נועה אם מתאים, את מוזמנת להרחיב קצת על הדילמות שלך כאן..ולמה את זקוקה.
המייל שלי אם נוח יותר thaivry שרודל גי מייל נקודה קום.
קצת על החזון שלי (שעה חמש בבוקר, חודש תשיעי, לא מצליחה לישון),
בתמציתיות קיימת לי מחשבה כבר מספר שנים ( כתבתי בעניינו בגלגלגול הראשון של הבלוג הזה:
עסק נשי),
כי מקומה של האישה הגיע ליידי מציאות סותרת ובלתי פשוטה, לפיה היא נדרשת למלא אחר
ציפיות צולבות ברמה האישית והחברתית, באשר למעורבותה בפרנסה המשפחתית מחד ובאשר למעורבותה בגידול הילדים ממקום של קירבה ונוכחות פעילה, מאידך.
שני הכוחות הסותרים הללו של פרנסה ומשפחה קבלו משקלים שונים לאורך השנים, והושפעו מתיאוריות פמיניסטיות בעלות גוון רדיקלי לפני שלושים ארבעים שנה שסחפו את הנשים למודלים של קריירות תובעניות. התפיסות הפמניסטיות המרוככות יותר שהגיעו לאחריהן,
יצרו הזמנה למודל שיווני יותר בין הזמן המוקצה לפרנסה ולמשפחה. אבל האופן הרגשי והפרקטי לא ממש הצליח להגיע לידי נוסחה מספקת עבור חלק גדול מהנשים.
...הדילמות בשל כך לא אחרו לבוא.
על כנפיי האפשרויות שנפרשו בפניי הנשים בשל הפתיחות החברתית, לבחירות שלהן על גבי הרצף הזה שתארתי, עדיין אחוז הנשים שהצליחו בפועל לייצר
עצמאות כלכלית של ממש היה ועודנו נמוך מאוד. עצמאות כלכלית הכוונה היא העדר תלות כספית ברורהבגורם כלשהו, בבעל, בחבר, בהורים או אפילו במישרה זו או אחרת, שלא פעם תלוית גיל ותנאי ההעסקה.
מהאינטראקציה שלי עם נשים בעיקר בטווח הגילאי שבין 20-50, אם כמאומנות, אם בפרוייקטים שיזמתי (חומר באתר על פורומים של נשים יזמיות הקמת בי"ס לאומניות בעין כרם) ,עם חברות שלי ונשים בכלל, כי לא מעט מהבחירות הדרמטיות ביותר שלנו כנשים, מונעות מהאתגר הכלכלי-משפחתי.
אולי הדוגמא השכיחה ביותר שבה ניתקלתי אלו הן נשים הכלואות במערכות יחסים בלתי מספקות, שבשל הסוגייה הכלכלית "מקריבות" את שנותיהן היפות, על מזבח ה-"אני לא יכולה להרשות לעצמי לעזוב אותו, איך אני וילדיי נתפרנס". לעיתים מזומנות הכלב קבור באיזור נפשי אחר לגמריי,
אבל זהו הסיפור שהן מספרות לעצמן, וקיימת חשיבות גדולה ביותר ליצר סביבה מחשבתית לפיה האישה מקבלת את החלטותיה מתוך חופש ולא מתוך הכרח כלכלי.
סוגיות נוספות שעומדות על קו התפר המשפחתי- כלכלי: מתי להביא ילד, האם להתחתן, כמה ילדים להביא, נתיב האמהות החד-הורית, השקעה באפיק לימודי התפתחותי חדש, באיזו מדינה לגור ועוד אינסוף שאלות.
המודל אותו אני מנסה לפתח כבר מספר שנים על עצמי וכקוצ'רית, הוא דגם המאפשר תיאום פורה בין שני הנתיבים.
הנתיב של עצמאות הכלכלית, יכול להיות מיוצר על ידי האישה בין חיתול לילד חולה או לשיעור חינוך בייתי , ממגוון
הכנסות פאסיביות (נדל"ן, שוק ההון, השקעות בחברות ועסקים). למה פאסיביות? כי הן אלו שמייצרות את החופש לאישה להיות עם ילדיה ועם בנזוגה כאשר היא בוחרת, כי יש לה חופש מלא על הזמן שלה, כי ההכנסה מיוצרת גם בחודשים בה אין היא עובדת (תשואה על שכר דירה, דיבידנדים מהון או השקעות עיסקיות וכן הלאה).
מה המחיר של מימוש המודל הזה בחיינו כנשים?
מורתי גבריאל רוט, אמרה:
"דרושה מידה רבה של משמעת עצמית על מנת להיות אדם חופשי", המשמעת בהקשר הזה טמונה ביכולת לקום בבוקר ולחפש נכס לקניה, גם אם כבר ראינו 50 ללא כל הבטחה שהנכס הזה יביא לנו את התמורה הרצויה, לצבור ידע פיננסי נרחב ש"יבטח" את השקעותנו גם אם טעינו- קיימים מנגנונים כלכליים שרק אם נלמד ונעמיק בהם נדע על קיומם והסיכון יהפוך למינימלי, לנטרל את עצמינו מפרדיגמות של אני ומספרים לא הולך ביחד וכו', מחשבות מהסוג הזה אנחנו פשוט "לא יכולות להרשות לעצמינו", לשלם הרבה למומחים ככה עושים כסף ולעבור לתודעת שפע.
