רופאים חושבים שהם יודעים הכל
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אני גולש הרבה באתר, אבל עד היום לא כתבתי. הרגשתי שהגיע הזמן לכתוב. כי משהו מאוד מציק לי, ולא מצאתי אותו בעלון וגם לא באתר. והמשהו הזה הוא הרופאים . אולי לא חיפשתי טוב, אבל נדמה לי שהחבר'ה האלה מבתי החולים והקליניקות מתנגשים נורא עם הטבעיות, לפחות בעיני.
הם חושבים שאם הם למדו שבע שנים, וראו מאות "מקרים" (כלומר בני אדם מורכבים) - אז הם יודעים מה טוב להם. מפמפמים את רובנו בחומרים כימיים מזיקים, מגלגלים תעשיות של מליארדים בכל העולם, ובטוחים שהם מבינים בנו יותר מעצמנו.
נו טוב, יש שם כמה נורמליים שלא ירשמו לך אנטיביוטיקה כשיש לך חום וכואבת הבטן, ועוד כמה שמבינים שהם לא מבינים הכל - אבל הרוב, אלו שכמעט כולנו תולים בהם עיניים ילדותיות כמושיעים - פשוט לא מבינים מהחיים שלהם, ובעיקר שלנו.
אני מזמין את מי שרוצה לכתוב כאן מנסיונו - הנסיון שלי הוא רע, רע מאד. המון רופאים שפגשתי, יש לציין שבשנים האחרונות רק באופן נדיר ולא באופן טבעי (..), פשוט דפקו את מי שבא אליהם. והכל בהתנשאות של יודעי כל.
וכל המערכת שלהם. הם קובעים מה מותר ומה אסור. בחוק, רבותי, בחוק. למשל הידעתם שנשים יולדות בשכיבה כדי שלרופא המיילד יהיה קל למשוך ? ידעתם שאסור להיעדר מבית הספר בלי פתק מרופא ? ידעתם שחייל בצבא ההגנה שלנו חייב לקחת את התרופה שהרופא רושם לו ? ידעתם שמנהל בית חולים חייב להיות רופא ?
אבל אל דאגה - מערכת הבריאות כל כך חולה ודפוקה, עד שנדמה שבגלל שהכסף נגמר - כיבו אפילו את האור בקצה המנהרה...
ויש אלטרנטיבות טובות, יש.
הם חושבים שאם הם למדו שבע שנים, וראו מאות "מקרים" (כלומר בני אדם מורכבים) - אז הם יודעים מה טוב להם. מפמפמים את רובנו בחומרים כימיים מזיקים, מגלגלים תעשיות של מליארדים בכל העולם, ובטוחים שהם מבינים בנו יותר מעצמנו.
נו טוב, יש שם כמה נורמליים שלא ירשמו לך אנטיביוטיקה כשיש לך חום וכואבת הבטן, ועוד כמה שמבינים שהם לא מבינים הכל - אבל הרוב, אלו שכמעט כולנו תולים בהם עיניים ילדותיות כמושיעים - פשוט לא מבינים מהחיים שלהם, ובעיקר שלנו.
אני מזמין את מי שרוצה לכתוב כאן מנסיונו - הנסיון שלי הוא רע, רע מאד. המון רופאים שפגשתי, יש לציין שבשנים האחרונות רק באופן נדיר ולא באופן טבעי (..), פשוט דפקו את מי שבא אליהם. והכל בהתנשאות של יודעי כל.
וכל המערכת שלהם. הם קובעים מה מותר ומה אסור. בחוק, רבותי, בחוק. למשל הידעתם שנשים יולדות בשכיבה כדי שלרופא המיילד יהיה קל למשוך ? ידעתם שאסור להיעדר מבית הספר בלי פתק מרופא ? ידעתם שחייל בצבא ההגנה שלנו חייב לקחת את התרופה שהרופא רושם לו ? ידעתם שמנהל בית חולים חייב להיות רופא ?
אבל אל דאגה - מערכת הבריאות כל כך חולה ודפוקה, עד שנדמה שבגלל שהכסף נגמר - כיבו אפילו את האור בקצה המנהרה...
ויש אלטרנטיבות טובות, יש.
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אלי - על חלק מהנושאים בהם אתה נוגע נכתב באתר בכמה מקומות. אתה יכול להציץ בדפים של מדור הריון, מדור לידה, מדור סיפורי לידה.
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אלי,
הבעיה היא לא הרופאים. הרופאים עד כמה שזה נראה מוזר, הם קורבנות הנורמה הכללית שמאשרת את הסמכות הבלתי נתפשת שנתנת בידיהם.
שנים רבות נתפשת הרפואה הממוסדת כיושעת כל. תפישה זו משרתת נאמנה את כל מי שמעוניין לברוח מעצמו.
כך, כאשר איני נדרש להיות מודע לעצמי מהבחינה הנפשית והגופנית היות ויש "מוסכניכים" שיתקנו אותי בכל פעם שקונפליקט גוף-נפש בא לידי ביטוי במחלה גופנית, אני יכול להרשות לעצמי להתעלם מעצמי.
כך, גם הרופאים (לא כולם כמובן) נופלים למלכודת השררה. היות והתנהגות ההמונים מאפשרת להם להיות בעלי שררה הם לוקחים על עצמם את התפקיד בשמחה.
אלא, שהאלטרנטיבות הקיימות והמתפתחות לצד הרפואה הקונבנציונלית (אשר בפועל היא-היא הרפואה המשלימה - שכן היא נדרשת רק כאשר המצב אקוטי) ננוגסות במעמד הרפואה המדעית, לכן החלו לצוץ "אלטרנטיבות" גם במסגרת הרפואה הממוסדת. מעבר לכך, הרפואה האלטרנטיבית אף היא מתמסדת.
אבל זה לא ממש משנה, מרפא או מטפל טבעי הוא אותו אדם אשר גם ללא הכרה ממוסדת תורם את חלקו. כך, גם ספר או קוסמטיקאית משמשים כפסיכולוגים.
כל מה שצריך לזכור זה שהרופאים מעצם תפקידם נישאים ומורמים מעם. לכן, כבדהו וחשדהו, לא לקבל אך מילה של רופא כמובן מאליו. לבדוק ולבקש עוד ועוד פרטים. לבקש חוות דעת שניה וכד'...
ו.. לגבות את נושא הבריאות במודעות עצמית.
חינוך ביתי מחזיר את מפתחות האוטונומיה החינוכית לידי ההורים. ראוי שנחזיר את מפתחות האוטונומיה הבריאותית לעצמנו.
הבעיה היא לא הרופאים. הרופאים עד כמה שזה נראה מוזר, הם קורבנות הנורמה הכללית שמאשרת את הסמכות הבלתי נתפשת שנתנת בידיהם.
שנים רבות נתפשת הרפואה הממוסדת כיושעת כל. תפישה זו משרתת נאמנה את כל מי שמעוניין לברוח מעצמו.
כך, כאשר איני נדרש להיות מודע לעצמי מהבחינה הנפשית והגופנית היות ויש "מוסכניכים" שיתקנו אותי בכל פעם שקונפליקט גוף-נפש בא לידי ביטוי במחלה גופנית, אני יכול להרשות לעצמי להתעלם מעצמי.
כך, גם הרופאים (לא כולם כמובן) נופלים למלכודת השררה. היות והתנהגות ההמונים מאפשרת להם להיות בעלי שררה הם לוקחים על עצמם את התפקיד בשמחה.
אלא, שהאלטרנטיבות הקיימות והמתפתחות לצד הרפואה הקונבנציונלית (אשר בפועל היא-היא הרפואה המשלימה - שכן היא נדרשת רק כאשר המצב אקוטי) ננוגסות במעמד הרפואה המדעית, לכן החלו לצוץ "אלטרנטיבות" גם במסגרת הרפואה הממוסדת. מעבר לכך, הרפואה האלטרנטיבית אף היא מתמסדת.
אבל זה לא ממש משנה, מרפא או מטפל טבעי הוא אותו אדם אשר גם ללא הכרה ממוסדת תורם את חלקו. כך, גם ספר או קוסמטיקאית משמשים כפסיכולוגים.
כל מה שצריך לזכור זה שהרופאים מעצם תפקידם נישאים ומורמים מעם. לכן, כבדהו וחשדהו, לא לקבל אך מילה של רופא כמובן מאליו. לבדוק ולבקש עוד ועוד פרטים. לבקש חוות דעת שניה וכד'...
ו.. לגבות את נושא הבריאות במודעות עצמית.
חינוך ביתי מחזיר את מפתחות האוטונומיה החינוכית לידי ההורים. ראוי שנחזיר את מפתחות האוטונומיה הבריאותית לעצמנו.
-
- הודעות: 147
- הצטרפות: 20 מאי 2002, 11:23
- דף אישי: הדף האישי של שולמית_ש*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
לי יש דוגמאות לרופאים "בגובה העיניים":
- לצערי, יצא לי השנה לראות הרבה רופאים, במצבי לחץ, כשנאלצנו להחליט החלטות קשות לגבי ההריון שלי. בשני המשברים הרופאים השונים בצוות, אמרו בפה מלא: "אנחנו לא יודעים הכל". הם אף אמרו שיש מהם ציפייה שיידעו הכול, אולם הם באמת לא יודעים. לכן הם שיתפו אותנו בכל הידע שלהם, וביקשו מאיתנו לקבל איתם החלטה. כשלחצתי עליהם לדעת מה הם היו עושים במצבי - אמרו שרופאים שונים היו מחליטים החלטות שונות. (בי"ח איכילוב).
- פרופ ' רפי קרסו - בתוכנית שלו, ברדיו 103, הוא אומר פעמים רבות שאנחנו מכירים את הגוף שלנו הרבה יותר טוב מכל רופא, ושאנחנו פשוט צריכים להקשיב לגוף שלנו.
-
- הודעות: 1691
- הצטרפות: 13 יוני 2001, 18:34
- דף אישי: הדף האישי של רועי_שרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
יש תחומים רפואיים בהם רופאים קונבציונליים מצילים חיים ומרפאים כאבים (לדוגמא, בפציעות טראומתיות, שברים בעצמות). גם בתחומים האלה כמובן יש רופאים טובים יותר ופחות, וככל מערכת תפעולית גדולה גם לבתי החולים יש תקלות שנובעות מהמורכבות האופרטיבית שלהם. אבל באופן כללי אפשר להניח שאם נשברה למישהו יד או שהוא נפצע בתאונת דרכים, הרופאים בבתי החולים יתקנו את זה עד כמה שאפשר. זה גם תלוי רבות בפצוע כמובן, אבל בסך הכל התחומים האלה ברפואה הם הצלחה רבתית.
מצד שני עמוק עמוק בפנים, איפה שלמוח אין שליטה והרציונליות לא משחקת תפקיד, רוב האנשים רוצים לחיות לעד. ועוד יותר מזה אנחנו שונאים כאבים. ולכן גם בתחומים בהם הרפואה הקונבנציונלית יודעת להתמודד באופן חלקי מאד (כגון וירוסים, סרטן, בעיות מוחיות רבות, חלק גדול מתופעות הזקנה, ועוד), אנחנו מצפים ומאמינים שהרופאים יעשו את הקסמים של הכירורגיה ושל תחומים רפואיים עם הצלחה דומה. וברור שזו שגיאה. שגיאה של רמת ציפיות.
ויחד עם זאת, הרפואה הקונבנציונלית אכן עושה באופן שיטתי צעדים בכיוון הזה. ולא מן הנמנע שעם הזמן ילמדו לטפל גם בתחומים שנראים היום כחשוכי מרפא. הלוואי שזה יקרה מהר, בימי חיינו. אבל במציאות זה כנראה יקרה רק באופן חלקי.
ועל אף שהיינו רוצים שכל הרופאים ידעו ויכירו את הידע החדש שנוצר כל הזמן, בפועל רובם כנראה עסוקים מדי בעבודה בשביל לשמוע וללמוד את הכל. ובסך הכל גם לנו בתור חולים יש תמיד התלבטות האם להעדיף רופא צעיר שזה עתה סיים ללמוד ולהתמחות (ומן הסתם עדכני בידע שלו) או רופא סוס קרבות ותיק שראה וטיפל כבר באלפי מקרים (אבל היה באוניברסיטה כשהאדם הראשון נחת על הירח). אנחנו מצפים כמובן שהרופא הותיק דאג להתעדכן כל השנים, הלך לועידות הרפואיות המתאימות, קרא ספרים מקצועיים חדשים, קרא באופן קבוע מאמרים שמופיעים בעיתונים המקצועיים בתחומו, והיה בקשר עם מוסדות מחקר מובילים. אבל ברור לנו שברוב המקרים זה לא כך, ואולי הוא רק שמע פה ושם הרצאה, או החליף מילה עם מישהו שקרא איזה מאמר.
ולכן אל לנו להלין אל רופאים שחושבים שהם יודעים הכל -- הם בסך הכל מתנהגים כמו אנשים. אלה אנחנו שמצפים שהם יהיו על-אנושיים.
מצד שני עמוק עמוק בפנים, איפה שלמוח אין שליטה והרציונליות לא משחקת תפקיד, רוב האנשים רוצים לחיות לעד. ועוד יותר מזה אנחנו שונאים כאבים. ולכן גם בתחומים בהם הרפואה הקונבנציונלית יודעת להתמודד באופן חלקי מאד (כגון וירוסים, סרטן, בעיות מוחיות רבות, חלק גדול מתופעות הזקנה, ועוד), אנחנו מצפים ומאמינים שהרופאים יעשו את הקסמים של הכירורגיה ושל תחומים רפואיים עם הצלחה דומה. וברור שזו שגיאה. שגיאה של רמת ציפיות.
ויחד עם זאת, הרפואה הקונבנציונלית אכן עושה באופן שיטתי צעדים בכיוון הזה. ולא מן הנמנע שעם הזמן ילמדו לטפל גם בתחומים שנראים היום כחשוכי מרפא. הלוואי שזה יקרה מהר, בימי חיינו. אבל במציאות זה כנראה יקרה רק באופן חלקי.
ועל אף שהיינו רוצים שכל הרופאים ידעו ויכירו את הידע החדש שנוצר כל הזמן, בפועל רובם כנראה עסוקים מדי בעבודה בשביל לשמוע וללמוד את הכל. ובסך הכל גם לנו בתור חולים יש תמיד התלבטות האם להעדיף רופא צעיר שזה עתה סיים ללמוד ולהתמחות (ומן הסתם עדכני בידע שלו) או רופא סוס קרבות ותיק שראה וטיפל כבר באלפי מקרים (אבל היה באוניברסיטה כשהאדם הראשון נחת על הירח). אנחנו מצפים כמובן שהרופא הותיק דאג להתעדכן כל השנים, הלך לועידות הרפואיות המתאימות, קרא ספרים מקצועיים חדשים, קרא באופן קבוע מאמרים שמופיעים בעיתונים המקצועיים בתחומו, והיה בקשר עם מוסדות מחקר מובילים. אבל ברור לנו שברוב המקרים זה לא כך, ואולי הוא רק שמע פה ושם הרצאה, או החליף מילה עם מישהו שקרא איזה מאמר.
ולכן אל לנו להלין אל רופאים שחושבים שהם יודעים הכל -- הם בסך הכל מתנהגים כמו אנשים. אלה אנחנו שמצפים שהם יהיו על-אנושיים.
-
- הודעות: 2105
- הצטרפות: 05 אוגוסט 2001, 00:39
- דף אישי: הדף האישי של נאוה_פרנס*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
לפני מספר שנים עברתי ניתוח.
התחננתי למידע. בשלב מסוים, בסיבוב רופאים שעות ספורות לפני הניתוח, נתן לי הרופא הסבר כלאחר יד.
אמרתי לו: אני עדיין לא מבינה
הוא ענה: את לא צריכה להבין, את המטופלת
הניתוח היה בהרדמה מלאה (החלטתי להיות אמיצה ולסמוך עליהם ) הם לא שיתפו ולא התייעצו איתי בכלום.
3 ימים לפני הניתוח עשיתי בדיקה ארוכה ולא נעימה שהראתה ממצא די עמוק.
מסיבה כלשהי הם לא קיבלו את תוצאות הבדיקה.
בגלל שלא דיברו איתי, אף אחד לא ידע לגשת לרנטגן כדי לקחת אותה.
בניתוח היה ממצא שטחי, הם הסירו אותו, משאירים את הבעיה העמוקה בגופי.
עד היום, בסיכום הניתוח מופיע שלא עברתי את הבדיקה
הבעיה העמוקה נשארה בגופי עד היום, ממשיכה לאותת כשאני מזניחה
אין לי כוונות לעבור ניתוח נוסף.
התחננתי למידע. בשלב מסוים, בסיבוב רופאים שעות ספורות לפני הניתוח, נתן לי הרופא הסבר כלאחר יד.
אמרתי לו: אני עדיין לא מבינה
הוא ענה: את לא צריכה להבין, את המטופלת
הניתוח היה בהרדמה מלאה (החלטתי להיות אמיצה ולסמוך עליהם ) הם לא שיתפו ולא התייעצו איתי בכלום.
3 ימים לפני הניתוח עשיתי בדיקה ארוכה ולא נעימה שהראתה ממצא די עמוק.
מסיבה כלשהי הם לא קיבלו את תוצאות הבדיקה.
בגלל שלא דיברו איתי, אף אחד לא ידע לגשת לרנטגן כדי לקחת אותה.
בניתוח היה ממצא שטחי, הם הסירו אותו, משאירים את הבעיה העמוקה בגופי.
עד היום, בסיכום הניתוח מופיע שלא עברתי את הבדיקה
הבעיה העמוקה נשארה בגופי עד היום, ממשיכה לאותת כשאני מזניחה
אין לי כוונות לעבור ניתוח נוסף.
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
רועי,
בגדול אין ויכוח בינינו בנושא זה. אבל הערה קטנה:
ולא מן הנמנע שעם הזמן ילמדו לטפל גם בתחומים שנראים היום כחשוכי מרפא. הלוואי שזה יקרה מהר, בימי חיינו. אבל במציאות זה כנראה יקרה רק באופן חלקי.
רק כאשר יבין ה"ממסד הרפואי המדעי" כי הגורמים למחלות אינם פיזיים, אלא רגשיים נפשיים, אותם תחומים אשר אינם ברי מדידה מתוקף כך שאינם "אובייקטיביים" יוכלו להצטרף חפתרונות אמת במחלות כרוניות או מה שמוגדר "ממחלה חשוכת מרפא" - בפועל, אין דבר כזה, אין מחלה שהאדם לא יוכל להבריא ממנה. תמיד יש מישהו שמבריא, מכל מחלה.
בגדול אין ויכוח בינינו בנושא זה. אבל הערה קטנה:
ולא מן הנמנע שעם הזמן ילמדו לטפל גם בתחומים שנראים היום כחשוכי מרפא. הלוואי שזה יקרה מהר, בימי חיינו. אבל במציאות זה כנראה יקרה רק באופן חלקי.
רק כאשר יבין ה"ממסד הרפואי המדעי" כי הגורמים למחלות אינם פיזיים, אלא רגשיים נפשיים, אותם תחומים אשר אינם ברי מדידה מתוקף כך שאינם "אובייקטיביים" יוכלו להצטרף חפתרונות אמת במחלות כרוניות או מה שמוגדר "ממחלה חשוכת מרפא" - בפועל, אין דבר כזה, אין מחלה שהאדם לא יוכל להבריא ממנה. תמיד יש מישהו שמבריא, מכל מחלה.
-
- הודעות: 9
- הצטרפות: 17 מאי 2002, 20:55
- דף אישי: הדף האישי של פולניה_אלמנה*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
רופאים צודקים יודעים הכל. אם אני חולה אז אני לא יודעת אז דוקטור אומר לי.
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
הרופאים כמונו טרף לשטיפת מוח אובססיבית ועצומת ממדים המעמידה אותם במקום מיתי, לא אנושי, שהאנושות במצבה היום כנראה נדרשת לו. הייתי אומרת אפילו אלוהי אלמלא היה המצב זהה גם בקהילות דתיות שאלוהים הוא חלק בלתי נפרד מעולמן. ובכל זאת הם נדרשים לדמות הפיקטיבית הכל יכולה המרפאת כל היודעת כל הזאת. אולי מושיע כמו שאלי כתב, אכן אנחנו תולים בהם עיניים ילדותיות, ומתקשים להפעיל הגיון בריא גם כשהדברים מונחים לפנינו, משום שמגיל אפס אנחנו (כולנו, גם הרופאים) מותנים עם המיתוס הזה. מהרגע שקלטתי את זה אני לא מפסיקה לראות בכל ספר ילדים שני, מספרים לתינוקות ועד נוער והלאה, את המכבש הבלתי פוסק הזה. הכמות מדהימה ממש. הבובה חולה, יש לה חום, אין דבר, הנה הרופא בא והוא יבריא אותה מיד. אין אפילו שום עידון, וגם אין בו צורך, כי אנחנו ממילא שפוטים של הסיפור הזה. נדמה לנו שאנחנו מעבירים לילדים שלנו מסר אופטימי ומנחם.
בהמשך, כמי שמשתייכים לגילדה בעלת כוחות בלתי נתפסים, נדרשים הרופאים לטפח ולהגן על המיתוס באינסוף דרכים המתחפשות לצורך תמים. כמו מידע רפואי הכתוב בשפת קודים סודית "הנדרשת למען הקיצור, הדיוק, המקצועיות..." כמו הגנה זה על זה במקרה של טעות קשה או רשלנות, אפילו שמחיר ההסתרה הוא המשך והעמקת הנזק. כמו אי מתן הסברים גם כאשר אתה מתעקש, כמו התייחסות כללית מזלזלת ומבזה שהיא כל כך שכיחה ומוכרת לכל מי שנאלץ להזקק לשרותים רפואיים, שאני מסתכנת בהכללה כה גורפת.
כאשה, מגיל מסוים ומעלה, הרשו לי להניח את דעתכם באשר להתיחסות הרפואה לקשר בין גוף ונפש. יש אי שם בנבכי בתי הספר לרפואה ספרים עבי כרס, כך אני משערת, המוכיחים לסטודנט לרפואה באותות ובמופתים כי נשים אחרי גיל שלושים לעולם אינן חולות. הן משועממות, הן לא מרוצות מחייהן, הן סובלות מאלף ואחד חוליים נפשיים הגורמים להן להאמין שיש להן איזושהי בעיה אמיתית. לא ייספרו מרוב מספר הפעמים בהם שלחו אותי "לשתות הרבה מים", "לפנות לפסיכולוג", "לפנות לעובד סוציאלי", "לנוח", "להירגע", "לנשום לאט". ואני מדברת על דברים חמורים מספיק, ועל תסמינים ברורים וקלאסיים - כך גיליתי אח"כ בעצמי - המהוים אור אדום של ממש. ומדובר גם ברופאים מומחים, מנוסים, ידועים בתחומם. וכן, גם כאשר הם פועלים במרפאה פרטית.
לצערי הבעיה התרבותית הזו אינה פוסחת גם על הרפואה האלטרנטיבית. היא בממדים קטנים יותר עדיין, אבל אני רואה סימנים של התעצמות גם כאן, ככל ששיטות אלטרנטיביות מקבלות לגיטימציה תמיכה ואמון.
אותה רשלנות יודעת כל, אותו פסיכולוגיזם בגרוש מביש בפשטנותו החלמאית.
ובשני המקרים, כמו שאמרו כבר אחרים, יש רופאים אחרים. בהחלט יש. רק שהם נדירים למדי. קשה למצוא אותם.
יש תחומים רבים בהם המחקר הרפואי הביא לתוצאות מרשימות. לא רק כירורגיה. ויש תחומים רבים ששיטות אלטרנטיביות הראו השפעה מבורכת. האכזבה היא מרמה נמוכה במיוחד של מטפלים כה רבים בכל גישה שהיא שיחד עם יהירות לא ברורה אך מאד נפוצה יוצרת תוצאות בלתי נסבלות. ולא עוזרת כאן לא מודעות, לא ידע לא עקשנות.
פעם, בעידן התמימות הבריאה שלי, הרגשתי מאד בנוח לא לדעת כלום על כלום בנושאי בריאות. חשבתי שההתעסקות בנושאים בריאותיים היא חולנית משהו. שמחתי בהחלט להשאיר את הדרעק הזה לרופאים, אלה שמפעם לפעם נפגשתי איתם לצורך אישורים על חוסני המדהים, והנחתי להם לעסוק בשלהם בעת הבדיקה בעוד אני "מתבדחת עימם קלות".
היום ברור לי שברגע שאני נדרשת לענין רפואי כלשהו עלי לעשות מאמצים מיוחדים לאתר את האנשים הנדירים המיוחדים המשלבים ידע וניסיון בתחום, עם אישיות נורמלית, ובמקביל, ורצוי בשיתוף איתם, ללכת בעצמי לחפש חומר ולרדת לעומקו של ענין עד הסוף.
וואו. זה יצא מגילה ארוכה. הנושא הזה יושב לי על עצב רגיש בטירוף.
נאוה, אני כל כך יכולה לראות איך דבר כזה מצליח בקלות לקרות. אני שולחת לך חיבוק. ותקוה לפתרון ולהחלמה שלמה.
בהמשך, כמי שמשתייכים לגילדה בעלת כוחות בלתי נתפסים, נדרשים הרופאים לטפח ולהגן על המיתוס באינסוף דרכים המתחפשות לצורך תמים. כמו מידע רפואי הכתוב בשפת קודים סודית "הנדרשת למען הקיצור, הדיוק, המקצועיות..." כמו הגנה זה על זה במקרה של טעות קשה או רשלנות, אפילו שמחיר ההסתרה הוא המשך והעמקת הנזק. כמו אי מתן הסברים גם כאשר אתה מתעקש, כמו התייחסות כללית מזלזלת ומבזה שהיא כל כך שכיחה ומוכרת לכל מי שנאלץ להזקק לשרותים רפואיים, שאני מסתכנת בהכללה כה גורפת.
כאשה, מגיל מסוים ומעלה, הרשו לי להניח את דעתכם באשר להתיחסות הרפואה לקשר בין גוף ונפש. יש אי שם בנבכי בתי הספר לרפואה ספרים עבי כרס, כך אני משערת, המוכיחים לסטודנט לרפואה באותות ובמופתים כי נשים אחרי גיל שלושים לעולם אינן חולות. הן משועממות, הן לא מרוצות מחייהן, הן סובלות מאלף ואחד חוליים נפשיים הגורמים להן להאמין שיש להן איזושהי בעיה אמיתית. לא ייספרו מרוב מספר הפעמים בהם שלחו אותי "לשתות הרבה מים", "לפנות לפסיכולוג", "לפנות לעובד סוציאלי", "לנוח", "להירגע", "לנשום לאט". ואני מדברת על דברים חמורים מספיק, ועל תסמינים ברורים וקלאסיים - כך גיליתי אח"כ בעצמי - המהוים אור אדום של ממש. ומדובר גם ברופאים מומחים, מנוסים, ידועים בתחומם. וכן, גם כאשר הם פועלים במרפאה פרטית.
לצערי הבעיה התרבותית הזו אינה פוסחת גם על הרפואה האלטרנטיבית. היא בממדים קטנים יותר עדיין, אבל אני רואה סימנים של התעצמות גם כאן, ככל ששיטות אלטרנטיביות מקבלות לגיטימציה תמיכה ואמון.
אותה רשלנות יודעת כל, אותו פסיכולוגיזם בגרוש מביש בפשטנותו החלמאית.
ובשני המקרים, כמו שאמרו כבר אחרים, יש רופאים אחרים. בהחלט יש. רק שהם נדירים למדי. קשה למצוא אותם.
יש תחומים רבים בהם המחקר הרפואי הביא לתוצאות מרשימות. לא רק כירורגיה. ויש תחומים רבים ששיטות אלטרנטיביות הראו השפעה מבורכת. האכזבה היא מרמה נמוכה במיוחד של מטפלים כה רבים בכל גישה שהיא שיחד עם יהירות לא ברורה אך מאד נפוצה יוצרת תוצאות בלתי נסבלות. ולא עוזרת כאן לא מודעות, לא ידע לא עקשנות.
פעם, בעידן התמימות הבריאה שלי, הרגשתי מאד בנוח לא לדעת כלום על כלום בנושאי בריאות. חשבתי שההתעסקות בנושאים בריאותיים היא חולנית משהו. שמחתי בהחלט להשאיר את הדרעק הזה לרופאים, אלה שמפעם לפעם נפגשתי איתם לצורך אישורים על חוסני המדהים, והנחתי להם לעסוק בשלהם בעת הבדיקה בעוד אני "מתבדחת עימם קלות".
היום ברור לי שברגע שאני נדרשת לענין רפואי כלשהו עלי לעשות מאמצים מיוחדים לאתר את האנשים הנדירים המיוחדים המשלבים ידע וניסיון בתחום, עם אישיות נורמלית, ובמקביל, ורצוי בשיתוף איתם, ללכת בעצמי לחפש חומר ולרדת לעומקו של ענין עד הסוף.
וואו. זה יצא מגילה ארוכה. הנושא הזה יושב לי על עצב רגיש בטירוף.
נאוה, אני כל כך יכולה לראות איך דבר כזה מצליח בקלות לקרות. אני שולחת לך חיבוק. ותקוה לפתרון ולהחלמה שלמה.
-
- הודעות: 9
- הצטרפות: 17 מאי 2002, 20:55
- דף אישי: הדף האישי של פולניה_אלמנה*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אויש לחצתי בטעות
אם רופא יודע שאני חולה ואני לא אז רופא יודע הכל עלי גם מה שאני לא יודעת
אם רופא יודע שאני חולה ואני לא אז רופא יודע הכל עלי גם מה שאני לא יודעת
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
טליהש,
הזעם עולה מדברייך. כפי הנראה יש לו הצדקה מלאה.
עם זאת, מדוע להניח את הבריאות בידי מישהו אחר?
איני מדבר על כירורגיה או רפואת שינייים, אני מדבר על מניעה בדרך המודעות העצמית.
בדיוק כמו חינוך,
יש מורים טובים - יש רופאים טובים - יש בני אדם טובים - ובכל זאת מי יהיה הרופא הטוב ביותר בשבילך אם לא את עצמך?
נכון, לעתים ראוי להתייעץ עם מישהו... עדיף חבר/ה עם שכל ישר.
שכן פסיכולוגים בשלוש מאות דולר לשעה - גם עשויים להיות שרלטנים, רופאים עם רשימת תארים אינסופית גם עשויים להיות ללא מידת אנושיות.
אבל, את עצמך עשויה הרי להיות הפסיכולוגית הטובה ביותר של עצמך.
ואם התשובה שאת מקבלת מעצמך היא שאת זקוקה לעזרה, או הכוונה, או הדרכה, מצאי לך את האדם (גבר או אשה) שמתאים לך. מצאי לך את הספר או השיטה שמתאימים לך.
כאן, אם אמונותייך הבסיסיות מצביעות על טיפול רפואי תרופתי - מצאי לך רופא שהוא טוב לך.
אם ברצונך לקבל הדרכה מבעל תעודה - מצאי לך פסיכולוג טוב.
אם רצונך לקבל הכוונה על מנת שלא תהיי תלויה באחרים - מצאי לך את ההכוונה הזו בדרך שנראית לך מתאימה וראויה.
כל בחירה שלך תהיה לגיטימית.
יש שקוראים לכך - ריבונות עצמית.
והרשות הרי נתונה.
הזעם עולה מדברייך. כפי הנראה יש לו הצדקה מלאה.
עם זאת, מדוע להניח את הבריאות בידי מישהו אחר?
איני מדבר על כירורגיה או רפואת שינייים, אני מדבר על מניעה בדרך המודעות העצמית.
בדיוק כמו חינוך,
יש מורים טובים - יש רופאים טובים - יש בני אדם טובים - ובכל זאת מי יהיה הרופא הטוב ביותר בשבילך אם לא את עצמך?
נכון, לעתים ראוי להתייעץ עם מישהו... עדיף חבר/ה עם שכל ישר.
שכן פסיכולוגים בשלוש מאות דולר לשעה - גם עשויים להיות שרלטנים, רופאים עם רשימת תארים אינסופית גם עשויים להיות ללא מידת אנושיות.
אבל, את עצמך עשויה הרי להיות הפסיכולוגית הטובה ביותר של עצמך.
ואם התשובה שאת מקבלת מעצמך היא שאת זקוקה לעזרה, או הכוונה, או הדרכה, מצאי לך את האדם (גבר או אשה) שמתאים לך. מצאי לך את הספר או השיטה שמתאימים לך.
כאן, אם אמונותייך הבסיסיות מצביעות על טיפול רפואי תרופתי - מצאי לך רופא שהוא טוב לך.
אם ברצונך לקבל הדרכה מבעל תעודה - מצאי לך פסיכולוג טוב.
אם רצונך לקבל הכוונה על מנת שלא תהיי תלויה באחרים - מצאי לך את ההכוונה הזו בדרך שנראית לך מתאימה וראויה.
כל בחירה שלך תהיה לגיטימית.
יש שקוראים לכך - ריבונות עצמית.
והרשות הרי נתונה.
-
- הודעות: 1278
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2001, 22:10
- דף אישי: הדף האישי של ענת_שן_לוי*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
כשהייתי בהריון בר סיכון גבוה, עברתי ששה (!) רופאי נשים, עד שמצאתי את הרופא שהסתדרתי איתו. הוא לא היה אישיות מבריקה, הוא לא החזיק מרפואה אלטרנטיבית, אבל הוא נתן לי את כל הנתונים לפי חוות דעתו, המליץ המלצות, ולא הגיב באופן רגשי או בוטה כשלא קבלתי את המלצותיו.
במסכת החיפושים אחר רופא, נתקלתי ברופאת נשים אחת שכינתה אותי במיאוס "חולה מסוכנת" ולא היתה מוכנה להמשיך לטפל בי, לאחר שהבעתי סירוב לבצע תפירת צואר הרחם לפי המלצתה. (למרות שלא היו שום סימנים לבעיה בצואר הרחם)
יצא לי להפגש עם שני רופאים קשישים, שהם רופאים מן הסוג הישן, שמכירים בכך שיש חשיבות עליונה ליחס של הרופא אל המטופל. הם עצמם רואים בחומרה רבה את מה שקורה היום ברפואה.
אחד מהם, רופא גריאטרי, נתן לי דוגמה: אישפזו קשיש במחלקה פסיכיאטרית, כשהבעיה האמיתית היתה שהוא לא ראה טוב כי המשקפיים שלו היו מלוכלכות ולא היה מי שישים לב לזה וינגב לו אותן.
בעיני, רופא קונבנציונלי טוב הוא כזה שעושה לי להרגיש יותר טוב רק מעצם הדיבור איתו, רק הנחמדות וההקשבה יכולים לפתור מראש המון בעיות. אבל את זה עוד לא מלמדים בבתי ספר לרפואה. יש מעטים שעולים על זה לבד.
במסכת החיפושים אחר רופא, נתקלתי ברופאת נשים אחת שכינתה אותי במיאוס "חולה מסוכנת" ולא היתה מוכנה להמשיך לטפל בי, לאחר שהבעתי סירוב לבצע תפירת צואר הרחם לפי המלצתה. (למרות שלא היו שום סימנים לבעיה בצואר הרחם)
יצא לי להפגש עם שני רופאים קשישים, שהם רופאים מן הסוג הישן, שמכירים בכך שיש חשיבות עליונה ליחס של הרופא אל המטופל. הם עצמם רואים בחומרה רבה את מה שקורה היום ברפואה.
אחד מהם, רופא גריאטרי, נתן לי דוגמה: אישפזו קשיש במחלקה פסיכיאטרית, כשהבעיה האמיתית היתה שהוא לא ראה טוב כי המשקפיים שלו היו מלוכלכות ולא היה מי שישים לב לזה וינגב לו אותן.
בעיני, רופא קונבנציונלי טוב הוא כזה שעושה לי להרגיש יותר טוב רק מעצם הדיבור איתו, רק הנחמדות וההקשבה יכולים לפתור מראש המון בעיות. אבל את זה עוד לא מלמדים בבתי ספר לרפואה. יש מעטים שעולים על זה לבד.
-
- הודעות: 642
- הצטרפות: 11 יולי 2001, 10:40
- דף אישי: הדף האישי של דוד_רובנר*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
תגובתך, ענת, נראית לי הכי מאוזנת בינתיים.
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
צפריר,
לדעתי הרצון שלך "להחליק" את הכל, ולהשאיר תמיד את האחריות בידי האדם על עצמו, מסמא את עיניך מראות.
כל מה שצריך לזכור זה שהרופאים מעצם תפקידם נישאים ומורמים מעם.
מה פתאום ? צריך לזכור עוד הרבה דברים בקשר אליהם.
למשל את זה ש:
אבל האמת היא שהאדם הוא מכונה הרבה יותר מורכבת. והם רק מתחילים לגרד את ההבנה, שרוב מה שקורה לאדם קשור לנפש שלו, לרגשות שלו ולבחירה שלו. וככזה, טליה, את ממש ברת מזל שהציעו לך להירגע ולשתות מים, ולא דחפו לך איזה חומר כימי שידכא את הסימפטומים הבריאים שהוציא הגוף שלך כדי לסמן לך שמשהו אינו כשורה.
אכן, רועי, אנחנו שונאים כאבים. ולכן גם בתחומים בהם הרפואה הקונבנציונלית יודעת להתמודד באופן חלקי מאד (כגון וירוסים, סרטן, בעיות מוחיות רבות, חלק גדול מתופעות הזקנה, ועוד), אנחנו מצפים ומאמינים שהרופאים יעשו את הקסמים של הכירורגיה ושל תחומים רפואיים עם הצלחה דומה.
אבל אנחנו הרבה פעמים שוכחים, בגלל השנאה לכאב, שהוא הוא המסר החשוב שהגוף שלנו שולח לנו. אם אנחנו מדכאים אותו על ידי תרופות, הגוף פשוט מוצא דרכים הולכות וכואבות יותר כדי לאותת לנו שמשהו אינו כשורה.
כאב הוא מתנה בעיני. פעם כתבתי שיר ששורת המחץ בו היתה: כאב הוא העונג כשהוא מרוכז . תחשבו על זה.
לדעתי הרצון שלך "להחליק" את הכל, ולהשאיר תמיד את האחריות בידי האדם על עצמו, מסמא את עיניך מראות.
כל מה שצריך לזכור זה שהרופאים מעצם תפקידם נישאים ומורמים מעם.
מה פתאום ? צריך לזכור עוד הרבה דברים בקשר אליהם.
למשל את זה ש:
- היה להם נורא קשה להתקבל ללימודים, ולכן מראש הם יותר טובים בעיני עצמם.
- את הבלתי מנוסים שבהם הם שולחים, כמו טירונים בבסיס מרוחק, לעבודה כפולת משמרות בבתי חולים (תיאור ההולם את תוכנו החולני).
- כשהם קצת יותר מנוסים, הם מקבלים את המשכורת ב קופת חולים , שימו לב, לפי קוצר הזמן שהם מקדישים לכל "מקרה".
- כשהם מנוסים, רבים מהם מתייחסים לכולנו כאל אבק אדם.
- כשהם מוצלחים במיוחד, הם לא מלכלכים את ידיהם בפשוטי העם, רק שר"פ עם הרבה כסף.
אבל האמת היא שהאדם הוא מכונה הרבה יותר מורכבת. והם רק מתחילים לגרד את ההבנה, שרוב מה שקורה לאדם קשור לנפש שלו, לרגשות שלו ולבחירה שלו. וככזה, טליה, את ממש ברת מזל שהציעו לך להירגע ולשתות מים, ולא דחפו לך איזה חומר כימי שידכא את הסימפטומים הבריאים שהוציא הגוף שלך כדי לסמן לך שמשהו אינו כשורה.
אכן, רועי, אנחנו שונאים כאבים. ולכן גם בתחומים בהם הרפואה הקונבנציונלית יודעת להתמודד באופן חלקי מאד (כגון וירוסים, סרטן, בעיות מוחיות רבות, חלק גדול מתופעות הזקנה, ועוד), אנחנו מצפים ומאמינים שהרופאים יעשו את הקסמים של הכירורגיה ושל תחומים רפואיים עם הצלחה דומה.
אבל אנחנו הרבה פעמים שוכחים, בגלל השנאה לכאב, שהוא הוא המסר החשוב שהגוף שלנו שולח לנו. אם אנחנו מדכאים אותו על ידי תרופות, הגוף פשוט מוצא דרכים הולכות וכואבות יותר כדי לאותת לנו שמשהו אינו כשורה.
כאב הוא מתנה בעיני. פעם כתבתי שיר ששורת המחץ בו היתה: כאב הוא העונג כשהוא מרוכז . תחשבו על זה.
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
דרך אגב, יוצאים מן הכלל הם הרופאים העוסקים בהריון ולידה. משהו בהתחדשות, בטבעיות הבסיסית של הלידה, גורם להם להיות הרבה יותר אנושיים. לא כולם כמובן, בגלל הבעייה הבסיסית. אבל רבים. לכן, למרות שזה נורא IN באתר, זה נראה לי פחות רלוונטי לדיון.
-
- הודעות: 642
- הצטרפות: 11 יולי 2001, 10:40
- דף אישי: הדף האישי של דוד_רובנר*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
לא רק הרופאים הם "נישאים ומורמים מעם" -- כל האקדמאים מקבלים את הפריבילגיה הזאת.
וזה כתוצאה מהרישוי שכופה המדינה -- המדינה מעניקה להם מונופול.
גם את הניתוק שהם עושים בין גוף ונפש חמור בעיניי, אני מאד מסכים אתכם -- ומביא למיתוסים רבים (ראו: "ליקויי הלמידה", למשל).
וזה כתוצאה מהרישוי שכופה המדינה -- המדינה מעניקה להם מונופול.
גם את הניתוק שהם עושים בין גוף ונפש חמור בעיניי, אני מאד מסכים אתכם -- ומביא למיתוסים רבים (ראו: "ליקויי הלמידה", למשל).
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אלי,
לדעתי הרצון שלך "להחליק" את הכל, ולהשאיר תמיד את האחריות בידי האדם על עצמו, מסמא את עיניך מראות.
האר את עיני..
מה בדיוק אני לא רואה?
האם אתה מצפה שאשתלח ברופאים? האם אתה מצפה שאשתלח במערכת החינוך? או במערכת הבריאות?
האם גישה שפוסלת משהו חיצוני לדעותי מאדירה את צדקתי או מניחה לי זכות קיום או תחושת קיום?
אין מה להלין על מערכות קיימות אפילו כשאינן רלוונטיות. ביקורת נדרשת על מנת לשפר ותו לא.
באופן אישי אכן כואב לי לראות ולשמוע על מקרים קשים שהם תוצאה ישירה של התנהגות או תפישה של רופאים, אבל אין לשלול את הרפואה או הרופאים באופן גורף.
אדם באמונתו יחיה, ומי שמאמין ברפואת הגוף ראוי לו לבדוק היטב בידי איזה רופא הוא מפקיד את גופו. לאדם זה - זה יהיה הטיפול הנכון ביותר, בצורה זו האדם לוקח את האחריות האישית על חייו באופו מודע - לכך מכוונים דברי.
הרצון שלי "להחליק" הוא לא מה שקובע. מה שקובע הוא שבכל מקרה האחריות על חייך נתונה בידיך. ככל האדם.
זו אינה קביעה הנובעת מרצונותי או מאיזו גחמה פרטית.
שכן, גם כאשר אנו מעבירים את האחריות למישהו אחר, רופאים לדוגמא, או מערכת החינוך, או כל דבר אחר, עדיין אנו מעבירים את האחריות למישהו או משהו חיצוני. במודע או לא במודע. שוב, כאשר העברה זו מתרחשת במודע הריהי מבורכת. כאשר העברה זו נעשית באופן לא מודע הריהי מניחה עוד דרך בריחה של האדם מעצמו.
כאן, לעתים קרובות אנו נוהגים כך מתוך חולשה, זה לגיטימי, זה אנושי וטוב שכך.
כאשר עולה הדגשה ללקיחת אחריות אישית על פני ניגוח אמצעים חיצוניים - מטרתה לשחרר את האדם מהתבוננות החוצה (אשר היא הבעיה ולא המציאות החיצונית), להתמקד בהתבוננות פנימה וללמוד "לדלג" בין העולמות באופן טבעי וקל.
ובעניין התפקיד של מחלות וכאבים יש עוד הרבה מה לומר (משהו כמו ספר שלם), בעיקרון כאב הוא באמת עונג בלתי נסבל, כמו שעונג הוא כאב עדין.
אל העונג אנו שואפים ומהכאב אנו מנסים לברוח.
יוצאים מן הכלל הם הרופאים העוסקים בהריון ולידה.
יוצאים מאיזה כלל?
לדעתי הרצון שלך "להחליק" את הכל, ולהשאיר תמיד את האחריות בידי האדם על עצמו, מסמא את עיניך מראות.
האר את עיני..
מה בדיוק אני לא רואה?
האם אתה מצפה שאשתלח ברופאים? האם אתה מצפה שאשתלח במערכת החינוך? או במערכת הבריאות?
האם גישה שפוסלת משהו חיצוני לדעותי מאדירה את צדקתי או מניחה לי זכות קיום או תחושת קיום?
אין מה להלין על מערכות קיימות אפילו כשאינן רלוונטיות. ביקורת נדרשת על מנת לשפר ותו לא.
באופן אישי אכן כואב לי לראות ולשמוע על מקרים קשים שהם תוצאה ישירה של התנהגות או תפישה של רופאים, אבל אין לשלול את הרפואה או הרופאים באופן גורף.
אדם באמונתו יחיה, ומי שמאמין ברפואת הגוף ראוי לו לבדוק היטב בידי איזה רופא הוא מפקיד את גופו. לאדם זה - זה יהיה הטיפול הנכון ביותר, בצורה זו האדם לוקח את האחריות האישית על חייו באופו מודע - לכך מכוונים דברי.
הרצון שלי "להחליק" הוא לא מה שקובע. מה שקובע הוא שבכל מקרה האחריות על חייך נתונה בידיך. ככל האדם.
זו אינה קביעה הנובעת מרצונותי או מאיזו גחמה פרטית.
שכן, גם כאשר אנו מעבירים את האחריות למישהו אחר, רופאים לדוגמא, או מערכת החינוך, או כל דבר אחר, עדיין אנו מעבירים את האחריות למישהו או משהו חיצוני. במודע או לא במודע. שוב, כאשר העברה זו מתרחשת במודע הריהי מבורכת. כאשר העברה זו נעשית באופן לא מודע הריהי מניחה עוד דרך בריחה של האדם מעצמו.
כאן, לעתים קרובות אנו נוהגים כך מתוך חולשה, זה לגיטימי, זה אנושי וטוב שכך.
כאשר עולה הדגשה ללקיחת אחריות אישית על פני ניגוח אמצעים חיצוניים - מטרתה לשחרר את האדם מהתבוננות החוצה (אשר היא הבעיה ולא המציאות החיצונית), להתמקד בהתבוננות פנימה וללמוד "לדלג" בין העולמות באופן טבעי וקל.
ובעניין התפקיד של מחלות וכאבים יש עוד הרבה מה לומר (משהו כמו ספר שלם), בעיקרון כאב הוא באמת עונג בלתי נסבל, כמו שעונג הוא כאב עדין.
אל העונג אנו שואפים ומהכאב אנו מנסים לברוח.
יוצאים מן הכלל הם הרופאים העוסקים בהריון ולידה.
יוצאים מאיזה כלל?
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
הרופאים העוסקים בהריון ולידה לא יוצאים משום כלל. הם רופאים, וכך הם מתנהגים. /-:
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
צפריר,
חשבתי איך לנסות להאיר את עיניך, אך התברר לי בסופו של דבר שאתה הארת יותר את עיני...
בתחילה התייחסתי לדבריך כי:
הבעיה היא לא הרופאים. הרופאים עד כמה שזה נראה מוזר, הם קורבנות הנורמה הכללית שמאשרת את הסמכות הבלתי נתפשת שנתנת בידיהם.
זה באמת נשמע לי מוזר, כי הרבה פעמים בחיי הרגשתי שהבעייה היא דוקא כן הרופאים. ההסתכלות על הרופאים כקורבנות של המערכת אכן מאירה באור חדש (לפחות בשבילי) את הנושא.
אבל אז זה בעצם אומר, בהשלכה, שכולנו נולדים כמעין שבויים לתוך המערכת, בין אם החלטנו להיות רופאים, עורכי דין, מהנדסים או סתם אזרחים מן השורה. הרי איננו יכולים להתנתק מהמערכת - החיים המודרניים כמעט מאלצים אותנו להזדקק לשירותים ואביזרים שמקורם באנשים ובתעשיות אחרים. והנסיון להלחם במערכת נראה לפעמים כל כך פתטי...
חוץ מאשר בסרטים כמו מאטריקס.
בכל זאת מישהו אשם במצב של המערכת. האם נשלים אם זה שיצר לב האדם רע מנעוריו ? לא להשתלח, גם לא להטיף ולנסות לשנות אחרים. אבל לפחות לבטא רחשי לב, לתת עצה למבקשים, ולנסות לתקן ולו במעט... ונדמה לי שבזה אנו מסכימים.
קראתי קצת בדף שלך, באתר ובעיתון על מעשיך ודעותיך (וסודותיך...), ומאד התרשמתי. לכן חזרתי וקראתי את מה שכתבת, והאור בהיר יותר. אז סליחה על שהתבטאתי כך, ותודה.
חשבתי איך לנסות להאיר את עיניך, אך התברר לי בסופו של דבר שאתה הארת יותר את עיני...
בתחילה התייחסתי לדבריך כי:
הבעיה היא לא הרופאים. הרופאים עד כמה שזה נראה מוזר, הם קורבנות הנורמה הכללית שמאשרת את הסמכות הבלתי נתפשת שנתנת בידיהם.
זה באמת נשמע לי מוזר, כי הרבה פעמים בחיי הרגשתי שהבעייה היא דוקא כן הרופאים. ההסתכלות על הרופאים כקורבנות של המערכת אכן מאירה באור חדש (לפחות בשבילי) את הנושא.
אבל אז זה בעצם אומר, בהשלכה, שכולנו נולדים כמעין שבויים לתוך המערכת, בין אם החלטנו להיות רופאים, עורכי דין, מהנדסים או סתם אזרחים מן השורה. הרי איננו יכולים להתנתק מהמערכת - החיים המודרניים כמעט מאלצים אותנו להזדקק לשירותים ואביזרים שמקורם באנשים ובתעשיות אחרים. והנסיון להלחם במערכת נראה לפעמים כל כך פתטי...
חוץ מאשר בסרטים כמו מאטריקס.
בכל זאת מישהו אשם במצב של המערכת. האם נשלים אם זה שיצר לב האדם רע מנעוריו ? לא להשתלח, גם לא להטיף ולנסות לשנות אחרים. אבל לפחות לבטא רחשי לב, לתת עצה למבקשים, ולנסות לתקן ולו במעט... ונדמה לי שבזה אנו מסכימים.
קראתי קצת בדף שלך, באתר ובעיתון על מעשיך ודעותיך (וסודותיך...), ומאד התרשמתי. לכן חזרתי וקראתי את מה שכתבת, והאור בהיר יותר. אז סליחה על שהתבטאתי כך, ותודה.
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
מאיזה כלל - כמובן מהכלל ש רופאים חושבים שהם יודעים הכל , וגם הסברתי למה.
מירב גילה וענת - בהחלט יכול להיות שהנסיון שלכן רע גם איתם, אבל לדעתי בכל זאת זה שונה מאיזה רופא במחלקה פנימית. שם הכל הפוך ודפוק. אבל אולי זה בגלל שאני גבר...
אשתי אומרת בכל אופן שהצדק אתכן.
מירב גילה וענת - בהחלט יכול להיות שהנסיון שלכן רע גם איתם, אבל לדעתי בכל זאת זה שונה מאיזה רופא במחלקה פנימית. שם הכל הפוך ודפוק. אבל אולי זה בגלל שאני גבר...
אשתי אומרת בכל אופן שהצדק אתכן.
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אלי,
בכל זאת מישהו אשם במצב של המערכת. האם נשלים אם זה שיצר לב האדם רע מנעוריו ?
מי זה אותו מישהו ש"אשם" במצב של המערכת?
האם אפשר "להאשים" את המערכת?
האם אפשר לגזור רק את אותו חלק רע ולפנות כלפיו בהאשמה?
בתוך אותה מערכת, שמתפתחת עידנים, המערכת הנקראת המין האנושי, או האנושות, יש פנים רבות, לכאן ולכאן. הרע מתקיים לצד הטוב, הטוב מתקיים לצד היותר טוב.
הבעל שם טוב אמר - הרע הוא כסא אל הטוב.
לכן, בכך שהנך מצביע על חולי - הנך תורם בהכרח לשיפור המצב. אלא שהצבעה על משהו "רע" (הכל יחסי בעולמנו) אינה בהכרח האשמה, אין צורך באשמה ובאשם על מנת לשפר את הלקוי.
מעבר להיותנו "קורבנות", כולנו בני אדם, החיים כאן על פני ספינת החלל הזו - העולם היחסי, מדור לדור, ומקיימים את האנושות.
יצר לב האדם אינו רע מנעוריו (מי רע מנעוריו? היצר או האדם) יצר לב האדם אינו רע או טוב. הוא יצר. ככזה הוא מאפשר את היצירתיות. בלעדיו לא יהיו כאן חיים פיזיים.
תודה על דבריך.
בכל זאת מישהו אשם במצב של המערכת. האם נשלים אם זה שיצר לב האדם רע מנעוריו ?
מי זה אותו מישהו ש"אשם" במצב של המערכת?
האם אפשר "להאשים" את המערכת?
האם אפשר לגזור רק את אותו חלק רע ולפנות כלפיו בהאשמה?
בתוך אותה מערכת, שמתפתחת עידנים, המערכת הנקראת המין האנושי, או האנושות, יש פנים רבות, לכאן ולכאן. הרע מתקיים לצד הטוב, הטוב מתקיים לצד היותר טוב.
הבעל שם טוב אמר - הרע הוא כסא אל הטוב.
לכן, בכך שהנך מצביע על חולי - הנך תורם בהכרח לשיפור המצב. אלא שהצבעה על משהו "רע" (הכל יחסי בעולמנו) אינה בהכרח האשמה, אין צורך באשמה ובאשם על מנת לשפר את הלקוי.
מעבר להיותנו "קורבנות", כולנו בני אדם, החיים כאן על פני ספינת החלל הזו - העולם היחסי, מדור לדור, ומקיימים את האנושות.
יצר לב האדם אינו רע מנעוריו (מי רע מנעוריו? היצר או האדם) יצר לב האדם אינו רע או טוב. הוא יצר. ככזה הוא מאפשר את היצירתיות. בלעדיו לא יהיו כאן חיים פיזיים.
תודה על דבריך.
-
- הודעות: 642
- הצטרפות: 11 יולי 2001, 10:40
- דף אישי: הדף האישי של דוד_רובנר*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
1.
למען האמת, צפריר, אני אינני מבין כיצד הינך מנהל את חייך, כאשר הינך מתעלם מ"כל" מה שקורה סביבך -- לפחות ככך הבינותי מדבריך.
למען האמת, צפריר, אני אינני מבין כיצד הינך מנהל את חייך, כאשר הינך מתעלם מ"כל" מה שקורה סביבך -- לפחות ככך הבינותי מדבריך.
-
- הודעות: 642
- הצטרפות: 11 יולי 2001, 10:40
- דף אישי: הדף האישי של דוד_רובנר*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
2.
עודף פיקוח ברפואה?
ראו כעת את הצד השני של המטבע: חוסר פיקוח.
מה הייתם מעדיפים?
פסיכותרפיה: דרושה חקיקה?
כל אדם, אפילו חסר הכשרה, יכול לטפל או לספק ייעוץ נפשי בישראל ואף לגבות על כך תשלום. אין אפשרות למנוע מאדם לעסוק בפסיכותרפיה, ומשרד הבריאות טוען שאין לו סמכות חוקית לפקח על כל היועצים והמטפלים המציעים סיוע נפשי. מציאות זו נחשפה בתחילת השנה בכתבה שתיארה את התעשייה המשגשגת של טיפולים פסיכולוגיים שגבולותיה פרוצים.
הזדמנות לתיקון המצב סיפקה תביעה תקדימית שהגיש בכיר לשעבר במשרד ממשלתי נגד מכון "שלם" לפסיכותרפיה וייעוץ בראשון לציון, התביעה הוגשה בעקבות ייעוץ שקיבלו התובע ומשפחתו ממטפלת משפחתית. בתביעה נטען כי הטיפול היה בבחינת פסיכותרפיה שניתנה על ידי מי שאינה מוסמכת לעסוק בתחום וכי הטיפול גרם נזק.
מוקי לנדמן, שופט בית משפט השלום בתל אביב, דחה את התביעה וקיבל את טענות עורך דינם של הנתבעים, ערן קייזמן, כי יש לדחותה לאור "המצב החוקי הקיים ולאור חוק יסוד : חופש העיסוק".
השופט לא הסתפק בכך והוסיף כי הוא לא יוכל לסיים את פסק הדין מבלי לקרוא למחוקק להסדיר בהקדם את העיסוק בפסיכותרפיה. השופט ביקר את המצב החוקי הקיים בארץ, וציין לדוגמה, כי בהעדר חוק לעיסוק בפסיכותרפיה אין כל חובת חיסיון החלה על יועצים חינוכיים, מטפלים משפחתיים ובעלי מקצועות אחרים שעוסקים בפסיכותרפיה, שבמסגרתה "חושף המטופל את נפתולי נפשו".
עודף פיקוח ברפואה?
ראו כעת את הצד השני של המטבע: חוסר פיקוח.
מה הייתם מעדיפים?
פסיכותרפיה: דרושה חקיקה?
כל אדם, אפילו חסר הכשרה, יכול לטפל או לספק ייעוץ נפשי בישראל ואף לגבות על כך תשלום. אין אפשרות למנוע מאדם לעסוק בפסיכותרפיה, ומשרד הבריאות טוען שאין לו סמכות חוקית לפקח על כל היועצים והמטפלים המציעים סיוע נפשי. מציאות זו נחשפה בתחילת השנה בכתבה שתיארה את התעשייה המשגשגת של טיפולים פסיכולוגיים שגבולותיה פרוצים.
הזדמנות לתיקון המצב סיפקה תביעה תקדימית שהגיש בכיר לשעבר במשרד ממשלתי נגד מכון "שלם" לפסיכותרפיה וייעוץ בראשון לציון, התביעה הוגשה בעקבות ייעוץ שקיבלו התובע ומשפחתו ממטפלת משפחתית. בתביעה נטען כי הטיפול היה בבחינת פסיכותרפיה שניתנה על ידי מי שאינה מוסמכת לעסוק בתחום וכי הטיפול גרם נזק.
מוקי לנדמן, שופט בית משפט השלום בתל אביב, דחה את התביעה וקיבל את טענות עורך דינם של הנתבעים, ערן קייזמן, כי יש לדחותה לאור "המצב החוקי הקיים ולאור חוק יסוד : חופש העיסוק".
השופט לא הסתפק בכך והוסיף כי הוא לא יוכל לסיים את פסק הדין מבלי לקרוא למחוקק להסדיר בהקדם את העיסוק בפסיכותרפיה. השופט ביקר את המצב החוקי הקיים בארץ, וציין לדוגמה, כי בהעדר חוק לעיסוק בפסיכותרפיה אין כל חובת חיסיון החלה על יועצים חינוכיים, מטפלים משפחתיים ובעלי מקצועות אחרים שעוסקים בפסיכותרפיה, שבמסגרתה "חושף המטופל את נפתולי נפשו".
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
דוד,
למען האמת, צפריר, אני אינני מבין כיצד הינך מנהל את חייך, כאשר הינך מתעלם מ"כל" מה שקורה סביבך -- לפחות ככך הבינותי מדבריך.
דוד, האר את עיני איך כך הבינות מדברי.
זה באמת מעניין אותי.
למען האמת, צפריר, אני אינני מבין כיצד הינך מנהל את חייך, כאשר הינך מתעלם מ"כל" מה שקורה סביבך -- לפחות ככך הבינותי מדבריך.
דוד, האר את עיני איך כך הבינות מדברי.
זה באמת מעניין אותי.
-
- הודעות: 642
- הצטרפות: 11 יולי 2001, 10:40
- דף אישי: הדף האישי של דוד_רובנר*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
להלן מספר דוגמאות:
. . . מטרתה לשחרר את האדם מהתבוננות החוצה . . .
. . . להתמקד בהתבוננות פנימה וללמוד "לדלג" בין העולמות באופן טבעי וקל.
אתה בטח מאוד כישרוני כדי לבצע זאת !
. . . גם כאשר אנו מעבירים את האחריות למישהו אחר, רופאים לדוגמא, או מערכת החינוך, או כל דבר אחר, עדיין אנו מעבירים את האחריות למישהו או משהו חיצוני. במודע או לא במודע. שוב, כאשר העברה זו מתרחשת במודע הריהי מבורכת. כאשר העברה זו נעשית באופן לא מודע הריהי מניחה עוד דרך בריחה של האדם מעצמו.
מה קורה כאשר אתה מעביר את האחריות למשהו חיצוני למישהו אחר באל כורחך -- הביטחון שלך, למשל?
האחריות על חייך נתונה בידיך – זה יפה מאד, השאלה כיצד עושים זאת כאשר המדינה, למשל, מכתיבה לך.
. . . מטרתה לשחרר את האדם מהתבוננות החוצה . . .
. . . להתמקד בהתבוננות פנימה וללמוד "לדלג" בין העולמות באופן טבעי וקל.
אתה בטח מאוד כישרוני כדי לבצע זאת !
. . . גם כאשר אנו מעבירים את האחריות למישהו אחר, רופאים לדוגמא, או מערכת החינוך, או כל דבר אחר, עדיין אנו מעבירים את האחריות למישהו או משהו חיצוני. במודע או לא במודע. שוב, כאשר העברה זו מתרחשת במודע הריהי מבורכת. כאשר העברה זו נעשית באופן לא מודע הריהי מניחה עוד דרך בריחה של האדם מעצמו.
מה קורה כאשר אתה מעביר את האחריות למשהו חיצוני למישהו אחר באל כורחך -- הביטחון שלך, למשל?
האחריות על חייך נתונה בידיך – זה יפה מאד, השאלה כיצד עושים זאת כאשר המדינה, למשל, מכתיבה לך.
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
דוד,
אהה, הבנתי.
כלומר, אתה מניח מתוך דברי, או מתוך הבנתך את דברי, שהנני מתעלם מהעולם החיצון. כביכול הנני ספון בתוך איזה עולם פנימי מנותק מהמציאות החיצונית.
אין הדברים כך.
יש להבין כי המקום שאנו נותנים (מסיבות שונות ובמובנים שונים) לעולם החיצוני - הנסיבות החיצוניות -בתוך המערך הנפשי האישי שלנו, כל אחד לעצמו, הינו מקום מופרז, אשר לעתים קרובות מנתק אותנו מהעולם הפנימי שלנו.
כך, אנו מגדירים את זהותנו על פי מדדים חיצוניים כמו כסף, מעמד וכד'... אלא, שבפועל כל אלה הם בריחות מהתבוננות פנימית.
כך, בטחון אינו מופקד בידי המדינה - בטחון לעולם נובע מבפנים, ובעניין זה יש לזכור כי בכל מקרה אי אפשר להתחמק או לברוח מהמוות זה יגיע בכל מקרה.
כך, בריאות אינה תלויה במערכת רפואית כזו או אחרת, בריאות גם היא תלויה ביכולת של האדם להיות שלם עם עצמו - עם דרך חייו, משמעות חייו וקיומו.
כאשר אני מפקיד את הריבונות העצמית שלי בידי מישהו או משהו חיצוני בלי להיות מודע לעניין - הריני משוחרר ממנה - זוהי בריחה מעצמי. שוב, בריחה זו לגיטימית כאשר היא מודעת, ועדיין למרות הלגיטימיות יש מקום להצביע עליה.
יש בהחלט זמנים ומצבים של חולשה שהאדם נעזר בגורמים נוספים, הרי לשם כך בין השאר אנו חיים את חיינו - לעזור ולהעזר. אלא, שכאשר אנו מפקידים את בריאותנו או בטחוננו בידי מישהו אחר (נאמר מכון שלם לפסיכותרפיה) מה לנו כי נלין שההימור שלקחנו לא עלה יפה.
לצערי, אינך מעמיק לקרוא את דברי. אילו העמקת היית מוצא התייחסיות רבות לאשר מתרחש ברובד הקולקטיבי.
אלא שאיני בא לנגח ולהשתלח במוסדות המדינה מתוך אידיאלים נשגבים. אני מאמין כי בהיותנו צומחים ומתקדמים מהבחינה האישית, כל אחד בדרכו והתפתחותו, יעשה גם השינוי החברתי הנדרש.
במקום להצביע על המעוות והשגוי בעולם החיצוני, יש לתקן ולשבח את העולם הפנימי של כל אחד מאתנו. כאשר כל פרט בחברה יעלה את מודעותו העצמית ויתקדם לקראת אותה ריבונות עצמית אשר תניח את היכולת לעבור בין העולמות (אין כאן עניין של כשרון - יש כאן עניין של מודעות ועבודה עצמית), תתחולל מהפכה מלמטה.
כך למשל קורה בחינוך הביתי.
וזה עובד. להפליא.
אהה, הבנתי.
כלומר, אתה מניח מתוך דברי, או מתוך הבנתך את דברי, שהנני מתעלם מהעולם החיצון. כביכול הנני ספון בתוך איזה עולם פנימי מנותק מהמציאות החיצונית.
אין הדברים כך.
יש להבין כי המקום שאנו נותנים (מסיבות שונות ובמובנים שונים) לעולם החיצוני - הנסיבות החיצוניות -בתוך המערך הנפשי האישי שלנו, כל אחד לעצמו, הינו מקום מופרז, אשר לעתים קרובות מנתק אותנו מהעולם הפנימי שלנו.
כך, אנו מגדירים את זהותנו על פי מדדים חיצוניים כמו כסף, מעמד וכד'... אלא, שבפועל כל אלה הם בריחות מהתבוננות פנימית.
כך, בטחון אינו מופקד בידי המדינה - בטחון לעולם נובע מבפנים, ובעניין זה יש לזכור כי בכל מקרה אי אפשר להתחמק או לברוח מהמוות זה יגיע בכל מקרה.
כך, בריאות אינה תלויה במערכת רפואית כזו או אחרת, בריאות גם היא תלויה ביכולת של האדם להיות שלם עם עצמו - עם דרך חייו, משמעות חייו וקיומו.
כאשר אני מפקיד את הריבונות העצמית שלי בידי מישהו או משהו חיצוני בלי להיות מודע לעניין - הריני משוחרר ממנה - זוהי בריחה מעצמי. שוב, בריחה זו לגיטימית כאשר היא מודעת, ועדיין למרות הלגיטימיות יש מקום להצביע עליה.
יש בהחלט זמנים ומצבים של חולשה שהאדם נעזר בגורמים נוספים, הרי לשם כך בין השאר אנו חיים את חיינו - לעזור ולהעזר. אלא, שכאשר אנו מפקידים את בריאותנו או בטחוננו בידי מישהו אחר (נאמר מכון שלם לפסיכותרפיה) מה לנו כי נלין שההימור שלקחנו לא עלה יפה.
לצערי, אינך מעמיק לקרוא את דברי. אילו העמקת היית מוצא התייחסיות רבות לאשר מתרחש ברובד הקולקטיבי.
אלא שאיני בא לנגח ולהשתלח במוסדות המדינה מתוך אידיאלים נשגבים. אני מאמין כי בהיותנו צומחים ומתקדמים מהבחינה האישית, כל אחד בדרכו והתפתחותו, יעשה גם השינוי החברתי הנדרש.
במקום להצביע על המעוות והשגוי בעולם החיצוני, יש לתקן ולשבח את העולם הפנימי של כל אחד מאתנו. כאשר כל פרט בחברה יעלה את מודעותו העצמית ויתקדם לקראת אותה ריבונות עצמית אשר תניח את היכולת לעבור בין העולמות (אין כאן עניין של כשרון - יש כאן עניין של מודעות ועבודה עצמית), תתחולל מהפכה מלמטה.
כך למשל קורה בחינוך הביתי.
וזה עובד. להפליא.
-
- הודעות: 642
- הצטרפות: 11 יולי 2001, 10:40
- דף אישי: הדף האישי של דוד_רובנר*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
יש לתקן ולשבח את העולם הפנימי של כל אחד מאתנו.
זה מקובל עלי.
כאשר כל פרט בחברה יעלה את מודעותו העצמית ויתקדם לקראת אותה ריבונות עצמית אשר תניח את היכולת לעבור בין העולמות (אין כאן עניין של כשרון - יש כאן עניין של מודעות ועבודה עצמית), תתחולל מהפכה מלמטה.
זה לא אוטופי מדי?
זה מקובל עלי.
כאשר כל פרט בחברה יעלה את מודעותו העצמית ויתקדם לקראת אותה ריבונות עצמית אשר תניח את היכולת לעבור בין העולמות (אין כאן עניין של כשרון - יש כאן עניין של מודעות ועבודה עצמית), תתחולל מהפכה מלמטה.
זה לא אוטופי מדי?
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
דוד,
זה לא עניין של אוטופי או לא אוטופי. זה פשוט קורה בתחומים רבים באופן שאינו מאיים.
אותו שינוי שמתרחש מלמטה אינו נתפש כשינוי מהותי מתוך אמונת ההמון בתקפות התנאים החיצוניים הגלויים לעין.
מה שאינו גלוי, כותרותי, לוחמני, פוליטי או מאוגד להפגנת כוח (המצביעה על חולשה), נתפש לעתים קרובות כערטילאי, אוטופי, אינו קיים.
מעבר לכך, שינוי מהותי הנובע מבחירה מודעת לעולם יהיה שינוי אישי, ככזה הוא נתפש בידי המוסדות והארגונים למינהם (במיוחד אלה של המדינה) כשולי, לא מאיים. בזה עוצמתו.
כך, מתוך המודעות העצמית של האדם המודע, מתוך אותה יכולת נרכשת לעבור או לגשר בין העולם הפנימי (רוח) והעולם החיצוני (חומר) ברובד האישי, בהכרח תעלה היכולת והמודעות לגישור דומה בין הייחודיות של האדם כנפש פרטית, לאחדותו עם הנפש הקולקטיבית. אז, שוב, דרך הפן האישי, ימצא את מקומו בתוך החברה בה הוא חי - תהא זו אשר תהא - ולהשפיע מלמטה.
אותם תחומים בהם השפעת המודעות העצמית לבחירה בדרך אישית בתוך החברה, מבלי להתעלם המציאות החיצונית היחסית - ניתן לומר, נחבאים אל הכלים.
אבל, ההד העולה משינויי גישה מהותיים שכאלה, אשר הופכים משוליים למרכזיים, רחב מאין כמוהו.
שכן, על פני שלילת המציאות החיצונית, על פני חיפוש הרע במה שגלוי לעין - יש כאן תהליך בו יש בחינה עצמית, מודעות עצמית ותיקון עצמי. מכאן תעלה הריבונות העצמית שמאפשרת בחירה גם בחירות.
כך, במובנים רבים מעשה החינוך הביתי, הבריאות האישית, הביטוי האישי - על כל צורותיו, מוטמעים מלמטה בתוך המציאות היומיומית של החברה כולה.
דווקא הטכנולוגיה המתקדמת היא-היא זו שמניחה כלים מצויינים להתפתחות שכזו, ראה להלן - הפורום הזה.
זה לא עניין של אוטופי או לא אוטופי. זה פשוט קורה בתחומים רבים באופן שאינו מאיים.
אותו שינוי שמתרחש מלמטה אינו נתפש כשינוי מהותי מתוך אמונת ההמון בתקפות התנאים החיצוניים הגלויים לעין.
מה שאינו גלוי, כותרותי, לוחמני, פוליטי או מאוגד להפגנת כוח (המצביעה על חולשה), נתפש לעתים קרובות כערטילאי, אוטופי, אינו קיים.
מעבר לכך, שינוי מהותי הנובע מבחירה מודעת לעולם יהיה שינוי אישי, ככזה הוא נתפש בידי המוסדות והארגונים למינהם (במיוחד אלה של המדינה) כשולי, לא מאיים. בזה עוצמתו.
כך, מתוך המודעות העצמית של האדם המודע, מתוך אותה יכולת נרכשת לעבור או לגשר בין העולם הפנימי (רוח) והעולם החיצוני (חומר) ברובד האישי, בהכרח תעלה היכולת והמודעות לגישור דומה בין הייחודיות של האדם כנפש פרטית, לאחדותו עם הנפש הקולקטיבית. אז, שוב, דרך הפן האישי, ימצא את מקומו בתוך החברה בה הוא חי - תהא זו אשר תהא - ולהשפיע מלמטה.
אותם תחומים בהם השפעת המודעות העצמית לבחירה בדרך אישית בתוך החברה, מבלי להתעלם המציאות החיצונית היחסית - ניתן לומר, נחבאים אל הכלים.
אבל, ההד העולה משינויי גישה מהותיים שכאלה, אשר הופכים משוליים למרכזיים, רחב מאין כמוהו.
שכן, על פני שלילת המציאות החיצונית, על פני חיפוש הרע במה שגלוי לעין - יש כאן תהליך בו יש בחינה עצמית, מודעות עצמית ותיקון עצמי. מכאן תעלה הריבונות העצמית שמאפשרת בחירה גם בחירות.
כך, במובנים רבים מעשה החינוך הביתי, הבריאות האישית, הביטוי האישי - על כל צורותיו, מוטמעים מלמטה בתוך המציאות היומיומית של החברה כולה.
דווקא הטכנולוגיה המתקדמת היא-היא זו שמניחה כלים מצויינים להתפתחות שכזו, ראה להלן - הפורום הזה.
-
- הודעות: 261
- הצטרפות: 25 אוגוסט 2001, 00:22
- דף אישי: הדף האישי של עדי_רן*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אלי
דבריך השאירו בי רושם עז. רציתי להגיב מזה זמן רב, אבל לא הצלחתי לסדר את המחשבות.
במקביל, אנשים אחרים הגיבו וביטאו חלק מתחושותי היטב - בעיקר רועי וצפריר.
עדיין יש כמה דברים שלא נאמרו ומצאתי לנכון לאומרם. זה אולי יחזיר את הדיון לכיוונו המקורי (נראה לי שיש לערוך החוצה את הדיון האחרון בין דוד וצפריר, אבל לא הצלחתי למצוא כותרת מתאימה לדיון זה... אולי הכותבים יעשו זאת).
בכל הדף הזה, ובכל האתר, לא מצאתי התבטאות או תגובה של רופא. לא מטפל אלטרנטיבי (עם כל הכבוד הראוי להם) אלא רופא, חלק מהמערכת, חבר בגילדה, מתנשא, כפי שהוא עולה מדבריך. כנראה שאין כאלה בין קוראי האתר. אני יכול לנחש למה.
אחד מחברי הטובים ביותר הוא רופא, וגם אביו רופא. יש לי גם בת דודה שהיא סטודנטית לרפואה ואביה הוא רופא. אסתכן בנסיון לייצג אותם ואת דעתם - למרות שלא דיברתי איתם על דף זה כלל.
עבור רוב הרופאים בישראל, הרפואה אינה משלח יד לצורך פרנסה, אלא קודם כל חלום ושליחות. כדי ללמוד רפואה עליך לבחור בגיל צעיר במסלול לימודים הארוך ביותר הקיים בישראל. בסוף 7 שנות לימוד מפרכות, תוכל לעמוד שוב למיון להתמחות, עם סיכוי טוב לא להתקבל למה שבאמת רצית. ואם התקבלת, לפניך עוד כמה שנות "עבדות", ובסופן, בוחני הגילדה יחרצו את גורלך. אם שפר מזלך והוסמכת כמומחה, אתה יכול להתחיל לחפש עבודה בקופת חולים. אם לא - תנסה שוב בעוד כמה שנים, ובינתיים תעשה משמרות בבתי חולים.
ההכשרה הארוכה הזו אינה רק לצורך סינון ושמירה על אינטרסים של הגילדה. ברפואה יש הרבה מה ללמוד. למעשה זה אינטרס שלך כמטופל, שהרופא יקבל הכשרה ארוכה ככל האפשר לפני שהוא מתחיל לטפל בך. האם היית נותן לאדם ללא הכשרה הנדסית לתכנן גשר, או אולם אירועים? האם תאפשר למי שאינו מוסמך לפתוח את המנוע של הרכב שלך?
מי שרוצה סתם להתפרנס, יכול למצוא מקצועות רבים בהם השכר גבוה יותר וההכשרה תובענית פחות.
אותו צעיר המתקבל ללימודי רפואה, נושא בנפשו חלום. ייתכן שהוא מודע לקשיים שעומדים בפניו, ייתכן שהוא רוצה רק להיות רופא גיבור ולהציל חיים כמו בטלוויזיה. מה שבטוח - רוב המתחילים במסלול, אינם יודעים מהם חיי רופא בישראל! רק מי שאחד מהוריו רופא, יכול לחוות מראש עד כמה המציאות קשה גם כשהסטטוסקופ כבר בכיס:
כאשר אתה יושב מול רופא בקופת חולים זו או אחרת, לרופא אין אינטרס אישי להקדיש לך כמה שפחות זמן. אם אין אנשים בתור אחריך, תוכל לשוחח איתו כאוות נפשך. דא עקא, שהיחס בין מספר הרופאים למספר המטופלים הוא עניין של תקציב: בפועל הרופא הזה משרת כנראה כמה אלפי אנשים בסביבת המרפאה, וכמות הפניות היא כזו שכל אחד מקבל כ-15 דקות בממוצע. רופא שלא יעמוד בקצב הזה, לא יספק את השירות המצופה ממנו ע"י לקוחותיו, וגם ע"י "המערכת", מה לעשות. סביר אפילו שהרופא שלך מתוסכל מכך כמוך.
לפני עשרות שנים, הכל היה יותר פשוט. היה מספר מצומצם של טיפולים שהרפואה ידעה לספק: איחוי שברים, הורדת חום, חיטוי פצעים, תפירה פה ושם, מכסימום כריתת תוספתן. היה ברור מה רופא יכול לעשות ומה לא. כשהחולה מת, הרופא היה מכסה את ראשו בשמיכה, ואף אחד לא היה כועס עליו. יותר אנשים וילדים היו מתים ממחלות שהיום נחשבות לקלות. פחות זקנים היו נזקקים לטיפול רפואי, כי אנשים היו מתים בגיל צעיר.
האם המצב המתואר לעיל עדיף בעיניך על הבעיות של המערכת הרפואית היום? האם ההתקדמות ממצב זה לימינו היא תוצאה של הרפואה הסינית, ההומיאופטיה, או אלטרנטיבה אחרת לרפואה הממוסדת?
אני מסכים איתך שיש אלטרנטיבות:
לדעתי הוא פאתטי במיוחד בסרטים כמו מאטריקס. זה שה מערכת קיימת, לא עושה אותה דמונית בהכרח.
בכל זאת מישהו אשם במצב של המערכת. האם נשלים אם זה שיצר לב האדם רע מנעוריו ? לא להשתלח, גם לא להטיף ולנסות לשנות אחרים. אבל לפחות לבטא רחשי לב, לתת עצה למבקשים, ולנסות לתקן ולו במעט... ונדמה לי שבזה אנו מסכימים.
אם תבין למה המערכת נראית כפי שהיא, תבין גם את הרופא העומד מולך. אין צורך לחפש אשמים. יש צורך לתקן ולו במעט. לו יהי כדבריך.
הערה אחרונה אליך טליהש. אני לא מכיר אותך ולא יודע מה מפריע לך, ולכן לא מתיימר לייעץ ספציפית. אם באמת יש לך "בעיה אמיתית" כפי שאת חשה, ייתכן שזו תופעה שהרפואה עדיין לא מכירה. לפני שנים לא רבות מחלות כמו אנורקסיה, בולימיה, תשישות כרונית, ואפילו דיכאון קליני לא הוכרו ע"י רופאים כמחלות, ועד היום הטיפול בהן אינו פשוט ויעיל כמו שהיינו רוצים. רוב הרופאים לא מודעים למחקרים שמתחילים להכיר במחלות חדשות, ולכן מבחינתם המחלה לא קיימת - עד שיפורסם מחקר החלטי מספיק, שישנה את דעתם. ועד אז הם ימליצו לך לשתות, לנוח, להירגע. הרופאים המשלבים ידע ניסיון ואישיות הם אכן נדירים - כמו בעלי מקצוע אחרים.
כיון שכך הדבר, התעלמי מסעיף 6 (כנראה שכאן ההכללה מוצדקת), אך שימי לב לכל השאר. מצבך לא קל. צאי מהנחה שאף רופא לא יעזור, כך תופתעי רק לטובה. אם לא מצאת את הרופא הטוב, עליך לעזור לעצמך. אבל כשיש לך בעיה "רגילה" (דלקת אוזניים, רגל שבורה, וכיוצא באלה - רחמנא ליצלן), סביר שגם הרופא השכונתי יכול לעזור. אל תחרימי את המערכת הרפואית בגלל אי התייחסותה לבעיות האחרות שלך. כך את רק מענישה את עצמך.
וכמו שאמר מל ברוקס, ודורות של יהודים לפניו: א בי געזוּנט! (בתרגום קלוקל לעברית: העיקר הבריאות!)
דבריך השאירו בי רושם עז. רציתי להגיב מזה זמן רב, אבל לא הצלחתי לסדר את המחשבות.
במקביל, אנשים אחרים הגיבו וביטאו חלק מתחושותי היטב - בעיקר רועי וצפריר.
עדיין יש כמה דברים שלא נאמרו ומצאתי לנכון לאומרם. זה אולי יחזיר את הדיון לכיוונו המקורי (נראה לי שיש לערוך החוצה את הדיון האחרון בין דוד וצפריר, אבל לא הצלחתי למצוא כותרת מתאימה לדיון זה... אולי הכותבים יעשו זאת).
בכל הדף הזה, ובכל האתר, לא מצאתי התבטאות או תגובה של רופא. לא מטפל אלטרנטיבי (עם כל הכבוד הראוי להם) אלא רופא, חלק מהמערכת, חבר בגילדה, מתנשא, כפי שהוא עולה מדבריך. כנראה שאין כאלה בין קוראי האתר. אני יכול לנחש למה.
אחד מחברי הטובים ביותר הוא רופא, וגם אביו רופא. יש לי גם בת דודה שהיא סטודנטית לרפואה ואביה הוא רופא. אסתכן בנסיון לייצג אותם ואת דעתם - למרות שלא דיברתי איתם על דף זה כלל.
עבור רוב הרופאים בישראל, הרפואה אינה משלח יד לצורך פרנסה, אלא קודם כל חלום ושליחות. כדי ללמוד רפואה עליך לבחור בגיל צעיר במסלול לימודים הארוך ביותר הקיים בישראל. בסוף 7 שנות לימוד מפרכות, תוכל לעמוד שוב למיון להתמחות, עם סיכוי טוב לא להתקבל למה שבאמת רצית. ואם התקבלת, לפניך עוד כמה שנות "עבדות", ובסופן, בוחני הגילדה יחרצו את גורלך. אם שפר מזלך והוסמכת כמומחה, אתה יכול להתחיל לחפש עבודה בקופת חולים. אם לא - תנסה שוב בעוד כמה שנים, ובינתיים תעשה משמרות בבתי חולים.
ההכשרה הארוכה הזו אינה רק לצורך סינון ושמירה על אינטרסים של הגילדה. ברפואה יש הרבה מה ללמוד. למעשה זה אינטרס שלך כמטופל, שהרופא יקבל הכשרה ארוכה ככל האפשר לפני שהוא מתחיל לטפל בך. האם היית נותן לאדם ללא הכשרה הנדסית לתכנן גשר, או אולם אירועים? האם תאפשר למי שאינו מוסמך לפתוח את המנוע של הרכב שלך?
מי שרוצה סתם להתפרנס, יכול למצוא מקצועות רבים בהם השכר גבוה יותר וההכשרה תובענית פחות.
אותו צעיר המתקבל ללימודי רפואה, נושא בנפשו חלום. ייתכן שהוא מודע לקשיים שעומדים בפניו, ייתכן שהוא רוצה רק להיות רופא גיבור ולהציל חיים כמו בטלוויזיה. מה שבטוח - רוב המתחילים במסלול, אינם יודעים מהם חיי רופא בישראל! רק מי שאחד מהוריו רופא, יכול לחוות מראש עד כמה המציאות קשה גם כשהסטטוסקופ כבר בכיס:
- שעות עבודה ארוכות וקשות. רופא מתמחה עובד 9 שעות ביום מינימום ועוד כ-10 לילות בחודש, רוב הזמן בעמידה או בהליכה. רופא מומחה עושה פחות תורנויות, אך ברוב המקרים עובד יום עבודה ארוך יותר במרפאות שונות. כנראה שרק חיילים קרביים ושוטרים עובדים יותר קשה.
- לחץ נפשי. רופא עלול לגרום למוות או נכות בגלל החלטה לא נכונה, החלטות כאלה עליו לקבל בוודאי כמה פעמים ביום, בלחץ זמן. האם יש מצב מקביל בעבודה שלך?
- שכר מחפיר. רופא מתמחה מקבל בערך שכר ממוצע במשק כולל תורנויות (כלומר על עבודה במשרה וחצי בערך). רופא מומחה שאינו בעל שם, לא פתח קליניקה פרטית ואינו נהנה משר"פ, מקבל כנראה משכורת הוגנת, אך אינו מתעשר. עם זאת, כאשר דנים עם משרד האוצר על הסכם עבודה (פעם בכ-5 שנים) מתפרסמים בעיתונים נתוני שכר של מנהלי מחלקות בבתי החולים, שמשכורתם גבוהה משמעותית מהממוצע. זו טקטיקה מקובלת במשרד האוצר בכל משא ומתן, וניתן לראות זאת גם בדיוני התקציב עם צה"ל, ארגוני המורים, האקדמאים, וכל מי ששכרו משולם ע"י הקופה הציבורית - אולי אתה מכיר מצב זה בעצמך.
- סיכון פיסי. רופאים נמצאים במגע עם אנשים חולים, מבצעים ניתוחים ומשתמשים בחומרים כימיים ורדיואקטיביים. הם עלולים להיפצע ולחלות בסיכון גבוה יותר משאר האוכלוסיה. כמו כן, בשנים האחרונות היו מקרים רבים של תקיפת רופאים ע"י מטופלים ומשפחותיהם. האם בעבודה שלך יש סיכונים כאלה?
כאשר אתה יושב מול רופא בקופת חולים זו או אחרת, לרופא אין אינטרס אישי להקדיש לך כמה שפחות זמן. אם אין אנשים בתור אחריך, תוכל לשוחח איתו כאוות נפשך. דא עקא, שהיחס בין מספר הרופאים למספר המטופלים הוא עניין של תקציב: בפועל הרופא הזה משרת כנראה כמה אלפי אנשים בסביבת המרפאה, וכמות הפניות היא כזו שכל אחד מקבל כ-15 דקות בממוצע. רופא שלא יעמוד בקצב הזה, לא יספק את השירות המצופה ממנו ע"י לקוחותיו, וגם ע"י "המערכת", מה לעשות. סביר אפילו שהרופא שלך מתוסכל מכך כמוך.
לפני עשרות שנים, הכל היה יותר פשוט. היה מספר מצומצם של טיפולים שהרפואה ידעה לספק: איחוי שברים, הורדת חום, חיטוי פצעים, תפירה פה ושם, מכסימום כריתת תוספתן. היה ברור מה רופא יכול לעשות ומה לא. כשהחולה מת, הרופא היה מכסה את ראשו בשמיכה, ואף אחד לא היה כועס עליו. יותר אנשים וילדים היו מתים ממחלות שהיום נחשבות לקלות. פחות זקנים היו נזקקים לטיפול רפואי, כי אנשים היו מתים בגיל צעיר.
האם המצב המתואר לעיל עדיף בעיניך על הבעיות של המערכת הרפואית היום? האם ההתקדמות ממצב זה לימינו היא תוצאה של הרפואה הסינית, ההומיאופטיה, או אלטרנטיבה אחרת לרפואה הממוסדת?
אני מסכים איתך שיש אלטרנטיבות:
- להיות בריא. יש הבנה רבה במערכת הרפואית היום, שחינוך לבריאות יכול להקטין משמעותית את העומס על הרופאים, ולאפשר להם להקדיש זמן למקרים שבאמת דורשים טיפול רפואי. להיות בריא כולל, לדעתי, גם תזונה ואורח חיים בריא, וגם את רוב השיטות האלטרנטיביות, שמטרתן המפורשת היא למנוע את המחלה מראש ולא לרפא אותה בדיעבד. הבחירה בידך.
- לשלם יותר. בעקבות חוק הבריאות, הכסף שאתה ואני משלמים כ"מס בריאות" בישראל אינו מגיע ישירות למערכת הרפואית, ואין לה גם יכולת להגדיל את הכנסותיה. לכן הדרך היחידה לשלוט בהוצאות היא לקצץ, ולהרע את השירות שאנחנו מקבלים תמורת מס הבריאות. אתה יכול ללכת לרופא פרטי, ובטוח שתקבל טיפול טוב יותר. אתה יכול גם לרכוש ביטוח רפואי משלים (במחירים סבירים למדי, יחסית לארה"ב למשל) שיאפשר לך בחירת רופא פרטי, התייעצויות, ועוד שיפורים משמעותיים. הבחירה בידך.
- להבין את המערכת ואילוציה ולא לצפות לבלתי סביר. אני ואשתי הבנו כבר שאין טעם לגשת לרופא כאשר לילדים יש חום, שלשול, או כשהם מתעוררים בלילה. בעבר היינו עושים זאת, ומתאכזבים מהתוצאה (אקמול? בשביל זה חיכינו חצי שעה בתור?!) רועי שרון כבר כתב על כך לעיל, ולעילא.
- להיות לקוח טוב שעומד על זכויותיו. בבית הספר דורשים פתק מרופא? אל תביא. תן לילד פתק מההורים ותסביר בתקיפות שאתה לא הרשית לו ללכת להדביק את חבריו. הרופא נראה לך מתנשא? תדרוש הסבר בלי להתבייש. תעבור לרופא אחר. תשלח מכתב תלונה לקופת החולים שלך. או לחליפין - תביא לו שוקולד, תלטף לו את האגו, כדי שהוא ישמח לראות אותך ויענה בסבלנות על שאלותיך. הבחירה בידך.
- ללמוד את התחום הרלוונטי לך בעצמך. יש היום המון מידע זמין באינטרנט (מעבר לספרי לימוד רפואה שמשום מה רק סטודונטים לרפואה קונים). למשל, אם אתה סובל ממחלה נדירה יחסית, יש סיכוי סביר שאתה יכול להיות מומחה יותר מהרופא המטפל שלך - שחוץ ממך יש לו עוד עשרות מטופלים. כך גם תוכל לבחון את המלצותיו, לדרוש הבהרות, ולשפר את הטיפול שאתה מקבל.
- לא להכליל. יש נטיה אנושית לחוות מציאות לפי הקצוות הרעים שלה, כלומר, לזכור את החוויות הקשות והקיצוניות ולהתעלם מהחוויות היותר רגילות. בכמה מהמגעים שלך עם רופאים נעשו שגיאות איומות? בכמה מקרים יצאת בתחושה שאתה מושפל? האם זה שונה מהמאפיינים של האינטראקציה עם הקופאית בסופרמרקט, או הפקיד בבנק?
- _אבל אז זה בעצם אומר, בהשלכה, שכולנו נולדים כמעין שבויים לתוך המערכת, בין אם החלטנו להיות רופאים, עורכי דין, מהנדסים או סתם אזרחים מן השורה. הרי איננו יכולים להתנתק מהמערכת - החיים המודרניים כמעט מאלצים אותנו להזדקק לשירותים ואביזרים שמקורם באנשים ובתעשיות אחרים. והנסיון להלחם במערכת נראה לפעמים כל כך פתטי...
לדעתי הוא פאתטי במיוחד בסרטים כמו מאטריקס. זה שה מערכת קיימת, לא עושה אותה דמונית בהכרח.
בכל זאת מישהו אשם במצב של המערכת. האם נשלים אם זה שיצר לב האדם רע מנעוריו ? לא להשתלח, גם לא להטיף ולנסות לשנות אחרים. אבל לפחות לבטא רחשי לב, לתת עצה למבקשים, ולנסות לתקן ולו במעט... ונדמה לי שבזה אנו מסכימים.
אם תבין למה המערכת נראית כפי שהיא, תבין גם את הרופא העומד מולך. אין צורך לחפש אשמים. יש צורך לתקן ולו במעט. לו יהי כדבריך.
הערה אחרונה אליך טליהש. אני לא מכיר אותך ולא יודע מה מפריע לך, ולכן לא מתיימר לייעץ ספציפית. אם באמת יש לך "בעיה אמיתית" כפי שאת חשה, ייתכן שזו תופעה שהרפואה עדיין לא מכירה. לפני שנים לא רבות מחלות כמו אנורקסיה, בולימיה, תשישות כרונית, ואפילו דיכאון קליני לא הוכרו ע"י רופאים כמחלות, ועד היום הטיפול בהן אינו פשוט ויעיל כמו שהיינו רוצים. רוב הרופאים לא מודעים למחקרים שמתחילים להכיר במחלות חדשות, ולכן מבחינתם המחלה לא קיימת - עד שיפורסם מחקר החלטי מספיק, שישנה את דעתם. ועד אז הם ימליצו לך לשתות, לנוח, להירגע. הרופאים המשלבים ידע ניסיון ואישיות הם אכן נדירים - כמו בעלי מקצוע אחרים.
כיון שכך הדבר, התעלמי מסעיף 6 (כנראה שכאן ההכללה מוצדקת), אך שימי לב לכל השאר. מצבך לא קל. צאי מהנחה שאף רופא לא יעזור, כך תופתעי רק לטובה. אם לא מצאת את הרופא הטוב, עליך לעזור לעצמך. אבל כשיש לך בעיה "רגילה" (דלקת אוזניים, רגל שבורה, וכיוצא באלה - רחמנא ליצלן), סביר שגם הרופא השכונתי יכול לעזור. אל תחרימי את המערכת הרפואית בגלל אי התייחסותה לבעיות האחרות שלך. כך את רק מענישה את עצמך.
וכמו שאמר מל ברוקס, ודורות של יהודים לפניו: א בי געזוּנט! (בתרגום קלוקל לעברית: העיקר הבריאות!)
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
עדי,
קודם כל רציתי להודות לך, שהתייחסת ברצינות לדברי והבעת דעתך בנושא הדף הזה - שהוא חשוב ומטריד מאד, לדעתי.
מצד שני, נדמה לי שפספסת את העיקר שבדברי. כתבתי:
אבל מה שהכי מפריע לי זה לא זה, אלא התפיסה מאחורי המקצוע.
עדי, גם אני מכיר רופאים רבים. מהם מבוגרים יותר ומהם ממש בגילי. אני מכיר מקרוב כמה קשה להם ובמה הם נתקלים, כפי שכתבת. אכן זו גילדה שמענה את חבריה הצעירים, והתייחסתי לכך למעלה. אבל הנקודה הבסיסית היא, שהם נולדים לתוך מערכת עם תפיסה יודעת כל, תפיסה מתנשאת, שמתייחסת אלינו כפי שטכנאי מחשבים מתייחס למחשב עם וירוס.
אבות ומאמיני התפיסה הזו (והם רבים מאד), לא מבינים את ההבדל הבסיסי שבין האדם למחשב. המחשב קיבל קטע תוכנה שמחבל בו, ואם רק יפעילו עליו אנטי וירוס - ימחקו את הקטע הזה, והכל ישוב לקדמותו. אבל אצל האדם זה ממש לא כך. קודם כל האדם (לפחות לפי תפיסתי), לקח חלק פעיל מאד בקבלת הוירוס הזה. למען האמת, ברוב המקרים הוא היה צריך את הוירוס הזה ו"הזמין" אותו כדי שיוכל להתקדם בחייו. לאחר מכן, האנטיביוטיקה שקיבל מהרופא לא ממש עזרה (כי היא בכלל נגד חיידקים..., ותוכל להציץ במערכון הנוקב של שי ודרור בנושא פלאי האנטיביוטיקה כאן:
http://wow.ep.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=program&[po]p id[/po]=7 ),
בשלב הבא, האדם מתגבר לבסוף על הוירוס. אבל יש שתי דרכים אפשריות: או שהוא עשה זאת בכוחות עצמו, ואז פיתח ונשאר עם הזכרון והיכולת להתמודד עם וירוס כזה ועם דומים לו, או שמישהו (בדרך כלל זה רופא ידען), עזר לו לדכא את הוירוס הזה באמצעים כימיים שונים - ואז, הוירוס הזה יחזור בדרך כלל באופן קשה יותר, ואם הדיכוי חזק - הגוף ימצא דרכים כואבות יותר ויותר כדי ללמד את האדם את השיעור שהוא זקוק לו.
עם העניין הזה הרופאים בכלל לא מתמודדים. לדידם צריך לטפל בסימפטום המציק כרגע, בעוד שזהו בכלל הסימן לבעייה האמיתית שיש לאדם, המסתתרת בפנים וקוראת לו להתמודד איתה, וכמו שצפריר אומר, לקחת את האחריות על גופו וחייו.
כשאתה כותב: אבל כשיש לך בעיה "רגילה" (דלקת אוזניים, רגל שבורה, וכיוצא באלה - רחמנא ליצלן), סביר שגם הרופא השכונתי יכול לעזור. זה אומר מבחינתי שלא הבנת את הרעיון, או שאתה לא מסכים איתו. הרופאים של היום לא יודעים לעזור לאדם שיש לו דלקת אוזניים. הם רק יכולים למדוד חלק ממנה ולדכא אותה. אבל אז תפסיד את השיעור שהדלקת הזאת מנסה ללמד אותך. עד שלא תבין שהיא חלק ממך, שמסמן לך משהו - ותפסיק לתת אותה ביד המלומד שיודע איך להתמודד עם ה"מחלה" - הרי שאתה שבוי של המערכת, חי בתוכה, ושוב כמו במאטריקס (שהוא ממש לא פתטי אלא גאוני לדעתי) - בכלל לא מודע לזה.
ומילה אחרונה לך, צפריר.
"יצר לב האדם רע מנעוריו" - הוא ציטוט מספר בראשית. לאחר המבול מחליט אלוהים שלא להעניש יותר את האדם על מעשיו הרעים כיוון שבבסיסו יצרו רע. כלומר, לפחות לפי ההבנה הפשוטה של המקרא - כוונותיו של האדם אגואיסטיות ושוחרות רע מטבעו. ומכאן לקח מוסרי שנדמה לי שיכול להיות טוב גם בימים אלו - שאחת ממטרות האדם בעולם היא להתגבר על יצרו הרע, להתעלות מעליו ולעשותו יצר טוב.
ברור שיש עוד משמעויות לפסוק הזה, ויש בודאי עוד הרבה פסוקים דומים ואף סותרים. בכל מקרה אין המקום כאן לדיון זה - אני התכוונתי לשים סימן שאלה על התזה הזו, כי לי נדמה דוקא שאנחנו אלו שמקלקלים את אופינו כאנשים שנבראו בצלם אלוהים, ויכולים אכן להתעלות, בודאי דורות כה רבים אחר המבול.
קודם כל רציתי להודות לך, שהתייחסת ברצינות לדברי והבעת דעתך בנושא הדף הזה - שהוא חשוב ומטריד מאד, לדעתי.
מצד שני, נדמה לי שפספסת את העיקר שבדברי. כתבתי:
אבל מה שהכי מפריע לי זה לא זה, אלא התפיסה מאחורי המקצוע.
עדי, גם אני מכיר רופאים רבים. מהם מבוגרים יותר ומהם ממש בגילי. אני מכיר מקרוב כמה קשה להם ובמה הם נתקלים, כפי שכתבת. אכן זו גילדה שמענה את חבריה הצעירים, והתייחסתי לכך למעלה. אבל הנקודה הבסיסית היא, שהם נולדים לתוך מערכת עם תפיסה יודעת כל, תפיסה מתנשאת, שמתייחסת אלינו כפי שטכנאי מחשבים מתייחס למחשב עם וירוס.
אבות ומאמיני התפיסה הזו (והם רבים מאד), לא מבינים את ההבדל הבסיסי שבין האדם למחשב. המחשב קיבל קטע תוכנה שמחבל בו, ואם רק יפעילו עליו אנטי וירוס - ימחקו את הקטע הזה, והכל ישוב לקדמותו. אבל אצל האדם זה ממש לא כך. קודם כל האדם (לפחות לפי תפיסתי), לקח חלק פעיל מאד בקבלת הוירוס הזה. למען האמת, ברוב המקרים הוא היה צריך את הוירוס הזה ו"הזמין" אותו כדי שיוכל להתקדם בחייו. לאחר מכן, האנטיביוטיקה שקיבל מהרופא לא ממש עזרה (כי היא בכלל נגד חיידקים..., ותוכל להציץ במערכון הנוקב של שי ודרור בנושא פלאי האנטיביוטיקה כאן:
http://wow.ep.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=program&[po]p id[/po]=7 ),
בשלב הבא, האדם מתגבר לבסוף על הוירוס. אבל יש שתי דרכים אפשריות: או שהוא עשה זאת בכוחות עצמו, ואז פיתח ונשאר עם הזכרון והיכולת להתמודד עם וירוס כזה ועם דומים לו, או שמישהו (בדרך כלל זה רופא ידען), עזר לו לדכא את הוירוס הזה באמצעים כימיים שונים - ואז, הוירוס הזה יחזור בדרך כלל באופן קשה יותר, ואם הדיכוי חזק - הגוף ימצא דרכים כואבות יותר ויותר כדי ללמד את האדם את השיעור שהוא זקוק לו.
עם העניין הזה הרופאים בכלל לא מתמודדים. לדידם צריך לטפל בסימפטום המציק כרגע, בעוד שזהו בכלל הסימן לבעייה האמיתית שיש לאדם, המסתתרת בפנים וקוראת לו להתמודד איתה, וכמו שצפריר אומר, לקחת את האחריות על גופו וחייו.
כשאתה כותב: אבל כשיש לך בעיה "רגילה" (דלקת אוזניים, רגל שבורה, וכיוצא באלה - רחמנא ליצלן), סביר שגם הרופא השכונתי יכול לעזור. זה אומר מבחינתי שלא הבנת את הרעיון, או שאתה לא מסכים איתו. הרופאים של היום לא יודעים לעזור לאדם שיש לו דלקת אוזניים. הם רק יכולים למדוד חלק ממנה ולדכא אותה. אבל אז תפסיד את השיעור שהדלקת הזאת מנסה ללמד אותך. עד שלא תבין שהיא חלק ממך, שמסמן לך משהו - ותפסיק לתת אותה ביד המלומד שיודע איך להתמודד עם ה"מחלה" - הרי שאתה שבוי של המערכת, חי בתוכה, ושוב כמו במאטריקס (שהוא ממש לא פתטי אלא גאוני לדעתי) - בכלל לא מודע לזה.
ומילה אחרונה לך, צפריר.
"יצר לב האדם רע מנעוריו" - הוא ציטוט מספר בראשית. לאחר המבול מחליט אלוהים שלא להעניש יותר את האדם על מעשיו הרעים כיוון שבבסיסו יצרו רע. כלומר, לפחות לפי ההבנה הפשוטה של המקרא - כוונותיו של האדם אגואיסטיות ושוחרות רע מטבעו. ומכאן לקח מוסרי שנדמה לי שיכול להיות טוב גם בימים אלו - שאחת ממטרות האדם בעולם היא להתגבר על יצרו הרע, להתעלות מעליו ולעשותו יצר טוב.
ברור שיש עוד משמעויות לפסוק הזה, ויש בודאי עוד הרבה פסוקים דומים ואף סותרים. בכל מקרה אין המקום כאן לדיון זה - אני התכוונתי לשים סימן שאלה על התזה הזו, כי לי נדמה דוקא שאנחנו אלו שמקלקלים את אופינו כאנשים שנבראו בצלם אלוהים, ויכולים אכן להתעלות, בודאי דורות כה רבים אחר המבול.
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אלי,
לפחות לפי ההבנה הפשוטה של המקרא - כוונותיו של האדם אגואיסטיות ושוחרות רע מטבעו.
זהו הפרוש הפשוט שלך כמובן, והוא פרוש לגיטמי. כשאתה מפרש את הרע שביצר לב האדם ככוונות אגואיסטיות ושוחרות רע אתה מגביל במקצת את הרוע, שכן מכוונות אגואיסטיות ושוחרות רע אין עדיין מעשה "רע". כלומר, על פי הפרוש שלך יצר לב האדם רע בפוטנציה. אינך קובע כי הכוונות יצאו בהכרח מן הכוח אל הפועל. משוואה נוספת שעולה מדבריך מחפיפה בין טבעו של האדם לבין נעוריו.
ניתן כפי שציינת לתת הרבה פרושים לפסוק הזה, ניתן גם להביא הרחבה - "כי לפתח חטאת רובץ ואתה תמשול בו" וגם להניח משניות מכאן ומכאן.
אלא, שלצד שלילת הרע ניתן גם לקבל את הרע, הטמא כחלק בלתי נפרד מהטוב והטהור. עומדים השניים הטוב והרע בתוך תנועת החיים כפי שארועי יום ולילה מתרחשים עם סבוב כדור הארץ.
השאיפה לטוב, ומכאן לטוב יותר, מובנית ניתן לומר בתוך תבנית האדם מתוך מעשה הבריאה.
בידי האדם נתונה הרשות לשבח ולהרוס. בחירה זו של האדם בין הטוב והרע עומדת כבחירה ריבונית עצמית.
כל אדם ובחירותיו, כל אדם ודרכו. בהתבוננות על הנפש האנושית הקולקטיבית, היתן לראות את הטוב והרע. מתוך מידת הדין, עולה זהוי הנפש את עצמה כייחודית ונבדלת.
החסד, המייצג את הטוב בפני הנפש נמצא אם כך מובן מאליו.
זה לא שיש יותר רוע בעולם, הרוע פשוט זוכה לרייטינג גבוה.
כי לי נדמה דוקא שאנחנו אלו שמקלקלים את אופינו כאנשים שנבראו בצלם אלוהים, ויכולים אכן להתעלות, בודאי דורות כה רבים אחר המבול.
הוא שאמר הבעל שם טוב "הרע הוא כסא אל הטוב".
הבעיה העיקרית עם הרפואה המודרנית או נכון יותר עם הרפואה הפיזית היא צרות מבטה. למעשה זוהי רפואת הגוף המפרידה בין הגוף והנפש ומתיימרת לתת פתרון דרך מבט החומר בלבד. כביכול דרך הרפוי הפיזי תעלה הבראה שלמה ואין הדברים כך.
זה לא רק עניין רפואי, זה לא רק בנושאי בריאות האדם. זוהי מהות התפישה החומרית. תפישה זו היא תולדה נוספת בהתפתחות המין האנושי, והיא לגיטימית מעצם היותה. כך, ההפרדה בין חומר ורוח מעוגנת היטב. מכאן הכוח המדומה של תעשיית הרפואה הגופנית. מכאן הסמכות המזוייפת של הרופא ביחסיו עם החולה. מכאן אשליית השליטה של החומר ברוח.
הפרדה זו בין חומר ורוח, צורמת במיוחד בתחום הבריאות. שכן, לעולם הגורמים למחולת פיזיות - בהן עוסקת רפואת הגוף - עולים מתוך ההיבטים הנפשיים. בריאות הגוף מצביעה על מצב הרוח, בריאות הנפש מנחה את הגוף.
בתקופה זו של התרבות האנושית, תודעה זו מבשילה ומתרחבת בתודעת ההמון.
יש לזכור כי הסימפטומים הפיזיים ראויים לתשומת הלב גם הם. כלומר, בדיוק כפי שאין להפריד את הגוף מהנפש, כך אין להפריד את הנפש מהגוף.
התייחסות הן אל גורמי המחלה - הנפשיים, והן אל תגובת הגוף למחלה - הסימפטומים הפיזיים עשויה להעלות בריאות בריאה.
לפחות לפי ההבנה הפשוטה של המקרא - כוונותיו של האדם אגואיסטיות ושוחרות רע מטבעו.
זהו הפרוש הפשוט שלך כמובן, והוא פרוש לגיטמי. כשאתה מפרש את הרע שביצר לב האדם ככוונות אגואיסטיות ושוחרות רע אתה מגביל במקצת את הרוע, שכן מכוונות אגואיסטיות ושוחרות רע אין עדיין מעשה "רע". כלומר, על פי הפרוש שלך יצר לב האדם רע בפוטנציה. אינך קובע כי הכוונות יצאו בהכרח מן הכוח אל הפועל. משוואה נוספת שעולה מדבריך מחפיפה בין טבעו של האדם לבין נעוריו.
ניתן כפי שציינת לתת הרבה פרושים לפסוק הזה, ניתן גם להביא הרחבה - "כי לפתח חטאת רובץ ואתה תמשול בו" וגם להניח משניות מכאן ומכאן.
אלא, שלצד שלילת הרע ניתן גם לקבל את הרע, הטמא כחלק בלתי נפרד מהטוב והטהור. עומדים השניים הטוב והרע בתוך תנועת החיים כפי שארועי יום ולילה מתרחשים עם סבוב כדור הארץ.
השאיפה לטוב, ומכאן לטוב יותר, מובנית ניתן לומר בתוך תבנית האדם מתוך מעשה הבריאה.
בידי האדם נתונה הרשות לשבח ולהרוס. בחירה זו של האדם בין הטוב והרע עומדת כבחירה ריבונית עצמית.
כל אדם ובחירותיו, כל אדם ודרכו. בהתבוננות על הנפש האנושית הקולקטיבית, היתן לראות את הטוב והרע. מתוך מידת הדין, עולה זהוי הנפש את עצמה כייחודית ונבדלת.
החסד, המייצג את הטוב בפני הנפש נמצא אם כך מובן מאליו.
זה לא שיש יותר רוע בעולם, הרוע פשוט זוכה לרייטינג גבוה.
כי לי נדמה דוקא שאנחנו אלו שמקלקלים את אופינו כאנשים שנבראו בצלם אלוהים, ויכולים אכן להתעלות, בודאי דורות כה רבים אחר המבול.
הוא שאמר הבעל שם טוב "הרע הוא כסא אל הטוב".
הבעיה העיקרית עם הרפואה המודרנית או נכון יותר עם הרפואה הפיזית היא צרות מבטה. למעשה זוהי רפואת הגוף המפרידה בין הגוף והנפש ומתיימרת לתת פתרון דרך מבט החומר בלבד. כביכול דרך הרפוי הפיזי תעלה הבראה שלמה ואין הדברים כך.
זה לא רק עניין רפואי, זה לא רק בנושאי בריאות האדם. זוהי מהות התפישה החומרית. תפישה זו היא תולדה נוספת בהתפתחות המין האנושי, והיא לגיטימית מעצם היותה. כך, ההפרדה בין חומר ורוח מעוגנת היטב. מכאן הכוח המדומה של תעשיית הרפואה הגופנית. מכאן הסמכות המזוייפת של הרופא ביחסיו עם החולה. מכאן אשליית השליטה של החומר ברוח.
הפרדה זו בין חומר ורוח, צורמת במיוחד בתחום הבריאות. שכן, לעולם הגורמים למחולת פיזיות - בהן עוסקת רפואת הגוף - עולים מתוך ההיבטים הנפשיים. בריאות הגוף מצביעה על מצב הרוח, בריאות הנפש מנחה את הגוף.
בתקופה זו של התרבות האנושית, תודעה זו מבשילה ומתרחבת בתודעת ההמון.
יש לזכור כי הסימפטומים הפיזיים ראויים לתשומת הלב גם הם. כלומר, בדיוק כפי שאין להפריד את הגוף מהנפש, כך אין להפריד את הנפש מהגוף.
התייחסות הן אל גורמי המחלה - הנפשיים, והן אל תגובת הגוף למחלה - הסימפטומים הפיזיים עשויה להעלות בריאות בריאה.
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
עדי,
עבור רוב הרופאים בישראל, הרפואה אינה משלח יד לצורך פרנסה, אלא קודם כל חלום ושליחות.
זהו, שכאן הטעות. הגשמת השליחות שבהענקת מזור לאחרים מבחינת הבריאות נתפשת כאפשרית בלמידת רפואת הגוף בלבד.
בזמנו חלמתי להיות וטרינר.
והנה היום, עיסוקי מניח אמצעים מכוונים אנרגטית בתחומי הבריאות.
אינני בעל תעודה המוכיחה שמישהו הסמיך אותי להיות מי שאני ולעסוק בעבודת הבורא שלי.
על פני תעודה אני מוצא לנכון לעסוק בתהודה.
יש רבים אשר מצאו את הדרך להעניק מזור לאחרים. כאן, למרות הנסיונות של הרפואה התעשייתית לפקח על אותם שאינם מקבלים את סמכותה - מאז ולתמיד הרפואה העממית עומדת הפני עצמה, מתקיימת, ומהווה אפשרות מצוינת למי שחולם להיות מרפא להגשים את שליחותו.
אלא אם כן יש כאן שאלה של מעמד ויוקרה.
עבור רוב הרופאים בישראל, הרפואה אינה משלח יד לצורך פרנסה, אלא קודם כל חלום ושליחות.
זהו, שכאן הטעות. הגשמת השליחות שבהענקת מזור לאחרים מבחינת הבריאות נתפשת כאפשרית בלמידת רפואת הגוף בלבד.
בזמנו חלמתי להיות וטרינר.
והנה היום, עיסוקי מניח אמצעים מכוונים אנרגטית בתחומי הבריאות.
אינני בעל תעודה המוכיחה שמישהו הסמיך אותי להיות מי שאני ולעסוק בעבודת הבורא שלי.
על פני תעודה אני מוצא לנכון לעסוק בתהודה.
יש רבים אשר מצאו את הדרך להעניק מזור לאחרים. כאן, למרות הנסיונות של הרפואה התעשייתית לפקח על אותם שאינם מקבלים את סמכותה - מאז ולתמיד הרפואה העממית עומדת הפני עצמה, מתקיימת, ומהווה אפשרות מצוינת למי שחולם להיות מרפא להגשים את שליחותו.
אלא אם כן יש כאן שאלה של מעמד ויוקרה.
-
- הודעות: 1164
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2001, 00:51
- דף אישי: הדף האישי של איתי_שרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
זהו, שכאן הטעות. הגשמת השליחות שבהענקת מזור לאחרים מבחינת הבריאות נתפשת כאפשרית בלמידת רפואת הגוף בלבד
לא הבנתי איפה הסתירה בין השליחות שאתה מרגיש לבין השליחות שרופא מרגיש. ממדגם לא מייצג של שני חברים רופאים אני יכול לספר שאכן יש כאן עניין של שליחות. בשביל להיות עשיר עם עבודה נוחה לא תלך להיות רופא. זאת אומרת - אם אתה טוב אז ביום מן הימים גם תהיה עשיר עם עבודה נוחה, אבל יש תחומים אחרים שאם תהיה טוב בהם אז תגיע הרבה יותר מהר להיות עשיר עם עבודה נוחה. זה שאתה מתעסק בפן אחד של ריפוי והם בפן אחר לא אומר שמישהו מכם לא מרגיש שליחות. וכדאי להפריד את המערכת מהרופאים: במערכת, כמו בכל מערכת, יושבים אנשים שתפקידם לקיים את המערכת ולכן הם שואפים למקסימום סמכויות, כשצריך וגם כשלא צריך. הרופאים, לפחות חלקם, באמת מרגישים שליחות ורצון לעזור ולהציל חיים.
לא הבנתי איפה הסתירה בין השליחות שאתה מרגיש לבין השליחות שרופא מרגיש. ממדגם לא מייצג של שני חברים רופאים אני יכול לספר שאכן יש כאן עניין של שליחות. בשביל להיות עשיר עם עבודה נוחה לא תלך להיות רופא. זאת אומרת - אם אתה טוב אז ביום מן הימים גם תהיה עשיר עם עבודה נוחה, אבל יש תחומים אחרים שאם תהיה טוב בהם אז תגיע הרבה יותר מהר להיות עשיר עם עבודה נוחה. זה שאתה מתעסק בפן אחד של ריפוי והם בפן אחר לא אומר שמישהו מכם לא מרגיש שליחות. וכדאי להפריד את המערכת מהרופאים: במערכת, כמו בכל מערכת, יושבים אנשים שתפקידם לקיים את המערכת ולכן הם שואפים למקסימום סמכויות, כשצריך וגם כשלא צריך. הרופאים, לפחות חלקם, באמת מרגישים שליחות ורצון לעזור ולהציל חיים.
-
- הודעות: 1164
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2001, 00:51
- דף אישי: הדף האישי של איתי_שרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אלי - קראתי את מה שכתבת ולא כ"כ ברור לי על מה אתה מלין ברמה העקרונית (אם הבנתי אותך נכון). רופאים מציעים לך צורה מסויימת של ריפוי שאתה לא מסכים איתה - אז לך למישהו שדרכו כן נראית לך. זה שרופאים נלחמים במחלות בשיטות שהם מכירים לא הופך אותם לאנשים רעים שחושבים שהם יודעים הכל. לפחות חלק ממה שהם עושים עובד; לא נראה לך - לך למישהו אחר.
נתקלתי בהרבה רופאים חמורים שלא יודעים איך להתנהג, ונתקלתי בהרבה אחרים שמתייחסים אליך יפה, מסבירים לך בסבלנות ומקשיבים למה שיש לך להגיד. כמו בכל תחום. גם רופאים אלטרנטיבים יש כאלה שעושים את מה שהם מבינים ומשתדלים לעשות את הטוב ביותר, ויש כאלה שרלטנים תאבי בצע וגם כאלה שחושבים שהם יודעים הכל.
>איתי תמיד מתעצבן כשהוא רואה הכללות בוטות< }
נתקלתי בהרבה רופאים חמורים שלא יודעים איך להתנהג, ונתקלתי בהרבה אחרים שמתייחסים אליך יפה, מסבירים לך בסבלנות ומקשיבים למה שיש לך להגיד. כמו בכל תחום. גם רופאים אלטרנטיבים יש כאלה שעושים את מה שהם מבינים ומשתדלים לעשות את הטוב ביותר, ויש כאלה שרלטנים תאבי בצע וגם כאלה שחושבים שהם יודעים הכל.
>איתי תמיד מתעצבן כשהוא רואה הכללות בוטות< }
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
איתי,
עבור רוב הרופאים בישראל, הרפואה אינה משלח יד לצורך פרנסה, אלא קודם כל חלום ושליחות.
זהו, שכאן הטעות. הגשמת השליחות שבהענקת מזור לאחרים מבחינת הבריאות נתפשת כאפשרית בלמידת רפואת הגוף בלבד.
ראה, תגובתי מתייחסת לאותם ש"מקריבים את עצמם" למען אותה שליחות. אינני מזלזל ברופאים או במניעיהם, נהפוך הוא, יש צורך ברופאי גוף. ראה תגובתי הקודמת לאלי:
יש לזכור כי הסימפטומים הפיזיים ראויים לתשומת הלב גם הם. כלומר, בדיוק כפי שאין להפריד את הגוף מהנפש, כך אין להפריד את הנפש מהגוף
הטעות איננה בבחירה כזו או כזו אלא בתפישה הכללית המאפשרת כביכול רק לרופאי הגוף לרפא. התפישה הזו שגויה מעיקרה מכיוון שהרצון לעזור לזולת, גם מהבחינה הבריאותית איננה תלוית לימודי תעודה.
האשליה כאילו כך הוא הדבר היא זו שהביאה תגובה זו. ההנחה כי יש סמכות חיצונית אשר מאשרת או אינה מאשרת את שליחות האדם (ואין כאן עניין של שליחותי האישית או של חברך הרופא) מהווה הצדקה לאותה צורה מקובלת למתן שירותי בריאות על ידי הממסד, ובמקביל מוסמכת מחדש בכל פעם על ידי חלק מההמון.
והרשות נתונה.
עבור רוב הרופאים בישראל, הרפואה אינה משלח יד לצורך פרנסה, אלא קודם כל חלום ושליחות.
זהו, שכאן הטעות. הגשמת השליחות שבהענקת מזור לאחרים מבחינת הבריאות נתפשת כאפשרית בלמידת רפואת הגוף בלבד.
ראה, תגובתי מתייחסת לאותם ש"מקריבים את עצמם" למען אותה שליחות. אינני מזלזל ברופאים או במניעיהם, נהפוך הוא, יש צורך ברופאי גוף. ראה תגובתי הקודמת לאלי:
יש לזכור כי הסימפטומים הפיזיים ראויים לתשומת הלב גם הם. כלומר, בדיוק כפי שאין להפריד את הגוף מהנפש, כך אין להפריד את הנפש מהגוף
הטעות איננה בבחירה כזו או כזו אלא בתפישה הכללית המאפשרת כביכול רק לרופאי הגוף לרפא. התפישה הזו שגויה מעיקרה מכיוון שהרצון לעזור לזולת, גם מהבחינה הבריאותית איננה תלוית לימודי תעודה.
האשליה כאילו כך הוא הדבר היא זו שהביאה תגובה זו. ההנחה כי יש סמכות חיצונית אשר מאשרת או אינה מאשרת את שליחות האדם (ואין כאן עניין של שליחותי האישית או של חברך הרופא) מהווה הצדקה לאותה צורה מקובלת למתן שירותי בריאות על ידי הממסד, ובמקביל מוסמכת מחדש בכל פעם על ידי חלק מההמון.
והרשות נתונה.
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
לאיתי שרון
יש עוד סיבות מלבד כסף או שליחות (שלא ברור למה אתה הופך אותן למנוגדות) מה עם יוקרה? זה אולי לא רווחי כל כך להיות רופא (אלא אם אתה עושה ניתוחים פרטיים כמה פעמים בשבוע, או יותר "מכניס": טיפולי פוריות, אפשר לעשות גם 17 כאלה ולא לעצור)אבל יש ברפואה יוקרה (משהו יהודי עתיק), סטטוס, ויכולת שליטה אדירה- אתה מקבל את החולים שלך תלויים בך מרצונם- מי שאוהב לשלוט זה יכול להתאים לו.
נראה לי גם שכל מרפא (גם אלטרנטיבי) יכול להרגיש לפעמים "קצת אלוהים" ושרופאים קונבנציונלים מרגישים כאילו הם קיבלו תעודה על כך שהם קצת אלוהים...
וכאן מוכרחים לספר על כל מיני קונספירציות שהרופאים לא באמת תמיד רוצים בטובת החולה הספציפי שמולם( שהוא עולם בפני עצמו)
כמו: חברת התרופות תממן לנו מחקר - ואנחנו נמליץ על מתן החיסון המיותר שהיא המציאה (אבעבועות רוח למשל, שפעת- שמחסנים לזן אחד מתוך הרבה...הזן לא תמיד יודע למי לא לבוא ולמי כן...) באחת פרסומות לחיסון צהבת - לא היה כצוב בהתחלה שזה בהמלצת איגוד רופאי הילדים - רק אחרי זמן מה שזה לא "תפס" הוסיפו את זה ואז זה רץ.
יש פה משהו מסריח:יחד עם הכתב החרטומי וההסתודדויות בחדר כשאתה שוכב חסר אונים (אשכרה!) מילימטר לידם.
הבעיה העיקרית היא שהם מרגישים כאילו הם יכולים לדעת יותר ממך על מצבך וככאלה - אתה בעצם מיותר- המידע של מה אתה חושב שיש לך , ולמה- מיותר בעיניהם. אתה הופך לחלק משני ב"טיפול" בך... מפקיעים ממך את האחריות על בריאותך וגופך ואין לזה הרבה סיכוי. אפשר להדחיק סמפטומים, לפעמים זה מצליח עד גיל 90 ולפעמים עד גיל שנתיים.
יש עוד סיבות מלבד כסף או שליחות (שלא ברור למה אתה הופך אותן למנוגדות) מה עם יוקרה? זה אולי לא רווחי כל כך להיות רופא (אלא אם אתה עושה ניתוחים פרטיים כמה פעמים בשבוע, או יותר "מכניס": טיפולי פוריות, אפשר לעשות גם 17 כאלה ולא לעצור)אבל יש ברפואה יוקרה (משהו יהודי עתיק), סטטוס, ויכולת שליטה אדירה- אתה מקבל את החולים שלך תלויים בך מרצונם- מי שאוהב לשלוט זה יכול להתאים לו.
נראה לי גם שכל מרפא (גם אלטרנטיבי) יכול להרגיש לפעמים "קצת אלוהים" ושרופאים קונבנציונלים מרגישים כאילו הם קיבלו תעודה על כך שהם קצת אלוהים...
וכאן מוכרחים לספר על כל מיני קונספירציות שהרופאים לא באמת תמיד רוצים בטובת החולה הספציפי שמולם( שהוא עולם בפני עצמו)
כמו: חברת התרופות תממן לנו מחקר - ואנחנו נמליץ על מתן החיסון המיותר שהיא המציאה (אבעבועות רוח למשל, שפעת- שמחסנים לזן אחד מתוך הרבה...הזן לא תמיד יודע למי לא לבוא ולמי כן...) באחת פרסומות לחיסון צהבת - לא היה כצוב בהתחלה שזה בהמלצת איגוד רופאי הילדים - רק אחרי זמן מה שזה לא "תפס" הוסיפו את זה ואז זה רץ.
יש פה משהו מסריח:יחד עם הכתב החרטומי וההסתודדויות בחדר כשאתה שוכב חסר אונים (אשכרה!) מילימטר לידם.
הבעיה העיקרית היא שהם מרגישים כאילו הם יכולים לדעת יותר ממך על מצבך וככאלה - אתה בעצם מיותר- המידע של מה אתה חושב שיש לך , ולמה- מיותר בעיניהם. אתה הופך לחלק משני ב"טיפול" בך... מפקיעים ממך את האחריות על בריאותך וגופך ואין לזה הרבה סיכוי. אפשר להדחיק סמפטומים, לפעמים זה מצליח עד גיל 90 ולפעמים עד גיל שנתיים.
-
- הודעות: 261
- הצטרפות: 25 אוגוסט 2001, 00:22
- דף אישי: הדף האישי של עדי_רן*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
הרהורים, את כנראה מחסידי תאוריות הקשר (קונספירציה)...
כנראה צריך לומר שוב ושוב מה שנאמר כאן כבר שוב ושוב: יש רופאים ויש רופאים.
גם אלי הודה ש יש שם כמה נורמליים שלא ירשמו לך אנטיביוטיקה כשיש לך חום וכואבת הבטן, ועוד כמה שמבינים שהם לא מבינים הכל.
>איתי תמיד מתעצבן כשהוא רואה הכללות בוטות< גם עדי.
ודאי יש כמה רופאים שהגיעו למקצועם בגלל צורך בשליטה. יש גם אלפי מנהלים בכל המקצועות שזה נכון לגביהם.
ודאי יש כמה רופאים שמונעים ע"י רצון לפרסם מחקרים ולהתפרסם, ושוכחים את האנשים נשואי המחקר. יש גם סוציולוגים כאלה, ופוליטיקאים, ועיתונאים, ועורכי דין וסוכני ביטוח. בעצם, אדם יכול להיות נבלה בכל מקצוע.
וכנראה שכמו בכל מקצוע, חלק מהרופאים עושים את מלאכתם נאמנה.
חיסונים לשפעת וצהבת - אין שום חובה לקחת אותם, מדובר בפרסומת כמו פרסומת למעדן חלב, לכרטיס אשראי או למכונית. בכל פרסומת מנסים לשכנע בכל מיני דרכים לא רלוונטיות כמו "בהמלצת איגוד זה וזה".
אם מישהו מפקיע ממך את האחריות על בריאותך הרי זו את בלבד.
צפריר,
אתה מעניק מזור לאנשים הפונים אליך. אני מכבד זאת ואין שום ציניות בדברי.
אדם מגיע למסקנה שהוא זקוק לטיפול מסוג מסויים והולך אליו. ההחלטה בידיו (או לשיטתך, הרשות נתונה). לאחר מעשה הוא יכול להיות מרוצה או מאוכזב. הוא יכול בפעם הבאה לחזור לאותו מטפל או לעבור למטפל אחר, או לסוג טיפול אחר. הוא יכול לכעוס על עצמו שבחר במטפל זה, או לכעוס על "המערכת" ששכנעה אותו לבחור במטפל זה.
מה שמצטייר בדף הזה הוא שיש אנשים רבים שכועסים על "המערכת" בגלל היותה מנוגדת להשקפת עולמם, בלי להתייחס להצלחה או כשלון שחוו אישית. כעס זה מתורגם להטפה דתית כמעט.
אני לא שמעתי מימי רופא קונבנציונלי אשר ממליץ, ממרומי הסטטוס שלו, להימנע מרפואה אלטרנטיבית או מייעוץ פסיכולוגי (אולי יש כאלה שממליצים, לשמחתי אינני מכיר הרבה רופאים). עם זאת, הרבה מטפלים שאינם רופאים מסבירים בידענות את הסכנות שבפניה לרופאים: הם מטפלים רק בסימפטומים, הם מזניחים את הנפש, הם רוצים בטובת המערכת ולא בטובת החולה. הם, הם, הם. קבוצה הומוגנית של אנשים שמקצועם והכשרתם גורמים להם לחשוב כאדם אחד. כת סודית.
צפריר, קראתי די הרבה מדבריך במקומות שונים ואני מניח שזאת לא תפיסתך. אבל מהערות ספציפיות זה עשוי להישמע כאילו זו תפיסתך:
הבעיה העיקרית עם הרפואה המודרנית או נכון יותר עם הרפואה הפיזית היא צרות מבטה. למעשה זוהי רפואת הגוף המפרידה בין הגוף והנפש ומתיימרת לתת פתרון דרך מבט החומר בלבד. כביכול דרך הרפוי הפיזי תעלה הבראה שלמה ...
הגשמת השליחות שבהענקת מזור לאחרים מבחינת הבריאות נתפשת כאפשרית בלמידת רפואת הגוף בלבד.
המטופל הוא המחליט לתת פתרון דרך מבט החומר בלבד, או דרך הנפש, הרוח, או כל שיטה אחרת. הוא זה שעלול לתפוס את הרפואה (רפואת הגוף) כ"ישועת כל". המחליט ללכת לרופא עם בעיה שאינה גופנית, או ללכת לפסיכולוג לריפוי בעיה גופנית, הריהו כפונה למוסכניק שישפץ את ביתו.
אלי:
הלוואי שטכנאי מחשבים היו מבינים בוירוס במחשב כמו רופאים בוירוס אנושי. ממה ששמעתי, טכנאי מחשבים בדרך כלל ימליץ לך לפרמט את הדיסק. המקבילה הרפואית שאני יכול לחשוב עליה, היא טיפול בחשמל כמו ב"קן הקוקיה".
אם אתה המחליט שיש לך וירוס, אזי אתה גם המחליט אם ללכת לרופא או למטפל אחר, או לטפל בעצמך. אם הלכת לרופא והוא אמר "יש לך וירוס" ונתן לך אנטיביוטיקה, אתה המחליט לקחת אותה או לא. מנסיוני, מי שרוצה את האנטיביוטיקה הם בדרך כלל החולים, שלא מוכנים לקבל את המלצת הרופא "לא לקחת כלום, לשבת בבית ולאכול מרק עוף".
כתבת הרופאים של היום לא יודעים לעזור לאדם שיש לו דלקת אוזניים_. ובכן, יש רופאים ויש רופאים. הרופא השכונתי כנראה ידכא אותה, ואולי זה מספיק. יש דלקות חוזרות ונשנות שהרופא ימליץ לטפל בהן אצל רופא מומחה (מגילדת האף אוזן גרון). רופא מומחה עשוי למצוא בעיה _רפואית שהוא חושב שניתן לטפל בה, ולהמליץ על ניתוח. מומחה אחר אולי לא ימליץ. החולה צריך להחליט אם לבצע או לא. יש הומיאופטים שיסבירו לך שיש דלקות אוזניים שנגרמות מאלרגיה, מתזונה לא נכונה, או מסיבות התנהגותיות שונות. כל אלה, לשיטתך, "רופאים ידענים" שהתערבותם פסולה.
אם אני מבין נכון את המלצתך, אני כחולה צריך "להתמודד בכוחות עצמי", "להבין שהדלקת היא חלק ממני, שמסמן לי משהו", "ללמוד את השיעור". לכאורה החולה יכול לרפא כל מחלה בכוחות עצמו. אם לא יצליח, ואולי ימות חלילה, סימן שלא למד את השיעור!
ובכן, לדעתי גישתך מבטאת אמונה דתית מיסטית, שיכולה הרבה פעמים להועיל, אבל עלולה במספר פעמים להזיק מאוד מאוד מאוד, כי אינה נותנת מקום למקרה שבו יש סכנה וטיפול גופני בסימפטום יכול להגן מפניה. בבחירה בין לחיות בלי ללמוד את השיעור, ובין לנסות ללמוד גם במחיר נכות או מוות, אני הייתי בוחר באפשרות הראשונה.
אני באופן אישי לא הולך לרופא על כל כאב ראש או אוזניים, אבל יש מקרים (פעם בכמה שנים) שבהם אני מחליט בסופו של דבר כן ללכת לרופא. בין אם החלטתי ללכת לקופת חולים או להומיאופט, הטיפול יכול לעזור או לא לעזור ואף להזיק. האחריות היא עלי בכל מקרה. (אני מתחיל לחזור על עצמי. טוב, די)
כתבת ש האדם... לקח חלק פעיל מאוד בקבלת הוירוס... הוא היה צריך את הוירוס הזה ו"הזמין" אותו כדי שיוכל להתקדם בחייו_. אתה בטוח? תסביר לי בבקשה איך אני מזמין וירוס. ואיך ילד ש _באמת רוצה להיות חולה כדי לא ללכת לבית ספר, לא מצליח ברוב המקרים להזמין אותו. ואיך מיליוני האנשים שהזמינו לעצמם לאורך ההיסטוריה דבר, מלריה, טיפוס, כולרה, אבעבועות שחורות, איידס וכדומה, התקדמו בחייהם כתוצאה מכך.
כנראה צריך לומר שוב ושוב מה שנאמר כאן כבר שוב ושוב: יש רופאים ויש רופאים.
גם אלי הודה ש יש שם כמה נורמליים שלא ירשמו לך אנטיביוטיקה כשיש לך חום וכואבת הבטן, ועוד כמה שמבינים שהם לא מבינים הכל.
>איתי תמיד מתעצבן כשהוא רואה הכללות בוטות< גם עדי.
ודאי יש כמה רופאים שהגיעו למקצועם בגלל צורך בשליטה. יש גם אלפי מנהלים בכל המקצועות שזה נכון לגביהם.
ודאי יש כמה רופאים שמונעים ע"י רצון לפרסם מחקרים ולהתפרסם, ושוכחים את האנשים נשואי המחקר. יש גם סוציולוגים כאלה, ופוליטיקאים, ועיתונאים, ועורכי דין וסוכני ביטוח. בעצם, אדם יכול להיות נבלה בכל מקצוע.
וכנראה שכמו בכל מקצוע, חלק מהרופאים עושים את מלאכתם נאמנה.
חיסונים לשפעת וצהבת - אין שום חובה לקחת אותם, מדובר בפרסומת כמו פרסומת למעדן חלב, לכרטיס אשראי או למכונית. בכל פרסומת מנסים לשכנע בכל מיני דרכים לא רלוונטיות כמו "בהמלצת איגוד זה וזה".
אם מישהו מפקיע ממך את האחריות על בריאותך הרי זו את בלבד.
צפריר,
אתה מעניק מזור לאנשים הפונים אליך. אני מכבד זאת ואין שום ציניות בדברי.
אדם מגיע למסקנה שהוא זקוק לטיפול מסוג מסויים והולך אליו. ההחלטה בידיו (או לשיטתך, הרשות נתונה). לאחר מעשה הוא יכול להיות מרוצה או מאוכזב. הוא יכול בפעם הבאה לחזור לאותו מטפל או לעבור למטפל אחר, או לסוג טיפול אחר. הוא יכול לכעוס על עצמו שבחר במטפל זה, או לכעוס על "המערכת" ששכנעה אותו לבחור במטפל זה.
מה שמצטייר בדף הזה הוא שיש אנשים רבים שכועסים על "המערכת" בגלל היותה מנוגדת להשקפת עולמם, בלי להתייחס להצלחה או כשלון שחוו אישית. כעס זה מתורגם להטפה דתית כמעט.
אני לא שמעתי מימי רופא קונבנציונלי אשר ממליץ, ממרומי הסטטוס שלו, להימנע מרפואה אלטרנטיבית או מייעוץ פסיכולוגי (אולי יש כאלה שממליצים, לשמחתי אינני מכיר הרבה רופאים). עם זאת, הרבה מטפלים שאינם רופאים מסבירים בידענות את הסכנות שבפניה לרופאים: הם מטפלים רק בסימפטומים, הם מזניחים את הנפש, הם רוצים בטובת המערכת ולא בטובת החולה. הם, הם, הם. קבוצה הומוגנית של אנשים שמקצועם והכשרתם גורמים להם לחשוב כאדם אחד. כת סודית.
צפריר, קראתי די הרבה מדבריך במקומות שונים ואני מניח שזאת לא תפיסתך. אבל מהערות ספציפיות זה עשוי להישמע כאילו זו תפיסתך:
הבעיה העיקרית עם הרפואה המודרנית או נכון יותר עם הרפואה הפיזית היא צרות מבטה. למעשה זוהי רפואת הגוף המפרידה בין הגוף והנפש ומתיימרת לתת פתרון דרך מבט החומר בלבד. כביכול דרך הרפוי הפיזי תעלה הבראה שלמה ...
הגשמת השליחות שבהענקת מזור לאחרים מבחינת הבריאות נתפשת כאפשרית בלמידת רפואת הגוף בלבד.
המטופל הוא המחליט לתת פתרון דרך מבט החומר בלבד, או דרך הנפש, הרוח, או כל שיטה אחרת. הוא זה שעלול לתפוס את הרפואה (רפואת הגוף) כ"ישועת כל". המחליט ללכת לרופא עם בעיה שאינה גופנית, או ללכת לפסיכולוג לריפוי בעיה גופנית, הריהו כפונה למוסכניק שישפץ את ביתו.
אלי:
הלוואי שטכנאי מחשבים היו מבינים בוירוס במחשב כמו רופאים בוירוס אנושי. ממה ששמעתי, טכנאי מחשבים בדרך כלל ימליץ לך לפרמט את הדיסק. המקבילה הרפואית שאני יכול לחשוב עליה, היא טיפול בחשמל כמו ב"קן הקוקיה".
אם אתה המחליט שיש לך וירוס, אזי אתה גם המחליט אם ללכת לרופא או למטפל אחר, או לטפל בעצמך. אם הלכת לרופא והוא אמר "יש לך וירוס" ונתן לך אנטיביוטיקה, אתה המחליט לקחת אותה או לא. מנסיוני, מי שרוצה את האנטיביוטיקה הם בדרך כלל החולים, שלא מוכנים לקבל את המלצת הרופא "לא לקחת כלום, לשבת בבית ולאכול מרק עוף".
כתבת הרופאים של היום לא יודעים לעזור לאדם שיש לו דלקת אוזניים_. ובכן, יש רופאים ויש רופאים. הרופא השכונתי כנראה ידכא אותה, ואולי זה מספיק. יש דלקות חוזרות ונשנות שהרופא ימליץ לטפל בהן אצל רופא מומחה (מגילדת האף אוזן גרון). רופא מומחה עשוי למצוא בעיה _רפואית שהוא חושב שניתן לטפל בה, ולהמליץ על ניתוח. מומחה אחר אולי לא ימליץ. החולה צריך להחליט אם לבצע או לא. יש הומיאופטים שיסבירו לך שיש דלקות אוזניים שנגרמות מאלרגיה, מתזונה לא נכונה, או מסיבות התנהגותיות שונות. כל אלה, לשיטתך, "רופאים ידענים" שהתערבותם פסולה.
אם אני מבין נכון את המלצתך, אני כחולה צריך "להתמודד בכוחות עצמי", "להבין שהדלקת היא חלק ממני, שמסמן לי משהו", "ללמוד את השיעור". לכאורה החולה יכול לרפא כל מחלה בכוחות עצמו. אם לא יצליח, ואולי ימות חלילה, סימן שלא למד את השיעור!
ובכן, לדעתי גישתך מבטאת אמונה דתית מיסטית, שיכולה הרבה פעמים להועיל, אבל עלולה במספר פעמים להזיק מאוד מאוד מאוד, כי אינה נותנת מקום למקרה שבו יש סכנה וטיפול גופני בסימפטום יכול להגן מפניה. בבחירה בין לחיות בלי ללמוד את השיעור, ובין לנסות ללמוד גם במחיר נכות או מוות, אני הייתי בוחר באפשרות הראשונה.
אני באופן אישי לא הולך לרופא על כל כאב ראש או אוזניים, אבל יש מקרים (פעם בכמה שנים) שבהם אני מחליט בסופו של דבר כן ללכת לרופא. בין אם החלטתי ללכת לקופת חולים או להומיאופט, הטיפול יכול לעזור או לא לעזור ואף להזיק. האחריות היא עלי בכל מקרה. (אני מתחיל לחזור על עצמי. טוב, די)
כתבת ש האדם... לקח חלק פעיל מאוד בקבלת הוירוס... הוא היה צריך את הוירוס הזה ו"הזמין" אותו כדי שיוכל להתקדם בחייו_. אתה בטוח? תסביר לי בבקשה איך אני מזמין וירוס. ואיך ילד ש _באמת רוצה להיות חולה כדי לא ללכת לבית ספר, לא מצליח ברוב המקרים להזמין אותו. ואיך מיליוני האנשים שהזמינו לעצמם לאורך ההיסטוריה דבר, מלריה, טיפוס, כולרה, אבעבועות שחורות, איידס וכדומה, התקדמו בחייהם כתוצאה מכך.
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
לעדי!
אני דווקא שמעתי הרבה מאוד על רופאים שאומרים שכל מה שהוא לא מדעי או עבר ניסוי קליני הוא מסוכן- כלומר אם למשל חלק מהתמציות של צפריר עובדות - זה מקרי, אם לא נעשה ניסוי במעבדה על 5000 עכברים מסכנים.
יש רופא מאוד בכיר במחלקה האונקולוגית באחד מבתיה"ח בירושלים שמתנגד נחרצות למי שנעזר במשהו אחר מלבד ההיצע שלו (כימו, הקרנות וכו') והוא, כידוע לך עומד בראש המחלקה שהתמותה שלה גבוהה- ושאולי הדרך הקונבנציונלית לא תמיד עובדת שם מי יודע מה.
אז כן- הוא "עושה את המוות" ומזלזל וכועס אם חולים שלו משתמשים ברפואה אלטרנטיבית- אז יש גם כאלה.
אני דווקא שמעתי הרבה מאוד על רופאים שאומרים שכל מה שהוא לא מדעי או עבר ניסוי קליני הוא מסוכן- כלומר אם למשל חלק מהתמציות של צפריר עובדות - זה מקרי, אם לא נעשה ניסוי במעבדה על 5000 עכברים מסכנים.
יש רופא מאוד בכיר במחלקה האונקולוגית באחד מבתיה"ח בירושלים שמתנגד נחרצות למי שנעזר במשהו אחר מלבד ההיצע שלו (כימו, הקרנות וכו') והוא, כידוע לך עומד בראש המחלקה שהתמותה שלה גבוהה- ושאולי הדרך הקונבנציונלית לא תמיד עובדת שם מי יודע מה.
אז כן- הוא "עושה את המוות" ומזלזל וכועס אם חולים שלו משתמשים ברפואה אלטרנטיבית- אז יש גם כאלה.
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
עדי,
מה שמצטייר בדף הזה הוא שיש אנשים רבים שכועסים על "המערכת" בגלל היותה מנוגדת להשקפת עולמם, בלי להתייחס להצלחה או כשלון שחוו אישית. כעס זה מתורגם להטפה דתית כמעט.
על פני הרבה אנשים שכועסים על המערכת ניתן לומר כי עולה עמדה המטילה דופי במערכת. באופן אישי איני חש כל כעס על המערכת למרות שמתוך החוויה האישית שלי זה היה יכול להיות די נוח, אני מכיר בחשיבותה ממתוך עצם קיומה שמוכיח את נחיצותה.
אני לא שמעתי מימי רופא קונבנציונלי אשר ממליץ, ממרומי הסטטוס שלו, להימנע מרפואה אלטרנטיבית או מייעוץ פסיכולוגי (אולי יש כאלה שממליצים, לשמחתי אינני מכיר הרבה רופאים).
השכם וערב מופיעים בתקשורת רופאים ואפילו רופאים בכירים (ומצטרפים למקהלה גם רופאים בכירים שעוסקים גם ברפואה משלימה) ומתריעים בפני הסיכון שלוקח האדם בהיותו בוחר בדרך החליפית על פני בחירה ב"אנשי מקצוע", בעלי תעודות. ספורי "כשלונות" תופסים כותרות ומקבלים נו, נו, נו, מאותם שמצניעים ככל הניתן את ה"כשלונות" שלהם.
עם זאת, הרבה מטפלים שאינם רופאים מסבירים בידענות את הסכנות שבפניה לרופאים: הם מטפלים רק בסימפטומים, הם מזניחים את הנפש,
הטיפול בסימפטומים חשוב. לעתים קרובות רק כאשר הסימפטום הכרוני עולה למצב אקוטי נתנת ההזדמנות להגיע לחקר העניין. מעבר לכך - עצם הטיפול הפיזי - הן כאשר הוא מלווה בסבל רב או בקשיים והן כאשר הוא פשוט, קל ויעיל - עשוי להיות התהליך בו האדם יכול לבחור להתמודד עם הגורמים לבעיה - אלה החבויים בתוך מסתרי הנפש.
אין כל כוונה בדברי על הרפואה להצביע על סכנה או לבטל את חיוניותה. אלא, שאותם (וכאן אני חוזר אחורה) שמעוניינים למלא שליחות, במתן עזרה ומזור, נסחפים אחר גישה שהיא בבסיסה מוטעית - בחירה בהפרדה מוחלטת בין חומר ורוח, הפרדה שמחייבת קביעת עמדה לכאן או לכאן, מי לחומר - מי לרוח. מי לרופא וחדר המיון ומי לקוראת בקלפים.
שוב, הפרדה זו אינה נכונה לשני הכוונים. מתפקיד המרפא (hiller) להצביע בפני האדם על נחיצות הפניה לרופא (physician) לשם הטיפול הפיזי (במיוחד כאשר טיפול פיזי מידי הרופא שייך למערכת אמונותיו), ותפקיד הרופא להצביע בפני האדם על נחיצות העבודה הרוחנית על מנת להוציא מהסימפטום והטיפול הפיזי את הסבות המטאפיזיות, ללמוד לאזן שם, ובכך להגיע להבראה שלמה.
מה שמצטייר בדף הזה הוא שיש אנשים רבים שכועסים על "המערכת" בגלל היותה מנוגדת להשקפת עולמם, בלי להתייחס להצלחה או כשלון שחוו אישית. כעס זה מתורגם להטפה דתית כמעט.
על פני הרבה אנשים שכועסים על המערכת ניתן לומר כי עולה עמדה המטילה דופי במערכת. באופן אישי איני חש כל כעס על המערכת למרות שמתוך החוויה האישית שלי זה היה יכול להיות די נוח, אני מכיר בחשיבותה ממתוך עצם קיומה שמוכיח את נחיצותה.
אני לא שמעתי מימי רופא קונבנציונלי אשר ממליץ, ממרומי הסטטוס שלו, להימנע מרפואה אלטרנטיבית או מייעוץ פסיכולוגי (אולי יש כאלה שממליצים, לשמחתי אינני מכיר הרבה רופאים).
השכם וערב מופיעים בתקשורת רופאים ואפילו רופאים בכירים (ומצטרפים למקהלה גם רופאים בכירים שעוסקים גם ברפואה משלימה) ומתריעים בפני הסיכון שלוקח האדם בהיותו בוחר בדרך החליפית על פני בחירה ב"אנשי מקצוע", בעלי תעודות. ספורי "כשלונות" תופסים כותרות ומקבלים נו, נו, נו, מאותם שמצניעים ככל הניתן את ה"כשלונות" שלהם.
עם זאת, הרבה מטפלים שאינם רופאים מסבירים בידענות את הסכנות שבפניה לרופאים: הם מטפלים רק בסימפטומים, הם מזניחים את הנפש,
הטיפול בסימפטומים חשוב. לעתים קרובות רק כאשר הסימפטום הכרוני עולה למצב אקוטי נתנת ההזדמנות להגיע לחקר העניין. מעבר לכך - עצם הטיפול הפיזי - הן כאשר הוא מלווה בסבל רב או בקשיים והן כאשר הוא פשוט, קל ויעיל - עשוי להיות התהליך בו האדם יכול לבחור להתמודד עם הגורמים לבעיה - אלה החבויים בתוך מסתרי הנפש.
אין כל כוונה בדברי על הרפואה להצביע על סכנה או לבטל את חיוניותה. אלא, שאותם (וכאן אני חוזר אחורה) שמעוניינים למלא שליחות, במתן עזרה ומזור, נסחפים אחר גישה שהיא בבסיסה מוטעית - בחירה בהפרדה מוחלטת בין חומר ורוח, הפרדה שמחייבת קביעת עמדה לכאן או לכאן, מי לחומר - מי לרוח. מי לרופא וחדר המיון ומי לקוראת בקלפים.
שוב, הפרדה זו אינה נכונה לשני הכוונים. מתפקיד המרפא (hiller) להצביע בפני האדם על נחיצות הפניה לרופא (physician) לשם הטיפול הפיזי (במיוחד כאשר טיפול פיזי מידי הרופא שייך למערכת אמונותיו), ותפקיד הרופא להצביע בפני האדם על נחיצות העבודה הרוחנית על מנת להוציא מהסימפטום והטיפול הפיזי את הסבות המטאפיזיות, ללמוד לאזן שם, ובכך להגיע להבראה שלמה.
-
- הודעות: 1164
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2001, 00:51
- דף אישי: הדף האישי של איתי_שרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
תמיהה ושתי הערות:
- אין בעיה למצוא באתר הזה דפים שיצביעו על כל הרעות החולות שיש במה שלמערכת הרפואה הקונבנציונלית מציעה; הדוגמא הכי בוטה היא כנראה נושא החיסונים, שבכל מיני מקומות כאן תוכלו לקרוא על כל השפעות הלואי שיש להם עלינו (למרות שמערכת הרפואה מבטלת את הענין). מאיפה "לכם" (המשתמשים/מספקים שרותי "רפואה אלטרנטיבית") שמה שאתם משתמשים בו אינו בעל השפעות לוואי לא ידועות? צפריר - מאיפה אתה יודע שלחותמי המרפא שלך אין תופעות לוואי? זו לא שאלה צינית.
- כל אחד אחראי על בריאותו, בדיוק כמו שכל אחד אחראי על חינוך ילדיו ועל כל אספקט אחר בחייו. מי שהולך לרופא ומקבל את דבריו כתורה מסיני - זבש"ו. חובתו של כל אחד לשקול את דרכי הריפוי המתאימות לו ולפקפק במה שהרופא אומר. נכון שהרבה יותר קל לבוא ולהתלונן אח"כ שהרופאים הם ככה וככה (בדיוק כמו שהרבה יותר קל לעשות אותו דבר לגבי מערכת החינוך). זו תגובה על: הבעיה העיקרית היא שהם מרגישים כאילו הם יכולים לדעת יותר ממך על מצבך וככאלה - אתה בעצם מיותר- המידע של מה אתה חושב שיש לך , ולמה- מיותר בעיניהם. אתה הופך לחלק משני ב"טיפול" בך... מפקיעים ממך את האחריות על בריאותך וגופך ואין לזה הרבה סיכוי. ועוד הרבה תלונות ברוח זו שיש כאן בדף. אני לא מכיר כזה דבר שרופא מחליט בשבילך מה תקבל (חוץ מהצבא אולי... גם כאן אני לא בטוח). הרופא ממליץ, ואתה מחליט. יכול להיות שהרופא לא נחמד ומדבר בטון פסקני מדי, אבל ההחלטה היא עדיין שלך.
- לא משתמשים באנטיביוטיקה כנגד וירוסים כי זה לא עובד עליהם (זו בדיוק הסיבה שבגללה אנטיביוטיקה היא לא תרופה לשפעת). סתם כדי שתדעו, בשביל הפעם הבאה שרופא ינסה לדחוף לכם אנטיביוטיקה כנגד וירוס
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
איתי,
ראשית, לפחות לראייתי האישית, הטלת האשם כולו על הרופאים או על המטפל או היועץ או אפילו על חבר טוב, איננה מקדמת דבר אלא אולי את הצורך של האדם לעסוק בהאשמות ולחוש בעצמו אשם. האשמה הרי איננה רלוונטית לדיון עצמו.
אין בעיה למצוא באתר הזה דפים שיצביעו על כל הרעות החולות שיש במה שלמערכת הרפואה הקונבנציונלית מציעה; הדוגמא הכי בוטה היא כנראה נושא החיסונים, שבכל מיני מקומות כאן תוכלו לקרוא על כל השפעות הלואי שיש להם עלינו (למרות שמערכת הרפואה מבטלת את הענין).
כאן, מערכת הרפואה איננה בדיוק מבטלת את העניין. מי זו מערכת הרפואה בכלל? יש רופאים שגורסים כך ויש שגורסים אחרת, יש מחקרים לכאן ולכאן.
מעבר לכך, ההשפעה של חיסון עשויה להיות הרת אסון. אמנם זה לא שכיח אבל זה קורה.
מאיפה "לכם" (המשתמשים/מספקים שרותי "רפואה אלטרנטיבית") שמה שאתם משתמשים בו אינו בעל השפעות לוואי לא ידועות? צפריר - מאיפה אתה יודע שלחותמי המרפא שלך אין תופעות לוואי? זו לא שאלה צינית._
ובכן, "אנחנו" (משפחה רחבה למדי דרך אגב, בארה"ב מדובר על יותר מחצי שפונים לרפואה האלטרנטיבית לפני שהם פונים לרופא) איננו גורסים שלדברים בהם אנחנו משתמשים או מספקים אין תופעות לוואי. זו המערכת הרפואית הממוסדת שגורסת כך. "לא מועיל - גם לא מזיק" היא משוואה משלימה למשוואה העומדת בבסיס רפואת הגוף, שם זה הולך כך: "מזיק - עשוי להועיל". במילים אחרות, מחנה הרפואה המתועשת הוא שאינו מכיר באמצעים אלה וביכולתם הן להביא מזור באותן שיטות אלטרנטיביות והן לספק "תופעות לוואי".
אין לראות בתופעות לוואי (ריאקציות או תגובות) כל פסול, שוב, לעתים למרות שלא נראה הדבר כך יש חשיבות עליונה לאותן תופעות לוואי. כאן, יש להתייחס הן לתופעות הלוואי של רעלים (ברוב המקרים קוראים לרעלים אלה "תרופות") אשר ראשית מעלות סיפטומים גופניים ולאחר מכן עשויות לעלות גם ריאקציות רגשיות - נפשיות, והן לאותן תגובות נפשיות-רגשיות שעולות עקב תהליך עבודה אנרגטית.
לשאלתך הישירה:
חותמ-מרפא עשוי לגרור תגובות פיזיות ורגשיות-נפשיות בהחלט. זו הכוונה.
תגובות שליליות, או שנתפשות כשליליות, בהגדרתן "תופעות לוואי" בהחלט עולות עקב השימוש בחותמים. אלא שתופעות אלה נדרשות מראש לשם שינוי גישה.
היות ושיטת חותמ-מרפא נתפשת בעיני רבים ובמיוחד בעיני רופאי הגוף כפסולה מבחינת השפעותיה, הרי שהמערכת המדענית משחררת את שיטת חותמ-מרפא ושיטות או מטפלים רבים אחרים מכבלי חשיבתה. ה"מחקר המדעי" ושאר ירקות. עניין זה מניח בידי אותם "אתם" את החירות לפעול בחייהם "ללא מרשם רופא", ללא קבלת סמכות חיצונית.
לכן, יש להבין שהאינטרס ההדדי קיים. האלטרנטיבה זקוקה לקונבנציונלי ולהפך.
אין מקום לבטל מערכת רפואית כזו או אחרת - כל שיטה והקהל שלה.
דרך אגב, האיחוד האירופי מנסה עכשיו לפקח על "תרופות סבתא" בטענה שהן עשויות להזיק. עד כמה שביררתי (ולא למדתי את הנושא ממש לעומק), עיקר הנזק בכמוסות ויטמינים או מצויי צמחים מוכרים נגרם לתעשיית הרפואה המדעית.
בפועל, נוגסים המרפאים העממים נתח נאה מקהל הצרכנים של מערכת הרפואה הממוסדת. עד שיעלה האיזון המתאים בין המערכות.
שוב, האופטימום הוא שילוב בין העולם הגופני - החומרי, לעולם המטאפיזי - רוחני.
ראשית, לפחות לראייתי האישית, הטלת האשם כולו על הרופאים או על המטפל או היועץ או אפילו על חבר טוב, איננה מקדמת דבר אלא אולי את הצורך של האדם לעסוק בהאשמות ולחוש בעצמו אשם. האשמה הרי איננה רלוונטית לדיון עצמו.
אין בעיה למצוא באתר הזה דפים שיצביעו על כל הרעות החולות שיש במה שלמערכת הרפואה הקונבנציונלית מציעה; הדוגמא הכי בוטה היא כנראה נושא החיסונים, שבכל מיני מקומות כאן תוכלו לקרוא על כל השפעות הלואי שיש להם עלינו (למרות שמערכת הרפואה מבטלת את הענין).
כאן, מערכת הרפואה איננה בדיוק מבטלת את העניין. מי זו מערכת הרפואה בכלל? יש רופאים שגורסים כך ויש שגורסים אחרת, יש מחקרים לכאן ולכאן.
מעבר לכך, ההשפעה של חיסון עשויה להיות הרת אסון. אמנם זה לא שכיח אבל זה קורה.
מאיפה "לכם" (המשתמשים/מספקים שרותי "רפואה אלטרנטיבית") שמה שאתם משתמשים בו אינו בעל השפעות לוואי לא ידועות? צפריר - מאיפה אתה יודע שלחותמי המרפא שלך אין תופעות לוואי? זו לא שאלה צינית._
ובכן, "אנחנו" (משפחה רחבה למדי דרך אגב, בארה"ב מדובר על יותר מחצי שפונים לרפואה האלטרנטיבית לפני שהם פונים לרופא) איננו גורסים שלדברים בהם אנחנו משתמשים או מספקים אין תופעות לוואי. זו המערכת הרפואית הממוסדת שגורסת כך. "לא מועיל - גם לא מזיק" היא משוואה משלימה למשוואה העומדת בבסיס רפואת הגוף, שם זה הולך כך: "מזיק - עשוי להועיל". במילים אחרות, מחנה הרפואה המתועשת הוא שאינו מכיר באמצעים אלה וביכולתם הן להביא מזור באותן שיטות אלטרנטיביות והן לספק "תופעות לוואי".
אין לראות בתופעות לוואי (ריאקציות או תגובות) כל פסול, שוב, לעתים למרות שלא נראה הדבר כך יש חשיבות עליונה לאותן תופעות לוואי. כאן, יש להתייחס הן לתופעות הלוואי של רעלים (ברוב המקרים קוראים לרעלים אלה "תרופות") אשר ראשית מעלות סיפטומים גופניים ולאחר מכן עשויות לעלות גם ריאקציות רגשיות - נפשיות, והן לאותן תגובות נפשיות-רגשיות שעולות עקב תהליך עבודה אנרגטית.
לשאלתך הישירה:
חותמ-מרפא עשוי לגרור תגובות פיזיות ורגשיות-נפשיות בהחלט. זו הכוונה.
תגובות שליליות, או שנתפשות כשליליות, בהגדרתן "תופעות לוואי" בהחלט עולות עקב השימוש בחותמים. אלא שתופעות אלה נדרשות מראש לשם שינוי גישה.
היות ושיטת חותמ-מרפא נתפשת בעיני רבים ובמיוחד בעיני רופאי הגוף כפסולה מבחינת השפעותיה, הרי שהמערכת המדענית משחררת את שיטת חותמ-מרפא ושיטות או מטפלים רבים אחרים מכבלי חשיבתה. ה"מחקר המדעי" ושאר ירקות. עניין זה מניח בידי אותם "אתם" את החירות לפעול בחייהם "ללא מרשם רופא", ללא קבלת סמכות חיצונית.
לכן, יש להבין שהאינטרס ההדדי קיים. האלטרנטיבה זקוקה לקונבנציונלי ולהפך.
אין מקום לבטל מערכת רפואית כזו או אחרת - כל שיטה והקהל שלה.
דרך אגב, האיחוד האירופי מנסה עכשיו לפקח על "תרופות סבתא" בטענה שהן עשויות להזיק. עד כמה שביררתי (ולא למדתי את הנושא ממש לעומק), עיקר הנזק בכמוסות ויטמינים או מצויי צמחים מוכרים נגרם לתעשיית הרפואה המדעית.
בפועל, נוגסים המרפאים העממים נתח נאה מקהל הצרכנים של מערכת הרפואה הממוסדת. עד שיעלה האיזון המתאים בין המערכות.
שוב, האופטימום הוא שילוב בין העולם הגופני - החומרי, לעולם המטאפיזי - רוחני.
-
- הודעות: 1164
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2001, 00:51
- דף אישי: הדף האישי של איתי_שרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
ראשית, לפחות לראייתי האישית, הטלת האשם כולו על הרופאים או על המטפל או היועץ או אפילו על חבר טוב, איננה מקדמת דבר אלא אולי את הצורך של האדם לעסוק בהאשמות ולחוש בעצמו אשם. האשמה הרי איננה רלוונטית לדיון עצמו.
מסכים בהחלט, כתבתי את זה כי נראה לי שחלק מהדברים בדף הולכים לכיוון הזה.
_כאן, מערכת הרפואה איננה בדיוק מבטלת את העניין. מי זו מערכת הרפואה בכלל? יש רופאים שגורסים כך ויש שגורסים אחרת, יש מחקרים לכאן ולכאן.
מעבר לכך, ההשפעה של חיסון עשויה להיות הרת אסון. אמנם זה לא שכיח אבל זה קורה._
הכוונה היתה: אם תלך לרופא ותשאל אותו על חיסונים, רב הסיכויים הם שהתשובה שתקבל היא "חיסונים זה חשוב, אסור לוותר על זה". ניסיתי את זה, על יותר מרופא אחד . ה"מערכת" לצורך העניין היא מערכת הבריאות. מודעים לתופעות הלוואי, אבל מדחיקים אותן (שוב, ההמלצה היא "לך תעשה, למרות הכל").
_חותמ-מרפא עשוי לגרור תגובות פיזיות ורגשיות-נפשיות בהחלט. זו הכוונה.
תגובות שליליות, או שנתפשות כשליליות, בהגדרתן "תופעות לוואי" בהחלט עולות עקב השימוש בחותמים. אלא שתופעות אלה נדרשות מראש לשם שינוי גישה._
הכוונה שלי היתה לתופעות שגם אתה, בתור מפתח החותמים, תגדיר כתופעות לוואי לא רצויות. למשל: פלוני ישתמש בחותמ מרפא, החותמ ישפיע על מצבו הנפשי בצורה כזו שהוא יקפוץ מראש בניין גבוה אחרי זה. אם אתה טוען שלחותמ יש השפעה, ההשפעה יכולה להיות גם רעה (שוב, אני לא מדבר על מה שאתה תופס כהשפעה רצויה אפילו אם היא נראית לרב בני האדם כלא רצויה). החובה שלך היא לא כלפי ה"מערכת", אלא כלפי אלה שמשתמשים בחותמ; לכן מה חושבת הרפואה הקונבנציונלית הוא לא רלוונטי פה. לא מעניין אותי מרשם רופא, אלא רק איך אתה יודע שהחותמ עושה את מה שאתה מצפה שיעשה ולא דברים אחרים.
מסכים בהחלט, כתבתי את זה כי נראה לי שחלק מהדברים בדף הולכים לכיוון הזה.
_כאן, מערכת הרפואה איננה בדיוק מבטלת את העניין. מי זו מערכת הרפואה בכלל? יש רופאים שגורסים כך ויש שגורסים אחרת, יש מחקרים לכאן ולכאן.
מעבר לכך, ההשפעה של חיסון עשויה להיות הרת אסון. אמנם זה לא שכיח אבל זה קורה._
הכוונה היתה: אם תלך לרופא ותשאל אותו על חיסונים, רב הסיכויים הם שהתשובה שתקבל היא "חיסונים זה חשוב, אסור לוותר על זה". ניסיתי את זה, על יותר מרופא אחד . ה"מערכת" לצורך העניין היא מערכת הבריאות. מודעים לתופעות הלוואי, אבל מדחיקים אותן (שוב, ההמלצה היא "לך תעשה, למרות הכל").
_חותמ-מרפא עשוי לגרור תגובות פיזיות ורגשיות-נפשיות בהחלט. זו הכוונה.
תגובות שליליות, או שנתפשות כשליליות, בהגדרתן "תופעות לוואי" בהחלט עולות עקב השימוש בחותמים. אלא שתופעות אלה נדרשות מראש לשם שינוי גישה._
הכוונה שלי היתה לתופעות שגם אתה, בתור מפתח החותמים, תגדיר כתופעות לוואי לא רצויות. למשל: פלוני ישתמש בחותמ מרפא, החותמ ישפיע על מצבו הנפשי בצורה כזו שהוא יקפוץ מראש בניין גבוה אחרי זה. אם אתה טוען שלחותמ יש השפעה, ההשפעה יכולה להיות גם רעה (שוב, אני לא מדבר על מה שאתה תופס כהשפעה רצויה אפילו אם היא נראית לרב בני האדם כלא רצויה). החובה שלך היא לא כלפי ה"מערכת", אלא כלפי אלה שמשתמשים בחותמ; לכן מה חושבת הרפואה הקונבנציונלית הוא לא רלוונטי פה. לא מעניין אותי מרשם רופא, אלא רק איך אתה יודע שהחותמ עושה את מה שאתה מצפה שיעשה ולא דברים אחרים.
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
איתי,
אם תלך לרופא ותשאל אותו על חיסונים, רב הסיכויים הם שהתשובה שתקבל היא "חיסונים זה חשוב, אסור לוותר על זה". ניסיתי את זה, על יותר מרופא אחד . ה"מערכת" לצורך העניין היא מערכת הבריאות. מודעים לתופעות הלוואי, אבל מדחיקים אותן (שוב, ההמלצה היא "לך תעשה, למרות הכל").
ודאי שרוב הרופאים ישלחו אותך לעשות חיסון, כמו שרוב הרופאים ישלחו את אשתך ללדת בבית החולים. שוב, רפואת החומר.
הכוונה שלי היתה לתופעות שגם אתה, בתור מפתח החותמים, תגדיר כתופעות לוואי לא רצויות.
תופעות לוואי הן כל אותן תופעות שלא הוגדרו כמטרת הטיפול. כאשר מדובר ברעלים או כימיכלים הרי תרופה מתיימרת לכפות שינוי ספציפי על הגוף. למשל, אנטיביוטיקה מיועדת לחסל חיידקים.
כל תגובה של הגוף והנפש לאנטיביוטיקה תהיה תופעת לוואי: עייפות, קנדידה, דכאון, כעס, מחלה חוזרת.
תופעות לוואי אלה נתפשות כ"לא רצויות". אין הדברים כך.
תופעות לוואי אינן "לא רצויות", אלא מהוות חלק הכרחי בתוך תהליך כולל של מחלה והבראה אצל אותו אדם.
בעולם האלטרנטיבי, על פני "תופעות לוואי" מדובר בריאקציות. אותן תגובות העולות כחלק מתהליך ההבראה.
מכך, היות והנושא הוא האדם ולא המחלה, כל תגובה - גם אם היא נתפשת כשלילית היא חלק מתהליך איזון כולל. ריאקציה עשויה לעלות אצל אחד באופן מסוים ואצל האחר באופן אחר.
החובה שלך היא לא כלפי ה"מערכת", אלא כלפי אלה שמשתמשים בחותמ; לכן מה חושבת הרפואה הקונבנציונלית הוא לא רלוונטי פה. לא מעניין אותי מרשם רופא, אלא רק איך אתה יודע שהחותמ עושה את מה שאתה מצפה שיעשה ולא דברים אחרים.
החובה שלי היא כלפי עבודתי. כלומר, עלי לשבח ולדייק את עבודתי. נקודה. מכאן, אלה שבוחרים להשתמש בחותמ עושים זאת על אחריותם הבלבדית. לגבי מה שחושבת הרפואה הקונבנציונלית, בהחלט רלוונטי, שכן בצרות מבטה דרך עיני החומר, היא מניחה לי את החירות לעשות ככל העולה על רוחי. בתקופות אחרות, ללא ההתפכחות מפתרונות הקסם שמציעה רפואה זו, התפכחות שמתרחשת כיום, תודה לאל, היה עלי לעבוד בהחבא שמא אגיע לשרפה על המוקד.
כאשר אני מפתח חותמ אני מתנסה בו על עצמי ראשית. מתבונן במתרחש לאורך זמן, חווה את השפעותיו לעומק.
עם השנים השתכללה הידיעה הפנימית להבחין בניגודים פנימיים או בחוסר איזון בתוך אותה פורמולה נבחנת. שכן, ראשית עלי לוודא שההרכב המסוים מאוזן בפני עצמו.
זהו קו מנחה לאורך העבודה כולה.
כיצד אני יודע שההרכב מאוזן ומדויק?
כאן אנו נכנסים לעבודה מדיטטיבית והשתכללות בכניסה למצבי תודעה מורחבים ויציאה מהם.
המידע המתקבל ממסעות אלה נבחן בפועל בתחילה על עצמי ולאחר מכן על עוד אנשים אשר מתנדבים להתנסות בהרכב זה.
מעקב של אותם מתנדבים על עצמם ותגובותיהם, מאשר או פוסל את אותו הרכב.
השימוש בחותמ-מרפא בהחלט מניב ריאקציות: כאבי ראש, פריחה, עייפות, עצבנות, עצב, בכי, כאבי מפרקים, שרירים תפוסים, כעסים, החמרה של סימפטומים גופניים, העלאת הבעיות הכרוניות לאקוטיות, וכן הלאה...
חלק ממשתמשי חותמ-מרפא חווים ריאקציות אלה וחלק לא, יש שחווים אותן חזק ויש שחווים באופן בלתי מורגש כמעט, בכל מקרה, במידה והאנרגיות חזקות מדי עבור מאן דהוא, מומלץ בפניו לענוד את החותמ ולהסירו עד אשר יתרגל אליו.
כלומר, האדם מודע לתהליך ויכול לכוון אותו על פי דרכו.
רבים בוחרים שלא להוריד את החותמ כלל ולהתמודד עם אותן ריאקציות.
הכוונה ב"ללא מרשם רופא" היא שעבודתי איננה נדרשת לאישור של מישהו חיצוני, היא נובעת מבפנים וקיימת מתוך מי שאני הוא מחד ומאידך השימוש "ללא מרשם רופא" מאפשר לאדם לבחור את הדרך הראויה לו ללא אישור מבחוץ.
אם תלך לרופא ותשאל אותו על חיסונים, רב הסיכויים הם שהתשובה שתקבל היא "חיסונים זה חשוב, אסור לוותר על זה". ניסיתי את זה, על יותר מרופא אחד . ה"מערכת" לצורך העניין היא מערכת הבריאות. מודעים לתופעות הלוואי, אבל מדחיקים אותן (שוב, ההמלצה היא "לך תעשה, למרות הכל").
ודאי שרוב הרופאים ישלחו אותך לעשות חיסון, כמו שרוב הרופאים ישלחו את אשתך ללדת בבית החולים. שוב, רפואת החומר.
הכוונה שלי היתה לתופעות שגם אתה, בתור מפתח החותמים, תגדיר כתופעות לוואי לא רצויות.
תופעות לוואי הן כל אותן תופעות שלא הוגדרו כמטרת הטיפול. כאשר מדובר ברעלים או כימיכלים הרי תרופה מתיימרת לכפות שינוי ספציפי על הגוף. למשל, אנטיביוטיקה מיועדת לחסל חיידקים.
כל תגובה של הגוף והנפש לאנטיביוטיקה תהיה תופעת לוואי: עייפות, קנדידה, דכאון, כעס, מחלה חוזרת.
תופעות לוואי אלה נתפשות כ"לא רצויות". אין הדברים כך.
תופעות לוואי אינן "לא רצויות", אלא מהוות חלק הכרחי בתוך תהליך כולל של מחלה והבראה אצל אותו אדם.
בעולם האלטרנטיבי, על פני "תופעות לוואי" מדובר בריאקציות. אותן תגובות העולות כחלק מתהליך ההבראה.
מכך, היות והנושא הוא האדם ולא המחלה, כל תגובה - גם אם היא נתפשת כשלילית היא חלק מתהליך איזון כולל. ריאקציה עשויה לעלות אצל אחד באופן מסוים ואצל האחר באופן אחר.
החובה שלך היא לא כלפי ה"מערכת", אלא כלפי אלה שמשתמשים בחותמ; לכן מה חושבת הרפואה הקונבנציונלית הוא לא רלוונטי פה. לא מעניין אותי מרשם רופא, אלא רק איך אתה יודע שהחותמ עושה את מה שאתה מצפה שיעשה ולא דברים אחרים.
החובה שלי היא כלפי עבודתי. כלומר, עלי לשבח ולדייק את עבודתי. נקודה. מכאן, אלה שבוחרים להשתמש בחותמ עושים זאת על אחריותם הבלבדית. לגבי מה שחושבת הרפואה הקונבנציונלית, בהחלט רלוונטי, שכן בצרות מבטה דרך עיני החומר, היא מניחה לי את החירות לעשות ככל העולה על רוחי. בתקופות אחרות, ללא ההתפכחות מפתרונות הקסם שמציעה רפואה זו, התפכחות שמתרחשת כיום, תודה לאל, היה עלי לעבוד בהחבא שמא אגיע לשרפה על המוקד.
כאשר אני מפתח חותמ אני מתנסה בו על עצמי ראשית. מתבונן במתרחש לאורך זמן, חווה את השפעותיו לעומק.
עם השנים השתכללה הידיעה הפנימית להבחין בניגודים פנימיים או בחוסר איזון בתוך אותה פורמולה נבחנת. שכן, ראשית עלי לוודא שההרכב המסוים מאוזן בפני עצמו.
זהו קו מנחה לאורך העבודה כולה.
כיצד אני יודע שההרכב מאוזן ומדויק?
כאן אנו נכנסים לעבודה מדיטטיבית והשתכללות בכניסה למצבי תודעה מורחבים ויציאה מהם.
המידע המתקבל ממסעות אלה נבחן בפועל בתחילה על עצמי ולאחר מכן על עוד אנשים אשר מתנדבים להתנסות בהרכב זה.
מעקב של אותם מתנדבים על עצמם ותגובותיהם, מאשר או פוסל את אותו הרכב.
השימוש בחותמ-מרפא בהחלט מניב ריאקציות: כאבי ראש, פריחה, עייפות, עצבנות, עצב, בכי, כאבי מפרקים, שרירים תפוסים, כעסים, החמרה של סימפטומים גופניים, העלאת הבעיות הכרוניות לאקוטיות, וכן הלאה...
חלק ממשתמשי חותמ-מרפא חווים ריאקציות אלה וחלק לא, יש שחווים אותן חזק ויש שחווים באופן בלתי מורגש כמעט, בכל מקרה, במידה והאנרגיות חזקות מדי עבור מאן דהוא, מומלץ בפניו לענוד את החותמ ולהסירו עד אשר יתרגל אליו.
כלומר, האדם מודע לתהליך ויכול לכוון אותו על פי דרכו.
רבים בוחרים שלא להוריד את החותמ כלל ולהתמודד עם אותן ריאקציות.
הכוונה ב"ללא מרשם רופא" היא שעבודתי איננה נדרשת לאישור של מישהו חיצוני, היא נובעת מבפנים וקיימת מתוך מי שאני הוא מחד ומאידך השימוש "ללא מרשם רופא" מאפשר לאדם לבחור את הדרך הראויה לו ללא אישור מבחוץ.
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
חזרתי.
צר לי שהדף המעניין הזה תפס כיוון לרפואה אלטרנטיבית ולשיטותיה. צפריר, נדמה לי שיש איזה דף או שניים באתר שאפשר לכתוב בו על חותמ-מרפא. מאידך, הרופאים ממשיכים לחשוב שהם יודעים הכל, והעולם שותק.
איתי,
אנחנו לא כל כך בורים, ויודעים שאנטיביוטיקה זה לחידקים (נו, רק אלה שעוד לא פיתחו מנגנוני הגנה מפניה...). אלא מה, שהרופאים כל כך משוכנעים בעצמם, שכשהם לא בטוחים אם זה וירוס בקיבה או חידק במעיים - על כל צרה הם ירשמו לך אנטיביוטיקה, שתחליש אותך בכל מקרה אבל הוירוס ממש יצחק בפניה. זאת היתה הכוונה. ואם אתה לא מאמין לי שיש רופאים כאלה אז תראה שוב את שי ודרור במערכון "פלאי האנטיביוטיקה" המוזכר לעיל.
אתה כותב:
חובתו של כל אחד לשקול את דרכי הריפוי המתאימות לו ולפקפק במה שהרופא אומר
נכון מאד. זאת הנקודה העיקרית, כי רוב האנשים המוגדרים נורמליים, לא ממש מפקפקים. וחוסר הפקפוק הזה הוא המוביל את הרופאים לחשוב שהם יודעים הכל. כי עובדה שלא מפקפקים. ניסית פעם לפקפק ביכולתו של מייקל ג'ורדן לקלוע לסל ? אז הוא יודע שהוא הכי טוב בלקלוע לסל. ומצד שני, מי שכבר מפקפק כמו צפריר למשל, שטוען כי
"אנחנו" (משפחה רחבה למדי דרך אגב, בארה"ב מדובר על יותר מחצי שפונים לרפואה האלטרנטיבית לפני שהם פונים לרופא)... בכלל לא מגיע אל הרופאים. וזה עוד יותר מנציח את המצב, כי אני בטוח שאם רופא בעל ראש פתוח יפגוש את צפריר ויתהה על קנקנו, הוא בוודאי יגיע אל המסקנה שהוא כנראה לא יודע הכל על המקצוע שלו, ועל הדרכים המוזרות והגאוניות של בני אדם להזמין מחלות ולהרפא מהן.
וכאן אנו מגיעים אל הנוק-אאוט שלכאורה הכנסת לי, איתי, עם הדוגמא המנצחת של הילד שממש לא רוצה ללכת לבית הספר, ובכל זאת לא מצליח לחלות. הנושא הזה מורכב, אז רק כמה נקודות למחשבה.
אני לא מתכונן להגיד לכם שאתם מטיפים.
צר לי שהדף המעניין הזה תפס כיוון לרפואה אלטרנטיבית ולשיטותיה. צפריר, נדמה לי שיש איזה דף או שניים באתר שאפשר לכתוב בו על חותמ-מרפא. מאידך, הרופאים ממשיכים לחשוב שהם יודעים הכל, והעולם שותק.
איתי,
אנחנו לא כל כך בורים, ויודעים שאנטיביוטיקה זה לחידקים (נו, רק אלה שעוד לא פיתחו מנגנוני הגנה מפניה...). אלא מה, שהרופאים כל כך משוכנעים בעצמם, שכשהם לא בטוחים אם זה וירוס בקיבה או חידק במעיים - על כל צרה הם ירשמו לך אנטיביוטיקה, שתחליש אותך בכל מקרה אבל הוירוס ממש יצחק בפניה. זאת היתה הכוונה. ואם אתה לא מאמין לי שיש רופאים כאלה אז תראה שוב את שי ודרור במערכון "פלאי האנטיביוטיקה" המוזכר לעיל.
אתה כותב:
חובתו של כל אחד לשקול את דרכי הריפוי המתאימות לו ולפקפק במה שהרופא אומר
נכון מאד. זאת הנקודה העיקרית, כי רוב האנשים המוגדרים נורמליים, לא ממש מפקפקים. וחוסר הפקפוק הזה הוא המוביל את הרופאים לחשוב שהם יודעים הכל. כי עובדה שלא מפקפקים. ניסית פעם לפקפק ביכולתו של מייקל ג'ורדן לקלוע לסל ? אז הוא יודע שהוא הכי טוב בלקלוע לסל. ומצד שני, מי שכבר מפקפק כמו צפריר למשל, שטוען כי
"אנחנו" (משפחה רחבה למדי דרך אגב, בארה"ב מדובר על יותר מחצי שפונים לרפואה האלטרנטיבית לפני שהם פונים לרופא)... בכלל לא מגיע אל הרופאים. וזה עוד יותר מנציח את המצב, כי אני בטוח שאם רופא בעל ראש פתוח יפגוש את צפריר ויתהה על קנקנו, הוא בוודאי יגיע אל המסקנה שהוא כנראה לא יודע הכל על המקצוע שלו, ועל הדרכים המוזרות והגאוניות של בני אדם להזמין מחלות ולהרפא מהן.
וכאן אנו מגיעים אל הנוק-אאוט שלכאורה הכנסת לי, איתי, עם הדוגמא המנצחת של הילד שממש לא רוצה ללכת לבית הספר, ובכל זאת לא מצליח לחלות. הנושא הזה מורכב, אז רק כמה נקודות למחשבה.
- אני זוכר את עצמי בתור ילד דוקא חולה בדיוק בימים שלא התחשק לי ללכת לבית הספר.
- לא כל מה שאתה רוצה אתה מצליח. להזמין מחלה זה לא בדיוק כמו להזמין מילק שייק במסעדה.
- פרויד כבר אמר, שהתת מודע משפיע על יותר מ- 80% מההחלטות שלנו.
- אז מה, הכל מקרי ? איך זה שדוקא בן אדם X תופס "מחלה" Y ?
- אפילו חלק מהרופאים כבר מסכימים היום, שכוח הרצון עוזר להתגבר על מחלות. לא צריך ללכת הרבה קדימה עם החשיבה הזאת כדי להסיק שכוח הרצון עוזר גם להביא אותן.
אני לא מתכונן להגיד לכם שאתם מטיפים.
-
- הודעות: 1164
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2001, 00:51
- דף אישי: הדף האישי של איתי_שרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
_חובתו של כל אחד לשקול את דרכי הריפוי המתאימות לו ולפקפק במה שהרופא אומר
נכון מאד. זאת הנקודה העיקרית, כי רוב האנשים המוגדרים נורמליים, לא ממש מפקפקים._
אז מי שצריך "להאשים" פה זה את החולים, לא? תתחילו לשאול שאלות ואל תקבלו את מה שאומרים לכם כמובן מאליו!
וכאן אנו מגיעים אל הנוק-אאוט שלכאורה הכנסת לי, איתי, עם הדוגמא המנצחת של הילד שממש לא רוצה ללכת לבית הספר...
אני? אתה בטוח? לא רק שאין לי שום כוונה להכניס נוק-אאוט לאף אחד, אני לא זוכר שכתבתי כזה דבר... וגם לא זכור לי שטענתי שאתה מטיף.
נכון מאד. זאת הנקודה העיקרית, כי רוב האנשים המוגדרים נורמליים, לא ממש מפקפקים._
אז מי שצריך "להאשים" פה זה את החולים, לא? תתחילו לשאול שאלות ואל תקבלו את מה שאומרים לכם כמובן מאליו!
וכאן אנו מגיעים אל הנוק-אאוט שלכאורה הכנסת לי, איתי, עם הדוגמא המנצחת של הילד שממש לא רוצה ללכת לבית הספר...
אני? אתה בטוח? לא רק שאין לי שום כוונה להכניס נוק-אאוט לאף אחד, אני לא זוכר שכתבתי כזה דבר... וגם לא זכור לי שטענתי שאתה מטיף.
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אלי,
תשובתי לגבי החותמים היתה בעקבות שאלה שנשאלה בנושא.
הרופאים ממשיכים לחשוב שהם יודעים הכל, והעולם שותק. זהו, שהעולם לא שותק. העולם "מצביע ברגליים", מה שלטענתך מנציח את המצב. זה לא עניין של הנצחת המצב, זה המצב.
אינני מצליח להבין לאן אתה חותר. אני מסכים עם חלק ניער מהדברים שאתה כותב, אבל מה אתה רוצה להשיג? להסביר לרופאים שהם אינם יודעים הכל? - הרי הם יודעים את זה.
להסביר לאוכלוסייה שהרופאים אינם יודעים הכל? שוב, האוכלוסייה "מצביעה" ברגליים".
הבעיה אינה רופאים שיודעים הכל, או מורים שיודעים הכל, או רבנים שיודעים הכל, הבעיה היא שחלק ניכר מהאוכלוסיה מחזיק בגישה על פיה מישהו בכלל יודע הכל. הפנמה ונתינת תוקף לגישה הזו אשר התרחשה ומתרחשת במחזוריות כזו או אחרת לאורך ההיסטוריה האנושית, נתקבעה בעולם באופן גלוי וניכר.
השתחררות מאמונה זו מתרחשת מעצמה, כי הרי בסופו של דבר רופאים אינם יודעים הכל, אף אחד אינו יודע הכל. שחרור של גישות חייב להיות בקצב משלו. שכן, שבירת אמונה או היפוך גישה ברמה הקולקטיבית, אינם יכולים להיות פתאומיים או מידיים אלא אם רצונך במשהו דמוי מלחמה או הפיכה.
לכן, זה קורה. יש חשיבות לדיון הזה מעצם היותו מעלה מודעות של עוד ועוד יחידים, אבל בפועל, אינני רואה צורך להפגש עם רופא על מנת להאיר את עיניו, אלא אם יפנה אלי איזה רופא. אינני רואה צורך לעסוק בטעויות האלו.
על פני לעסוק בטעויות ולהוכיח כי רופאים אינם יודעים הכל, אחריותי מבחינה זו מתמקדת בדרך חיי.
יישום של הדרך האישית, מאפשר לכל אחד גם את החירות להניח לרופאים שחושבים שהם יודעים הכל, וגם לאותם שהולכים לרופאים/כמרים/רבנים/מורים שחושבים שהם יודעיים הכל, ואפילו את החירות להניח לאותם שחושבים שרוב האנשים אינם חושבים, ולחיות את חייו מתוך אחריות על פני אשמה, האשמה ועיסוק בטעויות.
תשובתי לגבי החותמים היתה בעקבות שאלה שנשאלה בנושא.
הרופאים ממשיכים לחשוב שהם יודעים הכל, והעולם שותק. זהו, שהעולם לא שותק. העולם "מצביע ברגליים", מה שלטענתך מנציח את המצב. זה לא עניין של הנצחת המצב, זה המצב.
אינני מצליח להבין לאן אתה חותר. אני מסכים עם חלק ניער מהדברים שאתה כותב, אבל מה אתה רוצה להשיג? להסביר לרופאים שהם אינם יודעים הכל? - הרי הם יודעים את זה.
להסביר לאוכלוסייה שהרופאים אינם יודעים הכל? שוב, האוכלוסייה "מצביעה" ברגליים".
הבעיה אינה רופאים שיודעים הכל, או מורים שיודעים הכל, או רבנים שיודעים הכל, הבעיה היא שחלק ניכר מהאוכלוסיה מחזיק בגישה על פיה מישהו בכלל יודע הכל. הפנמה ונתינת תוקף לגישה הזו אשר התרחשה ומתרחשת במחזוריות כזו או אחרת לאורך ההיסטוריה האנושית, נתקבעה בעולם באופן גלוי וניכר.
השתחררות מאמונה זו מתרחשת מעצמה, כי הרי בסופו של דבר רופאים אינם יודעים הכל, אף אחד אינו יודע הכל. שחרור של גישות חייב להיות בקצב משלו. שכן, שבירת אמונה או היפוך גישה ברמה הקולקטיבית, אינם יכולים להיות פתאומיים או מידיים אלא אם רצונך במשהו דמוי מלחמה או הפיכה.
לכן, זה קורה. יש חשיבות לדיון הזה מעצם היותו מעלה מודעות של עוד ועוד יחידים, אבל בפועל, אינני רואה צורך להפגש עם רופא על מנת להאיר את עיניו, אלא אם יפנה אלי איזה רופא. אינני רואה צורך לעסוק בטעויות האלו.
על פני לעסוק בטעויות ולהוכיח כי רופאים אינם יודעים הכל, אחריותי מבחינה זו מתמקדת בדרך חיי.
יישום של הדרך האישית, מאפשר לכל אחד גם את החירות להניח לרופאים שחושבים שהם יודעים הכל, וגם לאותם שהולכים לרופאים/כמרים/רבנים/מורים שחושבים שהם יודעיים הכל, ואפילו את החירות להניח לאותם שחושבים שרוב האנשים אינם חושבים, ולחיות את חייו מתוך אחריות על פני אשמה, האשמה ועיסוק בטעויות.
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אני ממש לא מנסה להאשים אף אחד. לא את הרופאים ולא את החולים. לאן אני חותר ? לא חותר. אני אפילו לא מנסה להוכיח משהו. פשוט מביע את דעתי.
ואם יש איזה רופא שיקרא מה שכתבו פה ויפקח את עיניו - אשמח. אם גם יש איזה אדם שהולך לרופאים ללא פקפוק, ועושה מה שאומרים לו ללא מחשבה, כי כך חנכו אותו שצריך לקחת את התרופה שהרופא אמר - ומחר הוא יחשוב שנית לפני כן - אשמח שבעתיים.
נכון, המצב הזה הולך ומשתנה. יש לי יסוד להאמין שהוא משתנה בגלל אנשים כמוכם (ואולי כמוני), שלא מקבלים את המצב שמובן מאליו, ומעיזים.
איתי, מתנצל על עניין הנוק-אאוט, זה היה עדי רן שכתב על הילד המסכן שלא מצליח לחלות.
לגבי עניין ההטפה אינני מתנצל כי לא האשמתי אותך בכך...
ואם יש איזה רופא שיקרא מה שכתבו פה ויפקח את עיניו - אשמח. אם גם יש איזה אדם שהולך לרופאים ללא פקפוק, ועושה מה שאומרים לו ללא מחשבה, כי כך חנכו אותו שצריך לקחת את התרופה שהרופא אמר - ומחר הוא יחשוב שנית לפני כן - אשמח שבעתיים.
נכון, המצב הזה הולך ומשתנה. יש לי יסוד להאמין שהוא משתנה בגלל אנשים כמוכם (ואולי כמוני), שלא מקבלים את המצב שמובן מאליו, ומעיזים.
איתי, מתנצל על עניין הנוק-אאוט, זה היה עדי רן שכתב על הילד המסכן שלא מצליח לחלות.
לגבי עניין ההטפה אינני מתנצל כי לא האשמתי אותך בכך...
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
הרופאים הם בסך הכול ברגים קטנים במערכת חולה של האגודת הבריאות העולמית. הם עושים את הכסף הגדול על הגב של האנושות. הם חבורת נוכלים (כן!) שממציאים תרופות, וממציאים מחלות לתרופות האלו.. היידעתם שיש תרופה לסרטן, ו'הם' לא מרשים? זה בסך הכול תזונה טובה ולקיחת וויטמינים אגרסיבית ויש עוד שיטות. האירגון הבריאות העולמי מנסה להוציא מהחוק את מכירת הוויטמינים שעלולים לנגוס ברווחים הגדולים שלהם.
כל שנה באמריקה מוציאים בערך כ1.5 טריליון דולר ורוצים לשאוף לרווחים של 3 טריליון דולר בשנה.
חולים! הדרך היחידה לשרוד את המאה העשרים ואחת היא לקחת אחראיות על גופינו, לדרוש אוכל אמיתי אורגני ולהמנע מדברים מזיקים, ולהתרחק מרופאים כמו מאש (אלא אם במקרי חירום של פציעות ותאונות)
כל שנה באמריקה מוציאים בערך כ1.5 טריליון דולר ורוצים לשאוף לרווחים של 3 טריליון דולר בשנה.
חולים! הדרך היחידה לשרוד את המאה העשרים ואחת היא לקחת אחראיות על גופינו, לדרוש אוכל אמיתי אורגני ולהמנע מדברים מזיקים, ולהתרחק מרופאים כמו מאש (אלא אם במקרי חירום של פציעות ותאונות)
-
- הודעות: 3314
- הצטרפות: 24 יולי 2002, 23:08
- דף אישי: הדף האישי של ורד_לב*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אני לא הייתי הולכת לקיצוניויות כאלה.
מכירה כמה וכמה רופאים באופן אישי והם אחלה אנשים, בכלל לא עשירים, עם המון מוטיבציה וחזון (מקווה שישרדו את הסיסטם ויישאר להם עוד מאלה). הם לא עושים כסף או משהו אחר על חשבון אף אחד (נהפוך הוא, דיי עובדים קשה ולא מתוגמלים בהתאם).
אני מבינה את גישתך, אבל אנא זכרי שלא מדובר ב כל הרופאים, אלא רק בחלק מהם (אפילו דיי קטן, נראה לי).
ומה לעשות שישנם מצבים בהם אנו זקוקים לרופאים ושעדיין לא כל האנשים בעניין של לקחת אחריות מלאה על חייהם (לפני שמישהו יקפוץ, אני מתכוונת ל: לדעת יותר על תהליכים שקורים בגוף, ללמוד את נושאי החיסונים, תרופות, מחלות, פתרונות טבעיים, תזונה נכונה, פעילות גופנית, שינה, מצב נפשי, מודעות והרשימה עוד ארוכה) וזו זכותם!
מכירה כמה וכמה רופאים באופן אישי והם אחלה אנשים, בכלל לא עשירים, עם המון מוטיבציה וחזון (מקווה שישרדו את הסיסטם ויישאר להם עוד מאלה). הם לא עושים כסף או משהו אחר על חשבון אף אחד (נהפוך הוא, דיי עובדים קשה ולא מתוגמלים בהתאם).
אני מבינה את גישתך, אבל אנא זכרי שלא מדובר ב כל הרופאים, אלא רק בחלק מהם (אפילו דיי קטן, נראה לי).
ומה לעשות שישנם מצבים בהם אנו זקוקים לרופאים ושעדיין לא כל האנשים בעניין של לקחת אחריות מלאה על חייהם (לפני שמישהו יקפוץ, אני מתכוונת ל: לדעת יותר על תהליכים שקורים בגוף, ללמוד את נושאי החיסונים, תרופות, מחלות, פתרונות טבעיים, תזונה נכונה, פעילות גופנית, שינה, מצב נפשי, מודעות והרשימה עוד ארוכה) וזו זכותם!
-
- הודעות: 1164
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2001, 00:51
- דף אישי: הדף האישי של איתי_שרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
ורד, אם שרה היא לא טרול אז היא "סתם" עושה שרות גרוע לטענות שלה על ידי הפיכתן להכללות אבסורדיות...
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
שרה היא לא טרול, אבל יש לה דרך התבטאות קיצונית במיוחד (מה קרה? מאז שאמרתי שאין כזה דבר "קיצוני" אני לא מפסיקה להשתמש במלה הזאת?).
שלום שרה וברוכה הבאה, באתר הזה אנחנו משתדלים למתן את הטונים. הנה כמה דוגמאות לביטויים שהייתי מציעה לך לערוך:
בסך הכול ברגים קטנים במערכת חולה של
הם חבורת נוכלים (כן!)
נו, באמת, אל תגידי לי שאת באמת מאמינה שכל אחד ואחד מאלפי הרופאים - למשל הישראלים - הוא חבר בקונספירציה עולמית שנועדה לרמות אנשים למען בצע כסף! נו, מה, את כוללת גם את ד"ר מירה ליבוביץ בזה? (רק בשביל לתת לך שם של רופאה אחת שבוודאי קראת את דבריה, ושלא ייתכן שאת מאמינה שזה חל עליה. ואם "אה, בטח, ד"ר ליבוביץ לא" - אז בואי נסכים שיש עוד כמה רופאים שזה לא חל עליהם, בסדר? ואז בואי נסכים שכבר אי אפשר לכתוב הכללה על "כל הרופאים", טוב?)
שעלולים לנגוס ברווחים הגדולים שלהם
לאירגון הבריאות העולמי - רווחים? אני לא בטוחה שאת מתמצאת בעובדות לגבי ניהול הארגון הזה.
הדרך היחידה לשרוד
"היחידה"? ו"לשרוד"? אולי משהו יותר כמו: "מי שבריאותו חשובה לו, ומבין את עדיפותה של מניעת מחלות ע"י אורח חיים בריא".
לדרוש אוכל אמיתי אורגני
פה הייתי מציעה: "להעדיף במידת האפשר" במקום "לדרוש". ממי לדרוש? מה לדרוש? סתם לקנות.
ולהתרחק מרופאים כמו מאש
אולי תוותרי על "כמו מאש" . זה משפט שגם אני יכולתי אולי לכתוב, אבל בהקשר הכללי של כל השאר - זה יוצא מוגזם עד מאוד.
את יודעת שבאתר הזה אפשר לערוך. זה אומר שאפשר למחוק את דברייך ושאת בעצמך יכולה לנסח מחדש.
אני יודעת שיש לך הרבה ידע חשוב שנשמח שתחלקי עמנו,
אבל באתר הזה, הכללות מסוג זה וניסוחים על גבול הוצאת דיבה יגרמו לכך שאנשים פשוט לא יקראו אותך, וחבל.
שלום שרה וברוכה הבאה, באתר הזה אנחנו משתדלים למתן את הטונים. הנה כמה דוגמאות לביטויים שהייתי מציעה לך לערוך:
בסך הכול ברגים קטנים במערכת חולה של
הם חבורת נוכלים (כן!)
נו, באמת, אל תגידי לי שאת באמת מאמינה שכל אחד ואחד מאלפי הרופאים - למשל הישראלים - הוא חבר בקונספירציה עולמית שנועדה לרמות אנשים למען בצע כסף! נו, מה, את כוללת גם את ד"ר מירה ליבוביץ בזה? (רק בשביל לתת לך שם של רופאה אחת שבוודאי קראת את דבריה, ושלא ייתכן שאת מאמינה שזה חל עליה. ואם "אה, בטח, ד"ר ליבוביץ לא" - אז בואי נסכים שיש עוד כמה רופאים שזה לא חל עליהם, בסדר? ואז בואי נסכים שכבר אי אפשר לכתוב הכללה על "כל הרופאים", טוב?)
שעלולים לנגוס ברווחים הגדולים שלהם
לאירגון הבריאות העולמי - רווחים? אני לא בטוחה שאת מתמצאת בעובדות לגבי ניהול הארגון הזה.
הדרך היחידה לשרוד
"היחידה"? ו"לשרוד"? אולי משהו יותר כמו: "מי שבריאותו חשובה לו, ומבין את עדיפותה של מניעת מחלות ע"י אורח חיים בריא".
לדרוש אוכל אמיתי אורגני
פה הייתי מציעה: "להעדיף במידת האפשר" במקום "לדרוש". ממי לדרוש? מה לדרוש? סתם לקנות.
ולהתרחק מרופאים כמו מאש
אולי תוותרי על "כמו מאש" . זה משפט שגם אני יכולתי אולי לכתוב, אבל בהקשר הכללי של כל השאר - זה יוצא מוגזם עד מאוד.
את יודעת שבאתר הזה אפשר לערוך. זה אומר שאפשר למחוק את דברייך ושאת בעצמך יכולה לנסח מחדש.
אני יודעת שיש לך הרבה ידע חשוב שנשמח שתחלקי עמנו,
אבל באתר הזה, הכללות מסוג זה וניסוחים על גבול הוצאת דיבה יגרמו לכך שאנשים פשוט לא יקראו אותך, וחבל.
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
נו, באמת, אל תגידי לי שאת באמת מאמינה שכל אחד ואחד מאלפי הרופאים - למשל הישראלים - הוא חבר בקונספירציה עולמית שנועדה לרמות אנשים למען בצע כסף! נו, מה, את כוללת גם את ד"ר מירה ליבוביץ בזה? (רק בשביל לתת לך שם של רופאה אחת שבוודאי קראת את דבריה, ושלא ייתכן שאת מאמינה שזה חל עליה. ואם "אה, בטח, ד"ר ליבוביץ לא" - אז בואי נסכים שיש עוד כמה רופאים שזה לא חל עליהם, בסדר? ואז בואי נסכים שכבר אי אפשר לכתוב הכללה על "כל הרופאים", טוב?)
לאו דווקא... יש לי ידידים שהם רופאים הילד שלי משחק עם הילדים שלהם
ברצינות: לא התכוונתי להגיד שהרופאים הם נוכלים, התכוונתי שהרופאים בעצמם אמנם רוצים לעזור, ויש להם כוונות טובות אבל זה מה שהם למדו באונברסיטה, והם לא יודעים על הגוף האדם והתזונה.. מפני שהחברות התרופות ממנות את הלימודי הרפואה והופכת אותם לסוכני מכירה של תרופות. אז בשביל שיהיה ברור יותר: הנוכלים האמיתיים (טון קיצוני ) הם אלו שעומדים בראש החברות התרופות והאירגון הבריאות העולמי ומארגנים את כל התרופות והחיסונים... למשל הנשיא בוש, יש לו שיתוף בחברת התרופות הגדולה ELY LILLY הייתי אומרת שהנשיא בוש נוכל
ובעלי החברות התרופות GALAXO - SMITH BEECHAM ו JOHNSON & JOHNSON וחברת נסטלה...
צריך 'לדרוש' אוכל אורגני, כלומר לקנות ולפעול שייצרו מזה יותר. ככל שיש יותר ביקוש בשוק, הייצרנים יצטרכו לענות על הדרישה. לעיין באתר "הירוק"www.greenpeace.org
ה'להתרחק מרופאים כמו מאש' - לבעיות כרוניות, או 'לשמור על הבריאות' אבל אם יש תאונה, או פיגוע צריך לרוץ לבית חולים אם אפשר או באמבולנס ...כאן לרופאים יש להם תפקיד נכבד בהצלת חיים וזה המקום שלהם!
לאו דווקא... יש לי ידידים שהם רופאים הילד שלי משחק עם הילדים שלהם
ברצינות: לא התכוונתי להגיד שהרופאים הם נוכלים, התכוונתי שהרופאים בעצמם אמנם רוצים לעזור, ויש להם כוונות טובות אבל זה מה שהם למדו באונברסיטה, והם לא יודעים על הגוף האדם והתזונה.. מפני שהחברות התרופות ממנות את הלימודי הרפואה והופכת אותם לסוכני מכירה של תרופות. אז בשביל שיהיה ברור יותר: הנוכלים האמיתיים (טון קיצוני ) הם אלו שעומדים בראש החברות התרופות והאירגון הבריאות העולמי ומארגנים את כל התרופות והחיסונים... למשל הנשיא בוש, יש לו שיתוף בחברת התרופות הגדולה ELY LILLY הייתי אומרת שהנשיא בוש נוכל
ובעלי החברות התרופות GALAXO - SMITH BEECHAM ו JOHNSON & JOHNSON וחברת נסטלה...
צריך 'לדרוש' אוכל אורגני, כלומר לקנות ולפעול שייצרו מזה יותר. ככל שיש יותר ביקוש בשוק, הייצרנים יצטרכו לענות על הדרישה. לעיין באתר "הירוק"www.greenpeace.org
ה'להתרחק מרופאים כמו מאש' - לבעיות כרוניות, או 'לשמור על הבריאות' אבל אם יש תאונה, או פיגוע צריך לרוץ לבית חולים אם אפשר או באמבולנס ...כאן לרופאים יש להם תפקיד נכבד בהצלת חיים וזה המקום שלהם!
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
וכבר שיפרת בהרבה את הניסוחים המוגזמים... D-:
-
- הודעות: 261
- הצטרפות: 25 אוגוסט 2001, 00:22
- דף אישי: הדף האישי של עדי_רן*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
שרה,
יש לי כמה קרובי משפחה החולים במחלות שהרופאים המטפלים בהם אינם יודעים באמת מה לעשות לגביהן: טרשת עורקים, סרטן, הפטיטיס C וסוכרת. אנשים אלה אינם מקבלים טיפולי "ריפוי", אלא נמצאים במעקב. חלקם מקפידים על תזונה בריאה ולקיחת ויטמינים אגרסיבית כפי שאת ממליצה (וזו אופנה היום בארה"ב).
מדברייך משתמע שאת יודעת על תרופה לסרטן_ ואולי למחלות נוספות. אשמח לקבל שמות של אנשים שנרפאו, או מרפאים שיש להם פתרונות _וודאיים (ולא סיפורי הצלחה בודדים) למחלות אלה. אבל אנא, אל תפני אותי לאתרים באינטרנט אלא תני לי שמות המוכרים לך אישית.
האירגון הבריאות העולמי מנסה להוציא מהחוק את מכירת הוויטמינים שעלולים לנגוס ברווחים הגדולים שלהם - ואני דווקא שמעתי שחברות הויטמינים עושות רווחים עצומים בעקבות האופנה לקחת ויטמינים בכמויות. אפילו בארצנו המפגרת יש פרסומות בכל מקום אפשרי בדבר ויטמינים ותכשירי רפואה טבעית, וכמעט שאין פרסומות על "תרופות". לא מוזר?
בלי שום סתירה לדברי הקודמים, אני מוצא נקודת הסכמה בינינו: ההוצאות על רפואה בארצות הברית מוגזמות, ונובעות בין השאר מתרבות לקויה של שימוש יתר ברפואה, כתוצאה ממבנה הביטוח הרפואי שם. דווקא מבחינה זו יש יתרון לביטוח הבריאות הממלכתי אצלנו.
אני חושב שיש מקום לשיפור בתרבות הפניה לרופאים גם בחברה הישראלית, אבל מצבנו טוב יחסית לארה"ב.
יש לי כמה קרובי משפחה החולים במחלות שהרופאים המטפלים בהם אינם יודעים באמת מה לעשות לגביהן: טרשת עורקים, סרטן, הפטיטיס C וסוכרת. אנשים אלה אינם מקבלים טיפולי "ריפוי", אלא נמצאים במעקב. חלקם מקפידים על תזונה בריאה ולקיחת ויטמינים אגרסיבית כפי שאת ממליצה (וזו אופנה היום בארה"ב).
מדברייך משתמע שאת יודעת על תרופה לסרטן_ ואולי למחלות נוספות. אשמח לקבל שמות של אנשים שנרפאו, או מרפאים שיש להם פתרונות _וודאיים (ולא סיפורי הצלחה בודדים) למחלות אלה. אבל אנא, אל תפני אותי לאתרים באינטרנט אלא תני לי שמות המוכרים לך אישית.
האירגון הבריאות העולמי מנסה להוציא מהחוק את מכירת הוויטמינים שעלולים לנגוס ברווחים הגדולים שלהם - ואני דווקא שמעתי שחברות הויטמינים עושות רווחים עצומים בעקבות האופנה לקחת ויטמינים בכמויות. אפילו בארצנו המפגרת יש פרסומות בכל מקום אפשרי בדבר ויטמינים ותכשירי רפואה טבעית, וכמעט שאין פרסומות על "תרופות". לא מוזר?
בלי שום סתירה לדברי הקודמים, אני מוצא נקודת הסכמה בינינו: ההוצאות על רפואה בארצות הברית מוגזמות, ונובעות בין השאר מתרבות לקויה של שימוש יתר ברפואה, כתוצאה ממבנה הביטוח הרפואי שם. דווקא מבחינה זו יש יתרון לביטוח הבריאות הממלכתי אצלנו.
אני חושב שיש מקום לשיפור בתרבות הפניה לרופאים גם בחברה הישראלית, אבל מצבנו טוב יחסית לארה"ב.
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
עדי -
את "חוסן" אתה מכיר? עומרי ציטרון, נמרוד שיינמן נדמה לי? אני מכירה אישית.
אבל יש לי משהו עצוב לספר לך:
אין "פתרונות וודאיים" למחלות אלה, כי רבים מהלוקים בהן "הזמינו לעצמם" באופן תת מודע מוות, ואין להם רצון אמיתי להבריא. לרוב אי הרצון מוסווה כ"חוסר אמונה בפתרון".
אדם שנפשו מתנגדת לריפוי שלו, במיוחד ללא ידיעתו - לא יבריא. הכרתי שלוש נשים שמתו מסרטן גם בגלל האישיות שלהן וגם בגלל שרצו למות (אף שאמרו שהן רוצות להחלים).
נדרשת אמונה שלמה ותקווה גמורה כדי להבריא את עצמך, וזה תנאי הכרחי אך לא מספיק.
אם זה במשפחה שלך, גם אתה בסיכון, וכדאי להתחיל במניעה.
טרשת עורקים?
על ריפוי בשמן זית הם שמעו? נעשה מחקר במכון וויצמן על זה. תיצור קשר עם ד"ר שאול אגר, הוא גר במושבה יוקנעם, חפש ב-144, ותשאל אותו. יש לו הרבה מחקרים מעניינים.
טרשת עורקים, סכרת - הייתי הולכת על שילוב של תזונה, שיטת פאולה (להחזיר את פנים הגוף למסלול), מדיטציה ורפואה סינית על כל גווניה.
את "חוסן" אתה מכיר? עומרי ציטרון, נמרוד שיינמן נדמה לי? אני מכירה אישית.
אבל יש לי משהו עצוב לספר לך:
אין "פתרונות וודאיים" למחלות אלה, כי רבים מהלוקים בהן "הזמינו לעצמם" באופן תת מודע מוות, ואין להם רצון אמיתי להבריא. לרוב אי הרצון מוסווה כ"חוסר אמונה בפתרון".
אדם שנפשו מתנגדת לריפוי שלו, במיוחד ללא ידיעתו - לא יבריא. הכרתי שלוש נשים שמתו מסרטן גם בגלל האישיות שלהן וגם בגלל שרצו למות (אף שאמרו שהן רוצות להחלים).
נדרשת אמונה שלמה ותקווה גמורה כדי להבריא את עצמך, וזה תנאי הכרחי אך לא מספיק.
אם זה במשפחה שלך, גם אתה בסיכון, וכדאי להתחיל במניעה.
טרשת עורקים?
על ריפוי בשמן זית הם שמעו? נעשה מחקר במכון וויצמן על זה. תיצור קשר עם ד"ר שאול אגר, הוא גר במושבה יוקנעם, חפש ב-144, ותשאל אותו. יש לו הרבה מחקרים מעניינים.
טרשת עורקים, סכרת - הייתי הולכת על שילוב של תזונה, שיטת פאולה (להחזיר את פנים הגוף למסלול), מדיטציה ורפואה סינית על כל גווניה.
-
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
עדי
או מרפאים שיש להם פתרונות וודאיים (ולא סיפורי הצלחה בודדים)
מה זה ודאיים? כמה זה בודדים? אם מרפא הצליח להביא לאיזון שלושים איש מתוך חמישים זה ודאי? אם מרפא טיפל בשלוש מאות חולים כשחלקם היו מטופלים בשיטות אחרות - קונבנציונליות או אחרות ומתוכם 117 נרפאו זה לא מעניין אותך?
אפילו בארצנו המפגרת יש פרסומות בכל מקום אפשרי בדבר ויטמינים ותכשירי רפואה טבעית, וכמעט שאין פרסומות על "תרופות".
אני לא מקשיב או רואה מי יודע מה פרסומות, אבל ממה שאני כן כבר קולט פה ושם הרי שזה ממש לא כמו שאתה מתאר, יש מסע פרסום אגרסיבי למשל לחיסון אבעבועות, משככי כאבים מפורסמים בעיקר לקראת חילופי עונות וכו'... שלא לדבר על הפרסומת הנקיה - פרסום כל הצלחה של המערכת הממסדית והצנעת הכשלונות.
שרה,
ניתן למצוא קונפירציה בכל טקסט - ניתן למצוא גם גימטריות מופלאות בתוך טקסט ששפתו עילגת -
יש הרבה במה שאת אומרת מבחינת האינטרסים הכלכליים העומדים מאחורי פעילות הממסד הרפואי, אשר בעזרת החוק מנסה לשמור על מעמדו בעולם כיודע כל, או לפחות כמי שרשאי לכפות את סמכותו מתוקף איזו גישה צרה, שלכאורה מניחה את הדעת של האוכלוסייה - ההיבטים המדעיים.
מאידך, עלינו להוקיר את ההתקדמות הטכנולוגית והיכולת למשל לשתול באוזנו של מי שהתחרש בעקבות תאונה או פיגוע מכשיר שמשיב לו את השמיעה, או את האפשרות לטפל בגוף ובחומר בדרכים יעילות למדי. עלינו להוקיר את הרופאים ואת כל המערכת הזו אשר את רואה בה קונספירציה שנועדה אך ורק לפגוע באחרים - כמוך כמוני - לנצל אותם ולגזול גם את כספם וגם את בריאותם.
הדברים אינם כה פשוטים. רוב העוסקים במלאכת הרפואה אינם אלא אנשים טובים שמאמינים שכך יש לרפא, להתרפא - בדרך הגופנית והחומרית.
מעבר לכך, האיחוד האירופי (ולא ארגון הבריאות העולמי) מנסה בתרוצי שוא כאילו מדעיים להגביל ולפקח באופן כזה שרוב חוברות הויטמינים ותוספי התזונה שאינם נדרשים למרשם רופא, לא יצליחו להיות רווחיים, ובכך למוטט תעשייה של מפעלים קטנים יחסית אשר אמנם מרוויחה לא רע היום, אבל בעקבות השינוי שמיועד להתחולל מפעלים אלה (ולא מדובר על סולגר) עשויים להיפגע אנושות.
ברור מאליו כי מאחורי השינוי המוצע עומדים תאגידים כלכליים שמייצרים תרופות ומעסיקים רופאים כסוכני המכירות שלהם. עם זאת, זה לא ממש יעזור להם היות וכיום הציבור מצביע אחרת, מצביע ברגליים. הצעת שינוי שכזה רק מעידה על פרפורי גסיסה של המונופול שמנסה לקחת הממסד הקיים על התחום הבריאותי.
המודעות לבריאות, לאורח החיים ולאפשרות לטפול עצמי או אצל מישהו שמתייחס אל האדם על פני אל המחלה של האדם, מתעצמת ומכפילה את עצמה ברחבי העולם.
מכאן, מחד אין מה לחשוש, הקונספירציה מכשליה את עצמה, ומאידך יש להוקיר את מי שאינך מאמינה בדרכו ולו רק מתוך היותו קיים, יש מספיק אחרים שהוא משרת את אמונותיהם. למרות אבחנתך שתהא מדויקת ככל שתהיה.
אני מניח שאת מסכימה איתי שאף אחד לא יכול לקחת מנדט על בריאות הזולת. האחריות לבריאות האדם מונחת על כתפיו. אפילו אם הוא סומא שלא רואה את הקשר הנבזי שנרקם סביבו, עדיין זוהי אמונתו ובדרך זו הוא מוצא את איזונו.
היות ולאף אחד אין מונופול על בריאות הזולת או בריאות הציבור - גם לך איין. דהיינו, ככל שאת מתנגדת למשהו אחד ומסכימה לדרך אחרת עדיין זוהי רק אמונתך והיא מתאימה למי שאת היא.
ולענין האופן בו את מעלה הסתייגויות והתנגדויות. בדרך משתלחת זו הנך רק מחזקת את הצד שמנגד. והיום הוא זקוק לכל מי שמוכן להשתלח בו, כי בפועל הוא הולך ומאבד מכבודו וממעמדו. הממסד הרפואי בעולם - נחלש.
בריאות בריאה.
או מרפאים שיש להם פתרונות וודאיים (ולא סיפורי הצלחה בודדים)
מה זה ודאיים? כמה זה בודדים? אם מרפא הצליח להביא לאיזון שלושים איש מתוך חמישים זה ודאי? אם מרפא טיפל בשלוש מאות חולים כשחלקם היו מטופלים בשיטות אחרות - קונבנציונליות או אחרות ומתוכם 117 נרפאו זה לא מעניין אותך?
אפילו בארצנו המפגרת יש פרסומות בכל מקום אפשרי בדבר ויטמינים ותכשירי רפואה טבעית, וכמעט שאין פרסומות על "תרופות".
אני לא מקשיב או רואה מי יודע מה פרסומות, אבל ממה שאני כן כבר קולט פה ושם הרי שזה ממש לא כמו שאתה מתאר, יש מסע פרסום אגרסיבי למשל לחיסון אבעבועות, משככי כאבים מפורסמים בעיקר לקראת חילופי עונות וכו'... שלא לדבר על הפרסומת הנקיה - פרסום כל הצלחה של המערכת הממסדית והצנעת הכשלונות.
שרה,
ניתן למצוא קונפירציה בכל טקסט - ניתן למצוא גם גימטריות מופלאות בתוך טקסט ששפתו עילגת -
יש הרבה במה שאת אומרת מבחינת האינטרסים הכלכליים העומדים מאחורי פעילות הממסד הרפואי, אשר בעזרת החוק מנסה לשמור על מעמדו בעולם כיודע כל, או לפחות כמי שרשאי לכפות את סמכותו מתוקף איזו גישה צרה, שלכאורה מניחה את הדעת של האוכלוסייה - ההיבטים המדעיים.
מאידך, עלינו להוקיר את ההתקדמות הטכנולוגית והיכולת למשל לשתול באוזנו של מי שהתחרש בעקבות תאונה או פיגוע מכשיר שמשיב לו את השמיעה, או את האפשרות לטפל בגוף ובחומר בדרכים יעילות למדי. עלינו להוקיר את הרופאים ואת כל המערכת הזו אשר את רואה בה קונספירציה שנועדה אך ורק לפגוע באחרים - כמוך כמוני - לנצל אותם ולגזול גם את כספם וגם את בריאותם.
הדברים אינם כה פשוטים. רוב העוסקים במלאכת הרפואה אינם אלא אנשים טובים שמאמינים שכך יש לרפא, להתרפא - בדרך הגופנית והחומרית.
מעבר לכך, האיחוד האירופי (ולא ארגון הבריאות העולמי) מנסה בתרוצי שוא כאילו מדעיים להגביל ולפקח באופן כזה שרוב חוברות הויטמינים ותוספי התזונה שאינם נדרשים למרשם רופא, לא יצליחו להיות רווחיים, ובכך למוטט תעשייה של מפעלים קטנים יחסית אשר אמנם מרוויחה לא רע היום, אבל בעקבות השינוי שמיועד להתחולל מפעלים אלה (ולא מדובר על סולגר) עשויים להיפגע אנושות.
ברור מאליו כי מאחורי השינוי המוצע עומדים תאגידים כלכליים שמייצרים תרופות ומעסיקים רופאים כסוכני המכירות שלהם. עם זאת, זה לא ממש יעזור להם היות וכיום הציבור מצביע אחרת, מצביע ברגליים. הצעת שינוי שכזה רק מעידה על פרפורי גסיסה של המונופול שמנסה לקחת הממסד הקיים על התחום הבריאותי.
המודעות לבריאות, לאורח החיים ולאפשרות לטפול עצמי או אצל מישהו שמתייחס אל האדם על פני אל המחלה של האדם, מתעצמת ומכפילה את עצמה ברחבי העולם.
מכאן, מחד אין מה לחשוש, הקונספירציה מכשליה את עצמה, ומאידך יש להוקיר את מי שאינך מאמינה בדרכו ולו רק מתוך היותו קיים, יש מספיק אחרים שהוא משרת את אמונותיהם. למרות אבחנתך שתהא מדויקת ככל שתהיה.
אני מניח שאת מסכימה איתי שאף אחד לא יכול לקחת מנדט על בריאות הזולת. האחריות לבריאות האדם מונחת על כתפיו. אפילו אם הוא סומא שלא רואה את הקשר הנבזי שנרקם סביבו, עדיין זוהי אמונתו ובדרך זו הוא מוצא את איזונו.
היות ולאף אחד אין מונופול על בריאות הזולת או בריאות הציבור - גם לך איין. דהיינו, ככל שאת מתנגדת למשהו אחד ומסכימה לדרך אחרת עדיין זוהי רק אמונתך והיא מתאימה למי שאת היא.
ולענין האופן בו את מעלה הסתייגויות והתנגדויות. בדרך משתלחת זו הנך רק מחזקת את הצד שמנגד. והיום הוא זקוק לכל מי שמוכן להשתלח בו, כי בפועל הוא הולך ומאבד מכבודו וממעמדו. הממסד הרפואי בעולם - נחלש.
בריאות בריאה.
-
- הודעות: 2996
- הצטרפות: 07 אוקטובר 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של עדי_יותם*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
וכמעט שאין פרסומות על "תרופות"
כמעט אולי זה יחסי, ואולי גם אצלך, כמוני, זוכרים מקסימום את הפרסומת, ולא את המוצר. אבל תיזכר - יש פרסומות לתרופות: אדויל, נורופן, אקמול, פניסטיל וכו'. אולי יש חוק/תקנה שמתירים לפרסם רק תרופות ללא מרשם לקהל הרחב? אולי לא מפרסמים תרופות מרשם כי אנשים לא יכולים לקנות אותן על דעת עצמם? לעומת זאת, בכתבי עת לאנשי מקצוע בהחלט יש פרסומים של תרופות מרשם.
כמעט אולי זה יחסי, ואולי גם אצלך, כמוני, זוכרים מקסימום את הפרסומת, ולא את המוצר. אבל תיזכר - יש פרסומות לתרופות: אדויל, נורופן, אקמול, פניסטיל וכו'. אולי יש חוק/תקנה שמתירים לפרסם רק תרופות ללא מרשם לקהל הרחב? אולי לא מפרסמים תרופות מרשם כי אנשים לא יכולים לקנות אותן על דעת עצמם? לעומת זאת, בכתבי עת לאנשי מקצוע בהחלט יש פרסומים של תרופות מרשם.
-
- הודעות: 338
- הצטרפות: 29 מאי 2003, 02:49
- דף אישי: הדף האישי של דיאנה_ב*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
עוד סוג של פרסומת לתרופות - בקרב הרופאים, עם מחקר המוכיח שהפרסומת הזו מצליחה ובגדול:
מחקר: רופאים מושפעים ממתנות ברישום תרופות
פורסם באתר האין-יותר-קונבנציונלי-ממנו YNET
מחקר: רופאים מושפעים ממתנות ברישום תרופות
פורסם באתר האין-יותר-קונבנציונלי-ממנו YNET
-
- הודעות: 8089
- הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
- דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
שכנתי לשעבר עבדה בשיווק תרופות. לפני זה לא ידעתי שיש בכלל דבר כזה. אחרי שהיא סיפרה לי מה היא עושה, נשארתי בהלם. היא הייתה נוסעת לרופאים להציג את מרכולתה של חברת התרופות עבורה עבדה, וכן, גם נותנת להם מתנות. וגם מזמינה אותם ל"כנסים מקצועיים" במימון החברה. לחברה היו גם סוכנים חסויים שהיו בודקים בבתי מרקחת על איזו תרופות הרוקחים ממליצים. רוקחים שהמליצו על התרופה שלהם היו זוכים ב"תמריץ".
לדעתי המגמה של פרסומות לתרופות היא חיובית ביותר. ככה התרופות מוצגות בגלוי כמוצר צריכה והמשתמש מקבל את הכוח להחליט מה הוא יקח (או לא). בעיני זה עדיף בהרבה על המצב הקודם, בו התרופות היו מין נוזל טקסי שרק לכוהני הרפואה הייתה סמכות לגביו.
לדעתי המגמה של פרסומות לתרופות היא חיובית ביותר. ככה התרופות מוצגות בגלוי כמוצר צריכה והמשתמש מקבל את הכוח להחליט מה הוא יקח (או לא). בעיני זה עדיף בהרבה על המצב הקודם, בו התרופות היו מין נוזל טקסי שרק לכוהני הרפואה הייתה סמכות לגביו.
-
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
מפרסמים עכשיו גם תרופות מרשם.
לא שם של תרופה, אבל "לכו לרופא, שירשום תרופה, ויציל אתכם"
לא שם של תרופה, אבל "לכו לרופא, שירשום תרופה, ויציל אתכם"
-
- הודעות: 2996
- הצטרפות: 07 אוקטובר 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של עדי_יותם*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אני לא אוהבת את פרסום התרופות. זה לא מידע אמין שאת יכולה להסתמך עליו בהחלטה, אלא מניפולציה. אם היה איזה דף מידע ענייני ומקיף שהיית יכולה לקבל בבתי מרקחת או אצל הרופאים, שכותב גוף בלתי תלוי כלשהו (אין כזה...) - ניחא. תראי איך הצליחו לחבר בלונדינית חטובה (דפנה רכטר) אפילו לתרופות נגד כאבים. ולהבדיל ממכונית או חולצה זו או אחרת, אפשר למות או להגיע לנזק בלתי הפיך גם מתרופות ללא מרשם.
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
מסכימה עם המסעדה.
ויותר מזה, יונת - הבעיה בעצם העובדה שכל היום אנשים חשופים לפרסומת של תרופות היא, שאורח המחשבה הזה נעשה לגיטימי:
כואב הראש - תרופה.
כאב גרון - תרופה.
בעיה כלשהי - תרופה.
רק תקנה את התרופה שלנו, ומייד מצבך ישתפר.
והבעיה שלי היא, שיש המון אנשים שהפרסומות האלה עובדות להם חזק על התת מודע (כי אין להם שום התנגדות למסר הזה, כמו שלי יש), ואז הם נתקלים בי , ואני נראית להם עוד יותר משוגעת ממה שאני באמת (הם לא יודעים שהתפיסות שלהם באות מהפרסומות).
אגב, אחד הדברים שניסיתי ללמד את הסטודנטים שלי במהלך הסמסטר היה הטריק "איפה הכסף", כלומר: חפשו תמיד למי יש אינטרס למכור לכם משהו. ותחשדו! למי יש אינטרס לשכנע אתכם שתמ"ל עדיף על הנקה? למי יש אינטרס לשכנע אתכם להחזיק ילדים בחיתולים עד גיל 3? למי יש אינטרס למנוע מכם לישון עם התינוק במיטה?
ויותר מזה, יונת - הבעיה בעצם העובדה שכל היום אנשים חשופים לפרסומת של תרופות היא, שאורח המחשבה הזה נעשה לגיטימי:
כואב הראש - תרופה.
כאב גרון - תרופה.
בעיה כלשהי - תרופה.
רק תקנה את התרופה שלנו, ומייד מצבך ישתפר.
והבעיה שלי היא, שיש המון אנשים שהפרסומות האלה עובדות להם חזק על התת מודע (כי אין להם שום התנגדות למסר הזה, כמו שלי יש), ואז הם נתקלים בי , ואני נראית להם עוד יותר משוגעת ממה שאני באמת (הם לא יודעים שהתפיסות שלהם באות מהפרסומות).
אגב, אחד הדברים שניסיתי ללמד את הסטודנטים שלי במהלך הסמסטר היה הטריק "איפה הכסף", כלומר: חפשו תמיד למי יש אינטרס למכור לכם משהו. ותחשדו! למי יש אינטרס לשכנע אתכם שתמ"ל עדיף על הנקה? למי יש אינטרס לשכנע אתכם להחזיק ילדים בחיתולים עד גיל 3? למי יש אינטרס למנוע מכם לישון עם התינוק במיטה?
-
- הודעות: 8089
- הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
- דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אתן טועות: הגישה של "בעיה - תרופה" (עקרון הפלסטר) הקדימה את הפרסומות והיא לא תלויה בהן כלל וכלל. פשוט לפני הפרסומות, התרופה (ובהכלל גם הריפוי) הייתה לחלוטין בשליטת המערכת הרפואית. הפרסומות מעבירות את הכוח, וגם את שיקול הדעת, לאנשים הפשוטים.
-
- הודעות: 2737
- הצטרפות: 26 יולי 2001, 21:35
- דף אישי: הדף האישי של אם_פי_3*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אפשר משהו על עקרון הפלסטר?
לבתי יש פצע קטן. לא מדמם. היא מבקשת פלסטר. האם לשים לה?
נגד: ברור לי שזה לא יועיל, ולפעמים גם יפריע להחלמה. אני רוצה לעודד אצלה את התפיסה שהגוף שלה יבריא את עצמו בעצמו.
בעד: זה מה שהיא מבקשת, והיא לא מעוניינת בתחליפים (וזה לא משהו נורא עקרוני ששווה לריב עליו).
מה שעשיתי היה למרוח משחה, למרות שזה לא היה תחליף ראוי מבחינתה, ולמרות שגם המשחה היתה מיותרת.
לבתי יש פצע קטן. לא מדמם. היא מבקשת פלסטר. האם לשים לה?
נגד: ברור לי שזה לא יועיל, ולפעמים גם יפריע להחלמה. אני רוצה לעודד אצלה את התפיסה שהגוף שלה יבריא את עצמו בעצמו.
בעד: זה מה שהיא מבקשת, והיא לא מעוניינת בתחליפים (וזה לא משהו נורא עקרוני ששווה לריב עליו).
מה שעשיתי היה למרוח משחה, למרות שזה לא היה תחליף ראוי מבחינתה, ולמרות שגם המשחה היתה מיותרת.
-
- הודעות: 2996
- הצטרפות: 07 אוקטובר 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של עדי_יותם*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
יונת, מה לגבי הדור החדש שאנחנו מגדלות, של ילדים שיודעים שרופא הוא לא אלוהים ויודע הכל, אבל חשופים לפרסומות
מצד שני? כל נושא "שיקול הדעת" בעיני בפרסומות לא רלוונטי. הפרסום מצליח ועובד לא מתוך זה שלאנשים יש שיקול דעת.
כרמית, עם בתי הייתי מדברת הרבה על זה שהגוף שלה בריא וחזק ו(בהשפעת דיאנה אידלמן-קרת) - יכול לחולל נסים ולהבריא את הפצע בעצמו. הקטע של ה"נס" מאוד הדליק לה את הדמיון. אפשר גם אולי לספור ימים ולראות איך פצע לא מכוסה מחלים במהירות גדולה יותר, ללוות את תהליך ההחלמה, לצייר עיגול סביב הפצע כדי שאפשר יהיה לזהות את המקום...
מצד שני: באמת לא שווה לריב על זה.
מצד שלישי: modeling (אבל לא לפצוע את עצמך בכוונה בשביל זה (-; )
מצד שני? כל נושא "שיקול הדעת" בעיני בפרסומות לא רלוונטי. הפרסום מצליח ועובד לא מתוך זה שלאנשים יש שיקול דעת.
כרמית, עם בתי הייתי מדברת הרבה על זה שהגוף שלה בריא וחזק ו(בהשפעת דיאנה אידלמן-קרת) - יכול לחולל נסים ולהבריא את הפצע בעצמו. הקטע של ה"נס" מאוד הדליק לה את הדמיון. אפשר גם אולי לספור ימים ולראות איך פצע לא מכוסה מחלים במהירות גדולה יותר, ללוות את תהליך ההחלמה, לצייר עיגול סביב הפצע כדי שאפשר יהיה לזהות את המקום...
מצד שני: באמת לא שווה לריב על זה.
מצד שלישי: modeling (אבל לא לפצוע את עצמך בכוונה בשביל זה (-; )
-
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
מה ההבדל בין פלסטר לנשיקה מאמא?
-
- הודעות: 569
- הצטרפות: 04 מרץ 2002, 09:48
- דף אישי: הדף האישי של עירית_ל*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
נשיקת קסם - מרפאה פצעים וכאבים - לדעתי זה מקסים.
לפני כמה ימים הייתי במצוקה, שמן רותח במחבת והילד בדיוק חטף מכה. שאלתי אם הוא יכול לתת לעצמו נשיקת קסם עד שאתפנה ומאז - פשוט קסם! הילד מנשק את עצמו כל הזמן (אפילו אם הוא חוטף מכה בגב הוא מנסה).
לפני כמה ימים הייתי במצוקה, שמן רותח במחבת והילד בדיוק חטף מכה. שאלתי אם הוא יכול לתת לעצמו נשיקת קסם עד שאתפנה ומאז - פשוט קסם! הילד מנשק את עצמו כל הזמן (אפילו אם הוא חוטף מכה בגב הוא מנסה).
-
- הודעות: 2998
- הצטרפות: 26 יולי 2001, 09:53
- דף אישי: הדף האישי של אביב_חדש*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
כרמית- עבורך.
כשאגם מקבל מכה-שפשוף-שריטה-פצע מכל סוג, הוא מבקש פלסטר. כדי לא לראות את הדם. זה מה שמפחיד אותו. פעם אחת הוא קיבל מכה בשפה וירד לו דם מהחניכיים (בחיבור עם השן) ולא אמרנו לו שיורד לו דם. לא היתה היסטריה רצינית, קצת בכי מהמכה וזהו. אם הוא היה יודע על דם, חבל על הזמן.
מור לעומתו, כשיש לו מכה-שפשוף-שריטה-פצע מכל סוג מבקש קרח. הוא אפילו לא צריך לשים את הקרח על הפצע, אלא להחזיק אותו ביד, לעתים אפילו למצוץ אותו. זה מה שעובד עבורו.
נראה לי מיותר לריב איתם על "האם הפלסטר/קרח יעזרו" ולכן אני מוותרת מראש. יש לנו מלאים של פלסטרים ואנחנו מממנים יפה את Johnson & Johnson...
כשאגם מקבל מכה-שפשוף-שריטה-פצע מכל סוג, הוא מבקש פלסטר. כדי לא לראות את הדם. זה מה שמפחיד אותו. פעם אחת הוא קיבל מכה בשפה וירד לו דם מהחניכיים (בחיבור עם השן) ולא אמרנו לו שיורד לו דם. לא היתה היסטריה רצינית, קצת בכי מהמכה וזהו. אם הוא היה יודע על דם, חבל על הזמן.
מור לעומתו, כשיש לו מכה-שפשוף-שריטה-פצע מכל סוג מבקש קרח. הוא אפילו לא צריך לשים את הקרח על הפצע, אלא להחזיק אותו ביד, לעתים אפילו למצוץ אותו. זה מה שעובד עבורו.
נראה לי מיותר לריב איתם על "האם הפלסטר/קרח יעזרו" ולכן אני מוותרת מראש. יש לנו מלאים של פלסטרים ואנחנו מממנים יפה את Johnson & Johnson...
-
- הודעות: 569
- הצטרפות: 04 מרץ 2002, 09:48
- דף אישי: הדף האישי של עירית_ל*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
הבן שלי בכלל לא בטרואמה מפצעים, להפך. הוא משוויץ בהם וכל יום עורך ספירת מלאי של השפשופים בברכיים. אם זה פצע שירד ממנו דם - הוא מקבל יותר נקודות.
-
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
ברור שגם נותנים נשיקה לעצמם! וגם זה לזה! זה ממש הופף למשחק-נשיקות, ושוכחים מהמכה...
(וגם: שואלים, מבקשים - זו הזדמנות להזכיר שנשיקה זה רק אם כולם רוצים).
(וגם: שואלים, מבקשים - זו הזדמנות להזכיר שנשיקה זה רק אם כולם רוצים).
-
- הודעות: 2737
- הצטרפות: 26 יולי 2001, 21:35
- דף אישי: הדף האישי של אם_פי_3*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
יש גם ערימה של נשיקות על המיטה ונשיקה בכיס, למקרה שאמא לא ליד... אבל עכשיו הם כבר לפעמים אומרים לי שזה לא עוזר.
שגית - ומה עם פצעים שצריכים אוויר חופשי בשביל להחלים?
מבחינת דוגמה אישית - אני משתמשת מעט מאד בפלסטרים - רק כשזה מקום שמדמם ולא מפסיק (אצבע), או משתפשף במיוחד, וגם אבא. אבל איכשהו לפלסטר יש את הקסם שלו. גם לקרח (זו השיטה של בגן...).
שגית - ומה עם פצעים שצריכים אוויר חופשי בשביל להחלים?
מבחינת דוגמה אישית - אני משתמשת מעט מאד בפלסטרים - רק כשזה מקום שמדמם ולא מפסיק (אצבע), או משתפשף במיוחד, וגם אבא. אבל איכשהו לפלסטר יש את הקסם שלו. גם לקרח (זו השיטה של בגן...).
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
כרמית - פעם שמעתי מדיאנה אידלמן קרת הצעה מתוקה: לשים פלסטר על הגוף או על הבגד לקישוט, לא על הפצע עצמו. יותר כמו איזה עיטור-גבורה או משהו
-
- הודעות: 2996
- הצטרפות: 07 אוקטובר 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של עדי_יותם*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
כרמית, אולי את עושה את זה ממילא, אבל חשוב לי להדגיש: כשאתם נפצעים, תשתפי את הילדה בזה שזה קרה, ובדרך שבה את מתמודדת עם זה, ותעקבו באופן יומיומי אחרי ההחלמה הפלאית. (-:
-
- הודעות: 8089
- הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
- דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
מסעדה, הפרסומות הם חלק מחיי ילדינו. אי-אפשר לאטום אותם בבועה נקיה מפרסומות. מה שכן אפשר לעשות הוא לעזור להם להתחסן מפניהן.
בכל מקרה, לא ברור לי למה את חושבת שפרסומות עובדות יותר מסמכות רפואית. הרי סמכות רפואית נותנת 100% הצלחה במכירת התרופה. פרסומות יכולות רק להחליש את כוח המכירה של הרופאים, כי הם משדרות ללקוח שיש לו זכות בחירה. (או שאולי כוח המכירה של הרופאים כבר נחלש, ובגלל זה הם נאלצים לעשות פרסומות?)
בכל מקרה, לא ברור לי למה את חושבת שפרסומות עובדות יותר מסמכות רפואית. הרי סמכות רפואית נותנת 100% הצלחה במכירת התרופה. פרסומות יכולות רק להחליש את כוח המכירה של הרופאים, כי הם משדרות ללקוח שיש לו זכות בחירה. (או שאולי כוח המכירה של הרופאים כבר נחלש, ובגלל זה הם נאלצים לעשות פרסומות?)
-
- הודעות: 20
- הצטרפות: 18 מרץ 2003, 23:06
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אפרופו רופאים. חברה מאד צעירה (21..) ילדה ויש לה בעיות קשות עם ההנקה. רמת רגישות לכאב מאד גבוהה ועוד.
יועצת הנקה ibclc מהמרפאה של ד"ר צימרמן הדריכה אותה בשלב ראשון לשלב הנקה עם שאיבה הסבירה איך לתת בקבוק כדי שלא יהיה בלבול והכל היה בסדר.
אחרי יומיים אני מתקשרת לשאול מה נשמע אז היא אומרת אוי אני מרגישה נורא רע יש לי חום גבוה . אני"לפי החום אני מבינה שהחלטת להפסיק להניק?" מהצד השני בכי... אני"חמודה,אני מבינה שאת לא ממש שלמה עם זה" ומעבר לקו:נכון אבל לא היתה לי ברירה התחיל לי גודש (קפיצת גדילה לא מניקה לפי דרישה וכ"ו)ורופאת הנשים אמרה לי שזה מהשאיבה אז הפסקתי לשאוב!!! אני"חמודה החום הוא מזה שלא הנקת ולא שאבת להיפך אי ריקון השד היא הבעיה. שאיבה היא בעיתית לאורך זמן דוקא מכיון שהיא עלולה להפחית את כמות החלב..." היא הלכה לשאוב ,הניקה וצ'יק ירד החום.
איזו עיצת אחיתופל של רופאת נשים .
יועצת הנקה ibclc מהמרפאה של ד"ר צימרמן הדריכה אותה בשלב ראשון לשלב הנקה עם שאיבה הסבירה איך לתת בקבוק כדי שלא יהיה בלבול והכל היה בסדר.
אחרי יומיים אני מתקשרת לשאול מה נשמע אז היא אומרת אוי אני מרגישה נורא רע יש לי חום גבוה . אני"לפי החום אני מבינה שהחלטת להפסיק להניק?" מהצד השני בכי... אני"חמודה,אני מבינה שאת לא ממש שלמה עם זה" ומעבר לקו:נכון אבל לא היתה לי ברירה התחיל לי גודש (קפיצת גדילה לא מניקה לפי דרישה וכ"ו)ורופאת הנשים אמרה לי שזה מהשאיבה אז הפסקתי לשאוב!!! אני"חמודה החום הוא מזה שלא הנקת ולא שאבת להיפך אי ריקון השד היא הבעיה. שאיבה היא בעיתית לאורך זמן דוקא מכיון שהיא עלולה להפחית את כמות החלב..." היא הלכה לשאוב ,הניקה וצ'יק ירד החום.
איזו עיצת אחיתופל של רופאת נשים .
-
- הודעות: 2996
- הצטרפות: 07 אוקטובר 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של עדי_יותם*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
יונת, אני נורא קצרה בזמן (אפשר לעשות בצ'יק צ'ק אפשרות שאני אסמן דפים שאני רוצה לענות להם בשלב מאוחר יותר, שלא ייעלמו לי מ-מה חדש? (-; סתם). אולי בשמת תרחיב.
להרבה מאוד אנשים, ובטח שלילדים, אין יכולת להבחין ולהפריד בין מידת האובייקטיביות של פרסומת לבין עובדות. כמה פעמים אמא שלי באה להראות לי ש"היה כתוב בעיתון" ולמעשה פשוט פספסה את הכיתוב הזעיר שאומר "מדור פרסומי".
פרסומות עובדות על שטיפת מוח- אחרי ששומעים אותן שלוש פעמים בשעה, זה אחרת מרופא שאת נתקלת בו פעם ב-.
וכן, אפשר לגונן על ילדים מפני חלק גדול מן הפרסומות, אבל לא מפני כולן. בדיוק בגלל זה, בין היתר, אני לא בטוחה שצריך לאפשר לפרסם תרופות לציבור הרחב.
להרבה מאוד אנשים, ובטח שלילדים, אין יכולת להבחין ולהפריד בין מידת האובייקטיביות של פרסומת לבין עובדות. כמה פעמים אמא שלי באה להראות לי ש"היה כתוב בעיתון" ולמעשה פשוט פספסה את הכיתוב הזעיר שאומר "מדור פרסומי".
פרסומות עובדות על שטיפת מוח- אחרי ששומעים אותן שלוש פעמים בשעה, זה אחרת מרופא שאת נתקלת בו פעם ב-.
וכן, אפשר לגונן על ילדים מפני חלק גדול מן הפרסומות, אבל לא מפני כולן. בדיוק בגלל זה, בין היתר, אני לא בטוחה שצריך לאפשר לפרסם תרופות לציבור הרחב.
-
- הודעות: 569
- הצטרפות: 04 מרץ 2002, 09:48
- דף אישי: הדף האישי של עירית_ל*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אפשר לעשות בצ'יק צ'ק אפשרות שאני אסמן דפים שאני רוצה לענות להם בשלב מאוחר יותר, שלא ייעלמו לי מ-מה חדש? הצעה מ צ ו י נ ת!
-
- הודעות: 2737
- הצטרפות: 26 יולי 2001, 21:35
- דף אישי: הדף האישי של אם_פי_3*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
מסעדה, עירית - פשוט תורידו (זמנית) את הסימון של לא להראות מה שכבר קראתן.
גם אני משתדלת להמנע מהקלדת שמות דפים...
גם אני משתדלת להמנע מהקלדת שמות דפים...
-
- הודעות: 8089
- הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
- דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
אפשר לעשות בצ'יק צ'ק אפשרות שאני אסמן דפים שאני רוצה לענות להם בשלב מאוחר יותר
קונטרול D מוסיף את הדף למועדפים, ואז אפשר לחזור אליו בקלות בשביל לענות.
מסעדה, פרסומות היו, הינן, ויהיו עוד הרבה יותר. גם אם תצליחי לאסור פרסום תרופות, לא תצליחי לאסור את פרסום צורת המחשבה שעומדת בבסיס השימוש בתרופות. הטענה שלי היא שפרסום של תרופה מעמיד אותה במעמד שווה עם גלידה או משחת שיניים או אבקת כביסה או כל מוצר צריכה אחר. כלומר: מנטרל ממנה את הסמכות הרפואית.
קונטרול D מוסיף את הדף למועדפים, ואז אפשר לחזור אליו בקלות בשביל לענות.
מסעדה, פרסומות היו, הינן, ויהיו עוד הרבה יותר. גם אם תצליחי לאסור פרסום תרופות, לא תצליחי לאסור את פרסום צורת המחשבה שעומדת בבסיס השימוש בתרופות. הטענה שלי היא שפרסום של תרופה מעמיד אותה במעמד שווה עם גלידה או משחת שיניים או אבקת כביסה או כל מוצר צריכה אחר. כלומר: מנטרל ממנה את הסמכות הרפואית.
-
- הודעות: 2996
- הצטרפות: 07 אוקטובר 2001, 22:47
- דף אישי: הדף האישי של עדי_יותם*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
מעניין, אנחנו מסכימות על הדברים, ומפרשות אותם אחרת לגמרי (-:
שפרסום של תרופה מעמיד אותה במעמד שווה עם גלידה או משחת שיניים או אבקת כביסה או כל מוצר צריכה אחר
זהו, שבעיני תרופה איננה מוצר צריכה רגיל. אם כי, כשאני מתחילה לחשוב על זה לעומק, לרוב המוצרים המפורסמים יכולה להיות השפעה מזיקה כלשהי (-: אוקיי, השתכנעתי שתרופה היא מוצר צריכה, במידה מסוימת...
לא תצליחי לאסור את פרסום צורת המחשבה שעומדת בבסיס השימוש בתרופות
רגע - למה את מתכוונת? איך צורת המחשבה הזו מפורסמת? בזה שלכל דבר יש תשובה מהירה, שמונעת התמודדות עם הדבר האמיתי?
שפרסום של תרופה מעמיד אותה במעמד שווה עם גלידה או משחת שיניים או אבקת כביסה או כל מוצר צריכה אחר
זהו, שבעיני תרופה איננה מוצר צריכה רגיל. אם כי, כשאני מתחילה לחשוב על זה לעומק, לרוב המוצרים המפורסמים יכולה להיות השפעה מזיקה כלשהי (-: אוקיי, השתכנעתי שתרופה היא מוצר צריכה, במידה מסוימת...
לא תצליחי לאסור את פרסום צורת המחשבה שעומדת בבסיס השימוש בתרופות
רגע - למה את מתכוונת? איך צורת המחשבה הזו מפורסמת? בזה שלכל דבר יש תשובה מהירה, שמונעת התמודדות עם הדבר האמיתי?
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
לא מסכימה, יונת.
לדעתי עצם הפרסום מחדיר עוד יותר לתודעה את התרופות כדבר קיים ושיגרתי, וזאת בדיוק בתקופה שגוברת המודעות לשימוש יתר בתרופות ולנזקיהן (ולא במקרה!).
רחוק מהעין - רחוק מהלב.
פתאום "כל אחד צריך שיהיה לו בבית" מחסן שלם של תרופות.
לדעתי עצם הפרסום מחדיר עוד יותר לתודעה את התרופות כדבר קיים ושיגרתי, וזאת בדיוק בתקופה שגוברת המודעות לשימוש יתר בתרופות ולנזקיהן (ולא במקרה!).
רחוק מהעין - רחוק מהלב.
פתאום "כל אחד צריך שיהיה לו בבית" מחסן שלם של תרופות.
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
לעדי רן, הייתי שמחה להפנות אותך לאנשים שאני מכירה אישית, שהתרפאו מסרטן. בנתיים אני מכירה מישהו קוראים לו דוד בן יוסף. אם אתה רוצה, אוכל לתת את הכתובת והטלפון שלו.
הכרתי אישית את ד"ר שטראוס שריפא הרבה חולים מסרטן
הסיבה שאני לא מכירה יותר אנשים שהתרפאו מסרטן בגלל שכידוע הרוב פונים לטיפול כימותראפי והשיטה החדשה עוד לא התפשטה
לא רוצה להאמין, לא צריך! הימים יגידו. צופה באופטימיות לבריאות שלימה
שרה
הכרתי אישית את ד"ר שטראוס שריפא הרבה חולים מסרטן
הסיבה שאני לא מכירה יותר אנשים שהתרפאו מסרטן בגלל שכידוע הרוב פונים לטיפול כימותראפי והשיטה החדשה עוד לא התפשטה
לא רוצה להאמין, לא צריך! הימים יגידו. צופה באופטימיות לבריאות שלימה
שרה
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
ראיתי מודעות ענקיות בצד הכבישים המהירים : IMMITREX לריסון הסמפטומים של אלרגיה, ופתאום אפשר לנשום!
או: RHINO קשה על אלרגיה, ועדין עליך, ואתה חופשי מסמפטומים ל24 שעות!
בטלוויזיה ראיתי: אנשים מפחידים ואדם אחד קטן ומפוחד, הוא מרפה את העניבה שלו, וכולם מסביב מחייכים ברשעות ... ואז הוא לוקח תרופה, ופתאום כולם נהיים כאלו נחמדים ואז מופיע הכיתובית: PROZAC
וכמובן, אדם שלא מצליח לישון כי הוא משתעל ומשתעל, אז אשתו לוקחת כדורים ושמה אותם בכוס מים, ואז היא מגישה את זה לבעלה, והשיעולים עוברים, ואז כתוב: TYLENOL PM
ממש בשורות טובות! ולמה הם תולים את כל זה בכל מקום ותחת כל עץ רענן?
או: RHINO קשה על אלרגיה, ועדין עליך, ואתה חופשי מסמפטומים ל24 שעות!
בטלוויזיה ראיתי: אנשים מפחידים ואדם אחד קטן ומפוחד, הוא מרפה את העניבה שלו, וכולם מסביב מחייכים ברשעות ... ואז הוא לוקח תרופה, ופתאום כולם נהיים כאלו נחמדים ואז מופיע הכיתובית: PROZAC
וכמובן, אדם שלא מצליח לישון כי הוא משתעל ומשתעל, אז אשתו לוקחת כדורים ושמה אותם בכוס מים, ואז היא מגישה את זה לבעלה, והשיעולים עוברים, ואז כתוב: TYLENOL PM
ממש בשורות טובות! ולמה הם תולים את כל זה בכל מקום ותחת כל עץ רענן?
-
- הודעות: 338
- הצטרפות: 29 מאי 2003, 02:49
- דף אישי: הדף האישי של דיאנה_ב*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
עוד שתי בעיות בפירסום תרופות -
האחת: שהן נראות כמו המלצות של רופאים, וככה לא נתפסות כפרסומת אלא כהמלצה חמה של מישהו אובייקטיבי שנורא אכפת לו.
השניה: הן מקבעות את הרושם שתרופה היא פתרון לכל בעיה, וככה מורידות את המודעות לאלטרנטיבות. למשל, תרופה נגד סכרת, כאשר קודם כל כדאי לטפל בסכרת מבוגרים בשינוי תזונתי.
ובהקשר הזה, אם נעזוב רגע את התרופות ונחזור למה שרופאים לא יודעים או לא מיידעים, הרבה פעמים אם לא מיידעים על חלופה לניתוחים. או טיפול מניעתי כדי לא להגיע לניתוחים. כשאמי עברה ניתוח לאחר צניחת רחם שאלתי את הרופא מה אני יכולה לעשות כדי לא להגיע למצב הזה בגילה. האמת היא שכבר ידעתי על האפי נו, לחיצות נכונות בלידה, תרגול השרירים הטבעתיים, פיזיוטרפיה של רצפת האגן (שלפחות זה צריך להיות דבר מוכר לכל רופאי הנשים, מאחר וצורת הטיפול הזו מוכרת על ידי קופות החולים). התשובה שלו היתה: אין שום דבר שאפשר לעשות, זה עניין של גיל, וסביר להניח שגם את תצטרכי ניתוח בגיל הזה...
האחת: שהן נראות כמו המלצות של רופאים, וככה לא נתפסות כפרסומת אלא כהמלצה חמה של מישהו אובייקטיבי שנורא אכפת לו.
השניה: הן מקבעות את הרושם שתרופה היא פתרון לכל בעיה, וככה מורידות את המודעות לאלטרנטיבות. למשל, תרופה נגד סכרת, כאשר קודם כל כדאי לטפל בסכרת מבוגרים בשינוי תזונתי.
ובהקשר הזה, אם נעזוב רגע את התרופות ונחזור למה שרופאים לא יודעים או לא מיידעים, הרבה פעמים אם לא מיידעים על חלופה לניתוחים. או טיפול מניעתי כדי לא להגיע לניתוחים. כשאמי עברה ניתוח לאחר צניחת רחם שאלתי את הרופא מה אני יכולה לעשות כדי לא להגיע למצב הזה בגילה. האמת היא שכבר ידעתי על האפי נו, לחיצות נכונות בלידה, תרגול השרירים הטבעתיים, פיזיוטרפיה של רצפת האגן (שלפחות זה צריך להיות דבר מוכר לכל רופאי הנשים, מאחר וצורת הטיפול הזו מוכרת על ידי קופות החולים). התשובה שלו היתה: אין שום דבר שאפשר לעשות, זה עניין של גיל, וסביר להניח שגם את תצטרכי ניתוח בגיל הזה...
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
במקומך הייתי נעלמת ולא חוזרת לרופא הזה, בלי להגיד לו שום דבר או להתווכח איתו. אין עם מי לדבר.
-
- הודעות: 8089
- הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
- דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
מסעדה, אכן אני מתכוונת לצורת המחשבה שאומרת שכשיש בעיה אז פונים למשהו חיצוני שגורם לה להעלם או לפחות "חוסך" מאיתנו לחוות אותה. זו אחת התפיסות הבסיסיות בתרבות שלנו.
בשמת, תרופות הן כבר דבר קיים ושגרתי. הפרסומות לא ישנו את המצב הזה לכאן או לכאן. כפי שכתבתי למעלה, מה שטוב בהן לדעתי זה שהן מעבירות את מוקד הכוח לגבי השימוש בתרופות מהרופא אל הצרכן.
דיאנה, אני לא בטוחה שפרסום תרופה לסוכרת מוריד את המודעות לאלטרנטיבה של אורח חיים בריא. יכול להיות שכן, אבל לדעתי חלק חשוב יותר בבחירה בתרופה הוא ההתניה התרבותית שלנו לחפש פתרון חיצוני שמסתיר את הבעיה במקום לחיות את הפתרון.
בשמת, תרופות הן כבר דבר קיים ושגרתי. הפרסומות לא ישנו את המצב הזה לכאן או לכאן. כפי שכתבתי למעלה, מה שטוב בהן לדעתי זה שהן מעבירות את מוקד הכוח לגבי השימוש בתרופות מהרופא אל הצרכן.
דיאנה, אני לא בטוחה שפרסום תרופה לסוכרת מוריד את המודעות לאלטרנטיבה של אורח חיים בריא. יכול להיות שכן, אבל לדעתי חלק חשוב יותר בבחירה בתרופה הוא ההתניה התרבותית שלנו לחפש פתרון חיצוני שמסתיר את הבעיה במקום לחיות את הפתרון.
-
- הודעות: 569
- הצטרפות: 04 מרץ 2002, 09:48
- דף אישי: הדף האישי של עירית_ל*
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
טרם קראתי אבל הנה מאמר ממוסף הארץ הגמילה האחרונה
אתם חושבים שהם גולשים בבאופן?
אתם חושבים שהם גולשים בבאופן?
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
שמעתי על איזה מחקר שאומר כי מחלת הסכרת היא המממן הנסתר של 35% מהפעילות הרפואית בעולם !
וגם אומרים שכתוב שם, שבגלל זה מחניקים את כל הפיתוחים של ריפוי אמיתי של סכרת (גם על ידי רופאים וגם לא כמובן), כי הממסד הרפואי המושחת וחברות התרופות כל כך נהנים מהמחלה המודרנית הזו, שזה ממש כדאי להחניק.
אולי מישהו ראה את המחקר הזה ויכול להפנות אותי אל המקור ???
אולי מישהו יכול לחשב כמה עולה לטפל בחולה סוכרת במדינה מתוקנת ???
>אלי קורא גם אנגלית, ותזכרו שהוא בכלל פתח את הדף הזה< }
וגם אומרים שכתוב שם, שבגלל זה מחניקים את כל הפיתוחים של ריפוי אמיתי של סכרת (גם על ידי רופאים וגם לא כמובן), כי הממסד הרפואי המושחת וחברות התרופות כל כך נהנים מהמחלה המודרנית הזו, שזה ממש כדאי להחניק.
אולי מישהו ראה את המחקר הזה ויכול להפנות אותי אל המקור ???
אולי מישהו יכול לחשב כמה עולה לטפל בחולה סוכרת במדינה מתוקנת ???
>אלי קורא גם אנגלית, ותזכרו שהוא בכלל פתח את הדף הזה< }