תינוק לא נימול וסבים דתיים

לא היית רוצה לחקוק חוק במדינת ישראל (בהנחה שזה יכל להיות ריאלי) שיאסור על הורים להטיל מום בילדיהם ?
אם כבר הייתי מעדיף לחקוק חוק בשבדיה, שם כבר ממש יקיימו אותו, לא משנה מהו.
וברצינות, לא, כי במצב היום (שהמילה נחשבת נורמה) זה רק יגרום לככל שיענוהו וגו' (כן ירבה וכן יחתוך).
כן הייתי רוצה להפיץ את המילה (טא-דאם!!! עוד כפל משמעות עלוב מהחצר האחורית של צוויליך שרק מקשה על כולם להבין אותו, אבל הוא? ממשיך ככלב השב אל קיאו).
כלומר, הייתי רוצה לגרום להורים המלים להתמודד עם סוגיות כגון מילת בנות, לתת לרציונל שלהם להבין מה הנזק הזוועתי שלתוכו הם גדלו, ושהם יכולים לשנות את זה.
הייתי רוצה שילדים ידעו מגיל צעיר שיש אפשרות אחרת, לא שזה מלוכלך או רע או לא בריא או לא יהודי יותר מלאכול חמץ בפסח או פרה לבנה נמוכה או להצביע מרצ.
הייתי רוצה להרעיל את בארותיהם הזכות של הבריות במחשבותי הרדיקליות בדבר זכותו של התינוק שלא יוסרו חלקים כלשהם מגופו שלא למטרת הצלת חייו.

שהם אח"כ כבר יחקקו את החוק, ואני אפכור אצבעותי מפינה אפילה במרחק נוח.

אנטיוכוס אכן היה סורי דביל אחד שלא הבין דבר וחצי דבר על אנשים בכלל ועל יהודים בפרט.
וגם בזה שאי אפשר לחנך באלימות, וגם להכניע באלימות אי אפשר כשאין לך מספיק לגיונות פנויים (-: .

עדיין מתקשה להבין חלק מהביטויים שלך
You're not alone , לא לא.

צוויל

אם כבר הייתי מעדיף לחקוק חוק בשבדיה, שם כבר ממש יקיימו אותו, לא משנה מהו
(-:

אני מודה שרק בקריאה שנייה הבנתי שהנחת היסוד שלך שבישראל לא מקיימים חוקים ובשבדיה כן - נכון לזה התכוונת ?
אני גאה בעצמי שהצלחתי להבין (ובדרך גם רצחתי לך את הבדיחה ועשיתי וידוא הריגה)

יאללה לילה טוב

שהם אח"כ כבר יחקקו את החוק, ואני אפכור אצבעותי מפינה אפילה במרחק נוח

רגע, רק בקריאה שנייה שמתי לב
אז אתה כן בעד שיחקקו חוק נגד ברית מילה ?

פרה לבנה נמוכה או להצביע מרצ.
פרה לבנה נמוכה הכוונה לחזיר ? (הם לא ורדרדים כמו בסרטים)

ואתה משווה את זה להצבעה למרץ ?
וואלה, עד שהיו לי מחשבות להצביע להם הוצאת לי את החשק

לא שזה מלוכלך או רע או לא בריא.
לא, לא, לא, לא - זה פשוט לא טעים (דוד שלי אומר כך לפחות) -תנסה להמליץ לי על המבורגר עם גבינה צהובה - יש יותר סיכוי

נכון לזה התכוונת ?
נכון

ועשיתי וידוא הריגה
נכון (-: אבל מישו חייב לעשות את העבודה המלוכלכת

רגע, רק בקריאה שנייה שמתי לב
כי זה היה מפינה אפילה (הפכירה)
אני בעד השארת הבנים שלמים, לא הדרך (כמו חוק) מהותית, אלא מציאת דרך חלופית לברית בין האדם המאמין לאלוהיו.

פרה לבנה נמוכה הכוונה לחזיר ? (הם לא ורדרדים כמו בסרטים)
כן

ואתה משווה את זה להצבעה למרץ ?
לא ברצינות, זה היה על משקל אנטי-דתי = שמאלני (ואיני זה גם לא זה)

וואלה, עד שהיו לי מחשבות להצביע להם הוצאת לי את החשק
מתנצל - בפנייך ובפני מרצ (-:

לא, לא, לא, לא - זה פשוט לא טעים.
האאאאאאאאא (מתגלגל בשקט (הילדים מעבר לקיר) - הכוונה ב לא שזה מלוכלך או רע או לא בריא היתה לאי-מילה (-: )

לילה טוב....

צוויל

הכוונה ב לא שזה מלוכלך או רע או לא בריא היתה לאי-מילה
רגע, איבדתי אותך
יש טענה שאי מילה זה לא בריא ויש טענה שאי מילה זה רע (ויש גם טענות דומות הפוכות לא ? )
אבל איך אי מילה זה מלוכלך - אישית זה נשמע לי יותר נקי מכל הדם שיוצא בברית והבלאגן והלכלוך וכו...

אני בעד השארת הבנים שלמים, לא הדרך (כמו חוק) מהותית
אני חשה בניסיון התחמקות מצידך מתשובה ישירה - מבטיחה לא להתעצבן ולא להגיב באף דרך אלימה (למרות שאני גם מתנחלת גם מזרחית וגם אשה בהיריון - או אשה בכלל - כידוע לנו תמיד יש סיבה מוצדקת ולגיטימית להתעצבן : לפני וסת, אחרי וסת, בתוך הוסת או בהיריון - שזה התירוץ הכי טוב) - אני שואלת שוב, לו יכולת לחוקק חוק שיאסור ברית מילה, בהנחה שהחוק היה עובר בכנסת ומתקבל על רוב העם - האם היית מחוקק חוק כזה ?
ענה בכן ולא ובלי משפטים מפותלים שלוקח לי שעות (על חשבון המחקר) לנסות לפענח.

טוב, ניצחתי בתחרות מי יאמר את המילה האחרונה (ומי יישן הכי מאוחר)

לילה טוב

הי, אמרתי כבר לילה טוב!!!
בסוף יחשבו שאני אחד מאלה שמרפרשים את מה חדש ברבע לשלוש בבוקר ו... לא משנה.
|אייקון של אנחה|

ודאי, רבות שמעתי על "הלכלוך שמצטבר מתחת לעורלה" ועל מגוון השיטות לנקות שם (לא כולל ליזול, מיקרוגל וחוטר).

אוקיי, אנסה להבהיר ביחס לחוק איסור המילה:
נאמר שאני ח"כ פופולרי - כחלון, נאמר - ויודע שיותר מחצי מהעם יתמוך בחוק כזה ושאני יכול להעביר אותו בכנסת -
ובהנחה שמעבר לכך המצב הוא כמו שהינו כיום -
עדיין לא .
כי זה יהפוך את האישיו למלחמת עולם ובמקום מודעות נקבל רק סיסמאות. לא לא, אני ערמומי.
החוק יהיה כמעשה אנטיוכוס.
אני אעדיף לחנך.
רופאים ואחיות לבריאות הציבור.
הורים חדשים שבדרך.
קמפיינים ברשת ובמדיה.
ילדים רכים בבית מדרשם.

לכל הורה שיבחר לחתוך את עורלת בנו יהיה ברור מה הוא עושה, הוא לא יוכל לחשוב שזה
לא כואב
חתך קטן
חתיכת עור מיותרת
בריא
שניה וזה עובר

כל הורה יהיה מודע לכך שאין הבדל בין מילת נשים למילת גברים, שזאת אותה אכזריות.

כי אני בטוח שקו הפעולה הזה ישנה את המציאות יותר מהר מחוק שיעורר מלחמה חזיתית.

גם ככה לא יהיה פשוט - אבל אם חצי מהעם ויותר חושבים כמוני, אוהוהוהו!!!

צוויל

_הי, אמרתי כבר לילה טוב!!!
בסוף יחשבו שאני אחד מאלה שמרפרשים את מה חדש ברבע לשלוש בבוקר ו..._
שיחקת אותה צוויל

אבל חוץ מזה הניצחון בידינו, טיהרנו את בית המקדש, חתכנו עורלות למכביר וכל העם יעמוד הלילה וישיר בלהט "מעוז צור" לניצחוננו המוחלט (טוב, אחר כך הייתה התייוונות של מלכי בית חשמונאי אבל נניח לזה כרגע).

_לכל הורה שיבחר לחתוך את עורלת בנו יהיה ברור מה הוא עושה, הוא לא יוכל לחשוב שזה
לא כואב_

כל הורה יהיה מודע לכך שאין הבדל בין מילת נשים למילת גברים, שזאת אותה אכזריות

טוב, לא חשבתי מעולם שזה לא כואב או אירוע נעים, אבל כאן נכנסת האמונה שלי בבורא עולם, אין מה לעשות צוויל, אי אפשר להיות נגד ברית מילה ולא להיות אנטי דת, חלק מעניינה של היהדות הינה קיום מצוות חסרות פשר. גם בבשר וחלב אני לא מוצאת הגיון רב ויש לי צער מכך ועדיין נמשיך לקיים זאת.

האמת, חיים חסרי משמעות נשמעים לי כואבים ומצערים הרבה יותר (לא טוענת שחייך כאלה אבל אנשים רבים שחיים בלי דת חיים גם בלי משמעות).

האמת, חיים חסרי משמעות נשמעים לי כואבים ומצערים הרבה יותר (לא טוענת שחייך כאלה אבל אנשים רבים שחיים בלי דת חיים גם בלי משמעות)
מסכים עם חלק א'
חלק ב' גם הוא נכון אך לדעתי - גם ההיפך - אנשים רבים שחיים עם דת חייהם חסרי משמעות, והם עושים דרכם בעולם של מצוות "נעשה" כשה"נשמע" אינו עובר את אוזנם.
אבישג, דת עשויה לתת משמעות, לא תמיד, ולא לבדה.

(את עם המחקר, ואני אמור לחפש התרחשויות מגניבות במרכז בשביל הילדים - גם, סוג של מחקר, רק ללא קרדיט אקדמאי, לצערי)

צוויל

את עם המחקר, ואני אמור לחפש התרחשויות מגניבות במרכז בשביל הילדים - גם, סוג של מחקר, רק ללא קרדיט אקדמאי, לצערי
אני דווקא משלבת היום "התרחשויות מגניבות במרכז" ומחקר - נוסעת לתל אביב לכנס משמים על מערכת החינוך שבו אני הולכת לעמוד כמו עב"מ ולדבר על חינוך ביתי מול אנשי מערכת החינוך... בררר

מגניב! תעשי כמעשה העב"מ - תחטפי אותם!

צוויל

שליחה על ידי פטל* » 10 דצמבר 2012, 10:25

בהשראת הדף הזה ובתור חוזרת בתשובה אני חושבת שצריך לפתוח דף הפוך: נכדים דוסים וסבים חילונים קיצוניים שם נוכל גם אנחנו להשתפך בכיף על כל הביזיונות והסבל מההורים שלנו.

פטל,
איך שמקליקים על המלבן של הכתיבה, ישר מופיע מרגיעון.
הפעם: הכל יחסי/ם (-:

צוויל

צוויליך, כתבת נורא יפה על חנוכה והחגים.
מזדהה עם הרבה ובמיוחד עם
אז אני מדליק את החנוכיה כי זאת הדרך שלנו לשמוח את התקווה של האור המוקף בחושך. אור קטן מגרש חושך גדול
מצ'רה
(אולי כדאי להעביר את השיחה לדף על המשמעות של חנוכה? פה היא סתם תלך לאיבוד בין העורלות, לא?)

שלום לכולם, זאת פעם ראשונה שאני כותבת בפורום באתר הזה.
אני בהריון חודש שמיני עם מה שהאולטרא סאונד מזהה מעל לכל ספק כבן זכר.
אחרי מחקר מקיף בנושא, היכרות עם לא נימולים וחוויות של בעלי שעבר ברית מילה בגיל מספיק מבוגר כדי לזכור את הכאב ואת ההבדלים בתחושה, החלטנו חד משמעית שלא למול את בננו.
ההורים שלי ושלו תומכים. הבעיה היא עם סבתא שלי. סבתי היא אשה דתייה, ואנחנו גרנו אצלה ביישוב דתי קהילתי מאד חם ומחבק. לפני חודש היא שמעה מסבתא אחרת שאנחנו לא מתכוונים למול את בננו. מה שהוביל לכך שהיא זרקה אותנו מביתה לרחוב באותו יום כדי ש"לא נבייש אותה מול החברים שלה ביישוב" (שמותר להוסיף שלא כל כך התרגשו מהנושא כשהם שמעו על כך בכל מקרה). מכל הסיפור יצא קרע עצום בינה לבינינו, שגדל והופך לריבים בינינו לבין כל המשפחה המורחבת (שמצודדת בסבתא ולוחצת עלינו לבקש סליחה). כל זה לא גרם לנו למחשבות שניות בקשר לברית, אבל עדיין הייתי שמחה לשמוע ולהתחזק מעוד הורים שעברו דברים דומים במידה וישנם כאלה. המשפחה שלי מתגוררת בחו"ל והמשפחה של בעלי לא משפחתית ותומכת במיוחד. אנחנו דבקים בהחלטה ועדיין קשה לנו, ובמיוחד לי, לעמוד בהשלכות שלה. אשמח לעצות ולתובנות

לא יכולה לייעץ לך מניסיון אישי כי אצלנו גם אלה שזה לא מצא חן בעיניהם עדיין כיבדו את ההחלטה (והאמת שעדיין צוחקים על זה מידי פעם, כנראה כחלק מההתמודדות).

אבל, בדיוק קראתי בדף בדרכי שלי (מקווה שזה השם הנכון) על הדילמה של כותבת הדף מול משפחתה בבחירות שלה, ומה שכתבו לה שם מרגיש לי מאד רלוונטי גם למצב שבו אתם נמצאים. אם יש לכם אפשרות לעגל את האמירות ולהרגיע את הקונפילקט, אני חושבת שזה יכול להיות לטובת כולם. מבלי לשנות את החלטתכם כמובן , אפשר להגיד שעוד לא החלטתם כדי שזה לא יהיה כל כך סוער, רצוי מאד להקשיב לסבתך ולשמוע מה קורה אצלה מבחינה רגשית בהקשר הזה (אולי חשוב לה לדעת שהיא יקרה ומשמעותית לכם? שאתם מכבדים את המסורת והסביבה שלה?).

מה שלא הייתי מנסה לעשות במצב כזה הוא לשכנע, להביא טיעונים או להיות צודקת. אלא להיות קשובה למה קורה כאן ברמת היחסים והרגשות. אחרי שהתינוק המתוק יוולד, ויכירו אותו ויאהבו אותו, הכל ייראה וירגיש אחרת..... ובעיני כדאי למצוא את הדרך להתנהל בחכמה עד שזה יקרה

עוד משהו שעולה לי עכשיו, שאולי יכול לעזור....

אבא שלי, שהוא ממש אנטי דתי (הזיקה שלי ליהדות יותר חזקה משלו), היה מאד נחרץ שצריך לקיים ברית מילה משיקולים של נורמטיביות. כל עוד התלבטנו חששתי לדבר איתו על הנושא כי חששתי להרגיש מותקפת ושזה יחליש אותי. באופן כללי אנחנו לא שיתפנו אף אחד בתהליך ההחלטה (שלקח זמן ולא היה פשוט בכלל).
בסופו של דבר כשכן דיברנו, דווקא זה שאני שיתפתי אותו ברגשות המעורבים שלי ובסערה הרגשית שכל הנושא מעורר בי, איפשר לשיחה להיות הרבה יותר קרובה ומקרבת. ואחרי השיחה הזאת הרגשתי באופן ברור שגם אם נחליט לא למול, מה שבסוף החלטנו, הוא לא יהיה שיפוטי כלפיי ולא יחשוב שאני עושה את זה כי אני רוצה להצהיר משהו לעולם (על חשבון בני המסכן) או כי זה "טרנד" ההורות שלי, אלא יבין את הדברים הרבה יותר לעומק.

אמא לעתיד, ברוכה הבאה!
אם זו פעם ראשונה שאת כותבת, אז את משתמשת בניק של מישהי אחרת שכבר כתבה לא מעט באתר. אמנם עכשיו היא לא משתמשת בניק הזה - יש לה אחר - אבל בכל זאת... אם תלחצי על השם שלה תיכנסי לדף הבית שלה ותביני. ראי גם דף בית אישי @}

מכל הסיפור יצא קרע עצום בינה לבינינו, שגדל והופך לריבים בינינו לבין כל המשפחה המורחבת (שמצודדת בסבתא ולוחצת עלינו לבקש סליחה).
לבקש סליחה נראה לי הדבר הנכון. אכן (הבה נודה) ההחלטה שלך פגעה ברגשותיה, ואולי גם העובדה שהיא שמעה על כך מצד שלישי.
לבקש את סליחתו של מישהו על צער שגרמת לו - נראה לי אלמנטרי.
לחמוק מהמלכודות של הלך רוח כנוע, ולדבוק בהחלטתך, למרות הצער הבלתי נמנע שהזולת מפיק ממנה - גם כן אלמנטרי...

לא הייתי אומרת ש"עוד לא הוחלט", כי נשמע לי פתח בעייתי להמון המון לחץ ("אה! אני עוד יכולה לשנות את דעתה! בואו נסתער"), אלא מדגישה דברים אחרים.
למשל, את בקשת הסליחה על הכאב שהעניין גורם לה.
את התזכורת שהיא חשובה ויקרה לך מאוד.
את ההערכה שחשת כלפיה כל השנים.
ואת העובדה שבלי קשר למה שהולך לקרות עוד מעט, ולא משנה אם היא תקבל את החלטתך או לא - היא תמיד תהיה חשובה ויקרה לך.

_רצוי מאד להקשיב לסבתך ולשמוע מה קורה אצלה מבחינה רגשית בהקשר הזה. מה שלא הייתי מנסה לעשות במצב כזה הוא לשכנע, להביא טיעונים או להיות צודקת. אלא להיות קשובה למה קורה כאן ברמת היחסים והרגשות.
אחרי שהתינוק המתוק יוולד, ויכירו אותו ויאהבו אותו, הכל ייראה וירגיש אחרת....._

אחרי שהתינוק המתוק יוולד, ויכירו אותו ויאהבו אותו, הכל ייראה וירגיש אחרת..... ובעיני כדאי למצוא את הדרך להתנהל בחכמה עד שזה יקרה.
בעיני זאת לא הנחת יסוד.
יש לא מעט קשרים משפחתיים שהתנתקו בגלל דילמות וחילוקי דעות.
תינוק לבדו אינו קסם מאחד משפחות.
על הקשר, גם ואולי בייחוד כשהוא טעון ודילמתי צריך לעבוד. לא להאמין שהוא יסתדר מעצמו.

להחלטות (לכל כיוון) יש מחירים וצריך לדעת שיש סיכוי שתידרשו לשלם אותם.

אחרי שהתינוק המתוק יוולד, ויכירו אותו ויאהבו אותו, הכל ייראה וירגיש אחרת.....
יעל, זה משפט שנובע מניסיונן של הרבה מאוד משפחות.
אפשר לקרוא בפורום מוותרים על ברית מילה בתפוז, איך המון משפחות עושות המון רעש לפני הלידה, ואולי גם קצת אחריה, אבל ברגע שיש להורים / סבים תינוק בידיים, הם מתרככים משמעותית, עוצמת ההתקשרות לילד מאפילה על מבנה הפין שלו, ורוב הוויכוח מתפוגג מעצמו.

אני מסכימה שזו לא ערובה לכלום, אבל בדרך כלל הורים וסבים מוכנים לבלוע הרבה מאוד צפרדעים כדי לא לאבד קשר עם ילד (בוגר), בייחוד אם היחסים באופן בסיסי תקינים ואוהבים.

על הקשר צריך לעבוד. לא להאמין שהוא יסתדר מעצמו.
מסכימה.
וזה בעצם מה ש אמא אומרת בהמשך המשפט שלה: ובעיני כדאי למצוא את הדרך להתנהל בחכמה עד שזה יקרה.
כלומר, לתחזק את הקשר, עד שהחיים והתינוק יעשו את שלהם.

אפשר לקרוא בפורום מוותרים על ברית מילה בתפוז, איך המון משפחות עושות המון רעש לפני הלידה, ואולי גם קצת אחריה, אבל ברגע שיש להורים / סבים תינוק בידיים, הם מתרככים משמעותית.
דווקא קראתי שם לא מעט ואני לא זוכרת סיפורים רבים כאלה בהקשר של סבים דתיים. אולי בודדים.
של חילונים/מסורתיים כן. אבל ממש לא בכך עסקינן.

והעניין אצל סבים דתיים ממש אינו מבנה הפין שלו, אלא הרבה מעבר.

תמרוש רוש, אם את זוכרת מקריאה במוותרים בתפוז, היה שם סיפור על אמא יחידנית שנזרקה מהבית בעודה בהריון, ובמשך שנים לא היה שום קשר בינה לבין הוריה. למרות שבסוף הקשר חודש, עבר הרבה זמן. כך שלא הכל כל כך פשוט. אני זוכרת גם מקרה אחד שעדיין אין לו סוף טוב, אבל אם זכרוני אינו מטעני, שם היו חרדים ולא "סתם" דתיים.

מה שכן, ברוב המקרים זה לא ככה.
מצד שני, לא מזמן היה מקרה שהגיע עד כדי ניסיון תקיפה על ההורים הלא מלים על ידי המשפחה, שנאלצה לקרוא למשטרה שתגן עליהם.

כך שלמרות שרוב הסיכויים שהקשר יתחדש, נקודת המוצא של התינוק יותר חשוב מההורים, היא חשובה מאוד. מאוד. מאוד. לדעתי, היא זו המאפשרת לבסוף לקשר להתחדש.

נקודת המוצא של התינוק יותר חשוב מההורים, היא חשובה מאוד. מאוד. מאוד. לדעתי, היא זו המאפשרת לבסוף לקשר להתחדש.
אישה במסע, אני לא בטוחה שאני מבינה למה התכוונת בזה.
נקודת המוצא של מה...?

האמונה שהם אחראים על התינוק, וההורים שלהם הם אנשים בוגרים שאחראיים על עצמם.

אם ההורה הלא מל מאמין להורים המתנגדים שלו, לוקח את האחראיות על הרגשות שלהם, מאמין שהוא אחראי על זה שסבא ינתק קשר עם ילדים ולסבתא ישבר הלב - זה יפגע בסיכוי לקשר מחודש.
כדי שהקשר יתחדש להורה צריך להיות ברור שהוא לא לוקח אחראיות על רגשות של אחרים, שלא הוא אחראית ליחס של ההורים שלו לבן שלו - זו האחראיות של ההורים שלו. ואם הם ינתקו קשר עם הילד ואיתו - זו בחירה שלהו ואחראיות שלהם - לא שלו.

אם ההורה מאמין שזו אשמתו ובגללו ניתק הקשר בין הילד לסבים, אז אני לא חושבת שהקשר יתחדש. ואם הוא יתחדש, הוא יהיה עם גבולות לא ברורים ומעורערים.

דוגמא לאחראיות/אשמה כזו פשר למצוא בדף פרידה מבן זוג פרידתו מהילד שבו הכותבת לוקחת אחראיות על הקשר בין בנה לבן זוגה, אחראיות שנמצאת בידיו של בן הזוג ולא בידיה.

מה שהיא אמרה ^{פה למעלה}

צוויל

האמונה שהם אחראים על התינוק, וההורים שלהם הם אנשים בוגרים שאחראיים על עצמם.
אה, הבנתי

החלפתי כינוי לאחד שלמיטב ידיעתי פנוי, תודה רבה על העצות!! והנה עדכון...
הרמתי טלפון לאחר תקופה ארוכה של נתק, החלטתי לא להתנצל ולא לבוא בטענות ולראות מה יקרה...
מהר מאד השיחה הפכה לעליהום הקבוע של "ביישת אותי מול כל החברים, יקחו ממך את הילד כי תהפכי אותו למוזר וחריג חברתית"...
גם יתר המשפחה הצטרפו לחגיגה שהפכה להיות ויכוח ונתק גדול עוד יותר.
השיחה הסתיימה בכך שאמרתי לסבתא שלי "איך הילד ירגיש כשיגדל וידע שנזרק עוד בבטן עם הוריו מהבית רק בגלל שנולד זכר"? וקבלתי שתיקה ואחריה ניתוק בפרצוף.
לפעמים נדמה לי שלא אכפת להם אם אני עושה ברית מילה או לא אלא רק מההשלכות החברתיות של המעשה.
מוזר לחשוב ככה, אבל מתחיל להיות לי חשד רציני לכך שרוב ההורים עושים ברית מילה בגלל השיקולים החברתיים של עצמם ולא מתוך שיקול של מה באמת טוב לילד.
ישבתי עם חברה בסופ"ש ודיברנו על גידול ילדים, שמתי לב לראשונה בשיחה שכל פעם שדיברה על החלטות בגידול הילדים שלה - היא עצמה, ומה שנכון בשבילה עלה עשרות פעמים, ופעם אחת לא מה שנכון בשביל הילד שלה.
לסיכום, אמנם דברים לא השתפרו בקשר ליחסיי עם סבתא והמשפחה, אבל השיחה הזאת עזרה לי להבין עד כמה אנחנו שונות, ולהרגיש שלמה יותר עם המחיר שעליי לשלם על ההחלטה שלי.
אני לא עצובה על הקשר שלי עם סבתי כמו על הקשרים והמעמד שאיבדתי בתוך המשפחה שלי. יש לי משפחה גדולה ומאוחדת, לצערי הרב גם באמונות ובתפישות שלה. עצוב לי להיות פחות מוערכת, ואני יודעת שגם כאשר יתרגלו להחלטה ולכך שהילד לא נימול, יחזרו לדבר אתי ולהזמין אותי לארועים באפן קבוע, אבל לא יסתכלו עליי אותו דבר לעולם.
מצחיק לראות שדווקא במקומות כמו אתר "באפן טבעי" יש אנשים שנותנים תחושה טובה יותר, ושאני מרגישה כלפיהם הזדהות הרבה יותר מאשר בחיק המשפחה הפרטית שלי...
תודה רבה על העצות והתמיכה!! חיבוק עצום לכולכם!! אמשיך לעדכן אם יהיו התפתחויות חדשות..

חשד רציני לכך שרוב ההורים עושים ברית מילה בגלל השיקולים החברתיים של עצמם ולא מתוך שיקול של מה באמת טוב לילד
לגמרי, אף שלא כולם מודעים לכך.
איתך במחשבות.

צוויל

עצוב לי להיות פחות מוערכת
וזה שיעור טוב בלהיות מי שאת. נעים להיות מוערכת, אבל כאן את מוערכת על כמה את מתאימה לנורמות שלהם, לא על מי שאת.
אני מעריך יותר את מי שמנסה לבחור לפי מי שהוא ולא לפי מי שסביבו.
לא קל לראות את ההבדל, במיוחד ב משפחה גדולה ומאוחדת , את הצלחת להשאר מי שאת והם לא הצליחו לקבל אותך כך. הם מתוסכלים וגם מאוימים מהבחירה שלך ומגיבים בבעתה.
הלוואי וזה יעבור להם!

צוויל

זה שיעור טוב בלהיות מי שאת. נעים להיות מוערכת, אבל כאן את מוערכת על כמה את מתאימה לנורמות שלהם, לא על מי שאת.
ואילו כאן את מוערכת עד כמה את מתאימות לנורמות שרווחות כאן.

אבל לא יסתכלו עליי אותו דבר לעולם.
אישה יקרה,
הרשי לי לחלוק.
אין לנו שום מושג מה יהיה ולא יהיה לעולם.
אנשים משתנים כל הזמן. לא תמיד בקצב ואפילו בכוון שאנחנו רוצים, אבל הם משתנים. זה הטבע. אי אפשר להשאר בדיוק אותו דבר אפילו אם אנחנו רוצים

בקיצור, זה טוב שאת שלמה עם עצמך. ועם הזמן דברים נוספים יקרו @}

ואילו כאן את מוערכת עד כמה את מתאימות לנורמות שרווחות כאן.
הרי זה שטויות http://data.ba-bamail.co.il/Images/2011/9/11/e4410842-0f0d-4d98-9ee1-15229e371b09.jpg]במיץ[/img] עגבניות!
היא לא יורדת לחייהם בשכנועים שלא ימולו - הם כן מנסים לסחוט ולאיים ולהטיל סנקציות כדי שתמול את בנה.
רוב המתגלשים באתר מלו/מלים/ימולו. לא לפי זה הם מוערכים כאן.
אבל מילים הן זולות מהצד השני של האלמוניות - לא צריך לשקול אותן, לא לא. P-:

צוויל

רוב המתגלשים באתר מלו/מלים/ימולו. לא לפי זה הם מוערכים כאן.
אני מקוה שנכון.
אני לא התיחסתי ל"ברית המילה" אלא למחויבות הטוטאלית לעצמך לעומת המחויבות לחברה.
לדעתי (ללא מחקר מאשש) אצל רוב גולשי האתר המשקולת נוטה לעבר המחויבות האישית והנכונות להיות שונה ויוצא דופן בשל כך.
בניגוד לרוב האוכלוסיה שהינו בדרך כלל יותר קונפורמי.

אלא למחויבות הטוטאלית לעצמך לעומת המחויבות לחברה
באמת?!
רק אם את חושבת שמי שרואה את טובת הילד לנגד עיניה במקום הראשון זה "מחוייבות טוטאלית לעצמך" ולעומת זאת מי שחרד ליוקרה החברתית הפרטית שלו ועושה מה שמצפים ממנו כדי להיות "מקובל" ו- "כמו כולם" זה "מחויבות לחברה".

נראה לי שהכוונה היא מחויבות לעצמך במובן של מחויבות לערכים שלך ולאמונות שלך גם אם יש לכך מחיר חברתי סביבתי

צוויליך יקר! פקחת את עיניי!
במשך תקופה ארוכה מדי חייתי כדי להתאים לנורמות ולרצות את המשפחה המורחבת. זו היתה צורת מחשבה שגויה שיצרה אצלם ציפיות שמראש לא יכלתי לענות עליהן.
חשבתי לא מעט אתמול והיום על מה שכתבת והבנתי שכנראה חלק גדול מהכעס שלהם כלפיי נוצר בגלל ההתנהגות שלי.
המחשבה מראש היתה שכל עוד דרך החיים שלהם נראית לי נכונה אני הולכת בה, וכשלא יתאים לי משהו אלך בדרכי שלי.
מה שלא לקחתי בחשבון הוא שכשאנשים רואים שאני מאמצת יותר ויותר מדרך חייהם הם מצפים להמשכיות, וכשזו לא מגיעה הם מתאכזבים וכועסים הרבה יותר מאשר היו אילו לא הייתי מאמצת דבר מהתנהגותם.
פתאום שמתי לב שיש לי דפוס התנהגותי של חיפוש כיצד לרצות את כולם, גם על חשבון עצמי.
גרמת לי להבין מה אני עושה, ושלמעשה, דרך ההתנהגות שלי לאורך כל הדרך היא סוג של שקר, גם ביני לבין עצמי.
סאלי - תודה רבה על העידוד

אבל לצערי, ולמרות גילי הצעיר יחסית (23) את התשובה לשאלה הזו אני כן יודעת... אני לא הראשונה במשפחה שהעזה לצאת נגד ערכי המשפחה בסדר גודל שכזה.. הראשונה היתה אמא שלי... כשנולד אחי הקטן היו לה כל מיני רעיונות גם בקשר ללא לעשות ברית וגם לידה טבעית (שלא צלחה) וגם הנקה שנחשבת מאד מאד מאוחרת (עד גיל 5 כמעט, הנקה בלעדית עד גיל שנה וחצי). עד היום מסתכלים עליה אחרת, מזלזלים בה. אני חושבת שהסיבה שהתחלתי עם כל הרעיון של לרצות אותם היה כדי לברוח מגורל זהה לזה של אמא שלי. כשהוריי עברו לחו"ל המשפחה המורחבת עשתה הכל כדי לנתק אותי ואת בעלי (שהוא אדם מאד נתון להשפעה גם בגלל שאינו יליד הארץ וגם כי הוא מסוג האנשים שמתקשים להבין דברים שלא כתובים בסדרה של אקסיומות ונוסחאות),מאמא שלי שלא "תקלקל" אותי ואותנו.
והנה עכשיו באו כל מיני רעיונות מטורפים שלי שעל חלק מהם הספיקו לשמוע (ברית מילה, מיטה משפחתית, שם "היפי" כמו דולב ולא עומר כיאה לילד שאמור להיוולד בספירת העומר) ועל חלק לא (הנקה מאוחרת, בלי חיתולים). הברית היתה ההנחתה האחרונה והכואבת, עד אז הם האמינו שעוד אפשר להחזיר אותי לתלם.
עכשיו, אחרי יומיים של מחשבה ומנוחה הבנתי מה עשיתי לא בסדר, ומעכשיו אני לא מתכוונת להשלות יותר אנשים בקשר למה שאני ולמה שאני לא. בצורה הזו ההערכהשכן אקבל תהיה פחותה אבל אמיתית.

דבר נוסף בקשר לעמידה על ערכים: הבעיה פה התעוררה לא כי יש לי עקרון שיותר חשוב לי מיחסיי עם המשפחה שלי, אלא פשוט כי אני לא מסוגלת לעשות כמוהם.
הייתי כל כך שמחה לשמח אותם ולתת להם את מבוקשם אבל אני פשוט לא יכולה לתת את הבן שלי למישהו שאני יודעת שהולך לפגוע בו פיזית. אני זוכרת את ברית המילה של קרוב משפחה לפני שנה: אנשים היו כל כך משולהבים וכל הטכס הזה הזכיר לי את פולחני הילדים ב"בעל זבוב". אפשר היה להרגיש את הטירוף מתוך השירה הדתית של האנשים מסביב, שהתגברה והתגברה, בסוף הרגשתי כמו כלואה בתוך דפי הספר, פחדתי מהמעמד וכל מה שרציתי היה לקחת את הילד האהוב והמסכן לפני שיקריבו אותו ולברוח כמה שיותר רחוק וכמה שיותר מהר. בהיעדר יכולת שכזו פשוט לקחתי את עצמי, יצאתי מהבית ואז התחיל הבכי שלו.. בכיתי איתו פשוט כי לא יכלתי לעשות שום דבר אחר, בכיתי על שלא היה לי האומץ לחטוף אותו ולברוח משם למקום שלא יוכלו לפגוע בו. באותו רגע ידעתי שלבן שלי אני לעולם לא אהיה מסוגלת לעשות דבר כזה.. כמה חודשים מאוחר יותר, כשהרגשתי בעיטה ראשונה של חיים בתוכי- המחשבה הראשונה שלי היתה אימה טהורה ממה שצפוי לי עם המשפחה ואולי גם עם בעלי, אבל ידעתי שאני מעדיפה לעבור כל דבר רק לא עוד חוויה כזאת, כי על זה לעולם לא אוכל לסלוח לעצמי.
סליחה אם חפרתי יותר מדי, התרגשתי לגלות דברים חדשים בזכותכם ואני שמחה לשתף אתכם בשמחה

סופ"ש מקסים לכולכם!

סאלי - תודה רבה על העידוד

אבל לצערי, ולמרות גילי הצעיר יחסית (23) את התשובה לשאלה הזו אני כן יודעת...
שמחה לעורר מחשבות. לאט לאט דברים יזוזו, אני בטוחה בזה, גם אם זה לא נראה כרגע.

וואו. שמח שהמילים עזרו לך!
דפוס התנהגותי של חיפוש כיצד לרצות את כולם, גם על חשבון עצמי
מבוגר ממך בכעשור וחצי ועדיין נאבק בהתפרצויות של הדפוס הזה... לומדים לזהות את זה עם השנים (-:

צוויל

התרגשתי לגלות דברים חדשים בזכותכם ואני שמחה לשתף אתכם בשמחה
איזה יופי ששיתפת

התרגשתי לגלות דברים חדשים בזכותכם ואני שמחה לשתף אתכם בשמחה

אני שמחה מאד בשבילך על כל הגילויים ומאחלת לך הרבה בהצלחה. יש לילד שלך הרבה הרבה מזל שאת כמו שאת, אמיצה למול הקשיים והלחצים, מגנה עליו בחירוף נפש מול השבט שלכם. אשריכם.

אה וגם, איזה שם מקסים בחרת לו, אני ממש אוהבת...

לכל הנשים שמתקשות להסתדר עם משפחותיהן בנושא ברית המילה:
הייתי במצבכן לפני קרוב לעשרים שנה, משפחתי רובה דתית. הייתי צריכה לריב גם עם בעלי, גם עם חברי השמאלנים שמלים מסיבות אגואיסטיות, וגם עם משפחתו יוצאת השואה של בעלי. כשהייתי בישיבה בירושלים לפני שרות לאומי למדתי את הנושא לעמקו מרוב פחד והגעתי למסקנות הבאות:
א.אין קשר בין יהדות לבין ברית מילה, זהו סתם אחד מהמנהגים והמצווה בעצם חלה רק על האבא
ב.באירופה לאורך כל השנים בתוך אותן משפחות חיו זה לצד זה יהודים נימולים ויהודים ערלים.
ג.בארצנו אין סנהדרין ויש סיכוי סביר שבשנים הקרובות תהיה רפורמה ביהדות בקשר לנושא מאחר והמנהג הולך ונאסר בהרבה מדינות ויש דרישה להתפתחות כזו גם אצלנו במדינה.
בני היום נער מתבגר, לכל המקטרגים במשפחה אמרתי שהם יכולים לנסות להשפיע עליי עד הלידה ואז אני אאטם, כך עשיתי. אחי איים שהוא לא יגיע לבר המצווה של הילד. שכנעתי אותו שהוא עדיין לא ברשות עצמו ושיעביר את הגזירה לחתונה. היתה בר מצווה מקסימה בכתל המערבי. בזמנו, בני היה היחיד הוא הלך לבית ספר חרדי ולא סיפרתי שם. קודם לכן הוא הלך לגן ספורטיבי שם התפשט בבריכה פעמיים בשבוע במשך שלוש שנים עם ילדים שכולם נימולים ולא היתה בעיה. עם המשפחה זה נהיה יותר טוב עם הזמן.
עד אז מתנדבים להיות לכל מי שמעוניינת למשפחה, במיוחד כשבתי צריכה ללדת בקרוב, בן, ובלי חיתוכים.
[email protected]
חזקו ואמצו

צוויל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה.
הלואי ודבריך יתנו כח למתלבטים.
עדי ל
אמא לשניים שלמים...