לב שמח

[אנונימי]

שלום לכולכם,
משוטטת לי פה כבר 5 שנים בכינויים מתחלפים ותדירויות משתנות
נעזרת בכם הרבה. תודה
ומקווה שגם עוזרת
מאפסת את הדף ומתחילה מהתחלה
מצרפת כאן את סיפור ההנקה שלנו שמחמם לי את הלב בכל קריאה מחדש
נעמתם לי מאוד

מעתיקה מדף איך לחזור להניק אחרי הפסקה מ 10/08/2007

הגיע הזמן להגיד תודה
הבת שלי, בת ארבעה חודשים וחצי, יונקת.
נשמע נורמלי, פשוט, ברור מאליו
תינוקות יונקים – כי זה מה שתינוקות אמורים לעשות
אמהות מניקות – כי זה מה שאמהות אמורות לעשות
אלא שבתי האהובה, שלצורך העניין נקרא לה כאן יסמין, התחילה לינוק ממש לא מזמן. ליתר דיוק – לכבוד יומולדת 3 חודשים.
הכל התחיל כשאח שלה המלך נולד לפני 3 וקצת שנים. הוא נולד מדהים בלידה מדהימה ומייד הוצמד לו שלט סגול על גבי צהוב "תינוק יונק" כדי שאף אחד לא יעיז להתבלבל במי מדובר כאן. והוא אכן ינק. 5 ימים.
כאב לי מאוד אבל כולם אמרו שככה זה, כואב בהתחלה. אז נשכתי שיניים והנקתי. עד שבגיל 5 ימים התחיל להשפריץ לי דם מהציצי. היה כבר ערב והייתי לבד בבית עם תינוק שצורח מרעב, כאובה, מדממת וחסרת אונים. אבודה לגמרי. סיוט שאי אפשר לתאר במילים. לא היה לי מושג מה עושים עכשיו.
הכנתי את עצמי ללידה אבל לא להנקה. היה ברור לי שאני רוצה להניק, שהתינוק שלי ראוי להכי טוב שהעולם הזה יכול להציע לו, וזהו. שום טיפת אנרגיה לא הושקעה בהכנה לעניין הזה, וודאי שלא הצטיידות בבקבוקים, מטרנה ושאר דברים שהס וחס מלהזכיר.
נזכרתי שבבית החולים חילקו "ערכה ליולדת" ובה בקבוק, תמ"ל ופלייר של יועצת הנקה. התקשרתי אליה והיא הינחתה אותי איך לסטרל בקבוק, להרתיח מים, להכין אוכל לתינוק הרעב שלי שצורח ואמא שלו חסרת האונים לא מסוגלת לספק לו את הדבר הבסיסי ביותר לקיומו. סיוט כבר אמרתי?
למחרת בבוקר היא הגיעה אלינו ואיבחנה ש:
• "התינוק היונק" שלי נולד בלי רפלקס יניקה ולמעשה מצץ אותי כמו שמוצצים בקבוק ולא ינק עם הלשון.
• הציצי שלי זקוק לטיפול חירום. או במילים אחרות – אסור לי לתת לו להתקרב לציצי לפחות שבוע אם בא לי בעתיד להשתמש באיבר הזה
• להודיע לבעלי האהוב שהוא לוקח שבוע חופש כי בכל זאת משהו השתנה לנו בחיים...
היא לימדה אותנו איך ללמד אותו לינוק – האכלה עם אצבע ומזרק – ממש כמו גוזל, והינחתה אותי לשאוב ידנית ובעדינות במינון שישמור על חלב ועל הציצי שלי בו זמנית. עיקר התזונה שלו נהייתה מן הסתם מטרנה.
עבר שבוע. יועצת ההנקה הגיעה שוב והוא אכן למד לינוק וגם הציצי שלי חזר לעצמו אבל נסיונות החיבור האגרסיביים ביניהם הפיקו צרחות, בכי והרבה תסכול שלו ושלי. אחרי החוויה המרנינה הזאת הוא לא הסכים להתקרב לי לציצי שבועיים. ואני לאט ובסבלנות המשכתי לנסות.
בגיל 4 שבועות הייתי חייבת אינפוזיה לנשמה. שזה אומר אוויר נגב.
ארזתי אהוב אבא, אהוב תינוק, בקבוקים, מטרנה, סטריליזטור, ארגזי מים, קומקום חשמלי, קומקום למים הרתוחים שיתקררו, עוד מטרנה, מנקה בקבוקים, סבון כלים, משאבה, בקבוקים למשאבה, צידנית גדולה, קטנה ובינונית ועוד מטרנה ליתר ביטחון שלא ניתקע באמצע המדבר עם תינוק צורח מרעב ואמא חסרת אונים שלא מסוגלת לספק לו את הדבר הבסיסי ביותר לקיומו.
הגענו למצפה רמון וטיילנו לנו משפחה צעירה על הטיילת, נושמים אוויר מחייה ומרגישים מסונכרנים על עצמנו כמו שאפשר להרגיש רק כאן. והמלך שלי התחיל לעשות סימנים של רעב אז אבא שלו הלך רגע לאוטו להביא לו מזון ועד שהוא חזר ניסיתי כהרגלי באותם ימים להניק אותו. והוא פשוט ינק.
הייתי המאושרת באדם.
ומה עושים עכשיו? הוא יונק כמו שצריך? להשתמש בפיטמת סיליקון? יועצת ההנקה היתה בחו"ל ולא הצלחתי ליצור איתה קשר. לא ידעתי מתי היא חוזרת ולא רציתי לפספס את המומנטום. התייעצתי עם כל מי שרק אפשר ובמקרה הטוב קיבלתי עצה אחת מכל בנאדם. בקיצור היה "שמח". משום מה בחרתי להקשיב דווקא לעצות הלא נכונות ונפצעתי שוב. וחזר התסכול וחזר חוסר האונים וחזרה המטרנה. ואני לאט ובסבלנות המשכתי לנסות...
עד שהוא היה בן 4 חודשים והתחלתי להאכיל אותו במה שנקרא "אוכל נורמלי" עוד הקפדתי לשמור על זרזיפי חלב כי אולי במקרה, בכל זאת, פתאום... לא יכולתי להשלים עם זה שהילד היקר שלי לא ינק. הקדשתי את כל כולי לדבר הזה והיה כל כך טעון וכל כך כואב שבמהלך כל שלוש השנים האחרונות לא יכולתי לשמוע את המילה הנקה מבלי לדמוע.
ועכשיו חיכינו שתיוולד לנו יסמין. וחשבתי שכולנו ראויים לחוויה מתקנת. אז התהפכו היוצרות והפעם הכנתי את עצמי רק להנקה. ללידה לא דאגתי כי ידעתי שאני וולדנית מצטיינת אבל מההנקה כל כך פחדתי. כבר בחודש שביעי שריינתי את יועצת ההנקה הכי טובה בסביבה, קראתי הרבה חומר, טיפלתי בעצמי רגשית וחיכיתי להכיר כבר את בתי היקרה. והיא נולדה מדהימה ובלידה מדהימה קלה ונעימה שלא העזתי אפילו לפנטז עליה. 4 שעות אחרי שהיא נולדה כבר היינו חזרה בבית מתכרבלים עם אח שלה במיטה והיה כל כך כיף ונעים. והיא ינקה. יומיים.
בלילה השני נתתי לה מטרנה. למודת "הילדים שלי בחיים יותר לא יצרחו מרעב" / "אני לא מוכנה להיפצע שוב כמו שנפצעתי אז" / "יש לי בעזרת השם גם את בני הבכור וכל זמן שאני מקדישה להנקה, נגרע ממנו" ועוד שאר מיני תובנות. יועצת ההנקה הגיעה ואיבחנה שיש קצת עניין של פה קטן שלה לעומת פטמה גדולה שלי אבל בסך הכל היא יודעת לינוק מצויין ולי יש חלב בשפע – תכלס, אין סיבה שלא ילך כמו שצריך. אבל לא הלך! בשבועיים הראשונים עברנו פציעת פטמות, גודש, דלקות בשני השדיים, היא לא ממש עלתה במשקל. נעזרנו בכל אינסטרומנט אפשרי – מזרקים ל"האכלת אצבע", כפית סיליקון, בקבוקים רגילים, פטמת סיליקון...בקיצור – אפשר לפתוח תוכן עניינים של ספר על קשיים בהנקה ולסמן "וי" על הכל.
כביכול לא הייתה שום בעיה אבל מעשית זה לא הצליח. ההנקות היו אינסופיות. כל האכלה ארכה 3-5 שעות שבסיומן אני מותשת לגמרי והיא עדיין רעבה אז "השלמנו" לה עם מטרנה. "השלמות" של 100 מ"ל מטרנה. במילים אחרות – היא כל היום עשתה את פעולת היניקה אבל עיקר התזונה שנכנסה למערכת הייתה מטרנה.
לשמחתי הרבה יועצת ההנקה מאוד מהר הצמידה אותי למשאבה רצינית שנהייתה החברה הכי טובה שלי באותם ימים (עם הבכור שאבתי עם משאבה ביתית קטנה). ואני כל היום הנקתי ושאבתי הנקתי ושאבתי. יסמין אכלה הכל – ציצי, בקבוק שאוב, בקבוק מטרנה ועלתה במשקל וגדלה לתפארת אבל אני הייתי מותשת. החלטתי שאני נותנת חודש הזדמנות אבל אם אחרי חודש לא מסתדר עם ההנקה אני עוברת למטרנה בלבד כי הפעם אין לי את הפריווילגיה של להתעסק עם זה כל היום, יש לי ילד גדול שצריך אותי ומשלם את המחיר וגם ליסמין לא יזיק לקבל קצת אמא מעבר לשעות ההאכלה.
עבר לו חודש ההזדמנות והייתי חייבת לקבל החלטה. היה כל כך קשה וכל כך כואב. הנה אני סוף סוף חווה הנקה גם אם היא לא אידאלית – איך אפשר להחליט לוותר על זה. ומצד שני אי אפשר להמשיך גם להניק, גם לשאוב, גם להאכיל מהבקבוק השאוב, גם להאכיל במטרנה, גם לשטוף ולסטרל בקבוקים ולדאוג למים רתוחים, והכל בנוסף לפרוצדורות הרגילות של גידול שני ילדים שצריכים אמא, בעל שצריך רעיה ואישה שצריכה גם קצת את עצמה.
בלית בררה החלטתי שאני צריכה להפסיק להניק אבל התפשרתי עם עצמי על השאיבות. בבקרים כשהגדול בגן ובלילה אחרי שהוא הלך לישון המשכתי לשאוב ובזמן שהייתי עם שני הילדים האכלתי את יסמין במטרנה. להפתעתי הרבה התזונה שלה התהפכה. כלומר אם עד עכשיו היא ינקה וקיבלה "תוספת" מטרנה שהיוותה למעשה מרכיב מרכזי בתזונה, ברגע שהיא הפסיקה לינוק, התפנה לי יותר זמן לשאיבה ועיקר התזונה שלה נהיה חלב שלי שאוב. חצי נחמה...
אחרי כמה ימים שבהם התאפקתי לא להניק בכלל – מישהו צריך לכבד את ההחלטה שלקחתי על עצמי... ניסיתי שוב להניק. קצת. בקטנה. "בסתר". בשביל הכיף שלי. והיה באמת כיף. זה היה "העונג היומי" שלי. והייתי מבסוטה בסך הכל כי מצאתי לי דרך שבה יש לי זמן לשני הילדים ויסמין ניזונה מחלב שלי ואני מקבלת את המנה היומית שלי של כמה דקות הנקה. זה גם הזמן לציין את היתרונות הרבים שיש להאכלה מבקבוק - קודם כל זה מקרב את אבא, זה נותן חופש מסויים גם מבחינת ה"אחריות" וגם מבחינת ה"תפעול", זה מאפשר גמישות רבה מבחינת תזמון ההאכלה. הבן שלי גדל על זה.
כביכול היה בסדר. כביכול....משהו שם נשאר תקוע
גם לי וגם ליועצת ההנקה היה ברור שעוד לא החלמתי מהמטען הכבד שסחבתי איתי שלוש שנים מאז אי ההצלחה להניק את המלך והמשכתי לקלף כל יום עוד שכבה ועוד שכבה בגוש הטעון הזה שנתקע לי בנשמה.
ויסמין הגיעה לגיל חודשיים והכל כיף ונעים ושמח אבל כל פעם שמגיע זמן ההאכלה או עולה עניין ההנקה - בשבריר שניה הכל מתהפך ואני מרגישה כאילו חרב עליי העולם. גם "העונג היומי" שלי הלך והתקצר מיום ליום, מן הסתם, וכמעט שנעלם. וזה נראה אבוד.
מישהי חכמה וקרובה ללב אמרה לי שאני יותר מדיי עסוקה בלתת לעצמי הסברים רציונליים על פתרון הביניים הכביכול אידאלי שמצאתי לנו ואני לא מאפשרת לעצמי להרגיש באמת.
באותה תקופה פגשתי מכרה שסיפרה לי על חברה שלה שהתחילה להניק בגיל 3 חודשים. דיברתי עם האמא הגיבורה הזאת והסיפור שלה הפיח בי הרבה אופטימיות. מסתבר שהכל אפשרי.
בשיטוטי הרבים באינטרנט בחיפוש אחר שביבי מידע / אמפטיה / תקווה – הגעתי גם לפורום הזה. כבר הכרתי אותו מחופשת הלידה הקודמת אבל אז זה היה שעשוע ועכשיו ממש קרש הצלה. תודה.
מצויידת בטיפים קטנים והרבה אמונה המשכתי לי במשימת חיי וידעתי שאני אגיע למקום טוב. לא ידעתי מהו וגם באמת כבר לא כל כך שינה לי אם זה יהיה עם הנקה או בלי – העיקר שזה יהיה מקום טוב ומשוחרר.
בהנקות בוקר, כשיסמין עוד עפופה, ניסיתי שוב להניק עם פטמת סיליקון. גם בגלל שהיא מזכירה לה את הבקבוק יותר מאשר מגע עור וגם כי מאוד פחדתי מפציעה. וזה באמת עבד. ביום הראשון היא תפסה לרגע. למחרת היא ינקה דקה, אחרי יומיים – עוד קצת. בים הרביעי ניסיתי להניק עם פטמה גם בשלבים אחרים ביום וכל האכלה התחילה בהנקה עם פטמת סיליקון ומעבר לבקבוק אחרי דקה – שתיים. וככה לאט לאט ובסבלנות היא חזרה לינוק המוכשרת שלי עד שהגענו לרגע המיוחל – לקראת גיל 3 חודשים – שבו היא ינקה מלא עם פטמת סיליקון. ואחר כך לקח עוד שבועיים בשביל להיפתר מפטמת הסיליקון. בהתחלה בהנקות הבוקר – כשהיא עוד עפופה ולאט לאט גם בשאר ההנקות. לאט ובסבלנות. ומאז היא יונקת ויונקת ויונקת....
באחד הימים, כשהנקתי אותה והסתכלתי על המדהימה הזאת, פתאום הרגשתי איך מתחמם ומתרחב לי הלב. ממש ככה. אי אפשר להסביר במילים את מה שעבר עליי באותו רגע עילאי מלבד להגיד שככה כנראה מרגיש בן אדם כשהוא מגשים את הייעוד שלו. משהו נפתח לי שם בלב באותו רגע והרגשתי שאני יוצאת לחיים חדשים.
היום אני מבינה שבכל הסיפור הזה לא היה עניין של להניק בגלל הבריאות או בגלל הקירבה, הנוחות או כל שיקול ויתרון אחר. זה פשוט משהו חזק מבפנים שנעשה כי ככה זה אמור להיות. הגוף והנשמה של אמא מניקים כי זה מה שייעד לנו הטבע ויסמין המדהימה שלי יונקת כי זה מה שייעד לה הטבע. באמת פשוט.
מצד אחד חבל לי על כל המסע המפרך שהייתי צריכה לעבור ומצד שני זה היה שיעור לכל החיים ואני שמחה על זה מאוד. וכמו בכל דבר בחיים – הכל צפוי והרשות נתונה - וצריך ללמוד להתנהל ברקמה העדינה הזאת ולמצוא את המינון הנכון לנו.
תודה


דף בית אישי

[מיכלול_ה*]

תושה על המידע, התאריך המשוער של הלידה שלי הוא יום הבחירות כך שמאוד יכול להיות שאם זה אפשרי להצביע בקלפי כזו זה יעזור לי מאוד.

[ר_ו_ב_י_נ_א*]

כותבת לך כאן כי אני לא רוצה להעמיס על הככר. הייתי שמחה לחתום על עצומה כזאת , שתכלול ילדים, אמהותיהם, אבותיהם ובכלל חפים מפשע. אני לא יודעת איך לפרסם עצומה, רק להפיץ את זו שהגיעה אלי.
אני מקווה שלעולם לא נהיה במצב כזה מטורף, אבל אם בכדי להגן על חיי ילדי אאלץ להפרד מהם אני די בטוחה שהייתי עושה הכל כדי שיהיו במקום בטוח. אני לא חושבת שהעצומה קוראת להוציא את הילדים האלו לישראל - וכי באמת, מי ימסור את ילדיו להגנה בידי אויבו? אלא להסיר את המצור על עזה ולאפשר לילדים לצאת למקומות בטוחים יותר - אפילו בתוך שטח הרשות יש מקומות בטוחים יותר מעזה.

[ר_ו_ב_י_נ_א*]

אני מסכימה איתך לגמרי ושמחה שכתבת.
נראה לי שהאימפקט העיקרי של עצומות מסוג זה הוא להזכיר לנו שיש שם ילדים, נשים, גברים חפים מפשע שנפגעים... לצערי אני לא באמת מאמינה שהעצומה תזיז משהו ברמה המדינית

[עדי_ל*]

וו'או, קראתי עכשיו את סיפור ההנקה שלך. מרגש ונוגע..
מקווה שאצליח לכתוב את שלי, סיפור לא פשוט של מס' חודשים עד להנקה מלאה
כ"כ הזדהתי עם התחושות, עם התסכול והרצון הבלתי מתפשר.. וגם עם רגעי המשבר וה"זה לא שווה את זה".
זה פשוט משהו חזק מבפנים שנעשה כי ככה זה אמור להיות
משמח לשמוע שזה ככה קורה, כמו שזה אמור היה..
וכמי שמכירה את הכאב הכרוך בכך, אני מעריכה כל רגע שהשקעת והתעקשת.
ויודעת שהיה שווה עדי.

[אסנת_ש*]

אני קונה ביצים בנטעים אצל השורצמנים או האמנונים.

[שיבולת_שועל*]

היי לב שמח,
תודה על הנכונות. האם מסתדר לך יותר לאסוף מיבנה? אוכל לתת לך את המספר, כי עכשיו נראה שלא מצאנו דרך לשנע את התנור. לגבי בית שמש, גם משם לא. אבל תודה בכל מקרה!

[ההולכת_בדרכים*]

הי לב שמח
ראיתי שכתבת לי בדף מעגלי נשים בהריון.
עניתי לך שם @}

[תלתלים_שובבים*]

הי לב, הופיעו לנו גם שיעול חזק בשני הלילות האחרונים, הופיעו ברבים כי גם אצל ביתי וגם אצלי, היינו היום אצל רופא שאמר שיש כאן דלקת ראות קלה והמליץ על אנטיביוטיקה. אני קניתי ונתתי וכשנתתי התבוננתי בשקיקה בה היא בלעה את השלושה "סי סי" שלה מהמזרק ואמרה: "ע ו ד"...

[תלתלים_שובבים*]

חן חן על העצות והרצון הטוב. היום סיימנו את מנת האנטיביוטיקה הילדונת קצת יותר טוב אך זה לא ניגמר לגמרי, הנזלת הירוקה והסמיכה מלווה אותנו בבוקר, ושיעול יבש מכה בשתינו בלילה, וכל כך לא בא לי ללכת שוב לרופא שפילו שהוא באמת נפלא תמיד חוזרים משם עם עוד "מתנה"...

[צפרדע_ית]

וואללה!!!!
ואיך הצלחת?
נתראה בקרוב מאוד!
וד"ש לקטנה (ולמלך!)
ץ

[אמא_בהתהוות*]

היי לב שמח
קיבלתי את המלצתך והמלצות אחרים וקבעתי עם סלבה הובלות לסוף החודש.
קצת מפריע לי שהם לא מוכנים להתחייב על התאריך והסכום בכתב. רק סיכום טלפוני.
מה דעתך?

[קרני_נה*]

הי לב שמח
ראיתי שהובלתם עם סלבה
הזמנו אותו ליום רביעי הקרוב, וקצת מלחיצים אותי (מכל כיוון) שמובילים מעלים מחירים
האם זה נכון לגבי סלבה? אשמח לדעת לפני
תודה

[צפרדע_ית]

מזל טוב יקירתי!!!
איזה יופי!
תתחדשו!
(צ'לחי כתובת במייל? שתהיה לי לעדכון?)
תודה
וד"ש חם עם חיבוק
ץ.

[צפרדע_ית]

הי ר.
מה שלומך?
וכולם?
רק רציתי לבדוק...
ץ