סיפור לידה גאיה של קט קטית

[אנונימי]

סיפור לידה אלה של קט קטית

דף סיפור לידה בבית חולים

[קט_קטית*]

זהו סיפור הלידה של גאיה
הריון מס' 2, תינוקת מס'1
הריתי אותה בהריון ספונטני עד כדי פנצ'ר
לא הייתי מוכנה לא נפשית לא פיזית ולא נסיבתית
ובכל זאת... כ"כ רציתי אותה שהתמסרתי להריון הזה כל כולי

ההריון של גאיה

ההריון היה מזעזע ברמות: בחילות, הקאות, צרבות, כאבי גב (עד שלמדתי לקבל את זה שאני פינגווין ואימצתי את הליכת בני עמי)
ו... הדובדבן שבקצפת: בחודש שביעי התחיל לי גרד, בבטן, בידיים, ברגליים,בציצים, מתחת לציצים, בפנים, ברגליים, בכפות הרגליים, בכפות הידיים, בצוואר, בין האצבעות
הכל הכל הכל גירד ובער ולא נרגע לרגע
רופא נשים אמר שככה זה ואין מה לעשות, ואני אמרתי שאני לא יכולההההההההה יותר
גירד לי יום ולילה, לא ישנתי יותר מרבע שעה רצוף כי הייתי עסוקה בלהתגרד עד זוב דם
ובבוקר הייתי קמה והולכת לעבודה רגיל (הבוס שנא אותי על זה שנכנסתי להריון וחיפש דרכים לפטר אותי, כולל חיפוש פרצות בחוק הפעלת ולחץ נפשי בלתי סביר)
בסוף (אבל ממש בסוף, בחודש שמיני כשהגעתי לרופא וצעקתי שאם הוא לא יכול לעזור לי אני רוצה להפיל עעעעעכשיו)
הגעתי לאישפוז
שם הובהר לי שיש לי כולסטזיס הריוני (מחלת כבד שגורמת לגירודים) וטופלתי בתרופה שהפכה את החיים שלי לנסבלים בהחלט
שיחררו אותי הביתה

ואז... שבוע 38 לא הרגשתי תנועות
הלכתי לתל השומר
כל כך רציתי לידה טבעית
כ"כ קיויתי להתחיל את הלידה ספונטנית
כעיקרון יכלתי לבקש שיילדו אותי בכל רגע (החל משבוע 38+0 מיילדים בכולסטזיס "עקב סבל אמהי")
הייתי מוכנה לסבול עוד אבל ללדת מתי שהתינוקת תבקש לצאת
אמרו לי: יש לך כולסטזיס, את לא מרגישה תנועות - למה יש לחכות? יאללה זירוז
למרות שהמוניטור היה תקין הרופאים לא לקחו צ'אנסים (יש אחוז גבוה יחסית למות עובר בשל אצל אמהות עם כולסטזיס, שלא נדע)
כמובן גמני פחדתי והתמסרתי לרופאים

השראת לידה- היום הראשון

הכניסו אותי לחדר טרום לידה
אני עם צירים סדירים (מחודש שביעי)
כל 7 דק'
פתיחה של 2
שמו לי נר, נדמה לי
לא זוכרת
כמה שעות
לא עשה כלום
הצירים התחילו לכאוב אבל יותר מזה - נאדה
הכניסו בלון זה כאב כאב כאב
אחרי אולי חצי שעה הרגשתי שחפ לי ברגליים
התרוממתי לראות וכמעט הקאתי:
כל המיטה מלאה בדם כאילו שחטו כבש
לא כאב לי
סתם שכבתי בשלולית ענקית של דם
באו, החליפו, השכיבו אותי חזרה עדיין פתיחה של 2
הביאו פיטוצין באינפוזיה, התחברתי
הצירים נהיו יותר צפופים ויותר כואבים
שעות שעות שעות של התעללות בגופי
אחרי הרבה מאוד זמן הציעו לי טישטוש
הסכמתי מיד
טושטשתי
נרגעתי
חום נעים עטף את גופי
חייכתי
נרדמתי
כאב חד חתך את גופי
התעוררתי לתוך גהינום
לתוך הכאב שהספקתי לשכוח ממנו
בעלי לידי, אני בחדר טרום לידה.
כמה זמן ישנתי?
20 דקות
20 דקות? זה לא פייר! תנו לי עוד טישטוש!
האחות צוחקת: היה לך כיף?
היה לי כיף? וואלה לקחתי כבר בחיים שלי כמה דברים שעשו לי כיף,
והפטידין העלוב הזה הוא לא אחד מהם.
אני רוצה רק לישון עוד קצת, עוד קצת לנוח, לא להיות בתוך הגהנום הזה.
בעוד 3 שעות - היא אומרת לי.
חזרה לשגרה. מסתכלת על המוניטור שמצייר צירים עקומים ו"שעירים" כל 2 דק'
החלפת משמרת, בדיקה פנימית, 2 אצבעות.
והיה ערב, והיה בוקר, יום ראשון להשראת הלידה.
ים של צירים, כלום פתיחה.
פול גז בניוטרל.
מעבירים אותי ליולדות לנוח עד הערב בתקווה שהלידה תתפתח מעצמה.
אני מחוברת למוניטור קבוע.
בעלי הולך הביתה לישון.

השראת לידה - היום השני

שוב ערב
מעבירים אותי חזרה לטרום לידה
אין צירים
אין פתיחה
אנחנו בנסיגה
טוף, מחברים לי מינון מכובד של פיטוצין
נכנסים בי בכל הכוח
אני לבד
אני, הכאב והומיטור
סגרתי את הטלפון (נמאס לי משיחות ה"נו, את לא רוצה ללדת?" )
בעלי קפץ, סגר את המזגן אז שלחתי אותו הביתה
הייתי הרבה יותר זקוקה למזגן מלבעל שמנמנם על הקורסה
באה אחות, אמרה שהיא מצטערת אבל אי אפשר לתת לי טישטוש
אמרתי לה שלא ביקשתי
נכון היא אמרה, אז רציתי רק לעדכן שבכל מקרה אי אפשר
מכיוון שהלידה בנסיגה, אסור לתת משככי הכאבים
נשארנו רק אני המוניטור והכאב
הכאב והמוניטור ואני
הכאב משגע אותי ולא נותן לישון
עולה לי החום
יש לי כאב ראש
אני משתדלת לא לחשוב על כלום

והיה ערב, והיה בוקר, יום השראה השני


השראת לידה - היום השלישי

עוד בדיקה
פתיחה של 2
אנחנו בהתקדמות
אני שוכבת ומסתכלת על המוניטור
ציר, עוד ציר
כאב, עוד כאב
הנה עכשיו שוב יכאב
הנה פה אני יכולה לנשום
אני שותה מים
לא כי אני צמאה
כשאני שותה יש לי פיפי
כשיש לי פיפי אני הולכת לשירותים
זה הבילוי היחידי שלי, ככה מנתקים אותי מהמוניטור
בשירותים אני מסתכלת במראה ומזדעזעת ממה שאני רואה
שקים שחורים מתחת לעיניים אדומות, לחיים שקועות, שיער מבולגן,
חלוק ביתחולימי דהוי ומבט של חיה מטורפת
כמו בסרטים על בתי משוגעים, האגף הסגור
גם לשירותים אני הולכת עם הפיטוצין
הוא לא מרפה ממני לשניה
שוב חוזרת לחדר, לתא העינויים שלי

אני, המוניטור והכאב

והיה ערב והיה בוקר, יום השראה השלישי

השראת לידה - היום הרביעי

החדשות הרעות - אין התקדמות בפתיחה
החדשות הטובות - גם אני אינני
יש כאב, יש מוניטור, אבל אותי כבר אין
אני לא קוראת במוניטור ולא חושבת
יש דקות שעוברות כמו שעות ויש שעות שעוברות כמו דקות
באופן אבסורדי אני מצליחה להרדם פה ושם,
למרות שהעלו לי את המינון
המשמרות מתחלפות, אחיות נכנסות ושואלות אותן שאלות מטומטמות
מזמן הפסקתי לענות ואני מקללת את כל מי שמתקרב אלי
נכנסתי לתוך בועה שבה לא כואב לי יותר ואין משמעות לזמן
אסור לדבר איתי
זה מוציא אותי מהאיזון
לפעמים בעלי קופץ לבקר, סוגר את המזגן,
אני מקללת גם אותו והוא הולך הביתה
ככה יותר טוב לי, אפילו לא לבד - אני פשוט לא קיימת
לא אוכלת, לא שותה, לא כואבת

והיה בוקר, ואולי זה ערב... אי אפשר לדעת, הפלורוסנטים דולקים פה תמיד
ועוד בוקר, ועוד ערב

...........................................................
יום הלידה הגיע

כעבור חמישה ימים הציעו לי קיסרי
כי צריך לפנות את חדר הטרום לידה
לא יודעת אם צחקתי אבל זה בהחלט הצחיק אותי
אני מניחה ששוב קיללתי
אמרתי שינתקו אותי מהכל ואני הולכת הביתה
אני אחזור מתי שיבוא זמני ללדת
כעבור לא יודעת כמה זמן...
מעבירים אותי לחדר לידה
יש התקדמות
פתיחה של 2.5!
מגבירים לי את המינון עד המצוקה העוברית הבאה
אני רגילה כבר להשכב על צד שמאל כשאומרים לי...
ואז מורידים את המינון...
ואז שוב מעלים
באה רופאה
ראיתי כבר כ"כ הרבה רופאים ואחיות, אני לא זוכרת אפחד מהם
הרופאה אומרת לי: טוב, יש לך פתיחה של 3, מותר לך אפידורל
ואני קוראת בעיניים שלה שהיא מרחמת עלי ואין לי 3,
וגם האחות אומרת - איזה 3? בקושי 2
בכל זאת...
הולכים להזמין רופא מרדים
הצירים מתחזקים
המוניטור דופק בראש
בעלי פה
אני עומדת וצורחת ומקללת את הרופא המרדים שלא בא
ובעלי אומר לי: שששששש, אל תקללי, הרופאים ישמעו אותך!!!
ודווקא כשחושבים שלא יכול להיות יותר גרוע הכל מדרדר
כואב, הרבה יותר כואב
גהנום גהנום גהנום עלי אדמות
אני מסתכלת על המוניטור
הציר לא נגמר, נחלש קצת ועולה לשיא ואין שום הפסקה בין לבין
אני מבקשת שינתקו אותי מהפיטוצין
באה איזו אחות מופתעת" למה את עדיין עם פיטוצין? כבר ממש אין צורך!!
רק 3 שעות אחרי שהוזמן הגיע הרופא המרדים
איגור כזה רוסי גדול שעיר מפחיד ועייף
תשכבי בתנוחת עובר! מצווה הוא ואני לא יכולה להתקפל כי אני באמצע הציר
עוד חצי דקה, אני מבקשת, אני באמצע ציר!
אין לי לא חצי דקה ולא חצי שניה, תשכבי ואל תזוזי או שאעשה אותך נכה
אני בוכה מכאבים, מההשפלה, מחוסר האונים
בעלי ומיילדת מחזיקים אותי והוא מזריק לי בגב
אני זזה... הזריקה הזאת תכאב לי עוד חודשים ארוכים
פתאום הכל נגמר
פתאום יש שקט
אני נרגעת והולכת לישון
השינה הכי טובה בחיים שלי
כשהכאב חוזר אני מצלצלת ושוב מאפדרלים אותי
אחרי כל הימים של העינויים
אני מרגישה איך המים יורדים
שוכבת בתוך שלולית חמימה ודביקה
כל כך טוב לי
אני לא רוצה להתעורר

שעתיים בלבד אחרי האפידורל!

הלידה של גאיה

נכנסת מיילדת לבדיקה שגרתית
שואלת לשלומי
טוב לי
כל כך טוב לי
אני נחה סוף סוף
היא מרימה את הסדין: ירדו לך המים!
אני יודעת
פתאום היא צועקת: גברת, את בפתיחה מלאה, הראש למטה!!! את לא מרגישה??!!
אני פותחת עין אחת ומיד סוגרת: לא, אני לא מרגישה.
היא מעירה את בעלי: תגיד לאישתך שתקום ללדת!!!
מיד מדליקים אורות, מרימים לי את המיטה והמיילדת אומרת: כשיהיה לך ציר- תלחצי!
אני מיד מסכימה איתה וחצי-מתיישבת בפיסוק מכובד. מחכה לציר.
נו, תלחצי! אומרת לי האחות. הופתעתי.
לא הרגשתי שום-כלום.
תלחצי, תלחתי כמו לקקי!!!
אני לוחצת אבל לא מרגישה כלום. בוודאות יש לי פרצוף של עצירות, אבל מעבר לכך אני לא מרגישה כלום.
לא ככה!- אומרת המילדת. תלחצי ככה וככה.
אני שוב עושה פרצוף של עצירות.
יופי, יופי! - המיילדת מרוצה, מהנהנת בראשה (אין לי מושג מה נשתנה)
תלחצי עוד עוד!!!
אני שוב עושה מגוון של פרצופים מפחידים
לא,לא, עכשיו אל תלחצי! - מרפה מהפרצוף המפחיד.
האחות הולכת להביא משהו מהארון ליד. אני מנחשת מה זה.
לא,לא, בבקשה, אל תחתכי אותי, אני מבטיחה ללחוץ!!!
היא מחייכת ואומרת: זה רק שמן לעיסוי.
ישששש!!!!
היא מעסה אותי (כנראה) ושוב אומרת ללחוץ.
הפעם אני מרגישה הרבה יותר טוב. האפידורל מתחיל לעבור.
מתחיל לכאוב ולשרוף למטה ואני ממש שמחה שחזרתי להרגיש.
אני ממלאת ריאות באויר ולוחצצצצצצצצצצצצצצצת אההההההההה!!!
טוב!- היא אומרת לי, את לוחצת כמו גדולה!
היא מעודדת ואני לוחצת, הראש מבצבץ החוצה- הנה הנה היא אומרת לבעלי, תראה, הראש כבר פה!
איפה?- הוא שואל. אני לא רואה שום ראש!
נו הנה, הנה! תלחצי! - שוב מתעקשת המיילדת
כן, נכון! בעלי מבסוט, מחייך
עוד קצת, תלחצי חזקקקקקקקק! ואני לוחצת, לוחצת את נשמתי, כואב לי ואני שמחה כל כך שכואב לי ושאני לוחצת טוב ושהראש כבר כמעט בחוץ.
את לוחצת מעולה, זאת הלידה הראשונה שלך? את לוחצת כמו ולדנית! - ואני לא יודעת אם היא מתכוונת לזה או סתם מעודדת אותי, אבל בתוך תוכי אני בטוחה שאני לוחצת טוב.
לחיצה כואבת במיוחד והנה! הראש בחוץ... וגם היד! הנה, היא מושיטה לך יד - צוחקת המיילדת. עוד לחיצה קלה והיא בחוץ. והנה הופפפפפ זורקים לי על הבטן... אותה! תינוקת יפה כל כך, מושלמת כל כך. ואני בהלם. כאילו לא לזה ציפיתי. יש לי לחץ באזניים ואני לא מסוגלת לעכל את מה שקרה. מושלמת, כל כך מושלמת, המיילדת מרימה לי את הידיים ואומרת לי לחבק אותה. ואז הכל יוצא החוצה. אני בוכה וצוחקת ואומרת לה כמה היא שווה את כל מה שעברתי. היא נוברת ומחפשת את הפטמה. מרימה אותה לציצי והופ- היא יונקת בשקיקה, מסתכלת עלי בעיניים תינוקיות ברורות ועמוקות. ואני אומרת - איך את כל כך יודעת מה לעשות, איך זה שאני כל כך לא יודעת???
והנה, 9 חודשים של הריון, 5 ימים של לידה, רבע שעה לחיצות ורגע אחד ששינה את חיי - רק המגע של העור שלה על העור שלי. הריח שלה. המבט שלה.
הוצפתי בהורמונים. לא יכלתי להפרד ממנה. ה"היי" של החיים שלי
רק סיימתי וכבר ידעתי שאני רוצה עודדדדדדדדדד

קראתי לה גאיה, על שם אמא אדמה.
תינוקת מדהימה.
תינוקת מושלמת.
נולדה במזל טוב ב23 ליוני 2005
לפני כמעט שנתיים
ואני זוכרת את הלידה שלה כאילו זה היה אתמול
הלוואי ותמיד אזכור

[קט_קטית*]

דף סיפור לידה

[ת''ק_פרסה*]

מ-ה-מ-ם!
איזה סיפור מדהים ומרגש!
האם היו לך תובנות כלשהן ממה שעברת?

[קט_קטית*]

תודה


האם היו לך תובנות כלשהן ממה שעברת?

just say no to drugs

P-:

[מיטל_מ*]

והנה, 9 חודשים של הריון, 5 ימים של לידה, רבע שעה לחיצות ורגע אחד ששינה את חיי - רק המגע של העור שלה על העור שלי. הריח שלה. המבט שלה.
איזה משפט מרגש.

[אלונ_צ'יק*]

[קט_קטית*]

תודה בנות

[חגית_ל*]

אין מילים!!!! גיבורה!!!!
מאחלת לך שבפעם הבאה יהיה כמו שאת רוצה ובבריאות ושמחה @}

[ר_ו_ב_י_נ_א*]

רציתי לאחל לך שבלידה הבאה תהיי מוקפת רק באנשים תומכים ואוהבים
אבל אז עשיתי ריגול קצר וגיליתי שכבר היתה - אז... מחכה לסיפור לידה שני

אין מילים!!!! גיבורה!!!!
@}

[הילה_ב*]

וואו איזה מעלפת!!! כזאת לידה אמריקאית עם סוף טוב!

[לוטם_מרווני*]

קטקטית- את גדולה!
מחכה לסיפור השני@}

[סירופ_מייפל*]

wow אני עם דמעות בעיניים. תודה גדולה על השיתוף.
מעניקה לך את התואר סופר-גומן |(כמו שאומר בני).
עשית את זה בענק! WOW.
@}

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

עשית את זה בענק! WOW.

[קט_קטית*]

תודה בנות מקסימות, איזה כיף
תודה

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

וואו, כבר שמעתי אי אלו סיפורי לידה, כולל בבית החולים שם שכבתי שלושה חודשים עם הראשונה. כזה סיפור עוד לא שמעתי. מעניין לשאול את גאיה איך היה לה. חבל שאי אפשר.
בכל אופן סיפור מרגש בטירוף צחקתי וקצת לחלוחית... ואת בטח אמא מדהימה. ובעצב תלדי בנים,אין מה לעשות.איתך הוא הלך עד הסוף...
אני פעמיים קיסרי. גם אצלי יש סיפורי בית חולים שסיפרתי בעיתון (זכרונו לברכה), מה אומר?
גיסתי אמרה לי פעם שהאישיות משתדרגת באופן רציני אחרי "חווית" לידה כואבת. נו שויין.
אני ממשיכה לפשפש בדפייך.
בי.

[אהבה_טהורה*]

כל כך אמיתי מרגש כואב ומצחיק ממש כמו החיים תודה קטקטית על הסיפור.

[אורני*]

זה גם תאריך הלידה שלי(היומולדת שלי{})את כזאת מדהימה,הזדהיתי עם כל מילה שלך ואני מאמינה בך לחלוטין שבפעם הבאה הלידה שלך תהיה קסומה ושתצליחי לשנות לפי מה שאת רוצה....שולחת לך הרבה אהבה ואמונה

[קט_קטית*]

תודה מותק, גמני האמנתי בי והלידה השניה היא שמים לעומת הארץ.

שולחת לך הרבה אהבה ואמונה

(())(())

[אומה_לי*]

תודה קטקטית על הסיפור
אמן והלידה הבאה תהיה באמת ממקום אחר!

[עמנוא_ל*]

וואו!
סיפור מתח!!! הייתי מרותק!

מזל טוב! רק אושר!
(גם כתוב יפה...)

[קט_קטית*]

אוי, יש כאן גברים?
מקווה שלא מפריע לך שאני פה עם השיליה בחוץ...

[עמנוא_ל*]

קט קטית :
באמת יותר טוב שאתרחק מהדף הזה...

..וזה עוד אחרי שהיום ראיתי בחנות הטבע בכפר אז"ר תינוקת חמודונת ליד הקופה ונהיה לי חשק לעוד אחת...
חיפשתי כל תירוץ להישאר ליד הקופאית...

[קט_קטית*]

חיפשתי כל תירוץ להישאר ליד הקופאית...
מקווה שלא התווכחת איתה על שקל

[בוחרת_באהבה*]

מסתכלת עלי בעיניים תינוקיות ברורות ועמוקות. ואני אומרת - איך את כל כך יודעת מה לעשות, איך זה שאני כל כך לא יודעת???

[טרה_רוסה*]

וואו איזה סיפור.
ההתחלה מזעזעת ממש.
אבל הסוף כל כך מרגש.
הא...
@}

[קט_קטית*]

תודה

[טרה_רוסה*]

מה שעברת בבית חולים מאוד הזכיר לי דברים שקרו לי בלידה האחרונה, אם כי, הסיפור שלך הרבה יותר גרוע
איך את רואה היום את חמשת הימים הללו? את עדיין זוכרת אותם כסיוט, או שבגלל שזה נגמר כל כך חיובי, אז זה עושה את זה פחות נורא? או שאולי את בכלל לא חושבת על זה... ילדת שוב מאז?

[קט_קטית*]

ילדתי מאז את אלה
חמשת הימים בבי"ח אני עדיין מגדירה כסבל מיותר
ברררררר....
למרות שבדיעבד זה לא היה באמת גרוע, כי לא אנסו אותי עם קיסרי.
החשק ללדת בבי"ח הולך ופוחת
מה היה לך בלידה האחרונה?

[טרה_רוסה*]

סיפור ארוך....סיפור הלידה של תותיק.
גם זירוז, וכמה ימים בבית חולים. אבל ברור שאין מה להשוות.

[חוט_השני*]

אבל הסוף כל כך מרגש.
את סיפור הלידה של אלה כתבת?

[קט_קטית*]

שני, יש קישור בתחילת הדף.
טרה, עדיין קוראת את סיפור הלידה שלך.
את יולדת ארוך...

תודה לכן{@

[מיצי_החתולה*]

תרשי לי להכתיר אותך למלכה (למה אין אייקון של כתר?).

[פלוני_אלמונית*]

רוצה להוסיף הערה לגבי הכולסטזיס שהזכרת. את הזירוז בשבוע 38 לא עושים בגלל סבל אימהי, אלא בגלל שהסיכון לחיי העובר עולה בסוף ההריון (עד 10% תמותה בשבוע 40). לכן ההמלצה הרפואית היא לעשות זירוז לידה בשבוע 37-38 להריון.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה סיפור מדהיםםם

[שושנה*]

וואו!! אין לי מילים... מדהים.

[לירז*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כרגע אני בשבוע 34 פלוס 3 עם כולזטזיס וגרד בלתי נסבל , מצפה כבר לשבוע 36 בו נאמר שניתן ליילד. לוקחת שלושה כדורי אורסוליט ביום ומתה מפחד שיקרה משהו לעובר. יאללה שהזמן יזוז מהר. ריגשת אותי !!! העיקר יש סוף טוב!!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סיפור מרגש עד דמעות אני בשבוע 35 עם כולסטזיס מחכה. שהזמן יעבור יצטרכו ליילד אותי בשבוע38 כנראה מתפללת שהכל יעבור תקין וטבעי