עקרון הרצף באמנות של ילדים

הי אומ איליי ,
איך שכחתי שאתם באילת ... בדמיוני ראיתי אותו "בצל" של המלונות בבקר על שפת הים בחוף גורדון P-: ... סתאאם .

הוא "מוצא" בציור שלו דברים דמיוניים ולא אמיתיים מכונות מסוגים שונים שמייצרות דברים לא אמיתיים.

ברור !! זה פעילות גרפית , גופנית +איזה מין שיג ושיח פנימי , -
מה ששומעים החוצה זה רק אפס קצהו של מהות פנימית , אינטימית , מבעבעת ורוחשת אשר תורמת חיים לגופ -נפש . (שאין לנו , המבוגרים כניסה שמה...)
תודה לך אומ איליי . גם על זה :
בהורדת החומות והגדרות הם עשו מרחב ענק ומדהים להם ולילדיהם- נפלא! וואו . אולי עוד יש תקווה לחצרות בתל-אביב . אולי צריך לעשות קשר עם העיריה .. או אולי לעשות נפשות לרעיון הזה בהתחלה פה אצלי בין הבניינים

הי דנדי ,
זה נראה לי טבעי שאחים גדולים מציירים עם קטנים. לא? ברור .
הרי ככה ילדים גדלו לאורך כל ההסטוריה . אחים ואחיות. לטוב ולרע . יש מחקרים אשר מצאו כי החיים החברתיים בין האחים הם בעלי השפעה מכרעת על האישיות יותר מאשר היחסים עם ההורים .
הייתי אומרת שזו גם הזדמנות שניה לגדול . נניח אם הקטן משרבט או מקשקש - הנה , גם ככה אפשר , יש דבר כזה , מותר לכולם בכיף .. אולי יש כאן פוטנציאל לחוויה מתקנת ?
ובעיקר : השפעה הדדית .כבוד הדדי . שלום עולמי....

אני לא כל כך טובה בלהמציא סיפורים. ....
שירן , את האמא , כל מה שאת עושה הוא הכי טוב בעיני התינוקת שלך גם מה שאת "לא כל כך טובה" בו.... תתחילי בקטן : "פעם היה חתול קטן , מיאו , והוא אהב לשתות חלב מאמא שלו ..."

כי אין אייקון |חתול|

שליחה על ידי שירן* » 02 יוני 2010, 10:03

ומה עם כל עיניין החרוזים ובעיקר המילים שאני לא תמיד שמה לב אליהם לדוגמה:
בספר העכביש העסוק כתוב "העכביש עסוק בטוויית רשת הקורים שלו"
אם לא הייתי מקריאה הייתי אומרת העכביש עסוק בבניית רשת הקורים שלו
או באחד הספרים כתוב "מוווו געתה הפרה" או "מההה פעתה הכבשה" (מקווה שלא התבלבלתי בינהן (-: )
אני בכלל לא חשבתי על זה תמיד אמרתי לה הפרה עשתה מווווו וכו'...?

אני בכלל לא חשבתי על זה תמיד אמרתי לה הפרה עשתה מווווו וכו'...?
אוי ואבוי שירן ... מה יהיה ? P-:
סליחה בת כמה העכבישית הקטנה ?

@}

ועוד שאלה . למה דווקא הצבעים שציינת והאם רק הם? אני אוטוטו מתחילה לתת לנגה גם צבעים (עוד כמה חודשים...)
זה גם עניין של גיל .וגם עניין של תרגיל .

כאשר קטנטנים אין למעשה בכלל צורך בהמון גירים . גיר אחד מספק את כל הדרוש ,
ומדוע ? - כי מוקד הציור נמצא בתנועתיות ובקודים פנימיים שיוצאים אל הפועל מתוך הסימנים ש"יוצאים" מן התנועה הפיזית.
כך שריבוי גירים בעצם מסיח את הדעת מהדבר המרכזי שמתרחש בגוף ובנפש . והוא הסימנים שהאדם / תינוק מגלה לראשונה שהוא עושה אותם.
וככה יש לאן להתקדם . כשיש שניים החידוש מרענן ... וכאשר יש שלושה זה בכלל עניין מיוחד.
ציינתי שלושה שהם צבעי היסוד.
פנדה כי הם רכים ונמרחים.
והגוונים - כחול פרוסי , אדום כרמין וצהוב קדמיום - כי הם : 1)יפים וחזקים - כלומר נותנים משוב טוב לעין. 2) כי הערבוב ביניהם נותן סגול יפהפה , כתום וירוק חזקים ויפים.

למעשה הענין של הערבוב מתאים , מבחינת מוקד העיניינים בתוכנת האמנות הילדית , בגיל הרבה יותר מאוחר . אבל עם הסוג הזה והגוונים האלה יש סיכוי רב שהילד יגלה את הקסם המדהים הזה תוך כדי ...
שלושת צבעי היסוד . זה מעט המכיל בתוכו הרבה מאוד .
למעשה כל השרבוט יכול להתפתח יוצא מן הכלל גם עם גיר אחד . הריבוי של הגירים מסיח את הדעת . למשל עם נגה כדאי ממש להתחיל עם אחד .
אמנם במציאות שיש אח גדול עם אוצר של המון גירים זה די קשה להגיש רק אחד או שלושה ,
אבל אם יש מצב , זה כדאי.
הערבובים של הגוונים הספציפיים מפיקים צבעי סגול , כתום וירוק יפים במיוחד . והכי קרובים לצבעי הקשת .
לאיליי שהוא חובב צביעה ידוע כדאי להוסיף גם את הלבן . אבל הוא עוד לא בן ארבע נכון ? - כדאי לחכות עם זה עד גיל שש -שבע..
אני יודעת שבמציאות של ימינו , כאשר סטים מוכנים של שישה עד 12 ויותר של גווני גוונים הם זמינים כל כך , כמעט אין סיכוי לבצע את ההגשה הזאת שאני מציעה...זה כמו עם הממתקים ..

תודה על תשובתך
אני לומדת ממך לקלף שכבות שוב ושוב מעל העשיה ומעל העומס ולהישאר בפשטות מאוד ראשונית. גם כאן.
אני מבינה ממה שכתבת שהפער שנוצר בכל פעם מחדש בין היכולות והתהליכים הפנימיים של הילד שהם כמו רישום בקו, לבין מה שמגיע מן החוץ שהוא כמו ציור בצבעים זרחניים, מותיר חותם קבוע של פער. הפער הזה הוא תחושה פנימית של חוסר סיפוק עצמי, של קושי בקשב לכל רגע בהתרחשותו כי כל הזמן יש ציפיה אל החוץ , ושכך נוצרים קשיים בלמידה.
האם כך?
תודה

חוה תודה על תשובתך בעניין הצבעים.
איליי מאוד מאוד אוהב לערבב צבעים ועסוק בזה לא מעט...הוא גם שואל בעל פה בדרך באוטו בעניין הזה אמא מה יוצא אם מחברים אדום וכחול ...סגול ואם מחברים תכלת ואדום? ...לפעמים אני עונה, ולפעמים אני אומרת בוא ננסה יחד/ תנסה בבית וכדומה... החידות האלו יכולות להמשך נסיעה שלמה...
כשהיה קטן ממש ראה את השיר של דתיה בן דור על הצבעים שהתבלבלו והוא ממש אוהב את השיר לצבעי מים הוא קורא צבעי התבלבלו כי איתם הוא ראה שזה עובד (אם כי המשיך לשיר כשהצבע הכחול פגש את הצהוב נוצר כתום ( ולא ירוק...)
כשראינו בגינה שניים עסוקים בטאי צי שאלתי אותו מה הם עושים והוא ענה לי "התבלבלו" שזה שם קוד לתנועה שהוא עושה בידיים כשהוא שר את השיר...
בקיצור ענייני ערבוב כאן הם ממש בעומק הוריד...
לגבי נגה, היום, אחרי שציירה קו והתפעלה מאוד מהתוצאה, אכלה איזה אדום... לא יודעת אם אדום כרמיון:-) נהנתה מאוד וביקשה גם מים אח"כ שיעבור חלק בגרון... כנראה שיש לי הרבה זמן עדיין למצוא את ה3 הספציפים הנ"ל לבודד מקופסאת הצבעים בינתיים היא עסוקה בבוץ בחול ובמגלשה (לבד לבד לא הרמתי אותה לקצה בעצמי)
אגב לגבי איליי הוא ממעט עכשיו בציור וזה קצת חסר לי (אבל אני מחכה בלי למצמץ...)

שליחה על ידי הילה* » 04 יוני 2010, 00:21

מה יוצא אם מחברים אדום וכחול ...סגול ואם מחברים תכלת ואדום? ...

אצלי היא שאלה: "אמא, איך יוצרים צהוב?" @}@}

הוא גם שואל בעל פה בדרך באוטו בעניין הזה אמא מה יוצא אם מחברים אדום וכחול ...סגול ואם מחברים תכלת ואדום?

אצלי היא שאלה: "אמא, איך יוצרים צהוב?"

@} תודה לכם יקרות על השיתוף הזה ! @}

מרתק אותי עד מאוד . אני מקשיבה לכם בלב רועד כלשהו , כי שניהם מאוד קטנטנים .
שאלה בכל עניין , הרי מוכיחה על עיון פנימי של השואל בסוגיה אשר אליה היא משתייכת .
ונושא "הצבע " הוא עמוק לאין חקר ... -
כן , התמיכה הטובה ביותר להגיגיו של איליי היא תנסה בבית וכדומה... - בכך את מעבירה את העיון בסוגיה למקום הנכון שלו - ההתנסות . מוח ימין . (לא כל אדום עם כל כחול נותן סגול . וזה כמובן לא לדיון מילולי כרגע כי זה מופשט מידי .) בגלל זה המלצתי על הכחול הפרוסי והאדום הכרמין .( בקופסאות הרגילות,פנדה של 12 גוונים ,הכחול הוא אולטרמרין או קובלט בד"כ , [כדי לקצר לילדים את הדרך לציור "שמיים"/-: ]
והאדום שהוא בד"כ כרמין , תלוי ביצרן , - לא נותן סגול יפה...)
ההתנסות האמנותית בנסיעה למשל תהיה ההתבוננות : שדות ירוקים , הרים חומים ואדומים , שקיעות של פטל .... - כמובן במינון עדין ...
ובאשר ל"אמא איך יוצרים צהוב "... התמיכה הטובה ביותר היא להיזהר ממתן הרצאות והסברים ולענות בדיוק : צהוב הוא צבע יסוד אי אפשר ליצור אותו על ידי ערבוב .
ולחכות "בלי למצמץ " לשאלות אשר ייתכן יגיעו בעוד הרבה זמן .
תודה @}

תוכלי לפרט יותר איך דרישה לביצועיות בחיים משפיעה על התחום הנוכחי, מבלי שתהיה התערבות מצידנו ?
הילה
הנה דוגמא קלאסית למציאות ההוליסטית . "התחום הנוכחי" כלומר האמנות של הילד איננו חי בפני עצמו במדור 'ציור ואמנות' .
הדרישה לביצועיות ב"חיים" היא חוויה בחייה של הילדה וכמו כל חוויה היא משתקפת באמנות שלה .
אני התרשמתי שהיא אכן מאוד מילולית , ואכן נוטה לדרוש מעצמה ביצועיות אולי אפילו עד קצה גבול היכולת וזאת הסיבה ששאלתי.
אם אתם מרגישים שאתם מגזימים במשהו , שימו

לכך .
אשמח לפתח איתך שיחה על כך אם את בענין .
@}

שכחתי לציין שוב ושוב שלא ראיתי מספיק ציורים כדי לקבוע קביעות .
הדגש הוא על הביטוי 'התרשמתי ש..'

לבד לבד לא הרמתי אותה לקצה בעצמי)

צ " ל : "בעצמה בעצמה לא הרמתי אותה לקצה בעצמי " - כי מדובר בהעצמה .

לבד לבד זה 'חתול על המרבד ' - בדידות .
@}

שליחה על ידי הילה* » 05 יוני 2010, 22:58

_אם אתם מרגישים שאתם מגזימים במשהו , שימו לכך .
אשמח לפתח איתך שיחה על כך אם את בענין ._

מאוד אשמח לשוחח, להגיע איתך או בעזרתך לתובנות!!

תוך כדי ההתכתבות איתך לאחרונה, התחזקה לה חריקת השיניים בלילה.(עד כמה שידוע לי מעיד על מצב של מתח)
זה התחבר לי (ואולי באותה מידה גם אין שום קשר) לדרישה לביצועיות. "פשפשתי בכליי" וגם שאלתי אנשים קרוביםאלינו, האם הם רואים או חושבים שיש איזושהי דרישה כזו, והתשובה היתה "ממש לא!" (מיותר לציין שזה מאוד הרגיע אותי).

אני מציינת את זה אף על פי שאני יודעת שזה לא התחום שאת מתעסקת בו, אבל אולי זה ייתן איזשהו רקע להבנת העניין.
בגדול, לא נראה לי שאנחנו מגזימים.

אני התרשמתי שהיא אכן מאוד מילולית , ואכן נוטה לדרוש מעצמה ביצועיות אולי אפילו עד קצה גבול היכולת
יש אפשרות שהדרישה לביצועיות עד קצה גבול היכולת באה ממנה ? מולד?

מאיין באה ההתרשמותך על יכולותיה המילוליות?

כרגע, אין לי ציורים חדשים לשלוח... כשיהיו, אשמח לשתף!!!

דרך אגב:
ובאשר ל"אמא איך יוצרים צהוב "... התמיכה הטובה ביותר היא להיזהר ממתן הרצאות והסברים ולענות בדיוק : צהוב הוא צבע יסוד אי אפשר ליצור אותו על ידי ערבוב .

אני ככ שמחה שזאת התשובה!! עניתי כמעט אחד לאחד במילים האלה... והוספתי שצהוב הוא צבע בסיס יחד עם כחול ואדום שמהם אפשר ליצור את כל הצבעים...

חוה, תודה רבה.

שלום לך הילה יקירתי ,
השיחה איתך מאפשרת לנו להדגים דיון בגישה הוליסטית וכך גם להבהיר את המושג עצמו.
באשר לחריקת שיניים אצל המתוקה שלך , אשר הבה נזכור , היא בת 3.8 , החיים שלה , הציורים שלה ו... ו..
לאחרונה, התחזקה לה חריקת השיניים בלילה.(עד כמה שידוע לי מעיד על מצב של מתח)
חריקת שיניים נקשרת לחוסר התאמה מסוים בין הלסתות , תגובה לכאבי אוזניים ו/או כאבי בקיעת שיניים

אלה קיימים בקטנטנים באופן שגרתי ,זה מסביר עד כמה נפוצה חריקת שיניים בילדים דווקא . (30% חורקים ברמות שונות ) .

כמו כן היא נקשרת לסטרס אשר נגרם ע"י כעס , תסכול , דאגה ... גם זה קיים בשפע אצל ילדים . (כאב שיניים ואוזניים הרי ידוע לכל כמציק, מרגיז מכעיס ומה לא !)
אם נוסיף הופעת תינוק חדש במשפחה , במיוחד בסביבות הגיל הרגיש של שנתיים וחצי הרי לך מספיק דאגות הקשורות לכעס ותסכול .
כלומר יש מספיק כדי להסביר חריקת .
עכשיו תורי לשאול עד כמה היא סובלת מהחריקה ? (אולי אמצא כאן שיקוף להפרדת הראש מן הגוף שראינו בציור)
דרישה לביצועיות בהחלט יכולה לבוא ממנה - זה טבעי . ואם את דורשת מעצמך המון - היא מקבלת מודל לחיקוי .
כלומר אל תחשבי שזה שאת אולי לא דורשת ממנה יותר מידי , כפי שאישרו לך הסובבים , כי אז אין סיכוי שהיא דורשת מעצמה יותר מידי . (!)
אני מתרשמת ממך שאת מושכת "למעלה" בלי להרגיש בכלל , ותדעי לך שרוב האנשים עושים את זה . בעיקרון זה לא שלילי אבל המבוגר צריך לעשות פיקוח על עצמו לא להגזים :
והוספתי שצהוב הוא צבע בסיס יחד עם כחול ואדום שמהם אפשר ליצור את כל הצבעים... - זאת בעיני ממש הגזמה .
האפרוחית שאלה על צהוב .

אם קיימת בך נטיה כללית לענות פי ארבע ממה שנשאלת , ותבדקי אם את עושה זאת בכל תחום , - אז את מושכת חזק מידי לכיוון של אינפורמציה ,
ורציתי גם לשאול אותך על איזה רקע הגיעה השאלה בדבר ה"צהוב" האם מתוך נסיון עם ערבוב או מתוך השיר של דתיה בן-דור , או אולי שילוב ?

מאיין באה ההתרשמותך על יכולותיה המילוליות?

- מהציורים . אבל רוצה לראות עוד כשיהיו.
הסיפור שהיא גוזרת עם המספריים - המון ילדים עושים זאת. אשמח לראות ולהסביר בעקבות .

. תודה @}

שליחה על ידי שירן* » 07 יוני 2010, 13:41

סליחה בת כמה העכבישית הקטנה ?
היא בת שנתיים

שליחה על ידי שירן* » 07 יוני 2010, 13:47

ברח לי,
היא בת שנתיים וחצי

שליחה על ידי דנדי* » 08 יוני 2010, 12:06

חוה,
עיסת נייר?
מה את אומרת?
הם כבר יומיים לא זזים מהשולחן, ולבנים מכף רגל ועד ראש... (וזה אחרי שהשולחן הזה היה לבד לבד המון המון זמן)
איך עושים את זה לבד? (הם כבר ביקשו לקנות עוד ועוד...)

שליחה על ידי דנדי* » 08 יוני 2010, 12:07

בעצם איך עושים את זה לבד אני בטח אמצא ברשת... אז רק מה דעתך.

הי שירן ,
סליחה ששכחתי את זה :
יש צבע שאפשר לצבוע את הקיר לתת לילד לצייר ולנקות אחר כך עם סמרטוט? קיים דבר כזה?

את מתכוונת להקדיש קיר מסוים בבית ? - (כוונתי : לא שאת מתכוונת לסייד את כל הבית בצבע מסוג כזה נכון? )
בעיקרון , התקופה הזאת של קשקוש על קירות איננה ארוכה מאוד . אם מקדישים קיר מסוים אשר מותר לקשקש עליו , כי אז תוך כמה חודשים זה נגמר ואפשר פשוט לחדש אותו .
ובאשר ל :
ומה עם כל עיניין החרוזים ובעיקר המילים שאני לא תמיד שמה לב אליהם לדוגמה:
יש דבר מעניין אצל קטנטנים . וזה מעניין כי יש בכך מקבילה לפתרונות הגרפיים שלהם .
הדבר הוא - שקטנטנים מסתפקים בזרימה של פטפוטי חריזה ופטפוטי דיקלום .בדיוק כפי שהם מסתפקים בשרבוטים , מתעניינים בהם ומוכנים לגדול איתם .
יש דברים נפלאים מסוג זה שקל מאוד בשבילך קצת להקריא וללמוד בע"פ ולזמרר אותם בהזדמנויות שונות ...
אני מאוד אוהבת את הספר " ניסע אל השדה " וככה ..
באשר לעברית - נהדר שאת עצמך שמה לב לכך , אבל נראה לי שאת קשה מאוד עם עצמך .. האם נכון ?
הפרה גועה , הכבשה פועה אבל שתיהן פשוט 'עושות' מווו וו ו מהה הה

לפעמים זה נשמע כמו בהה הה - P:-

P-:

D-:

הם כבר יומיים לא זזים מהשולחן, ולבנים מכף רגל ועד ראש... (וזה אחרי שהשולחן הזה היה לבד לבד המון המון זמן)
איזה יופי !! כמו שאמרנו המון פעמים , - יש פרקי זמן גדולים בין תק' הבעה אחת לאחרת . משהו כמו גיאות ושפל ...

איך עושים את זה לבד? (הם כבר ביקשו לקנות עוד ועוד...)
את מתכוונת לאבקה הזאת שקונים ומערבבים עם מים ? או לעיסה הלבנה מתוצרת יפנית שזה נורא יקר ?

אז רק מה דעתך.
נראה לי נפלא . כשזה בלי מועקות של "מה נפסל עכשיו?." אלא התעסקות זורמת ((יש))

שליחה על ידי ימית* » 10 יוני 2010, 09:59

שלום חוה יקרה,

האם תוכלי להרחיב בנושא ציור בית עם גג קטוע,

כלומר שרק מחצית ממשולש הגג נכנסת בתחומי הדף,

ציור של ילדה בת שמונה וחצי, מציירת הרבה ובאהבה גדולה,
בעיקר בציבעי עיפרון.

כלומר שרק מחצית ממשולש הגג נכנסת בתחומי הדף,
חייבת לראות בעיניים . אולי תשלחי לי כמה כאלה ?
ציור של ילדה בת שמונה וחצי, אני ממש מתגעגעת שיכנסו גם הורים עם ילדים גדולים יותר .
ומה שלום התינוקות של 2005 אשר כיכבו בהתחלה של הדף ?

שליחה על ידי ימית* » 10 יוני 2010, 16:04

שלום חוה,

מצטערת על שלא הייתי ברורה.

התכוונתי שהחלק התחתון של הגג, זה שמחובר לרבוע הבית מצוייר בדף

ולעומתו המשך הגג, זה שניגמר בשפיץ, חסר.

אולי באמת עדיף מראה עיניים. איך שולחים אליך ציור ?

איך שולחים אליך ציור ?
נבקש את דנדי או את הילה או אולי אומ איליי - הסבירו נא איך שולחים ציור לכאן ?
תודה @}
ובאשר למה שאני מבינה מן התיאור המילולי :
ולעומתו המשך הגג, זה שניגמר בשפיץ, חסר. ......
מי אמר שהמשך הגג נגמר בשפיץ ? זאת אמנם סכימה מאוד נפוצה אבל זאת איננה הסכימה היחידה . בתוך כלל אוכלוסית הילדים בעולם נצפים כמה וכמה פתרונות שונים לייצוג של גג הבית.
למעשה את מדברת על גג שצורתו טרפז נכון ?
הרבה ילדים מציירים גג כזה בעיקר כשמתחילים להתכוון לתת לבית מראה 'אמיתי' יותר ,
אני עדיין רוצה לראות כי באמת עדיף מראה עיניים.

ציור זה ציור זהציור @}

שליחה על ידי דנדי* » 13 יוני 2010, 10:09

או לעיסה הלבנה מתוצרת יפנית שזה נורא יקר
זה מה שאני קניתי, אברר על האבקה

איך שולחים אליך ציור ?
בתחתית הדף הזה יש קישור לעמוד העלאת תמונות, שם יש הסבר מפורט

שליחה על ידי דנדי* » 13 יוני 2010, 13:49

כשזה בלי מועקות של "מה נפסל עכשיו?." אלא התעסקות זורמת
הגדול בהתחלה התחיל לעשות עם מועקות, וגם הפריע לו שהקטן פשוט זורם, אז הוא ניסה להנחות אותו - כדאי לך לעשות נחש, וככה עושים פיצה (אמא, אני לא יודע לעשות נחש (שוב בעצב), תעשי לי נחש), ומהפעם הראשונה גם יצא לשניהם תוצר (ככה זה בגן פשוט...).
בפעם השנייה תוך 5 דקות הנחשים נחתכו לחתיכות קטנות עם סכין והם בילו שעתיים בלשחק - אמא, אני לא עושה שום דבר, אנחנו רק משחקים

, ולקטן כבר לא יצא תוצר, אלא נארז שוב לשקית, לשימוש חוזר, והתוצר של הגדול פשוט היה השלב שבו הפסיקו לשחק.

שירן
אני ממש מבינה אותך, אצלינו הספרים הם חלק מחיינו, אני כבר לא קונה כמו שקניתי פעם, אבל יש לנו כמה שהילדים כל כך אוהבים ומבקשים כל הזמן, וגם אני נהנית מהם, אז אני כבר הרמתי ידיים לצערי.
אבל אני כן יכולה להציע רעיון - יש כמה ספרים שממש נדבקים למוח - מעשה ב5 בלונים, איה פלוטו, איילת מטיילת, הדוב ממשיך לנחור, לקוף יש בעיה, ויש עוד שפע כאלו - שהחרוזים בהם פשוט מתנגנים, ולכן אני מציעה לך לקרוא אותם בעצמך - ואחרי כמה פעמים את תגידי אותם בלילה בתוך החלום... הרבה פעמים אני כבר "מקריאה" להם את הסיפורים האלו בנסיעה (והרבה פעמים הם נדבקים יום שלם ולא עוזבים אותי (הסיפורים)).
חוץ מיזה - אני אישית, את כל העניינים האלו של גועה, פועה, שמות האצבעות וכן הלאה - למדתי פשוט כשנולד לי הילד הראשון, ועד אז לא ממש הרגשתי שזה חסר לי... ובילד השלישי - אני כבר ממש לא טורחת לעדכן אותו בדברים האלו, לא יודעת... זה איכשהוא נראה פחות חשוב עכשיו.. אבל זה ברור לי שאם בילד הראשון היו אומרים שזה לא חשוב - לא הייתי מתייחסת לזה.

שליחה על ידי דנדי* » 15 יוני 2010, 13:44

חוה שלום,
היה מפגש לילדים בבית הספר, היה כתוב שזו שיחת הכרות, והלכנו.
בפועל זה היה מבחן שהילדים עברו - לבד, ובו בחנו את רמת הידע שלהם, כדי לדעת ליצור כיתות הטרוגניות.
המורה שבחנה את הבן שלי, אמרה לי אח"כ שיש כמה דברים שצריך לעבוד עליהם -

הוא לא יודע לכתוב מספרים
הוא לא מזהה את כל הא"ב
הוא לא יודע באיזה אות מסתיימת המילה - לדוגמא, ם או ן

עניתי לה שזה לא מה שאמורים ללמוד בכיתה א'? אז היא אמרה שמבחינת הביטחון העצמי שלו כדאי שהוא ידע קודם, כי את זה כולם יודעים.
אלו בדיוק הדברים שהגננת עבדה עליהם כל השנה, והוא לא רצה להיות חלק מהעניין ושיחק בקוביות. כי זה היה מקושר אצלו לשולחן ולציור - דבר שהוא לא הסכים לעשות בגן.

אם הייתי יודעת שמדובר בבחינה לא הייתי מגיעה בכלל, ולא הייתי שומעת מזה בכלל.
בימים אלו הפעילות העיקרית שלו זה כדור-רגל.

מה את אומרת?
דנדי

היה מפגש לילדים בבית הספר, היה כתוב שזו שיחת הכרות, והלכנו. ובסוף זה היה מבחן !!

כמה חבל ! ממש כואב הלב . לחשוב על התמימות ושמחת החיים שהורים צעירים מגיעים עם הילדים שהם עדיין כה רכים - ואז לסכם לך את הפגישה עם כל מה שלא נמצא בילד - פשוט החמצה נוראה.
הנוירוזה האקדמית לבחון , להעריך , לדרג ובסוף החוצפה לקשור זאת לבטחון העצמי של הילד !
מה קרה ? ואם ילד לא ידע משהו אינפורמטיבי אז מיד יקשרו זאת לאופיו ולאישיותו ?
וכי לא יוכל להיות ילד נחמד , חבר טוב , פעיל , אוהב לשיר וכותב מספרים נבחרים בלבד - בינתיים?
בימים אלו הפעילות העיקרית שלו זה כדור-רגל.

!!!

מה את אומרת? - אני המומה כל פעם מחדש . בשבילי שיחת היכרות , יושבים במעגל , שרים כמה שירים , משחקים משהו , מחייכים קצת , מספרים בדיחה אוכלים ממתק והולכים הביתה מאוהבים במורה ...!

אני מקווה שהמתוק שלי לא מודע לשטויות של המורה. אני סומכת עליו שהוא יקלוט הכל לאט ובבטחון . ואותה , הייתי רוצה לשמוע אותה . הייתי רוצה שאחת מאלה יכנסו לכאן ויסבירו את הרציונל שלפיו הן עובדות..

זה לא מה שאמורים ללמוד בכיתה א'?

אלו בדיוק הדברים שהגננת עבדה עליהם כל השנה

אל תדאגי דנדי , לא צריך שנה שלמה בשביל זה .
אם תרצי , תוכלי תוך 22 ללמד אותו . אות בכל יום .ולהשתעשע עם מילים שמתחילות באות - והכל בעל פה ובזמרה . תעשו כף מכל זה . אבל רצוי שהוא לא יהיה מודע שלקחת פרוייקט כדי שלא יפתח התנגדות .
אני אוהבת למשל בשלשה ימים :
יום אחד :א' - ובאותו יום מחפשים א' בכל מיני מקומות אולי בשלטים , בספור אולי במקרה תהיה א' כלשהי זרוקה בחצר. -

יום שני:ל' - אותו הדבר
יום שלישי ף ' מה קבלנו : אלף . קודם לדעת לזהות . בלי לערבב כתיבה.
מה דעתך ?

שליחה על ידי דנדי* » 16 יוני 2010, 11:15

הבנתי שלא כדאי ללמד אותו לקרוא - כי בבית הספר הם מעדיפים לעשות את זה מהתחלה, כך אין תהליך שגוי של למידה, הם רק רוצים שיזהה אותיות.
מה לגבי לכתוב מספרים?
לעבוד איתו באמת על כל הדברים שהיא אמרה לי?

הבנתי שלא כדאי ללמד אותו לקרוא - כי בבית הספר הם מעדיפים לעשות את זה מהתחלה,
הבנתי .
תראי , דנדי ,
מאוד חשוב שתבררי לעצמך מה את רוצה .
אם ברור לך שאתם שולחים אותו לבית ספר וברור לך שזה הולך להיות ביה"ס הספציפי הזה את חייבת לנהוג איתם מתוך כבוד והסכמה בסיסיים .
את חייבת לשדר לילד שלך שאת מאמינה שאת שולחת אותו למקום טוב . וגם שאת מאמינה בכוחות שלו . ובאמת לשלוח אותו בשמחה . (מה יהיה גילו המדויק בתחילת כתה א' ? )
מהיכרותי עם הילד , כאן בדף , אני יודעת שהוא מאוד קשוב להלכי הרוח שלך . כך שאם יהיה לך הלך רוח בקורתי כלפי בית הספר הוא יאמץ אותו וזה יקשה עליו .

לעבוד איתו באמת על כל הדברים שהיא אמרה לי?
"לעבוד" ... - כן . בפשטות שמחה ובאהבה . כך שהילד ישאב ממך אהבה לאותיות הא' ב' . במינון קטן ומדויק . ברוח משחקית . לזהות את האותיות כל פעם אחת .
עם הפלסטלינה תייצרו אות (או עם העיסה מהנייר ) . בהתחלה תייצרו אות ותמעכו .. ככה כמה פעמים עד שתהיה אות עשויה היטב - אותה תשאירו לייבוש . אח"כ לצבוע אותה . תוך 22 יום יהיה לו אוסף נחמד של אותיות צבעוניות ... זה יהיה כיף. אח"כ תכיני כמו קלפים של אותיות . - אפשר לשחק ששולפים ומזהים . אפשר לעשות משחק זיכרון .(בטח יש משהו כזה בחנויות ) אין גבול להמצאות יצירתיות . וברור גם שלא צריך להגזים. עדיין נשאר המון זמן לכדורגל ...
גם המספרים וגם המילים שנגמרות ככה או אחרת - זה לא המון . כל פעם קצת . זה יכול להיות ממש נחמד .
אישית , אינני אוהבת את מה שקורה בבית הספר . אני מעדיפה חינוך ביתי והבשלה איטית . אבל ברור לי מעל לכל ספק שאם שולחים ילד לבית הספר חייבים לעשות זאת באהבה ובמאור פנים

. האם מדובר רק על זיהוי האותיות או גם על כתיבתן ?

אשמח לשמוע איך ומה .

שליחה על ידי דנדי* » 17 יוני 2010, 18:42

אני יודעת, אני צריכה לשחרר ודחוף. אבל כל מה שאת אומרת לעשות זה כל מה שאמרת לא לעשות עד עכשיו... אז זה מוזר לי. פתאום כן לעשות תוצר ולצבוע? הרי עד שהוא קצת השתחרר מהתוצרים ומוכן לעשות סתם ולשחק, אז עכשיו הוא ינסה כל הזמן לעשות רק אותיות, ויבכה לי שלא מצליח לו. בהך פטיש הוא עד היום (אחת לכמה חודשים) עושה את אותה חללית שבגיל 3 המרפאה בעיסוק הראתה לו דוגמא שלה.
בקיצור התשובה שלך קצת הפתיעה אותי, אבל אם את הולכת עם זה - אז אני איתך. להיות יצירתית כמו גננות... את זה אני יודעת להיות.
המורה שעשתה לו את הבחינה (לא המורה שלו אגב, הם הרי לא יודעים עד תחילת שנה הבאה מי תהיה המורה) אמרה לי אח"כ ש -

הוא לא מזהה את כל האותיות (חלקן כן)

כל המים של האמבטיה שוב הגיעו לרצפה... אמשיך אח"כ

שליחה על ידי דנדי* » 17 יוני 2010, 20:42

חזרתי, היא אמרה ש

הוא לא יודע לכתוב מספרים
הוא לא מזהה את כל הא"ב
הוא לא יודע באיזה אות מסתיימת המילה - לדוגמא, ם או ן

ואמרה שהיא לא רוצה שאלמד אותו לכתוב/לקרוא, כי זה עדיף שהם יעשו בכיתה/הגננת בגן, אבל ההורים לא יודעים איך לעשות את זה נכון.

כמובן שאני משתדלת מאוד מאוד להראות לו מאור פנים לגבי בית הספר וכמה כיף יהיה לו שם, אבל כמו שאמרת - הילד קורא אותי.

אבל כל מה שאת אומרת לעשות זה כל מה שאמרת לא לעשות עד עכשיו...

ברור .

עד עכשיו הוא היה ממש קטנטן ועכשיו הוא מתחיל להתקרב לגיל המתאים .

אבל חובה לעשות סדר בדברים :
אני עדיין חושבת שגיל חמש וחצי -שש הוא מוקדם מידי ללימוד שיטתי של האותיות , המספרים וכתיבתם במיוחד אם אין עדיין התעניינות בכך מצד הנער .
אני עדיין בדעה שכל הזמן שהוקדש לכך בגן הילדים הוא זמן שנשדד מחייהם של הילדים .
אני עדיין בדעה שהגיעה לביטוי באמירתך למורה : עניתי לה שזה לא מה שאמורים ללמוד בכיתה א'? ואני עדיין בטוחה שכל זה קל מאוד ללמוד בגיל שש וחצי - שבע וגם שמונה ואז זה פשוט רץ מעצמו.
ואני מאוד שמחה שהסכמת איתי עד כה ונתת לילד שלך לשחק בחופשיות ובשמחה ונתת לו גיבוי להיות ילד קטן ושמח . ואני מאמינה שהוא מבשיל .
עכשיו הוא עומד לפני כתה א' . למעשה עדיין לא עכשיו** . יש עד ספטמבר עוד חודשיים וחצי .
מאחר שהחלטתם לשלוח אותו לבית הספר , ומאחר שמתברר מה שהיה ידוע לנו גם קודם שבית הספר רוצה לקבל לכתה א' ילדים שיודעים את האותיות והמספרים - ברור שצריך ללמד את הילד את מה שלא מתכוננים ללמד אותו שם בימים הראשונים כי פשוט רוצים שהוא יגיע מלומד כבר .
ובגלל זה צריך בחודש אוגוסט ללמד אותו את מה שחסר לו ככרטיס כניסה לבית הספר הזה.
צריך להיות מרוצים ושמחים שעד כה הוא היה מוגן והתפתח יפה.
וצריך לסמוך עליו שהוא מסוגל לקלוט את החומר הזה בראש ובראשונה מפני שאם אנחנו סומכים עליו הוא מקבל כוחות לסמוך על עצמו וכמובן מפני שבסך הכל הוא מתקרב לגיל המתאים.
וב'אנה , ברור שילד שלי הייתי שולחת לבי"ס אנתרופוסופי או פתוח-דמוקרטי . אבל ברגע ששולחים אותו לאן ששולחים צריכים לעמוד לצידו .
ועכשיו לענין התוצרים .
אז זה מוזר לי. פתאום כן לעשות תוצר ולצבוע? דנדי אל תתבלבלי.
כאשר את בצורה ברורה אומרת לילד שאת רוצה ללמוד איתו את האותיות . ואתם לומדים אות אחת . לשים פלסטלינה , לשים נקניקים ומייצרים את אותה האות .
וזהו - את שולחת אותו לשחק.
ולמחרת עוד אות אחת .אתם גומרים את האותיות ב22 יום .
העובדה שהשתמשתם בעיסת נייר או בפלסטלינה ללימוד אות לא מאיימת על המשחק החופשי בחומרים שהוא כבר מכיר רגיל ואוהב .
ואם לוקחים מזלג או בורג ןמקשטים את האות על ידי לחיצה - זה משעשע , משמח ומסייע לאהוב את האות .
ברור שלימוד אותיות כופה על הילד צורה מסוימת .
זאת בדיוק הסיבה שצריך לחכות עד שהילד יהיה בשל ומסוגל לקבל את "חוקי העולם" שלכל אות יש צורה של עצמה שאי אפשר לשנות אותה. (בניגוד ליצירה חופשית ששם כל 'הפך' מקובל.)
אגב : אם לא נדרש ממנו לכתוב את האותיות אלא רק לזהותן , באמת אין צורך לעשותן אלא רק ללמוד לזהות מקלפים או מפלקטים .
אז עכשיו הוא ינסה כל הזמן לעשות רק אותיות, ויבכה לי שלא מצליח לו. - למה ?
מטריד אותי שזה מה שאת מאמינה עליו .
למה שינסה כל הזמן לעשות רק אותיות ? הרי ברור שאת מרשה רק אחת ביום ! ואתם לשים ביחד ומגלגלים 'נחשים' או 'נקניקים' מפלסטלינה ומשתמשים בהם כמו קוים .
וכמובן שאם רק לזהותן ולא לכתוב אותן זה הרבה יותר פשוט.
אבל גם אז לאט. במינון נמוך ובשמחה. בוכה - חייבים לנחם אותו ולהחדיר לו מנוחת נפש.

אז אני איתך. להיות יצירתית כמו גננות... את זה אני יודעת להיות.

הי ! זה לא מה שמתבקש כאן ! !! - אני חוששת שיש דמיון ביניכם בדפוס של או הכל או כלום ...

הוא לא מזהה את כל האותיות (חלקן כן) - מעולה .
בהצלחה@}

לכתוב. .... כלומר רק לזהות את האותיות ?
(חוה סבלה זמנית מחוסר הבנת הנקרא) P-:

שליחה על ידי דנדי* » 17 יוני 2010, 22:43

תודה! מזל שאת כאן!

וספרות? הם כן רוצים שידע לכתוב, אז את זה אעשה דרך הפלסטלינה? (הוא כבר מזהה את כל הספרות)

דמיון ביניכם
מי זה בינכם - ביני ובן בני? או ביני ובין מישהי אחרת כאן?
מאז ומתמיד לא היה אצלי אפור... בעלי כל הזמן מתלונן על זה...

_וספרות? הם כן רוצים שידע לכתוב, אז את זה אעשה דרך הפלסטלינה? (הוא כבר מזהה את כל הספרות)
כן . בהחלט . פעם אחת מפלסטלינה ועל הדוגמה הזאת להראות את כיוון הכתיבה שלה. ממש בנגיעה או חריצה על החומר . ורק אז לעבור לדף .אחת ביום - זה מספיק .
חשוב בקשר לכתיבה זה ללמד את כיוון ההליכה של הקו בכל אות או ספרה . מהיכן מתחילים ולאן הולכים עם הקו . תמיד מתחילים מלמעלה .
וכמובן לא לבקש שיפורים במהלך העשיה. ולתת זמן . לא למהר.
תמיד להיות לשמוח : יופי זה טוב . ואז להראות שוב את הנכון כבדרך אגב .

מי זה בינכם - ביני ובן בני? - את צוחקת עלי ...

מאז ומתמיד לא היה אצלי אפור... בעלי כל הזמן מתלונן על זה... - בבקשה ..
@}

שששלום
ושוב אחרי פרק זמן ארוך שבו איליי לא ממש מצייר לעצמו (פרט לחול בים וגם זה היה מעט) היום בבוקר הוא הגיע לידי עם המחברת שלו ועט חיפש דף ריק וצייר על כל הדף כל מיני דברים בתוך זה גם שמש (אני יודעת שזו שמש כי הוא אמר לי פעם. עיגול עם המון קווים יוצאים ממנו המשיך ועשה עוד צורות טייל עם הטוש ואז עשה כל מיני צורות קטנות (מעין משולשים) אח"כ מילא חלק מהצורות בצבע (אותו צבע) בהמון המון ריכוז וזהו עבר למשחק אחר. מאוד התרגשתי כשהוא הגיע עם המחברת הזו.

מאוד התרגשתי כשהוא הגיע עם המחברת הזו.

גם אני .
@} שבת שלום @}

חוה יקרה שלום, יש לי שאלה ממוקדת הקשורה לניתוח ציור ילדים, מקווה שזה בסדר.

בני בן החמש צייר את המשפחה שלנו, קודם כל צייר את סבא כשיד אחת שלו גדולה מאוד מאוד. בני לידו, בגודל "רגיל", ועוד בני משפחה עם ידיים רגילות, אני (האם) מופיעה שם גם כן עם יד אחת מוגדלת אבל ממש מעט, לא משתווה לזו של הסבא. היד שלי שמוגדלת, נשלחת לאזור "חופשי" של הציור.
היד של הסבא כאילו אוחזת ביד של בני ומאוד קרובה אליו - היא "חופפת" ליד הרגילה של בני המצויר בתמונה, כלומר היד של בני "נכנסת" ליד הענקית. היד השנייה של הסבא גם כן די גדולה (אבל לא ענקית) ונשלחת לצד השני של הציור.

הידיים הם "ידי שמש", אותם עיגולים עם המון קווים מסביבם.
כולם בציור מחייכים ושמחים. מצד שני לסבא אין פה בכלל...
תמיד אומרים שיש לחשוד ביד גדולה בציורים מכל מיני טעמים מפחידים. חשבתי שאולי כאן זה דווקא מסמל משהו אחר. מה דעתך? האם יש לך ניחוש אחר?

אם תרצי לראות את הציור אוכל לשלוח לך במייל.
תודה רבה @}

אם תרצי לראות את הציור אוכל לשלוח לך במייל.
רוצה רוצה .תמיד לראות . כי זאת אמנות חזותית .
havabh אט ג'מייל דוט קום

תמיד אומרים שיש לחשוד ביד גדולה בציורים מכל מיני טעמים מפחידים.
תודה לך על הניסוח הזה . זאת טעות גדולה :
"גדול" ו/או "קטן" בציורי ילדים זה בהחלט משמעותי אך בשום אופן לא במשמעות של טוב או רע בלבד. המשמעויות מגוונות ויש לבחון אותן לעומק .
מחכה ציור שיגיע אלי במייל.
תודה
@}

הי חווה,
בגן של ביתי מרבים לשאול- מה את מציירת/ציירת? איזה צורה של חלה תכיני היום? וכד'
אני מאוד רוצה להסביר לגננת עד כמה זה לא נכון אבל לא בדיוק יודעת איך.. אשמח אם תוכלי לכתוב לי הסבר קצר שאוכל להעביר לה
בנוסף ראיתי כי הבנות הבוגרות יותר בגן (4-5) מרבות להגיד על ציור "לא הצליח/יצא לי" לזרוק ולהתחיל ציור חדש (לא מפתיע הא..) איך את מציעה להגיב לסיטואציה כזו? (בהנחה שבקרוב תגיע גם למחוזותינו...)
המון תודה מראש!

בנוסף ראיתי כי הבנות הבוגרות יותר בגן (4-5) מרבות להגיד על ציור "לא הצליח/יצא לי" לזרוק ולהתחיל ציור חדש

במחכימון הצהוב כתוב <מילים טובות מסלקות עננים שחורים> .... - לצערי הרב העננים שחורים מאוד :
בגני הילדים ובבתי הספר בארץ ובעולם מתרחש אסון אקולוגי- אנושי בקנה מידה של פשע לאנושות . משחיתים את המנגנון האמנותי הטבעי באופן מאורגן .

אשמח אם תוכלי לכתוב לי הסבר קצר שאוכל להעביר לה
אין הסבר קצר

תזמיני אותה לקרוא כאן .נדמה לי שבחלק הערוך יש מספיק חומר למחשבה בנושא . ויש התכתבות עם דנדי ועם ריש גלית בסביבות פברואר 2008 .
עכשיו אני ממהרת אבל בהמשך אשתדל למצוא לך התכתבויות שהיו כאן .
@}

וואו רק עכשיו ראיתי את כל החלק הערוך שיש בהתחלה! זה פשוט מעולה! אני אנסה להפנות אותה לכאן

שליחה על ידי דנדי* » 08 יולי 2010, 12:25

שלום חוה,

מכירה את הסיפור של לאה גולדברג כך ולא כך?
ע"פ תחושתי לא כדאי לילדים להכיר אותו, אבל אני לא בטוחה, מה דעתך? (הוא יחד עם דירה להשכיר באותו ספר)

דנדי

ממש אוצר כל המידע שכתבת פה, תודה תודה תודה.

הקטנה שלנו בת 11 חודשים, התחילה לאחרונה לעשות מעגלים עם הפיפי שלה

הקטנה שלנו בת 11 חודשים, התחילה לאחרונה לעשות מעגלים עם הפיפי שלה

כוונתך בודאי שהיא מגלה את הפיפי על הרצפה ונוגעת בו עם האצבע , טופחת עליו בתנועות של תיפוף קל ועושה תנועות סיבוביות , יתכן אפילו עם האצבע ..- נכון ?

האם את הפלוני אלמונית שהתחילה את השיחה על גן הילדים שבו שואלים מה ציירת וכד' ? (כי יש לי קושי לזהות איך פתאום 11 חודש בגן עם "בוגרות" בנות 4-5)
@}
הדגש מבחינתי הוא על השימוש במושג תנועות סיבוביות כי זה מה שהיא עושה מכוח ההתנהלות המוטורית שלה . - ואין לנו מושג על המשמעות שהיא מעניקה לתנועה הסיבובית
שהיא מבצעת . לעשות מעגלים במובן המושגי של 'מעגל' זה יהיה סביר בגיל חמש !
לפי התיאוריה שלי התנועה הסיבובית , תנועה מעגלית מעניקה לתינוק חיבור עם חווית הגוף כעובר בהיותו ברחם .
בשלב זה , בגיל 11 חודש זה מאוד התחלתי ואין שום אפשרות להוכיח .
אבל עוד מעט - בגיל שנתיים , בתקווה שאף אחד לא יצייר לה סמיילי ופרפר וכד' ,היא תמשיך לחקור את העקבות שתנועותיה משאירות והתנועה המעגלית ביחד עם התנועה הישרה יופיעו בקומבינציות שונות ויהוו כלים לביטוי חווית הגיחה אל העולם. לעיתים הילדים אומרים משהו בהקשר ותפקידנו להקשיב בלבד. (כמובן במאור פנים):-)
בהצלחה
@}

הי דנדי , מה שלומך יקירה ?
מכירה את הסיפור של לאה גולדברג כך ולא כך?
יש לי זכרון עמום ממנו וזוכרת הסתייגות אבל חייבת לקרוא שם שוב . אין עלי כרגע את הספר אבל בהמשך השבוע תהיה לי הזדמנות לראות.
מה שלום י. ?
ד"ש חם @}

היא תמשיך לחקור
הדגש על המחקר . המשחק הקינאסתטי מחבר עונג גופני ,שרירים ועצבים , עם עונג כימי במוח , עונג חזותי והענקת משמעויות - הכל ביחד .
לתת לזה לקרות זה הכבוד שצריך לתת לילד .
עם סיפוק כזה ילד יכול לקבל הרבה "לא" בעיניינים אחרים.

האם את הפלוני אלמונית? שהתחילה את השיחה על גן הילדים שבו שואלים מה ציירת וכד' ?

לא זה שתי פלוניות שונות

שליחה על ידי דנדי* » 28 יולי 2010, 22:35

חוה שלום,
עוד שאלה...
מה דעתך על הקראה של הארי פוטר?
בני שאל אותי אם ראיתי את הסרט, והסתבר שאצל חבר הוא ראה קטע מהסרט שהאח הגדול ראה במחשב, אז המלצתי לו לא לראות את הסרט כי עדיף שיהנה מהספר כאשר יגדל, והוא ביקש שאספר לו מי זו הדמות, אז הסברתי לו בכמה מילים, אז הוא הציע שאני אקריא לו בעצמי...
והתחלנו כמה עמודים, והוא מאז מתחנן שאני אמשיך (הוא כבר במתח...), אבל אני לא בטוחה, זה לא קצת מוקדם? לא קצת להתערבב לו בדימיון הטבעי שלו? מצד שני... אין לי שליטה על סרטים של אחים גדולים אצל חברים.
מצד שלישי - אין לי כישרון רב בהקראת סיפורים בע"פ, אז הנה סיפור - בלי איורים.
תודה רבה
דנדי

שליחה על ידי דנדי* » 28 יולי 2010, 22:36

וסליחה אם זה לא ממש קשור לדף... אבל אני כבר די סומכת רק עליך בנושאים כאלו.

דנדי יקרה שלי ,
קשור . כי הכל קשור .
בני שאל אותי אם ראיתי את הסרט, (הארי פוטר)
ומה ענית לו ?
יש שתי תשובות אפשריות : 1) כן ראיתי . 2) לא ראיתי . - האם השיחה יכולה היתה להיגמר כאן ?
מה גרם לכך שהשיחה נמשכה ?
מה הוביל אותך להמליץ שלא לראות את הסרט ? (במילים אחרות : איזו דאגה מקננת בך? )
למה הסכמת להקריא לו בעצמך ?

דנדי , ברור שהילד תפס אותך לא מוכנה וכדאי לעבוד איתך על המוכנות שלך (אפרופו מוכנות לכתה א') לקראת ההתבגרות של בנך .
עכשיו את נזכרת :
אבל אני לא בטוחה, זה לא קצת מוקדם?

האם את מוכנה לפרט מדוע זה קצת מוקדם?

אני שואלת בשיא התמימות כי פתחתי פעם אחת (בכרך הראשון) , התעייפתי אחרי שלושה עמודים ו.. זהו . חור נוסף בהשכלה שלי ..)@}

לא קצת להתערבב לו בדימיון הטבעי שלו?
הדמיון הוא תכונת אנוש .השאלה באיזה 'דלק' משתמשים כדי להצית אותו .
כוונתך אולי שהתכנים של הספר עמוקים מידי ? מתוארים בצורה כואבת מידי ? מרחיבים מידי את גבולות התודעה ?

תכתבי לי ונמשיך . @}

הדמיון הוא תכונת אנוש .השאלה באיזה 'דלק' משתמשים כדי להצית אותו .

דנדי ,
התחלנו פעם שיח על הספור "כך ולא כך" אשר נמצא בספר "דירה להשכיר " זה למעשה תרגום מרוסית שלאה גולדברג עשתה לסיפור מאת ק. צ'וקובסקי .
הספר הוא מעין דיאלוג היתולי בין אב לילדה . הוא מציג דמויות בצורה "שגויה " והילדה "מתקנת אותו .
לא ניסיתי לקרוא את הסיפור תוך כדי התעלמות מן הציורים . - - הייתי צריכה לעשות זאת . אך נדמה לי שההסתמכות על הציור בנויה בטכסט עצמו . נכון ?
_מכירה את הסיפור של לאה גולדברג כך ולא כך?
ע"פ תחושתי לא כדאי לילדים להכיר אותו, אבל אני לא בטוחה, מה דעתך? (הוא יחד עם דירה להשכיר באותו ספר)_

אכן היה לי מעניין לקרוא את הסיפור שוב . לא הכרתי אותו בילדותי . הספר עצמו ,"דירה להשכיר" יצא לאור לראשונה לפני כחמישים שנה ואני כבר לא הייתי ילדה ..
אנחנו הגשנו את הספר לילדינו כאשר קראו כבר בעצמם . כלומר שתי בנותי .בני היה אז בן שלוש . אני לא זוכרת שנהניתי לקרוא לו את הסיפורים האלה .
"כך ולא כך" לא היה להיט . את זה אני זוכרת היטב .
לעומת זאת היה ספר "הלו הלו אבא " אשר עובד בדיוק על אותו עיקרון אבל היה מוצלח הרבה יותר בדיוק בנקודות אשר חלשות אצל "כך ולא כך" .
אם אינני טועה את מתכוונת לומר שהאיורים , יחד עם התוכן מתמקדים כל הזמן בשאלה מה לא בסדר אצל כל אחת מהדמויות . זה משדר אי נוחות .
האם לכך התכוונת ? גם בגישה יש משהו אנאכרוניסטי , נכון ?
אחת ברור לי . הספורים לא מיועדים לילדים קטנטנים . כלומר תחושתך לא להציגם עדיין לבנייך נראית לי ממש מוצדקת .
הסיפורים האלה מתאימים לילדים בגילאי שבע , שמונה עד עשר כאשר ילד עסוק באופן טבעי בשאלות אודות שונות והבדלים בין בני אדם . @}

שלום חוה,
קודם כל אני רוצה ממש להודות לך ולברך אותך על הדף המדהים הזה!!!
באת לי בזמן, הארת את עיניי, ודרך אגב המצגת של הרופאה הזאת (ד"ר ג'יל) גרמה לי לבכות, פשוט מדהים!
אני מודה שלא קראתי את כל הדף, הגעתי עד ספטמבר 2008, אבל כבר אחת וחצי בלילה ואני קוראת 3 שעות רצוף...
אני מבטיחה לסיים אותו, ואני מאוד רוצה לשאול שאלה, אני ממש מתנצלת אם יש תשובות למעלה בדף, אני ממש רוצה לדעת כמה דברים לגבי כל הנ"ל...

הבן שלי בן שנה ותשע חודשים. הוא בן בכור בחינוך ביתי, אני איתו כל הזמן. עד היום יצא לצערי ומחוסר ידיעתי, שציירנו לו ציורים וגם צורות וכו'. כמובן שזה נפסק מהיום. הוא מקשקש משהו ואמר "פרח" שזה מה שסבתא אמרה לו, וגם מבקש ריבוע (כנ"ל סבתא). אז ממחר כולם יקבלו הדרכות מקיפות וגם לא בנוכחותו כמובן.
הוא בשלב של שרבוטים, על דפים קטנים או גדולים, זה לא משנה- זה אותם שרבוטים מתוקים שאני אוהבת להסתכל עליו מצייר אותם בכזה ריכוז, זה ממש שובה לב...
מה שכן, קניתי לו גירי שעווה מתוצרת שטוקמר, בעשרה צבעים שונים. האמת שהצבעים זה יותר בשבילי כי קצת משעמם לי לצייר בשלושה צבעים. הוא לוקח צבע ומשרבט איתו ויכול לא להחליף כלל, ואולי יחליף לעוד צבע אחד או שתיים ולא יותר. אני מאוד נהנית לצבוע סתם ככה ובדר"כ תמיד נגררת לצבוע את כל הדף בספקטרום הקשת, זה דבר שחוזר על עצמו אצלי ואני מאוד נהנית מזה ומוצאת סיפוק, במיוחד מלמלא את הדף. האם זה פוגע בו לראות אותי עושה זאת? אציין שהוא לא מחקה אותי או מבקש ממני, ושאני עושה זאת בריכוז והוא בשלו כשאני בשלי..
כשגיליתי אתמול על הדף המאיר (מעיר) הזה, אז ניסיתי היום לשרבט בצבעי הקשת אבל אח"כ שוב יצא לי ספקטרום בדף אחר..

עוד משהון. בשיא התלהבותי קניתי לו צבעי מים גם תוצרת שטוקמר. שלושה צבעי יסוד כמקובל. ההתנסות הראשונה שלנו הייתה איומה ונוראה ולדעתי טראומטית עבורנו. זאת הפעם הראשונה שרבתי איתו, הוא שפך את הצבע על הנייר ועשה את כל הדברים שעבורו מסעירים ואני ברוב טמטומי באותו הרגע נגררתי להערות דביליות שנבעו מצורך שלי לספק איזה פנטזיה שקראתי בספר. הייתי כל כך טיפשה, בדר"כ זה ממש אבל ממש לא המצב אצלנו, הוא הגיע לבכי ועילבון וממש ראיתי איך הוא נפגע ממני, ואני התייסרתי ימים עם מצפון נוקף, ונשבעתי שלא נחזור למצב הזה. זה היה ממש גרוע עבורי (גם עבורו כמובן)

אחרי זה הרחקתי את הצבעים ואמרתי לעצמי שעד גיל שנתיים אני לא מוציאה אותם, אבל פתאום כמה ימים אחרי האירוע ההוא, הוא ביקש מעצמו צבע, והיה האמת נסיון מוצלח יותר, ומאז הוא אוהב את זה ובכל פעם שהוא רואה את הצבעים הוא מבקש לצייר, לכן אני מחביאה אותם (נראה לי שהטראומה שלי גדולה משלו). כמה הנזק משמעותי?

עוד שאלה קטנטנה, לגבי ספרים- למרות שזה לא נושא הדף, ואם יש דף שעוסק בזה אשמח אם מישהו יגלה לי..
אני קצת פנאטית של ספרים, מאוד מאוד אהבתי ספרים בתור ילדה ולמדתי לקרוא לבד ללא כל לימוד של אותיות וכו' לפני גיל ארבע. אני זוכרת את החוויה החזקה של פיענוח צופן הקריאה בבירור, זה היה משהו מאוד מופלא, אני זוכרת איך פתאום הכל נהיה ברור והבנתי מה כתוב! זה היה בגן כש"קראתי" ספר אהוב ופתאום כל הצורות התבהרו לידי מילים ברגע אחד! זאת חוויה חזקה שזכורה לי בבירור, ותמיד אהבתי לקרוא, ולכן הקראתי לבני כמעט מלידתו ספרים. אני מאוד מאוד בררנית לגבי תוכן, מלל ומסר הספר ושוקלת לכתוב בעצמי ספרים "טבעיים" לילדים, עקב המצוקה הגדולה שיש לי למצוא ספרים שיספקו אותי כאמא.
מה שקרה לבני זה שהוא מאוד אוהב "לקרוא", הוא אוהב שנקריא לו סיפורים, יש לו העדפות ברורות לספרים אהובים, זה לפי תקופות אצלנו, והוא יושב לבדו וקורא בלי הכוונה או התערבות ממני. רגע אחד הוא איתי במטבח ואח"כ יש שקט.. אני מציצה ורואה שהוא לקח ספר מהמדף (אצלנו יש ספריית צעצועים נמוכה וארוכה.. ככה שהכל נגיש לו) ויושב וקורא בעיון עם עצמו, לפעמים לוקח ספר אחר). היום בגלל שהוא יותר גדול ותנועתי אז פחות יוצא לי לשבת להקריא, רק לפני השינה ואולי באמצע היום בתדירות של אחת לשבוע נגיד? רוב הקריאה שלו כרגע זה הוא לבד, חוץ מהסיפור הקבוע של התקופה הנוכחית שאותו אני מקריאה אחת לכמה ימים. מטריד אותי שאולי העמסתי עליו לאור כל מה שכתבת? למרות שאף פעם לא הכרחתי אותו ואם הוא לא רצה מיד עזבתי. בכל מקרה כיום אנחנו לא עושים את זה כי הוא כבר לא תינוק

וגם ככה עושים כל כך הרבה דברים שלא יוצא לעצור ולקרוא, בטח לא כל יום.. אנחנו בתנועה מתמדת

השאלה היא- אם גרמתי נזק בזה לדעתך?

ועוד דבר פצפון, יש לנו ארגז חול, אפשר לצייר גם בחול באותו עקרון? עם האצבעות או שאפשר לקחת מקל וכו'? כמובן שצריך להרטיב את החול. ועל אותו משקל, חפרו ליד הבית שלי ויש פה הר של אדמה שחורה, שאם מרטיבים אותה אז היא נהיית בוץ שחור. זה טוב גם? ( למרות שהפראנואידית שבי מפחדת מטטנוס)..

תודה רבה וסליחה על המגילה,
עינת

השיחה כנראה לא נגמרה כי אני מאוד אוהבת את התחום הזה של הסיפורת, ואת הסדרה הזו בפרט, והסרטים מיותרים לדעתי (ראיתי אחד וזה הספיק לי).
לא התלהבתי מכך שהוא רואה את הסרט, גם כי הוא צעיר לזה וגם כי אח"כ (אם יתעניין בספר) ידמיין את הספר לפי הסרט.
והאמת, עניתי לו פשוט בצורה טבעית, כמו שהייתי עונה למבוגר, קשה לי לשנות את התשובות שלי ולהתאים לילד, לצערי אני עונה תשובות מלאות גם לילד בן שנה. (היה גם כיף לקרוא (להקריא) את הספר שוב)
לא ידעתי שדימיון צריך דלק, חשבתי שזה משהו טבעי.
הדלק שהספר יביא הוא יתום, קוסמים, מכשפות, טובים, רעים ועולם שלם ומפורט סביב נושא זה, וחששתי שאולי העולם דימיוני שכבר קיים בראשו יעוצב לפי הספר, כאשר אחרת הוא יכול עדיין להתפתח בצורה חופשית. לא יודעת.
בנתיים הוא ביקש שוב והסברתי לו שאולי טעיתי, שאני לא בטוחה שהספר לגילו, ושאני צריכה לברר (שוב, תשובה מלאה כאילו הוא מבוגר...

), ומאז הפסיק לבקש.
תודה על התשובות.
דנדי

לא ידעתי שדימיון צריך דלק, חשבתי שזה משהו טבעי.
כל תהליך טבעי ניזון ממשהו . יש כמה וכמה מחקרים אשר מוכיחים היווצרות פיגור סביבתי על רקע של חוסר גירויים .
בימינו יש בעיה של עודף גירויים - חברה מתועשת , צרכנות 'בולמית' מול שיווק אגרסיבי וכו'...
והמשימה שלנו כהורים למצוא את "דרך האמצע " .
בנתיים הוא ביקש שוב והסברתי לו שאולי טעיתי, שאני לא בטוחה שהספר לגילו, ושאני צריכה לברר (שוב, תשובה מלאה כאילו הוא מבוגר... ),
אין בעיה עם תשובה מלאה כאשר היא עניינית . י
יש לי רתיעה גדולה מחומרים שמגיעים דרך הטלויזיה , המחשב וסרטים שאחים גדולים רואים. אני מתארת לעצמי שאתם בתקשורת עם ההורים של החברים וביחד מוודאים איזה חומרים הילדים רואים . אישית אני מעדיפה לראות ביחד עם הילדים כל מה שהם רואים . וכך להיות גם שותפה לחוויות שלהם .

בנתיים הוא ביקש שוב והסברתי לו שאולי טעיתי, שאני לא בטוחה שהספר לגילו, ושאני צריכה לברר (שוב, תשובה מלאה כאילו הוא מבוגר... )

ומאז הפסיק לבקש.
יתכן גם שהספיק לו . אם הסיפור היה מאוד רלוונטי לחייו הוא היה ממשיך לבקש .
לא כך ?

הי חוה,
כתבתי הודעה לפני יומיים, ונראה לי שפספסת אותה.. לא נורא, רציתי לספר לך מה קרה בינתיים.
אתמול קניתי בריסטולים לבנים וצבעי ופנדה (קילפתי מהפנדה את הנייר). התחלנו לצייר בקטן על דף A4, כמובן שהוא רצה ריבועים ואמרתי לו כמו שכתבת במעלה הדף, שעשיתי טעות שציירתי לו ריבועים ושמעכשיו מציירים מה שרוצים ושהוא המלך של הציור שלו כו' כו'. הוא בכה ורצה ריבועים ולא הסכים לצייר, אבל חזרתי על זה והתחלתי לצייר בעצמי שרבוטים (הוא בן שנה ו9). הוא התחיל גם לצייר אחריי שרבוטים ולהגיד על כל שרבוט "פרח", "זה גיטרה", זה כדור". לא אמרתי לו כלום פשוט שתקתי וחייכתי אליו והמשכתי בשלי. אחרי כמה דקות הוא המשיך לצייר והפסיק לומר שמות. אח"כ הוצאתי בריסטול והושבתי אותו באמצע והוא ממש נהנה! שנינו קשקשנו על הבריסטול והיה ממש כיף, ואח"כ תליתי בריסטול חדש על הקיר, הוא מאוד התלהב וצייר והחליף המון צבעים והתחיל לצייר קווים ישרים מלמעלה למטה, כשאת זה הוא עשה רק על הקיר לראשונה.
נהננו מאוד, הוא הפסיק להגיד שמות מאז (לדברים שצייר) והוא אומר "לצייר ציור" שזה מה שאני אמרתי. הבוקר שיניתי את כיוון הבריסטול כי הוא צייר רק בחלק העליון שלו, והחלק התחתון נשאר חלק. נראה לי שמחר אהפוך אותו לצד האחורי החלק לגמרי. בכלל אני חושבת שזה רעיון נהדר, ושאפשר להשתמש בבריסטולים המצויירים לעטיפת מתנות, כרטיסי ברכה וכו', פשוט עוטפים מעליהם בצלופן וזה מאוד חגיגי.
לגבי הצבעים, אני עצמי לא מתכוונת לצייר לידו בינתיים "באמת". אז אולי באמת אני אקח את הצבעים ואשאיר רק 5 נגיד?
את יכולה להסביר למה זה לא טוב הרבה צבעים? ומתי אוכל לחזור לצייר מה שאני רוצה?
ממש תודה לך על כל הדף, התחברנו אליו מאוד וגם הסברתי לכל המשפחה וזה התקבל יפה. אני אנסה לחפש ספרים של מלכה האס, זה מאוד מעניין כל הכתוב.

אה, ונזכרתי בשאלה! בעלי שאל מה ההבדל בין ציור לבין נגינה בגיטרה, כי הוא גיטריסט ורצה לדעת האם זה לא פוגע בבעז שהוא מנגן "מושלם". האינסטינקט שלנו אומר שזה בסדר עם הגיטרה אבל רצינו לדעת מה ההבדל בינהם? ומה עם פיסול?

שוב תודה מקרב לב,
עינת

יתכן גם שהספיק לו . אם הסיפור היה מאוד רלוונטי לחייו הוא היה ממשיך לבקש .
כנראה.

אישית אני מעדיפה לראות ביחד עם הילדים כל מה שהם רואים . וכך להיות גם שותפה לחוויות שלהם
אני ממש נגד כל עניין המדיה בגיל צעיר, אצלינו בבית זה ממש קצוב ואני מעורבת (הגדול מבקש משחק במחשב ששמע מחבר ומודיע - ואין בו אלימות!), והכי גדול שלי עדיין קטן, אבל אצל חברים אני פחות בשליטה, וישנם חברים שאנו מתעקשים שיהיו אצלינו ולא אצליהם מסיבה זו. עניין חברתי מאוד קשה.
אלימות לצערי יש היום גם בדברים שמוגדרים כמותאמים לילדים, אפילו לפעוטות. כך שחומר שבעיני אסור מכל איסור בעיני אחרים הוא קביל לגמרי.

שמעתי מחברה שעכשיו יש פרוייקט חדש בבתי הספר - מכיתה ד' לומדים שיעורים מסויימים, נגיד גיאוגרפיה/חשבון - דרך מחשב, לכל תלמיד יהיה מחשב....

עינת ,
ממש לא שכחתי אותך . הענין שרציתי לנצל את ההזדמנות עם הפוסט שלך ולעשות מעין 'כתבה' רחבה יותר כללית כי אני רואה שיש כאן דור חדש של קוראים ויש לי כמה תיקונים או דיוקים שרציתי לעשות..

בכל מקרה הייתי נורא עסוקה בזמן האחרון ועוד אמשיך כך עד מוצ"ש .

איתך הסליחה .
לי נראה שאישית את ממש בכיוון טוב.
יש מה לומר על הגיטרה . בינתיים פשוט אם הוא נוגע , פורט רנדומלי לגמרי - אחלה . אך עצתי הנחרצת היא לא לייצר עבורו איזשהו רצף שניתן לחזור עליו ולו גם הפשוט ביותר .
אם צריך , תגידי לי ואסביר את זה .
בינתיים סליחה ולהתראות.

הי חוה,
תודה על התשובה

לגבי הגיטרה, נראה לי שאני מבינה את כוונתך לגבי לייצר עבורו רצף צלילים, אנחנו לא עושים את זה , למרות שקיבלנו המלצות לעשות כן..
הייתי שמחה לשמוע את דעתך לנגינה עבורו באופן כללי. (בעלי הוא גיטריסט במקצועו, ואני מנגנת -בצורה חובבנית- בפסנתר, חליל ומפוחית וגם שרה לו המון).
ואין שום צורך להתנצל, התרומה שנתת לנו בעצם כתיבת הדף הזה היא עצומה לאין שיעור, מזל שנכנסתי אליו!!

למרות שקיבלנו המלצות לעשות כן..
האם תוכלי לפרט מה הוא הרציונל העומד בבסיס הגישה הזאת ?
האם הטיעון שהמוח רך וקולט ולומד הכי מהר והכי טוב בגיל רך ?

בכל זאת בחרתי לכתוב לא בשמי ...אבל את תזהי אותי בקלות.
אתחיל מהסיפא : יצאתי אתמול מאד מתוסכלת מהמנדלות (ועל זה עוד נדבר בפורום שלנו ,מקוה)
זה הזכיר לי את התסכול של בני ,בן 5 בדיוק,כפי שהוא בטא אותו אתמול. אני לא אוהב את הציור הזה זה סתם קשקוש.
סטואצית הציור התרחשה כחלק ממשחק זורם וכיפי ששחק עם שתי בנות7 שאוהבות מאד לצייר(אחותו ובת דודה).
החמוד החליט שהוא מצייר אמא עם תינוק במנשא והתחיל בחדוה לשרבט תחילה רגליים, שני מלבנים צרים וארוכים בתחתית הדף ,מעל עגול גדול לגוף
מעליו עגול קטן לראש וביניהם שתי זרועות פרושות לצדדים. בין הרגליים צייר עגול למנשא .את הכל הוא מלל תוך כדי.
הבנות המשיכו לצייר (היה פרוייקט : הם עשו חוברת של כל הציורים) תוך שהן מסתכלות בו ובעבודתו מדי פעם.
ואז הגיע התסכול : זה לא יפה, קשקוש וקשקש על זה בטוש שצייר בו.
בת הדודה אמרה: הוא מחזיק את הטוש לא טוב, יש לו קושי (סבתא פסיותרפיסטית ואמא מטפלת באמנות)
אני אמרתי: הוא מחזיק טוב כמו שנוח לו ואני אוהבת את הציור שלך שציירת בידים שלך עם האדום והצהוב והעגולים והקוים.
והוא בשלו: אבל אני לא אוהב את זה את יכולה לקחת את זה ....(אני אף פעם לא מצליחה לשכנע אותו ).

הסטואציה הזו אינה חדשה .לרוב זה יקרה עם אחותו ממנה הוא מבקש שתצייר לו . זה קורה גם כשהוא עם עצמו או איתי.
לרוב לא ישרבט ביוזמתו.ובכלל יש לו דעה על עצמו בציור ,שהוא לא יודע לצייר ולא אוהב. כמו כן ,לרוב יש לו תכנית כשהוא מתיישב לצייר .לרוב הוא חושב שזה לא מוצלח ומבקש מאחותו שתשלים עבורו ואף תצייר לו הכל. בעבר קראתי אותך מתחילה ועד סוף ומאד אמצתי את הגישה .לא מציירים להם ,אין מדבקות וחוברות,הבת כבר לא מבקשת שאצייר לה ובכלל מרוצה לרוב מהציורים שלה ונהנית מעצמה תוך כדי ציור. הציור שלה מאד מגוון.
הבן בהתנגדות ולא עומד בציפיות שלו מעצמו.

לא תמיד היה כך. בקטנותו סביב גיל שנה עד שנתיים וחצי בערך אולי עד שלוש היה שרבטן חופשי ומאושר. לא היה עושה זאת הרבה. אבל בשמחה.
היו אז רק צבעי פנדה בבית בצבעים שהמלצת עליהם...וכשהיה משרבט אהב לעשות זאת על כל הדף.לא היתה שם שום בקורת על עצמו. ולא היה צריך נושא
או לקרוא בשם לשרבוטים.מתי נכנס השפוט העצמי קשה לי לדעת. ההשפעה של אחותו היתה והינה מאד גדולה. כתבתי לך כמה משפטים על זה לפני שנה שנתיים. לי תמיד יש את משפטים מוכנים מה שאתה עושה ביידים שלך זה הכי טוב כי אלה הידים שלך, כל אחד מצייר כמו שהוא, כל גיל הוא אחר, ולעיתים אולי לא מספיק יושבת לקשקש ביחד כי יש גם את המשפט הכי חשו זה להנות ואיזה כיף לקשקש ביחד.... לפעמים משהו משתחחר אחרי סדרת קשקושים. אבל לרוב זה לא נשאר לפעם הבאה ולא נותן את הבטחון והכיף המיוחל.
בהקשר הזה עולה סטאציה חברתית אחרת ,סביב גיל שנתיים שלו. היינו אצל חברים .בני היה הצעיר בחבורה ונהנה לקשקש. בא הילד הגדול ממנו בחצי שנה ואמר לו זה סתם קשקוש, בני ענה לו בחצי גיבריש בשמחה גדולה: כן,כן קשקוש קשקוש תוך כדי שהוא ממשיך לשרבט ולנקוב נקודות בלוח כשהוא מתגלגל מצחוק.
אני רויתי נחת אבל כל זה נעלם עתה. החופש והשמחה סביב השרבוט ואולי גם סביב אתגרים נוספים שלדעתי הוא יכול להם בנקל או לפחות אם הוא ישמח להתנסות אבל יש אצלו מטרה והוא גם יודע מה זו עבודה טובה או בצוע טוב....
זהו בינתיים המגילה הארוכה שיצאה לי. מחכה לתשובתך ומקוה שאצליח לפתח את הדאלוג ביננו כאן כי אני ממש לא חיית תכתובות כאלה וזה עוד בלשון המעטה .
ושתהיה לך סדנא מעולה.

הי תותית , . כן . זיהיתי אותך.
ממש שניה לפני שיוצאת , קראתי . חושבת עליך . ציירי לך . יחד עם התסכול . תני לעצמך להתבוסס בו ו/או להיזכר בדרכים אשר הוצעו לך בקבוצה .
בקשר לבנות והבן הייתי בפשטות ובעדינות ובנחרצות סותמת ל'פסיו תרפיסטיות' : בבקשה להמנע מכל מיני הערות . זה לא כיף . הכי כיף זה בלי הערות . בבקשה.ציור זה לא תחרות ציור זה עבודת משחק . כל מה שיוצא זה טוב ואם רוצים לשפר ממשיכים לצייר עוד ועוד.
נשיקות
חוה

האם הטיעון שהמוח רך וקולט ולומד הכי מהר והכי טוב בגיל רך ?

כן בדיוק כך. הבטיח לנו אחד המוזיקאים שעובדים עם בעלי, שבגיל הזה הקליטה מדהימה ושניתן ללמד את הילד הקטן פראזות שלמות.
האמת, שחשבתי על זה היום, ונזכרתי שכשהייתי קטנה, שיעורי האורגנית הלא מספקים עבורי, דחו אותי כליל מלימודי מוזיקה, ושאלמלא כך, יכולתי היום להיות פסנתרנית מאוד מוכשרת. חבל לי, לא על "אובדן המקצוע" (אני עמוק בתוך המקצוע "אמא"), אלא על הפספוס של משהו שסה"כ מאוד אהבתי רק בגלל חוסר הגשה נכונה...
יש לי עוד שאלה: יש לנו פעמונים מוזיקלים כשכל פעמון הוא טון אחר, יש סה"כ שמונה פעמונים בסולם דו מז'ור. אני מנגנת פעמון ושרה את הטון, כי בעלי חושב שזה יכול לעזור לפיתוח שמיעה. האם זה מזיק? (זה לא משהו דידקטי, רק צלצול פעמון ושירה)

מצאתי המלצתך לצבעים למעלה בדף:
_פנדה כי הם רכים ונמרחים.
והגוונים - כחול פרוסי , אדום כרמין וצהוב קדמיום - כי הם : 1)יפים וחזקים - כלומר נותנים משוב טוב לעין. 2) כי הערבוב ביניהם נותן סגול יפהפה , כתום וירוק חזקים ויפים._
הייתי היום בארט סנטר, והיו להם את הצבעים הנ"ל בדיוק אבל בצבעי פסטל בלבד, והיה כתוב "פחם סינטטי" וזה היה במרקם גירי ולא פנדה רגילה. זה גם לא התערבב...
אז קניתי עוד פנדה וחזרתי הביתה ובחרתי 3 צבעי יסוד שהכי דומים בגוון לצבעים שאמרת, ואת השאר אכסנתי. הפנדה באמת נהדרת לעומת גירי שעוות דבורים שקניתי בהמון כסף בחנות אנטרופוסופית.. שבקושי נמרחים וצתריך להפעיל כוח ביד.
שוב תודה רבה!!

שלום חוה!
אני קוראת את הדף הזה בהתרגשות רבה כבר שבועיים או יותר, במנות קטנות.. אני עדיין ב 2008, אך הייתי חייבת לדלג "לסוף" רק כדי לראות שאת "עדיין כאן" ושהדף עדיין פעיל

תודה תודה תודה!
המתוקה שלי בת שנתיים ( ביום שישי , למעשה) ואמי ציירה לה מספר ציורים, ולמרות שלא הרגשתי עם זה בנוח, לא ידעתי לשים את האצבע על מה בדיוק לא בסדר.. גם אני ציירתי לה משהו לפני חודשיים בערך, והפסקתי אינטואיטיבית אחר כך.. מדהים שהיא עדיין מבקשת שאצייר לה את אותם הדברים מאז..
מאז שהתחלתי לקרוא פה, כשאנחנו מציירות, היא מבקשת שאצייר לה, ואנ י אומרת- איזה כייף לצייר, אילו צבעים חלקים ונעימים וכו וכו.. ואז היא ניגשת לשרבט בעצמה, ומתרצה ונהנית.
דבר מעניין שמתחבר למה שקראתי הוא- כשאנחנו קוראות יחד, או יותר נכון- מתבוננות יחד בספרי ילדים, היא נוגעת בציור ומבקשת "להוציא"! כאילו אין מבחינתה הבדל בין הממשות לציור. מה שמדהים הוא, שנזכרתי במעומעם בתפיסה דומה שהייתה לי כשהייתי ילדה קטנה..
היום קניתי גליונות גדולים מאוד, וצבעים בצורת טיפה, והיא קפצה על הגליון בקריאות שמחה והחלה לשרבט ולקשקש בהנאה רבה:)
בקיצור,
אני ממש מודה על הדף הזה, ומברכת אותך על השירות הנפלא שאת עושה פה!
יום טוב, דנה

עינת
ציטוט מחווה:
אני קונה את הצבעים ב'ארטא' . מוכרים אותם בודדים . כדי שיהיה לי 'מלאי' אני קונה נגיד חמישה מכל אחד
עדיף להתקשר קודם לוודא כי לא תמיד יש להם.

@} כל גיל הוא אחר, זאת התמצית של תורת השלבים !! @}
מיד ששמתי את הציטוט עלה במחכימון הצהוב : <נוכחותך חשובה לי מדעתך>

D-:
זה הצחיק אותי , כי באמת התכוונתי רק 'לעבור' כאן לרגע , לרשום 'נוכחות' ולעוף ...
אך אחזור מאוחר יותר ואז גם אכתוב .
בינתיים ד"ש ולהתראות@}

שלום עינת ש
הוא לוקח צבע ומשרבט איתו ויכול לא להחליף כלל, ואולי יחליף לעוד צבע אחד או שתיים ולא יותר. אני מאוד נהנית לצבוע סתם ככה ובדר"כ תמיד נגררת לצבוע את כל הדף בספקטרום הקשת, זה דבר שחוזר על עצמו אצלי ואני מאוד נהנית מזה ומוצאת סיפוק, במיוחד מלמלא את הדף. האם זה פוגע בו לראות אותי עושה זאת? אציין שהוא לא מחקה אותי או מבקש ממני, ושאני עושה זאת בריכוז והוא בשלו כשאני בשלי..
עינת , זה תיאור מדויק של סיטואציה חיובית במובן המעגלי של הורה - ריכוז-ציור-סיפוק - ילד
הוא בן 21 חודש . עדיין לא בן שנתיים. בגיל זה התינוק נמצא בשיא של שימוש במנגנון החיקוי .
זה חיובי שאת יושבת ומציירת, מרוכזת ,נהנית ומוצאת סיפוק - התינוק חש בכך. לומד לחקות בפנימיותו את האוירה הזאת.
הוא יושב איתך ולמעשה מחקה את עצם העובדה שיושבים ומציירים. את מהווה עבורו מודל לחיקוי ההתנהגות הזאת.
את נהנית למלא את הדף ולהשתמש בצבעי הקשת .
הוא לוקח צבע ומשרבט איתו ויכול לא להחליף אותו כלל - בדיוק !
כשמסתכלים על הציור , זה נראה כאילו יש הבדל מהותי בין פעולתך לפעולתו . אבל האמת היא שאתם עושים פעולה דומה .
את משרבטת שירבוט מסודר , התנועה העיקרית שלך היא 'תנועת הלוך ושוב ' ואת משתמשת לחילופין בכמה צבעים.
הוא משרבט שירבוט אקראי . מכיון שהשירבוט הוא מוטורי , (גם השרבוט של הוא מוטורי) הוא זקוק לפעולה רצופה ולתנועה רצופה כי כל תנועה שלו זה קו פעולה + קו מחשבה , - בעת ובעונה אחת .
כאשר הוא מחליף צבע , מעט אבל מחליף , הוא למעשה מחקה אותך שאת מחליפה . (!) זה לא הכרחי עבורו .
תחשבי בעצמך : השרבוט הכי טבעי בגיל הזה , במצב הכי פרימיטבי זה כאשר הוא מוצא בוץ או קקי ומשרבט בו על ידי הולכת אצבע ... או גבינה או קצ'ופ על השולחן...- זה כבר מודרני אבל עדיין פרימיטיבי ...- ראשוני. הגשת גיר-צבע זה הקפצה של מאות שנים קדימה .. - אילו הגשת רק גיר-צבע אחד , גם אז זו היתה הקפצה גדולה !
את מציינת שהוא לא מחקה אותך ... - אל תתבלבלי :
הוא מחקה אותך בכל ההתנהגות . אבל על הדף שלו לא יוצא דומה למה שיוצא על הדף שלך .
מדוע הוא לא מתלונן ? לא מבקש שתציירי בשבילו?
1) מפני שהוא עדיין לא מודע להבדלים. לא עוסק בהשוואות . הוא תינוק.

.
2) מפני שההבדל איננו מנקר עיניים מבחינתו .
3) כל הסיטואציה מרתקת אותו עד מאוד .
4)הוא בשלו ואת בשלך . יש שקט נעים . את לא מסיחה את דעתו , שניכם שקועים , כיף . שניכם חווים עונג צרוף.

עכשיו נעבור לציור במכחולים .
האם תוכלי לפרט מה מריץ אותך למכחולים ?
תגידי לי ואז נמשיך .
תודה @}

עכשיו אליך תות שדה , (אגב , יש כבר כינוי כזה באתר )
טוב לכולנו מבחינה מתודית שהפוסט שלך מופיע סמוך לעינת . כך אנחנו מקבלים תיאור של רצף מגיל 21 חודש דרך בנך כשהיה בן שלוש עד עכשיו שהוא בן חמש .
אסור לנו לשכוח שהאמנות הילדית הולכת באופן טבעי לקראת עיצוב גרפי של המציאות . כך שבגיל חמש כבר אי אפשר לנחם ילדים רק בכך שהם משרבטים נפלא .
הוא עכשיו בתחילתו של שלב אשר מכנים אותו "כיבוש העולם הריאלי" . כמובן שזה משקף במדויק את כיבוש העולם הריאלי בחיי היומיום . זה שלב ארוך .
גם הבנות נמצאות בשלב הזה .אבל בגיל 7 זה כבר קל יותר . עדיין המצוקה בכיבוש העולם הריאלי היא מצוקה אמיתית. (אסביר ואפרט זאת , אם יש מי שיבקש)@}

_החמוד החליט שהוא מצייר אמא עם תינוק במנשא והתחיל בחדוה לשרבט תחילה רגליים, שני מלבנים צרים וארוכים בתחתית הדף ,מעל עגול גדול לגוף
מעליו עגול קטן לראש וביניהם שתי זרועות פרושות לצדדים. בין הרגליים צייר עגול למנשא .את הכל הוא מלל תוך כדי._
איזה מותק ! ! !
הוא בונה גוף , וכאשר הוא בא להוסיף את המנשא , יש עליו הגבלות מטעם ההגיון הילדי השולט באמנות הילדית :
הוא מנוע מלצייר אותו ממש מונח על הגוף , כי אז 'לא יבינו' שהגוף הוא גוף . אז הפתרון שהוא מוצא זה לשים את המנשא בין הרגליים .

פתרון נפלא.
עד כאן הוא פועל בהתאמה ממשית לשלב ההתפתחותי של האמנות שלו. אילו היה בן בכור או בן יחיד יכול היה להמשיך כך עד שיבשיל ..
אך בבואו להציג את הציור מול אחותו והבת דודה , הוא מביט בציור שלו כאילו דרך העיניים שלהן . הוא קולט שזה מגוחך שהמנשא מצויר בין הרגליים . הוא מבויש וכועס.
בדיוק מהסיבה הזאת : והוא גם יודע מה זו עבודה טובה או בצוע טוב.... !!
אכן סיטואציה קשה . פער גדול בין האמנות האותנטית שלו לבין מה שהוא יודע בשכל לגבי מה זאת עבודה טובה .
לפי האמנות האותנטית שלו בשלב זה אי אפשרי עבורו לשים את המנשא על הגוף כי בכך הגוף יאבד את ההגדרה שלו .
כך שהפתרון שהוא מצא לעיצוב המנשא הוא אחלה פתרון !
לא צריך לשכנע אותו שהציור יפה . כי הציור כציור לא יפה בעיניו ואי אפשר לשכנע אותו. והנה עוד פעם דוגמא לאיוולת בשיפוטים של 'יפה ' או 'לא יפה' .

והוא בשלו: אבל אני לא אוהב את זה את יכולה לקחת את זה ....(אני אף פעם לא מצליחה לשכנע אותו ).
כאן תורך :
קודם כל את מתבוננת .
מתעניינת באמת בציור .
בלי לדבר . - (בדיוק כמו שאנחנו עושות במנדלות

) לא מנסה לשכנע אותו בכלום.
מתבוננת במאור פנים ובעניין אמיתי.
באמת חשוב לך להבין מה הבעיה האמנותית הניצבת בפניו . (הוא לא מסוגל למלל זאת . הפתרון שמצא 'כפוי' עליו מטעם השלב האמנותי שהוא נמצא בו כרגע)
ואז את מגלה את הפתרון שלו .וגם אם אינך מגלה אותו , את אומרת :
" אני לוקחת את זה בכיף !" , "תודה" , "וואו איזה יופי של פיתרון מצאת למנשא !" "ככה זה בדיוק באמנות של ילדים "
ואת אוהבת את הציור באופן פיזי : את לוקחת אותו אלייך .(ומביאה אותו אלי ..

) , או את מראה אותו בערב לאבא , או את תולה אותו אצלך על יד המחשב או במטבח .
תותית , מצבו של הילד עדיין מניח את הדעת : הוא לא בוכה ולא קורע את הדף . הוא מפקיד את הציור שלו בידייך , מפקיד את עצמו לטיפולך .
ובאשר לבנות .
תגובתך חשובה גם עבורן . הנה אופציה חינוכית מעוררת מחשבה . הנה אינפורמציה מרתקת עבורן "אמנות ילדית " .."פתרון גרפי" .. ביטוי אהבה באופ מעשי - זה מהווה חידוש מרענן לעומת האופציה השיפוטית/טיפולית/מתנשאת של 'הוא לא מחזיק את הטוש כראוי'...
מה את אומרת עד כה ?
@}

אני ממש מודה על הדף הזה, ומברכת אותך על השירות הנפלא שאת עושה פה!
תודה לך דנה בננה על המילים האלה . אני באמת תופסת את כתיבתי כאן כשירות בהתנדבות לקהילה .

מדהים שהיא עדיין מבקשת שאצייר לה את אותם הדברים מאז..
זה בדיוק מראה לך את עוצמת הדימוי הגראפי .
הדימוי הגרפי כשהוא מעוצב כ"סמל" , זוהי הרי ה'מציאות המדומה' של העולם הפרימיטיבי .
virtual reality במלוא מובן המילה . בדיוק כפי שהאדם הקדמון התרגש כאשר מצא לראשונה אבן עם שני חורים ודימה אותה לבנאדם ... כך הילד בן השנתיים .
אלא שמוטל עלינו לתת לילדים שלנו להשלים ולהבשיל את השלבים האלה כדי לשמור על איזון גופני ,רגשי , שכלי ונפשי .
יום טוב@}

אלא שמוטל עלינו לתת לילדים שלנו להשלים ולהבשיל את השלבים האלה
כוונתי : יום אחד מתוך שלל השרבוטים שלו הילד מצרף סימנים שרכש לעצמו תוך כדי עמל/משחק רב . וקורה (וזה קורה לכולם:-)) שיש צירוף של סימנים מעוגלים מספיק קרובים אחד לשני והילד קורא אותו בתור זוג עיניים .
זה רגע דרמטי .
תחשבי 'פרימיטיבי' : על הילד שיהיה אז בן שלוש וחצי בערך .. מין אדם קדמון מתפתח והנה דימוי גרפי מסמל עבורו את המציאות .. ומי מחולל את הקסם הזה - הוא בעצמו !
חשוב וכדאי להמתין בנחת לקראת הרגע הזה . כל רגע ורגע נתון , בנוי ב'תוכנה האמנותית' לקראת שיאים דרמטיים כגון אלה . והמורכבות של מכלול ההתפתחות מיוצגת שם.
@}

היא נוגעת בציור ומבקשת "להוציא"! כאילו אין מבחינתה הבדל בין הממשות לציור. מה שמדהים הוא, שנזכרתי במעומעם בתפיסה דומה שהייתה לי כשהייתי ילדה קטנה..
הי דנה _בננה יקרה ,
אכן מדהים . ראיתי זאת אצל עשרות ילדים . ומדוע מדהים ? - כי מוכיח שיש 'דרך חשיבה ' ילדית אשר מתקיימת בכל אחד ובכולם . פילוסופיה ילדית אשר מאפיינת את האוכלוסיה הזאת .
אין מבחינתה הבדל בין הממשות לציור . ב ד י ו ק .
הציור הוא ייצוג של ממשות אשר מבוטאת ברמת הפשטה שהילד איננו מסוגל לה עדיין . המילה הכתובה , אף היא ממשות אשר מיוצגת ברמת הפשטה גבוהה .
המצב הנוכחי מעיד על כלל התפיסה של הגיל הרך - תפיסה אחדותית של הדברים .
מאחר ואלה פני הדברים , הילד הקטן מעניק משמעות אדירה לכל מה שהוא מצייר . (ובכלל כל מה שהוא עושה) משמעות אשר נקראת בשפה המקצועית "תפיסה מאגית ".
מפאת אותה תפיסה הילד מאמין שמה שהוא מצייר זה הוא עצמו והדברים עצמם . זו הסיבה שהציור מרגיע כל כך או לחילופין מרגיז כל כך

העדר ההבדל בין הממשות לבין ייצוגים סמליים ברמות שונות ממשיך למעשה להתקיים בבני אדם כל הזמן . רק כושר ההפשטה משתנה .
@}

זו הסיבה שהציור מרגיע כל כך או לחילופין מרגיז כל כך.
תיקון קטן : זו אחת הסיבות .

הפנדה באמת נהדרת לעומת גירי שעוות דבורים שקניתי בהמון כסף בחנות אנטרופוסופית.. שבקושי נמרחים וצתריך להפעיל כוח ביד.
זו סיבה נוספת לעונג .
כאשר הצבע רך בחומר וחזק בגוון יש משוב מיידי בין התנועה המוטורית של היד לבין לבין העיניים הרואות .(בדומה לבוץ הפרימיטיבי) .
גירי השעווה אכן דורשים לחץ חזק כדי לראות משהו ולהתרשם . זאת הסיבה שהם לא מתאימים לתינוקות . לעומת זאת בגיל 8 , 9 , זה יכול להיות סיפור אחר.

חוזרת לשם הולדתי...אני זאת מיום שני בערב...

מה אני אומרת עד כה? מאלף וגם מציף.
למה לא התחלתי להתכתב איתך לפני שנתיים כשניצני התסכול אצל הינוקא רק בצבצו...
אבל גם עכשיו טוב רק שיש לי צורך גדול לתאר את הדרך עד כה.
הבעיה שחלק אני זוכרת וחלק פחות בדיוק .הציורים שלו שמורים עימי אממה לא על כולם רשמתי תאריכים...

כתבתי ארוך,מפורט וגם הייתי מרוצה וקרובה לסיום ואז הכל נמחק..
אנסה שוב בקצרה: חשוב לי לתאר את הרצף של בני שהתחיל בחופש וזרימה בעיני בציור,בתנועתיות ואפילו בחברתיות.סביב גיל שלוש התחיל שינוי ,התסכול החל להופיע תחילה מעט אחכ יותר סביב הציור אבל גם סביב חברה וסביב תנועה. ניואנסים שלא הכרתי ממנו קודם שהלכו והתגברו.
התחיל מה שנראה לי בדיעבד כהחלשה עצמית ופרפקציוניסם.
נראה שיש לו יותר אפשרויות במוטוריקה הגסה והעדינה שלו יותר משהוא מוכן לנסות אותם. הביטוי היה המנעות לא מוחלטת(תלוית חברה ומצב רוח)
מהתנסויות פיסיות, חברתיות וגם בציור.
לי לא היה קל עם ההתפתחןת הזו. מה גם שאני המתבוננת העיקרית מתוקף זה שהוא איתי בבית. וזו בעיקר הראיה שלי ותפיסת המציאות שלי.
התגובה המיידית שלי לא הוסיפה אולי אף העצימה וקבעה את הכיוון הזה.
לקחתי ללב ולחשש .לא הבנתי מה קורה, מה עובר על הילד המדהים שלי,
האם אני מקלקלת משהו בדרכי האמהית...
היום אנחנו כבר לא במקום כזה .אני קצת החכמתי, בני כבר למד אותי שעור או שנים ושנינו נפתחנו יותר ונרגענו.
למה ההתפתחות ארעה כך ומה מכל זה תלוי בי ובאופן שאני מגדלת את ילדי אין לי על כך תשובה אבל אני מרגישה שיש התקדמות ובכל זאת אני עדיין בהתחלת הלמוד.
ואשר לדברייך- אם היה הילד היחיד או הבכור היה ממשיך כך לצייר עד שיבשיל- מאד מהדהד לי כמשמעותי במקרה שלו.
מגיל שלוש בערך ההשפעה של אחותו בנושא הציור ובכלל הפכה משמעותית. מבקש ממנה לצייר לו, היא מציירת הכי יפה, הוא לא מצייר יפה,רותה לצייר כמוה. לקח לזה זמן להשתכלל לזה. לא מיד הפך שפוטי כלפי עצמו. אני כל הזמן אמרתי את המשפטים: אני אוהבת את מה שאתה עושה וגם תליתי. כ"א לפי הגיל, וביתי גם היתה תורמת את חלקה בלהראות איך היא לא הצליחה לצייר אביר מושלם כשהיתה בגילו.
אך גם תרמה בלעזור לו ,לצייר לו כי הוא בקש והיא אוהבת לעזור
וגם היא קבלה מכך כוח: היא האחות הגדולה!
צריכה לסיים בינתיים

ממשיכה.
אני מאמצת את הכיוון של התשובות שהצעת:
הדגש הראשון- מאור פנים והענין האמיתי באמנות שלו.
מאור פנים לפעמים יש לי אותו ולפעמים דרושה כאן עבודה עצמית.
אם זה זמן של שקט ורכוז שלו \שלהם וזמן של אירגונים שלי ואז עולה נהמת התסכול .
יש לעיתים הצפה אצלי של למה שוב תסכול ... למה לא נהנה מעצמו או אם מסתובב בבית בשעמום .אצלי יכול לעלות הקול למה לא לוקח צבע ומצייר לעצמו( כפי שעשתה ועושה בכורתי...) או למה היא שוב מתערבת לו...
לעיתים אשאיר אותם לבד להתחבטויותיהם ופתרונותיהם אבל לרוב
בעיקר אם מערב אותה או היא מתערבת לו בציור- אבוא ואומר את המשפטים הרשמיים:
מה שאתה עושה בידיים שלך זה הכי טוב
אני אוהבת את העבודה שלך
כל גיל הוא אחר
כל מה שיוצא זה טוב ואם רוצים לשפר ממשיכים לצייר עוד ועוד
כל אחד מצייר בידיים שלו את הדברים שלו
אבל הקולות הסמויים שתארתי קודם גם נוכחים ובתגובות יש עצבנות והנחתה מלמעלה. לא נחת.
והתענינות אמיתית באמנות - הנטיה שלי לתאר את מה שאני רואה אם אני מרגישה שזה חלק מהענין בדרך אבסטרקטית עוד מתקופת השרבוטים
כשהתחיל לקרוא בשם לכל שרבוט. אני רואה קוים קטנים ועגולים גדולים צהובים ונקודות כחולות וכד.
פחותרואה את הנושא האמנותו ופתרונו-זה חדש אולי גם חוששת להכנס לזה.
הדגש השני שלך- התוכן של התגובות- בהחלט מרחיב את הרפרטואר שלי.
הדיקים שלך משמעותיים ומותאמים כבר לשלב בו הוא וגם היא נמצא
\ים.
לוקחת את זה בכיף
תודה
ככה זה בדיוק באמנות של ילדים
לאהוב באופן פיזי (אפשר גם לנשק- איקון של חיוך וקריצה.).
מעולה לשניהם.

ובאשר לבני-האמת שאיני בטוחה מה הפריע לו.
האם זה באמת הפתרון הגרפי של המנשא.
או שאולי איזו דספרופורציה שהיתה בדמות שצייר.
רגליים מתחילות קצת באויר.המלבנים שמיצגים אותם לע שוים בגודלם, העגול הגדול של הגוף לא מחובר לרגליים, עגול הראש והידיים דוקא מחוברים היטב. הראש נוגע בתקרת בדף.
אבל כשכותבת נזכרת שנדמה שרגע התסכול הופיע כשסיים לרשום את המנשא. ואז גם באו ההערות המחכימות של הבת דודה.
מענין גם אם הדברים שאומר ידברו אליו או ייצרו התנגדות.
מחכה כבר להתנסות הבאה.
ותודה על הכל.יוצא לי ארוך ומלא פרטים מקוה שלא טרחני מדי ומתאים לפורמט הזה.

יוצא לי ארוך ומלא פרטים מקוה שלא טרחני מדי ומתאים לפורמט הזה.
D-:
אם יש משהו ארוך , מלא פרטים די טרחניים זה הפורמט הזה ... D-: כך שהכל מתאים מאוד .
@} בתקווה שאכתוב לך מחר . בינתיים קראתי .
לילה טוב.

מאור פנים לפעמים יש לי אותו ולפעמים דרושה כאן עבודה עצמית.
ממש כך . גם אצלי . להיות ב'מאור פנים' דרושה עבודה עצמית תמידית .
אסביר מהות העבודה הזאת :
המבט ה'מבקר' בנוי בתוכנו מקדמת דנא .
כהורים אנחנו שוכחים או לא יודעים שגם הילד הקטן מביט באופן בקרתי על השרבוט שלו .
כבר בשלב השרבוט קיים המבט הבודק אשר עורך בקרה תמידית , - זה המבט הטבוע בנו כבני אדם והוא קיים בנו מגיל אפס . מתוך המבט הזה נובעת הסלקציה .
מהי הסלקציה ? -יש המון שרבוטים והתינוק בוחר כל פעם את הטובים ביותר בעיניו .עד שמתקבל 'אוצר שרבוטי יסוד ' . אח"כ יש קומבינציות - חיבורים בין שרבוטים , ושוב סלקציה עד שיש אוצר של קומבינציות אשר באופן לא "מוסבר" נראים מאוד דומים אצל כל הילדים בגיל הרך . (שמשות,דיאגרמות , מנדלות)
אבל המבט המבקר הקיים באופן טבעי אצל הילד - מספיק בשבילו .
מה שהילד צריך מאיתנו , כהורים זה מבט אוהד מבט של 'מאור פנים' וזה צריך לבוא לך באוטומטיות . בהחלט צריך לעבוד על זה .
אני מזכירה שוב : אפשר שלא להגיש נייר וצבעים גם עד גיל חמש . (לפעמים אני חושבת שזה מה שיציל את האמנות הילדית !!)
אבל אם אנחנו כבר שייכים לדור אשר מגיש חמרי ציור לקטנטנים חובתנו ללמוד 'מאור פנים' וכמובן ללמוד את שלבי ההתפתחות ולכבד אותם.
עכשיו נתקרב שוב אל בנך .
האמנות הילדית מתקיימת בו באופן זורם . המנגנון שלו תקין ופועל . ויש לו חיים פרטיים .
כאדם פרטי יש לו סיטואציה פרטית . נורמלית לחלוטין . אחותו - היא עבורו מודל לחיקוי במלוא מובן המילה . תוך זמן מה הוא 'יתיישב' מחדש בתוך האמנות שלו .
כדאי לעודד אותם לצייר מנדלות . אחותו תשמח והוא יוכל בכיף גדול לחקות אותה .
ובאשר אלייך : את מביטה בילדים באותה דאגה שהוא מביט בציור שלו ! קחי דוגמא מבתך - תני לעצמך להנות ממה שאת עושה !
@}@}@} לילה טוב

ששששללום
הקטנטונת התחילה!
היא לוקחת כל מה שיכול להוציא קו (עפרון עט מרקר צבע הכללללל!!! ומקשקשת על כל הבית על עצמה כולל בתוך הפה וכל מה שמסתובב לידה כולל אותי... אמרת לי בעבר איליי הכובש ... אז זה בערך אחוז ממה שהיא עושה. אני נותנת לה דף והיא מציירת קו אחד על הדף ומיד ניגשת לצבוע את העולם, היום אחרי שהחלטתי שאני לא יכולה ולא רוצה להגביל ולהתעמת כל היום אז בחוץ היא יכולה! והיא צבעה את המדרגה את המגלשה את הרצפה ועוד כמה מקומות ... מה זה זה???
ואי אפשר לקחת לה את הכלי היא מיד בורחת וכשאני תופסת אותה והכל במשחק היא צורחת ובוכה ומסרבת לעזוב את הצבע מאחר ויש לנו חצר עד עוד שבועיים החלטתי שאני מעדיפה להגדיר את זה כך שמותר רק בחוץ עד שתעלם ההתרגשות הראשונית מהעניין (ומקווה שזה יהיה באמת כך )

ואגב איליי, השבוע הוא רצה לצייר חצי עיגול לא עיגול שלם רק חצי, הוא לקח כוס הניח אותה בקפידה חצי על הדף חצי על המשטח וצייר חצי עיגול מדוייק!

@} הי חוה ותודה על תשובתך, וגם על התרומה המדהימה שלך @}
לגבי הציור בצבעי מים, במכחולים, זה ציור רטוב על רטוב (הדף עצמו רטוב גם) שמקובל בזרם האנטרופוסופי, וקראתי עליו בספר "הנך המורה הראשונה של ילדך"- לציון: אני לא אנרופוסופית...
היה שם הסבר ארוך על 'האיכות המשתנה של הצבע הרטוב, שמתאימה לנפש המתפתחת של הילד' וכו' וכו' כמיטב "המסורת" האנטרופוסופית.והיה גם הסבר על זה שהצבע נמצא במצב הטבעי ביותר שלו במים, ושהתנועתיות של הצבעים בשלוליות המים עושה כל מיני דברים לנפש של הילד, ומה אני אגיד, בזמנו השתכנעתי ורצתי לקנות...
ביום שבת הוא ראה את הצבעיםעל המדף- צבעי המים כלומר- וביקש לצייר בהם, הוא בחר כחול כרגיל, והיתה חוויה ממש טובה, הוא ישב לבדו כי היו לנו אורחים, וצייר מקסים! אחרי 5 דקות גג הוא סיים אבל זה היה נהדר, ממש שמחתי.
בניגוד לזה, לאחר מכן הוא היה עם גיסתי בחדר וכשנכנסתי אז ראיתי גליון שלם מלא בריבועים, משולשים ועיגולים

האם זה פוגע פעם אחת (היא כמעט ולא באה והעברתי אותה תדרוך קצר)?
דרך אגב, מצאתי פחם במדורה, אבל פחדתי לתת, זה לא רעיל?

. אמרת לי בעבר איליי הכובש ... אז זה בערך אחוז ממה שהיא עושה.
D-:
זה באמת משהו מיוחד . כנראה יש "את זה" אצלכם. אני זוכרת שסיפרת שגם בילדותך היו אפיזודות כאלה . נכון ?
בכל מקרה המתוקה שלך מחכה בתור כבר כמה זמן .. , צפתה באילי בעיניים כלות ועכשיו - חוגגת .
לקראת עזיבת החצר באמת כדאי להכין לה קיר מיוחד . משהו מסיבי . גדול . שהיא תקבל תחושה שמבינים את התשוקה שלה ומעניקים לה תשומת לב.
יחד עם זאת , אין לי מספיק מילים להדגיש כמה חשוב להתמקד בקיר שמיועד לצביעה ולעשות הבחנה ברורה בינו לבין שאר הקירות .
היא כבר בת שנתיים ? @}
ֲ

אגב איליי, השבוע הוא רצה לצייר חצי עיגול לא עיגול שלם רק חצי, הוא לקח כוס הניח אותה בקפידה חצי על הדף חצי על המשטח וצייר חצי עיגול מדוייק!
מדהים.
מתוק שלי . זה מעל ומעבר לגילו . גם המוטיבציה לדייק כל כך וגם הכושר המוטורי הנדרש לביצוע .
אני ממש ממש ממליצה ,בלי לזלזל במוטיבציה לדייק , לשבח את השימוש ביד חופשית . ממש להאדיר אותו . @}

עינת ש , שלום לך יקירה ,
אני חושבת עליך הרבה ולא מוצאת זמן בשביל להתייחס אליך .
כוונתי ממש אליך . עוד מאז שהתחלנו לדון בנושא המוסיקה .
האם את מוכנה לפרט בענין ההחמצה שאת חשה בקשר לנגינה בפסנתר ?
האמת, שחשבתי על זה היום, ונזכרתי שכשהייתי קטנה, שיעורי האורגנית הלא מספקים עבורי, דחו אותי כליל מלימודי מוזיקה, ושאלמלא כך, יכולתי היום להיות פסנתרנית מאוד מוכשרת. חבל לי, לא על "אובדן המקצוע" (אני עמוק בתוך המקצוע "אמא"), אלא על הפספוס של משהו שסה"כ מאוד אהבתי רק בגלל חוסר הגשה נכונה...
תוכלי בבקשה לתאר לי את שיעורי האורגנית ובת כמה היית באותו זמן ?
@}

הי חוה, ושוב ממש תודה לך (-:
הייתה לי מורה לאורגנית כשהייתי בת 6 או 7 (אולי 7 או 8?), ולמדנו דברים שממש שיעממו אותי למרות שהצלחתי אותם בלי בעיה.
הפסקתי מחוסר עניין וההורים עזבו את זה. אחרי שנים רבות, כשנישאתי למוזיקאי וקנינו פסנתר, התחלתי בשביל הכיף "ללמוד בע"פ" קטעים מורכבים -יחסית- של באך וגם של יוני רכטר (אדון שוקו האהוב), ואפילו המצאתי שיטה: בגלל שאין לי שום מושג בנגינה, או באקורדים, אז פשוט תירגמתי תו תו מהתווים וכתבתי לידו "דו" רה" וכו', וככה פענחתי את מה שכתוב ולמדתי בע"פ. עכשיו אני יודעת לנגן ממש מעט קטעים, אבל כמו מקצוענית ואף אחד לא מאמין שחוץ מהקטעים האלה אני לא יודעת כלום... אני גם מזהה מרווחים טוב ובעלי אומר שאני פשוט כשרון מבובז. חבל לי, כי אני אוהבת מאוד מוזיקה, והייתי ממש רוצה לדעת לנגן, אבל אין לי את הכוח ואת הזמן לקלוט הכל עכשיו, ואני מרגישה שזה כבר אבוד.. עוד בהריון היה לי איכשהו זמן, אבל מאז שאני אמא זה פשוט בלתי אפשרי. ניסיתי לפני ההריון ללכת למורה, אבל הוא היה פשוט מזעזע וברחתי ממנו (וגם הוא היה המום ממה שלמדתי לנגן לבד).

שיעורי האורגנית היו די בנאליים, לומדים לנגן קטעים פשוטים כמו הלגונה הכחולה, שמים מדבקות על הקלידים, וזהו בערך. נורא נורא משעמם!

בינתיים בעז פורט על הגיטרה הקטנה שלו (גיטרה חצי) ואני ממש מתלהבת ואנחנו מתחילים לשיר ביחד, והוא משלים את המילים של השיר ואנחנו שרים ורוקדים והוא מנגן (=פורט באקראי) בכיף ואני שרה כאילו הכל מושלם...
אני מחכה בסבלנות @}