוד", זה לא מצליח לנו. יש לו תור לקלינאית תקשורת למחר בבקר.

[תפילה_לאם]

_תפילה לאם,
האם אלי התכוונת?_
בהחלט.

הוא אומר "ארבע". הוא אומר "תודה", "קח", "ביי ביי",
אוקיי. זה כבר נראה טוב יותר מאשר לא רק שהוא לא מדבר, אלא, גם לא מגלה שום רצון לדבר.
מצוין שאתם הולכים לקלינאית. אני מאמינה שתקבלו (ואם לא - בקשו!) הדרכה הביתה.
בהצלחה!
מוזמנת לעדכן...

[אמא_מודאגת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום הבן שלי בן שנה ו5 חודשים שעדיין לא מדבר !
מה שמאוד מתסכל אותי זה שבגיל 8-9 חודשים הוא התחיל למלמל "מה" שהוא היה קורא לי " מאם " שהיה רוצה בקבוק "או" לאור ועוד כמה מלמולים עם כוונה .
בערך בגיל שנה הרגשתי שהמלמול הזה הולך ונעלם והיום שהוא בן שנה ו5 חודשים הוא לא אומר כלום כל היום הוא שותק מקרים בודדים מאוד שהוא מוציא מילה "מאם" וממש זהו
חשוב לציין שהילד מבין הכל ויודע מה הוא רוצה חייכן מאוד והתפתח ממש מוקדם עמד בגיל 5 חודשים התחיל ללכת בגיל 11 חודשים והכל היה לפי הספר ... וכמובן שכמה וכמה פעמים פנינו לרופא ילדים שאמר שהכל אצלנו בראש והילד מתקשר עם הסביבה מעולה ושאין מה לדאוג ( עדיין נשארתי לחוצה )
עכשיו אני מתחילה לדאוג שהילד לא מדבר וכבר שהוא רוצה משהו הוא נעמד ליד ומתחיל לצרוח ...
רציתי לדעת אם יש מישהי שעברה דבר כזה או דומה אשמח לשמוע תודה !

[יונת_שרון*]

קרה משהו כשהוא היה בן שנה?
הבחנת בשינויים נוספים? גם כאלה שלא נראים קשורים, כמו הרגלי אכילה או יציאות?

[בשמת_א*]

אמא מודאגת, לנו קרה משהו דומה עקב מחסור בברזל (ברזל IRON, עקב איבוד דם מהמעי). מציעה לעשות בדיקת דם ולבדוק את כל מדדי האנמיה: ברזל, פריטין, טרנספרין, וגם המוגלובין. גם B12, ויטמין D וחומצה פולית.

האם אוכל מוצקים?
האם עדיין יונק?
האם אוכל בשר (בקר, עוף, הודו, דגים)?
האם אוכל מוצרי חלב פרה? ואם כן, אז האם בארוחה נפרדת או כחלק מהאוכל?

[תפילה_לאם]

נוסף על מה שצוין - הייתי מבקשת בדיקת שמיעה.
@}

[אמא_מודאגת*]

היי יש לי ילד בן שנה ושמונה חודשים שעדיין לא מדבר מדי פעם ג'יבריש היה אומר מאמא ממש זמן קצר והפסיק אבא גם אמר בגיל 9 חודשים והפסיק הוא מתקשר בצורה יפה חייכן שהוא רוצה משהו הוא לוקח אותנו אליו או מביא את הדבר אלינו משחק יפה עם בני גילו המטפלת בגן אומרת שהוא מתנהג ממש רגיל לגילו למעט עניין הדיבור בדיקת שמיעה תקינה לפעמים מתעלם שפונים אליו שעושה מעשה אסור הוא צוחק ובורח מתלהב לראות אנשים שהוא אוהב אחייניות שלי לדוגמא או ילדים של חברים שהוא מכיר. בבוקר הוא מחכה שהמטפלת תבוא עד אליו ובנתיים מחכה לה בכניסה לכיתה מחייך אלייה ועושה מבט ביישן הוא מחבק אותי המון מואד חמים ואוהב פונה שנעזור לו כאשר נתקל בבעיה בנוסף מאוד אוהב טלוויזיה ולשחק בפלאפון כל אלה צורות התקשורת שלו איתנו למעט דיבור אשמח לשמוע דעה בנושא

[קור_את*]

אמא מודאגת, הרי ענו לך כבר שתי תשובות... במקום להשיב כתבת שוב את השאלה...

[אמא_מודאגת*]

היי יונת שרון - לשאלתך אם קרה משהו בגיל שנה , אז השינוי היחיד שהבחנתי בו היה שהוא הוציא המון שיניים פתאום יחד כך שחשבתי שמהכאב אולי הוא מעדיף להיות באמת כל היום עם מוצץ ולשתוק אך כנראה טעיתי
לבשמת א- הוא לאחר בדיקת דם תקינה לפני חודשיים ...
הוא אוכל הכל !!! למה הכוונה בארוחה נפרדת מוצרי חלב ?
היינו אצל רופא א.א.ג שאמר שאין פקקים באוזניים והפנה לבדיקת שמיעה שהתאריך שנקבע לנו עדין רחוק ...
לקור את - אם לא שמת לב יש כאן עוד מישהי שציינה על בעיה דיי דומה אבל מישהי אחרת אז אפשר גם לענות ולייעץ לה ...

[אישה_במסע*]

כלומר, יש שתי אמהות בדף הזה שמשתמשות בכינוי אמא מודאגת? הבנתי נכון?

[יונת_שרון*]

כך זה נראה
יש בין הילדים שלהן הפרש של 3 חודשים.

[אישה_במסע*]

טוב, נראה ששם הדף מזמין כינויים כאלו...

[Gal*]

שלום לכולם.
היום חזרתי עם בני בן השנה וחצי ממרכז התפתחות הילד לצורך אבחון בעקבות אוצר מילים קטן (3 מילים) והעדר חיקוי (עושה זאת מעט מהמצופה. הרופאה להתפתחות הילד והפסיכולוגית לא עודדו אותי. הן אמרו שהן רואות בעיה התפתחותית והן קצת מודאגות בנוגע לקצת ההתפתחות שלו. ראוי לציין שמדובר בילד חכם , מגיב לסביבה ועצמאי. הוא עדיין לא בגן (יכנס בספטמבר) . אשמח לעצות/ תגובות מהורים שחוו חוויה דומה עם בנם/ ביתם .

[יונת_שרון*]

זה נורא תלוי בילד...
איך הוא בשאר התחומים? הולך? אוכל? מתקשר?

[Gal*]

תודה על תגובתך יונת.
כן, הולך, אוכל...תגדירי מתקשר

[תפילה_לאם]

מתקשר.
מבין את הנאמר לו, מגיב לעניין, יוזם פניות אל אחרים, מביע את עצמו.

[Gal*]

מבין את שנאמר לו, פחות יוזם פניות לאחרים בעיקר מעסיק את עצמו, כאשר עייף או משועמם פונה אליי ומבקש "ידיים" (באמצעות התקרבות והרמת ידיים) . כאשר אני שואלת ומבקשת את הספר/ כדור, הוא מתבונן בחפץ אך לא תמיד מגיש לי אותו. פחות נענה להוראות. ממעיט להשמיע קול לעיתים מדבר בשפת הג'יבריש.
כאשר אדם זר פונה אליו מתבייש ומחייך

[יונת_שרון*]

לא יודעת, נשמע שהכל בסדר אבל יכול להיות שיש משהו שהן ראו ואני לא. יש לך מישהו שמכיר איתו שאפשר לשאול? אולי הסבתות?

[בשמת_א*]

GAL, אני ממליצה לך לקרוא את תמי גלילי בדף הזה. תתחילי מראש הדף עד שתגיעי להודעה שלה.
ואז תקראי גם הודעות אחריה (למשל יש אחת שמספרת שלקחה את הילד לרמי כץ לאיבחון).
זה יכול לעזור לך.

[Gal*]

תודה על תגובתכן בנות.
דעתם של כל הסובבים אותי היא שהכל בסדר.
יש דברים שהוא עושה יפה אך ישנן פעולות שהוא לא מבצע (כנדרש לגילו).
יש לי שתי שאלות ואשמח מאוד לתגובתכן:

1. האם ילד בן שנה וחצי יכול לצמצם את הפער וכיצד?
2. האם אתן מכירות קלינאית תקשורת/ כל גורם מוסמך אחר שיכול לסייע באזור חיפה- זכרון יעקב והצפון?

[Gal*]

דבר נוסף שברצוני לציין: במהלך השנה היה עם מטפלת חמה ואוהבת אך בלתי ורבלית בעליל.
דאגה לצרכיו הבסיסיים בלבד וכל היום t.v.
הוא מאוד אוהב לצפות.
יש לו אחיות גדולןת והן משחקות איתו לפעמים אך משערת שהשהייה שעות מול המכשיר השפיע על ההתקדמות שלו. מה דעתכן?
מצטערת שאני מציפה בשאלות/ בקשות... אני מוצפת בחרדות ופחדים.

[בשמת_א*]

לגבי קלינאית תקשורת באיזור הצפון: מציעה לשאול בדף ככר השוק. בהחלט יש מה לעשות!

משערת שהשהייה שעות מול המכשיר השפיעה
אני הייתי חושבת כמוך לו הייתי במקומך.
אז יופי, יש מה לעשות!
כשאני מוצפת בפחדים וחרדות - גיליתי שמה שעוזר לצאת מהם זו תוכנית פעולה. פשוט, לעשות משהו!
כל דבר שעושים בכיוון מעודד, משפר וגם מפחית את החרדות שלנו.
במיוחד שהוא כל כך קטן ואינטליגנטי, וקיבל ומקבל הרבה אהבה, כך שאפשר להשלים פערים מהר.
למשל: כאשר את איתו, לדבר איתו, לתקשר, להראות לו, לעודד אותו, לשיר לו, למחוא כפיים, לשחק בכל משחקי ה"קוקו" ושירי אצבעות שאת מכירה, בקיצור: להעלות את רמת האינטראקציה ולעודד אותו.
או למשל, לבקש ממנה לא לפתוח טלביזיה עד כמה שאפשר, ובעצמך - ברגע שהוא לא עם המטפלת, פשוט המכשיר כבוי. אחרת זה מעודד אותו לטלביזיה ועלול לעכב עוד יותר את התפתחותו גם עכשיו כשאת משתדלת לקדם.
ולמצוא קלינאית תקשורת או משהו דומה (לא מתמצאת, אולי יש עוד טיפולים שיכולים לקדם) וללכת אליה.
ולהגביר מגע גופני (חיבוקים, ליטופים, תנועה, שהייה בחוץ עם תנועה - כל אלה מעודדים את התפתחות המוח ומגרים אותו להשלים את הפער).
יש בטח עוד דברים שאחרות ייזכרו בהם. זה מה שעולה לי בשלוף.
בהצלחה!

[Gal*]

תודה יקירה על תגובתך ועל העצות הנפלאות.
כיצד ניתן לדעת איך ועד כמה הילדים המקסימים של ההורים המודאגים בפורום התקדמו ?

[אישה_במסע*]

אני הייתי בכלל מעדיפה להוציא את הטלוויזיה מהבית. אבל אני "קיצונית" וכבר שנים לא צופה בטלוויזיה.

[Gal*]

לשאול בדף ככר השוק
כיצד מעלים שאלה בדף?

[בשמת_א*]

כיצד ניתן לדעת איך ועד כמה הילדים המקסימים של ההורים המודאגים בפורום התקדמו ?
מה זה משנה? (-: רובם כבר לא כאן. זו שאלה של הצד החרדתי. מה איכפת לך מאחרים. עדיף להתמקד בתחושות שלך: מה מתאים לך ליישם? מה מרגיש לך נכון בשבילך ובשביל התינוק שלך? מה לדעתך יכול לעזור ומה את לא רוצה לנסות אפילו...


לשאול בדף ככר השוק
שם הדף (עם קו תחתי) הוא קישור באתר. לכל נושא יש דף נפרד, שם דף מתאים חייב לכלול לפחות שתי מלים שביניהן מחבר קו תחתי. הקלקה על שם הדף תעביר אותך לאותו דף, ושם את יכולה להוסיף הודעה ממש כמו שעשית פה. כדאי לעשות סיור מודרך באתר כדי להכיר אותנו קצת (-:

[Gal*]

תודה רבה על הסבלנות והעזרה. מקווה לבשורות טובות.
שבת שלום

[בשמת_א*]

[מודאגת*]

שלום
אולי אתן יודעות וכולות ליעץ...
בני בן השנה וחצי שנבדק במרפאת התפתחות הילד (בעקבות בקשתי מרופא המשפחה ) ו"אובחן" כבעל תפקוד תקין בתחום המוטוריקה הגסה, עדינה גרפומוטורי ותפקוד חזותי אך בשפה , הבעה, הבנה וחברה דורג מתחת לגילו בעיכוב של חצי שנה.
האם יוכל לצמצם את הפער (בעל עיכוב התפתחותי) או שהסימנים מעידים על כך שיתכן ויהיה מצוי על הספקטרום?

[חרדתית*]

גל אני הולכת למישהי מקסימה בל מונד שהיא קלינאית. הבן שלי בן שנתיים וארבע ויש לו 20 מילים. וגם חות מאבא ותודה הוא לא יוזם מילים למרות שיש לו. הפכתי כבר את כל העולם הלכתי באופן פרטי למומחה התפתחות הילד שהוא גם נוירולוג ילדים. כולם טוענים שהכל תקין. רופא ילדים שלי בכלל כועס עליי הוא טוען שכשהוא יהיה בשל הוא ידבר .
בכל מקרה קלינאית שהתחלתי ללכת אליה פשוט מקסימה
אני מקווה לצמצם את הפער בהקדם.

[יונת_שרון*]

מודאגת, עיכוב בתקשורת מילולית לא מעיד על אוטיזם. יש עוד הרבה סימנים אחרים... יש לך סיבות לחשוד שיש לו בעיות תקשורת?

[מודאגת*]

התקשורת שלו איתי ועם בני המשפחה טובה. הוא מגיב ומשיר מבט

[פרח_בית*]

אכן, עיכוב בתקשורת מילולית לא מעיד על אוטיזם. יש עוד הרבה סימנים אחרים...

התקשורת שלו איתי ועם בני המשפחה טובה. הוא מגיב ומשיר מבט
הוא מביע בקשה? למשל לוקח את היד שלך ומצביע על משהו שהוא רוצה?
משתמש בג'סטות? (שלום, לא)
נהנה ממשחק משותף עם ההורים?
את לא חייבת לענות פה, אלו כמה דברים לשים לב אליהם.

האם יוכל לצמצם את הפער (בעל עיכוב התפתחותי)
אולי הוא יצמצם את הפער לבד, יש ילדים שמתחילים לדבר מאוחר יותר.
אתם יכולים אולי להתייעץ עם קלינאית תקשורת, פחות בשביל טיפול ויותר בשביל להרגיע את החשש שלכם, ולקבל הדרכה - אולי יש דברים פשוטים שאפשר לעשות באינטראקציה מולו שיסייעו לו בחיזוק הנקודות שקשות לו בתחום הזה.

[תפילה_לאם]

איזה כיף שאת פה, פרח.

[מודאגת*]

תודה בנות, אתן נהדרות ומחזקות.
מאחלת לכולנו בשורות טובות

[פרח_בית*]

איזה כיף שאת פה, פרח.
@}
תפילה, כיף שאת מעריכה, כי לוקח לי הרבה זמן לכתוב עצות כאלה של קלינאית...
(איזה ג'סטות יש חוץ מ "עוד"- כשמקרבים את הידיים זו לזו, ומשתמשים בזה רק בגני חנ"מ ובכלל לא בעולם האמיתי?....)

[תפילה_לאם]

איזה ג'סטות יש
"נגמר", "די", "בוא", "תן לי".

[אמא_לא_חדשה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם ידועה השפעה של הלידה על הדיבור או על הכושר השכלי בכלל? (אפידורל, זרוז, וכל ההתערבויות השונות..)

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בוקר טוב,
יש לי ילד בן שנתיים היום והוא בקושי מדבר. הוא מתקשר יפה מאוד ומשיג כל מה שהוא רוצה, אם זה בלקחת את האצבע של מישהו ולמשוך אותו על לפריט שהוא רוצה או אם זה להראות עם היד.
יש לו אח בן 5 והם משחקים יפה מאוד ביחד.
יש לו מילים ברורות מאוד כמו אמא, אבא, אני, ליאם, (השם שלו) נפל, תביא ויש לו מילים לא ברורות אבל אנחנו מבינים למה הכוונה. מחקה את כל החיות.. יודע לזהות חלקי גוף ובקיצור ילד מאוד חכם מבין הכללל ועושה כל מה שמבקשים ממנו.
הדאגה שלי היא לדיבור, בגדול כשמבקשים ממנו להגיד משהו הוא חוזר על המילה אך זה יוצא לו לא הכי ברור. לדעתי הוא מתעצל כי כולם מבינים אותו וכאילו אין לו צורך בלדבר.

[תפילה_לאם]

שלום פלוני אלמונית,

כמה רעיונות:
מציעה לכם לשחק במשחקים של חיקוי הברות ("תגיד מָמָ", "תגיד דידידי", "תגיד גוּגוּבּוּ"). אפשר להתחיל בכלל בחיקוי של תנועות (ידיים על הראש, ידיים על הכתפיים, מחיאות כפיים וכו'). הכול באווירה משחקית. לתרגל אבל לתת לילד תחושה של הצלחה ושל הנאה, ולכן לא לחשוש להתמקד דווקא בעיקר בהברות שקל לו לבטא. אולי תוכלי לשים לב מה קשה לו: הגאים מסוימים, רצפים ארוכים, מעבר בין הגאים.
חוץ מזה, כדאי לחזק את החשיפה לפעלים. כשהוא מתנדנד - לומר לו "אתה מתנדנד", "אתה מתנדנד גבוה", "איזה כיף לך להתנדנד" וכד'. כנ"ל כשמצחצח שיניים, כשרואה אותך מסתרקת או קוראת ספר וכן הלאה.
רעיון שלישי הוא לעודד אותו להפקת צרופים. הייתי מרבה להשתמש ולבקש שיחזור על המילה "עוד", שהיא קלה לביטוי (מספיק שיאמר "או", אם כך מצליח), ובהמשך מעודדת את הילדון לבקש "עוד תפוח", "עוד להתנדנד", "עוד שיר" וכו'.
מעבר לחיזוקים האלה בבית כדאי לגשת לבדיקת שמיעה.
כן ממליצה לקבוע תור לקלינאית כדי לקבל עוד הדרכה. אם תראי התקדמות מספקת עד שיגיע התור, תמיד תוכלי לבטל ולשמח מישהו אחר שברשימת ההמתנה. @}

[חרדתית*]

קלינאית תקשורת אמרה לנו לא להגיד את המילה "תגיד"
רק לידיע

[תפילה_לאם]

רוצה לפרט? להסביר?

[פלונית_יא*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רב.
אני חייבת עצה דחוף.
הבת שלי בת 3.4. בגן מאז גיל 1.3 שנה.
היא חשופה בבית לשתי שפות (אין לי אפשרות להיפרד מזה כי אנו גרים עם ההורים שלי שדוברי רוסית).
היא יודעת להגיד חי במילה או גג 2 מה היא רוצה אבל היא לא מדברת משפטים. בנוסף לזה היא לא משחקת משחקי דמיון ותיאטרליות. רק ריצה. היא מבינה הוראות פשוטות, ההיגוי שלה תקין למה שהיא רוצה אבל כשאני שואלת אותה נגיד איך היה בגן? או מה אכלת היום? היא כאילו מתעלמת ממני ואין מענה. היא לא מבינה מה אני רוצה מהחיים שלה.

היא יודעת לספור מאחד לעשר, צבעים, חיות, צורות, הרבה שירים, חלקי גוף. היא לא אוהבת לצייר כלל. מתקשה בעניין של קשר עין ויד. במשחקי בנייה והרכבה אוהבת לסדר הכל בשורה או לבנייה לגובה. יש בעיית ריכוז עקב חוסר עניין כנראה. היא רק נגמלה מטיטול כי גם לא ניסינו לפני האמת... לעתים יש הרגשה כאילו היא לא מקשיבה, מוסחת ומתקשה לשבת במקום.
היא ילדה שמחה, לא בכיינית. הגננת רוצה שנלך להתפתחות הילד בטענה שהיא צריכה עזרה בתקשורת.

[אישה_במסע*]

אה...
יש לך בעיה כי הגננת חושבת שמי שלא מתאים את עצמו למסגרת של הגן לא בסדר?

כי ערכת רשימה ארוכה שבה יש בעיקר לא בעיות שמנוסחות כבעיות, עם כמה דברים שאולי, יש סיכוי, בשילוב עם כל מיני דברים אחרים, יכולים להעיד על בעיה.

לעומת זאת, הגננת, והגישה שלה נשמעות לי בעייתיות (לא הייתי מנסה אפילו להבין אם יש בעיית תקשורת לפני שהייתי בודקרת את האבחנה המבדלת של "סביבה גרועה וביקורתית ולא מותאמת לילדים)".

אולי את רוצה עצה בנוגע לאיך להתמודד עם הגננת?

[פלוני_אלמונית*]

הגננת רוצה שנלך להתפתחות הילד בטענה שהיא צריכה עזרה בתקשורת.

מה נורא בללכת להתפתחות הילד?
גם לי נשמע שיש בעיה ושצריך בתור התחלה לברר אותה.
זו יכולה להיות בעיה של שמיעה נגיד.
שמיעה לקויה שגורמת לקושי בדיבור ולכן קושי חברתי וכן הלאה. שמת לב אם היא מתעלמת ממך כשאת שואלת שאלות- זה קורה כשהי אלא רואה אותך, אולי היא לא שומעת טוב?
או בעיה אחרת- קוגניטיבית, תקשורתית.
או שאין בעיה אבל כן צריך לוודא את זה.

זה לא שהיא מחוץ לטווח במעט, בגיל 3.4 ילד אמור לדבר. להביע את עצמו. לתקשר. באופן שוטף לחלוטין ואת מדברת על עיכוב מאוד רציני.
והגננת שאת סומכת עליה אחרת לא היית מפקידה בידיה את הילדה- כדאי הלקשיב לה בהמלצה הזו שלה. היא לא דיברה לרעתה, להיפך.

תפני לרופא המשפחה שייתם המלצה להתפתחות הילד ולרופא א.א.גרון. התורים מאוד ארוכים לשניהם, מאוד, את תצטרכי קודם רופא א.אוזן גרון, שיבדוק את האוזניים, אחכ יפנה אותך לבדיקת שמיעה ואחכ התפתחות הילד.
מלאאא ילדים עוברים את הבירורים האלה, זה רץ בפייסבוק כמו המלצה לרופא משפחה, המכוני שמיעה, כי היום יש ידע ואפשר לעזור ומוטב מוקדם ככל האפשר.

בהצלחה.

[פלוני_אלמונית*]

אגב פלונית לגבי החשיפה לשתי שפות- כמעט ואין השפעה על קצב רכישת שפה. אני חברה בפייסבוק בעמוד של ילדים דו לשוניים ובדיוק השבוע מישהי שאלה סקר את ההורים - איך כשהילדים שלהם היו בני שנתיים הם דיברו בשתי השפות.
התשובות היו מטורפות - 90% מהילדים דיברו יפה מאוד בשתי השפות, עם נטייה יותר גבוהה לשפת האם. אבל דיברו, משפטים.
ככה שאל תתלי בזה את האשם.
במקומך הייתי קובעת תור לא.א.גרון מחר בבוקר. רופא שבודק גם ילדים כמובן, לשלול מים באוזניים ולתת הפנייה לבדיקת שמיעה. במקביל - לפנות לרופא ילדים- לבקש הפנייה להתפתחות הילד- ולקבוע תור גם שם.
הכל במקביל- כי התורים נקבעים חודשים מראש וחבל על הזמן.

[פלונית_יא*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אשמח לכל דבר. בעיקר לחוות דעת. אני כבר לא ישנה בלילות בגלל שאני פוחדת שאני גורמת נזק. הייתי באבחון אצל קלינאית תקשורת והיא חושבת על סוג של אוטיזם קל

[פלונית_יא*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בדקנו שמיעה. היא מעולה.

[יונת_שרון*]

אוטיזם קל זה לא אסון, זו שונות. יש לה יתרונות (לא סתם להרבה מתכנתים יש אוטיזם קל) וחסרונות, כמו לכל דבר.
אני לא רואה בעיה באבחון, אם לא מתייחסים לתווית כבעיה.
אולי יעניין אותך להציץ בדף אוטיזם כשונות.

[פלוני_אלמונית*]

בגלל שאני פוחדת שאני גורמת נזק. הייתי באבחון אצל קלינאית תקשורת והיא חושבת על סוג של אוטיזם קל
אז אולי תטפלי?

[יונת_שרון*]

או אולי תקבלי, גם זו אפשרות.

[קור_את*]

או אולי תקבלי, גם זו אפשרות.

אבל זה לא סותר את הטיפול. אם זה אוטיזם קל, אם לאו, אז ככל שמטפלים מוקדם יותר בפיתוח התקשורתיות, זה מקל על הילדה כעת ובעתיד. זה ממש לא גורם נזק לילדה שעוזרים לה לפתח את יכולות התקשורת.

[יונת_שרון*]

בעיני יש הבדל בין לעזור לבין לטפל.
מהות ההבדל היא השאלה לאיזו מטרה מתקדמים: של הילד או של ״הצריך״?

[קור_את*]

לאיזו מטרה מתקדמים: של הילד או של ״הצריך״?

זאת הפרדה ממש מלאכותית במקרה זה. הרי הילדה קטנטונת, אז איך אפשר לדעת עד כמה תצטרך כישורי תקשורת בעתיד? הרי כדי להסתדר באופן בסיסי בכל מקום היא תזדקק להם.
הקנייה של כישורי תקשורת היא באופן מובהק תלויה בהתחלה מוקדמת ככל האפשר של הטיפול התקשורתי. זה ממש קריטי לעתיד. להימנע מהקנייה של כישורים כמה שאפשר כעת זה חוסר אחריות מוחלט.

כל זה בכלל לא סותר קבלה של ההורים ושל החברה.

זה גם חוסר אחריות מצד אמהות שאינן אמהות לילדים עם צרכים מיוחדים להעביר מסרים של הימנעות מטיפול. כדאי לקרוא את תמי גלילי בנושא.

פלונית יא, לא לחכות. להתחיל עכשיו.

[אישה_במסע*]

זה גם חוסר אחריות מצד אמהות שאינן אמהות לילדים עם צרכים מיוחדים להעביר מסרים של הימנעות מטיפול.
האישה הראשונה שראיתי אי פעם בחיי שהעבירה מסר כזה הייתה אמא לילד אוטיסט. גם השנייה, והשלישית, והרביעית. טוב, איפשהו באמצע גם נכנסו אוטיסטים בוגרים שסיפרו על טיפולים שהזיקו להם לשנים רבות.

הגישה שחשוב לטפל כמה שיותר מוקדם זו גישה שנויה מאוד במחלוקת. באותה מידה בה אפשר להועיל בגיל צעיר, אפשר גם להזיק בגיל צעיר, ומרוב לחץ ומהירות רק מתגבר הסיכוי לזה.

אני אישית נזהרת מאוד להעביר מסרים של טיפול. מה לעשות, הכרות אישית עם מישהו שטיפולים הביאו אותו לאישפוז פסיכיאטרי משפיעה על הגישה שלי. והוא אדם בוגר ומתפקד. והוא עד היום לא סלח למשפחה שלו על ההתעללות הזו.

זה לא אומר שכל טיפול חייב להיות ככה. אבל טיפולים בהחלט יכולים להזיק. ולדעתי להתעלם מזה זה חוסר אחריות מוחלט.

[פלוני_אלמונית*]

מניסיון אישי וניסיון של חברים קרובים, ממש לא כדאי לחכות. טיפול של קלינאית תקשורת טובה, שהילד נהנה ללכת אליה, הוא רק בונוס בחיים לכל ילד.
וכפי שנאמר - אם באמת יש קושי, מאוד כדאי להתחיל לתת כלים כמה שיותר מוקדם, ככה שהילד לא יספיק לחוות יותר מדיי תסכול באינטראקציות.

[יונת_שרון*]

קור את,
זה גם חוסר אחריות מצד אמהות שאינן אמהות לילדים עם צרכים מיוחדים להעביר מסרים של הימנעות מטיפול.

א. כתבתי למעלה שאני לא רואה בעיה באבחון, אם לא מתייחסים לתווית כטרגדיה. למקרה שזה לא ברור, המטרה באבחון היא לקבל יחס מתאים וגישה לאנשי מקצוע, וגם לזה אין לי התנגדות. יש לי התנגדות לרעיון של טיפול ותיקון בהתאם למטרות חיצוניות, במקום עזרה בהתאם לילד עצמו.

ב. את לא מכירה את הילדים שלי, וגם אין לי כוונה לפתוח כאן את התיקים הרפואיים שלהם. אבל אני לא נוטה לכתוב על דברים שאין לי מושג בהם. קצת קרדיט בבקשה.

[קור_את*]

אבל אני לא נוטה לכתוב על דברים שאין לי מושג בהם. קצת קרדיט בבקשה.

יונת, זה ברור לגמרי וידוע. סליחה על שניסחתי את דבריי כך שהשתמע מהם אחרת.

כמובן שצריך להתמקד ב עזרה לילד עצמו
אבל בשביל כך, קבלה לא מספיקה. יש חשיבות לטיפול מוקדם בקשיי תקשורת.

אשמח לשמוע דוגמאות של טיפול מזיק.

[אישה_במסע*]

אשמח לשמוע דוגמאות של טיפול מזיק.
טיפול שמעביר לילד את המסר שמה שהוא הוא לא בסדר, ולכן הוא חייב לנהוג כמו הנורמליים. זה כל כך נפוץ שבפורום אוטיזם ז"ל בתפוז קראו לזה "לנרמל" וזה היה פועל נפוץ מאוד. אני זוכרת שני סיפורים מאוד מוצלחים של נרמול שנגמרו בהתמוטטות מצד הילד. אי אפשר ללכת נגד מי שאתה לנצח...
אני זוכרת את הסוף של אחד מהם (כי אמא שלו מאוד חמודה אז עקבתי אחרי הסיפור שלה הרבה זמן). הילד התמוטט ביסודי. אחר כך עבר לחינוך ביתי, ושם הוא עלה ופרח.

חוץ מזה, יש טיפולים קונטר פרודוקטיביים. נניח, לשלוח את הילד לטיפולים כל השבוע ככה שלא יהיה לו זמן להפגש עם חברים. לא ממש הגיוני בעיניי.
או טיפולים שלמלמדים כישורים חברתיים, אבל לא אלו שהילד רוצה (בעיקר הסתדרות במסגרות גדולות וחבר'ה) שבסופן הילד לומד שקשרים חברתיים זה עונש, סוג של מטלה, ונמנע מהם.

ויש סתם טיפולים מזיקים, של מטפלים שלא יודעים כלום מהחיים שלהם. הייתה מישהי בפורום שאהבה מאוד שיטה מסויימת, והייתה מקשרת באופן קבוע לרשימת המטפלים המוסמכים בשיטה - כל פעם שהיה מופיע בפורום מפרסם של השיטה, שלא הייתה לו הסמכה, ואמר שהוא מטפל בשיטה. זה קרה מספיק פעמים בשביל שאני אזכור את האישה ההיא בתור זו שבודקת שמטפלים הם לא רמאים. וגם שצריך בכלל לבדוק את זה.

לדעתי האישית טיפול שמטרתו לגרום לילדה לשבת יפה במפגשי הריכוז בגן זה טיפול מזיק, אבל זה כבר סובייקטיבי ואני ניסיתי להשאר בתחום האובייקטיבי.

[יונת_שרון*]

קור את,
אשמח לשמוע דוגמאות של טיפול מזיק.

בגלל שזה עדיין שנוי במחלוקת בתחום הזה, אתן דוגמאות מתחומים אחרים:

• פעם לימדו ילדים שמאליים להשתמש ביד ימין לכתיבה. גם כשהטיפול הזה היה עדין ומתחשב, הוא גרם לנזק -- אני מכירה מישהו שעבר טיפול כזה והיום הוא כותב בקושי רב ביד ימין, ובכלל לא ביד שמאל.
• בהומוסקסואליות טיפלו גם באמצעים כימיים וגם באמצעים התנהגותיים. התוצאות, כפי שאת ודאי יודעת, נעו בין בזבוז זמן לפגיעה קשה עד כדי גרימת התאבדות (ע״ע אלן טורינג).

באופן כללי יש בעיה בטיפול שגורם למישהו להיות משהו אחר, שלא הוא בחר.
יכול להיות שבחברה שלנו קשה יותר להיות שמאלי מאשר ימני, הומו מאשר הטרו, אוטיסט מאשר נוירוטיפיקלי. זו עדיין לא סיבה להפוך את הדברים האלה לבלתי לגיטימיים ולנסות לתקן אותם אותם.
לעזור זה מצוין. אבל רק מתוך קבלה של מי שאת עוזרת לו, כפי שהוא.

[קור_את*]

אישה, תודה.

יונת, דוגמאות מתחומים אחרים הן ממש לא רלוונטיות, אלא לשיח כללי מאוד ודי שטחי על טבע האדם. בוודאי הדבר נכון בשתי דוגמאות שהיום החברה הרגילה סולדת מהן.

באופן כללי יש בעיה בטיפול שגורם למישהו להיות משהו אחר, שלא הוא בחר.

גם פה יש בעיה בהגדרת הבחירה. הרי ילד אוטיסט לא בדיוק בוחר להיות כזה ובוודאי לא עם בעיות תקשורת שיקשו עליו הסתדרות מינימלית.

לעומת זאת, בקשיי תקשורת וכאלה שנובעים מאוטיזם בפרט זה ממש קריטי לטפל מוקדם והטיפול יכול להיטיב את איכות החיים באופן דרמטי. אז דוגמאות מתחומים אחרים שבהם אין כל ערך לטיפול כמו שינוי היד הכותבת ונטיות מיניות, והטיפול הוא דכאני נטו, הן דוגמאות ממש לא מתאימות לתחום שבו הטיפול עוזר מאוד וממש לא חייב להיות דכאני, אלא להיפך.

[אישה_במסע*]

והטיפול יכול להיטיב את איכות החיים באופן דרמטי.
יש פה בעיה. אני מכירה עדויות של אוטיסטים בוגרים, והם לא מסכימים איתך. יש לי בעיה גדולה עם המצב בו אוטיסטים בוגרים אומרים "רוב הטיפולים הם התעללות". שהם אומרים שזה לא היטיב אלא הרע את איכות החיים שלהם בצורה דרמטית.
שלא לדבר על זה שיש לא מעט אוטיסטים שמתייחסים לזה בדיוק כמו לנטייה מינית - זהות אחרת, שהניסיון לשנות אותה ולנרמל אותם מוסרי ומועיל כמו הניסיון להפוך הומו לסטרייט...

תכלס? אני לא חושבת שכל הטיפולים מזיקים. אפילו לא קרוב. חלק לא קטן מהטיפולים שהבוגרים של היום מגדירים כהתעללות כבר לא מקובלים.
אבל אני חושבת שהמערכת אכן נוטה להניח שטובת הילד זה הנרמול שלו. והכישורים שמנסים ללמד אותו אלו לא כישורי תקשורת שיעזרו לו בעתיד (נניח, להבין כשמישהו מנסה לדבר איתו), אלא כישורי הסתדרות בבית ספר.

אני מכירה יותר מידי סיפורים כאלו, יותר מידי מקרים בהם מנסים ללמד את הילד האוטיסט כישורי בית ספר שהוא פשוט לא צריך (נניח, איך להסתדר בטקס בית ספרי רב אנשים והומה אדם ורועש מאוד, כשהוא סובל מהרעש וההתקהלות, במקום פשוט לא לדרוש ממנו להגיע לטקס. בחיים של אנשים מבוגרים, מי שלא רוצה ללכת לאירועים כאלו פשוט לא הולך אליהם...) והמחיר שהוא משלם עליהם גבוה מאוד.

תחום הטיפול בואטיסטים לא חייב להיות דכאני, אבל העדויות שאני מכירה מראות שעכשיו - הוא דכאני. לכן כדאי להזהר.

<הייתי שמחה לו מישהי הייתה מציגה כאן את נקודת המבט של תמי גלילי{{}}, לאיזון. אבל אני מזדהה מידי הם הצד של זו שדרשו ממנה דברים לא מועילים בעליל ושדירו לה שהיא לא בסדר והיא נפגעה מזה, גם בלי טיפולים. למזלי. וכן, הטיפול היחידי שהייתי בו כשהייתי ילדה ביסודי לא הועיל לי בכלל, ורק שידר לי שאני לא בסדר. טוב שהוא היה קצר. נראה לי הגיוני שהכל יהיה הרבה יותר מוקצן אם הילד באמת אוטיסט, ולא רק עם כמה תכונות מהספקטרום. תכונות אהובות ורצויות שהייתי בוחרת בהן לו למישהי מאיתנו הייתה הבחירה מי להיות>

[יונת_שרון*]

לעומת זאת, בקשיי תקשורת וכאלה שנובעים מאוטיזם בפרט זה ממש קריטי לטפל מוקדם והטיפול יכול להיטיב את איכות החיים באופן דרמטי.

תרשי לי לשים כאן סימן שאלה.
גם על קריאה אומרים שחשוב ללמד מוקדם, אחרת הילד צובר פערים. זה אולי נכון במסגרת בי״ס, אבל לגמרי לא נכון במסגרת ביתית.
את טמפל גרנדין לא לימדו כישורי תקשורת בגיל מוקדם. היא למדה את זה בגיל מאוחר מאוד, כשהיתה לה סיבה. היא לא היחידה.
דווקא הטיפולים שהיא מדברת עליהם (חושיים) זה משהו שהרבה אוטיסטים מקבלים בשמחה והנאה.
לכן, שוב, חשוב לשים לב שהטיפול או ההתערבות מתאימים למה שילד רוצה/צריך ולא למה שאחרים אומרים שצריך.

[תפילה_לאם]

מקווה לחזור לכאן בקרוב. (כותבת בעיקר עבור עצמי.)
השיחה שלכן קריטית עבורי.

[קור_את*]

גם על קריאה אומרים שחשוב ללמד מוקדם, אחרת הילד צובר פערים. זה אולי נכון במסגרת בי״ס, אבל לגמרי לא נכון במסגרת ביתית.

לעתים, באופן מעניין, בחינוך ביתי (וגם בדמוקרטי, שלפעמים מהחינוך הביתי שולחים ילדים אליו בשלב כלשהו) נוטים לבלבל בין האידיאולוגיה של חינוך בבית והימנעות ממסגרות דכאניות לבין טענות על התקדמויות קוגניטיביות.
שפה נקלטת היטב ככל שהגיל שמתחילים לדבר/לקרוא/לכתוב בה הוא יותר מוקדם. זאת פשוט עובדה.
ברור שהפערים שהחינוך הציבורי או הרגיל מתעסק בהם הם טפשיים לעתים קרובות, מעוותים ומטעים. ובוודאי שהמסגרת הרגילה מחסלת יכולות למידה במקום לקדם אותן ובוודאי סקרנות אינטלקטואלית. אבל זה עדיין לא הופך לימוד של שפה על מרכיבי השימוש בה לבלתי תלוי בגיל הלומד/ת. כי הוא תלוי. כמה שיותר מוקדם, השפה קרובה יותר לשליטה כמו בשפת אם. כמה שיותר מאוחר, ההטמעה יותר קשה.

אין לערבב התנגדות מוצדקת לדיכוי ולטיפול ממניעים זרים להטבה עם המטופל עם הכחשה של משלבים של רכישת שפות.

[בשמת_א*]

קור את, חשוב להזהר לא לבלבל בין רכישת שפה לרכישת קריאה.
אני הייתי פעם בדעה שעדיף ללמוד לקרוא כמה שיותר מוקדם.
היום אני חושבת ההיפך. שאוריינות בגיל מוקדם מדי מזיקה.

[תפילה_לאם]

כישורי תקשורת שיעזרו לו בעתיד.
אני חושבת שהביטוי הזה הוא לב העניין.
איך אפשר לערוך רשימה כזאת?
כי אולי אני אחשוב ש{{}}להבין כשמישהו מנסה לדבר איתו, להגיב לעניין על מה שנאמר גם אם הנושא לא כלול בתחומי העניין המצומצמים של הילד, להגביר שיתוף בחוויות והתעניינות בזולת עד כדי יזימת שאלות המופנות כלפיו, לתרגל עבודה בקבוצה ועוד ועוד הן מיומנויות מועילות, ומישהו אחר יפסול חצי מהרשימה שלי או יותר?

[יונת_שרון*]

קור את, לגבי קריאה: אני מכירה אישית ילדים שלמדו לקרוא מאוחר והיום אין להם שום פערים לימודיים או התפתחותיים. אפשר להתפלסף על זה עד מחר, אבל לטעמי עובדות מנצחות תיאוריות.

אני לא אומרת למנוע מילדים ללמוד לקרוא, אם הם רוצים. אני לא אומרת להשאיר אותם ללמוד לבד בלי לעזור להם. אפילו לא אמרתי להימנע מלעודד אותם, להקריא להם, לחשוף אותם. אני רק אומרת שלא צריך להיבהל ולדאוג אם זה לא מה שהם רוצים כרגע.

כנ״ל לגבי כישורי תקשורת.

[קור_את*]

קור את, חשוב להזהר לא לבלבל בין רכישת שפה לרכישת קריאה.

זה נכון. גם לכל שימוש לשוני-קוגניטיבי יש חלק אחר במוח שאחראי עליו.

לא צריך להיבהל ולדאוג אם זה לא מה שהם רוצים כרגע.

אני מסכימה לגבי קריאה.

כנ״ל לגבי כישורי תקשורת.

פה אני לא מסכימה--לגבי ילדים עם קשיי תקשורת. יכולות התקשורת נטמעות במערכת ככל שנלמדות מוקדם יותר. ממש מציעה את תמי גלילי על האופן שבו הקפידה באופן קפדני שהילד שלה לבקש בכל פעם שתנדנד אותו בנדנדה במקום להשתמש בה ככלי.